עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 38
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.08.15 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו ממשיכים בסדרה שלנו של "קבלה ומדע". ואחת המטרות שלנו בסדרה הזאת זה לחשוף את הפן המדעי של חכמת הקבלה. בעל הסולם אומר במאמר "גוף ונפש", "וכל מה שאכתוב כאן, מדובר מבחינה מדעית טהורה, בדיוק נמרץ, על פי הכרה פשוטה בדברים שמושיים מעשיים.".
כן, כי מאיפה יודעים מקובלים בכלל על מה שהם כותבים? רק מתוך מחקר עצמי. הם בעצם משתמשים בכוחות שלהם כדי לחקור את המציאות, הם יודעים להתעלות מעל הטבע שלהם, לטבע העליון על ידי התגברות, מסַכים וכל הפעולות והמעשים שחכמת הקבלה מבארת לאדם. ומתוך המחקר, שבו האדם בעצמו הוא אותו אובייקט, הנושא שבו נעשים השינויים, מתוך זה הם יודעים וכותבים על זה. לכן, כל מה שהם כותבים זה מה שהם בעצמם עברו, הרגישו בתוכם, לא מחוצה, מחוצה לאדם אין כלום, כל מה שמתרחש, מתרחש בו.
בן ציון: מעניין לראות שבעל הסולם מאוד נחוש בנוגע למה שהוא כותב, הוא מאוד בטוח והוא בקלות משתמש במילה "מדעית טהורה", כאילו בקלי קלות, כאילו אין לו עם זה בעיה.
חכמת הקבלה היא מדע טהור, מפני שהיא מעלה את האדם למעלה מכל הספקות למצב, לדרגה, ששם הוא נמצא, למעלה מעצמו. זאת אומרת, הוא כבר לוקח בחשבון את כל ההפרעות שיכולות להיכנס למחקר, כמו הטבע שלו, תכונות, מחשבות, השפעות זרות, פנימיות וחיצוניות. ואחרי שהוא לוקח את כל זה בחשבון כשהוא עושה מחקר, אז המחקר הזה באמת נקי, הוא מחקר טהור.
בן ציון: האם יש סיבה מיוחדת לָזה שבעל הסולם מדגיש שזה מדעי?
אין מדע חוץ מחכמת הקבלה, כי היא לא כמו כל יתר הנושאים שאנחנו חוקרים, נניח מדענים שחוקרים. למשל, אני כשעסקתי בזה, אני עסקתי בזה מתוך הטבע שלי, מתוך ה"אני". זאת אומרת כבר הייתה לי ההנחה שאני מסוגל לחקור משהו בצורה אובייקטיבית, שאני איזה כלי שמכויל בצורה אידיאלית. אחרי שהגעתי לחכמת הקבלה, ראיתי איך מקובלים לוקחים בחשבון את הטבע שלנו, כך שקודם כל צריכים להוציא את האדם מהטבע שלו למקום ניטראלי לגמרי, לאַפס אותו לפי האֶפס האבסולוטי, ולא לפי מה שנראה לו. יוצא, שכל מה שחקרתי קודם, מובן לי שחקרתי בתכונות גשמיות, גופניות ובהמיות שלי. הסתכלתי על העולם בצורה מאוד סובייקטיבית, והתוצאות נבעו מרצונות ומחשבות שלי, שאני מתוך עצמי ראיתי את העולם.
איך אפשר לראות את העולם, את המציאות לא מתוך עצמי, לא מתוך מה שאני כך נולדתי, אלא שאני איזה חייזר, איזה מישהו, משהו, מלאך, לא חשוב מי, בהמה, צמח שבעולם הזה, או שאני שייך לעולמות אחרים, מי יודע, אולי רוחניים, גשמיים. איך אני יכול לראות את המציאות לא מתוך עצמי, שאני כך בנוי. כי חתול רואה את זה כך, כלב כך, ואני כך, כל אחד בצורה שלו. איך אני יכול לצאת מעצמי ולראות מציאות לא דרך חמישה חושים שלי, דרך הגוף שלי שהוא העטיפה שדרכו אני מקבל את ההתפעלות. איך אני יכול לראות מציאות בעיניים, הכוונה בחושים, שהם לגמרי לא שייכים לאף אחד, לא למין האדם, לא לבהמה, לא לצומח ולא לדומם, למשהו שהוא לגמרי אובייקטיבי.
בן ציון: ואז אתה רואה יותר טוב, מה אז קורה?
ואז אני יכול לראות מציאות האמיתית, לא כמו שהיא נראית לי.
בן ציון: התופעה שאתה מסתכל עליה?
כן. כי "כל הפוסל במומו פוסל". אני רואה כמו שאני רואה. ואני רוצה לראות לא כמו שאני רואה, אני רוצה לראות באמת איך שזה מחוצה לי. וזו הבעיה.
יוצא כך, שזה "אני", מלובש באיזו עטיפה שנקראת ה"גוף" שלי, שזה תכונות, רצונות, מחשבות, כל מיני נתונים שהביאו לי על ידי חינוך, על ידי זה שהתרשמתי מהעולם החיצון שלי שבו נולדתי וגדלתי. ואז אני נמצא באיזו עטיפה, דעה קדומה, תפיסה קדומה כזאת, שבה אני לא אובייקטיבי. ואם הייתי נולד לפני חמש מאות שנה או לפני אלף שנה, הייתי חושב אחרת, רואה אחרת. אבל גם אז הייתי בעטיפה של אדם מלפני אלף שנה. אני לא רוצה להיות בעטיפה הזאת, אני רוצה להרגיש את המציאות כאילו שאני לא נמצא, אלא איך שהיא בעצמה.
בן ציון: כאילו שלא ירגישו שאתה צופה בדבר הזה בכלל.
לא שלא ירגישו, שהצפייה שלי לא תביא שום הפרעה.
בן ציון: לא תהיה מושפעת מהנוכחות שלך.
כן. מהנוכחות שלי.
בן ציון: אתה באת בעצם מעולם המדע לתוך הקבלה, מה אתה מרגיש?
אתה מבין שהנטייה של המדען צריכה להיות כזאת. ולכן כשהגעתי לחכמת הקבלה וראיתי שהם מסתכלים על המציאות בצורה כזאת, משתדלים לחקור אותה בצורה כזאת, הייתה לי שמחה גדולה שאני הגעתי למדע הטהור באמת.
קודם כל היא מטפלת בזה, שהיא מתקנת את האדם החוקר להיות בלתי תלותי בטבע שלו. ואז אני יכול לצאת, לעלות מעצמי ולראות את העולם כמו שהוא, אם זה בכלל עולם, אני לא יודע מה אז אני אראה. אבל אני אראה את האמת ללא שום הפרעות משלי, בכך שאני מדמיין את המציאות הזאת שבאה אלי דרך תכונות, חושים וכן הלאה, למשהו שזה כלפיי.
בן ציון: אז פעם היית מדען בתוך מעבדה, היית צופה בדברים, מסתכל, מודד, רושם, פותח ספרים. הגעת לחכמת הקבלה, ואז פתאום מה גילית על המדע?
אני התעסקתי באונטולוגיה. אונטולוגיה היא תורת ההוויה. זאת אומרת, איך אנחנו מקבלים את העולם, איך אנחנו תופסים את העולם, איך אנחנו מרגישים אותו, על ידי איזה תכונות, פעולות, כלים, אנחנו יכולים לחקור את העולם. בכלל האדם והעולם. וזה מה שהביא אותי לחוכמת הקבלה.
בן ציון: אני התכוונתי בהשוואה לנושא אחר שבו התמחית, נושא הקיברנטיקה.
שם זה היה מחקר שטחי מאוד. לא התעסקתי בעמקות במערכות הפנימיות של האדם, עסקתי יותר באיך להתאים את גוף האדם לתנאים שונים שאנחנו נמצאים בהם, בצורה מאוד פרקטית.
בן ציון: מה הדבר הכי בסיסי, הכי עקרוני, שאתה מרגיש על עצמך, שהקבלה היא ממש המדע, סופר מדע, היא הכי מדעית לעומת מה שהכרת לפני כן כמדע?
שהמדען לא לוקח בחשבון את הטבע שלו ואיך שהוא מסתכל על מה שהוא חוקר.
בן ציון: וזה אתה ממש גילית כשעברת לקבלה?
כן.
בן ציון: כמה שזה הפריע בעצם לראות את הדברים?
כן. לא שזה הפריע בלבד, אלא זה שבעצם הוא חוקר את עצמו. כל התופעות שהמדען מגלה, הוא מגלה לא מחוצה לו, הוא מגלה בתוך עצמו. והסתכלות כזאת הייתה לי לפלא, והיא מאוד הגיונית ונכונה. מה שאם כן, חכמת הקבלה מביאה אותנו לדרגה שאנחנו מתעלים מעל הטבע שלנו, ואז, בטבע החדש, אנחנו מגלים את התופעות. אבל אנחנו מגלים את התופעות בטבע החדש. אתה יכול להגיד "אז יש לך טבע חדש. בסדר. היה לך T1, עכשיו יש לך T2". בכל זאת רק הנתונים ההתחלתיים השתנו. לא. ה-T2 הזה, הטבע החדש שאני מגיע אליו, זה הטבע של העולם החיצון, הטבע של הכוח החיצון, הטבע של הבורא.
כשאני רוכש את הטבע של הבורא ומעלה את הטבע הזה שרכשתי למעלה מהטבע שלי, יש בי שתי צורות, שני "טבעים", טבע האדם וטבע הא-לוהות, ואז אני יכול לחקור גם את היחס ביניהם. אני יכול לחקור את הבורא מתוך הטבע החדש שלי ומתוך הטבע הבהמי שלי. ואז אני נמצא במצב מאוד מיוחד, יש לי טבע גשמי שבו אני מרגיש את העולם וכל מה שיש בו, ויש לי טבע רוחני, שרכשתי תכונות הבורא בתוך הטבע הגשמי שלי, ובו, בטבע הזה, אני מרגיש תופעות מיוחדות, רוחניות, ואני יכול לחקור גם את מי שברא אותי ומסדר לי את כל צורות הטבע האלו.
זאת אומרת, כך יש בי שלוש דרגות. שבדרגה העליונה הזאת שאני חוקר את הבורא, "ממעשיך הכרנוך" מה שנקרא, אני משיג את המחשבות שלו, הכוונות שלו כלפי הבריאה, ראש. ומשם אני מגיע להזדהות, למחקר הכי גבוה.
בן ציון: הקבלה, שהיא מדע טהור, למה היא פיתחה לעצמה שפה כזאת אנושית, כאילו מדברים על תופעות אנושיות.
אני עסקתי בפילוסופיה. כשאתה פותח ספר פילוסופי, נורמאלי, שפילוסופים כותבים זה לזה, אדם רגיל לא יכול להבין שם כלום, יש שם שפה מיוחדת שצריכים ללמוד אותה. אתה קורא שנים ואז אתה רוכש את השפה הזאת, המילון הזה, ואז אתה מבין. אני כבר לא מדבר על פיזיקה, כימיה. כל מדע, כל סוג של מדע מלא בהגדרות משלו. כך גם חכמת הקבלה. כי אתה לא יכול לעבוד בלי שאתה מגדיר בדיוק נושא, יחס, שיטת מחקר, שיהיה ברור בין כל החוקרים של אותו המדע, שהם יכולים ביניהם לרשום את הדברים ולהחליף נתונים ולהבין זה את זה. איך יכול להיות שחכמת הקבלה לא תשתמש בשפה משלה?
בן ציון: שפה כן. השאלה היא למה נוצרו הרבה מאוד שפות בחכמת הקבלה? כאילו אין שפה מתמטיקה אחת, אחידה. ואז לחסרי השגה זה נראה כאילו יש פה תחומים שונים ממש.
כן.
בן ציון: פה מתעסקים בבריאה, פה מתעסקים באנשים, בבני אדם. הם כמובן לא יודעים לקשור בגלל שהם לא בתוך פנימיות העניין, אבל מבחינה חיצונית זה יוצר איזה קושי להבין מהי באמת חכמת הקבלה.
כן. יש את שפת התנ"ך, שפת ההגדה, שפת ההלכה, ושפת הקבלה. ועוד כמה תתי שפות. כל זה מפני שאם אנחנו מדברים על תופעות שהן לא מתרחשות בתוך האדם הרגיל, אלא כדי להרגיש את התופעות האלו הוא קודם צריך לעשות תיקונים גדולים על עצמו, כדי להיות מיועד לזה. מוכן לזה. אז אנחנו אם כך צריכים להביא את האדם להתקרב למצבים האלו, להתקרב לתיקון הפנימי שלו, להיות מוכן להרגשת העולם העליון. וכדי להיות מוכן להרגשת העולם העליון, נעשה שינוי בתוך האדם על ידי השפעה מהעולם העליון, שנקרא ה"מאור המחזיר למוטב".
צריכים להתעסק בחכמת הקבלה אפילו שאתה לא מבין שום דבר, אבל שבכל זאת יהיה לך איזה יחס, איזו התפעלות אפילו שהיא שקרית, לא נכונה, כי אתה עדיין לא יכול להיות כחומר שבו מתרחשת התגלות החכמה. ואז יוצא שאתה צריך להיות קשור עם העולם שאתה באיזו צורה עוד לא מרגיש. ולכן המקובלים כתבו, המציאו את הקשר הזה בארבע שפות. והשפות האלו, לא כל שפה מתאימה לכל אחד ואחד, גם לפי הזמנים בהתפתחות האנושית, וגם לפי התפתחות חכמת הקבלה עצמה.
אנחנו רואים שהיו תקופות ששפת התנ"ך הייתה יותר נפוצה. ואחר כך שפת ההלכה. לפני כן שפת ההגדה שהיא השפה העתיקה ביותר. ויחד עם זה במשך כל הדורות התפתחה שפת הקבלה, עם "פרצופים", "ספירות", "עולמות", "מסך, "עביות", "דרגות" וכן הלאה. שפה מדעית.
יש כאן, ארבעה סוגי התפעלות מהעולם העליון. זאת אומרת, מאותה המציאות שבה אנחנו יכולים להרגיש, אם אנחנו מתעלים מעל הטבע שלנו. אם אנחנו מנטרלים את האגו שלנו ואת כל התרבות והחינוך שקבלנו, והופכים את עצמנו למישהו ניטרלי לגמרי. נניח שאני מְאָפֵּס את עצמי לאפס, ואז אני מרגיש את העולם העליון. אם אני מחזיר את עצמי להיות אדם בעולם הזה, איזה סוג של בהמה כזאת, אז אני מרגיש את העולם הזה.
זאת אומרת, תלוי מה אני עושה ממש כמו בכפתור, כמו באיזה רגולטור שבו אני יכול להגיד ולשנות את התכונות שלי. אם אני יכול לנטרל את התכונות שלי שמעצמי אין לי שום דבר, אז מה שאני רואה בצורה ניטרלית זה את העולם העליון, ואז אני יכול להתחיל לחקור אותו. לחקור אותו, זאת אומרת להתחיל ללמוד אותו. אמנם אני אפס, אבל אני מתחיל להסתכל עליו כדי שהעולם העליון הזה ילמד אותי שיש שם תכונות, כוחות, פעולות, הפועלים עלי, ואז אני גדל כמו ילד קטן.
יוצא שכך אני גדל וגדל על ידי השפעת העולם העליון, כי אני את עצמי נטרלתי. עשיתי לאפס. ואז הוא מגדל אותי ואני מתחיל להיות יותר ויותר גדול, מבין, מרגיש, וכך אני גדל. זו בעצם "ההתפתחות של הנשמה", כך זה נקרא. ומה שמתפתח בי, זה ההיכרות של העולם העליון. זה נקרא "נשמה שבי". זה נקרא "לידה לעולם הנאור".
בן ציון: בעצם אתה מתאר איך אתה מגיע כמו כל מקובל לידיעות שאליהם הוא הגיע, לתהליכים שהוא עובר.
נכון, ואז אני רושם. אני יכול לרשום את ההתפעלות שלי בארבע שפות.
בן ציון: מדען רגיל לא רושם איך הוא הגיע לזה, מה הוא עבר. הוא רק מביא את הנוסחה שלו.
אין לו את הטרנספורמציה הפנימית הזו. אין לו שינויים פנימיים. הוא בעצמו לא משתנה. הוא יכול להיות אדם כמו שהוא, ויחד עם זה לחקור את המציאות שניתנת לו. לא נדרש ממנו להשתנות. הוא לא חוקר על עצמו, הוא לא האובייקט למחקר. גם כאן אתה לא רואה את העולם העליון, כי אתה רואה עד כמה הוא משפיע עליך, עד כמה אתה קולט את התכונות שלו, ואת זה אתה רושם.
בן ציון: במבחן התוצאה, במדע, חשוב מה יוצא בסוף, התוצאה. שהנוסחה הסופית פועלת, עובדת.
ואז מתגלה לך שחוץ ממך אין כלום. יש רק איזה מן מקור מיוחד שהוא הראשון אליך, להרגשה שלך. והמקור הזה הוא משפיע עליך, ואז אתה משתנה. ובמה שאתה משתנה ומגלה, זה נקרא "עולם עליון", "עולמות עליונים". ולכן כל מה שאתה מגלה זה בך. אמנם אתה יכול להגיד, אבל נראה לי שאולי במחקר הזה, זה אני והעולם שמחוץ לי. לא. ברור לך שכל זה מתרחש בך בלבד. שאתה זה כל העולם. ומחוץ לך? מחוץ לך יש סיבה קודמת, שכך היא מפתחת אותך.
בן ציון: ספרי הקבלה מתארים את ה"מה" או את ה"איך"? זאת אומרת, כל מה שכתוב אצל האר"י, זה איך התהליכים קורים עד שמגיעים לידיעה, או שאלה הן הידיעות עצמן. מה זה בעצם מתאר?
את הכל. גם את הסיבות, גם את התופעות וגם את התוצאות.
בן ציון: וכל שלוש הרמות האלה, כתובות?
חכמת הקבלה לא יכולה לכתוב את הכל, כי פשוט בלתי אפשרי לבטא את כל זה בכלים שלנו, ביכולות שלנו. אלא היא מביאה לך אילו מדרגות, קווים, ציוני דרך. אבל את כל היתר מי שמבצע את זה הוא כבר נמצא בזה, את זה אי אפשר למסור לאחרים. זה התסכול הגדול שיש למדען המקובל.
בן ציון: זה בדיוק. בסופו של דבר את הפן הקבלי של חכמת הקבלה אי אפשר לחשוף, אלא זו נחלתם של המקובלים בלבד.
הם גם מתכתבים וגם יש להם קשר עליון, כי הם כבר נמצאים בהשגת המצב העליון, שנקרא "העולם העליון", אז יש להם התקשרות ביניהם.
בן ציון: אם כן מהי המשימה הזאת של המקובל שגם אתה וגם בעל הסולם מדברים עליה, שיש לחזור ולהראות את הקבלה כמדע, גם למי שלא עוסק בקבלה, שהוא ידע שזה מדע. למרות שאי אפשר באמת להראות את זה, אלא רק בכלים מסוימים שיש בידי המקובלים.
למה מקובל רוצה לספר לכולם? כי כל הרצון העליון, אותו כוח שנמצא מחוץ לנו, כשאנחנו חוקרים, אנחנו חוקרים אותו, את השפעתו אלינו. ו"ממעשיך הכרנוך". מהפעולות שלו עלינו, אנחנו מבינים אותו, ואז אנחנו מגלים שרצונו להתגלות לכולם, ודווקא בדרגת העולם הזה. העולם הכי נמוך, שבו אנחנו נמצאים בשקר, בעטיפה כזאת, כעיוורים, כממש מנותקים ממנו מאותו הכוח העליון, דווקא אז רצונו להתגלות בנבראיו.
ולכן מקובל שמגלה את הרצון העליון, הוא חייב כך להתייחס לכל האנושות, כי הוא רוצה שהם יגלו מצד אחד, שזה רצון העליון. מצד שני, להטיב לנבראיו. כמו אותו הרצון העליון שרוצה להטיב להם, גם המקובל שהוא נמצא בהזדהות עם הכוח העליון, רוצה להטיב להם. ולהטיב אפשר רק בצורה אחת, לקרב אותם לגילוי.
בן ציון: אולי כדאי שלא נגיד שהקבלה עוסקת ברוחניות. כתוב, רבי נחמן מברסלב אומר, "במקום שמסתיימת חכמות המחקרים, מתחילה חכמת הקבלה. איפה שמסתיימת הפילוסופיה מתחילה מחכמת הקבלה". כאילו זה המשך ישיר של הידע שהשגנו עד פה. זה הפרק הבא בתורת הידע או באונטולוגיה, כמו שאמרת. אז אולי המילה "רוחניות" היא לא כל כך מתאימה, כי חושבים שרוחניות היא כאילו אנטי מדע, לפחות בשפה שלנו.
נכון שכך זה בשפה שלנו, אבל כך זה יצא. אנחנו צריכים לתקן הרבה בלבולים ושגיאות בשפה. בכלל את כל הגישה לחכמת הקבלה, אלו תיקונים שאנחנו עוד נצטרך לעשות, במיוחד במיתוסים נגד חכמת הקבלה שקיימים בעולם. להבריח אותם זו בעיה גדולה. ובזמננו זה ההכרחי.
כאילו התנגדות או ההתנגשות שיש בין חכמת הקבלה לדת. הדת היא כאילו להאמין ולעשות ללא גילוי, וחכמת הקבלה אומרת לא, אנחנו גם צריכים לגלות ש"דע את ה' א-לוהיך ועבדהו". יש כאילו ניגוד בין חכמת הקבלה, הדת והיהדות. אז כל הדברים האלה צריכים עוד בירור ותיקון. וכמה שאפשר נעשה, ומה שלא, יבואו גם הדורות הבאים ויעשו.
(סוף השיחה)