ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 2020-12-27– אחרי עריכה

דודי: אנחנו היום רוצים לסכם את שנת 2020 ולהביט קדימה אל שנת 2021. בדיוק לפני שנה התפרסמה ידיעה קטנה בשולי החדשות על עשרות בני אדם שנדבקו בנגיף ריאות מסתורי בסין והנה אנחנו סוגרים את שנת הקורונה, שנת 2020, שבמרכזה מגיפה שהמיתה כשני מיליון בני אדם, וגרמה למיליונים להיות חולים. הקורונה שיתקה את ענפי המשק, הזניקה את האבטלה, השביתה את חיי התרבות, חיסלה את התיירות הבינלאומית ובעיקר ניתקה הרבה קשרים חברתיים ותעסוקתיים. אומרים שהשנה הזאת הייתה אחת השנים הקשות לאנושות מאז מלחמת העולם השנייה. מה דעתך, איך אתה מסכם את השנה?

אני חושב שלא הייתה שנה כה טובה שמקדמת את האנושות למצב טוב כמו השנה שחלפה. והקורונה, אותו הווירוס, אותו כדור עם קוצים כאלה יפים, הייתי מנשק אותו ממש, עושה ממנו איזה סמל להתקדמות האנושית. כי דווקא בזכות הפנדמיה הזאת התחלנו להיות הרבה יותר מקושרים, מרגישים זה את זה, מבינים עד כמה שאנחנו מחויבים לשפר את עצמנו, את החברה שלנו. התחלנו גם לעשות חשבון נפש אחר, מה חשוב בחיים, מה חשוב בכל יום ויום וכן הלאה. הרבה יותר מחשבות והחלטות רציניות יש לבני נוער, לסטודנטים, לזוגות צעירים ולא צעירים, ובכלל. זאת אומרת הווירוס הקטן הזה מעורר בנו רגשות, מחשבות, החלטות מאוד חשובות, גורליות, לכן אני מאוד מכבד אותו.

דודי: לאן השינוי הזה מקדם אותנו?

אני ממש לא יודע לאן, אני לא רוצה לדבר על סוף הדרך כפי שנראה לי ואולי לא נראה לאחרים, אבל איך שלא יהיה, הווירוס הזה מעורר בנו שינויים כאלה שאנחנו יותר חושבים על מהות החיים, מטרת החיים, מה חשוב בחיים. אנחנו עושים שינויים במערכות ועוד. זאת אומרת אנחנו כן שוקלים אחרת את כל המערכות שבנינו, והאמת שהגענו בהתפתחות הארצית שלנו למצב שכבר אין לנו לאן להתפתח, מיצינו את כל הכוחות הטובים והרעים שיש בטבע שלנו בחברה האנושית, והיינו כבר בדכדוך כזה, ללא מוצא. לכן הפנדמיה הזאת דווקא פותחת לנו פתח להתקדמות להתפתחות חדשה.

דודי: ראינו שהמגיפה גרמה לאנושות לשנות במהירות את אורח החיים שלה, לוותר על מותרות, על צרכים שנתפסו כחיוניים, זה סימן חיובי בעינייך?

בהחלט. וודאי.

דודי: למה?

כי אנחנו היינו עסוקים בכל מיני שטויות רק למלאות את החיים שלנו עד שנמות, עכשיו אנחנו יותר ויותר יכולים בכל זאת לחשוב בשביל מה חיים, למה חיים, מה יכולה להיות סיבה לחיים, איך ובמה וכדאי למלאות את החיים שלנו. אלה שאלות שיותר ויותר מתעוררות בכל אדם ואדם. ונקווה שווירוסים מסוג זה ועוד כל מיני צורות אחרות יעוררו אותנו להתייחס לחיים שלנו בצורה רצינית ביותר.

דודי: אלו עוד סימנים חיוביים אתה רואה או ראית בשנה החולפת?

בכל השטחים שהאדם עוסק בחיים שלנו, איזה מקצוע, איזו עבודה, איזו משפחה, לימוד, חינוך, כל דבר ששייך למבנה של האדם והמשפחה שלו, שזה היסוד של החברה האנושית, אנחנו התחלנו לעשות בזה רביזיה ואולי לבנות מזה משהו מחדש. כי קודם הדור הצעיר שלנו הוא X, Y, Z, אלפא, ביתא, אני כבר לא יודע מה הם הכינויים שלהם, כל הדורות האלו כבר לא ידעו מה לעשות עם עצמם, במה יתעסקו. כל העיסוק שלהם הוא עד כמה שאני יכול להיות בלוגר מוצלח, כתב באינטרנט בעיקר, לפי כמה שאני יכול לשגע את האחרים ולפי זה אני מרוויח שם וכסף. עכשיו נראה לי שעם המשך הפנדמיה אנחנו נעבוד דווקא יותר ויותר על הביטול של כל העסקים האלה שקשורים לאינטרנט, לזה שכל אחד מרוויח לפי כמה שהוא משגע את האחרים. עוד לא רואים לזה אפילו התחלה, הכול עדיין בלוגרים ועיתונים וכל השקרנים הגדולים ביותר שמבלבלים את המוח לחברה האנושית, אבל יחס לזה כבר משתנה.

דודי: עוד נשאל על כלי התקשורת, אבל לפני כן, התרומה המרכזית של המגיפה היא סוג של חשבון נפש?

אני עוד לא רואה בזה סוג של חשבון נפש, אני לא רואה שהאנושות מדברת על המגיפה הזאת כמו על איזה תשלום שהיא צריכה להקריב מצד הטבע, כלפי הטבע וכן הלאה. על זה שהיא מזלזלת בחוקי הטבע, עדיין עוד אין יחס ישיר כתגובה מצד האנושות כלפיי הטבע. אבל יכול להיות שזה כן יקרה בקרוב.

דודי: דווקא נראה שהווירוס הזה פיצל אותנו השנה להרבה קבוצות, יש כאלה שמאמינים בזה, או מאמינים בזה, מאשימים את זה, או מאשימים את זה. זאת אומרת יותר ויותר מגלים עד כמה הפכנו להיות מפולגים בהמון דעות שונות. לאן זה מוביל אותנו? ובמקום לקרב בינינו זה רק הרחיק בינינו, לא רק פיזית.

אני לא חושב שזה דבר רציני, אני חושב שזה פשוט כי אנחנו עדיין נמצאים בחיפוש באיזו צורה בכל זאת לקבל את הפנדמיה הזאת. כשנגיע למצב שנראה שדווקא במכה הזאת יש ריפוי לחברה האנושית, למין האנושי בכלל, אז נראה שזה לא עניין של הווירוס והפנדמיה וכל מיני הבחנות שליליות, אלא רק לחץ עלינו כדי שאנחנו נכוון את עצמנו ונלך להתפטר [מהקורונה] בצורה יותר טובה. סך הכול הפנדמיה מעוררת בנו חיבור, וחיבור מביא אותנו למצב טוב. אבל זה עוד קצת רחוק.

דודי: האם למדנו את מה שהטבע ניסה ללמד אותנו כאנושות?

לא. בכלל לא. אנחנו רואים שלא. אלא מתי אפשר להגיד שאנחנו נלמד? מתי שאנחנו נרצה להשתנות, מתי שאנחנו נרצה לשנות את האנשים שמנהלים אותנו, הרשתות שמנהלות אותנו, מתי שאנחנו נגיע למצב שנתחיל לחשוב ברצינות מי הן הממשלות שמנהלות אותנו והחברות וכלי התקשורת. זאת אומרת סך הכול הממשלה וכלי התקשורת, זה מה שאנחנו נצטרך לשנות.

דודי: זאת אומרת את הראש שלנו, את ההנהגה.

כן.

דודי: את הבעיה אתה רואה שם, בהנהגה, או בעם עצמו? איפה בדיוק?

לא, הבעיה היא בעם. הון, שלטון ועיתונות, וכלי תקשורת, שלושת הדברים האלה צריכים לקבל ירידה גדולה בעיניי העמים כדי שכולם יבינו וירגישו ויחליטו שזה מה שאנחנו צריכים לשנות.

דודי: רוב סיכומי השנה אומרים שזו הייתה שנה נוראית, שנה אכזרית, טרגדיה של ממש, שגנבו להם את החיים. מה תגיד למי שחושב ומרגיש כך? כי זאת התחושה שהאדם יוצא איתה מהשנה הזאת.

זה כמו ילד קטן משחק בחצר עם החברים שלו בכדור ובאה אימא ולוקחת את הכדור הזה ואמרת לילד "לך הביתה לעשות שיעורים". ואז הילד צועק "אימא רעה" וממש מתגלגל על האדמה ולא רוצה שום דבר, אז וודאי שאין מצב יותר גרוע מזה אם ככה מסתכל הילד. ואנשים אחרים שכבר מבינים את זה, הם רואים שאין ברירה, שהאימא היא טובה דווקא והילד בסופו של דבר על ידי החינוך שלה ייצא כילד טוב. כך אנחנו. זה שאנחנו לא טסים לכל מיני מקומות ולא יוצאים ערב ערב למסעדות ולא מתחברים לאיזה אולמות, לאיזה תצוגות וכולי וכולי, כל זה וודאי שנראה לנו רע. אבל אני רואה את הדברים האלה כדברים חיוביים ביותר. והלוואי שזה יהיה עוד ועוד, שהטבע ילחץ עלינו וינתק אותנו מכל אותן השטויות והעיקר זה לא השטויות האלה אלא ערכים. הערכים השטותיים שעמדו אצלנו ממש בגובה, בפסגה, בראש, אני מאוד מקווה שאנחנו נתנער מהם.

דודי: זאת צורה חיובית של הטבע איך שהוא התייחס אלינו בשנה האחרונה?

אני מקווה שזאת רק התחלה. עכשיו תהיה לנו אולי איזו הפוגה ואחר כך יהיו עוד גלים ועוד גלים עד שאנחנו נבין שאין חזרה ואין דרך אחרת, כדי שאנחנו נתחיל להבדיל בין טוב לרע ובין רע לטוב איך אנחנו משיגים את השכל החדש.

דודי: אתה חושב שהקורונה תחלוף ורק תהפוך לזיכרון רחוק או שאנחנו בדרך לעוד שנה של מוטציות ומגיפות?

אני חושב שאנחנו נחייה את הקורונה הזאת עם כל המוטציות שלה עוד הרבה הרבה שנים. אנחנו נדע איך לחיות, אבל בצורה אחרת ולא כמו קודם. סך הכול הקורונה באה כדי להגביל אותנו ולהכניס אותנו לאיזה נתיב, פרוזדור, בחיים יותר נכונים למטרה יותר אמיתית.

דודי: אני רוצה עכשיו לעבור דווקא קדימה, לשנת 2021, מה התחזית שלך לקראת השנה החדשה?

התחזית שלי, שעם כל המאמצים שלנו אנחנו לפחות בשנה הקרובה נלחם עם הפנדמיה, דרך החיסונים, דרך כל מיני דברים. אנחנו נצטרך לראות בזה עד כמה אנחנו דואגים לכל העולם ולא רק למדינות שמסוגלות לספק את החיסונים האלה לאוכלוסייה שלהם, בזה האנושות גם תבדוק את עצמה עד כמה היא מסוגלת להיות אינטגרלית. ואחר כך, כשאנחנו חוזרים כביכול מההגבלות של הפנדמיה, עד כמה אנחנו חוזרים כבר בצורה הכרתית, הבנתית, בהגבלות כאלה, שלמרות שמותר לנו, אנחנו בעצמנו לא רוצים לחזור לכמה דברים שהיו לנו בעבר, כדי לעשות את החברה שלנו יותר מקושרת בתוכה, ידידותית, בעזרה הדדית וכן הלאה.

הכול תלוי עד כמה אנחנו נבין עד אז, במשך שנת 2021. זו צריכה להיות שנה שאנחנו כבר נתחיל לאתר תוצאות נכונות, חיוביות, מהשנה שעברנו ב-2020, מה אנחנו צריכים לעשות, איך אנחנו צריכים להתנהג זה עם זה, איזה מערכות הגנתיות אנחנו צריכים לעשות במדינות, בחברות, במשפחות וכן הלאה. אלה דברים מאוד חשובים.

טלי: אמרת קודם שתהייה לנו בהתחלה קצת הפוגה ואחר כך הטבע כך ימשיך.

זה בדרך כלל כך שהטבע מתייחס אלינו בגלים. בכל דבר שבטבע, בדומם, צומח, חי, ומדבר, היחס הוא יחס בגלים. יש לחץ, ואז עוזבים אותנו כאילו, ואנחנו צריכים להמשיך את הלחץ הזה מעצמנו. שוב לחץ, שוב הטבע עוזב אותנו כדי שנמשיך את הלחץ הזה מעצמנו, בסגנון שלנו. וכך זה כל הזמן.

טלי: יש איזו ציפייה להתפכחות ואם לא אז מגיע עוד גל?

אז מגיע גל, יכול להיות שלא חזק פיזית, אבל הרבה יותר מהותי.

טלי: מה אנחנו אמורים, הקהל הרחב, לעשות בזמן הפוגה כזאת?

אני לא חושב שהקהל הרחב יכול לעשות הרבה, חוץ מלסדר קצת כמה מערכות במשפחות, בחינוך ילדים, במדינות, ביחס בין המדינות, בצורה כזאת שזו תהיה קצת יותר חברה אינטגרלית, גלובלית, מקושרת, מגוונת. שאנחנו נראה את היחס מהטבע אלינו שזה צריך להיות כדוגמה של היחס שלנו לטבע. להיות יותר מחוברים בקיצור.

טלי: אתה חושב שיש כבר איזו הבנה או הקשר של הקהל הרחב בין מה שאנחנו עוברים עם הקורונה לבין היחסים בינינו, יש כבר איזה לינק לדבר הזה?

לגמרי לא. אני רואה שדווקא באירופה זה במיוחד לא. אירופה הופכת להיות כמקור של פיצול ומקור של חוסר הסכמה בין המדינות, בין הפלגים, בין התנועות, זה משהו נורא. אמריקה גם, אבל אנחנו רואים באירופה שזו בעיה, באנגליה, גרמניה, צרפת, בלקן, איטליה, ספרד, ממש הכול כל כך מחולק. בחודשים הקרובים נראה איך אירופה אולי בכל זאת תתחיל לחשוב על עצמה כמו על שטח אחד פחות או יותר. אחרת יהיה להם רע מאוד.

אירופה שהיא כערס להתפתחות האנושות, צריכה להראות לכולם את העתיד האנושי, להביא דוגמה לצורת העתיד האנושי. שלמרות כל הצבעים של כולנו וכל הדגלים וכל ההיסטוריה שלהם זה כנגד זה וכן הלאה, הם צריכים להתעלות למעלה מזה ולבנות את עצמם כמשפחה אחת ממש, אחרת הם יאכלו זה את זה. אני לא רואה עתיד אצלם, ממש. סין תבוא אליהם, ארצות הברית, רוסיה, מאירופה לא יישאר כלום. גם אפריקה עוד תצטרף.

דודי: כלפי האנושות, אירופה צריכה להיות מודל העולם, אמריקה או ישראל?

האמריקאים יכולים לתת דוגמה כמו עם שמחולק להרבה חלקים ומתחבר כעם אחד. אירופה יכולה לתת דוגמה כמו יבשת שיש שם שלושים מדינות שונות והן כולן מתחברות יחד כדי להביא דוגמה לצירוף כזה, שכל העולם יוכל לקבל את זה. אם לא, יהיה להם גרוע מאוד. אני לא יכול להגיד למי יהיה יותר גרוע, לאמריקה או לאירופה אם הן לא ילכו לאיחוד כל אחת בשלה. זה יהיה בצורה אחרת, אבל יהיה רע גם לזו וגם לזו.

דודי: זאת אומרת, לכל יבשת יש איזה תפקיד בדוגמה העולמית שהיא צריכה לתת לשאר האנושות.

כן.

דודי: וישראל איך היא נכנסת פה, מה הדוגמה שלה בכל הגלובוס?

ישראל חייבת לספק לחיבור את הפילוסופיה, את התיאוריה, את התשתית האידיאולוגית מאיפה זה בא, למה האיחוד נחוץ ומאיפה זה נובע, על ידי מה, על ידי איזה חוקים ונהלים אנחנו צריכים לסדר את האיחוד.

חיים: פעם תמכת בפירוק האיחוד האירופי, אמרת שטוב מאוד שאנגליה יוצאת ממנו. עכשיו סוף סוף הם חתמו גם על הסכם של יציאה. אתה כבר לא תומך בפירוק האיחוד האירופי?

ודאי שכן, כי הם צריכים לגלות שהם לא מסוגלים להמשיך, כדי שאחר כך הם ימשיכו בכל זאת בצורה נכונה. עכשיו אלה כנופיות, מדינות שכל אחת רוצה לאכול את השנייה.

חיים: אבל אם הם יפרקו את האיחוד האירופי, איך הם אחר כך יתחברו בצורה נכונה?

האיחוד הזה לא מחבר אותם, האיחוד שישנו עכשיו לא מחבר אותם בכלום. זה איחוד בין הבנקים, בין התעשייה, בין המיליארדרים, אבל לא איחוד. איזה איחוד יש? אין איחוד. זה שאני יכול לשבת באוטו כמו שנסענו נגיד מגרמניה עד שהגענו לסלובקיה, אז מה? היום אתה נוסע עם גבול, בלי גבול. לאדם הרגיל שנמצא באירופה, מה יש לו מזה שהוא חי היום באירופה המאוחדת, או לא.

חיים: איפה צריך להיות האיחוד הזה?

איחוד צריך להיות בזה שאנחנו מרגישים כל אחד בליבו שהוא נמצא בקשר כל כך פנימי עם בני האדם. שבקשר שלו עם האחרים, עד כמה שלפי הטבע הם שונים, ועד כמה שלפי המאמצים שלהם הם יגיעו לחיבור, הוא יכול להתחיל בין העביות והזכות, בין שהם רחוקים ובכל זאת מחוברים, על פני ההבדל בקשרים האלה, הוא יכול להרגיש את הכוח העליון, שבונה גם את זה וגם את זה.

חיים: מה הכוונה בעביות וזכות?

שהבורא ברא את היצר הרע וחוץ מזה הוא מספק להם את הכוח הטוב, כוח החיבור.

חיים: ובשביל להשיג את החיבור הזה הם צריכים לפרק את האיחוד האירופי במתכונתו הנוכחית?

יכול להיות שלא, זה הכול תלוי עד כמה הם מבינים את זה, כמה הם מוכנים.

חיים: זאת אומרת צריך להתחיל לעבוד על איחוד חברתי בלי קשר אם האיחוד האירופאי קיים או לא קיים בגרסתו הקיימת.

זה ברור, זה מה שהיה חסר להם כל שלושים השנים האלו.

חיים: אמרת שהם צריכים לקבל את האידיאולוגיה לזה מישראל. איך זה אפשרי כשכולם שונאים את ישראל?

זה כל העניין. מידת השנאה שלהם לישראל היא בדיוק מידת השנאה שלהם לחיבור.

חיים: אז איך הם יקבלו את זה מאתנו?

הם יקבלו מאין ברירה. הם יקבלו.

חיים: אבל הם לא יקשיבו, מהשנאה.

הם יקשיבו. זה הכול תלוי במידת הייסורים וההכרה. אין להם מה לעשות, כל התרבות שלהם היא מישראל, כל החינוך, כל המדע, כל החכמה, הכול מישראל.

חיים: אתה אומר שהם מקשיבים בכל מקרה?

לא שהם מקשיבים. אני לא מדבר בצורת העולם הזה שהם מקשיבים או לא, מי שם מקשיב בכלל ומי יכול להקשיב מהאנשים האלו כאילו "החכמים" שבאירופה. אלא יבוא הזמן שלא תהיה להם ברירה אלא ירכינו את הראש ויקבלו.

אתה חקרת את הנרי פורד.

חיים: כן.

אם באחד מהזמנים ישראל היו מגלים שהם מוכנים לעבוד על החיבור ולהביא השיטה הזאת לאנושות, הוא לא היה מקבל את זה עם כל האנטישמיות שלו?

חיים: הוא כותב בספר שלו שהסיבה שהוא כותב את הספר הזה, היא לא כדי להראות שהוא אנטישמי אלא כדי לעורר את ישראל, כדי להתריע בפני היהודים על הבעיה שהוא מזהה.

זאת אומרת האנטישמיות תיפול, אני כבר לא מדבר על הבורא, מצד ההנהגה העליונה, אני אומר באופן פשוט אפילו, כי בכל אומות העולם נמצא היסוד הזה, היחס המיוחד לישראל.

חיים: אז מה שצריך זה שישראל יעשו את העבודה, ואז אנשים יקבלו את זה.

בדיוק. אנחנו אשמים בזה שהם לא מתעוררים.

טלי: באיזו דרך ישראל אמורה לספק את התשתית האידיאולוגית שאתה מדבר עליה?

אנחנו כבר מתחילים בזה שמשהו, ונקווה שנגיע לכאלו מצבים שמחוסר אונים באנושות ובחיזוק החיבור בינינו והכוח העליון שילווה גם את זה וגם את זה, יהיה ברור לאנושות איפה נמצאת האמת, שיטת התיקון, ואז יבואו ויוכלו לקבל את זה מאיתנו ולממש.

אני לא חושב שצריכים לחכות לזה הרבה זמן.

טלי: זה בדיוק מה שרציתי לשאול, אם זה נראה לך שיש תשתית, אם זה משהו שיכול לקרות בקרוב. כי כרגע יש תחושה בישראל שזה הדבר הכי רחוק שיכול לקרות.

זה יכול להיות מהר מאוד. אבל מה זה מהר, במשך חמש שנים, עשר שנים. זה יקרה מהר מאוד.

שלי: קודם שמעתי אותך אומר שהאדם צריך להיות מחובר בלב שלו עם כל האנושות, ממש להרגיש אותה בשביל לתקן. אדם מסוגל לרצות כזה דבר?

מי שמתקן את עצמו רוחנית הוא מתחיל להרגיש שהוא מחובר. לא שהוא רוצה להיות מחובר, שהוא מחובר. כי אנחנו כולנו קשורים זה לזה, רק זה נסתר מאיתנו. זה שאנחנו כולנו קשורים לרצון אחד, וכל אחד חוץ מהחומר הביולוגי, בנקודות שבלב שלנו כולנו קשורים זה לזה ולרצון אחד, אז אין פה שום דבר חדש, רק לגלות את זה.

שלי: יש אבל משהו מאיים בזה שאני אדע מה עובר לכולם בלב. בטח יש שם רק דברים לא כל כך טובים, לא?

איזה דברים לא טובים? לא הבנתי.

שלי: אם ארגיש עכשיו את הלבבות של כולם סביבי, אני אתחיל להרגיש שם דברים לא הכי טובים. זה נשמע מאיים הדבר הזה.

לכן את לא מרגישה. הלב שלך לא מסוגל להרגיש את הלב של השני, לא לטוב ולא לרע.

שלי: אז איך מתגברים על החשש הזה?

קודם כל צריכים לרצות לפתוח את הלב. על זה נדבר, זה לא לעכשיו, זה תיקונים שיבואו.

דודי: אני רוצה לשאול על השנה הקרובה, על 2021, האם זו תהיה שנה אופטימית?

אני חושב שכל רגע ורגע הוא אופטימי. אני לא רואה שום דבר שאנחנו צריכים לבכות עליו. באמת לא. למה?

דודי: אם אנחנו קופצים כרגע לסוף השנה, ל-2022, מה לדעתך תהיה תוצאה החיובית מסוף השנה הזאת, לְמה נכון לשאוף כאנושות? מה היעד שהיית אומר?

שתגיע למצב שהיא תבין שחוץ מחיבור אין שום פתרון, וזה החיסון הכי טוב נגד וירוס הקורונה.

דודי: ממה אתה חושש בשנה הקרובה?

אני לא חושש בצורה כזאת כמו שאנשים חוששים. יש בעיה עם איראן, אבל באמת הכול תלוי בנו. יש כמה בעיות בעולם שכביכול ישראל תלויה בהם, ברוסיה, באיראן, בסין, כאילו שאירופה כולה ממש חברה שלנו, אבל זה הכול תלוי בנו. זאת אומרת, תמיד זה יהיה מצב שיכול להיות יותר טוב וכרגיל הכול תמיד יהיה תלוי בישראל בלבד.

אני לא חושב שבשנת 2021 תהיה איזו הכרעה ברורה לפני כולם, שינוי חד לאיזה כיוון חדש, שלא היינו חושבים או רואים קודם. לא. אבל נקווה מאוד שלאט לאט האנושות תגלה בהדרגה שכל ההתפתחות הקודמת שלה נגמרה. שאין יותר התפתחות טכנית, אין התפתחות כלכלית, הכול יהיה אך ורק במידה שהאנושות תלך לחיבור ותצליח בו. ואז, אך ורק במידת ההצלחה בחיבור בכל מיני רמות, בכל מיני צורות ההשתתפות, רק בצורה כזאת אנחנו נצליח. אנחנו, הכוונה לאנושות.

דודי: ובמה תלוי שהאנושות באמת תצליח להטמיע את השינוי החיובי הזה שאתה מדבר עליו, את ההכרה הזאת וכולי?

שאנשים יתחילו להרכיב מערכות עזרה הדדית אלו לאלו וידאגו שיהיו להם דברים הכרחיים, כמו שבעל הסולם כותב, שזה צריך להיות לכל אחד ואחד, ונתעסק בייצור ואספקה של דברים חיוניים לכל אחד בעולם.

דודי: האם אתה רואה את ישראל ראשונה בדרך ליציאה מהמשבר?

אני לא רואה משבר, אז אני לא יכול להגיד לך מה זה לצאת מהשבר.

דודי: בעיניי הציבור.

אני מאוד מקווה שהרבה מדינות ואומות בעולם יגלו את הסיבה לפנדמיה ולכל הדברים האלה, ויתחיל גל אנטישמי גדול מאוד, ואנחנו נשתדל בהסברה שלנו להפוך אותו למערכת ההסבר הנכונה.

טלי: אז בעצם נראה כאן מעכשיו, איזה סוג של עמידה במקום, או התפתחות חיובית רק בכיוון של תיקון היחסים?

מה פתאום, אני לא רואה שום דבר חיובי במובן שלך, שזה יהיה חיובי, שידברו יפה, לא. בשבילי חיובי זה הכרת הרע, שאנחנו הולכים בדרך לא טובה וצריכים לשנות את הכיוון. זה נקרא אצלי "חיובי".

טלי: זה חלק הכרחי לפני שיהיה בכלל איזה רצון?

כן. זאת אומרת, זה לחץ שאנחנו נרגיש את עצמנו שנמצאים ממש עם הפרצוף לקיר. זה אצלי טוב.

נורמה: דיברת על מערכת הפצה בנושא האנטישמיות כי יהיה גל גדול של אנטישמיות. למה אתה מתכוון?

שאנחנו נוכל להסביר לכולם מה היא הסיבה באמת לאנטישמיות ולפנדמיה ולכל המלחמות ולכל הבעיות, שזה חוסר מימוש של שיטת החיבור שהיא נמצאת בתוך עם ישראל ביסודו עוד מבבל, אבל לא מתממשת. בעם עצמו אין מה לדבר בכלל, אין למי לדבר ולפנות, העם הזה יותר אגואיסטי מכולם, כדי לממש את החיבור דווקא על פני האגו הגדול, אבל זה לא יקרה. ואנחנו צריכים בכל האפשרויות להראות את שיטת התיקון.

צריכים לחשוב איך לעשות את זה. בכל זאת נצטרך, עד כמה שזה נשמע ישן נושן, לכתוב איזה ספר, שעוד ועוד יסביר מהו התיקון האמיתי. ואיך האנושות מתקדמת ואיך היא צריכה להיכנס לזה, עם כל הדברים מסביב כמה שיותר, לתת להם אחיזה לפחות במשהו. כי אנחנו איכשהו מבינים את זה בלי מילים, קראנו הרבה פעמים כל מיני פסוקים, כל מיני אמרות, אבל האנושות בכלל לא, לכן צריכים להסביר את זה בצורה יותר רחבה.

נורמה: האוזן של העם היהודי יותר פתוחה עכשיו ממה שהיה קודם?

יכול להיות שבמקצת יותר, כי בכל זאת יש אכזבות בכל דבר שעם ישראל נמצא. אני עוד מחכה שהדמוקרטים באמריקה יתנו בעיטה טובה מאוד לכל היהודים שבמפלגה הדמוקרטית, ואז גם זה ייתן בכל זאת תגובה לכולם, וכך נתקדם. אני מאוד מקווה שזה יהיה די מהר, שיכנסו ביידן, אובמה וכל אלו לשלטון, יתחילו לעשות את מה שיש בהם ואז זה יתגלה. עד כמה שהיהודים ירצו לראות את זה או לא, אבל בסופו של דבר זה יתגלה ודי מהר.

דודי: אולי שאלה אחרונה שחוזרת בכל מיני צורות, מתי נוכל לחזור ולהתחבק אחד עם השני, אתה רואה סיטואציה כזאת?

אני מאוד מקווה. אני בעצמי הולך מחר לעשות את הזריקה, חיסון, שלחו לי, זה התור שלי, כי אני נקרא מבוגר. ואני מאוד מאוד מקווה שבקרוב נוכל להיפגש ולחזור לכאן ולעבודה סדירה בין כותלי הבניין הזה. אני מאוד משתוקק לראות אתכם, ועוד יותר לשבת בסעודה בחדר הגדול שלנו, ונקווה שזה יהיה מהר. נקווה. אנחנו כבר מדברים על זה שכולם ילכו, מכל הצוות שיש כאן בקומה 3 יישארו רק אני ועוד חבר, וכל היתר ייצאו. ותבואו אתם, כל אחד לחדר שלו ונמשיך.

הייתי מאוד רוצה בכל זאת לכתוב שני ספרים. אמנם היום חושבים שספר זה דבר שכבר נגמר, אבל אין כמו ספר. הייתי כותב ספר אחד מכל מיני שיטות התיקון שיש לנו עד היום, רק לא בצורת שיחות, אלא ככה להקל את זה ולכתוב. וספר שני הייתי מאוד רוצה שיכתבו מהשיחות שלי בתחילת כל שיעור בוקר, ששם אני נותן בכל זאת יום יום מנה יומית להתקדמות שלנו לתיקונים, למטרה, וטוב אם זה יהיה מחובר לספר אחד. הייתי רוצה לראות את זה בצורה כזאת מסודרת, יפה, קלה, לפני כולם.

דודי: הספר השני הוא ברור. מה זה בדיוק הספר הראשון אם תוכל להסביר יותר למה התכוונת?

לספר איך אנחנו מסתכלים היום על הפנדמיה, על מה שהאנושות עוברת, על מה שקורה. כאילו סיכום מהשנה הקודמת וקצת הסתכלות לשנה הבאה.

דודי: "אקטואליה בראי הקבלה" אם הייתי מסכם בשלוש מילים?

כן.

דודי: יש משהו שאנחנו יכולים לעזור לך בהוצאות הספרים האלה?

לזה יש לנו מפעל, אבל מי יכתוב ומי יעשה אני לא יודע. לא אני בטוח. אני גם לא יכול להרשות לעצמי להיכנס לכתיבה כזאת כי אז זה ינתק אותי מהאקטואליה. אני לא רוצה את זה. אני רוצה יומיום לתת מקסימום וגם ולא יותר, זאת אומרת צורה אופטימלית, מנה אופטימלית של ההסתכלות לאותו יום, הסתכלות חדשה יומיומית.

נורמה: לגבי הספר על אנטישמיות, לפני המגיפה עבדנו על ספר ואמרו לי לעצור כי אנשים היו בהתעסקות במגיפה. זה היה לגבי האנטישמיות החדשה שזה גם נגד ישראל, דה לגיטימציה של ישראל, וגם לגבי האנטישמיות בגלל הווירוס, שאמרו שדווקא יהודים גרמו לזה ובגלל זה הם מוצאים את הפתרון יותר מהר. האם להמשיך עם אותו ספר?

אני חושב שזו חובה להמשיך ולדברים האלה אין התיישנות. את חייבת לכתוב, את כותבת וכותבת יפה ויש לך בזה עניין ודאגה והבנה, וכבר כולך נמצאת שם, כדאי מאוד. אם את רוצה כמה שיחות, כמה שאני יודע ויכול לסייע, אני מוכן. אבל העבודה הזאת היא עבודה עד גמר התיקון. כל הזמן זה יהיה, זה נושא שאי אפשר לברוח ממנו.

שלי: אם אתה רוצה התייחסות יומיומית לאקטואליה, אז למה שזה לא יהיה בווידיאו יומיומי שעושים איתך, למה בספר שייצא רק בסוף השנה?

שיעשו איתך, מה את רוצה ממני?

שלי: אתה מביא את התשובות.

אני מביא בשיעור בוקר.

שלי: אולי ב-2021 כדאי לפתוח איתך רצף שיחות יומיומיות קצרות על אקטואליה, אם אתה חושב שזה כדאי?

אני לא חושב שיש לי מה לדבר יומיום. אנחנו עוסקים בחכמת הקבלה, זו אותה מערכת גדולה שהיא מסובבת את כל המציאות כולל כל העולמות. ולכן איך נראה לך, שאני אדבר יומיום כמו שמדבר איזה מוציא עיתון? אתן סקופים?

שלי: נניח כמו כתבים, יותר קצר, עם התייחסות לעיקרי הדברים יומיום. יש לך קהל מאוד גדול.

אני לא מתייחס יומיום לשום דבר, אין לי משהו יומיום. אני לא משוטט ברחוב ושומע מה ששם מישהו אומר למישהו. אם יש לי מישהו להסביר על שיטת התיקון שמתגלה, זה מה שאני עושה בשיעור. חוץ מזה מה יומיום אני אדבר אתכם?

דודי: מה הכוח של ספר בעולם מתעדכן, מהיר, אינטרנטי?

הכוח של הספר זה מקור, מסמך, יסוד. תמיד אנחנו פונים לספר, מה שלא יהיה, כי ספר זה דבר רוחני. מה שכתבת זה נשאר. וכל הפייסבוק, אני בכלל לא נוגע בזה. היחס מלכתחילה כלפי כל הכתיבה הוא ממש זול כמו שהתוכנות האלה בעצמן.

דודי: זה כרגע האמצעי, אנחנו עושים את זה, לוקחים את הדברים שלך, מעבדים ומוסרים הלאה באותם מקומות, כי זו צורת התקשורת כרגע, העולמית, זו השפה.

למה הם יכולים לפנות כדי להתחיל לראות את המצב הנכון שבטבע, בעולם, אם לא לספר כזה שמחובר משיחות שלי בתחילת שיעור בוקר? אתם בעצמכם רואים עכשיו סוף סוף אחרי שנה שעל ידי השיחות האלה אנחנו כל פעם רואים את ההתקדמות, איך אנחנו מתקדמים מתחנה לתחנה. נכון?

דודי: כן, אני חושב שלא רק אני, גם נשים יכולות להעיד ששומעות את השיעור יום יום, כולם.

אז קדימה, תעשו את זה. זה לא פשוט, צריך מישהו שיודע, לא צריכים שם הרבה לעשות, רק לסדר את השפה.

דודי: אתמול כמה חברים כבר התחילו לדבר בדיוק על מה שאתה אומר, להתחיל לרכז את הפתיחות שלך בשיעורי הבוקר לספר, כמו שלאורך השנים נעשה.

כן.

דודי: החומר הזה של הפתיח לשיעור בוקר, מי הקהל הזה שאתה רואה שצורך את התוכן הזה, בעלי נקודות שבלב שמתקרבות ללימוד הקבלה ולרב לייטמן, או ממש האנושות?

לא, איפה האנושות. אני מדבר שם על דברים שמתגלים רק בחיבור בינינו המתגבר. אבל זה גם נשים וגם גברים, וממש אני רואה לפניי אתכם, ובכלל את כל בני ברוך. על הכלי העולמי קשה לי להגיד, אני לא יודע איפה נמצאים, דרום אמריקה או אסיה, או עוד כל מיני קבוצות למיניהן, אבל בכל זאת אני מדבר עליכם.

דודי: זאת אומרת, הספר מיועד לנו, תלמידים ברחבי העולם שלומדים איתך יום יום?

כן.

טלי: לספר יש חשיבות להיות כספר מודפס ממש, או שהוא יכול להיות וירטואלי?

רצוי שהוא יהיה גם מודפס. אמנם אני מזמן לא קורא מהספרים המודפסים. יש לי ליד המיטה "שמעתי" ועוד איזה ספרון של בדיחות שנתנו לי עכשיו.

דודי: איזה? זה מעניין.

זה סתם, בדיחות כאלה, שיהיה, אני ממליץ,

דודי: אתה יכול להגיד למה אתה קורא ספר בדיחות?

מקובלים מאוד אוהבים בדיחות. לא היה יום אחד שלא הייתי שומע מהרב"ש איזו בדיחה או כמה, בטח. היינו יושבים באוטו, אני נוהג, והוא ככה אומר לי, "שמע, שמע, שמעתי", והיה מספר. ההברקה שיש, סיבוב חדש, פתאומיות, זה מאוד מושך מקובלים לבדיחות. וההיפך, אם אתה הולך לאנשים מרובעים, הם לא מבינים בדיחות.

נורמה: מה האפקט שזה עושה בבן אדם שקורא?

זה מלמד אותנו עד כמה החיים יכולים להיות חדים בשינוי. הכול מהר מהר ישתנה, זה אני אומר לכם.

נתראה מתי שתרצו, ותחשבו איך אנחנו נכתוב את שני הספרים האלו. ספר אחד שנורמה תמשיך, ספר שני שאני מדבר בבוקר, ועוד, יש עוד מקום. אבל כדאי שאנחנו נעשה את זה. זה תמיד יישאר, ותמיד זה יהיה משהו לדור הבא. ולפזר את כל הדברים מה שאתם מפזרים בכל הג'אנק הזה, פייסבוק, טוויטר, אני הפסקתי לכתוב בטוויטר, פעם כתבתי הרבה, עכשיו אני לא כותב, לא יכול לכתוב, זה ממש דוחה.

דודי: מבחינת ההליך, אם אנחנו לוקחים עכשיו את הדברים שלך, נגיד סיכום שנת 2020, שנה קדימה, מפיצים את זה בשפה פשוטה, פופולארית לציבור הרחב, ומזמינים אותו לבוא ללמוד עוד, להעמיק, לקרוא ספרים כמו שעכשיו המלצת, האם זה משפך כזה שהוא נכון, בתנועה הזאת?

נכון. אבל חוץ מזה, שוב אני אומר, השיחות שלי בבוקר.

דודי: לגבי הספרים נדבר כמובן עם ההנהלה.

מתי שתרצו, אני מוכן לכל הדברים האלה.

תודה רבה לכולכם ותהיו שמחים. אנחנו נכנסים לשנה שלא הייתה כמוה מתחילת האנושות, לא הייתה כמוה. זה ממש לוקח אותנו, שואב אותנו לתוך צינור ההתפתחות.

(סוף השיחה)