מקובלים כותבים
גילוי מטרה בהפצה - 2
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 04.07.14 – אחרי עריכה
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אנחנו בתכניתנו "מקובלים כותבים". שלום לך הרב דוקטור מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בן ציון: אנחנו רוצים לדבר איתך על שלב חדש בהפצת חכמת הקבלה, זה שלב שבו עברנו מהפצה של חומרים, של מדיה, למגע אישי, לישיבה פיסית עם אנשים. בשלב החדש התחילו להתעורר כל מיני שאלות וחוויות חדשות, וכן שאלות בעבודה הפנימית אצל מי שמוביל את המעגל, איך לעבוד עם האנשים.
מה הוא בעצם המעגל מבחינה פיסית, נקרא לזה "פיסיקלית מערכתית", כי יש מנחה ויש אנשים סביבו, וביחד הם מנסים להגיע למשהו שנקרא "חיבור", "איחוד". מה היא המערכת של המעגל?
הייתי אומר שזו התאמה של החומר לצורה של הרוח.
בן ציון: מה זאת אומרת?
הרצונות של האנשים הם אגואיסטים, אינדיווידואלים, הם מרוחקים זה מזה ואפילו מנוגדים זה לזה. אותם אנשים רוצים להושיב במעגל גם את הרצונות שלהם כדי להגיע למצב של חיבור, שכל אחד ישלים את השני, ועל ידי השלמה הדדית הם יגיעו למשהו אחד שלם, ויהיו גם מותאמים במידה מסוימת למקור האור העליון שגם הוא "אחד, יחיד ומיוחד". לכן בזה שהם יושבים בצורה כזאת ומתאמצים להיות כאחד, הם מזמינים את השפעת המאור עליהם, על יושבי המעגל, ואז המאור שמשפיע עליהם משנה אותם, מתקן אותם, כי "המאור שבה מחזירו למוטב"1.
בן ציון: אנחנו מבחינים בין שני סוגי מעגלים, יש מעגל שכולו מורכב מתלמידי קבלה, ויש מעגל שמורכב ממנחה או מצמד מנחים שהם תלמידי קבלה, והשאר הם אנשים שמצטרפים.
עוד יותר מזה.
בן ציון: יש סוג נוסף?
יש עוד הרבה סוגים, כי גם כל הדומם, הצומח והחי מסודרים במעגלים.
בן ציון: מה זאת אומרת?
זה פשוט מאוד, כל הטבע כולו מסודר במעגלים חוץ מבני אדם. הדומם, הצומח והחי, כל צורות הטבע מלבד האדם, האנושות, כל המערכת הזאת מסודרת כמערכת עגולה שמורכבת מכל מיני מעגלים ותתי מעגלים. למרות שזאת מערכת מאוד מורכבת, היא מסודרת בהרמוניה אחת יפה.
לכן אם אנחנו, בני אדם, מתחילים לסדר גם את עצמנו בעיגול, במעגל, וזה תלוי בעבודה הפרטית שלנו, כי אנחנו לא מסודרים כך בצורה טבעית, אבל אם אנחנו עושים כך, יוצא שאנחנו מתחילים להיות מעבר בין האור העליון שכולו בצורת עיגול, כולו אחד, לכל יתר הטבע. בזה אנחנו כבר ממשיכים לכל הטבע את האור העליון, והטבע מתחיל להיות פורח יותר, מתקדם יותר, מתוקן יותר. הוא מתנקה מכל מה שאנחנו עושים בו. גם אותם אנשים שלא קשורים למעגלים מתחילים איכשהו להרגיש שיש סוג חדש של חיבור בין בני אדם, ושכדאי להם להתחבר בצורה כזאת כדי לקבל דרך החיבור הזה את כוח החיים.
בן ציון: האם יש הבדל מהותי בין מעגל שמורכב רק מתלמידי קבלה, לבין מעגל שמורכב מהקהל הרחב ותלמידי הקבלה?
וודאי.
בן ציון: מה בעצם ההבדל?
ההבדל הוא גדול מאוד, כי תלמידי חכמת הקבלה הם אנשים בעלי זכות בחירה ולכן הם יכולים לארגן את המעגלים. הם יכולים לייצר בחיבור ביניהם כוח שיהיה מותאם לאור העליון, לאור התורה, למאור המחזיר למוטב, הם מסוגלים להתקשר למקור העליון. זה מצד אחד.
מצד השני, הם מסוגלים לזה מפני שבגופם הם נמצאים כאן, בעולם הזה, למרות שברוחם הם נמצאים כבר במשהו במגע עם העולם העליון. לכן הם יכולים לארגן מעגלים מהאנושות ולגרום לאותם מעגלים להיות כמעגלי קליטה של אותו כוח שהם מביאים מלמעלה. הכוח הזה פועל במעגלים התחתונים, במעגלים האנושיים שמאורגנים על ידי המקובלים. זאת אומרת גם במעגלים שמארגנים אותם האנשים ששייכים לקבלה מתחילים להרגיש שיש איזה כוח פנימי בחיבור. אם אנשים אחרים מארגנים, זה לא עובד, אין כוחות בעיגולים האלה.
בן ציון: גם במעגל שמובילים תלמידי הקבלה וגם במעגל שמורכב רק מתלמידי קבלה צריכים להקפיד על כללי המעגל. זאת אומרת אותם כללים קיימים בשני המעגלים, האחד לא מתפרץ לדברי השני וכל אחד מוסיף. אם שני המעגלים מתנהלים לפי אותם כללים, מה בכל זאת ההבדל במה שקורה בתוך המעגל?
הבדל הוא בהתאם לטבע המעגל עצמו. כי במעגלים שמורכבים מבעלי הקבלה יש השתוקקות לקרבה עם האור העליון על מנת לתקן את עצמם, לתקן את האחרים, ולגרום בתיקון הזה נחת רוח למקור העליון, לבורא. זאת אומרת האנשים האלה משתוקקים להיות המשפיעים, למעלה כלפי הבורא ולמטה כלפי האנושות.
מה שאין כן לגבי המעגלים שבעלי הקבלה מארגנים באנושות. אלה מעגלים שמורכבים מאנשים שרוצים סתם לחיות טוב. אם אפשר לקבל גם את העולם הבא, אז תביא, ואם אפשר, אז גם את העולם הזה. זאת אומרת הם רוצים לחיות טוב. אין להם נטייה להפוך את עצמם לבעלי השפעה במובן הרוחני, כלומר להשפיע ללא שום חשבון לעצמם, ולהיות למעלה מהאגו שלהם. אין להם את הנטייה לזה. לכן הפעולה איתם היא בצורה פשוטה, והעיקר שהם יגיעו לחיבור עם בעלי ההשגה, עם בעלי הקבלה, ויהיו צרכנים של אותו מאור שמשפיע אליהם דרך המעגלים העליונים של בעלי הקבלה. על ידי השפעת המאור הם גם מתחילים להתקדם לאט לאט, הם מתחילים להבין, להרגיש, אבל זה בא מתוך המעשה, מתוך הטיפול של בעלי הקבלה כלפיהם. הם פתאום מתחילים להרגיש ולהבין בצורה טבעית מה קורה ולמה קורה. כמו ילד, כאילו אין לזה תשובה, זה הטבע. בצורה כזאת הם יתקדמו.
בן ציון: אז בשני המעגלים יש איזו הרגשה של חיבור או תחושה טובה.
כן. רק אלה שבמעגלים העליונים, בעלי קבלה, אצלם זה חיבור שהוא מכוון, מבורר. הוא מושג על ידי עבודה פנימית, בירורים פנימיים מאוד עמוקים ובמאבקים פנימיים. הם עושים בזה תיקונים גדולים. מה שאין כן המעגלים שבעלי הקבלה עושים מהעם, מההמון, אלה מעגלים פסיביים, שהם נפעלים מלמעלה על ידי המאור המחזיר למוטב דרך אותה עבודה שעושים מקובלים, וכך משתנים גם כן המעגלים התחתונים.
בן ציון: האם המנחה של המעגל תמיד צריך להיות בדרגה מעל שאר המשתתפים במעגל? למשל אצל תלמידי הקבלה אתה מנחה את המעגל של התלמידים, ובמעגל של תלמידי הקבלה עם הקהל הרגיל, אז תלמיד הקבלה הוא זה שמנחה אותם.
אני לא חייב להיות כמנחה לתלמידים שלי, לכל בעלי חכמת הקבלה. אני לא חייב להיות המנחה בלבד, אלא הם יכולים לעשות את זה בעצמם.
בן ציון: פשוט לבחור מישהו?
לבחור כל אחד לפי הסדר, לא חשוב איך, הם יכולים להיות. מה שאין כן המעגלים שאנחנו עושים עם הקהל, שם אנחנו ורק אנחנו יכולים לארגן אותם ולהפעיל אותם, לנהל אותם, לשמור עליהם. זה חייב להיות בפיקוח המלא שלנו כי שם אתה עובד עם החומר, שלחומר הזה אין עדיין שום קשר, גישה, מגע עם הכוח עליון ולכן הוא כולו נפעל. הם לא יכולים בעצמם לארגן מעגלים, שמהמעגלים האלה תצא איזו התקדמות פנימית, רוחנית.
בן ציון: אם נתמקד במעגל המשולב עם הקהל הרחב כשהמנחה או צוות המנחים הם תלמידי קבלה. בדרך כלל כשיוצאים להפצה מרגישים את התמיכה של האגו, עם הרצון לשכנע, ללמד, יש כבר איזה דחף טבעי בעבודה הזאת. כשהתחילה התקופה הזאת של המעגלים הדחף הזה השתנה. זאת אומרת ברגע שהתיישבתי במעגל, אז הדחף שיש לי איזה כוח לשכנע או דחף אגואיסטי הוא השתנה. כאילו בעצם הישיבה במעגל כבר מבחינה רגשית הקשר שהורגש כלפי האנשים שיושבים נעשה יותר קרוב, או הרגישו יותר שווים, יותר קרובים אחד לשני ולא כאילו מישהו בא מלמעלה למטה.
כן, ודאי. במקום קו נעשה עיגול.
בן ציון: מה פשר ההתקרבות הזאת כלפי אותו מנחה תלמיד קבלה שבעבר הוא בא ומלמד פרונטלית, הוא מעביר פרונטלית משהו, הוא כמלמד, כעליון, ופה שהוא יושב במעגל הוא מרגיש את כולם כשווים?
הייתה תקופה שגם אנחנו למדנו ולימדנו תיאוריה, חכמה, כל מה שכרוך בזה. אז למדנו את זה ולימדנו את זה בצורה ישרה, בקו, מעליון לתחתון. מה שאין כן אם אנחנו הגענו למצבים מעשיים, לפרקטיקה, אז אנחנו כבר הגענו למצב שצריכים להגיע לצורת היישום הממשי ולכן התחלנו לעסוק בצורת המעגל. אבל גם לזה וגם לזה יש לנו אסמכתא מהמקובלים שכותבים שכך צריכים לשבת, כך צריכים להפעיל את עצמנו וכן הלאה.
בן ציון: מבחינת המנחה, תלמיד הקבלה, האם בעבודה שלו במעגל למעשה כל העבודה היא עליו, מונחת על כתפיו, כל התוצאה שצריך להשיג בתוך המעגל הזה?
כל העולם הזה הוא מנוהל בזמננו יותר ויותר דרך אותם המקובלים, דרך אותם אנשים שמסוגלים לבנות מעגלים. והאור העליון שהוא המפעיל והוא המארגן והוא מתקן ומסדר את העולם הזה לקראת עלייתו לדרגה יותר עליונה, לרמת העולם הבא, הוא יותר ויותר פועל דרך אותם המעגלים, אותם ההפעלות שהם עושים. אז אנחנו נרגיש את זה יותר, אנחנו נבין את זה יותר וגם כל העולם כך ירגיש, שדווקא דרכנו הכוח הזה מושפע מלמעלה ונכנס לכל שדרות העם ואפילו העולם.
בן ציון: אז כשאני מנחה איזשהו מעגל, ההצלחה של המעגל היא באחריותי.
כן. השאלה רק, מה זה נקרא הצלחה? אנחנו צריכים גם להבין שיש כל מיני רמות ואנחנו צריכים ללכת לפי הכלל 2חנך נער לפי דרכו, על פי דרכו. ולכן עד כמה שאתה יכול לדרוש מהמעגלים האלה את ההתקדמות שלהם, בהתאם לזה צריכים לעבוד איתם.
בן ציון: כן, אבל בסופו של דבר נקרא לזה אמנות הנחיית המעגל להוביל לחיבור, לדעת לשמור על כללי הסדנה, לא להתפזר וכולי.
אבל זאת בעצם הצורה הקבועה, שמכאן והלאה היא צריכה להתקדם, עד גמר התיקון. כולם יושבים סביב המעגל. ובאמת זאת הצורה הטבעית הנכונה לחיבור. זה כמו שבטים שיושבים סביב המדורה או באיזו ישיבה של החכמים שלהם, תמיד זה כך. העיגול, שולחן עגול, הוא מסמל לנו חיבור או נכונות לחיבור, לחיבור השווה.
בן ציון: אני ישבתי שלושה ימים ברציפות במעגלים שונים והתחלתי פתאום להרגיש שנוצר איזשהו קליק עם הפורמט הזה ועכשיו אני כאילו יושב בפנים מרגיש את עצמי בנוח, מאוד בנוח.
כן. התאזנתם בינכם.
בן ציון: כן.
אין איזה חוסר איזון. אלא כבר כולם מרגישים את כולם, וכולם שומרים על אותה רמה אחידה שתהיה ומרגישים שזה הכי נוח וטוב. ולא שאני הייתי רוצה להיות למעלה מכולם, אלא דווקא ההיפך, אני מעוניין לשמור את עצמי ממש ברמה אחת עם כולם, להוסיף כמה שאני מסוגל ולא להפריע חלילה לכולם.
בן ציון: אני רוצה לשאול על עבודת המנחה. הוא לא מנחית דברים, אלא איכשהו מוביל את כל המעגל בעצמו להגיע לכל מיני מסקנות, לתובנות, להרגיש כל מיני דברים. בזכות מה המנחה הזה מצליח להוביל את כולם לכל ההבנות, התחושות והרגשות? מה המנחה צריך להפעיל כדי לגרום להם להרגיש דברים?
תלוי באיזה מעגל אנחנו מדברים. קודם כל זה ברור שאנשים חיצוניים, זה מהמון העם.
בן ציון: כן, מצטרפים.
אם זה המעגל הראשון שלהם או מעגלים ראשונים, פגישות הראשונות.
עדיין צריכים טיפול רב והסברים ולברר את זה עד שהם יסכימו, ויקבלו, ויבדקו, וירצו את זה בעצמם, ויתחילו להשתתף בזה בצורה אקטיבית, ובעצמם לשמור על צורת המעגל, אלה שלבים עד שמגיעים לזה. וצריכים הרבה לדבר על זה ולברר המון שאלות עד שזה יהיה לכולם ברור. וצריכים בתוך המעגל להושיב כמה מהאנשים שלנו שהם יהיו עוזרים בנסתר.
בן ציון: להשרות את האווירה הנכונה.
נכון, להשרות אווירה נכונה. וכך מתקדמים. זו עבודה ממושכת שצריכה לחזור על עצמה, כמו כל דבר בחינוך. והרבה מכאן נעשה כהרגל, כטבע שני ואז אנחנו עולים למעלה מדרגת הטבע שלנו, על ידי הרגל שנעשה טבע שני, לטבע הבא, ועל ידי הרגל נעשה טבע שני לעוד טווח וכך אנחנו מתקדמים. כמו בחיים שלנו, מה שאנחנו מתחנכים זה הופך להיות חלק מאתנו ואנחנו הלאה מתחנכים במשהו חדש וגם זה ניכנס לטבע שלנו וכן הלאה. וגם כלפי ההשגות, הבחנות רוחניות.
בן ציון: הזכרת בהתחלה ותמיד אתה חוזר על אותו כוח שמתגלה בתוך המעגל, כוח אור עליון, בורא, כל מיני שמות.
בעל הסולם כותב, שאין דבר בעולם שאדם לא יכול להרגיש, אלא הכול תלוי רק באימונים. הוא צריך להקפיד על זה יותר ויותר, כל פעם להשתדל להשתדל להשתדל לפתח בתוך עצמו איזו רגישות לזה, איזה טעם, משיכה, נטייה, השתוקקות לזה, ואז זה יקרה שהוא יתחיל להרגיש דברים שקודם בכלל היה נטול הרגשה שלהם. וכך אנחנו פועלים, גם כלפי רוחניות. אנחנו נמצאים בעולם הרוחני, הוא נמצא כאן, אבל אני לא מרגיש אותו, אני צריך לפתח חושים אליו. וזה מה שאנחנו עושים על ידי המעגל.
בן ציון: בתוך המעגל מגיעים לאיזה איזון, להבנה משותפת, להרגשה של חום ביחד ורצון להמשיך את המעגל הזה, להיפגש שוב וכולי. זה הודות לאותו כוח ששורה בתוך המעגל. אותו כוח חיבור, כוח עליון, אור עליון.
רק אותו כוח הפועל. אנחנו בסך הכל מסדרים את עצמנו בצורה הנכונה להופעת אותו כוח בתוכנו.
בן ציון: אם כך אני שוב חוזר, אז התפקיד של המנחה הוא לדאוג.
לצורה הנכונה של החיבור בין בני אדם, שהצורה הנכונה היא גם נגרמת על ידי המאור המחזיר למוטב, אבל כל פעם אנחנו צריכים עוד יותר ועוד יותר להיות מוכנים שהוא ישפיע ויתקן אותנו קצת. ואנחנו יותר מבינים, יותר מרגישים, ועוד יותר מתחברים בצורה כזאת ויותר כך. עד שאנחנו מתחילים להיות כגוף אחד, בעיגול אחד ויש לנו מחשבות ורצונות שהופכות להיות ללב אחד ומוח אחד.
אז כל זה עבודה שלנו, המאמצים שלנו, יחד עם המאור המחזיר למוטב. אנחנו נעשים כאן כשותפים, אנחנו והאור.
ואנחנו מתחילים להרגיש שחלק עלי לעשות וחלק הוא עושה, שזה מחצית השקל שלי בבקשה, בהכנה, להכין לו וזה המחצית שלו ש"ה' יגמור בעדי".
בן ציון: אז זו הפריצה או נקרא לזה הקסם של כל המעגל.
כן, אנחנו נכנסים כאן לפעולות מעשיות, ממש במעשה, במגע עם הבורא, שאנחנו מכינים את עצמנו ומגישים את עצמנו והוא עשה מאתנו תיקון. כמה שאנחנו מגישים את עצמנו נכונים לתיקון כך הוא מבצע בנו תיקון.
בן ציון: אז ההזמנה הזאת או העבודה הזאת, השותפות הזאת עם האור העליון, זו העבודה של המנחה.
כן, ודאי, זה כמו גננת עם הילדים, כך צריכים לראות את זה. אבל לאט לאט הם מתחילים להיות יותר ויותר מתוחכמים ומבינים ומוכנים ומרגישים. גדלים כמו ילדים שגדלים, ואז הם יותר מבינים את מי שמפעיל אותם ואיך צריכים להיות וכך גדלים. עד שהם בעצמם יחכימו ויקבלו חכמה יתרה ויהיו כהמנחה בעצמו. 3"וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גודלם".
בן ציון: יוצא שאותו מנחה, כאדם פרטי, כדי להיפגש עם הבורא, עם האור העליון, זה המקום שבו הוא פוגש אותו. עם אותם אנשים שהוא מארגן.
בטח. הוא בעצמו מתחיל ללמוד, 4למדתי מרבותי, מחברי ועוד יותר מתלמידי. דווקא מהעבודה הזאת הוא מתחיל ללמוד יותר איך הוא נמצא בשיתוף עם הבורא, בטיפול בהמון העם.
בן ציון: אז יש לו מצד אחד מעגל שאתו הוא עובד, דרך זה מתקשר עם הבורא, ומה עם המעגל של החברים, אותו מעגל של לומדי קבלה?
החברים של אותו המנחה?
בן ציון: גם המעגל הזה.
שם הוא מכין את עצמו, מקבל מהם כוחות כדי לצאת לקהל הרחב ולבנות שם מעגלים.
בן ציון: שם הוא לא פוגש את האור העליון?
כן, ודאי. שם זה משהו אחר לגמרי, שם הוא מגיע להשגות שלו, זה השגות עם קבוצת החברים שלו, שם הוא מגיע למגע עם הבורא. כאן זה רשימו דהתלבשות, רשימו דעביות, אני עוד לא רוצה להיכנס לכל הדברים האלה.
אבל זה יתבהר. כשנתחיל לעבוד בצורה יותר רחבה ויותר נכנס לחומר מעשי, יהיו לנו כאלה שאלות שאנחנו נתחיל לברר בהם עביות, גודל מסכים, צורות האור, צורות הקשר ואז כל מה שנכתב ב"חכמת הקבלה", ב"תלמוד עשר הספירות", יהיה לנו כאיזה ספר הוראות בשטח. וגם התורה עצמה, שאנחנו נפתח את התורה, אנחנו נראה מה אנחנו עושים לפי מה ששם כתוב. שזה יהיה באמת כהוראה, תורה כהוראה.
בן ציון: אנחנו נמשיך בתכנית הבאה שלנו. תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים. נתראה בתכנית הבאה שלנו של "מקובלים כותבים". שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)