"פרשת השבוע"

במדבר

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.02.15 – אחרי עריכה

שמואל: ברוכים הבאים לתוכניתנו "פרשת השבוע", היום אנחנו מתחילים ספר חדש, ספר "במדבר", פרשת "במדבר", וודאי יהיה לך משהו לומר לנו לקראת הכניסה למדבר.

זה דבר רציני, זה כבר שלב מתקדם מאוד בדרגת האדם שעובר מעבדות לחירות, לזה שבמקום להיות עבד לאגו שלו, זה נקרא להיות ב"מצרים", הוא יוצא לחופשי ומארגן את עצמו להיות עם.

שמואל: במדבר.

הכול תיקונים שעושים במדבר, להיות עם ולהתקדם למצב עד כדי כך שקושרים את עצמם. דווקא בפרשה הזאת "במדבר", אנחנו מדברים איך הם צריכים להיות עִם הדגלים.

שמואל: התהליך מתחיל מכך שהוא פוקד אותם. מה המשמעות שפוקדים את בני ישראל ומדוע רק מגיל עשרים ומעלה?

המשמעות היא עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר. זה מצב שאדם כבר "בשל" לתיקונים. יש לו כוחות, הוא קיבל חינוך נכון, הוא יודע ועומד ברשות עצמו, אפשר לדרוש ממנו, הוא אחראי על פעולותיו, והוא ממש אדם בוגר.

שמואל: מדוע הלוויים לא התפקדו עם השאר?

הלוויים זו דרגה למעלה מעם ישראל מפני שהלוויים זה אותו חלק מהעם, יותר נכון אותו חלק מהאדם בכל אחד ואחד שלא השתתף בחטא העגל. כתוב במדרש "תנחומא" שהלוויים לא השתתפו בחטא העגל ולכן הם הכי קרובים לבורא. ומתוך הלוויים מגיעים הכוהנים, ומתוך הכוהנים כאלו שכבר מסוגלים להיות בדרגה עוד יותר עליונה עד דרגת הכהן הגדול.

שמואל: לכל מחנה יש את הדגל משלו.

לכל מחנה יש דגל משלו, לכל מחנה יש מקום משלו, לכל מחנה יש יחס בינו לבין האחרים, שניים עשר מחנות כנגד שניים עשר שבטים, וכל התכונות האלה בתוך האדם צריכות לבנות מבנה שלם שנקרא "נשמה". ''הנשמה'' נבנית ממה שמקבלים מלמעלה כלפי האדם וממה שהאדם מוציא מעצמו, ולכן יש כאן מבנה י-ה-ו-ה שזה מבנה שלם, הויה שמגיעה מלמעלה, ארבע אותיות הויה, וג' קוים, כי אנחנו עובדים עם הבורא בג' קוים, חסד דין רחמים. לאומות העולם יש קו אחד, שמאל, דין. וישראל זה תכונת אברהם קודם כל, שזה ימין.

שמואל: ושמאל זה נצרות, האסלאם, זה שאר העולם?

אנחנו מדברים על מה שקורה בתוך האדם. לפעמים אני משתמש במילים כאילו שאני מדבר על העולם. אבל אני אף פעם לא חושב על העולם, אני תמיד חושב על האדם בִפנים. אלא משתמשים במילים כאלו ששייכות לחיצוניות.

שמואל: לפעמים זה מבלבל, כי אתה מאוד רוצה להיתפס במשהו.

בעל הסולם ועוד מקובלים מסבירים שאנחנו משתמשים במילים של העולם שלנו בכדי לדבר ולכתוב על העולם הרוחני.

שמואל: אין לנו מילים אחרות.

אבל אם היינו רואים את העולם הרוחני אז היית אומר, "אה", בלי להגיד מילה. לָמה? כי לא היית יודע איך לכנות את כל התופעות שהיית רואה ברוחניות.

אם עכשיו אתן לך נייר ועיפרון ואבקש, שתכתוב את השם של כל דבר שאתה רואה בחדר הזה ותדביק עליו. אז תדביק מדבקות, זה פנס וזו דלת, זה קיר, חלון, ספריה, שולחן, כיסא, לכל דבר יש לך שֵם.

אם עכשיו לפי התכונות המתוקנות שלך, במידה שתיקנת אותן, היית פותח את הקיר שבינינו לעולם הרוחני והיית רואה את העולם הרוחני, לא היית יודע איך לקרוא לשום דבר, לא כוחות, לא פעולות, לא מה שמתברר, לא מה שמתקרב או מתרחק, שום דבר.

איך היית מסביר לי על העולם הרוחני? עכשיו אתה רואה ואני לא. אני אומר לך, "תגיד שמואל מה אתה רואה שם, גם אני רוצה לראות". איך היית רואה? איך היית מסביר?

שמואל: לא הייתה לי אפשרות להסביר. בעצם כל הספר הזה הוא הסבר למשהו שהוא בלתי ניתן להבנה.

נכון.

שמואל: יש לי חמישה חושים שלפיהם אני מתנהל בעולם הזה, עכשיו אני רוצה בעזרת החושים האלה לרקום לך בגד או משהו שתראה חוש שישי, שכאילו יפתח אצלך משהו.

בתוך החמישה חושים האלה אתה לעולם לא יכול להתקרב לחוש השישי.

שמואל: בעולם הזה הכול סיבה ומסובב, זה מתנהל לפי החושים. אתה אומר, תשכח מסיבה ומסובב, יש משהו מעל לזה, בוא תשבור את הקיר הזה ותראה את העולם הרוחני, ואז לא תדע אפילו איך להגדיר אותו, אין לך מילים אפילו לבטא אותו.

לכן המקובלים מצאו לעצמם פתרון. כולם קיימים בעולם הזה, גם המקובלים וגם אנחנו? כן. אנחנו מכירים את העולם הזה? כן. אז הם אומרים כך, אנחנו נספר לכם על העולם הרוחני, נכתוב ספרים על העולם הרוחני, תנ"ך, תלמוד בבלי, ירושלמי, משניות, כל מיני ספרים שאנחנו קוראים להם הספרים ה"קדושים", "זוהר", "תלמוד עשר הספירות" וכל הספרים האלה. אבל אלו ספרים שנקראים "ספרים קדושים", הם לא ספרים רגילים, זה לא ביאליק ולא טשרניחובסקי.

אלו ספרים שבהם אנחנו מדברים על העולם הרוחני. אבל אנחנו לא יודעים לספר על העולם הרוחני במילים רוחניות, כי אין שם מילים. לכן המקובלים מספרים כביכול סיפור על העולם שלנו, שהוא כולו על העולם הרוחני. איך זה? הם אומרים כך, העולם הרוחני מקביל לעולם שלנו, הוא עולם של כוחות, רצונות, התפעלויות, התרחשויות, זה עולם של רגש בלבד. אבל לא רגש אגואיסטי כמו אצלנו, ש"אני" מרגיש, אלא רגש שמגיע מתכונת הנתינה שלא קיימת בעולם שלנו. רגש של אהבה, נתינה, חיבור, השתתפות, רגש חיובי בלבד.

שמואל: בעולם הזה צריך פלוס ומינוס כדי שמשהו יקרה. בעולם הרוחני כנראה מספיקה תכונה אחת.

כנראה. איך המקובלים כותבים? הם מדברים בעולם שלנו על העולם הרוחני. מה זה עוזר לי כשאני קורא עכשיו? אני כאילו עוד יותר מבולבל. אני לוקח את הטקסט, אני קורא שהבורא אומר לבנות אוהל, יופי נבנה אוהל. אני הולך לחנות ובונה אוהל. הבורא אומר לבנות שולחן, ניקח את השולחן הזה. הוא אומר לעשות כל מיני דברים, אני עושה. זאת אומרת, אני עוד יותר מבולבל כשאני קורא על העולם הרוחני שקודם לא היתה לי שום אחיזה בו, וגם עכשיו אין לי אחיזה, ואני עוד יותר מבולבל, כי אני מתאר את העולם הזה במקום את העולם הרוחני.

מה לעשות? המקובלים אומרים כך, תקרא מה שכתוב, ותנסה בכל הכוח שלך לחטט בכל מילה ומילה, מה קורה שם באמת, תרצה לגלות על מה מדובר. זאת אומרת, עכשיו אנחנו צריכים לזכור את כל מה שכתוב, כי כל מילה היא לא על העולם הזה.

שמואל: כשאני אומר "משה" זה לא איש עם זקן ומקל שהולך.

חס ושלום. זו תכונה, מדברים על תכונות בלבד. תכונות, אין יותר.

שמואל: כמו שיש תכונה של בן אדם רגזן או בן אדם קמצן.

נגיד, רק בלי האדם.

שמואל: בלי האדם, תכונה שנקראת צדק, תכונה טהורה.

זה העולם הרוחני. אז עכשיו בקריאת פרשת "במדבר" לדוגמה, אני צריך לתאר לעצמי את המצב הרוחני, את העולם הרוחני. מה זה נגיד לבנות את אוהל מועד, או הפוך, לפרק אותו וללכת למדבר, להתקדם. מה עושים?

מה זה אוהל מועד, איזה כלי זה שבו מתגלה הבורא עם הארון והכרובים ועוד ועוד. כוהנים, לוויים, ישראל מסביב, איך אני מתחיל לחפש את התכונות האלו, בי בלבד? כי הכול קורה בתוך האדם, כל העולם הוא בתוך האדם, האדם הוא עולם קטן. זאת אומרת, הכול נמצא בתוך האדם, גם מה שאנחנו רואים עכשיו נמצא בתוכי.

שמואל: זה מתגלה כאילו מחוץ לי.

נדמה לי שזה נמצא מחוץ לי.

שמואל: נדמה לי שאני נוגע בשולחן, מרגיש משהו, שותה משהו.

אנחנו צריכים כל הזמן לתאר את זה בצורה נכונה. ואז אני עובר מהפך פנימי כזה, אני מתחיל להרגיש שכן, הכול נמצא בי, בתוכי. אז מה זה נקרא לבנות את אוהל מועד? ואת כל עבודת הכוהנים והלויים, וישראל סביבם, ולהתקדם במדבר בשניים עשר שבטים, צפון, דרום, מזרח, מערב, בארבעה כיוונים, ה-ו-י-ה בגימל קווים, שזה שניים עשר וכן הלאה. איך אני יכול לעשות את זה? זאת אומרת, אני צריך לבנות מתוך התכונות והרצונות שלי את כל הפריטים שעליהם התורה מדברת.

שמואל: חתיכת עבודה.

יש לפניך ערימה של הרצונות שלך.

שמואל: עכשיו צריך לברור אותם, להצליח לחבר אותם.

אתה צריך עכשיו לקחת אותם ולהתחיל לסדר ולמיין אותם. זו תכונה כזאת, זה כוח כזה, זה רצון כזה, איך אני יכול לחבר בניהם כדי לבנות את הצורה שהתורה מספרת לי כדוגמה?

שמואל: איך אני בונה את י-ה-ו-ה בתוך השדה. אני נזכר במשהו מהשיעור הקודם, מהפרשה הקודמת. אני מחפש את דמות המדען שבונה את השדה המגנטי הזה שמסביר לאדם מה זו תכונת השפעה, בתוך שנים עשר שבטים, שנים עשר רצונות כנראה מאוד מאוד בסיסיים.

כן.

שמואל: ואיך יש חיבור בניהם. ומה זה הדגל? מה המשמעות של הדגל?

על הדגלים עוד נדבר.

שמואל: כי בפרשה מופיע שלכל מחנה יש דגל משלו. וגם בעניין של "ואהבת לרעך כמוך" הוא מפריד אותם בעצם לארבע קבוצות, שזה ודאי גם כנגד י-ה-ו-ה.

כן, מפני שהאגו שלנו, הרצון לקבל הכללי שלנו, שממנו אנחנו בונים את כל הצורה הזאת, מחולק לארבע דרגות עביות, לארבע דרגות רצון.

שמואל: אז הם מסמלים את הרצונות.

כן. בכל רצון ורצון אני בודק באיזו דרגה הוא נמצא ואז אני בונה מהם כל מיני צורות.

שמואל: אני כבר רואה כאן איך ארבעת הדגלים האלה מתחברים.

אבל "כאן" זה בתנאי שזו הפנימיות שלך.

שמואל: כן, הרי אתה מדבר על הדבר הנפלא הזה שהוא לבנות נשמה אחת.

כן.

שמואל: היום כולם משתמשים במילה נשמה. ואתה רוצה לבנות נשמה אחת, להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. אני לא יודע מהו הבורא, אני יודע שהוא הכול חוץ ממני, זאת אומרת, אני צריך לבדוק מי אני כדי לדעת מהו הבורא.

השבטים יהודה, ראובן, אפרים ודן הם מקבלים מכל השבטים. למה דווקא הם?

דיברנו מי הם לוויים, כוהנים וישראל. זה לפי ההשתתפות שלהם בעגל הזהב.

שמואל: אז יהודה, ראובן, אפרים ודן לא השתתפו בדבר הזה.

לא, רק הלויים לא משתתפים. אבל אלו המתקדמים הם ראשי השבטים שמתקנים את עצמם. במיוחד זה דגל מחנה אפרים.

שמואל: בכול בכור פטר רחם, מה זה?

בכור הוא הראשון, הוא עולה ראשון לבורא בתביעה שלו ובדרישה שלו. ואנחנו מדברים על בכור שהוא תמיד מקבל כפול, "הבכור נוטל פי שניים", מפני שבכור הוא מי שעושה את התיקון ומביא תיקון לאחרים. לא שהוא רוכש פי שניים כמו בעולם שלנו, אלא אם אני הולך לבקש ואני כבכור הראשון, אני החלוץ, אז אני מקבל לעצמי ולאחרים, זה נקרא שלוקח פי שניים. זה לא לעצמי פי שניים, אלא לעצמי רק קצת כדי לתת הכול לאחרים.

שמואל: את הלויים פוקדים מגיל חודש ומעלה ואת ישראל פוקדים מגיל עשרים ומעלה.

אלו לא חודשים ושנים שבעולם שלנו. אלא מפני שהלויים לא השתתפו בחטא העגל, ולכן משם אנחנו כבר מתייחסים אחרת ללויים ולכוהנים ודאי.

שמואל: יצאנו ממצרים, קבלנו את בחוקתי, הבנו שיש לנו תכנית, יצאנו למדבר. אני כל הזמן מנסה להוריד את זה במינון נמוך לאקטואליה.

לאקטואליה, אנחנו צריכים לבנות עכשיו עם בציון, שהוא ידע מה הוא צריך לעשות כדי קודם כל לשמור על עצמו ולהתקיים. וכשהוא שומר על עצמו ומתקיים, להסביר לו בשביל מה הוא מתקיים, שיש צורך גבוה. ורק אם אנחנו שייכים לצורך הגבוה הזה שהוא להביא את כל האנושות לדבקות בבורא, אז אנחנו זוכים לחיבור עם הבורא, כי אנחנו צריכים להביא את כולם לדבקות בו.

להסביר את זה לעם ישראל זו המטרה שלנו, זו המשימה שלנו, זו חובתנו עכשיו. נקווה שנוכל לעשות את זה. אותו אור שמגיע אלינו אם אנחנו משתדלים להגיע לקראתו, להיות מחוברים, להיות דוגמה לכול העולם איך להתחבר, אותו אור, אם אנחנו לא מחוברים, ושחייב להאיר עלינו, הוא מאיר עלינו בצורה הפוכה אם אנחנו לא מוכנים.

שמואל: בשלילה.

כן. ואז אנחנו מרגישים צרות גדולות, מלחמות, בעיות, כמו שכבר ראינו לפני שבעים שנה.

שמואל: דבר לא השתנה. נהפוך הוא, זה נעשה יותר מתוחכם.

כן.

שמואל: גם הרוע צובר ניסיון ומתחכם.

אנחנו רואים מיום ליום שהמצב נעשה יותר גרוע. כולם מתחילים לדבר על האנטישמיות בעולם כאילו זה דבר רגיל, טבעי. לא מתביישים, לא חושבים שזה דבר רע. אנגליה, סקנדינביה, ספרד, כולם מדברים על זה, "כן, אנחנו אנטישמיים".

שמואל: נשמע להם הגיוני.

כן. והאמת, הם צודקים, כי אנחנו לא מביאים את שיטת התיקון לעולם.

שמואל: לא מספקים את הסחורה, זה נקרא.

נכון. זה מה שאנחנו צריכים.

שמואל: הבעיה היא שלא כולנו מאמינים שזו באמת הסחורה שאנחנו צריכים לספק.

עלינו לשמוע את החכמים. מה זה מאמין או לא מאמין, אין לך ברירה. אתה אף פעם לא תשיג את האמת לפני שתתקן את עצמך ותגיע לאמת. "אני אשב ואחכה עד שאני אדע", אתה לא תדע אם לא תתקדם לזה.

אני מזמין אותך לחיבור, חיבור בעולם הזה, אתה לא צריך לחכות עד שיפתחו השמיים ותראה את הרוחניות. תשב יחד עם האחרים, ותוך עשרים, שלושים דקות, תראה עד כמה אתה מתחיל להשיג את הכוח הרוחני. במרכז העיגול, כשאתם עושים איזה תיקון ביניכם, חיבור ביניכם, אתה מגיע למצב שאתה מתחיל להרגיש שיש כאן הוצאת כוח מיוחד, זה אפשרי. זה מה שאנחנו צריכים, לצאת לעם ומהר לעשות. הבעיה היא שאנחנו קשיי עורף.

שמואל: אבל זה לא מה שירפה את ידנו.

אסור להרפות ידיים. כי אנחנו כלפי כל העולם אותם לוויים וכוהנים.

שמואל: ורק בעיני עצמנו אנחנו לא. אנחנו אפילו לא מוכנים להיות ישראל.

אבל העולם ידרוש את זה מאיתנו.

שמואל: תבוא דרישה חיצונית שתאלץ אותנו להגיד שאין לנו ברירה אלא להיות מה שמצפים מאתנו.

ברגע שנתחיל באמת ברצינות לממש את זה בינינו, כל אחד ואחד, אם נתחיל עכשיו לעשות את זה כאן בארץ ישראל, אז כל העולם יתחיל להירגע. כולם יתחילו להסתכל עלינו ולחכות, "תראו מה שהם עושים, אנחנו נחכה, הם עושים משהו מיוחד". יהיה להם את זה כי יש להם שורשים משבירת הכלים, מהשבירה, מחטא עץ הדעת. ואם אנחנו מתחילים לתקן את חטא עץ הדעת, אז אצלם תהיה הרגשה, "הם הולכים לתיקון הזה. אנחנו לא ידענו שבכלל אפשר לתקן, להתקרב לזה, ועכשיו הם עושים". הם מיד יתייחסו אליך שונה. בוא נתערב.

שמואל: שווה להתערב על זה.

אני אומר לך, אנחנו מתחילים וזה עובר לכול העולם. אתה לא צריך לפרסם כלום. פעם כתבתי מאמר והדפסתי אותו בניו יורק טיימס, בטלגרף, בלה סיירה, אבל את זה לא צריך לפרסם, הם יכתבו את זה בעצמם.

שמואל: זה יתגלה להם לבד. האמת שהם רוצים את זה, הם זקוקים לזה.

אבל אם אתה לא מביא להם את זה, כמו שאתה אומר, לא מביא את הסחורה, אז זה מה שאנחנו רואים מיום ליום.

שמואל: צריך להאמין שיש לנו את הסחורה, אנחנו יודעים את האמת, רק צריך לממש אותה, לבצע אותה, להתחבר בעשיריות, להתחבר בקבוצות.

לכן בואו מהר נחצה את המדבר ונגיע לארץ ישראל.

(סוף השיחה)