heb_o_rav_2010-03-14_program_shal-mekubal_n172
תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תכנית מס' 172
בהנחיית: אורן לוי
תכנית 14.03.10- אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, אנחנו יוצאים לדרך עם תכנית נוספת של "שאל את המקובל". שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום.
אורן: הרבה שאלות שלחתם אלינו לתכנית, נראה כמה נספיק. נתחיל היום עם שאלתו של יעקב איתן, אבל טרם שניגש אליה, אני רוצה להזכיר לכם שהטלפון שלנו מחכה לכם כל השבוע, 24 שעות ביממה: 1-700-509-209, צלצלו, תשאירו שאלות. ותמיד אפשר גם לכתוב שאלות דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן, הכתובת באינטרנט היא .www.laitman.co.il
השאלה הראשונה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה:
שאלה: קוראים לי יעקב איתן, השאלה שלי, האם הכוונה ב"ואהבת את רעך כמוך" היא גם לאהוב את הרע שבזולת, כמו שאני לפעמים גם צריך לאהוב את הרע אצלי כדי להשתפר ולהיות יותר טוב?
הרב לייטמן: לא. אין מצווה לאהוב את הרע, אלא אנחנו צריכים להבין שהרע שבנו בכוונה בנוי כך, ומתעורר בנו כל פעם, שאנחנו בהישענות עליו, יכולים להתקדם לקראת המטרה, שכל הטוב שנברא, הוא לא נברא מעצמו, והבורא כמו שכתוב, "בראתי יצר רע ובראתי לו תורה תבלין", ואדם על ידי האור העליון הופך את הרע שבו לטוב. לכן לא צריכים לאהוב את הרע, אלא צריכים להשתמש בו בצורה מטרתית.
אורן: מה לגבי הרע באופן כללי? לפעמים אני רואה רע במישהו, ולפעמים אני רואה רע בי. מה כל העניין הזה עם הרע?
הרב לייטמן: מה זה חשוב איפה אני רואה אותו. קודם כל אני צריך להתקשר למטרת הבריאה.
אורן: שהיא?
הרב לייטמן: שהיא להביא כל מה שיש לטוב, לחיבור עם הכוח העליון, לחיבור כללי של כל האנושות. ואז בצורה כזאת אני יכול להתייחס לרע שלי או של מישהו אחר כאל חומר שעליו צריכים לעבוד. ואני לא יכול להתייחס לשני ולעבוד עליו, או לעשות משהו עליו. על הרע שלי כן, יש לי מצווה להפוך אותו לטוב. "מצווה" הכוונה היא אפשרות מהרע לעשות טוב. לשני אני לא מסוגל, אני רק יכול להסביר לו מהי מטרת הבריאה, מהי תכנית הבריאה, מהו האמצעי להגיע לזה.
אורן: אתה יכול תת לי דוגמה קונקרטית לתהליך כזה שבו אתה לוקח רע שנמצא בך, מביא אותו לתהליך של תיקון, ואחר כך השתמשת בו כאילו לטוב?
הרב לייטמן: אני אף פעם לא בוחר את הרע שבי, באיזו צורה ואיך לעבוד עימו. זה הטבע, הבורא מעורר בי את הרע. פתאום אני רוצה זה, פתאום זה, פתאום כך, פתאום כך. אני רוצה לשלוט על השני, אני רוצה למחוק אותו, אני רוצה לנצל אותו וכן הלאה, זה הרע שהבורא מעורר בי. זה נקרא "בראתי יצר רע".
אורן: לפי מה אתה מגדיר את זה כ"רע"? אם אני רוצה להיות מקום ראשון, זה רע?
הרב לייטמן: תלוי, מקום ראשון זה לפעמים טוב.
אורן: לכן אני שואל, לפי איזה סרגל אתה מודד משהו בתוכך ואומר "אתה רע"?
הרב לייטמן: אם זה פועל לחיבור בין כולנו, כמו שהיה לפני החורבן, כמו שהיה לפני "חטא עץ הדעת", שהיינו כולנו כנשמה אחת, והנשמה הזאת התרסקה למיליארדים של נשמות פרטיות, אם אנחנו חוזרים לאותה נשמה אחת, זה נקרא שאני "פועל לטובה", שאני פועל לכיוון הנכון. ואם אני לא מעמיד לפני את הדוגמה הזאת כמטרה, כל הפניה שלי לעצמי או לאחרים זה לרע.
אורן: לפי הסרגל הזה אתה גם מודד את הרע שאתה רואה סביבך? נגיד במישהו אחר, כמו שיעקב שאל, בזולת?
הרב לייטמן: כן, אבל אסור לקחת את הרע של השני ולטפל בו. זה הוא בעצמו צריך לעשות. אלא בצורה כזאת אני רק יכול לזהות אם זה רע או לא.
אורן: אבל איך אני יכול לאהוב אותו, שכתוב "ואהבת לרעך כמוך", אם אני רואה בו רע?
הרב לייטמן: "ואהבת לרעך כמוך", שאני רואה בכולם אותה יכולת, אותה אפשרות, אותו פוטנציאל להגיע לטוב, ולא שאני צריך לאהוב דברים רעים שבאחרים. אני רק רואה שהדברים האחרים האלו, ההפוכים מהמטרה, הרעים, הם גם בדרך לטובה. אם אני מתייחס אפילו לילד שלי באהבה, אפילו שאני רואה בו כל מיני הפרעות, כל מיני תכונות לא כל כך טובות, אבל אני בכל זאת אוהב אותן, יש לפני אתגר, אני צריך לעזור לו לתקן.
אורן: אתה מסתכל על אחרים במשקפיים שהם כמו פילטר, ואתה כאילו לא רואה את האחר, את הזולת הזה?
הרב לייטמן: אני רואה שתי שכבות.
אורן: מה הן?
הרב לייטמן: השכבה הראשונה, זה איך שהם מתנהגים.
אורן: נגיד עם כל הרע שבהם.
הרב לייטמן: עם כל הרע. תצא לכביש ותראה מה שקורה, זו דוגמה מאוד יפה, חיה. והצורה השנייה, למה כולם צריכים להגיע, וממש אנחנו בדרך ועוד מעט מגיעים, שזה חיבור יפה, הדדי, כמו ממש קשורים יחד, ובאהבה.
אורן: אז כשכתוב "ואהבת לרעך כמוך", אתה צריך לאהוב את הרמה השנייה, הבלתי נראית?
הרב לייטמן: בטח, כי זה "לרעך".
אורן: אז אתה מאמין שבכל אחד יש משהו טוב?
הרב לייטמן: בטוח. והרע הזה הופך לטוב. לא שיש לו משהו טוב, יכול להיות שאין לו כלום טוב. כי "יצר לב האדם רע מנעוריו", "לפתח חטאת רובץ", אנחנו כולנו מרע בלבד, אבל שיש אפשרות לכל אחד ואחד, ואנחנו נמצאים בעידן כזה שעוד מעט זה יתקן לטוב.
אורן: דברת על הכביש. נניח שאתה יוצא לכביש, מישהו חותך אותך, אתה מתייחס אליו לפי השכבה הראשונה, או לפי השכבה השנייה?
הרב לייטמן: גם וגם.
אורן: בוא תסביר לי מה אתה עושה עם ההגה, מה אתה עושה עם הברקס, מה אתה עושה עם הגז.
הרב לייטמן: בדרך כלל אני נותן לכולם לעבור, אבל אם בכל זאת החיים והזמן והכול עומד ואני צריך קצת למהר, אז "אם אין אני לי מי לי", אז אני דורש את המקום שלי, את מה שמגיע לי, ומתקדם. אני לא נותן לכל אחד ומוריד את עצמי לשוליים.
אורן: לא, אבל לפי איזה קו, זו סתם דוגמה. לא הכביש הוא העניין. לפי איזה קו אתה מתייחס, מישהו פוגע בך, מישהו עושה לך רע.
הרב לייטמן: בדרך כלל באדיבות, פשוט באדיבות.
אורן: באדיבות?
הרב לייטמן: כן, אני לא עושה חשבון עם כל אחד, ובכביש, זה לא מישור העבודה שלי.
אורן: אבל אתה מדבר כאילו שאתה אדיש ואתה יכול להיות אדיש.
הרב לייטמן: לא אדיש.
אורן: אבל יש דוגמאות שגונבים ממך, מזיקים לך בצורה ישירה. איך אתה מגיב? אמרת לי שאתה רואה את האדם בשתי רמות, שכבה ראשונה כמו שכולם רואים, שכבה שנייה הפוטנציאל הטוב שבו.
הרב לייטמן: אם זה אדם שעושה את זה בצורה שיטתית, שזו הגישה שלו לחיים, ובין כולם גם אני נמצא והוא רוצה להשתמש בי, אז אני סולח לו. אבל אם זה נגד המטרה, אם הוא מזיק לי בהפצה, בדרך שלי אני מוכן להוריד אותו.
אורן: כי זה כאילו נגד תיקון העולם.
הרב לייטמן: כן.
אורן: בוא נלך לדברים פחות גדולים. אתן לך דוגמה. יש לנו שכן, שמשגע לנו את המוח, ממש בטירוף.
הרב לייטמן: עם מוסיקה?
אורן: לא עם מוסיקה. הוא דווקא מאוד מבוגר, ומאז שעברנו לגור מעליו, אז הילדים שלי עושים רעש. ברור שעושים רעש, אבל אי אפשר להכניס אותם למקפיא. אז אנחנו משתדלים מעל ומעבר להיות בשקט, אבל הוא ממש מטריד ברמות של טירוף.
אני מתקן את עצמי ואת הילדים שלי לא לפגוע בו, לראות בו נשמה אחת. אבל לפעמים אתה כבר נגנב, אתה אומר זה לא הגיוני, זה מטורף. מה אני עושה איתו? מתייחס אליו ברמה הראשונה שהוא נודניק, או ברמה השנייה?
הרב לייטמן: לא, יכול להיות שבאמת יש לו מחלה, שהוא כל כך רגיש לרעש, יכול להיות כל מיני דברים.
אורן: לא אכפת לי הוא, מה אני עושה איתו?
הרב לייטמן: צריכים לסדר כאן משהו. זה יכול להגיע למצבים שבאמת לא תמצאו שום פתרון אלא להתרחק. וילדים זה ילדים, אני מבין, ויכול להיות שיש לו כאלה עצבים, שמכל דבר קטן הוא ממש יוצא מהכלים.
אורן: אני לא מרגיש שאתה עונה לי לנקודה, הדוגמה של השכן היא לא כל כך טובה.
הרב לייטמן: כי מצד אחד אתה לא יכול לקשור את הילדים שלך, זה ברור. מצד שני, הוא מסכן, יכול להיות שהוא מאוד רגיש לכל רעש, וזו הדירה שלו, ואתה עברת לגור שם אולי במקרה. והוא לא יכול ללכת לאיזה מושב, לאיזה יער לגור.
אורן: אז מה אני עושה?
הרב לייטמן: אז יש כאן בעיה, צריכים באמת להתיישב ולהחליט מה עושים. ויכול להיות שאין פתרון, אלא להתרחק זה מזה.
אורן: אני בעצם מחפש תשובה לשאלה מאוד פשוטה. האם כשמישהו עושה לי רע, אני צריך להתייחס אליו על חשבון הפוטנציאל שלו, שהוא טוב, או על בסיס הרע שהוא עושה לי עכשיו, ואני מגיב ומתגונן מפני הרע הזה. עזוב את השכן שלי, משהו אחר.
הרב לייטמן: בשני המישורים. לתקן אותו, להביא לו שיטת תיקון. אתה מתייחס אליו באהבה, כי הוא בעצם נשמה שעוד מעט מגיעה לתיקון, ובזה הוא כמוך. ואותו הפוטנציאל ואותה היכולת אתה צריך לאהוב. באשר הוא כאן, עכשיו, במישור שלך, ועושה לך רע, אתה צריך למנוע את זה בצורה כלשהי, ולשים את הדברים במקומם, זה אתה וזה אני. אני מעדיף בדברים האלה להתרחק זה מזה.
אבל אם אדם מפריע לי בחיים שלי, במטרת החיים שלי, שם אני כבר לא סולח לו, אני הולך עד הסוף. כי בזה אני רואה שאני מתקן את הקליפה, וקליפה צריכים לשבור, למחוק, לשחוט, לשרוף. אני מדבר על התכונות שהן באמת כנגד התיקון העולם, באלו אי אפשר לסלוח.
אורן: נעבור לשאלה הבאה, היא מגיעה דרך הבלוג שלך, יעל ודוד ממושב אודים כותבים לך כך:
שאלה: אנו הורים לשלושה ילדים קטנים, כשאנו מביטים סביבנו אנחנו רואים שלאף מבוגר אין באמת סבלנות לילדים. לדוגמה, ילד מדבר המבוגר עונה לו משהו כדי לפטור את עצמו מהמטרד. דוגמה נוספת, הילד במצוקה רגשית, מה עושה ההורה? משלם לאנשי מקצוע, ולא מפנה את עצמו להיות עימו ולהעניק תשומת לב לילד שלו.
ועוד, מדוע אמא טבע עשתה כך שמבוגרים יולידו ילדים, למה הטבע לא עשה שתהיה למבוגרים סבלנות ללמד, להיות עם הילדים שהם עצמם ילדו, לדבר איתם. למה המבוגרים לא נהנים, או בעצם אפילו סובלים ובורחים מלגדל את הילדים שלהם? מדוע זה מורגש כסבל?
הרב לייטמן: הכל נמדד ברמת האגו. פעם לא היינו כל כך אגואיסטים, היינו יותר נוחים, היינו יותר רגועים, יותר קרובים לחיים הארציים האלו, והיתה לנו סבלנות. מה שיש היום אולי לסבא לסבתא, וגם זה לא כל כך. היום סבא וסבתא עסוקים בכל מיני טיולים בחו"ל, כולם נוסעים וכן הלאה. פעם זה היה אחרת. היום האגו כל כך עלה בכל אחד ואחד, גם בהורים, גם בילדים, כל אחד עם האגו שלו. כל אחד לא מסתדר עם השני, כל אחד בקושי מסתדר עם עצמו וגם לא, ויוצא שבפנים אנחנו מאוד מרוחקים האחד מהשני.
אורן: אני לא רואה שאצל חתולים זה כך. אני גדלתי במושב, הייתי שם לב הרבה לחתולים. היו שם חבורות של חתולים, שבהן אמא משחקת עם החתולים. אתה לא קורא על מקרים של התעללות או טירופים אצלם, למה אצלנו בקרב בני אדם מיום ליום המצב נהיה יותר גרוע?
הרב לייטמן: כי אנחנו הרי "מתקדמים" זה נקרא. אנחנו מתפתחים. התפתחות זה האגו שלנו שמתפתח. וכשהאגו מתפתח, אתה מרגיש את עצמך מרוחק מאחרים, אפילו מילדים, מאישה, מקרובים, מההורים שלך. אתה רואה ילדים יוצאים מהבית, הם לא רוצים להיות בבית. בגיל 14- 15 הולכים להתפרנס ממשהו, שוכרים דירה. אבל אצל ההורים יש לו דירה, מקרר, הכול. בית מלון חמישה כוכבים, הכול לשירותו אמא תעשה. אבל הוא רוצה להיות לבד.
אורן: לאן מוביל התהליך הזה של הפירוד?
הרב לייטמן: זה מוביל למצב שאנשים ירגישו שאנחנו הולכים להרס כללי.
אורן: אז אתה אמרת קודם התפתחות, זו לא התפתחות, זה הרס.
הרב לייטמן: זו התפתחות האגו. לא התפתחות שלנו, אלא התפתחות האגו. והאגו הזה שמתפתח הוא הורס לנו את כל הקשר בינינו, את כל החיים שלנו.
אורן: למה?
הרב לייטמן: כי כל החיים בנויים מקשר בין בני אדם.
אורן: אז לאן זה מוביל?
הרב לייטמן: זה מוביל להכרת הרע, שהאגו זה רע וצריכים לתקן אותו.
אורן: ואז מה יהיה?
הרב לייטמן: מאין ברירה נתקן, כי לא תהיה לנו שום אפשרות, מדור לדור הבא תהיה תהום. שהדור הבא לא ירצה בכלל לחיות, הוא לא ירצה להתקיים. הוא יצעק עלינו, למה הולדנו אותם. אנחנו גם לא נרצה את הילדים. תהיה ירידה באוכלוסין בכל העולם. אתה חושב שרק בארצות המפותחות באירופה יש ירידה דמוגרפית? לא, זה יבוא גם לאסיה.
אורן: אתה אומר שצריכים להגיע עד הקצה, ואז נבין שאין ברירה, חייבים לשנות משהו, לתקן את המצב. אבל אם אני מסתכל קונקרטית על דוגמאות של משפחות, שהגיעו עד הקצה, ויש שם מקרי זוועות, התעללויות, ורצח, ואונס, למה הם שהם כבר בקצה, לא הגיעו למסקנה שצריך לתקן פה משהו, וזה נגמר באיזו טרגדיה? כל יום בחדשות משהו אחר. למה?
הרב לייטמן: נכון, כי אנחנו עדיין נמצאים בהתפתחות הרע הזה. עדיין בהתפתחות. חכה, יבוא.
אורן: אבל אצלם במשפחה זו לא התפתחות, זה כבר סוף.
הרב לייטמן: זה נדמה לך, אבל צריכה להיות גם אווירה כללית כזאת, חברתית.
אורן: אז כל המשפחות צריכות להיות הרוסות?
הרב לייטמן: החברה צריכה להכיר בתופעה הזאת שבאה ומתפתחת, ויש בזה מגמה שלילית איומה, שאנחנו לא מסוגלים יותר לעמוד ולהסכים או לעצום עיניים, אנחנו חייבים לטפל בזה. עדיין אין דבר כזה, אתה רואה, בורחים לכל מיני דברים אחרים. או כולם מודעים לזה, אבל מה אנחנו יכולים לעשות, לא יכולים לעשות שום דבר.
אני פוגש אנשים מבוגרים, בגילי, שיש להם ילדים ונכדים, וכבר ממש כמה דורות קדימה אנחנו רואים מה גדל מאיתנו, וכשמדברים הם בשוק מה יהיה הלאה, אז בוא נעשה משהו, מה אנחנו יכולים לעשות.
אורן: מה אנחנו יכולים לעשות?
הרב לייטמן: רק האור העליון.
אורן: מה זה האור העליון?
הרב לייטמן: רק חוכמת הקבלה יכולה לתקן את האדם. טבע האדם נברא על ידי האור העליון, זה נקרא "בראתי יצר רע".
אורן: האגו?
הרב לייטמן: האגו. "ובראתי לו תורה תבלין"- אם אתה באמת נמצא באגו, ובאמת אתה רואה שהוא הרסני, ונקווה שאנחנו נגיע לזה עוד מעט, שאנחנו נגיד כולנו: די, זהו, אי אפשר, רק מה עושים? ואז הם יבינו שיש כוח מיוחד בטבע שנקרא "תורה תבלין". זה לא התורה שאנחנו יודעים ומכירים היום, זה משהו אחר לגמרי.
אורן: מה זה?
הרב לייטמן: זה אמצעי למשוך את הכוח, כמו מגנט, אתה מושך אליך איזה כוח, על ידי שימוש מיוחד בספר הזוהר, בספרי הקבלה. זה אמצעי מיוחד שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה שלנו, ואנחנו לא יודעים מה זה. מה שהיום חושבים שזה "תורה" זה סתם לומדים, מקיימים כל מיני דברים בשטח. כאן מדובר על הקשר עם האלוקות, שרק הקשר הזה יכול להציל את האדם.
אורן: איזה כוח אתה מושך?
הרב לייטמן: כוח האור שברא אותך, הכוח הזה גם מטפל בך, מקדם אותך, מתקן אותך, עד רמת האלוקים. ואז אתה נקרא "אדם", הדומה לאלוקים.
אורן: איך זה קשור לאגו?
הרב לייטמן: האגו הופך את כל הרע לטוב. אותו האור, הופעת הבורא בעצם, זה מה שאנחנו צריכים. גילוי הבורא לנו, שהוא מתגלה, אז אני לא צריך מאמצים, מאליו אני הופך לטוב.
אורן: אבל מי מתעניין בגילוי הבורא?
הרב לייטמן: מאין ברירה אתה תצטרך להתעניין.
אורן: במה?
הרב לייטמן: בזה שרע לך בחיים. שהחיים נגמרים, שהילדים הורסים את עצמם, שהנכדים כבר לא יודע איפה הם.
אורן: את זה אני מבין לגמרי, אבל מה הקשר בין זה לבין גילוי הבורא?
הרב לייטמן: כי גילוי הבורא מתקן את האגו שלך, מתקן את הטבע של האדם, ולכן אתה תרצה שהוא יופיע.
אורן: למה שבן אדם במצב כזה יחשוב על הבורא? נגיד שהוא ברא על הקצה, וכולם סביבו גם. אתה אומר לי היום אפילו איפה שזה בקצה, הבעיה שזה עוד לא בכל הסביבה. אז בוא נלך, נשחיר את החיים עד הסוף, כולם ברע טוטאלי, מה קורה עכשיו?
הרב לייטמן: ישמעו מאין ברירה.
אורן: כולם ברע, מה קורה?
הרב לייטמן: הם ישמעו אותם האנשים שיגידו להם שיש תרופה והיא "תורה תבלין".
אורן: רוצים את התרופה, מה עושים?
הרב לייטמן: לומדים מה שקורה איתנו, למה זה קורה איתנו, למה הבורא עושה איתנו כך, ואיך אנחנו יכולים לגלות אותו.
אורן: הזכרת את ספר הזוהר ככוח מגנטי. מה הוא? הבאת לי את ספר הזוהר ואני ברע, מה קורה?
הרב לייטמן: זו סגולה. על ידי זה שאנחנו מתעסקים בספר הזה, אנחנו מגלים, מקרבים אלינו את גילוי הבורא. ופתאום אנחנו מתחילים להרגיש, שהעולם שלנו עגול, הכול קשור זה לזה, כולם קשורים יחד, כולם משלימים זה את זה, אנחנו יחד אחד. אנחנו צריכים להיות מקושרים זה עם זה, ואז אנחנו מגלים את העולם הנצחי, השלם, החיים שלנו נצחיים ושלמים. אנחנו יוצאים לבועה אחרת לגמרי, אנחנו יוצאים למימד אחר, למשהו שזה לא העולם הזה. לא השנאה, לא האגו, ההרגשה של העולם היא שונה לגמרי, ההרגשה של הקיום, הרגשה דרך הנשמה ולא דרך הבהמה הזאת.
אורן: כן, אבל זה נראה לי פער אדיר בין הבעיה שהיא מוכרת לנו, לבין המקום הבא שאליו אתה לוקח אותנו. אם נסתכל על האנשים, נניח שנביא את ספר הזוהר, ונגיד "קח, הספר הזה יביא לך טוב לחיים".
הרב לייטמן: כן.
אורן: אז מה קורה? לפני הדברים הגדולים שעכשיו תיארת, מה קורה עכשיו? אני מתחיל לקרוא את הספר הזה. מה מיוחד בספר הזה? למה הבאתי לי דווקא אותו?
הרב לייטמן: הספר הזה הוא אמצעי למשוך עלינו את גילוי הבורא.
אורן: אבל אנחנו לא מתעניינים בגילוי הבורא, אנחנו מתעניינים ברע. כי אתה הבטחת לי טוב.
הרב לייטמן: אבל כשהוא מתגלה, אתה רואה מה לעשות נכון.
אורן: אבל בינתיים זה לא מסקרן אותי גילוי הבורא.
הרב לייטמן: אבל אין לך ברירה, אתה מרגיש שרע לך, אז מאין ברירה אתה מגיע לזה.
אורן: למה? הגעתי מקסימום לספר הזוהר. אמרת לי שיש לך ספר, הוא יעשה לך טוב, מאמין לך, לוקח את הספר.
הרב לייטמן: פותח אותו.
אורן: כן, מה עכשיו קורה?
הרב לייטמן: קורא.
אורן: קורא.
הרב לייטמן: כן, אתה קורא את הספר, וקורה לך משהו מזה שאתה קורא את הספר.
אורן: על מה כתוב בספר הזה, מה מיוחד בו?
הרב לייטמן: לא חשוב מה כתוב.
אורן: לא, יש בו משהו מיוחד, אתה מביא לי דווקא את ספר הזוהר, אתה לא מביא לי דברים אחרים.
הרב לייטמן: אני מביא את ספר הזוהר, שאם תקרא את מה שכתוב שם, בתקווה שיעשה לך טוב, הוא יעשה לך טוב.
אורן: למה?
הרב לייטמן: זאת נקראת "סגולה".
אורן: מה פירוש "סגולה"?
הרב לייטמן: "סגולה" זה אמצעי מיוחד לתיקון האדם. אמצעי מיוחד לחיים טובים. כמו תרופה. אתה לוקח תרופה, מאיפה אתה יודע למה זה עוזר, זה עוזר ולא ידוע למה.
אורן: אז אם אני אקח את הספר אני אבריא?
הרב לייטמן: כן.
אורן: זאת אומרת, אם דברנו היום באספקט המשפחתי, זאת היתה השאלה, למה לאנשים אין סבלנות לילדים, ותארנו את כל המצב שקורה בבית, אז מה יקרה אצלי בבית? אני והילדים שלי וההורים שלי היה לנו רע.
הרב לייטמן: הכל יתחיל להסתדר, תהיו ילדים טובים כולם.
אורן: אבל זה קצת פתטי, בוא תסביר את זה קצת.
הרב לייטמן: ביניכם ובין כל העולם, ותתחילו לארגן מערכת קשר בין כולם, כזאת שאתם תרגישו בכל הקשר הזה ביניכם חיים חדשים, שנקראים "רוחניים".
אורן: תהיה לי יותר סבלנות לילדים ולהם אלי?
הרב לייטמן: לא רק יותר סבלנות לילדים, אלא אתה תרגיש שיש לך סבלנות לכולם, ואהבה לכולם. ובתוך האהבה הזאת אתה תגלה חיים עליונים יותר, נצחיים, שלמים.
אורן: אז תהיה לי יותר סבלנות וגם אהבה.
הרב לייטמן: גם לשכן.
אורן: נתקדם עוד צעד ונסתכל על הדבר, כי זה באמת מאוד מעניין. ואם אתה אומר שזאת תהיה התרופה, אז כדאי שנבאר אותה בצורה ברורה.
הרב לייטמן: זאת סגולה.
אורן: אני נותן לך את ספר הזוהר, יעשה לך טוב. עד פה הבנתי. עכשיו תסביר לי בפנים איך זה עובד. בוא קצת נתעמק מהצד של התרופה עצמה.
הרב לייטמן: לא יודע איך זה עובד, לכן אני אמרתי לך שזו "סגולה".
אורן: צריך להאמין בו?
הרב לייטמן: להאמין לאנשים שאומרים שזאת סגולה.
אורן: לא הבנתי. צריך להאמין שהספר יעשה לי טוב.
הרב לייטמן: כן.
אורן: אז אתה מדבר על שיטה של אמונה?
הרב לייטמן: לא, אני לא יודע למה אתה קורא "אמונה".
אורן: אמרת לי, קח את הזוהר, יעשה לך טוב. אמרתי לך סבבה, לוקח.
הרב לייטמן: אני מאמין לאותם האנשים שאומרים לי שבצורה כזאת אני מבריא.
אורן: אז זה עניין של אמונה. זאת אומרת, מי שלא מאמין אין לו מה לקחת את הספר הזה.
הרב לייטמן: וגם מאין ברירה. היתה לי פעם שושנה על הרגל. לא יודע מאיפה באה. רצו לתת לי אנטיביוטיקות למיניהן, אמרו לי שצריך לקחת סמרטוט אדום ולעטוף בו את המקום שבו יש שושנה. שאלתי מה זה עושה, אמרו לי שזה מרפא, כך אומרים כולם, כל העולם. אני צריך גם להקרין על זה איזה אור, אינפרא אדום, שדרכו עוברים קרני השמש? לא, אפילו בחושך, כשאתה עוטף את הרגל, אבל עם בד אדום, זה מרפא. הלכתי לרופאים, הם אמרו שהם לא יודעים, אבל זה כך.
אורן: עובד.
הרב לייטמן: זה עובד, אבל אולי יותר טוב שתקבל אנטיביוטיקה. אמרתי שכבר קבלתי אנטיביוטיקה, אבל זה לא עזר לי. אז אם אין ברירה, תשתמש בזה. זה כתוב גם אצלנו בספרים. ובאמת אפילו בספרי רפואה כתוב, שלשושנה עוזר בד אדום. למה? לא יודעים למה. סגולה. ובאמת אף אחד לא יודע למה, כי זה יכול להיות בחושך.
אורן: אז זה מה שאתה גם אומר לי על הזוהר. שהוא עובד, אף אחד לא יודע למה, אבל הוא עובד.
הרב לייטמן: כן, זה עובד. למה? לא יודע. יש עוד הרבה דוגמאות כאלה בעולם. זאת אומרת, מה זה נקרא "סגולה"? שאני עושה את זה, ואני מקבל את התוצאה הזאת, וברור שאם אני עושה כך, אני מקבל תוצאה כזו. אבל הקשר ביניהם לא ידוע, אני לא יודע אילו חילופי חומרים קורים לי שם, וכל מיני דברים. אילו גלים, איזו תדירות, משהו משפיע, אני לא יודע כלום, רק יודע שמרפא.
אורן: הזוהר מרפא בגלל שאני רוצה שהוא ירפא, או בגלל שיש בו כוח?
הרב לייטמן: יש בו כוח, הוא קשור לאור העליון, לבורא, ודרך הזוהר הזה אני מזמין את הכוח הזה שישפיע עלי. יש כאן שרשרת, רק שאני לא רואה במו עיני שכך היא מסודרת, שאני לוחץ על הכפתור ומהכפתור זה הופך לרליי, ומרליי למגנט, וממגנט למערכת, והיא מפעילה את הבורא, והוא שולח לי את האור המחזיר למוטב. את השרשרת הזאת אני לא מרגיש.
אורן: נניח את כל השרשרת אני לא מרגיש, אבל מה התחנה הראשונה בשרשרת שהיא קרובה אלי? לי רע, אני סובל.
הרב לייטמן: הטקסט עצמו. הטקסט של הזוהר כשאני קורא אותו, אני לא יודע כלום. אני רק קורא את מה שכתוב בתקווה שזה יעזור לי. מה זה יעזור לי? שיתקן לי את האגו שלי, לא שיעזור לי להרוויח בלוטו.
אורן: דברנו על סבלנות בין הורים לילדים.
הרב לייטמן: כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין", שאני מגיע לספר הזוהר מתוך זה שאני מכיר שאני צריך לתקן את עצמי.
אורן: אמרת לי קודם, שהסבלנות זו תופעה כמו הרבה תופעות אחרות, שעקב האגו שנהיה גדול מאוד, אין סבלנות.
הרב לייטמן: אז אחרי שאדם מכיר שהוא רע, ומגיע לספר הזוהר לתקן את עצמו, אז הספר פועל עליו.
אורן: איך אני יודע שהספר פועל?
הרב לייטמן: אתה מתחיל להרגיש.
אורן: מה אתה מתחיל להרגיש?
הרב לייטמן: אחרי כמה שבועות, או אפילו פחות מזה, אתה מתחיל להרגיש שאתה משתנה.
אורן: במה?
הרב לייטמן: בהסתכלות שלך על החיים, על העולם, על המציאות, על השכנים, על עצמך, אתה רואה שהכל עגול, והכול מגיע לשינוי, ולהשלמה הדדית, ולכל דבר יש מקום בחיים, וכל זה הוא תהליך שאנחנו צריכים לעבור. אתה מתחיל להיות יותר בוגר, יותר סבלני.
אורן: לצערי הרב הזמן שלנו לתכנית היום נגמר, בטח נדבר על זה גם בתכניות נוספות. תודה לך הרב לייטמן. תודה לכם שהייתם איתנו, שלחו אלינו שאלות לתכניות הבאות, הטלפון שלנו מחכה לכם: 1-700-509-209, או דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן: www.laitman.co.il עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב.
(סוף התכנית)