שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.04.14- אחרי עריכה

הפתרון

שיחה 33

אופיר: שלום צופים יקרים, אנחנו שמחים שאתם מצטרפים אלינו לפרק נוסף בסדרת תכניות "הפתרון", בה אנו דנים במשנתו הכלכלית חברתית של בעל הסולם, לפי חכמת הקבלה וחכמת החיבור. אתי באולפן הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום לכולם.

אופיר: ואיגור ליטוינוב כלכלן ויועץ עסקי. שלום איגור.

איגור: שלום.

אופיר: בתכניות הקודמות דברנו על היחסים בין בני האדם, איך הם צריכים להיות בצורה מתוקנת, ועל היחסים בין בני האדם לבין המדינה שבה הם חיים. היום אנחנו רוצים להשליך מהיחסים בין בני האדם, מה קורה ברמת המערכת הבינלאומית, בין האומות, בין המדינות?

במצב הסופי או בתקופות המעבר? כי תקופות המעבר יכולות להיות די גדולות, ארוכות.

אופיר: אנחנו רוצים לדבר על המצב שבו יש כבר אנשים ברמה מסוימת של תהליך תיקון, שהם עוברים תהליך של חינוך מסוים. אולי לא בהכרח עד הסוף, אבל שלב שבו המערכת כבר מתחילה לגלות בינה אילו קשרים של תלות הדדית. אנחנו נמצאים כבר בתהליך, לא לגמרי המצב של היום, בוא נגיד מצב שהוא טיפה מתקדם.

אז אני חושב שבמידה הזאת מבטלים את הגבולות, מבטלים את כל מיני ההגבלות, ומתחברים יחד. זה דווקא פשוט. על תקופות המעבר אני לא כל כך יכול להגיד, כי יש מדינות שמתקדמות בזה יותר ויש כאלה שפחות. יש מדינות שנמצאות עדיין בקפיטליזם, ויש כאלה שכבר עוברות לאיזשהו שיתוף, שיתופיות. יש שכבר מבטלים את העניין של הדירוג בשכר, אלא מתחילים כבר לקרב את האנשים לפי גובה ההכנסות שביניהם. ויש כאלה שמבטלים בכלל את עניין השכר, והופכים להיות באיזה מצב של אספקה שהיא קבועה ושווה לכולם.

אופיר: אתה מדבר עכשיו על הרבה נושאים ביחד. היינו רוצים לפתוח את הנושאים האלה. לפני כן, נקריא ציטוט של בעל הסולם, ראינו בכתבים שהוא ממש מתאר משנה מאוד סדורה ליחסים לא רק בין היחידים אלא גם בין המדינות. במאמר "השלום בעולם" הוא כותב כך,

"אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו."

אני מסכים.

אופיר: לפי חכמת הקבלה, איך יראו היחסים הכלכליים בין מדינות, במערכת בינלאומית, מאוזנת, הרמונית?

אז אין מדינות, זה כל העניין, שאז אין גבולות, אין מדינות. למה יש עכשיו מדינות? יש לך את העם שלך, המיסים שלך, הביטחון שלך, הכל שלך, ולי אותו דבר, ואז כל אחד דואג לעצמו על חשבון השני. בדרך כלל זה קורה כך, וכל אחד רוצה לשלוט במשהו.

אם אנחנו כולנו נמצאים כבר ברצון להשפיע, ודואגים שיהיה בשווה לכולם, אין גדול ואין קטן, אין עשיר ואין עני, אלא הכל זה באספקה שווה לכולם. גם עכשיו כבר רצו לבטל את הגבולות באירופה, לא גבולות בין עמים, בין מדינות, אלא גבולות מבחינת מיסים ומבחינת כל מיני האספקות. גם עכשיו אתה יכול לקנות דרך האינטרנט כל דבר שבעולם.

אני חושב שאם העולם מהיום והלאה מתחיל להתקדם לדרך הנכונה, לא לדרך ייסורים שאז כל אחד עוסק בפרוטקציוניזם וכל אחד רוצה להיבדל מאחרים, אלא אם הולכים לקראת התיקון ותיקון זה להידמות לטבע, לחוק הטבע שכל הזמן דוחף אותנו ליתר איחוד, אז אנחנו צריכים ללכת לקראת ביטול כל הגבולות, כל המחיצות. אני לא מתאר לעצמי שיהיו מדינות, כמו שיש היום כ 200 מדינות. בשביל מה, מה זה נותן, מה ההבדל בין מדינה למדינה? כשאני נוסע אפילו היום באירופה, אז רואים שמדברים בשפות שונות, אולי יש שם כל מיני תנאים עדיין, אבל אם היה רצון, תוך 30 השנה בהן קיימות כל הארצות באירופה המאוחדת, כבר אפשר היה להגיע למצב שהיו מבטלים את הכל בכלל.

אופיר: בהקשר הזה. אם אני מסתכל ברמת היחידים, ברמת האנשים אז כל אחד יש לו אופי שונה. גם ברמת המדינות אנחנו רואים היום נגיד, שהגרמנים חרוצים, האמריקנים אוהבים לבזבז, היפנים ממושמעים, יש להם סדר. האם במערכת הכלכלית תהיה הומוגניות או כל עם תהיה לו הייחודיות שלו?

אז תהיה ייחודית משלו, למה זה רע? כל אחד מוסיף משהו, זה דבר אחד. דבר שני, כמו שהיום כל אחד רץ, מתוח ולחוץ, להספיק הרבה וכמה שיותר להרוויח, אין דבר כזה בחברה המתוקנת. חברה מתוקנת חושבת על איכות החיים, ואיכות החיים לא סופרת כמה מספרים יש לי בבנק, כי זה לא שייך לאיכות. איכות החיים זה כמה אני נמצא באווירה טובה, בטוחה, בריאה, אקולוגית. כמה בריא אני אוכל, כמה זמן יש לי לספורט, למנוחה, לבילוי. כמה זמן אני יכול להיות עם המשפחה, עם הילדים, עם החברים שלי. זאת אומרת, אנחנו לא רצים. ועוד אחרי מה, כדי לבזבז הכל, לייצר כל מיני דברים שאחרי שנה כבר יתקלקלו ויקנו עוד ועוד, בשביל מה? אנחנו עושים עכשיו משהו לגמרי חולני, אנחנו עובדים כגוף חולה שמייצר דברים כדי לזרוק, וכמה שיותר. אם היום מכרתי מקרר, אני רוצה שממחר הוא כבר יתקלקל כדי שיקנו ממני חדש, וכל מה שבזבזתי לאותו מקרר זה לא חשוב לי. אנשים לא משלמים להטבע על מה שהם פוגעים בו, לא משלמים על זה. זאת אומרת, אנחנו צורכים וצורכים ואנחנו לא חושבים מה יהיה מחר. זאת לא איכות חיים, אין לנו שום דבר. ההפך, אנחנו נכנסים למצבים שאף אחד מאיתנו לא מרוצה.

אופיר: אני רוצה למקד את השאלה. אתה אמרת אין גבולות, אין מדינות, הכל פתוח.

כן.

אופיר: היום לכל עם יש איזו ייחודיות שתורמת למערכת באיזו צורה, כמו שאמרנו אלה חרוצים, אלה כך ואלה כך. איך במסגרת מציאות כזאת, בעולם ללא גבולות כל עם יהיה?

לא, כל עם לוקח, מרוויח, מנצל, הוא לא תורם. הגרמנים לא תורמים לאף אחד שום דבר, וגם האמריקאים, אלא כל אחד מנצל את מה שיש לו, בכמה שיש מאחרים. המילה היא לגמרי לא נכונה, אלא הפוכה. מנצל ולא תורם.

אופיר: היום, מנצל.

כן.

אופיר: ומה יהיה בעתיד?

בעתיד זה לא יהיה כך. בעתיד כל אחד יתן ממה שהוא מסוגל לתת, דווקא מהאופי שלו, לטובת המציאות הכללית.

אופיר: לא צריך בשביל זה מדינות?

מה יש במדינות האלה אני לא מבין. בשביל מה אתה צריך מדינה, מה יש במדינה? לספק לכולם מה שהם צריכים? אז יש מערכות, יש מדינה אחת שזה כל העולם, שהיא דואגת לכולם. מהם הגבולות האלה, בשביל מה? אזורים שונים כדי שיהיה יותר קל לספק לכל אחד את הדברים שהוא צריך, לסדר את כולם בחינוך האינטגרלי, לסדר את כולם לכל מה שצריך, כן. יצטרכו אזורים, אבל לא יותר מזה.

איגור: ולפי האזורים האלה כמו במערכת הטבע גם כן הכבד לא מתחיל לעשות תפקיד של הלב או הפוך?

כן, אבל האזורים האלה לא יהיו מנוגדים זה לזה כמו שהיום המדינות. הם יהיו יחד, עובדים בהרמוניה אחת. זה נכון כמו שאתה אומר, כבד, לב, כליות והכל, אבל בהרמוניה. אני גם אמרתי שתהיה חלוקה, כי אני לא יכול לדאוג עכשיו, מה קורה שם בקצה השני של כדור הארץ. אם אני גר באירופה אני אדאג בדיוק למה שקורה שם בדרום אמריקה? לא. יהיו גם מנהלים אזוריים, אבל החוק יהיה אחד לכולם, האספקה תהיה אחידה לכולם, רמת חיים שווה אחת לכולם, וכולי.

ואם אנחנו רואים שזה לא כך, אז אנחנו באים ומתקנים. זה החוק הכללי, שכולנו בשווה, גם תורמים לרמת החיים הכללית הזאת, וגם נהנים ממנה. וכל הממשלה היא סך הכל כדי להביא אותנו תמיד לאיזון, לאיחוד, לחיבור ולשוויון. ולהגיע למצב שאנחנו מקבלים מהטבע בדיוק כמה שאנחנו צריכים כדי לשמור על איכות החיים האופטימאלית, וכלום לא יותר מזה. ואז נקווה שאנחנו נגרום לטבע להתחיל לרפא את עצמו.

איגור: מי יהיה הראש של המערכת הזאת?

ממשלת העולם שכולה מורכבת מאנשים של מדע וחכמה. לא פוליטיקאים, אין פוליטיקות איך לנצל כל אחד לטובת עצמו. אנשי כלכלה ודאי, אבל הכלכלה ההיא שאנחנו דברנו עליה, שכולם תורמים בצורה יחסית שווה, כל אחד לפי מה שמסוגל. כמו שנאמר קודם, גרמנים, איטלקים, וכן הלאה. כל אחד גם לפי האופי שלו, אנחנו משתמשים בזה. כל אחד תורם לפי כמה שהוא יכול, ובהתאם לזה כל אחד מקבל לפי כמה שהוא צריך.

אופיר: אתה מדבר בצורה נעימה ויפה, אבל לרוב האנשים שישמעו את הדברים האלה תהיה התנגדות מאוד גדולה.

אני שאלתי אותך על איזו תקופה אנחנו מדברים, אתה אמרת על סוף הדבר, לכן אני כך אומר.

אופיר: נעשה פאוזה ונלך אחורה.

כן, אז זה משהו אחר.

אופיר: היום יש התנגדות לכך שהכל בלי גבולות, לעולם אחיד, למטבע אחד, לבנק מרכזי אחד, התנגדות מאוד קשה, כל אחד רוצה לשמור.

כל אחד רוצה לגנוב ובצורה כזאת כמו שצריך אז זה לא תהיה לו הזדמנות.

אופיר: נכון. אז איך אתה יכול לתאר לו את כל מה שדיברת עכשיו בצורה נעימה, טובה, כי הוא באמת בחששות ללכת למצב שאתה מדבר עליו. איך אתה יכול לתאר את זה בצורה נעימה וטובה?

אני לא בא לתאר אותו לאנשים שהם מקולקלים. הם לא יכולים לשמוע, בשבילם זה מוות. איך אני יכול לבוא למנהל החברה או הבנק שלך ולהגיד לו, ממחר יש חוק במדינה שכולם מקבלים בשווה. נניח שבשווה יוצא לו לקבל 10 או 15 אלף שקל בחודש, אז מה הוא יגיד לי, אני לא יודע, אבל בשבילו זה יהיה פשוט מוות. הוא לא יודע מה זה, כי הוא יודע ש-15 אלף שקל בחודש זה להיכנס לבית קפה לפעמים לשתות כוס קפה, זה לקנות סיגריות ובשביל ש עוד משהו, זה בורח בין האצבעות. על מה אתה מדבר בכלל?

אופיר: קופה קטנה.

כן. אם הוא מקבל מאתיים או שלוש מאות אלף שקל בחודש, וגם זה לא משהו, אז איך? אז אני לא יכול לדבר איתו על זה.

אופיר: בכל זאת, צריך לדבר איתו, לא?

לא בצורה ישירה, לא בצורה פרונטאלית. אנחנו צריכים להכניס את האנשים האלה לחינוך האינטגראלי, לאט לאט, בלי שום קשר למקצוע, בלי שום קשר לעתיד, לכלום. דווקא להשתמש בזה שאנחנו רוצים להועיל לו בעבודה שלו, עם העצבים שלו, ביחסים במשפחה, עם הילדים, בחינוך, בביטחון כללי, בביטחון במקום המגורים שלו.

זאת אומרת, איפה הוא יכול להרגיש שאנחנו מוסיפים לו? הוא אוהב להרוויח, הוא רגיל להרוויח. מה הוא יכול להרוויח מאיתנו, על ידי זה שהוא ישתתף בחינוך האינטגראלי? מה חסר לו? איפה באמת חסר? לא בכסף, ואפילו לא בכבוד וכן הלאה, אלא בדברים כאלה שבאמת הוא נכשל בהם. בדרך כלל במשפחות האלה חסר, ותמיד לכל אחד חסר קצת הבנה במשפחה, עם בן הזוג, עם הילדים, האווירה בתוך המשפחה, מה שקורה עם הילדים בבית הספר, שם תמיד יש מה להוסיף, וגם במקום העבודה, מוסר העבודה, הקשר בין העובדים, וכן הלאה. זאת אומרת, העניין החברתי.

אז אנחנו מזמינים אותו לקורס, ואולי לא אותו, אלא קודם את העובדים שלו, או דרך אשתו, מעוררים אנשים כאלה לבוא לאיזה קורס. וודאי שמארגנים אותו לקלאסה המיוחדת הזאת של האנשים, כל אחד בתנאים שלו. אבל אנחנו רק מראים לו עד כמה שכוח החיבור הוא כוח מאד מועיל, מאד מיוחד, ואז אנחנו משתמשים בכוח הזה לטובת הביטחון, המשפחה, יחסים טובים, העצבים, כל מיני יחסים בבית ספר לילדים שלו וכולי. לדברים כאלה.

מתוך זה שהוא לומד ונכלל בזה יותר ויותר הוא מתחיל להשתנות, כי משפיע עליו ה"אור מקיף", או תגיד, הכוח הפנימי של הקבוצה, ואז הוא מתחיל להתקדם קצת, ובמשך הזמן אפשר כבר לדבר על השינויים בחברה האנושית שעלולים להיות.

אופיר: זה יפה מאד, אבל אתה תיארת איך פונים לבן אדם יחיד. עכשיו אנחנו רוצים לדבר ברמת המדינות. אמרת על היחיד, נדבר איתו על החינוך, נדבר איתו על הדברים שמציקים לו. אם אני רוצה להעלות את זה לרמת המדינות, אז על מה אני יכול לבסס את זה שם?

אני לא נכנס איתם לפוליטיקה וליחסים בין המדינות, כי זה שובר את המקום שלהם. פוליטיקאים מרוויחים מזה. אם לא יהיה סכסוך בין המדינות, בשביל מה אנחנו צריכים אותם? הם מייצרים את הסכסוכים כדי לעסוק בזה כל הזמן, התקוטטות כזאת כמו בין הילדים בחצר ברחוב. לכן אנחנו לא נוגעים לזה.

מה הם היו רוצים? הם היו רוצים להרגיע את העם שלהם. שהעם שלהם לא יפריע להם לעשות כל מיני קומבינות ביניהם, ברמה שלהם. והעמך, שישב שם בשקט. לכן אנחנו צריכים לבוא אליהם גם עם אותם הדברים, כמו למנהל הבנק שלך, שאנחנו יכולים להרגיע את האנשים. יש להם כל מיני בעיות, במשפחות, עם הילדים, רצח, אלימות, זנות, סמים, לא חסר. אנחנו יכולים יכולים לטפל בזה, ובלי השקעה, בלי טיפול גדול מצידם. צריכים וודאי עזרה, איזו תמיכה, אבל את הכל אנחנו נעשה, בכמה שאפשר בתמיכה שלהם. וכל הדברים הטובים, נפרסם שהם גרמו לזה, אותם הפוליטיקאים, למרות שהם כהרגלם.

כך אנחנו צריכים לגשת, ולא ביחסים בין המדינות. הראש שלהם עובד כל הזמן, "איך אני דופק את זה, איך אני מזיז את זה, ומעליהם אני כך מעלה את עצמי יותר ויותר". בזה אני לא נוגע, זאת ההתעסקות שלהם, זה החיים שלהם. הם כל הזמן חושבים רק לכיוון זה. כך הם בנויים, ולכן אני לא נוגע, אלא אני נותן להם איפה שבאמת זה לא כל כך מסוכן, במה שהם מסכימים. "תטפל בהם, תטפל בעמך, זה טוב. תרגיע אותם. יפה". ואם אדם כזה שומע, הוא מוכן אפילו לעזור לי עם מישהו. "אה, משה שלי, הוא יעזור לך, תבקש ממנו כל מה שאתה צריך", "משה, אתה שומע? תעזור להם, שיטפלו." זה הכל.

כשהעם יתחיל להשתנות, העם כבר לא יוכל לסבול אותם ואז נצטרך להחליף אותם. אבל זה לא שהם יתחלפו. הם בעצמם לא מסוגלים, לא לרדת מהמקום שלהם ולא להשתנות, כי השכל שלהם כבר פגום לגמרי. הם לא יכולים להיות. לא פוליטיקאים אגרסיביים, אגואיסטיים.

אופיר: למה אנחנו לא יכולים לגעת ביחסים בין המדינות? הרי בסופו של דבר, כדי ללכת לתיאור כמו שתיארת, כל מדינה תצטרך לגלות את יחסי התלות שלה במדינה האחרת.

הם מגלים עכשיו תלות זה בזה, אבל אצלם זה פוליטיקה, אצלם זה החיים שלהם. איך אתה יכול לקחת את זה מהם? הם נהנים מזה, הם חיים מזה. נניח שיש לי תרופה, אני מרסס משהו באטמוספרה, סביב כדור הארץ וכולם נרגעים, כולם מתחבקים, מדברים יפה, אף אחד לא רוצה מהשני כלום. נניח שיש לי כזה תרסיס, הם ירצו את זה או לא?

אופיר: כן.

כן? אז אני ארסס ספריי שממחר אף אחד לא רוצה להיות עשיר, אלא רוצה שכולם יהיו בשווה. מנהל הבנק שלך ירצה?

אופיר: לא.

לא. עליו אתה מבין, כי אתה גם כלכלן. אז תאמין לי שזה אותו דבר לפוליטיקאים. הם לא יכולים. הם לא ירצו.

אופיר: נקרא ציטוט של בעל הסולם, מתוך כתבי הדור האחרון.

"סוף הקומוניזם האלטרואיסטי הוא להקיף את כול העולם ולכול העולם תהייה רמת חיים שווה. אמנם, התהליך המעשי הוא לאט לאט, שכול אומה, שרוב ציבור שלה כבר נתחנך להשפעה לזולתו, ייכנסו בראש למסגרת הקומוניזם הבין לאומי."

מה בדיוק צריך להיות התהליך? לפי אילו קריטריונים?

כמו שאירופה רצתה להיות מאוחדת, אבל מאוחדת אגואיסטית, לכן זה לא הולך. איחוד עם האגו ביחד, זה לא הולך. אם היו מתקנים את האגו לאט לאט בצורה הדרגתית, ולפי זה היו מתקרבים לחיבור, אז הכל היה בסדר גמור. לפי התיקון שלהם הם היו גורמים לאיחוד אירופאי, ואז האיחוד הזה היה באמת מחזיק כי הוא היה נבנה על שינויים פנימיים שלהם, ואז היה הכל טוב ויפה. אבל מה הם עשו? מלאכותית, לכן יהיה להם קשה.

אופיר: מה בדיוק צריכים להיות הקריטריונים? מהם הקריטריונים לפיהם ייכנסו אומה, לפי אילו קריטריונים היא תיכנס לכלכלה החדשה?

לפי כמה שהיא מסוגלת להיות ברמה החדשה של הקשר בין בני האדם בתוך האומה הזאת.

איגור: יש היום מדינות עם מאפיינים שונים והתפתחות שונה, גם מהבחינה הכלכלית וגם מבחינה תרבותית. יש איזה מדרג שאתה רואה שמדינות ייכנסו לתוך התהליך שבעל הסולם מתאר פה? הרי הוא אומר שזה יהיה איזה שהוא תהליך איטי, שייכנסו מדינות מסוימות ואחר כך מדינות אחרות. איזה מדינות יכנסו קודם?

כל מדינה ומדינה חייבת להגיע למצב שיש בה שוויון בין התושבים, שוויון כלכלי, שוויון מדיני, שתהיה שם אספקה כזאת שכל אחד ואחד נהנה מהחיים בצורה הגשמית, מה שהכרחי לחיים, בצורה שווה עם כולם. כשאני מגיע במדינה שלי לאיזה שוויון ואתה מגיע במדינה שלך לשוויון, אז אנחנו צריכים להשוות את הרמות שלנו. הרמות שלנו צריכות להיות פחות או יותר דומות, כי גם הרמה שלך וגם הרמה שלי היא כזאת שאנחנו מספקים לאנשים דבר ההכרחי לקיום, דירה, יכול להיות אוטו, וודאי שמזון, טיפול רפואי, פנסיה, ביטוח, כל מיני דברים, אבל בצורה נורמלית ממש.

אז פחות או יותר הרמה שלך תגיע לרמה שלי, כי בני אדם הם בני אדם. אנחנו הולכים כדי לספק את הצרכים הגופניים שלנו והצרכים הגופניים הם פחות או יותר שווים, כי הגוף שלנו, הגוף שלי או שלו או שלך זה אותו גוף. אז קצת יותר בשר, קצת פחות ירקות, קצת יותר מזה, קצת פחות מזה, זה לפי אופי העם נגיד או משהו אחר, זה לא חשוב. אבל בסך הכל זה מה שאנחנו צריכים לתת. לכל אחד רמת בריאות מסוימת, פנסיה מסוימת, אם בכלל יש פנסיה, כי כאן זה חשבון אחר עם העבודה.

כשהם מגיעים פחות או יותר להשתוות בדברים האלה אז יש ביניהם ביטול כל הגבולות ואנחנו יכולים לאחד מערכות. או שיכולים להשאיר אותם, אבל אז במה בעצם עוסקת הממשלה? היא לא דואגת כמו שהיום לכמה שיותר תוצרת ואחוזים יש כל יום ומה עם המטבע והכל, לא. אלה דברים לגמרי אחרים, איך אנחנו מארגנים את האנשים כך שהם בעיקר נעים לקראת החיבור, ליתר חיבור. למה? כי מתחילים לגלות שיתר חיבור, מרכז החיבור, הוא מקור הכוח שלנו, הוא מקור השפע.

איגור: והתנועה הזו שאתה רואה, אם נגיד ניקח שתי מדינות כמו אלבניה וגרמניה, באיזו מדינה אתה חושב שהתהליך הזה של התקרבות לחיבור יעבור יותר מהר?

אלבניה וגרמניה, שתי מדינות שרמת הסוציו אקונומיה בהן שונה לחלוטין, מנטאליות שונה, היסטוריה שונה, וגם דת שונה, יש איזשהו קריטריון שאתה יכול היום לראות שלפיו המדינה הזאת תתקדם מהר והמדינה הזאת יותר לאט?

קשה לענות על זה. אתה שואל אותי על המימוש ואז נפתחים כל כך הרבה תנאים חדשים שאני לא יכול לקחת אותם בחשבון.

איגור: אין פה איזשהו חשבון?

יש, אבל אני לא רוצה לנקוב בזה.

אופיר: אנחנו נמשיך עם הנושא הזה גם בתוכנית הבאה. תודה רבה הרב ד"ר מיכאל לייטמן. תודה לאיגור. נתראה בתוכנית הבאה. תודה שהייתם איתנו.

(סוף התכנית)