heb_o_rav_2011-01-26_program_ahshav-ani_sviva

תכנית טלוויזיה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

"עכשיו אני"

סביבה

בהנחיית: ארקדי דוכין

תכנית 26.01.11 – אחרי עריכה

ארקדי: שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

שלום ארקדי.

ארקדי: הנושא שבחרתי לדבר עליו היום ודאי לא זר לך, אני רוצה לדבר על ההשפעה של הסביבה על האדם וגם על בחירת סביבה. אני מקווה שננסה, למרות שכבר דיברת על זה המון, לשפוך על זה אור חדש. למה זה כל כך חשוב ולמה זאת הבחירה החופשית היחידה שיש לאדם?

כי אנחנו חיות. חיות לא במובן הגס של המילה, אלא יש בעולם שלנו צורות חיים שהן דומם לפי החומר, צומח שהוא צומח, וחי שהוא יותר מפותח מהצומח מבחינת החיים, ההִתְּרבות וחופש התזוזה, כך שהוא נע.

ארקדי: מה זאת אומרת חיות? זה מה שלוקח לנו את החופש, החייתיות?

לא, אנחנו שייכים גם לעולם החי. ומה ההבדל בין חי למדבר? אנחנו חושבים שהכוונה שאנחנו יותר חכמים מהחיות, אבל זה לא בדיוק נכון. ההבדל בינינו לבין החיות, שאנחנו חיות חברתיות, או נאמר כך, שאנחנו מושפעים מהסביבה.

אצל החיות הכל קיים באינסטינקטים, הצורך במשפחה, החיים בלהקה, הצורך לבנות בית משלהם, מלונה או לא חשוב מה, החיה גם יודעת מי בן או בת הזוג שלה וכן הלאה. אנחנו לא, אנחנו מאוד מושפעים מהסביבה, והסביבה שלנו גם היא משתנה בהתאם להתפתחות שלנו. זאת אומרת, ההבדל בין האדם לעולם החי הוא, שאנחנו מתפתחים על ידי הסביבה. אם נכניס אדם לג'ונגל אז יצא עוד קוף אחד, נכניס אותו לחברת פושעים, יצא עוד פושע, ואם לחברת מדענים אז ייצא מדען קטן.

ארקדי: וחיה נשארת חיה. למרות שאני יודע שחתולים למשל, גם מאוד רכושנים לסביבה שלהם, אם אתה לוקח להם את הבית הם משתגעים.

כן. אבל הם לא משתנים כל כך על ידי הסביבה כמו האדם.

ארקדי: הם נשארים חתולים.

כן. האדם הוא כאילו חומר גלם. הוא חיה, ולאיזו סביבה שתכניס אותו, ייצא לך ממנו בדיוק העתק של הסביבה, וזה מה שמאפיין את האדם. ולכן או שאנחנו מתפתחים בצורה אינסטינקטיבית פשוטה, המובנת מאליה על ידי סביבה מקרית, היכן שנולדנו, היכן שהתחנכנו, היכן שלמדנו בבית ספר, בחצר וכולי, ומזה יצא מה שיצא. או כפי שאנחנו רואים היום, שהסביבה יכולה להיות מאוד רחבה, כמו האינטרנט, הוליווד וכל הדברים שהאמריקאים כל כך רצו לעשות, להכניס את הסביבה שלהם לעולם, כל זה נקרא "סביבה". כך הם מראים את התרבות שלהם ומקרבים את כל העולם אליהם.

על ידי הסביבה אנחנו יכולים לבחור מה אנחנו רוצים מעצמנו, או מהילדים שלנו, תלוי איזו סביבה נבנה סביבם. כשאני רוצה שמהבן שלי ייצא כך וכך, אז אכניס אותו לסביבה מסוימת והוא ייצא משם ממש כמו לחמנייה מהתנור, מוכן בדיוק כמו הסביבה שהיה בה. ואין ברירה, כך עשיתי עם הבן שלי , כך עשיתי עם הבנות שלי וראיתי את זה עליהם בצורה מאוד ברורה.

חכמת הקבלה מסבירה זאת בצורה מאוד רחבה, ומעודדת את האדם להשתמש בכלי הזה, שהוא בעצם הבחירה החופשית היחידה שלי, שלנו, שבעזרתו אנחנו יכולים להשפיע על הגורל שלנו, על ידי הסביבה. לכן אם אני רוצה לשנות את עצמי, אני צריך בלי לחשוב להכניס את עצמי לאיזו סביבה ולהיטמע שם. פשוט למכור את עצמי, להכניע את עצמי כך, להרכין ראשי תחתיהם ואיך שהם ישפיעו עלי זה מה שייצא ממני. ולא להיות חכם, כי אחרי שאני נכנס לאיזו סביבה, אין בחירה, הם כבר בטוח ישפיעו עלי.

ארקדי: אין איזושהי אינדיבידואליות בכל זאת?

מאוד מאוד מצומצמת, מאוד מצומצמת. נניח אני, ההורים שלי רצו שאהיה מוסיקאי, אז אבא שלי לקח אותי לסרטים על מלחינים גדולים, ואמנם אני מכבד את זה מאוד, אני אוהב את זה, אבל בקושי גמרתי חלק מבית הספר למוסיקה וברחתי משם כמה פעמים. לא יכולתי לסבול את המכאניות שבזה, עוד פעם ועוד פעם תרגילים בלי סוף וסולפג'ים. זה היה נורא בשבילי, וכמה שהם רצו בכל זאת היתה איזו מין התנגדות, אני בכל זאת נכלל משם, אני מושפע מזה, אני מכבד אותם, מבין אותם, מרגיש את המוסיקאים, את כל העולם הזה במקצת, אבל הושפעתי יותר מהמדע, מהחכמים שגילו כוכבים, חלל, כל זה עניין אותי. אני חושב שזה אולי בגלל הטלוויזיה, כי באותם זמנים היו הטיסות הראשונות לחלל והושפעתי מהם יותר ופניתי כמה שאפשר לכיוון הזה. זאת אומרת, שבכל זאת זו השפעת הסביבה.

לכן מה שאנחנו צריכים זה לבחור סביבה.

ארקדי: עד כמה בכלל האדם אחראי לבחירה כזאת? האם זה לא הגורל, ההורים, הצבא, העולם שלנו?

אתה שואל כך, לפני שאני בוחר סביבה, על ידי מה אני בוחר להכניס את עצמי לסביבה זו או אחרת?

ארקדי: לא, אני מדבר על כך שאנשים מגיעים לתוצאות לפני שהם ידעו שיש בקבלה מושג כזה שסביבה טובה יכולה לתקן. הם אומרים, לא היתה לי שליטה, החיים לקחו אותי לפה ולקחו אותי לשם ולא יכולתי להתנגד.

נכון, ואין זה תלוי באדם. אם ילד גדל בחצר של פושעים, בבית ספר ובכל מיני מקומות, כך הוא ייצא. בודדים עם גורל מיוחד בורחים משם ויוצא מהם משהו אחר.

אנחנו רואים בכל מקום, ברוסיה, באמריקה ואפילו בישראל, יש אזורים שלמים שיוצא מהם פשע ומאזורים אחרים יוצא משהו אחר.

ארקדי: אנחנו יכולים למרות כל מיני המצבים שעברנו, בגלל מדע הקבלה להתנגד לכל מה שעברנו, ולהתחיל להשתייך לסביבה חדשה?

לא, אתה לא יכול בצורה כזאת. צריך ליפול לך מה שנקרא "אסימון", זאת אומרת פתאום צריך להתעורר בך רצון חדש, ש"אני צריך סביבה אחרת, אני צריך לממש רצון חדש, אני צריך להגיע למשהו אחר". ואז אתה כמו כלב, כך עם חוש הריח מוצא סביבה שבה אתה יכול לקבל מילוי לרצון החדש שלך, אתה נכלל בה ויוצא ממך מקובל. למה אתה בספק?

ארקדי: האם בזכות הבחירה של סביבה נכונה, האדם יכול להפטר מהפרעות כמו פחדים למשל?

על כל דבר. סביבה יכולה לשנות לך את כל היוצרות. אין אדם שלא כלול מפחדים, מחרדות מחוצפה, כל מה שאתה רוצה, כל הדברים קיימים בכל אחד.

ארקדי: היית מגדיר את זה ממש כתרופה?

הסביבה לוקחת ממך כל מה שיש לך, את כל התופעות שבפסיכולוגיה שלך ורק משנה ביניהן את הקשר והאיזון, ואז יוצא שאתה פחות מפחד ואתה יותר חוצפן, או אתה פחות חוצפן ואתה יותר חשדן וכולי וכולי, זאת אומרת היא משנה. זה בעצם כל ההבדל בין החברות, בכל חברה וחברה יש את הקשת הפנימית הזו, והסדר של כל היוצרות שלך, או תכונות האופי שמתמזגות בצורה שונה.

ארקדי: בוא ננסה לפתות את הצופים שלנו, למשוך אותם לסביבה שלנו, למה דווקא שווה להם וכדאי להם לצפות בערוץ 66 ולהתקרב לסביבה המסוימת הזאת?

זאת סביבה, לכן אנחנו אומרים זאת סביבה טובה.

ארקדי: למה?

זאת סביבה טובה, כי היא מביאה לאדם מחשבות טובות. היא מביאה את האדם לאיזון עם הטבע. היא מביאה את האדם למצב שהוא יכול לממש את עצמו בצורה נצחית ושלמה. היא מביאה את האדם למימוש עצמי, הוא מממש את הנשמה שלו. זה לא חשוב שלגוף שלו יותר נוח, או פחות נוח, כי הגוף הזה עובר ומת ואנחנו יודעים מה קורה לו. אבל האדם נכלל, הוא מגיע לאיזו הרגשת נצח, להרגשת המימוש שלו בצורה שלא תלויה בזמן, במקום, באווירה, בכלום. הוא מתחיל להרגיש את עצמו למעלה מהדומם, צומח וחי, בדרגה שהוא כבר מרגיש את הא-לוהים, הא-לוהות, הטבע הנצחי והוא חי בו. ולכן סביבה שמעלה את האדם לדרגה כזאת, למימד הזה, ודאי שהיא הכי גבוהה, הכי חשובה.

ארקדי: זה כולל גם צפייה בערוץ שלנו, אתה מרגיש שזה מתחיל שם?

בטוח.

ארקדי: אני מרגיש את זה, כי אני מדלג בין הערוצים, צופה בערוץ 4 שזה אקשן, צופה פה, צופה שם ואומר, בשביל מה אני צריך את השטויות האלה, ועוד פעם חוזר לערוץ 66. גם בשביל להירדם זה יותר טוב.

גם בשביל להירדם, אתה רואה אפילו לגוף זה טוב. באמת מתקשרים לטוב, "מתחברים לטוב" וזה באמת כך. על ידי הערוץ והאינטרנט וכל הדברים האלה, כמה שיכולנו עשינו ורוצים לעשות בזה סביבה טובה לאדם.

מטרת הבריאה היא להגיע לטוב. טוב זה נקרא מילוי ושלמות, שהאדם לא מרגיש שום בעיות, שלכל הרצונות שלו יש מילוי, והוא צופה מסוף העולם ועד סופו, ואין לו הרגשה שעוד מעט הוא יחלה, ועוד מעט ימות, ועוד מעט הוא מפסיד משהו פה ושם. הוא פשוט שותה את הנצחיות, ממש כך. אנחנו צריכים להגיע למצב כזה, אנחנו באמת יצורים נצחיים בעולם נצחי, ולא כפי שנראה לנו עכשיו, כמו שאנחנו קיימים כאן. אנחנו צריכים לגלות את העולם הזה, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך"¹ והסביבה היא בעצם המכשיר היחידי לזה.

ארקדי: איך מתוך היכרות עם חכמת הקבלה, אתה נמנע מהשפעות שליליות של הסביבה. למשל אני מוקף לרוב לא בחברה הכי נכונה, שורד בקושי את ההידבקות בהשפעות הרעות ודי "נדפק" בראש. איך אני מגן על עצמי? פעם סיפרת על הרב"ש שהוא בחר בעבודה יותר מצומצמת.

לי נראה שהעבודה שלך יכולה להיות מאוד מאוד מיוחדת. קודם כל, אל תחשוב שהסביבה שלך היא כל כך רעה.

ארקדי: לא אמרתי רעה, היא לא נכונה.

הם תינוקות כאלה. אני מכיר שם הרבה אנשים, חברים שממש קרובים אלי, וכשאני מדבר איתם אני רואה לב שבור וחיפוש עמוק. זה באמת כך, בין המוסיקאים במיוחד, ואתה יודע כמה תלמידים שלנו יש ביניהם.

אני חושב שמה שטוב בסביבה שלך, זה שכל אחד רוצה להיות מיוחד, הרי הוא יוצר, יש לו קריאטיביות. ודווקא אתה שבא מהצד שלך, ושומר על הצד שלך בצורה אפילו בולטת, אתה בזה קובע שם איזו עובדה שמתקבלת בחברה הזאת. לפעמים אתה בא לאיזו חברה אחרת, ואם אתה קצת שונה מהם, אתה כבר לא משלהם. כאן זה ההפך.

ארקדי: אנסה לחדד, זה כמו לשרת את פּרעֹה, ברגע שאתה עושה מוסיקה, או אמנות שאתה לא אוהב.

למה לא אוהב?

ארקדי: אבל אתה יודע שזה יביא לך יותר כסף.

לא לא.

ארקדי: יש לנו עכשיו בארץ תופעה חדשה שלא היתה אף פעם, אנשים בתחום הזה עושים מיליונים. וקודם לא היה מושג כזה, לא היו מתעשרים כל כך ממוסיקה. היו חברות תקליטים, היה בלגן, כל אחד היה "עובד" על האמנים. אז אני מרגיש שאני כל הזמן נלחם בפּרעֹה הזה, האם לעבוד בשביל הלב או לעבוד בשביל הראש.

למה זה לא יכול להיות יחד?

ארקדי: כי מה שעושה את הכסף זה לעבוד בשביל הראש.

לעבוד בשביל הראש זה טוב?

ארקדי: לא, זה עושה הרבה כסף, אבל זה לא עושה אמנות.

לא לנשמה?

ארקדי: רוב האנשים שמצליחים כלכלית זה לא מדברים שהאמנות קרובה אליהם.

אני לא יודע, מצד שני אני רואה שהדור הצעיר משתוקק לתוכן במילים.

ארקדי: אבל לא נותנים לו, בגלל שהרדיו מפוצץ בשטויות. אני אומר שמה שלא נכון בסביבה שלי זה חוסר אמת, חוסר מטרה נכונה.

אולי ברדיו יושבים אנשים שלא ייתנו לשירים כאלה להיכנס.

ארקדי: כן.

אבל לא שהקהל לא רוצה את זה.

ארקדי: אבל איך תחדור אליהם? זה לא פשוט.

זו הבעיה, זה משהו אחר.

ארקדי: אפילו ברוסיה יותר קל לחדור אליהם, כי הם מבטאים את הצימאון שלהם, הם מבטאים את החיפוש. הקהל הישראלי הוא קצת פסיבי, הוא יותר לוקח מה שנותנים לו, ומה שלא נותנים אז לא.

בכל זאת, יש לך כמה אלפים טובים של אוהדים, למה אתה לא יכול על ידם לפרסם באינטרנט איזשהו שיר וכך לפוצץ את האינטרנט הישראלי, שהוא כל כך קטן, כל כך צר?

ארקדי: כי אני קורא לזה השפעה של פּרעֹה. כי כשעבדתי נגיד על "ספטמבר" הרגשתי שהבורא חזק איתי, ואמרתי מה יצא מזה? בראש אמרתי לא יצא מזה הרבה, לא יצא מזה כסף, אבל יצא מפה, מהסביבה שלנו הרבה כוח. ואז אתה אומר לעצמך, עם מה אני הולך? רק עם זה, או שצריך גם את הכסף? וזו המלחמה היומיומית שלי. ההפך כאילו. והיא לא רק שלי, באים אלה שמנהלים אותי ואומרים, עזוב שטויות תעשה לנו כמו זה, תעשה לנו כמו זה.

ואתה לא יכול לשפוך שם קצת מהלב שלך? בכל זאת כלום?

ארקדי: אני מנסה. אבל אני לא מדבר רק על עצמי, אני מַפְנה את השאלה הזאת גם בשביל אנשים רבים שנוסעים לא יודע לאן, להשיג זהב, לפגוע בכדור הארץ ולהשיג נפט, לעשות דברים שהם לא טובים רק בשביל הכסף. אז באמנות זה גם קיים הרבה וזה גם השפעה של החברה.

זו השפעה של החברה ובכל זאת אנחנו צריכים לראות, שתמיד בכל ההיסטוריה האמנים האמיתיים היו מתבודדים ובונים לעצמם סביבה אישית מיוחדת משלהם. באך כל הזמן ישב לבד. האמנים היו מתבודדים ודווקא לא כל כך הולכים עם הקהל, לא יצרו לפי הזמנה וגם הציירים כך. זה שלא היה להם הרבה כסף כמו שאתה אומר זה נכון. אבל כנראה שאמנות, או במקום שאנחנו מדברים על יצירה מתוך הנשמה, כנראה שזה כך לפי חוק העולם, אפילו במישור הגשמי ולא רק הרוחני. גם אנחנו המקובלים, מה יש לנו כל כך.

ארקדי: מה לעשות עם כל הסיפור הזה של הטלוויזיה, הממשלה שלנו, הצבא, השחיתויות שאנחנו כל הזמן מוקפים בהם. איך להכיל את זה בזכות חכמת הקבלה? איך להתייחס לזה?

המצב שבו אנחנו נמצאים הוא מצב מאוד מיוחד, הוא זמן ביניים שבו אנחנו עוברים ממצב למצב. ובכל זאת עוד מעט, האנושות אחרי הפיגועים, אחרי הבעיות, אחרי המשבר הכללי, עוד שריפה, עוד הצפה, עוד התפרצות הר געש, עוד צונאמי, הוריקנים, נראה שזה משפיע. האדם בכל זאת שואל היום את השאלה בשביל מה אני חי? למה אני חי? מה הטעם בחיי? מה מהות החיים? כל המגמה הזאת קיימת.

ארקדי: אבל עכשיו נניח, כשנשיא מואשם באונס, מה אני צריך להגיד כמישהו שקרוב לחכמת הקבלה? מה זה הדבר הזה? איך אני מעביר את זה דרך הפילטר שלי? כמעט אפשר להקים ממשלה שם בכלא, כשיש את זה ואת זה, כבר כל התפקידים קיימים.

נכון. אני חושב שאפשר בלי להגיד את המילה קבלה ותורה וכל המילים האלה שאף אחד לא צריך אותן. לדבר רק על נשמה, בחירה חופשית, מילוי, מטרת החיים, על הצער של האדם, על הבעיות שלו, הבלבול שלו בחיים, יש לכך ביטוי כל כך גדול בשירים, ואתה בזה לא יוצא מגדר הרגיל. כל החיים שלך שרת על העולם הפנימי, העמוק, העצוב. אני לא חושב שהתרחקת מזה הרבה.

ארקדי: כשאני מדבר, אני מדבר גם על אנשים אחרים, איך אנחנו צריכים לשרוד, אנחנו העולם, מול השחיתויות? אני כל הזמן מנסה לקרב את זה לנושא של התכנית, הסביבה. אז אני אומר, אם הנשיא עושה כך וזה עושה כך, מה אני צריך להיות?

אני הייתי שר על זה. בצורה גרוטסקית כך הייתי צוחק מהם, או שהייתי מעביר עליהם ביקורת, או שכנגד זה הייתי כותב שיר שמדבר על אנשים כאלה ואנשים כאלה, שני צדדים, הממשלה והביזנס וכל הדברים האלה מצד אחד, ומצד שני איך הם גונבים מכולם ומשחקים בכל מיני שטויות משלהם. אנחנו רואים את כל הממשלות בכל העולם, היום אנחנו צופים על כל העולם, ויכולים לראות שזה ממש כך. משחקים כמו ילדים קטנים בכל הדברים, וגם חושבים שמה שקורה, ומה שיקרה עם האנושות תלוי בהם. ואנחנו רואים מצד שני מה שקורה בכלל לא בידיים שלהם, זה הולך לכיוון אחר לגמרי, וכל התכניות שהם עושים שום דבר עכשיו לא מתממש.

אפשר לחבר המון שירים כאלה שבהם אתה לא מעריך את זה, ויחד עם זאת אתה יכול להעלות את האדם הקטן שחי את החיים שלו, ואמנם קשה לו, אבל הוא חופשי. הוא לא שייך לחברה הזאת של הגנבים והפושעים, של הממשלה, של האנשים העשירים האלה וכולי.

אתה יכול להיות אדם שדווקא דרך השירים כותב, מכסח, ממש עושה מהפכה.

ארקדי: איך אני יוצר סביבה נכונה לילדים שלי? במה אני אמור לעזור למשפחתי על מנת ליצור סביבה נכונה בבית? לנתק טלוויזיה למשל, למרות שהילדה מכורה כבר גם למחשב וגם לטלוויזיה, ממה מתחילים?

זו בעיה. כשהיו לי ילדים קטנים לא החזקתי בבית טלוויזיה וגם אני התרגלתי לראות חדשות ושתי תכניות אקטואליה ששם מנתחים ומבררים דברים, כי מעניין אותי לשמוע דעות של אנשים, גם אם אני מסכים או לא מסכים איתן, מכבד או לא מכבד אותם, אלא להכיר את הדעה הכללית של הפוליטיקה, הכלכלה והסוציולוגיה זה מה שמעניין. כל היתר באמת אין מה לראות.

ארקדי: הבעיה שהיא כבר מכורה, ואם עכשיו אקח לה את זה, זה כאילו אני מעניש אותה בגדול.

תקלקל את הטלוויזיה ותגיד שתקנה חדשה בעוד חודש חודשיים.

ארקדי: המציאות הקבלית החדשה, די הזיזה ממני את כל החברים הישנים שלי, כי אין לי על מה לדבר איתם. ניסיתי להשפיע עליהם, אבל ממש לא הצלחתי.

למה אתם לא יכולים להיות מחוברים במוסיקה, במה שאתם יוצרים, למרות שאתה מתעסק בקבלה, והאחר יחד עם זה עוסק בדייג, וההוא בעוד משהו וכן הלאה.

ארקדי: כי אני מתחבר דרך הווי. זאת אומרת, כשהייתי מאוד מחובר ללהקה ולמיכה, אז דיברנו על דברים שעניֵינו אותי אז, סמים, בחורות, סרטי קולנוע.

אבל הם גם כבר לא שם.

ארקדי: הם גם לא שם.

הם בני חמישים כולם.

ארקדי: נכון.

אז לא סמים ולא בחורות ולא כלום.

ארקדי: אבל אין לי על מה לדבר איתם. אני נורא רוצה לדבר איתם על קבלה, אבל אי אפשר.

אז לא על קבלה, על החיים, על תוכן השירים שהם עומדים לכתוב.

ארקדי: מיכה מחובר, הוא עכשיו קנה את כל כתבי הרב קוק, הוא נורא אוהב אותו.

הרב קוק זה בסדר, יש שם שפה מאוד עשירה, הוא אוהב שפה.

ארקדי: כן. לסיום מה אתה אומר על מולדת במושגים של סביבה?

מולדת, אתה כבר לוקח אותי, מושך אותי לתכנית הבאה. אני אגיד לך בקיצור, מולדת זה רוחניות. משם אנחנו באים ולשם אנחנו צריכים לחזור, זה הבית האמיתי שלנו. אנחנו נמצאים בעולם שלנו בצורה זמנית, בערפול הזה, בעולם מדומה, באיזו בועה. אנחנו נכנסנו מהמולדת לכאן ונמצאים כאן במין ערפול חושים, בבלבול, ושוב חוזרים למולדת. המולדת שלנו היא איפה שהנשמה נמצאת, זה בעולם הרוחני. ואנחנו צריכים להגיע למולדת על ידי הסביבה הנכונה. זאת אומרת, למה אנשים שמשתוקקים לרוחניות מחפשים סביבה, כי זה בעצם לחזור למולדת. ורק המולדת היא המקום שיכול להיות בו טוב, כי בכל מקום אחר רע. והאדם בכל מקום שהוא נמצא, תמיד בתת ההכרה הוא משתוקק לחזור לשם, יש לו הרגשה שעוד מעט מתישהו הוא יחזור לשם.

(שיר – "מולדת")

אתה רואה אילו שירים יפים יש לך מתוך הקבלה ואתה מתלונן.

ארקדי: אני לא מתלונן.

אתה מתלונן שזה ניתק אותך מהחיים.

ארקדי: אמרתי ההפך, זה חיבר אותי לחיים, מצד שני ניתק אותי מחיים אחרים.

למה, הם לא מסכימים לזה?

ארקדי: לאט לאט כן. "שער הדמעות" עד היום זהו שיר שמשמיעים אותו המון, המון, המון וזה רק גדל וגדל.

זה יכול להיות יפה גם ליום העצמאות.

ארקדי: כן, זה עוד לא מוקלט ולא יצא לקהל הרחב, אז אני עוד לא יודע איך יגיבו.

אז כדאי לך, עוד מעט יום העצמאות.

ארקדי: אני לא מתלונן, ההפך אני מאושר, אני מנסה פה לפתוח דברים לצופים.

יש לנו המון נושאים חדשים שאנחנו פותחים מיום ליום, והם יכולים להיות נושאים יפים לשירים חדשים. אתה צריך להתקדם.

ארקדי: נכון. תודה רבה לך.

אני גם מודה לך מאוד, השירים האלה מבטאים מה שאני לא מסוגל להגיד במילים ובאלף שיעורים, בשיר אחד, בכמה מילים זה נכנס, זה חודר לתוך הלב, תודה לך.

ארקדי: בזכותך, תודה רבה.

(סוף התכנית)

---

1. עולמך תראה בחייך (ברכות יז, ע"א).↩