ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.05.21 - אחרי עריכה

דודי: אנחנו נמצאים ביום השביעי של מבצע "שומר החומות" והאש לכיוון ישראל לא נפסקת, מטחים מסביב לשעון, שיגורים לדרום, למרכז, נזק רב לרכוש, הרוגים, פצועים. מתוך כל זה מתבלטת איכות כוח המגן שלנו, הביטחון שלנו והתלות המוחלטת בצבא הגנה לישראל. נראה שצה"ל הרים בעזה סדרת מבצעים מרשימה מבחינה מודיעינית ומבצעית, מהלכים משני תודעה, מה שמקרב את מדינת ישראל להשיג את המטרות הצבאיות שלה במערכה הנוכחית.

השאלה, אם זה שידינו על העליונה מבחינה צבאית, זה טוב לנו או רע לנו? הרי יש לנו צבא הרבה יותר חזק מארגון החמאס.

כן, אבל זה לא יספק לנו שלום. ניצחון זה לא שלום. ניצחון צבאי, מבצעי, זה לגמרי לא יספק לנו את העתיד הטוב, הרגוע, הבטוח. כך זה לא יקרה. אנחנו צריכים להבין שהשלום תלוי בחיבור בינינו כמו שכתוב הרבה במקורות שלנו. אם אנחנו נהיה מחוברים, זה נקרא שלום, שלמות, השלמה, של יהודים ביניהם, של עם ישראל בינו לבין עצמו. בזה אנחנו נגרום לשלום גם בכל עם ישראל וגם בכל העולם. ואם אנחנו לא גורמים לשלום כזה אז אנחנו מגיעים למצב שכל העולם בסופו של דבר יהיה נגדנו. אנחנו רואים שכל פעם ופעם, כמה שאנחנו יכולים להצליח במבצעים שלנו עם הצבא, אבל כלפי העולם אנחנו יותר ויותר מפסידים.

דודי: כולם מדברים על "כיפת ברזל", על ההצלחה של חיל האוויר, על ההפצצות ולא על היחסים בינינו.

נכון. כי כל העולם חושב לפי הכלים שיש לו, במה הוא יכול להיות בהגברת הביטחון שבין העמים. אבל אנחנו לא יכולים להיות תלויים רק בזה. לפי מה שמקובלים מסבירים לנו, אנחנו חייבים להיות מקושרים זה לזה בקשרי חיבור, הדדיות, עד האהבה. ואם אנחנו לא מגיעים לזה, לא יעזור לנו שום חימוש.

דודי: אם כוחנו באחדותנו, ועם ישראל נמצא במצב שהוא מסוכסך ומפולג, למה נותנים לנו להתבלבל ולתלות את כל יהבנו בעוצמה הצבאית שלנו?

אנחנו רוצים שכך זה יהיה. זה הרבה יותר קל מאשר שאנחנו נילחם כל אחד באגו שלו, "שאני אצטרך לאהוב את הזולת, שאני אצטרך לכופף את עצמי כלפי כולם, שאני צריך להגיע למצב שרק אתחשב באחרים. אני לא רוצה את זה. אני מוכן אפילו להילחם בכל העולם, ורק לא להילחם בעצמי".

דודי: אנחנו בעצם בורחים מהבעיה שלנו?

כן. הבעיה שלנו, שאנחנו נעשה שלום בינינו ובזה אנחנו מקרינים שלום לכל העולם, כי אנחנו עם שביסודו הוא מחובר, שנעשה בצורה מלאכותית מכל אומות העולם. שורשים של שבעים אומות העולם נמצאים בנו ומזה אנחנו מורכבים. אנחנו לא עם כמו כל אומות העולם, אנחנו לא נמצאים, ולא סופרים אותנו בין אומות העולם. אומות העולם גם כן לא מרגישים שאנחנו כמוהם, "ואנחנו גם כן מרגישים את עצמנו, כמה שנדבר על זה שאנחנו כמוכם, ואנחנו רוצים להיות כמוכם וביניכם ותראו מה שאנחנו", אבל לא, הם מתייחסים אלינו בצורה שונה. אנחנו שונים, זרים, כאילו שאנחנו לא מתוך כדור הארץ. יש אפילו תיאוריה שאנחנו הגענו מאיזו גלקסיה אחרת.

דודי: עדיין לא הבנתי, כשאתה אומר שאנחנו בורחים ללכת להילחם בכל העולם ולהראות ניצחון לכולם, במקום להילחם בתוכנו.

לא, לא אמרתי כך. אני אומר שאנחנו לא צריכים להילחם בכל העולם, עם אף אחד, אנחנו צריכים להילחם רק בדחייה ההדדית שבינינו, בתוך עם ישראל. אנחנו צריכים להילחם בשונא שנמצא בינינו בלבד.

דודי: אם כוח החיבור הוא הכוח המכריע, איך זה שבכל זאת צה"ל נוחל הצלחה בזמן שאנחנו כל כך מפולגים, מאיפה נובע הכוח של צה"ל?

זה דבר צדדי, אבל אני אענה לך על זה גם כן. זה מפני שאנחנו צריכים לקבל עוד הזדמנויות כדי להבין שההצלחה האמיתית היא בחיבור בינינו. אז נותנים לנו עוד פרק זמן, עוד הצלחה כביכול לנצח את הערבים, השכנים שלנו, כדי שאנחנו נוכל אולי אחר כך בכל זאת לקבל עוד פרק זמן ולחשוב למה זה לנו, ומה התורה אומרת על זה, למה אנחנו צריכים להביא לכל העולם "ואהבת לרעך כמוך". ואם אנחנו לא עושים את זה אז כל אומות העולם קמים עלינו לכלותינו.

דודי: כמה הזדמנויות עוד נקבל?

אני לא יכול להגיד. נראה לי שזה כבר מעבר, שנותנים לנו את זה כבר כאילו שרושמים על החשבון שלנו.

דודי: האם עם ישראל מסוגל לנצח בשתי החזיתות, גם בכוח הזרוע וגם בכוח החיבור, מתוך הבנה שכוח החיבור הוא הכוח המכריע?

אנחנו לא צריכים את זה, זה רק כתקופת מעבר. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נכנסים למלחמה בינינו, נגד כוחות הדחייה, הריחוק, השנאה שיש בעם ישראל זה אל זה, ועד שנגיע ל"כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך". ואז אנחנו נראה פתאום שבמידה שאנחנו מתקרבים כך לתוך האומה, אנחנו גם מתחילים לגלות שכך כל הכוחות החיצוניים ששונאים אותנו ודוחים אותנו ומזלזלים בנו, הם כולם הופכים להיות לכוחות ידידותיים.

שלי: איך בעצם נלחמים בכוחות דחייה, אלה הם כוחות טבע ממש חזקים שיוצאים מבפנים, כאילו אין שליטה.

את זה אני לא יודע, אנחנו צריכים קודם כל לדבר על זה ולשכנע את עצמנו שאין לנו ברירה, אלא שרק לזה אנחנו צריכים להגיע. איך אנחנו יכולים? אני לא יודע איך, אבל קודם בואו נילחם. קודם כל בואו נברר שזו המטרה האמיתית שלנו, ואם אנחנו לא מגיעים לזה, אז כאן מקום קבורתנו.

שלי: אז כרגע, בכלים הנוכחיים שלנו, איך זה נקרא להילחם, פשוט לעשות כל דבר שנראה לנו לטובת החיבור?

כל מה שרק אפשר. כל מה שבידך בכוחך לעשות, עשה. רק לחיבור.

לא שמעת על זה?

שלי: שמעתי, אבל כל פעם מרגישים את זה מזווית אחרת.

זהו, זה העניין, שצריכים להשתדל להבין את החוק, ואנחנו לא יכולים לברוח ממנו. נצטרך לקיים. ויכול להיות שנקיים אותו בתנאים הרבה יותר גרועים מהיום.

דודי: לצד העימותים בערים המעורבות והקרע העמוק שהתגלה בין יהודים לערבים, צצות עשרות יוזמות לעצור את האלימות וההסתה בתוך הבית, לאחות את הקרע, להביא לפיוס בין השניים. המגמה היא להראות שלא כל הערבים פורעים ושלמרות הכול יש בינינו מי שמעוניינים בדו קיום, יכולים לחיות כאן בשיתוף ושלום, ושהמציאות בשטח, בשונה מהתקשורת או בכל מקום אחר, לא נכנעת למצב.

מה דעתך על היוזמות האלו, האם יש להן סיכוי?

לא, ודאי שאין. אין שום סיכוי ללכת נגד חוק הטבע, אנחנו קודם כל צריכים להראות את החיבור בינינו, והשנאה ההדדית בינינו, בין היהודים, היא כל כך חזקה, שהיא יכולה לכסות את כל השנאות שבעולם, בין עמים לעמים ומשפחות ומפלגות ומה שאתה רוצה. אם היהודים עושים שלום אז אין שום בעיה, כל העולם מגיע להשלמה לשלום. זה מה שאנחנו צריכים להבין, שכל הבעיות בעולם זה בגלל הפירוד בינינו, ולכן צריכים לעשות, לתת לזה טיפול אמיתי.

דודי: מאמצים כאלה, לחיבור בין יהודים לערבים, באמת יש עכשיו הרבה מאמצים כאלה לחבר אותנו.

שום דבר לא יקרה. ההיפך, תהיה שנאה עוד יותר גדולה. אם לפני המבצע הקודם לא גילינו כל כך את ההתפרצויות בירושלים, בעכו, בכל מיני מקומות, היינו אפילו חושבים שיש בכל זאת איזו שיטה או סיכוי לדו קיום, היום זה ברור שלא יכול להיות ולא יקרה. וגם אם כמה שמאלנים או כל מיני אחרים רוצים להגיד לך שיש להם פתרון לחיבור, ללא חיבור בין היהודים קודם, זה הכול שקר. זה לא יקרה.

דודי: למה מאמצים כאלה מובילים לפירוד גדול יותר?

זה רגיל כמו במשפחות אפילו. אם אתה עושה חיבור, ובשורש אתה לא מטפל, אז בשורש הבעיה, זה רק מגלה לך את השנאה בצורה יותר גבוהה.

דודי: למה ניתנים לנו מצבים כאלה, שאור הזרקור מופנה לבעיות צדדיות? למה פורצת מלחמה בין יהודים וערבים במקום מלחמת אחים בינינו? כדי שנבין איפה הבעיה האמיתית.

בינינו המלחמה כל הזמן נמצאת. אלא שהיא מתנהלת לא על ידי נשק חי, אלא על ידי נשק קר, על ידי שנאה, ריחוק, דחייה, זלזול. בין היהודים זה בלתי פוסק, בין הילדים ובין מבוגרים בכל הגילאים ובכל מי שלא יהיה.

דודי: אבל בכל זאת להבין, למה המערכת מסודרת כך שכל הזמן אנחנו בפוקוס על בעיה אחרת. עכשיו אנחנו בין יהודים לערבים, בין זה לזה, בין זה לזה, היהודים הם ממול, לא יהודים בתוך עצמם, זה לא הדבר הכי חשוב,

היהודים כל הזמן נמצאים במלחמה בלתי פוסקת. אין עם שנמצא בכזאת שנאה פנימית, מחורבן בית המקדש השני, ועד היום והלאה, כמו היהודים. אין כזאת אומה, זה בשורש שלנו. וזה לא שאנחנו אשמים, זה הטבע שלנו מפני שאנחנו באים מתוך הגרעין הפנימי ביותר של המציאות, שזה הרצון לקבל האגואיסטי בדרגת המדבר.

דודי: הערבים משולבים בכל מקום בחברה הישראלית, ערבים ויהודים עובדים יחד בכל מסעדה, בית חולים, בנק, חברות בנייה, שיפוצים, אוניברסיטאות, כמעט בכל מקום אפשרי. עכשיו בגלל המצב חלק מהיהודים חוששים מהערבים, האם אתה חושב שמעתה והלאה נצטרך להתארגן מחדש כחברה?

יכול להיות שעוד לא, כי בכל זאת אחרי קטטות מגיע זמן יותר רגוע, מהטבע מגיע לנו איזה פרק זמן שאנחנו יכולים לחשוב אולי לעשות משהו, אבל בסופו של דבר לא תהיה לנו ברירה אלא לשים לב לא ליחסים שלנו עם הערבים, אלא ליחסים שלנו בינינו. רק בינינו, שם שורש הבעיה. אתה רוצה שזה יתוקן בין היהודים לערבים? תתקן בבקשה את היחסים בין היהודים ליהודים.

דודי: תאר לעצמך שאתה רופא יהודי שניגש למקום העבודה שלו כרגיל ואיתו צוות רופאים שהם גם ערבים. אני מבין שאתה צריך לתקן את היחס שלך כלפי יהודים, זה המוקד שלך, אבל בכל זאת אתה צריך לתפקד בעבודה שוטפת, איך אתה עולה מעל החשדנות שיש בך, איך אתה מגשר על המתח הזה שיש בפנים עכשיו בינך לבין הערבים?

אני יודע את זה. אני פעם נכנסתי לתאונה שבקושי יצאתי ממנה, והתאונה הזאת קרתה ביהודה ושומרון, ולקחו אותי לבית חולים והכניסו אותי לניתוח ואחרי הניתוח הייתי מטופל על ידי צוות של ערבים, בחורים, בחורות, רק ערבים. הם דיברו סביבי בערבית ואני שכבתי באותו חדר אחרי הניתוח, כי הייתי בצורה כזאת שאולי אני אחיה, אולי אני אמות. והייתי בידיים שלהם, ממש בידיים שלהם. מה שכן אני זוכר, שמאוד מאוד רציתי לשתות ואסור היה לי לשתות, ואני מאוד ביקשתי מהם, אז אחת מהאחיות נתנה לי איזו כף של מים, עד היום אני זוכר את זה.

מה שאני רוצה להגיד, שגם אז היה לי מאוד מוזר שאני אחרי תאונה, שאני גרמתי שם גם לכמה מקרי מוות לערבים מיש"ע, ועכשיו אני נמצא בידיים שלהם. אני זוכר שדווקא הסתכלתי עליהם, התחלתי להרגיש אותם. זו בעיה. אבל שוב, הבעיה היא לא בהם, "לב שרים ומלכים ביד ה'". הכול תלוי רק בנו. ואם אנחנו נעשה בינינו השלמה, שלמות, שלום, חיבור, עד האהבה, אנחנו נראה מצידם אלינו בדיוק אותו היחס ואפילו יותר. זה חוק הטבע, ואם לא נקיים אותו אז לא נהיה קיימים. וכתוב על זה בצורה מאוד מאוד קשה מה מצפה לנו.

דודי: אני רוצה רגע להתעכב על מה שעכשיו סיפרת, אם זה היה קורה בימינו, אפילו עכשיו בתקופה הזאת, ואתה שוכב במיטה בבית חולים ותלוי בידי רופאים ערבים ואתה במצב כזה שהכול במתח ויש שנאה כרגע. אני מבין שאתה עוד פעם אומר שהעבודה שלך היא כלפי יהודים אחרים, שם החיבור, שם הריפוי העמוק ביותר, מתוכו הכול נובע, אבל עדיין, ברגעים האלה שאתה מתאר שאתה חושש, שאתה נמצא בפחד, בחשדנות, כאילו שהם יעשו לך עוד רגע משהו, מה אתה עושה עם התחושות האלה, איך אתה עובד איתן?

אני לא יודע. הייתי עושה כל מיני פעולות כדי לא להיות בזה. הם גם ידעו, זה היה צוות גדול, כי אני הייתי בסכנת חיים, זו מחלקה כזאת מיוחדת בהדסה עין כרם, הם ידעו מה שאני עשיתי, איך גרמתי למקרה מוות שם, פעם אמרו לי 14 איש.

סמיון: היו 14 בתוך האוטו, אבל אמרו ששלושה או ארבעה מתו שם.

חיים: רק צריך להדגיש, זו לא הייתה תאונה באשמתך, התמרון שאתה עשית היה כדי להימנע מזה שיתנגשו בך חזיתית עם המיניבוס הזה, וכתוצאה מהתמרון שהמיניבוס עשה הוא התהפך ואז הם נפגעו, אבל זה לא שאתה גרמת לתאונה.

כן. כל זה כבר פרטים. אבל מה אני רוצה להגיד, שוודאי שהדברים האלה הם מביאים אותנו למצב שעכשיו, אחרי המבצע הזה, אני לא יודע איך המדינה תחזור למה שהיה קודם, כי נעשתה כזאת שנאה וקרע בין היהודים לערבים, ולכן לשבץ את הערבים בחברה שלנו, אפילו באותה מידה כמו שזה היה קודם, השיבוץ הזה אני לא חושב שהוא אפשרי.

דודי: אז איך מגשרים עליו?

לא יודע. אני יודע שלידי יש סופרמרקט של "רמי לוי" ואצלו עובדים רק ערבים, וכמה שאני שומע אנשים לא הולכים לשם. לא הולכים. הולכים לרשת אחרת. אז אתה מבין שאם עד כדי כך כבר יש בינינו חשדנות ופחד וריחוק, בסופו של דבר אנחנו נרצה להיות מנותקים זה מזה.

דודי: אני עדיין לא מבין איך להתמודד עם הפחד. באמת שמבפנים אני מרגיש פחד. גם כשבאתי לפה אפילו היום, למפעל, אז ראיתי חבורה של ערבים ובצורה טבעית בגלל התקשורת והאווירה נכנס בי פחד, אני עברתי לצד השני. יש פה איזה חתול שחור כזה שעבר בחברה הישראלית בין שני העמים האלה ועוד יותר חיזק את הפחד. מה עושים מפה, אני צריך לעבוד על זה, צריך לעבוד על זה ברמה מדינית, חברתית, איך?

אתה צריך לעבוד רק על אהבה עם בני עמך. ואז מזה אתה מקרין גם עליהם, על הערבים, יחס יותר יפה אליך. כי כל השנאות, כל הבעיות שבעולם, הן תלויות רק בחיבור בין היהודים ביניהם, בין עצמם.

נורמה: למה זה לא יעזור להתקרב אליהם?

על ידי מה להתקרב? את יכולה לעשות כמה צעדים שאת רוצה לקראתם, הם לא מבינים את זה, הם לא מרגישים את זה, זה לא פועל עליהם. פועל עליהם רק דבר אחד, דווקא כשתתקרבי ליהודים בצורה פתוחה, להיות כמה שיותר בלב אחד, ואז את תראי עד כמה כל העולם, לא רק הערבים, כל העולם, כל כלי התקשורת, כל השונאים ביותר, שיש להם שנאה פנימית כזאת כלפי היהודים, אנטישמים כאלה מובהקים, ברורים, פתאום הם יתחילו להיות כאלה לארג'ים, יתקררו מכל החימום הזה, מהשנאה. רק אנחנו יכולים לעשות את זה, ובחיבור בינינו. שום דבר חוץ מזה לא צריכים.

נורמה: מה קורה עכשיו, בעוד שעה או מחר? כי מדברים על חיבור בינינו, ועד שזה יקרה יהרגו אותנו. הם לא הולכים לשום מקום, אנחנו לא נלך לשום מקום, מה צריך להיות היחס כלפיהם?

אנחנו צריכים על ידי הצוות שלנו של הכתבים והמפיצים, כמה שיותר, בכל צורות המדיה, ואפילו בלשלם עבור ההפצה, בכל מיני מקומות, אנחנו חייבים להפיץ את הידיעה הזאת, שלשנות את דעת השכנים הערבים ודעת כל העולם אנחנו יכולים אך ורק על ידי חיבור בינינו.

נורמה: אז הם יגידו, טוב מאוד שאתם תתחברו, אבל יחד עם זה תתייחסו בצורה יותר טובה אליהם.

מי יגידו?

נורמה: כל העולם.

לא, כל העולם הוא גולם, וגם השכנים שלנו, כולם תלויים בנו. הם תלויים בנו בלבד. אנחנו נציגים של כל העמים ההם ואם אנחנו מתחברים בינינו זה מקרין לכל העמים, פתאום נטייה כזאת, תנועה כזאת פנימית, שהם רוצים גם להיות מחוברים ביניהם וגם להיות מחוברים אלינו. ואז אנחנו נרגיש את זה בפועל. החימוש בעולם והמלחמות בעולם וכל מיני הסכסוכים בין בני אדם ובמשפחות ובכל מקום ומקום, הכול ילך וירגע אם היהודים ילכו זה לקראת זה.

טלי: עכשיו לקראת זה שאנחנו חייבים לצאת להפצה בכל הכוח, בטוח שזה יעלה, למה בעצם כל הצרות בעולם באות בגלל חוסר חיבור בישראל?

אין לי כוח עכשיו להסביר לך. אני חשבתי שאת למדת משהו בארגון הזה של הפצת חכמת הקבלה. צר לי לשמוע שאת אפילו לא יודעת מה לומדים שם, מה העיקרון העיקרי בארגון הזה. זו בעיה. כנראה שפועלים שם אנשים שהם גם לא מבינים מה הם צריכים להפיץ, מה הם צריכים לדבר. אז מה הם עושים?

טלי: אנחנו יודעים ומשתדלים מאוד להפיץ במדויק את כל המסרים שצריך.

אז חוץ מהמסר הזה אין מה לעשות. חוץ מהמסר הזה, בסופו של דבר, אין לנו מה להפיץ. רק את זה.

שלי: לגבי ההשפעה שיש לעם ישראל נניח על השכנים שלנו, על הערבים. אמרת, שאם אנחנו מתקרבים בינינו פתאום הם מרגישים רגועים, מכבדים אותנו.

לא נכון, אנחנו לא צריכים להתקרב אליהם.

שלי: בינינו, היהודים.

בינינו. כן. סליחה. בינינו.

שלי: אז איך זה פועל, זה קסם, מה קורה?

אני לא אלך להסביר חוקי עולם רוחניים, אני לא יכול להסביר לך את זה. אני מצטער. את צריכה לקבל את זה כחוק וזהו. חוק. מה אני יכול להגיד לך? כשאת לוחצת על כפתור בקיר ופתאום נדלק האור, את יכולה להסביר לי? אבל את רואה שזה ככה עובד, כי יש מישהו שסידר את זה קודם.

שלי: אבל בכל זאת בהסברה שלנו, איך אנחנו יכולים לתת איזה רמז, איזה דימוי שאנשים יקבלו את זה, וזה לא ישמע להם תלוש?

בסדר. הבורא רוצה להביא את האדם להידמות לו. להידמות לו זה להביא אותו למצב של אהבה. ולאהבה, להשפעה שזה טבע הבורא, אפשר להגיע רק ממצב הפוך של שנאה, דחייה, פחד וכולי. לכן קודם כל צריך להרגיש את הדבר ההפוך, כי כל דבר אנו, הנבראים, משיגים, לא כמו הבורא, אלא מדבר והיפוכו.

אז קודם כל אנחנו צריכים להרגיש את הדחייה, והשנאה בינינו, ורק אחר כך "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו יכולים להגיע מדחייה ושנאה, לחיבור ואהבה. כדי לעשות את זה, במשך ההיסטוריה נעשה כך שמכל שבעים אומות העולם, כי זה כשורש של זעיר אנפין הרוחני, כנגד שבעים שורשים, יש שבעים אומות העולם. אז מכל אומה ואומה נעשו שבטים קטנים בבבל, כדי לבלבל אותם, לערבב ביניהם. זה היה לפני אלפי שנים בבבל העתיקה, בזמנים של נמרוד ואברהם.

בבבל התגלתה, והתפרצה השנאה בין כולם, הם נכנסו למצבים שהם שנאו זה את זה, ורק אברהם, שהיה הכהן שלהם, משך אותם לחיבור ביניהם. אליו הצטרפו כמה אנשים מכל שבעים הקבוצות, שבעים העמים הקטנים שהיו בבבל. הם עשו ביניהם חיבור כזה, וקראו לעצמם ישר אל, ישראל. הם רצו להראות בזה שהם דווקא רוצים לחיות ביניהם ביחס יפה, ב"ואהבת לרעך כמוך", וכך להגיע לחיבור, דרך תיקון היחסים ביניהם. על זה כתוב הרבה, ואתם כבר יודעים את זה.

כצאצאים של אותה הקבוצה שאברהם חיבר מכל הבבלים, שהייתה מוכנה להיות ביחד וללכת לקראת החיבור ביניהם, אנחנו ממשיכים את אותו הדבר. מאז אנחנו מתחתנים בינינו, נולדים לנו ילדים וכן הלאה, עברו כבר אלפי שנים, הרבה דורות, ועד היום הזה אנחנו נמצאים בעצם באותה משימה, אנחנו צריכים להגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד".

מה להגיד לכם, שלא התקדמנו לקראת זה? התקדמנו. אבל ההתקדמות שלנו ברוב המקרים הייתה דווקא על ידי דחייה, שנאה, פחד, וייסורים גדולים. היום אנחנו כבר נמצאים במצב חדש, שונה, שונה בהרבה. כי יש לנו כבר קרקע, יש את מדינת ישראל, אנחנו נמצאים כאן. קיבלנו גם הסבר, תורה, למה אנחנו כך, מה הייעוד שלנו, מה אנחנו צריכים לעשות, ואנחנו משתדלים להסביר את זה לכל עם ישראל, שכך נקראים, על שם העתיד, שכולו צריך להיות מכוון לישר-אל ולהגיע לאהבת ישראל, לאהבת חברים וכולי. היום אנחנו צריכים לממש את זה.

שלי: תודה על ההסבר. הזכרת את התורה. אנחנו נמצאים בערב חג שבועות, חג מתן תורה. איזו תורה נחוצה לעם ישראל עכשיו ב2021 יותר מתמיד?

אותו הדבר. יש חוק יסוד כללי וגדול של התורה "ואהבת לרעך כמוך" כלום חוץ ממנו.

שלי: האם אנחנו מוכנים לקבל את התורה?

ואם לא מוכנים, "כאן יהיה מקום קבורתכם".

שלי: בתורה כתוב שסביב הר סיני אמרנו "נעשה ונשמע" העם היה מוכן לעשות. מה היום אנחנו צריכים לעשות, ומה נשמע אם נקיים את העשייה הזאת?

אתם צריכים לגמור את מה שלא גמרתם אז. להגיע לחיבור עד כדי ש"כל ישראל ערבים זה לזה" מתקרבים ומרגישים שכל אחד מוכן לענות על כל דבר שאנחנו מבקשים מהשני, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיבור. ואם כולנו נתחבר בתוכנו, זה יקרא שאנחנו מחברים את כל השורשים של שבעים אומות העולם, וכתוצאה מכך כל אומות העולם יחברו ביניהן, וכל המלחמות והבעיות יפסקו.

זה חוק הטבע, אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר, שום פעולות הסבר בין ערבים, הודים, אמריקאים, ולא חשוב מי ומה, אנחנו צריכים רק לסדר את הקשר בינינו.

שלי: האם משבעים שורשים יכול באמת לצמוח עץ אחד?

כן. אנחנו כבר בתוכו. אנחנו חייבים לחבר את השורשים האלה בינינו, "על כל פשעים תכסה אהבה" כך אנחנו מגיעים לעץ אחד.

שלי: מהו העץ הזה?

האומה הישראלית שאנחנו צריכים לבנות. לא כמו שבן גוריון אמר אז "קם עם ישראל בארץ ישראל", לא קם ולא יצא.

שלי: מה יהיה באומה הזו שאין בה היום? זו תהיה אומה רוחנית?

זו אומה שכוללת את השורשים של כל אומות העולם, ולכן כל מה שיקרה בה, כך ירגישו וכך יתקיימו כל אומות העולם. לכן הם בתביעה בלתי פוסקת כלפינו, מה אנחנו עושים?

טל: מה זה בדיוק השורשים האלו?

שורשים רוחניים מעץ החיים הרוחני, יש לנו שבע כפול עשר, שבע ספירות דזעיר אנפין, זה נקרא עץ החיים, ויש לו עשר ספירות. אז שבע כפול עשר, שבעים שורשים, שבעים אומות העולם.

טל: אז בעצם אנחנו חיים במציאות שמקושרת לגמרי בצורה פנימית.

כן.

טל: כך ששינוי באיבר הזה שנקרא ישראל, משפיע על כל העולם בגלל הקשר הפנימי הזה.

כן. אנחנו היסוד, אנחנו המרכז של כל המבנה הזה, וכל אומה ואומה לא חשוב באיזו צורה הם קיימים היום, אפילו שנדמה לנו שיש איזה בלבול ומשהו.

אבל כל אומה ואומה מרגישה בפנים, זה לא שהם יודעים ומודעים לזה. אבל כל אומה מרגישה בפנים עד כמה היא תלויה בישראל, ולכן אנחנו תמיד נמצאים על הכוונת של כל העמים.

טל: איך אפשר להסביר יותר לאנשים על המציאות המקושרת הזאת שאנחנו לא מרגישים אותה כרגע?

אנחנו לא צריכים להסביר להם, ולא אכפת לי מה הם חושבים עכשיו, כי ברגע שאנחנו נתחיל לסדר בינינו את הקשרים, הם ירגישו בעצמם אחרת כלפי עם ישראל. הם ירגישו שמהעולם עוברת השנאה, נעלם פחד, שהם לא רוצים להילחם וכן הלאה. הכול תלוי בישראל.

טל: איך אפשר להסביר לעם ישראל שהמצב הפנימי שלו, בעצם משפיע על המציאות שלו, המצב של כל אחד ואחד? זה ממש שינוי בתפיסת מציאות.

חכמת הקבלה מסבירה לנו את זה, אנחנו חייבים למצוא מקורות ולהסביר את זה בגלוי לכל עם ישראל, וגם לכל העולם.

שכולם ידעו שלא על ידי מבצעים צבאיים אפשר לסדר את הדברים, זה לא ייתן שום דבר. עד שאנחנו לא נסדר בינינו יחסים נכונים, העולם לא יירגע ולא יעזור לנו שזה ילחם עם זה, וינצח את זה וכך, כלום. זה למעלה מכל התכניות של בני האדם.

דודי: במעמד בהר סיני רגע לפני שקיבלנו תורה וחתמנו על ערבות הדדית, הוצג לנו תנאי או שתתחברו או שכאן מקום קבורתכם. עד כמה הסלוגן הזה תקף גם לימינו?

אותו הדבר, אין מוקדם או מאוחר, בתורה כל החוקים הם חוקי נצח.

דודי: האם התורה מיועדת לכל העולם בסופו של דבר?

כן, רק דרכנו, אנחנו כשורשים, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר. ומאיתנו זה נמסר לכל העולם.

נורמה: אני חושבת על דרכים בהן ניתן להסביר בצורה לוגית, אולי שהעם היהודי הוא כמו הלב של כל הגוף שנקרא אנושות?

כן. אפשר להגיד את זה, זה נכון, אבל אני לא אוהב את הדוגמאות האלה. לב וגוף, אפשר, אולי, גם זה טוב.

נורמה: אם אין סנכרון בלב, אז כל המערכת קורסת.

בסדר, את צודקת.

נורמה: העימות בישראל גולש גם לחו"ל, בתי כנסת הותקפו בגרמניה, אחרים נסגרו בטורקיה בעקבות הפגנות אנטי ישראליות, והקהילות היהודיות בבריטניה וצרפת נמצאות בכוננות מוגברת לקראת התקפות ועימותים אפשריים. ברשתות החברתיות חוץ מהשנאה שמתפשטת נגד יהודים ומדינת ישראל מכל מיני קבוצות ואנשים פרטיים, סלבריטאים עם מיליוני עוקבים יוצאים נגד ישראל, ויש בשבוע אחרון עליה כללית של כמעט 500% במקרים אנטישמים באנגליה לפי הניו יורק טיימס, ועליה משמעותית ברחבי העולם. איך העולם מסתכל עלינו בימים האלה?

את רואה איך העולם מסתכל עלינו, מה יש לי להוסיף כאן? זה יגבר יותר ויותר, זה יגדל יותר ויותר, עד כדי כך שלא יסבלו אותנו באף מקום שבעולם. אין בעולם הזה פינה שהיהודים יכולים לחיות שם בשקט. אלא רק בתנאי שהם עושים שלום זה עם זה, חיבור זה עם זה, "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", אם הם מתקדמים לזה בצורה שיטתית, הם יכולים לחיות בכל מקום שבעולם, ואומות העולם ייקחו אותם על כתפיהם ויביאו אותם לחיבור הכללי שזה נקרא הר ה'.

נורמה: גם אם הקונפליקט יעבור אחרי כמה ימים, שבועות, איזה נזק יש בתפיסה מהעולם כלפינו?

אני לא חושב שזה נזק, אני חושב שדווקא בצורה כזאת אנחנו מאין ברירה מתקדמים לטוב. אנחנו צריכים סוף סוף לגלות שעל ידי פעולות מבצעיות אנחנו לא בונים את עצמנו, אנחנו בונים את עצמנו אך ורק על ידי פעולות חיבור.

נורמה: האם צריך להיות אכפת לנו מה העולם חושב עלינו?

לא, צריך להיות אכפת לנו למה אנחנו עוד לא הגענו לחיבור של אהבה, זה החשוב. כי כל היתר מה שקורה עם העולם זה תוצאה ישירה ממה שקורה בינינו.

נורמה: איזו הסברה תחשב טובה כלפי העולם?

צריכים לקחת את המקורות שלנו איפה שכתוב על זה, תבקשו מכל הצוות שמחבר לנו חומר לימוד, ואנחנו נלמד את זה.

דודי: אתה מעוניין ללמוד את זה בשיעורים? כי זה מתמקד בישראל יותר.

אני לא חושב שיש לנו מה להסתיר, ואנחנו לא מטפלים כאן בישראל, אלא אנחנו מטפלים בכל העולם, ואנחנו רוצים שכולם ידעו מה היעוד שלנו. וכל החברים שלנו שבכל העולם הם גם נקראים "ישר-אל", ולכן בואו נטפל בזה כולנו יחד, אני מוכן גם לדבר על זה עם כולם. זה לא שאנחנו צריכים כאן להסתתר, להסתיר משהו, אלא ההיפך, להסביר יותר ויותר לכל העולם.

נורמה: יש גם פן אחר לגבי הקונפליקט. למרות המחאות יש מפגני תמיכה מפתיעים בעד ישראל ברחבי העולם. קנצלר אוסטריה הניף את דגל ישראל מעל לשכתו, תושבים בגרמניה הניפו את דגל ישראל ברחוב. גם תמיכה מממשלת גרמניה, תמיכה מאוקראינה, צ'כיה, גם בניני עירייה בבלקן הוארו בצבעי כחול לבן. מנהיגים ותושבים יצאו במפגני תמיכה בזמן שבאותן מדינות היו הפגנות פרו פלסטינאיות. מה הסיבה לכך, משהו השתנה לטובתנו?

לא, לטובתנו זה אף פעם לא ישתנה כל עוד אנחנו לא נשתנה לטובת עצמנו, ולכן אני לא רואה בזה יותר מפוליטיקה. אני לא חושב שהלב של איזשהו מנהיג באיזו מדינה פתאום השתנה כלפי ישראל, לא יכול להיות. כי ישראל, כשהיא מתנהגת בצורה כזאת, בשנאה פנימית, במאבק פנימי בין כל המפלגות, היא בזה מעוררת שנאה אליה מכולם. אלא יש כאן חשבון, לצערי אני חייב כך להגיד, כי אני לא מבין חוקי טבע אחרים. רק חשבונות אגואיסטים הם מפעילים את בני האדם, ולכן אם הוא מחליט להעלות דגל ישראל על העירייה, זה כדאי לו.

נורמה: לָמה כדאי, לָמה פתאום יש את התמיכה?

אני באמת לא יודע. אני לא רוצה להגיד שהוא קיבל כסף, אני לא רוצה להגיד שיש לו שם קרובים, חברים. אני לא יודע. יכול להיות שיש לו נטייה לזה, גם כן. אבל קשה להגיד.

נורמה: אז אולי זה ייתן לנו ביטחון יתר שהכול בסדר?

לא, חס ושלום, מה אנחנו ילדים קטנים, שאנחנו נבנה את הביטחון שלנו על זה שאיזה מנהיג בעולם מחייך אלינו? אחרי כל זה עומדים כוחות גדולים, יש לו ממשלה, יש לו פרלמנט, וכן הלאה, מה פתאום, מי ייתן לו את זה לעשות. עושים ככה מתוך פוליטיקה. אבל מה זה חשוב לנו, לנו זה לא יעזור. חוקי הטבע הם לא משתנים, אנחנו נצטרך להגיע לאהבת ישראל שהיא למעלה מהכול, ורק האהבה הזאת היא תנצח, והעולם אז יסתובב עם חיוך אלינו.

נורמה: מועצת הביטחון של האו"ם תדון היום על הסכסוך בין ישראל והפלשתינאים. לאחר שתי פגישות כושלות, בתגובה ללחץ מצד סין שר החוץ האמריקאי אנטוני בלינקן אמר שוושינגטון פתוחה ותומכת בדיון פתוח באו"ם. מצד שני האג שוקלת גם לחקור את הפעולה בקונפליקט הזה כפשע מלחמה, בנוסף על החקירות של המלחמה הקודמת.

בימים הקרובים אנחנו נשמע קולות מצד ארצות הברית, מדינות אירופה, האו"ם, לסיים את התגובה הצבאית. מה לדעתך אנחנו בישראל צריכים לעשות?

אנחנו לא יכולים לעשות הרבה. וחוץ מזה, כמה שאנחנו נעשה, זה לא יועיל. כי בסופו של דבר השנאה היא לא תיפסק, כי אנחנו לא מפסיקים אותה בינינו, ואז גם בין אומות העולם היא לא תיפסק בין אומה לאומה, ובין כל האומות אלינו. ולכן מה שעושים בדיונים כאלה באו"ם, בהאג, זה ממש לא משנה את המצב. ממש לא.

נורמה: למה צריכים את הלחץ הזה כלפינו, זה יעזור לנו להתחבר?

אני מקווה מאוד, שלפחות זה. אבל בדרך כלל זה לא עובד. כי אנחנו בצורה פוליטית משתדלים איכשהו להרגיע, להשתיק. אף אחד אצלנו מהממשלה לא דואג לסדר את הקונפליקט הזה בינינו לשכנים, ובכלל בינינו לכל העמים, בצורה אמיתית, אוטנטית שלנו, כמו שמסבירה לנו תורתנו הקדושה, חכמת הקבלה, ולכן שום דבר לא יקרה. רק על ידי ההפצה שלנו נוכל אולי יותר ויותר להסביר לעם ישראל, "אתם לא רוצים יותר כאלה מבצעים, מלחמות? אתם רוצים לחיות בשקט, וכשאתם יוצאים החוצה לא תפחדו שיתנפלו עליכם ברחובות שלכם, ליד הבית שלכם? אז יש רק פתרון אחד, תתחילו להתקרב זה אל זה, לדבר, לחייך, להבין שרק בזה אתם יכולים לשנות את המציאות, ולעשות את כל העולם ידידותי כלפיכם".

נורמה: יהיה עוד הרבה לחץ מהעולם כלפינו?

מהעולם, כמה שיותר, ונקווה שהוא יועיל. ואם לא, אנחנו מגיעים למלחמות עולם, אנחנו מגיעים לזה שאנשים יאכלו זה את זה. כמו שכתוב במקורות שלנו מה עוד יכול לחכות. אין ברירה, אין ויתור על זה, הבורא לא מוותר על סוף הבריאה, שזה צריך להגיע לזה שכל הבריאה מתחברת יחד כולה בכדור אחד, בעיגול אחד.

דודי: מה יכול להיות התינוק המשותף שלנו שסביבו נתחבר, שכל עם ישראל יהיו ההורים שלו?

לב אחד. כאיש אחד בלב אחד. יש לך מלא קטעים על זה, מלא כתבים. אין שום בעיה להתרשם מהם נכון, וכך להגיע לטוב.

גלעד: יש הרבה גלים של קיצונות שהיו במהלך כל הקונפליקט הזה, ועכשיו התחיל איזה גל חדש של יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. כאילו מראים כל מיני שיתופי פעולה, כאילו שזה עוזר במשהו. חשבתי שאולי נרכב על זה, ונצא אנחנו עם קמפיין, יש לנו כוח מאוד גדול, של יהודים ויהודים מסרבים להיות אויבים. ואז זה ישמע קצת, יתחילו לשמוע, ועל הבסיס הזה נוכל להביע ולהביא את כל התכנים.

אין לי שום בעיה, בבקשה, תעשו. קמפיין כזה, כתבות כאלו, בבקשה. העיקר שזה יקרב בין יהודים, ואפשר יהיה לכתוב ולפרסם ולשכנע שהכדור נמצא בידינו, ממש, וכך אנחנו נתקדם. אני בעד.

גלעד: אז נצא לדרך.

וצריכים לעשות את זה עכשיו, כמה שיותר.

אז תהיו עם אף יותר למעלה, אתם יודעים מה צריך לעשות, וזה דווקא מצב הרבה יותר טוב מאשר היה פעם. כי אנחנו נמצאים במישור הגשמי בחוסר אונים, ודווקא "עת צרה לישראל וממנה יוושע"¹. בהצלחה, כל טוב.

(סוף השיחה)

---

1. "וְעֵת-צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיהו ל ז)↩