עוד לא הספקנו להתלהב מההסכם עם איחוד האמירויות, והנה בחריין מצטרפת לחגיגות. עם זאת, לא בטוח שהחדשות הללו מתקבלות טוב ברחבי העולם. אנחנו חיים במציאות שבה הצלחה של מדינה מסוימת מעוררת קנאה הרסנית אצל האחרות. בקרב מדינות אירופה, למשל, אנו עלולים להיתקל ביחס מתוח ובהשלכות לא כל כך משמחות. כך או אחרת, אין מתנות חינם, ואנחנו נצטרך לשלם על מה שזה עתה קיבלנו.
לכן, כדאי לחשוב מבעוד מועד מה ביכולתנו לעשות כדי לגרום לעולם להיות אוהד יותר כלפינו. איך אנחנו צריכים לסדר את עצמנו בתוך המדינה, כדי שאומות העולם ירגישו שקיומנו במזרח התיכון דווקא, הוא כדאי עבורם. הרי עברו כל כך הרבה שנים מאז שקמה המדינה ועדיין, עד היום לא מקבלים אותנו כאומה שווה בין האומות. מדוע לא מתייחסים אלינו כמו לבחריין, לצורך הדוגמה? למה תמיד יש הרגשה שאנחנו תקועים לעולם כמו עצם בגרון?
כמה שלא ניסינו להיפטר מהתווית המיוחדת שמודבקת עלינו, החיים מוכיחים שלא נותנים לנו להיות עוד מדינה נורמלית בין כל המדינות. סוציאליסטים, קומוניסטים ושאר מיני אוטופיסטים ניסו לעשות זאת, ולא הובילו לשום תוצאות.
שקט יוכל להיות לנו רק כשנבין שלעם הזה יש צורת קיום אחת אפשרית. בפאזל הכלל-אנושי, אנחנו אלה שיכולים להראות דוגמה לקיום על פי חוקי השלום הגלובליים. מדובר בחוקי ההתקשרות האינטגרלית שמוגדרים בכל הטבע: הדומם, הצומח והחי מרכיבים יחד מערכת הרמונית, שבה קיומו של כל פרט משלים את מארג החיים. אם נבין לעומק את קוד ההתקשרות הזה ונצליח ליישם אותו בתוך ישראל, או אז נהווה חברת מופת שתזכה להערכה, לאהדה ולתמיכה מכל העולם.
חוקי השלום נחקרים ונלמדים בחכמת הקבלה, ובמשך אלפי שנים גדולי האומה חיו לפיהם. כיום, כשהעולם מקושר כל כך ובו זמנית האגו הגיע לממדים עצומים עד שאף אחד לא מסוגל להסתדר עם השני, אנחנו זקוקים לשיטת התקשרות חדשה בין בני אדם. על רגל אחת, חוקי השלום מתבססים על הגילוי שמצד הטבע כולנו איברים שונים בגוף אחד כללי. קשורים זה לזה, תלויים זה בזה, ולכן מוכרחים ללמוד להתחשב זה בזה. לעזור, לתמוך, להשלים. לוותר על האגואיזם הצר, או ביתר דיוק להתעלות מעליו, כדי שנוכל להתחבק בכל רגע ורגע עם כל האחים שלנו. למרות כל ההבדלים והפערים.
ברגע שנפצח את האתגר הזה ונדע להתקשר בשלום בינינו הישראלים, האומות השונות יבואו לפה ללמוד את סוד החיים הטובים, להעתיק את שיטת החיים האינטגרלית למדינות שלהם. כל המתחים בעולם יתחילו להירגע, ובהתאמה גם היחס לישראל ישתנה מן הקצה אל הקצה. משום כך, כל התקווה שלנו לשלום עם אומות העולם תלויה ועומדת על שינוי מהותי ביחסים שלנו איש לרעהו. אז מתי יבוא שלום עלינו? כשנלמד לעשות שלום בינינו. ולא רגע אחד לפני.
"השלום הלאומי, רק בהתפתחו כראוי על פי דרכיו הראויים לרוח עמנו, ישוב להיות מניע את הגלגל הגדול הכללי, את השלום האנושי".
הראי"ה קוק, מאמר "תעודת ישראל ולאומיותו"
"והאמת היא, שכל התפתחותנו בבריאה ההיא, אינה רק ההתחקות אחריה... ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע – באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותנו".
הרב יהודה אשלג – בעל הסולם, "לידת האנושות המאושרת"
"האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו".
בעל הסולם, מאמר "הערבות"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן