ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל ליטמן 17.09.2020 – אחרי עריכה

דודי: נדבר היום על מספר נושאים. נתייחס לסגר השני שישראל נכנסת אליו, נדבר גם על השריפות ועל הקשר שלהן לקורונה, על סקר חדש שמגלה שהאנושות מנותקת מהשואה, או אנחנו, ועל הבידוד של זקנים בעקבות הקורונה.

נתחיל בנושא הראשון, על זלזול ומרד אזרחי נגד הסגר השני וניתן רקע.

מחר בשעה שתיים ערב ראש השנה תיכנס מדינת ישראל לסגר שני עם -5000 נדבקים ביום ויותר מ-500 חולים קשים בממוצע. ישראל צועדת לסגר שני כאשר ראשי המדינה מודים שהסגר הזה לא ישנה דבר. נראה שהישראלים מוכנים לבצע צעדים קשים אם הם באמת ימגרו את המגיפה, אבל צעדים שיש בהם הגיון.

אולי השאלה הראשונה היא איזה מהלך אחר במקום הסגר יכול לעצור את הטירוף הזה שאנחנו פשוט נכנסים אליו בשלושה שבועות הקרובים?

אנחנו נכנסים לטירוף וודאי שלכולם ברור שלא ישנה כלום, כי אנחנו כבר היינו בזה ובאמת המוח הישראלי מאוד חד לברר בדיוק מה כדאי ומה לא כדאי, בקוצר ראייה לאיזה צעד או שני צעדים קדימה אבל לא יותר מזה. כשאתה הולך להסביר לעם מה באמת יכול להציל אותו, מה יכול לעזור לו, את זה הוא לא שומע. רק על צעדים כאלה שרוצים להפיל עליו סנקציות חדשות, שם הוא חכם ומבין ומיד מתחיל לחפש איך לעקוף אותן ואיך לבטל אותן וזהו. זאת אומרת אנחנו חכמים כשאנחנו חושבים איך לצאת מלחצים, לברוח מהתחייבות, אבל איך אנחנו צריכים לפתור את הבעיה משורשה, על זה אנחנו לא רוצים לחשוב והשכל שלנו לכיוון הזה בכלל לא עובד.

לכן באמת כולם אומרים שהסגר הזה לא יעבוד. אולי הוא ייתן כמה אחוזים פחות בחולי ווירוס הקורונה, אולי ימותו כמה אנשים פחות, אבל הוא לא לפי אותו כוח, משקל, הגבלה, צרה, שאנחנו צריכים בחגים להרגיש כשאנחנו נמצאים ממש בסגר, זה וודאי שהוא לא מכסה.

אבל אין מה לעשות, גם המדינה, גם ראשי המדינה וגם כל העם לא שומעים ולא שואלים את עצמם מה הסיבה שהווירוס שולט ומשתלט עלינו, אלא ככה, עוברים.

דודי: אז איך מתוך הצעד הבא שנעשה, שהמוח הישראלי כן מסוגל לשמוע, אפשר להוביל הלאה אל השורש?

לא, זה אף פעם לא היה עוד בהיסטוריה ולכן אני לא יכול להגיד איך שזה יהיה. כי אנחנו ראינו כאלו מכות וכאלו מצבים קשים שאליהם עם ישראל הגיע, וממש ברגע שמביאים אותו כבר למוות הוא בכל זאת לא רצה לחשוב איכשהו מהי הסיבה, למה שונאים אותנו, מה קורה אתנו. מכל יוצאי השואה, מכל אלו שעברו את כל המחנות והמלחמות והכל, כמה שמדברים איתם, הם לא רוצים לחשוב שאנחנו אשמים, שיש עלינו איזו תוכנית מהטבע ואנחנו צריכים לממש אותה ואז כל העולם יהיה מתוקן ואנחנו חייבים לגרום לזה. אני לא חושב שזה יכול לעבוד לכיוון הזה.

לפנות לעם ישראל בצורה ישירה? אולי דרך אומות העולם שאנחנו נסביר להם בצורה לא כמו שהם חושבים אלא בצורה כללית על כל התוכנית ואז הם יבינו את הדברים והם יסבירו לעם ישראל, אולי כן. אני לא יודע, אני די מיואש, אומנם שיש כאן פתרון בטוח והבורא מחזיק את הפתרון, אבל איך שזה יבוא מבני אדם אני לא יודע.

דודי: אתה רוצה להסביר להם את השורש ואת הסיבה, מצד שני אתה אומר שלפי המנגנון של העם היהודי כמו שראינו אותו לאורך ההיסטוריה, זה לא יעזור, הוא לא יקשיב. עובדה, במצבים הקשים ביותר הוא לא רצה להקשיב.

כן. זה לא שאנחנו צריכים להרפות ידיים מזה, ואני לא זז מהנחיצות ובכל זאת [צריכים] להחדיר את שיטת התיקון לתוך האומה ישראלית, אבל יחד עם זה אני אומר שזאת משימה כמעט בלתי אפשרית. אולי זה בלתי אפשרי בכלל מהכיוון שלנו, אבל אנחנו לא רואים באיזה כיוון אנחנו עוד יכולים להתקדם. אולי זה ייפתח. וכמה שאנחנו רוצים לפרוץ למה שאנחנו חושבים שזה הכיוון הנכון היחידי, אז פתאום ייפתח לנו כיוון אחר. אבל אין ברירה, חייבים להשתמש במה שיש.

דודי: כמו שאמרנו, משרד הבריאות כבר משדר פסימיות ורומז שהסגר הקרוב לא ממש יועיל, במילים שלהם "זה לא הולך להוריד את התחלואה".

אבל זה מה שאני חושב שצריך להיות. בשבילנו זה סימן יפה, מה שלעם מביא פסימיות, פסימיות של העם, פסימיות של הממשלה, של כל האנשים האלה, הוא שהם מבינים שאנחנו חייבים לפתור את הבעיה, ועוד כל העולם לאט לאט יתחיל להתייצב נגדנו ולהאשים אותנו בקורונה ווירוס ובכל הדברים האלה. אנחנו עוד יותר נרגיש שאין בידינו את שיטת התיקון. אז, זה שאנחנו מתייאשים מכל השיטות שאנחנו ממציאים זה טוב, בסופו של דבר זה צריך להביא אותנו לפתרון. אולי יפתחו אוזניים לעם, אולי אנשים יתחילו להבין דרך שיפתח להם החור שבלב.

דודי: מה יהפוך את הסגר הזה ליעיל? נשאל אפילו יותר, מה ימנע ממדינת ישראל לצאת מהסגר השני ואפילו למנוע סגר שלישי?

זה מה שנקרא הכרת הרע. מהי הסיבה למכות? הסיבה למכות היא שאנחנו נמצאים במציאות הטבע, בצורה שהטבע משפיע על כל האנושות דרכנו ואנחנו כמעבר כמו שכותב בעל הסולם. ודרכנו הטבע משפיע לכל האנושות בינתיים בצמצום, בצער, בדרך צרה ובמקום שפע מגיע לכל האנושות משהו שממנו אי אפשר לחיות. כל האנושות בסופו של דבר, היא כמו שכתוב בזוהר, שיתקבצו כל העמים נגד עם ישראל, נגד העם הקדוש, ואז יבוא המשיח, ואז תבוא ההכרה הזאת שצריכה לבוא מהעם הקדוש.

דודי: אני רוצה לדבר רגע על העם הקדוש הזה במצבו הנוכחי. לקראת הסגר החלו להתגבר הקולות והטענות בסגנון למה לו מותר ולי אסור, למה הפגנות כן ותפילות לא, למה אוכפים את התקנות בצורה כזאת.

אני לא יודע, זה מראה רק על הילדותיות של העם, על זה שהאנשים לא רציניים, לא מבינים עד כמה שהמצב הזה מחייב את כולם ולא שיש כאן מאבק סקטוריאלי זה מול זה. הדברים האלה כולם על חשבון הממשלה. הממשלה גרמה לזה שהעם נעשה משנה לשנה יותר ויותר מפוצל.

דודי: בוא נשאל ככה, האם יש מגזר אחד שאחראי להפצת הנגיף?

לא, הפצת הנגיף אתה לא יכול להגיד שמישהו מהם אשם, זה בכלל לא. אבל שיש כאן איזה חשבון לא נכון, לא נקי, זה ברור. אבל זה גם כן טבעי, כמו שבכל מדינה ומדינה בין המפלגות, בין החוגים, זה טבעי. אבל אצלנו זה עוד יותר גרוע מפני שלפי היסוד שלנו, אסור שתיהיה לנו בכלל חלוקה לסקטורים, לקבוצות, לחוגים שונים, ועד כדי כך שונה שאחד מרוויח על חשבון השני.

דודי: אנחנו רואים שבקבוצות אידאולוגיות כמו זרמים וחוגים מסוימים האידאולוגיה גוברת אפילו על שמירה על הבריאות.

ברור. זה כבר ידוע לנו ממאבקים שהיו גם מלפני אלפי שנים בעם שלנו. בימי חורבן בית המקדש הראשון והשני ובמלחמות בין התאריכים האלו. [קשה לתאר] מה שהיה אז.

דודי: אבל מספיק מיעוט קטן שמפר חוק כדי להטביע את הספינה כולה.

נכון.

דודי: אז מה אנחנו עושים במצב כזה, איך כן מגיעים לתחושת אחריות הדדית?

הסברה. רק הסברה והסברה כזאת, שהבורא יהיה איתנו.

דודי: אבל בעם, נגיד אם נסתכל עליו כמו על ילדים שלנו, אז יש ילד טוב שמקשיב, ויש ילד סופר עקשן שלא שומע ומצפצף עלייך, אז מה יעזור פה? הוא מחליט לקדוח. איך אתה נותן תחושת אחריות לכולם במצב כזה?

אנחנו נמצאים בכאלה מצבים שאנחנו לא ראויים להיות עם ומדינה. אם יש לך כאלו פלגים בעם שהם כל כך שונאים זה את זה, כל אחד רוצה שהשני ימות, יעלם מהמפה, אז העם לא יכול להיות קיים. יש כאלה שהם נגד המדינה ונגד קיומנו מכל וכל, שהם יותר שונאים את עם ישראל ומדינת ישראל מהשונאים החיצוניים שלנו. אז אנחנו רואים שכל הקיום שלנו הוא רק זמני כדי לתת לנו איכשהו זמן להכיר את הכרת הרע.

דודי: האם מבחינה פנימית אנחנו קרובים במשהו לתקופת חורבן בית שני?

לא יודע. אני גם לא רוצה להשתמש בכאלה דברים, כי מי מכיר מה שהיה שם וכאן. מה אתה רוצה, שהיסטוריונים ופרופסורים מהאקדמיה יתחילו להסביר מה היה ומה היום, והפרופסורים יהיו במאבק ביניהם? בשביל מה אנחנו צריכים את זה? אני לא רוצה לתת להם מקום לנשוך ולהתחיל לגדול על זה.

דודי: אלה ששונאים את המדינה חושבים שהיא לא מתנהלת כפי שהיא אמורה להתנהל, על זה המחלוקת.

נכון. אבל גם לזה אני לא רוצה להיכנס, כי זה לא יעזור. אני אף פעם לא יכול להסביר לאף אחד מהם מי מהם צודק ומי מהם לא, כי אין צודקים. הצדק הוא "על כל פשעים תכסה אהבה", שכל אחד צריך להילחם נגד עצמו כדי לאהוב את הזולת, לא חשוב לי איזה זולת, אם הוא שייך לעם ישראל.

דודי: מה ההסבר שמשותף לכל הפלגים, הזרמים למיניהם, שכל איש מישראל יכול לקבל את ההסבר?

להחזיק את הלב חזק ביד, ולא לתת לו במחשבה אחת, במילה אחת, באיזשהו רצון, אפילו הכי קטן, לצאת נגד השני. קודם כל. זה צמצום, ואחר כך עוד מעל זה לפתח יחס אהבה.

טלי: איזה ביטחון או במה אנחנו יכולים לתת ביטחון לעם בתקופה כל כך מעורערת?

אין שיטה אחרת. אפילו שאני לא יודע, לא מכיר את חכמת הקבלה ולא מכיר כלום, תני לי פתרון אחר למצב שלנו. אין. יש לך בתוך העם כמה צבאות שעומדים זה כנגד זה ואין מה לעשות. עד שתהיה מלחמת אחים ויגמרו את הכול, ואז יבואו בני הדודים שלנו ויפזרו אותנו מכאן, וזה יכול להיות עם כל הטכנולוגיה שלנו, עם כל הצבא שלנו. כבר היה דבר כזה, זה לא יעזור. אנחנו ראינו איך נפלו אימפריות גדולות עם צבא גדול, עם הכול. כשמגיע הזמן והמשטר מתמוטט, הכול מתמוטט.

טלי: האם זו השעה של חכמת הקבלה לא להגיד סתם את המסר, אלא להגיד את המקור, את השורש, שזה זמנה של חכמת הקבלה?

כן, חייבים להגיד את זה.

טלי: ואפילו יותר מזה, אולי מרוב שהכול כל כך מעורער ואין שום גוף שהציבור סומך עליו, אולי כן יש מקום גם לדבר מטעם "קבלה לעם", שאנחנו בעצם הגוף שמפיץ את חכמת הקבלה?

אני לא יודע, זאת השאלה, אני לא בטוח שהם מוכנים לקבל את זה. יודעים מי אנחנו, מה אנחנו, ומה אנחנו חושבים, אבל לדבר על זה בפה מלא ובחוצפה כזאת שרק אנחנו יודעים, אז כולם מתנפלים עלינו ובזה הם ממש מטביעים אותנו בתוך הרפש שלהם וזהו.

טלי: אבל חכמת הקבלה זו לגמרי שעתה, עכשיו אנחנו צריכים לספר שבעצם זה השורש?

כן. הזמן מתחיל להיות יותר ויותר סמיך. תוך חצי שנה, מאז שהקורונה התגלתה מפסח עד היום, התקדמנו טוב. זאת אומרת כל העולם באמת הגיע למצב שהיום הוא מבין שהוא נמצא כבר בנסיגה ארוכה ואין חזרה ואין מה לחלום שאנחנו נעשה חיים כמו שהיה קודם. בפרט אם מסתכלים במערב ובמזרח, בכל מקום ממש. מה שקורה בארצות הברית זה נורא, גם באנגליה ובאירופה.

טלי: האם הקצב של ההתדרדרות הזו מתגבר כרגע?

זה מתגבר. בינתיים קצב הנפילה, הירידה, הנסיגה, הוא לא שווה לכל שכבות האוכלוסייה, איפה יותר, איפה פחות, אלו שיש להם מה להפסיד ואלו שאין להם כל כך מה להפסיד. אבל אנחנו נכנסים עכשיו לחורף בחצי הצפוני של כדור הארץ וזאת תהיה תקופה קשה.

טלי: כשאתה אומר שהתקדמנו טוב, האם הכוונה למודעות של האנשים?

מודעות. כן. ובסופו של דבר יצטרכו להבין מה קורה איתנו, איפה אנחנו באמת נמצאים. כי קודם חשבנו שאנחנו צריכים ככה לעשות וככה לעשות ונתקן, אבל כשאנחנו נמצאים כבר במצב שמיום ליום עוד אלפים חולים ועוד אלפים מתים, זה כבר לא פשוט.

דודי: אמרת קודם להחזיק את הלב חזק ביד ולא לתת לו במחשבה אחת, במילה אחת, באיזה רצון הכי קטן לצאת נגד השני, אבל מה שהשני עושה הורג אותנו, הורג אותי, אז איך לא להגיד לו כלום?

מה זה יעזור?

דודי: לשבת בשקט, לעשות את התפילות שלי, את העולמות שלי?

לא בשקט, אני לא אמרתי לך בשקט, אבל לא לצאת נגדו, כי בזה אתה רק מבעיר את הלהבה הזאת.

דודי: מי שקודח חור ואתה רואה אותו בפועל עושה, האם אתה לא מעיר לו כלום, שותק?

אני לא יודע אם בזה שאני עכשיו הולך נגדו, אני לא גורם שיפתח עוד יותר את דופן הסירה. צריכים לראות, זה עניין עדין, כי יש לך יחס מסוים עם עָם מסוים. אתה לא יכול לדבר מה שאתה רוצה, אתה צריך לקחת בחשבון איך הם מסתכלים, איך הם התחנכו ואיך הם יסתכלו ויקבלו. אולי אתה מכניס אותם לפינה כמו את הילד ואז הוא לא רוצה לשמוע. אתה יודע מה קורה לילד כשאתה לוחץ עליו, הוא סותם את העיניים ומתחיל לדפוק ברגליים ולצעוק. ומה תעשה?

דודי: אז מה אתה מציע למדינה לעשות היום כדי לשפר את המצב?

לשמוע אותנו. אבל לשמוע בצורה כזאת שאנחנו מביאים להם את שיטת התיקון, מסבירים להם מה שקורה. המאמרים שלכם צריכים להיות בליווי של חומר יותר רציני, שמסביר את תוכנית הבריאה, תכלית הבריאה, הכוח שפועל וכן הלאה. אבל בצורה מאוד מאוד מדעית, לא בורא ולא נברא.

שלי: בהמשך למה שדובר, רצינו להבין יותר על הזלזול הישראלי. אומרים שיש סגר מיום שישי, אז כולם הולכים לעשות את החג בערב יום חמישי. כל אחד דואג לסקטור שלו ולא אכפת לו מכל האחרים. מה השורש של הזלזול הישראלי הזה, מאיפה הוא נובע?

שורש ישראלי.

שלי: מה זאת אומרת?

פשוט מאוד, השורש של היצר הרע היסודי שנמצא הוא נמצא בעם ישראל, ובכל האומות העולם רק קצת ממנו. העיקר שמחזיק בשורש היצר הרע זה אנחנו.

דודי: מה יש ביצר הרע הזה, איך הוא בא לידי ביטוי?

ההיפך מהבורא. שאנחנו לא רוצים בשום צורה לקבל את חוקי הטבע שמחייבים אותנו להיות מחוברים, מאוחדים.

שלי: למה זה דווקא בזלזול כזה בוטה? למה ישראלים כל כך מזלזלים בהכל?

כי אנחנו לא רוצים להכניע את עצמנו כלפי השפעה, כלפי אהבה, כלפי היצר הטוב. תשמעי מה שמדברים על ישראלי, על יהודי, שהוא בונה שני בתי כנסת שאחד הוא שונא, הוא בונה אותו כדי לשנוא, ולשני הוא הולך. הוא בונה במיוחד מקום שהוא צריך לשנוא, אין את זה באף אומה, וזה נכון.

שלי: למה הוא צריך לשנוא, מה זה נותן לו שיהיה לו בית כנסת לשנוא אותו?

כי היצר הרע שבוער בו כך מחייב אותו.

שלי: האם אנחנו בעלי הבית של הרע הזה בעולם, אנחנו המלכים של הזלזול?

כן. ודאי. למה את חושבת שהגויים שונאים אותנו ומרגישים שכל הרע נמצא אצלנו, בנו?

שלי: זה כאילו העם שהכי קשה לחנך אותו לאהוב ולכבד את השני.

זה העם הכי גרוע שיכול להיות. ממש. וכך כתוב, שהיהודים אם הם יורדים, הם יורדים עד התהום, ואם הם עולים, הם עולים עד השמים.

שלי: אז ברגע שישראלים טיפה יתחילו להצליח לכבד ולהתעלות, לאלף את היצר הרע הזה, מה יהיה עם כל העולם?

ילך אחריהם כמו ילדים טובים.

שלי: מה העניין השורשי שצריך לכבד בינינו, עכשיו, במצב הקורונה? הרי זו לא המסכה ששומרת עלינו, מה עמוד השדרה, מה הדבר הכי חשוב שנכבד?

שאנחנו רוצים בלב להיות מחוברים זה לזה בקשר הטוב.

שלי: כשאני מסתכלת על הזולת, מה אני צריכה לכבד בו, שהוא שונה ממני?

שהוא חלק מהנשמה שלך. אני מדבר כבר מצד האגו שלך. חלק מהנשמה.

שלי: נניח שעכשיו חלק מהנשמה שלי עושה את הדברים הכי גרועים במציאות, אני רואה אותו עכשיו בחדשות.

זה חלק מהנשמה שלך, כך הוא מתנהג. אם היית מרגישה שזה ממש חלק מהנשמה וכך הוא מתנהג, אם היית מרגישה את זה, היית דואגת איך לתקן אותו.

שלי: אני עוד לא יכולה לדאוג לו. אני רואה את החלק הזה ואני ממש שונאת אותו, אני רואה כמה רע הוא עשה. מה יש לי לכבד בו? אני רוצה שהוא ייעלם החלק הזה, לא רוצה אליו שום שייכות.

ואם את לפעמים שונאת איזשהם ילדים שמתקוטטים שם בחצר או משהו? ואם פתאום מתגלה שזה הילד שלך?

שלי: אני רוצה לראות איך אתה עושה את זה. עכשיו אתה פותח חדשות, רואה מישהו שעשה דבר הכי נורא שיכול להיות, איך אתה מתייחס אליו? מה אתה חושב עליו?

אם אני מתוקן, אני מתייחס אליו שזה חלק ממני שהוא לא מתוקן ואני חייב מיד לתקן אותו שלא יעשה יותר כאלה מצבים גרועים. ואני צריך ממש לשבת שבעה ולצום ולא יודע מה, כל מיני כאלה דברים רק כדי לתקן את החלק הזה. שאני אחראי, כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, שמה שאני רואה בעולם אני רואה את עצמי, את הפנימיות שלי.

שלי: אז במקום לדחות אותו ולהאשים אותו, אתה מצליח לא לשנוא אותו בכלל, או שיש שם גם שנאה וגם בקשה לתיקון?

אני לא שונא. ממש לשנוא אני לא שונא. אני אומר לך בשיא הרצינות. גם דיברתי על זה עם רב"ש, על כל אלה שעשו עוול בעם ישראל בשואה, אין ממש שנאה אליהם. הם ממש נמצאים ביד ה', כי אנחנו הזמנו את הדברים האלה במו ידינו. אסור כך לדבר בפרהסיה, כי לא יבינו אותנו, אבל ככה זה.

דודי: נשיא המדינה ריבלין נשא אמש נאום לרגל השנה החדשה ולקראת תחילת הסגר, ואמר "לא עשינו מספיק כהנהגה, סמכתם עלינו ואנחנו אכזבנו אתכם". האם ראשי המדינה צריכים לבקש סליחה מהעם?

ככה צריך לעשות, ככה גם נהוג בראש השנה לבקש סליחה זה מזה. אני לא מתייחס למה שהוא אומר ולא לסליחה שלו, ולא לכלום, ואין לי במה לסלוח לו. אני גם לא חיכיתי ולא ציפיתי ממנו לשום דבר. זה התפקיד שלו כך לדבר.

דודי: איזה חשבון נפש על ראשי המדינה לעשות? איזו סליחה הם צריכים לבקש מהעם? אם זו באמת הייתה סליחה מעומק הלב, על מה?

הם לא נמצאים בתפקיד שהם חייבים לחנך את העם, ומחויבים לחינוך העם בדרגה הרוחנית, החינוכית אפילו. מה פתאום? אלה אנשים שבמאבק ביניהם, בכל מיני שקרים, בכל מיני מאבקים, בחשבונות פוליטיים ודרך בתי משפט הגיעו לשלטון. אז מה אתה רוצה מהם? וזה בכל מדינה, בכל משטר. אז מה אתה רוצה שיהיה? זו חגיגה של היצר הרע האגואיסטי בצורה המובהקת ביותר בעולמנו.

דודי: מה אתה מצפה מהממשלה או בכלל ממקבלי ההחלטות?

אני לא מצפה מהם בכלל לשום דבר. אף פעם.

דודי: אני רוצה להבין ממך עכשיו, מה צופנת לנו שנת תשפ"א? האם היא תהיה לטובה, היא באה עלינו לטובה?

אני ממשיך מה שדיברתי לפני חצי שנה. לא יהיה לנו שום דבר טוב עד שלא נסובב את העולם לכיוון הטוב. ואני מאוד מקווה שאנחנו נבין את זה, וגם הכתבים שלנו שיבינו את זה יותר ויתחילו לכתוב בצורה יותר בולטת, רצינית ונוגעת לליבם של הקוראים והצופים, וכך אנחנו נזכה לשינוי. אני לא צופה לשום דבר טוב. יהיה יותר גרוע בכל דבר. אין לי על מה להצטער.

דודי: אני רואה שמסביב כאילו מצפים ממך לאיזו מילה טובה, איזה דבש שתיתן לנו לשנה החדשה, ואתה עם מקל פותח לנו את השנה.

לא. אני מאחל לכם לפתוח את האוזניים, לפתוח את הלב, שתהיה שנת השפעה, באמת שנת השפעה.

דודי: נעבור לנושא השני.

נורמה: סקר שנערך בארה"ב בשיתוף עם "יד ושם" טוען 66% מהאמריקאים הצעירים לא יודעים על ששת המיליון שנרצחו בשואה. 12% לא שמעו עליו, ועוד יותר מדאיג, 11% אומרים שהיהודים אשמים. מה הסקר מראה לנו?

הוא מראה על זה שכל הארגונים האלו יכולים לסגור את עצמם, שכל העבודה שלהם לא מגיעה לאותו חלק מהאמריקאים שצריכה להגיע. המצב הוא אותו מצב בכל העולם.

בסופו של דבר, הכול תלוי בהצלחה שלנו. אם אנחנו בכל זאת נצליח לדבר לכולם ולספר לכולם בכל האפשרויות כמה שאפשר על תוכנית הבריאה, אז זה חייב להיפתח ולהתגלות. זה חייב. אנחנו רק צריכים להשתדל במה שאנחנו עושים, שזה ילך יחד עם הנתיב של הבורא, שאנחנו מצטרפים לאותה הזרימה ורוצים שזה ייכנס.

נורמה: הארגונים היהודיים שהגיבו על תוצאת הסקר שואלים את עצמם, "עלינו להבין מדוע איננו מצליחים לחנך את הדור הצעיר?", כי מדובר על סקר שמדד אמריקנים בני שמונה עשרה עד שלושים ותשע?

זה ברור, כי מלכתחילה בני האדם כולם מבינים שהם נמצאים בשקר, כי חוץ מכסף הם לא רוצים שום דבר. וכל הארגונים היהודיים הם רק כדי לסחוט את הכסף מכולם ולחיות על חשבון זה טוב. זו המטרה, הכיוון של כל הארגונים, במיוחד הארגונים היהודיים, והם בעצמם יודעים את זה וזה ברור לכולם שככה זה.

נורמה: למה ישנה אדישות וחוסר אכפתיות אצל הצעירים לגבי נושא כל כך כבד?

אף אחד לא מטפל בהם, הם מרגישים שמי שרוצה להגיע אליהם כולם "שנוררים", ואף אחד לא דואג לשום דבר.

נורמה: איזה סוג של חינוך היה צריך להיות? מה היו צריכים לעשות כדי באמת להגיע ללב של הצעירים? מדובר על צעירים לא יהודיים בהכרח, אלא כל בן אדם ששאלו אותו בתוך אמריקה. והמצב אגב עוד יותר חמור בניו-יורק, ששם יש קהילה יותר גדולה, שזה גם כן נתון מעניין.

כן. אנחנו רואים שגם כך היה בגרמניה, שכל היהדות הפרוגרסיבית, הטובה, הנכונה, המדענים וכולם, הם היו בגרמניה, וכמה היו.

אם אנחנו לא נוכל להסביר את תוכנית הבריאה, לאן היא זורמת, ושאנחנו חייבים לזרום יחד איתה, אחרת לא רק הפנדמיה הזאת, יהיו לנו בדרך עוד ועוד כוחות רעים שיתגלו, אנחנו חייבים להסביר לאן הכול נמשך בין אם אנחנו רוצים או לא רוצים, ואם אנחנו לא כל כך מזדהים עם תכנית הבריאה, אז בדרך רק מתגלים לנו מצבים יותר גרועים והם קרוב בדרך.

אני שמח שיש לנו אפשרות לרשום היום את המצבים האלה, לצלם אותם, כי אנחנו עוד נראה נגיד בפסח, באביב שנה הבאה, שאנחנו ניראה אחרת לגמרי, המצב יהיה מאוד מאוד שונה. אנחנו עכשיו עוד לא התחלנו "לאכול" את הפנדמיה, כי חשבנו שזה זמני, עוד לא נכנסנו, עוד לא הטבענו את עצמנו בזה למעלה מהראש, אנחנו עוד לא מרגישים שהפנדמיה הזאת מכסה אותנו ממש, עוד לא מרגישים את זה. בעוד חצי שנה אנחנו נרגיש את זה טוב בכל חלקי החיים, בכל הדברים. אז ייסגרו חנויות מחוסר קונים, וכל הדברים האלה שאנחנו עדיין חולמים לחזור אליהם. אם אנחנו לא נצליח להתחיל לשפר את העם, את הקשר בעם, את תתחילי לראות במיוחד את הערים הגדולות האלה כמו בימי הביניים, בימי הפנדמיות האלו שהיו אז, של אבעבועות וכל מיני כאלה. יהיו דברים גרועים מאוד. אנחנו היום לא יכולים להתקיים בלי קיום המערכות שאנחנו בנינו שקיימות בצורה מלאכותית, אבל מצד שני זה מאוד יזרז אותנו, מה שלא עושה השכל עושה הזמן והמכות.

דודי: בכל זאת, אנחנו היום נמצאים ב-17.9.2020, אתה מדבר על אביב, על אפריל 2021. איפה אתה רואה את האנושות?

חצי שנה.

דודי: חצי שנה נגיד, יש לנו אפילו הוכחה מצולמת כרגע. מה אתה רואה בעוד חצי שנה באנושות?

אני לא רוצה לראות, אבל נראה לי שאנחנו רואים ערים כמו שעברה עליהם איזו רוח רעה וניקתה אותם מכל וכל, שאנשים מתקיימים מתוך זה שהם ממש מקבלים מכל מיני ארגונים, מהממשלה פרוטות וככה קיימים.

דודי: אנשים יהיו עניים מרודים?

צנע, כן. אין כסף, אין מזון, לא יודע כמה שיהיה חשמל, כמה שיהיו מים, כל מיני כאלה דברים. כשאני מסתכל על זה קצת יותר קדימה אני מאבד את הרגשת הזמן, אז אני אומר בוא נקנה אוכל, בוא נאגור משהו לקהילה שלנו, לילדים.

דודי: אנחנו יודעים שבאנושות יש שפע של אוכל ולא חסר כלום באמת, זה רק עניין של ארגון, סדר של חיבור מערכות.

מה זה חשוב?

דודי: אתה חושב שהאנושות תהיה כל כך מטומטמת בעוד חצי שנה, שלא יהיה לה אינטרנט ולא חשמל ולא מה לאכול?

אם אתה מגיע למצב שאתה תוכל להכניס מזון לפה שלך רק מידו של הזולת ולא מידך, ורק כך אנחנו נוכל להאכיל את עצמנו, שמאכילים אחד את השני, אז אתה מבין שאנחנו נמות מרעב.

נורמה: יש כל כך הרבה אסונות, שכנראה שהנושא הכל כך דרמטי כמו שואה כבר לא מעניין את הצעירים. אני חוזרת לסקר הזה. מה היינו צריכים לעשות שכן חשוב שישמעו שזה יכול לקרות עוד פעם? ומדובר על קהל כללי לא רק על היהודים, כי פה בסקר מדובר דווקא רק על אומות העולם. מה היינו צריכים לעשות?

אני לא יודע, אני לא רוצה להפחיד אותם כי אף אחד כבר לא מפחד מזה, זה כל כך נמחק מהלב ומהמודעות, שבשביל מה לי למשוך, הם יחשבו שאני בכוונה עושה את זה כדי להרוויח מהפחד שלהם משהו. ולכן אני לא משתמש בשואה כדי להסביר משהו, אני לא משתמש, אני לא הייתי הולך על זה. בזה משתמשים כל מיני ארגונים יהודיים כדי לקבל כסף ולבנות עוד משהו, כמו שעושים ב"יד ושם". זה מקום שאני מתבייש שקיים, זה רק מראה עד כמה אנחנו יודעים לעשות כסף מכל דבר, מכל מצב דרמטי שהעם שלנו עבר.

טלי: אני שומעת אותך וזה עושה בוקס בבטן שוב ושוב. מה לעשות, אנחנו צריכים כרגע לקנות מזון לחצי שנה, אולי להתחיל לגדל עגבניות בגינה שלנו? פרקטית כאימא, מה לעשות?

אם במסגרת המדינה הקטנה שלנו, ארצנו הקטנטונת, היינו יכולים לסדר קצת את השכל של העם למה שהוא חייב לבורא ולאנושות ולעצמו ולילדים שלו, לא היינו צריכים לגדל שום עגבניות, שום דבר. אומות העולם היו אז מביאים לנו את הכול, כי אנחנו היינו מספקים להם רוח חיים, קשר לכוח העליון.

טלי: אבל איך, מה עוד? זה צריך להיעשות בהפצה?

רק הפצה.

טלי: אולי חסר משהו במה שאנחנו צריכים גם בינינו לעשות?

בינינו ודאי שחסר קשר, גם כן, זה קודם כל, אבל פשוט להופיע לפני כולם ולדבר ולהסביר כמה שאפשר יותר.

טלי: איך מסבירים לעם מה זה כוח עליון נסתר, מה זה כוח טבע? איך מסבירים את זה?

שזה הטבע. שזה הטבע שאנחנו רואים מתוך הניסיון של אלפי שנים שכך זה קיים, ככה זה קורה. איך אני מגלה חוקים בטבע? אני יושב עם המחברת נגיד ואני כותב וכותב כל שנה, כל אלף שנה, כל עשרת אלפים שנה, ואז מתוך זה יש לי סטטיסטיקה, לפי הסטטיסטיקה הזאת אני מוציא חוק. אם זה חוזר על עצמו חוזר וחוזר כל פעם אז אני כבר רושם את זה כחוק. מאיפה אני יודע שזה ככה? מאיפה אני יודע את חוק המשיכה? אם אני זורק עוד ועוד כל מיני דברים שיש להם מסה שונה, משקל שונה, אני מוציא מזה את החוק, הכול מתוך הניסיון. חסר לנו ניסיון בהיסטוריה?

דודי: כותבים לי שבמהלך הישיבה אתה אומר שהעם לא שומע, מנהיגי העם גם לא שומעים, אז אין את מי להאשים. איפה להצביע? כי אף אחד לא שומע, כולם חרשים.

מי שכותב הוא אשם. מי שכותב לא במקום הנכון ולא דברים נכונים. שיכתוב, שיביא לנו לבדוק את מה שהוא כותב ויפרסם אחר כך. כל הזמן, רק פרסום, רק הפצה.

האמת, מה שאתם שואלים אין לי יותר מה להגיד. אתם רואים שאם נגיד לא הייתה תוכנית הלימודים שלנו, אין לי מה להגיד. גם בכל העיתונים, בכל החדשות, הכול נעצר, כאילו אין, רק כמה יותר מתים יש היום לעומת אתמול, הכול נגמר. כאילו הייתה רוח, היה משהו והכול שקע.

חיים: אולי דווקא בהקשר של תפקיד היהודים. דיברת קודם על זה שאם אנחנו נעשה את העבודה שלנו, העולם והאומות ירגישו את זה ויבואו אחרינו. אני רוצה להקריא משהו בהקשר לזה, אם אפשר. כותב וסילי שודגן שהוא היה רוסי אנטישמי, חבר בכיר ב"דומה" בפרלמנט הרוסי לפני המהפכה הבולשביקית. יש לו ספר אנטישמי מאוד שהוא כתב, ושם הוא דווקא כותב, "תנו ליהודים לעלות למדרגה שאליה הם טיפסו ככל הנראה בעת העתיקה, ומיד כל האומות ירוצו לרגליהם, הם ירוצו לא בכפייה אלא מרצון חופשי, שמחים ברוחם, אסירי תודה ואוהבים, כולל הרוסים. אנו עצמנו נבקש תנו לנו שלטון יהודי, חכם, מיטיב שיוביל אותנו אל הטוב ובכל יום נעלה לבורא את תפילתנו עבור היהודים, ברך את המדריכים שלנו, את המורים שלנו שמובילים אותנו להכרת טובך."

כן. אני מכיר את זה, היו עוד כמוהו. אתה חושב שהיטלר בתחילת דרכו לא חשב כך? אז היה קשר בין המנהיגים של אלו שהתיישבו בארץ לבין המנהיגים של גרמניה. ידוע שהיה קשר טוב ביניהם, היטלר רצה לשלוח לכאן יהודים ורצה שכאן יתפתח ופיתח את כל המנגנונים - הסכם העברה, לימד אותם ונתן להם אפשרות, מקום וכסף, הכול, זה תמיד היה כך.

ומפני שראו שהיהודים לא מוכנים לזה, התחילו באנטישמיות. זה לא הרוסים הראשונים ההם, אמנם שזה היה מהמאה התשע עשרה, וגם לא מהיטלר מהמאה העשרים, זה היה כבר מזמן, מימי קדם, יהודים לא רוצים לשמוע. אפילו אומות העולם שמבינים את זה, יהודים לא רוצים לשמוע, וזה מקום לאנטישמיות אמיתית.

קודם תולים תקווה ביהודים ואחר כך רואים שאין במי לתלות תקווה, אבל באמת שם זה המקור והפתרון, ואז מתחילים לשנוא עד כדי למחוק את העם הזה, כי הוא לא מיועד לתפקיד.

צריכים לכתוב על כל הדברים האלה שוב לכתוב, שוב לעורר את הזיכרון. לא לפחד. להביא את כל הקטעים האלו, ואולי מתוך זה יבינו.

חיים: אני יכול לציין שאנחנו עושים את זה, כולל הציטוטים האלה נגיד של שולגין, ציטוטים של פורד, אפילו ציטוטים מתוך מיין קאמף שמדבר על זה שאחד הדברים שהיטלר מציין אותם לרעת היהודים זה שהם מתאחדים רק כשיש להם איזשהו שלל שהם יכולים לתפוס אותו, אבל אני לא רואה שזה נוגע במישהו, זה כאילו עובר מעליהם, הם לא מגיבים. דברים כל כך חריפים והם לא מגיבים.

בכל זאת צריכים להמשיך. יש עניין איך אנשים מקבלים ממך משהו, איך הם מגיבים, ויחד עם זה שאתה עושה את מה שמוטל עליך לפי כמה שאתה מסוגל. זה לא שייך, לא קשור אחד לשני. אם הייתי חושב כך, הייתי מזמן כבר יוצא לפנסיה וגמרנו. הייתי כותב ספר אוטוביוגרפי, או משהו.

חיים: אני שואל כי אולי יש איזו זווית אחרת, אולי משהו נוסף שאפשר להכניס שכן יזיז את האנשים, יגע בהם במשהו.

אני ממש לא יודע. אתם בסופו של דבר יודעים את כל העקרונות ואת הכול כמוני. זה לא שאני מספר לכם משהו חדש, מזמן כבר לא. צריכים להמשיך ונעבור עוד תקופה ועוד תקופה, אבל כל יום ויום חייב לצאת מאמר, כמה גילויים, כמה הסברים יותר ויותר, בכל זאת הרבה אנשים עוקבים אחרינו נקווה שזה יעבוד. ה' יעזור.

נורמה: נושא אחר, לגבי השריפות בארה"ב, מעל 3 מיליון דונם נשרפו ברחבי קליפורניה, השיא בהיסטוריה. 4,000 בניינים ובתים נהרסו. 60 אלף אנשים היו צריכים לברוח מהבתים. הפסד של מעל 130 מיליארד דולר. כבר מדברים על שריפות נוספות ביוטה, נבדה, אריזונה, איידהו, אורגון, ויומינג, מונטנה, ולפי צילומי הלוויין העשן מארצות הברית הגיע כבר לאירופה. מה מסמל גל השריפות בארצות הברית?

הטבע מגיב לפי איזו מערכת שלו, שאנחנו לא כל כך מודעים לה, אבל זה מה שקורה, ואני לא יכול להגיד לך למה עוד אנחנו מצפים. ודאי שכל מדינה ומדינה תקבל מכה משלה, גם הרוסים, גם הסינים, האירופאים אחרי האמריקאים, כל אחד לפי התוכנית, תוכנית העליון שאני לא יודע מה.

בכל זאת אפשר להגיד רק דבר אחד, אם אנחנו מתחברים בדרגת אדם, ודאי שאנחנו בזה מביאים חיבור נכון וטוב לכל דרגות הטבע היותר נמוכות מהאדם. זה הכול. את רוצה שלא יכחדו חיות או משהו, שלא יבוא ארבה ויאכל את הלחם, שלא יבואו הוריקנים ושריפות והצפות, ועוד ועוד וירוסים למיניהם, וכן הלאה? תסדרי את עצמך עם בני האדם ברמה כזאת שאתם נמצאים באיזון ביניכם, ואז יהיה איזון גם בכל דרגות הטבע הנמוכות מהאדם.

נורמה: מה הקשר בין השריפות בארצות הברית לבין מגיפת הקורונה?

זו מערכת אחת, מה אפשר לעשות, זאת מערכת אחת. להגיד לך מי אשם בווירוס הקורונה? היהודים, ועוד יותר "בני ברוך". מי אשם בזה שיש שריפה בקליפורניה? היהודים, "בני ברוך". יש הצפות ברוסיה, חצי סיביר נמצאת למטה מהמים, גם היהודים, "בני ברוך". ולכן אחר כך אנחנו שומעים שכולם מאשימים אותנו, ודאי ובצדק, הם מרגישים בתוך הבטן שלהם, כמו אותם הפילוסופים שורגין, פורד ועוד כל מיני כאלה, הם מרגישים את זה מבפנים שזה ככה קורה.

נורמה: למה צריכים מכות טבע שונות, מה המטרה, למה זה צריך להיות מגוון?

זו תגובה. אנחנו נמצאים במערכת אחת, ולכן כדור הארץ ככה מגיב. אחר כך פתאום תהיה התפרצות הרי געש, הוריקנים, עוד מעט יגיעו לאמריקה, מדברים על זה?

חיים: יש עכשיו במפרץ מכסיקו הוריקנים. כמויות אדירות של מים באלבמה ובפלורידה. אפשר לראות גם במובייל ובכל מיני ערים, מטר וחצי, שני מטר מים.

אבל זה לא רק באמריקה, הפעם זה יתפשט לסיביר, לכל מיני מקומות אחרים. וכולנו נרגיש שזה פנדמיה, ולא משהו ששייך לאיזו מדינה. וכולם יפנו אלינו, כולם, כל אומות העולם יפנו אלינו, ואז נרגיש כמה אנחנו לחוצים לפינה ממש. וזה לא רק כמו שהיה בגרמניה, אלא בכל מיני מקומות יהיה ריכוז, בכל העולם יהיה יחס שונא, שנאה ליהודים תכסה את כל כדור הארץ כדי לגרום לאותם היהודים לחזור בתשובה.

דודי: זה העונש? שנאה תהיה העונש שלנו?

זה לא עונש, זה כדי להביא אותנו למצב שאנחנו נכיר ברע. שהטבע שלנו רע ואנחנו חייבים להראות לכל העולם אהבת אחים, שסביבנו כל באי העולם גם יתחברו. לפני זה יהיו הוריקנים, שריפות, רעידות אדמה, מה שאתה רוצה, מכות מצרים, דם, צפרדע, כינים, והלאה והלאה.

דודי: איך להרגיש אשם בכל זאת, כי אומרים לי שאני אשם על משהו שאני לא מרגיש קשר אליו, אבל איך להרגיש בבשר?

צריכים לשמוע ולקרוא את כל החומרים של "בני ברוך", שרוצים את זה להסביר. אדם לא ילך לפתוח את ספרי בעל הסולם ורב"ש, רב"ש גם לא כותב על זה. אבל אתה צריך להסביר לו את זה בכל מיני צורות, אתה צריך לגרום לכך, שבכל מקום איפה שהם יכולים להגיע, בכל השפות, זה יהיה ממש במרחק יד.

נורמה: כדי לסכם את הנושא, מומחים מהאו"ם אומרים, שאם זה היה בית ספר ואלו היו המבחנים, העולם היה מקבל ציון נכשל. במה נכשלנו ומה היינו צריכים לעשות כדי לעבור את המבחן של הטבע? האם יש מה לפנות לאומות העולם או שהכול באחריות היהודים, או שניהם יחד?

כשאנחנו פונים לאומות העולם אנחנו בזה מעוררים אותם לפנות אלינו. אנחנו צריכים להסביר לאומות העולם שאנחנו אשמים. ממש כך. ושאנחנו מבקשים מכם, תלחצו עלינו, כי אנחנו לא מסוגלים בעצמנו ללחץ. אנחנו פונים לאומות העולם בהפצה שלנו, כדי שהם ילחצו עלינו ויחייבו אותנו לקיים את הקשר הנכון בינינו, שאז דרך הקשר הזה יבוא האור העליון ויתפשט בכל אומות העולם. התפקיד שלהם ללחוץ עלינו ולחייב אותנו להתחבר ולפנות לבורא, ואז מהבורא יבוא דרכנו אליהם המאור המחזיר למוטב. אז מה שאנחנו כותבים ומה שאנחנו עושים, זה אך ורק כדי לעורר את אומות העולם לדעת מה תפקידנו ולחייב אותנו לקיים את התפקיד. וזה כתוב בזוהר, זה כתוב ככה, שאז יבואו אומות העולם וילחצו ויחייבו, ועם ה' הוא יקיים את זה.

דודי: כתוצאה ממה אומות העולם מתעוררים כדי לכוון אותנו בדיוק למטרה?

כתוצאה מזה שאתה תפרסם להם את הייעוד של כל העולם, של עם ישראל ושל אומות העולם.

דודי: זה באמת מה שעוזר? מה שמעורר?

כן. אלא מה עוד יכול להיות?

שלי: כשדודי כותב, אז גם אם האנשים באומות העולם לא קוראים את זה, זה משפיע עליהם?

במשהו, במשהו זה קורה, כי בכל זאת אנחנו נמצאים במערכת אחת, אז זה מגיע לא רק דרך השכל שלהם, אלא זה מגיע מתוך זה שאנחנו מבינים את המעגל הזה. כשאני הולך ואני פונה אליהם, אפילו שהם לא קוראים, אבל אני פונה אליהם, זה כאילו שאני נכנס בהם, ומתוך זה הם מבינים שאנחנו אשמים בכל הדברים הרעים שקורים. אבל כשזה מגיע מאיתנו, ולא מצד אסונות בטבע, מהיטלר, מפורד ומעוד מישהו, אם זה בא מאיתנו, הם מרגישים, מבינים, שהם צריכים ללחוץ עלינו, לצפות מאיתנו לשינויים, ואז התיקון הוא בכל זאת הולך בצורה יותר קלה. אומות העולם כביכול ניגשות אלינו ומזמינות מאיתנו תיקון, רוצות שאנחנו נתקן, הן באות ותומכות בנו ומעלות אותנו לקראת הבורא, שנקבל את זה.

שלי: זאת אומרת, שכשאנחנו כותבים אנחנו צריכים לא רק לחשוב על איזושהי העברת מידע במילים, אלא ממש לדמיין שאנחנו מדברים עם האנשים האלה, עם כל אדם שאנחנו פונים אליו, זה יכול להיות גם עם הממשלות, ואז המידע הזה כבר איכשהו יותר חודר את שכבות התודעה?

לא רק זה, אנחנו בזה ממש מפעילים את המערכת הכללית העולמית שעוברת דרך כל העולמות.

שלי: ככל שהכוונה שלנו יותר מחודדת לחדור אליהם?

לעורר את אומות העולם שידעו שיחד איתנו אנחנו כולנו יכולים להגיע לכוח הכללי הטוב שבטבע שיחבר אותנו לעם אחד.

דודי: כותבת פה מישהי, קיבלתי פידבק מיהודייה אמריקאית שאומרת שאם אני אגיד או ארמוז ליהודים שהם אשמים באנטישמיות, הם לא ישמעו אותי, זה ייצור דחייה, היא המליצה להימנע מכך. האם אנחנו צריכים להגיד בכל זאת את מה שהם לא רוצים לשמוע?

יש ויש. אתה יכול לחכות עוד כמה חודשים. לא הרבה זמן.

נורמה: באותו הקשר של אומות העולם, שזה תפקידם או ההשפעה היחידה ללחוץ על עם ישראל כדי לבצע את תפקידו. אם הם מפנים אצבע כלפי היהודים, יקבלו אותם כאנטישמים. הם מאוד מפחדים בזמננו שזה לא קורקטי לדבר בצורה כזאת.

אז נחכה. בסדר. לפני שיתחילו להרוג אותנו אז נוכל להסביר להם את זה במילים יפות.

נורמה: אנחנו נסביר, אנחנו ממשיכים, השאלה אם אומות העולם לא יפחדו לפעול וללחוץ שלא יקבלו אותם בצורה כזאת לא נכונה.

אולי טוב שלא יפחדו וילחצו עלינו וירביצו לנו, אולי טוב? אני מסתכל מצד תיקון הבריאה. אם אני יושב ומתעצל ועושה חשבון, לעשות, לא לעשות, לא כדאי, כן, לא, אז יותר טוב שיהיה עליי לחץ.

דודי: נשמע שזאת השנה הכי מעניינת שהולכת להיות לאנושות.

זה מאוד מעניין. אני אומר לך, מאוד. אתה תראה איזה תיאטרון זה יהיה. ממש.

חיים: יש כזאת קללה סינית, "שיהיו לך חיים מעניינים".

כן.

טלי: האם אנחנו כאחראים על המצב צריכים כל אחד לעשות מה שתלוי בו, או שאנחנו צריכים לדרוש אחד מהשני לעשות יותר בהפצה? כי גם אצלנו יש איזושהי שאננות מסוימת אפילו שמשתדלים ומתאמצים.

אני אגיד לכם, ישאלו כל אחד ואחד, בצורה כזאת שאני לא יודע מה להגיד.

דודי: מה ישאלו?

על העבודה שלכם. במידה שאתה יכול לעזור, להציל, לגרום לתיקון ולא עשית, אז גרמת להם בזה את הרע, היית כצינור לרע במקום צינור לטוב. אין מקום ריק בעולם. ועל זה תצטרכו לענות.

דודי: האם אני צריך לעשות את החלק שלי כמו שצריך, או שאני צריך גם לדרוש מאחרים שיעשו את חלקם בהפצה?

גם זה וגם זה. ודאי.

טלי: האם זה החשבון שאנחנו צריכים להיכנס איתו עכשיו לתקופת החגים?

לא רק לתקופת החגים, אלא בכלל. החשבון הוא חשבון אמת.

דודי: במילים אלה מה אנחנו נאחל?

במילים המשמחות האלה נאחל לכולם שנת תשפ"א טובה, יפה, מוצלחת. שנצליח להביא לעם ישראל את הדבר הטוב ביותר, שיכירו מה שיש לפניהם בתיקון העולם ויתקנו. לא מצפים לדברים טובים וקלים, אלא לגילוי האמת. לחיים, ותצליחו.

(סוף השיחה)