heb_o_rav_2010-02-14_program_shal-mekubal_n169
תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תכנית מס' 169
בהנחיית: אורן לוי
אורן: שלום לכם, "שאל את המקובל" תוכנית נוספת יוצאת לדרך. שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום.
אורן: לפני שניגש לשאלה הראשונה אני רוצה להזכיר לכם, שהטלפון שלנו עומד לרשותכם כל השבוע עשרים וארבע שעות ביממה 1-700-509-209. תמיד אפשר גם להיכנס לבלוג של הרב לייטמן ולשלוח גם שם שאלות לתוכנית שלנו, הכתובת היא www.laitman.co.il.
שאלה: שלום רבי ומורי הרב לייטמן. מזה כחודשיים אני צופה ולומד מתוך ההקלטות לפי הסדר שכתבת באתר. ואחד הנושאים החשובים שדיברת, על מנת להגיע ולזכות באור המחזיר למוטב הוא "ואהבת לרעך כמוך". קשה לי לפתח אהבה כלפי הסובבים, אם כי אהבה לבורא יש בי מעל ומעבר ואין בי ספק לגבי האהבה הזאת. לכן רציתי להבין האם התכוונת בעצם שאדמה את הבריות כבורא ואז לא תהיה לי בעיה לאהוב אותם, להרגיש אליהם כמו שאני מרגיש אל הבורא עצמו?
הרב לייטמן: אולי תבהיר קצת?
אורן: אני אחזור על השאלה בקצרה. הוא אומר, שאהבה לבורא יש לו. והוא הבין שאתה מדבר על "ואהבת לרעך כמוך". אז האם הוא צריך בעצם להתייחס, לדמות את הבריות כאילו שהם הבורא ואז יהיה לו קל את האהבה שלו לבורא להכיל גם עליהם. אז האם זו הפעולה הנדרשת ב"ואהבת לרעך כמוך", האם לשם אתה מכוֵון?
הרב לייטמן: שיתחיל מזה. הוא יגלה כמה שהוא אוהב את הבורא באמת. מי זה הבורא בשבילו, זה אבא טוב שדואג לי, או דווקא כל הייסורים שגם כן מגיעים ממנו. או שהוא תכונת ההשפעה, שאם להידמות לו, אני חייב להיות גם כן בהשפעה, לשכוח את עצמי, להתעלות מעל עצמי, ממי שאני עכשיו עם הרצון האגואיסטי שלי, ולהגיע לתכונה אחרת שנקראת "נשמה", "השפעה" ו"אהבת הזולת".
אורן: לָמה קל לנו לאהוב את הבורא ולא קל לנו לאהוב את הזולת?
הרב לייטמן: כי אנחנו חושבים שהחיים זה ממנו, מהבורא, הכול טוּב ממנו, אז אני אוהב אותו. אני גם מפחד ממנו. מה קל? אני רוצה להיות קשור אליו, אם הוא גבוה, אז כדאי לי להיות קשור אליו. אני אוהב אותו, כמו שחיה קטנה אוהבת משהו גדול שקובע הכל, ודאי.
אורן: אז זה טבעי לנו?
הרב לייטמן: זה טבעי, ודאי. אבל ברגע שאנחנו מתחילים לפתוח את המושג "בורא", מה זה נקרא "הבורא"? הבורא זה מערכת הטבע כולה, שמתייחסת אלי אך ורק לפי ההשתוות שלי איתו.
אורן: לא ברור.
הרב לייטמן: הטבע זה הבורא.
אורן: מה זה בדיוק הטבע?
הרב לייטמן: הטבע זה כל הכוחות, כל ההבחנות, כל מה שקורה, כולל אני בפנים. הכל זה הטבע.
אורן: הכל זה הבורא?
הרב לייטמן: והכל זה הבורא.
לי ניתנה נקודה אחת, מה שנקרא "נקודת השבירה". שאני מרגיש את עצמי לא בדיוק בתוכו, שאני מרגיש את עצמי מחוצה לו, מחוץ לטבע. כך כל אחד ואחד מרגיש את עצמו כלפי כל העולם. אני רואה שבעולם יש דומם, צומח, חי, בני אדם, אבל אני מחוץ להם, אני מסתכל עליהם שהם באים לשרת אותי, לטובתי. הם מתקיימים כביכול מתוך האגו שלי, יש להם זכות קיום רק במידה שיש לי מזה תועלת, אחרת אין, בשביל מה שיתקיימו. ככה יחס אדם לחיים, לכל.
כדי להתאחד עם כל הטבע, הוא חייב לבטל את הרצון האגואיסטי שלו, הוא חייב לבטל את הגישה הזאת. הוא צריך להבין, שהוא צריך להיות ממש קשור עם כל המציאות. מה זה נותן לו? זה נותן לו הרגשת המציאות הכללית כולה, הרגשת חיים נצחיים, הוא משיג "חיים" בלתי גבוליים, "אינסופיים" מה שנקרא. ובאמת שרוי בכל טוּב.
אורן: אז אם אדם רוצה לדלג על האמצע הזה, על התווך הזה, ולהתקשר ישר אל הטבע, אל הבורא, אל כללות המציאות, בלי להתעכב על הפרטים בדרך, "אני רוצה ישר ללכת על הכול"?
הרב לייטמן: אז כתוב: "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
אורן: לא, אבל הוא אומר הפוך. אתה אומר "מאהבת הבריות לאהבת ה'", קודם בריות אחר כך ה'.
הרב לייטמן: לא, לא.
אורן: אנשים כן מרגישים בתוכם נטייה להתחבר אל הדבר הזה הגדול והשלם.
הרב לייטמן: כן?
אורן: אנשים אחרים בדרך כלל מפריעים לנו בתהליך הזה.
הרב לייטמן: ובשביל מה הכול נברא, ולא אני והבורא בלבד? מפני שאם אני מתחיל לפתוח את המושג הזה "בורא", זה כוח ההשפעה, כוח האהבה ללא שום חזרה לעצמו, אהבה חלוטה. ולהתקרב אליו זה לפי כמה שאני יכול לפתח בי את התכונה הזאת, השפעה ואהבת הזולת. איפה אני אוכל להתאמן בזה, איפה אני יכול לבצע את זה? לכן נברא עולם גדול שאני כלפי הזולת, ואלה שאני מזלזל בהם, שונא אותם, רוצה רק להשתמש בהם ולנצל אותם, כלפיהם אני צריך להפוך את הטבע שלי משימוש אגואיסטי להשפעה ולאהבה.
אם אני יכול להגיע כלפיהם להשפעה ואהבה, סימן שאני נמצא כך גם כלפי הבורא. אם אני לא יכול כלפיהם, גם כלפי הבורא ודאי שלא אוכל. לכן נברא העולם כדי שאנחנו נתאמץ אליו, שהוא יהיה בשבילנו כמו מראֵה שלנו, איפה היחס שלי לבורא. כי הבורא לא יתגלה כל עוד אני לא אהיה באותה תכונה כמוהו.
אורן: לָמה אני לא יכול להתעלם מכל האמצע הזה?
הרב לייטמן: אתה לא תדע איך להיות כמוהו. עשו את זה בשבילך כמגרש משחקים.
אורן: אני אחדד את החושים שלי.
הרב לייטמן: איך? אתה לא תדע לאיזה כיוון. מה זה נקרא "אהבת הזולת"? זה שאני שונא אותך ואני צריך עכשיו להגיע למצב שאני אוהב אותך, איך? יותר מעצמי.
אורן: אני לא רוצה לאהוב את הזולת, אני רוצה לאהוב את הבורא, את הטבע.
הרב לייטמן: זה אותו דבר, רק אנחנו לא רואים שזה אותו דבר. כי אין חוץ מהכללות הזאת כמו שאתה אומר, כך זה כולל הכל. אז נתנו לך לראות רק חלק אחד, ובצורה כזאת, כשאתה רואה אותם מקרוב, אתה מרגיש אותם כמוך, אפילו פחות ממך, הם פחותים, כדי שתתאמץ להגיע אליהם לאהבה.
אורן: אני רוצה לצייר לך איזושהי תמונה, תגיד לי איפה אני שוגה. נאמר שלא איכפת לי כל הפרטים באמצע, אני רוצה ללכת ישר על הטופ, על הכל.
הרב לייטמן: זה ישר על הטופ.
אורן: אני הולך על הכל. נותן לך דוגמא, היום אני גר בגוש דן, אני עוזב את גוש דן, עוזב אפילו את ישראל, הולך למקום שאין בו בכלל בני אדם. יושב באיזה מקום בטבע, לא מזיק לאף אחד, תנאי ראשון. אני חי שם עם עצמי, אוכל, שותה, מתקיים. מנסה בכל כוחי להתאחד עם הכוח הכולל הזה של האהבה, הכוח של הטבע שמקיף את הכל, שסובב את הכל, שעושה את הכל. אל תביא לי עוד בני אדם לבלבל לי את המוח, אני רוצה ללכת ישר איתו. מה רע בתמונה הזאת, מה שגוי בה?
הרב לייטמן: בזה אנחנו מתנתקים מהמערכת הכללית. זה כמו שאני חותך איזה חלק מהגוף ומכניס אותו לקופסת שימורים, לנוזל שבו משמרים חלקי גוף האדם כדי להראות לסטודנטים.
זה דומה, כי אם אנחנו מדברים שכל העולם וכל בני האדם זו מערכת אחת, ואני נבדל, אז אני פשוט מבדיל את עצמי מהחיים הכלליים.
אורן: אני לא ארגיש את הטבע?
הרב לייטמן: אתה תרגיש את הטבע, כמו חיה שמרגישה את הטבע. שעוד מעט יהיה גשם ועוד מעט שמש, כמו שחיות מרגישות טוב את הטבע.
אבל אתה לא תרגיש את הבורא כמו שאנחנו צריכים להגיע אליו להשתוות הצורה. השתוות זה להיות כמוהו באותה תכונת אהבה והשפעה. אתה לא יכול לפתח השפעה ואהבה אליו אלא דרך בני אדם.
אורן: לָמה?
הרב לייטמן: כי אין לך מקום שיכול לבצע את זה. אתה צריך בית ספר כדי ללמוד להיות גדול, כך אתה צריך חברה אנושית כדי ללמוד שם מה זה נקרא "להשפיע ולאהוב" כדי להתייחס נכון לבורא, להיות מוכן לפגישה עימו. הוא לא יפתח לך, עד שאתה לא תֵפתח אהבה לאנושות.
אורן: כתוב במדרש רבה, שאברהם היה מסתכל על הטבע ושואל, "מי ברא את אלה, מי ברא את אלה, מי ברא את אלה?", והגיע להכרה של הכוח העליון.
לָמה אני לא יכול לעשות אותו דבר?
הרב לייטמן: אבל מהי תכונתו של אברהם? מה אומרים עליו?
אורן: "חסד".
הרב לייטמן: "חסד". אתה מבין מה זה "חסד"?
אורן: לא.
הרב לייטמן: שהוא לא רוצה כלום לעצמו, רק "חסדים", רק "חפץ חסד". רק חסד, רק לתת, לכן גילה את הבורא.
אורן: בסדר, אין בעיה עם "לתת".
הרב לייטמן: יש בעיה.
אורן: לא, רק אל תביא לי בני אדם סביבי.
הרב לייטמן: לא, זה כבר נקרא "לא לתת".
אורן: אנשים מפריעים כאילו.
הרב לייטמן: זה לא שהם מפריעים, אלא האגו שלך מפריע. לא הם מפריעים, אל תסתכל על זה "עזר כנגדו", זה שהם נמצאים לפניך הם מראים לך בדיוק מה יש לך עוד לתקן.
אורן: לא ברור. האדם והטבע יכולים להגיע להרמוניה, אם לא יהיו הפרעות.
הרב לייטמן: בזה אתה מגיע לדרגת חי, אם אתה נכלל בטבע כמו חיות, זה ממש חלק אינטגראלי מהטבע כולו.
אורן: אבל זו הרגשה של "הכל" הזה שתיארת קודם, לא?
הרב לייטמן: לא, הבורא הזה נמצא בדרגת בני האדם, כשהם מגיעים לאהבה הדדית. על מה אתה מסתכל, על הטבע, הכוכבים, הצמחים, החיות? לא, גם לא על בני אדם. גם בני אדם זה לא הטבע הזה. הבורא נמצא מעל הטבע. מה זה נקרא "מעל הטבע"? הוא נמצא מעל האגו שלנו. אם אנחנו נפתח בינינו על פני השנאה, על פני הדחייה של השנאה שבינינו, אם אנחנו נפתח את כוח הערבות, כוח ההדדיות, אהבת האחים, על ידי זה אנחנו מגיעים להידמות לבורא, ובמידה הזאת אנחנו מגלים אותו. הוא לא נסתר, אנחנו מסתירים אותו בתכונות המקולקלות, המנוגדות שלנו.
אורן: מה ההבדל בין להרגיש את הטבע הזה הכולל בדרגת החי, כמו שאתה אומר, שלזה אני אוכל להגיע אם אני אתבודד בטבע באיזה מקום, וארצה להתמזג עם האחד הזה.
הרב לייטמן: יכול להיות שאתה תרגיש טוב, אבל אתה תישאר חי. ועוד יותר חי, ממש חי, כמו בהמות, כמו חיות.
אורן: אני לא יודע מה זה כמו בהמות, כמו חיות, אני יודע רק שזה הרבה יותר טוב מהחיים של בן אדם ממוצע, שמרגיש שהחיים בזבל, תסלח לי על הביטוי.
הרב לייטמן: לא. אבל יש הבדל, אם אני חי כדי לקיים את הגוף הזה. הגוף הזה הוא דרגת חי או לא?
אורן: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: הבשר הזה הוא חי?
אורן: חי.
הרב לייטמן: כמו כלב, כמו חתול, כמו פרה, גם זה חי, אני דואג לחי הזה. אני מוציא את עצמי מהגוף הזה ומתחיל להסתכל על הגוף הזה מהצד, ואני מודע שכל החיים שלי אני דואג לחיה הזאת.
אורן: לא, אני לא מדבר על לדאוג לחיה. אני מדבר להתמזג עם הטבע הזה, עם הכוח הזה של אהבה והרוח.
הרב לייטמן: עוד יותר גרוע, כי אני הולך להתמזג עם פחות מחי, עם צומח ודומם.
אורן: לא עם צומח ולא עם דומם, עם הכוח שעוטף את הכל.
הרב לייטמן: מה זה "הכוח שעוטף את הכל"? איפה אתה מרגיש אותו, איפה אתה רואה אותו?
אורן: בטח שאתה לא מרגיש אותו, אתה חי עכשיו בג'ונגל האנושי ובג'ונגל לא מרגישים. אבל בטבע עצמו, אתה יכול להרגיש את זה.
הרב לייטמן: אתה יכול להרגיש רק כוחות של דומם, צומח וחי, ולא דרגת הבורא. בורא זה נקרא "בוא וראה". איפה אתה מגלה אותו? רק בתנאי שאתה מגיע לצורת ההשפעה, אבל לצורת ההשפעה בדרגה האנושית.
אורן: אמרת קודם שאני ארגיש את הכוח הזה בדרגת חי? אם אני אצליח במה שאני מתאר, אני אוכל להגיע להרגשה של הכוח הכללי הזה של הטבע בדרגת חי?
הרב לייטמן: לא.
אורן: אז לְמה אני אגיע?
הרב לייטמן: אתה צריך להגיע בדרגה אנושית.
אורן: את זה הבנתי. אני מנסה לברר מה ההבדל בין להרגיש אותו בדרגת חי, לבין להרגיש אותו בדרגה אנושית.
הרב לייטמן: אתה תישאר חי, יש כאלה יוגים.
אורן: למשל?
הרב לייטמן: יושבים שם ומרגישים טוב עם הטבע.
אורן: לא רע להם תאמין לי, תעשה סקר במדינת ישראל, תראה שהמצב של רוב בני האדם יותר גרוע. אז מה רע בזה, הם מרגישים את הטבע, את ההרמוניה, את הסביבה?
הרב לייטמן: כי הם מורידים את עצמם מדרגת האדם הרגיל, מהעולם הזה, לדרגת הצומח.
אורן: אבל דרגת האדם היא לא דרגה שכיף לחיות בה, היא דרגה שיש בה סבל הולך ומתגבר?
הרב לייטמן: אבל מה שהם עושים זו בריחה, הם רוצים לנתק את האדם מהחיים. במקום להתקדם, במקום לתקן את עצמם, הם אומרים "לא, תקטין את הרצונות שלך, תהיה כמו חיה או אפילו כמו צמח. לא צריך כלום, תשב וזהו. לא לחשוב, רק מחשבה אחת. לא לזוז וככה, כמה שטוב". זאת אומרת, מורידים אותך אפילו לדרגת דומם.
אורן: זה לא כל כך חשוב לי הדרגות.
הרב לייטמן: לא, זה נגד ההתפתחות.
אורן: כי זה כמו תוויות שאתה שם מבחוץ, מה שחשוב זו ההרגשה. מה שחשוב זו ההרגשה?
הרב לייטמן: לא אורן, אני מצטער, זה נגד ההתפתחות. אנחנו רואים גם בסין וגם בהודו, כל העמים האלה.
אורן: בודאי, כי המערב קלקל אותם.
הרב לייטמן: לא בגלל זה.
אורן: אלא?
הרב לייטמן: לא מערב ולא מזרח ולא כלום. מבפנים, כוח הטבע, הוא מעלה אותם עכשיו להתפתחות, ואין להם ברירה הם גם כן יצטרכו לעבור את כל אותה ההתפתחות שבמערב. לא בגלל המערב, אלא בגלל שמטרת הבריאה מחייבת את כולנו להגיע לדרגה הגבוהה ביותר, להגיע לבורא, וזה אפשרי רק על ידי הגדלת האגו ולא הקטנתו, ושאנחנו נגיע יחד, שאנחנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד" כמו שעַם ישראל היה פעם.
אורן: לא איכפת לי איך היה עם ישראל פעם, תסלח לי שאני אומר כך. אני חי עכשיו, בן אדם עם משפחה, ילדים, צרות, עבודה.
הרב לייטמן: הטבע הוא אינטגראלי, מה זאת אומרת? קשור בכל חלקיו זה לזה. אנחנו צריכים להגיע למצב שדווקא אנחנו, בני האדם, סוגרים את כל המציאות הזאת כאחת, ואז בתוך המציאות הזו שאנחנו סוגרים אותה כאחת במאמצים שלנו, אנחנו נרגיש את הכוח שנמצא בפנים ופועל להיות כאחד, עם אחד. הוא אחד, ואנחנו שסגרנו את כל המערכת, אז אנו נמצאים בדביקות עימו.
אורן: אני רוצה ללכת על האחד הזה, אבל לָמה אתה מעמיס לי עכשיו את כל האנשים.
הרב לייטמן: הם חלקי הנשמה שלי, אני לא יכול לברוח מהם. הנשמה שלי יש לי רק נקודה ממנה, כל היתר אלו בני אדם שאני מסתכל עליהם. אני מסתכל עליך, המשקפים שלך, הפרצוף שלך, החולצה שלך, אני מסתכל על הרצון שלך, הרצון שלך, ושל הצלם הזה, ועוד צלם, ועוד מי שנמצא כאן, ובכלל מחוץ לכותלי הבניין, בכל העולם שבעה מיליארד, הם כולם חלקי הנשמה שלי.
אורן: איך פתאום הם נהיו שלי, עם עצמי אני לא מסתדר, הוספת לי עכשיו אותם?
הרב לייטמן: הנקודות יש בהם מה שנקרא "חלק אלוק ממעל", בכל אחד מהם. אם אני מחבר את כל הנקודות האלו יחד, זה נקרא "הנשמה שלי".
אורן: אני לא יכול מהנקודה שלי רק להתחבר אל הבורא?
הרב לייטמן: יש לך רק נקודה, מה אתה תרגיש בה? כמה שתחבר אליך יותר ויותר נקודות, השתוקקויות של האנשים האחרים לדבקות בבורא, לגילוי הבורא, אז יהיה לך מזה כלי.
אורן: ואם אני לא אחבר?
הרב לייטמן: לא יהיה לך כלום.
אורן: לָמה, שאני אהיה נקודה שנדבק בו?
הרב לייטמן: לא, בנקודה אי אפשר להידבק, אתה לא דומה לו, במה, באיזו עביות, באיזה כוח. אבל אל תדאג, הוא יביא לך ייסורים ואתה תרגיש שאין לך ברירה, שאתה חייב לברוח מהעולם הזה, שאתה חייב להגיע אליו ושאין לך אפשרות אחרת, אלא על ידי איחוד עם כל האנושות.
אורן: אז מה שאני מרגיש עכשיו כלפי הבורא טרם שאני מתחבר לנקודות האלה שנמצאות בכל האחרים, זו איזו תמונה ראשונית, בוסרית, ילדותית כזאת, אשלייתית?
הרב לייטמן: כן. נדמה לך שאתה קיים לבד. יש מין ערפל, ערפול, שאתה חושב שאתה לבד, שהם מנוגדים. ככה אתה שונא אותם, אתה שונא את הנשמה שלך.
אורן: וביחס לבורא?
הרב לייטמן: באותה מידה אתה שונא אותו. זה שאתה אומר, "לא, אני אוהב אותו", זה לא אותו בורא שיש באמת, אלא דמיינת לעצמך איזו דמות שכדאי לך לאהוב אותו וככה אתה אומר עליו. "אהבת ה'" אתה מבין מה הוא אומר? הוא אומר יש לי אהבת ה', אין לי אהבת הזולת, לא צריך. איזו טעות. זה לא יכול להיות זה בלי זה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
אורן: התמונות האלו של מה זה בדיוק הבורא, ההגדרות האלה, הן משתנות?
הרב לייטמן: האדם נותן את ההגדרות האלה בהתאם לדרגה הרוחנית שלו.
אורן: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: כשהוא מתחיל להבין, הכול מדובר כלפי האדם. בכל דרגה ודאי יש בורא קצת בהרגשה אחרת, קצת בהבנה אחרת, קצת בהגדרה אחרת.
אורן: אז אל מי אני הולך, מה המטרה אם היא משתנה כל רגע?
הרב לייטמן: היא משתנה בגלל שאתה משתנה בשֶכל שלך. תבקש מהילדים שלך שהם בגילאים שונים לספר על איזו תופעה, כל אחד יספר לך עליה בצורה אחרת לפי גילו.
אורן: נכון.
הרב לייטמן: אנחנו אותו דבר. בכל פעם שאני משתנה, אז יש לי בורא חדש. אני מגדיר אותו ככה, כל פעם אחרת.
אורן: אז את מי אני מחפש, במי אני רוצה להידבק בעצם?
הרב לייטמן: אתה מחפש את שורש הנשמה שלך. אתה מחפש את אותו כוח שמנהל את הכל, הכוח הכללי של הטבע שזה השפעה ואהבה. ואתה חייב להגיע לזה, לכולם, כמוהו. אתה רוצה להידמות אליו? בבקשה. אתה רוצה להתקרב אליו? בבקשה. איך? תהיה כמוהו. איך? הוא נמצא בהשפעה ואהבה כלפי לכולם, נראה אותך.
אורן: נעבור לשאלה הבאה. השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, כותב לך משה מהמרכז. הזכרנו את עניין הילדים, הנה שאלה על ילדים.
שאלה: יש לי ילד בן חמש, אני רואה שהוא מסתכל עלי ורוצה לעשות כל מה שאני. הוא רוצה חולצה מכופתרת כמו שלי, לעבוד עם פטיש כמוני, להיות חזק כמוני. הוא מאוד רוצה להיות תחת השפעתי בכל, אני מרגיש שזה נכון. אבל, אני צריך לפרנס, אז רוב שעות היום אני לא בבית. האם נכון שבן יהיה ליד אביו כבר מגיל קטן? ואם כן למה אנחנו לא חיים כך, ומהו הנזק שנגרם מכך אם נגרם? איך תראֵה החברה שבה מבוגרים חיים ביחד עם הילדים, האם כך זה צריך להיות, האם לכך הטבע מכוון אותנו? תודה על תשובתך.
הרב לייטמן: האמת שזה כך. לא שאבא צריך להיות כל הזמן ליד הבן, זה בלתי אפשרי. אבל אנחנו צריכים להביא את החינוך שלנו למצב כזה שלילדים יהיו דוגמאות טובות מהמחנכים, מהמדריכים. לבנים מגברים ולבנות מנשים.
אורן: לָמה זה חשוב?
הרב לייטמן: זה חשוב, כי הבן צריך לגדול להיות גבר, וקורה לנו שעד גיל 15-17 עד שגומרים בית ספר, הוא מקבל כל הזמן דוגמאות מאישה. גם בגן ילדים, גם בכיתות לימוד, לרוב זה נשים.
אורן: נכון.
הרב לייטמן: ואז, צר לי להגיד, אנחנו אפילו לא יודעים מה זה לגדול כגבר. תראה איך כל מיני שבטים פרימיטיביים מגדלים את הילדים. ילדים, בנים, נמצאים יחד עם הגדולים, מסתכלים עליהם, כל הזמן מסתובבים סביב הגדולים, אז הם גדלים ככה.
אורן: אבל היום אנחנו בחברה מודרנית יש שוויון?
הרב לייטמן: לכן יש בלבול עם המינים ובלבול בכלל עם חיי המשפחה ועם הכל.
אורן: אתה רוצה לומר שאם בן יגדל בחברה של גברים ובת בחברה של נשים, אז כל אחד כאילו יגדל בדיוק בצורה נכונה?
הרב לייטמן: יהיו לפניו דוגמאות נכונות, ודאי.
אורן: תן לי דוגמא.
הרב לייטמן: אתה רואה שבן לא רוצה לקחת דוגמא מאמא, הוא לא הולך ללמוד מאמא איך שוטפים כלים, איך מטפלים בבובה. לא בא לו לשחק עם בובה.
אורן: אז מה אנחנו עושים בזה שכאילו אנחנו לא מחנכים כל מין בתוך הסביבה של בני מינו רק גדולים ממנו?
הרב לייטמן: אנחנו מקלקלים אותו.
אורן: תתאר לי איך צריך לגדל בן.
הרב לייטמן: קודם כל, אני מכניס אותו לחברת גברים מגיל 3. עד גיל 3 זה לא נורא, עד גיל 3 הם לא מבדילים, הילדים בכלל לא מבדילים מי בן ומי בת.
אורן: מה יהיה בי שאין בי היום, כי גדלתי בחינוך רגיל, שרובו באמת היתה המורה נחמה?
הרב לייטמן: אתה תקבל דוגמאות איך לקחת פטיש ואיך לנסוע באופנים ואיך לשחק בכדור ואיך לדבר ואיך להתייחס לכל הטבע. מבפנים זו מציאות אחרת לגמרי, אתה תהיה בין הבנות שמתעסקות בבובות ולבושים ותסרוקת?
אורן: מה חסר לי היום נגיד?
הרב לייטמן: אלו שתי צורות המנוגדות בטבע שצריכים למצוא ביניהן קשר נכון, אבל ביסודות הם מנוגדים.
אורן: עוד לפני הקשר, מאוד מסקרן אותי לשמוע על כל אחד, כאילו מה אנחנו הפסדנו בתהליך הזה? מה חסר לי נגיד, היום אני גבר בן 35, התחנכתי במסגרת החינוך הרגילה שבה כמו שאמרנו קודם, היו לי באמת יותר מורות מאשר מורים, מה הפסדתי כאילו, מה חסר לי?
הרב לייטמן: אתה אפילו לא יכול להרגיש. לא קיבלת דוגמאות נכונות, אנחנו מתפתחים רק כדוגמאות. כמו קופים, כמו כל החי, אנחנו מסתכלים על הגדול, רוצים להידמות. על מי אני מסתכל? המורה שלי, איך היא עושה ליפסטיק, איך היא מתנהגת? היא מתנהגת כמו אישה מכובדת, מחונכת, אצילה, הכל, אבל אישה.
אורן: אז מה, אין לי כאילו דוגמא?
הרב לייטמן: יש כאן חוסר דוגמא מצד הגבר.
אורן: זה מזכיר לי כמו בתוכנות של מחשב, אם אתה בוחר צבע אז יש ששה עשר צבעים. אם תפתח תוכנה גראפית, יש מאתים חמישים וששה צבעים וכן הלאה. זאת אומרת, זה שלא הייתי בחברה של בני מיני אין לי כאילו את הריבוי של הדוגמאות. ואני מניח שאתה מדבר אותו דבר על בן ובת, העיקר שכל אחד נמצא בחברת גדולים בני מינו.
הרב לייטמן: לבנות יש פחות בעיה, כי בכל מקום יש אישה. אבל בן יוצא לחיים בצורה מבולבלת. וגם אין לו הערכה לנשים. רק במאה העשרים נעשה הקלקול.
אורן: מה זאת אומרת, שאין לי הערכה?
הרב לייטמן: עד המאה העשרים היה לבנים ובנות חינוך נפרד, בגימנסיות, בכל מיני צורות. וכך זה בכלל בצורה הדתית, בכל הדתות. בכל האנושות לא חשוב איזה חינוך תיקח, באיזו אומה, באיזו ציביליזציה שאתה רוצה, במקור הכול מחולק לשני מינים.
אורן: מה הכוונה שאין לי הערכה לנשים בגלל שהתחנכתי במערכת המוכרת?
הרב לייטמן: אנחנו נדבר בצורה פשוטה, פסיכולוגית, אין לך הערכה לנשים, אתה יודע איך להיות גבר, איך להתייחס יפה לנשים, אתה לא יודע לקחת על עצמך אחריות. אתה מתנהג כמו אישה, ואחר כך אתה צריך להיות גבר בתפקיד שלך.
אתה רואה תופעה מעניינת, בנים לא רוצים לעזוב את הבית. יש בכלל תופעה מעניינת, שיוצאים מהבית, מתחתנים מתגרשים וחוזרים לאמא.
אורן: אם אנחנו היינו חוזרים לגישה יותר טבעית, שבן רואה דוגמאות מגברים, ובת דוגמאות מנשים, איך היה הקשר בעולם באופן כללי בין הגברים לנשים?
הרב לייטמן: מצוין. כל אחד היה יודע את התפקיד שלו ויודע איך להשלים את השני, היה מתייחס בכבוד, בחשיבות ובהערכה למין השני.
אורן: אולי נדבר על זה פעם אחרת בנפרד, זה מרתק. תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה גם לכם שהייתם איתנו. אני מזמין אתכם לשלוח שאלות לתוכניות הבאות, הטלפון שלנו מחכה לכם 1-700-509-209. או דרך הבלוג של הרב לייטמן, הכתובת היא www.laitman.co.il. עד לפעם הבאה שיהיה לנו כל טוּב.
(סוף התכנית)