heb_o_rav_2010-03-14_program_shal-mekubal_n173
תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תכנית מס' 173
בהנחיית: אורן לוי
תכנית 14.03.10- אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, אנחנו כאן עם "שאל את המקובל", טוב שאתם מצטרפים אלינו. איתי באולפן הרב לייטמן, שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן: לפני שניגש לשאלה הראשונה שאיתה נפתח את התכנית היום, שאלה שמגיעה מכפר סבא, אני רוצה להזמין אתכם לשלוח שאלות נוספות במשך השבוע כולו, הטלפון מחכה לכם 1- 700-509-209, ותמיד אפשר להיכנס לבלוג של הרב לייטמן, הכתובת שלו היא www.laitman.co.il ולשלוח שאלה. יש אייקון בצד "שאל את המקובל", השאלות מגיעות אלינו למערכת. השאלה הראשונה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה.
שאלה: שלום, שמי שפיצר מריאן מכפר סבא. אם אין לנו זכות בחירה חופשית, מה הטעם בשבע הדיברות האחרונות שמתייחסות כאילו לבחירה חופשית?
אורן: אולי לפני שתענה אני רק אזכיר לצופים שלא זוכרים, שבע הדיברות האחרונות מתרכזות בעיקר בדברים של "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", "לא תחמוד" וכן הלאה.
הרב לייטמן: בין אדם לחברו.
אורן: כן. אז אם אין בחירה חופשית, מה הטעם בכל זה?
הרב לייטמן: בכלל מה הטעם שניתנה תורה? תורה ניתנה לבעלי הבחירה, זאת אומרת, לאדם שיש בו כבר שני כוחות שמפעילים אותו ולא כוח אחד. כשאדם בעולם הזה מתגלגל וחי סתם, שכל רגע ורגע יש בו כל מיני מחשבות ורצונות והוא לא יודע מאיפה הם ובכלל לא מודע לזה, אלא מקיים את מה שנותנים לו, את מה שמתעורר בו, האדם נקרא כ"בהמה", כולם "כבהמות נידמו", אין בו שום בחירה חופשית. הבורא סובב לו את כל הסיבות..
אורן: על מי אתה מדבר?
הרב לייטמן: אדם רגיל שבעולם הזה, כל אחד ואחד משבעה מיליארדים, לא חשוב מי הוא ומה הוא.
אורן:אין לו בחירה?
הרב לייטמן: אין לו בחירה חופשית לגמרי. ואין שכר ואין עונש ואין שום דבר.
אורן: למה אין לו בחירה?
הרב לייטמן: כי הטבע מפעיל אותו.
אורן: במה?
הרב לייטמן: ה"אלקים" שווה בגימטרייה "הטבע", והוא מפעיל אותו.
אורן: איך?
הרב לייטמן: שמפעיל בו את הרצון, ואדם מקיים את הרצון.
אורן: איזה רצון?
הרב לייטמן: לא חשוב אילו רצונות, כל הרצונות שבנו, והרצונות האלו לפעמים הם נמצאים כביכול בהתנגדות ובהתנגשות זה עם זה, אז נראה לנו שאנחנו נמצאים במאבק פנימי בתוכנו. אבל זה הכול משחק משמיים.
אורן: מה זאת אומרת הטבע מפעיל בי רצון?
הרב לייטמן: כשאיזו חיה רוצה לישון ואחר כך רוצה לאכול, טורפת מישהו ואוכלת, אחר כך הולכת לשתות, אחר כך מולידה את הצאצאים שלה, ומתה, מה קרה כאן? היתה לה גם בזה בחירה חופשית במשהו?
אורן: לא יודע.
הרב לייטמן: במה האדם שונה?
אורן: אתן לך דוגמא. החיה הזאת צריכה לאכול מה? עשב?
הרב לייטמן: כן.
אורן: נגיד פרה.
הרב לייטמן: אז היא בוחרת עשב זה או עשב זה.
אורן: לא נכון.
הרב לייטמן: כן, ודאי, אתה לא מכיר את הפרות.
אורן: האמת שאני לא כל כך מכיר את החיות, אבל עזוב רגע את החיות, אנחנו בני אדם.
הרב לייטמן: זה לא חשוב שאנחנו נראים כך.
אורן: לא שנראים. נניח שאתה הולך לסופרמרקט, אתה רוצה לקנות גבינה, לפניך עשרים סוגים. אתה בוחר איזה סוג.
הרב לייטמן: איזו בעיה יש לי, יש לי בחירה חופשית?
אורן: לא יודע אם חופשית, יש פרסומות, אבל בחירה. להבדיל מהחיה שאין לה.
הרב לייטמן: פרסומות נותנות לי בחירה? פרסומות בוחרות במקומי.
אורן: לא, אני אומר אולי באמת הבחירה שלך היא לא ממש חופשית כי חברה שיש לה יותר כסף, משפיעה עליך ביותר פרסומות, זה נכון.
הרב לייטמן: זה הכול.
אורן: זה נכון, אבל זה עדיין לא מביא אותי להבנה של מה אתה מתכוון שאתה אומר אין לנו בחירה?
הרב לייטמן: אין בחירה, כי אני פועל לפי התכונות הפנימיות שלי, שאיתן נולדתי, וגם מתוך אותם ההרגלים מבית אמא שהתרגלתי אליהם, ועכשיו בסופר כמה עולה זה וזה, והיכולת שלי, והפרסום שיש ליד כל דבר, ואולי מקרים שאני עוד לא יודע מה קורה לי כך או כך. נניח שיש איזו גבינה אבל היא עומדת יותר מידי למטה, ואני לא יכול להתכופף, אלף ואחת סיבות, לא ידועות לי, אבל אני בסופו של דבר לוקח. אז אי אפשר להגיד שאני כאן חופשי.
אורן: למה?
הרב לייטמן: כי אני בסך הכול מממש את הכול היוצרות שבי, לפי איזו נוסחה פנימית שהתייצבה בי באותו הרגע. תסלח לי, המקצוע שלי הוא ביו קיברנטיקה, איך פועל האדם, איך הוא נפעל, ואני אומר לך שהביולוגים שמגלים עכשיו גנים והורמונים בתוך האדם, הם גם אומרים שאנחנו לא חופשיים. ההוא גנב בגלל שיש לו גן כזה. הוא מסכן, מה הוא אשם? וההוא הורג מישהו, בגלל שיש לו גן כזה.
אורן: בוא נזרום עם הנקודה הזאת הלאה.
הרב לייטמן: בכולנו יש בִּפנים יד ה', יד הבורא, שמסובב אותנו. ואנחנו לא חופשיים בכלום. כולם כבהמות נפעלים כך וזהו.
אורן: מה זה בדיוק "יד ה'"?
הרב לייטמן: "יד ה'" הוא הטבע שסובב אותנו במאה אחוז.
אורן: ה' והטבע זה אותו הדבר עבורך?
הרב לייטמן: כן, הבורא בגימטרייה הטבע, ה"אלקים" בגימטרייה "הטבע", זאת אומרת, שזה אותו דבר. כל הטבע הכללי, כל המציאות הכללית זה נקרא "הבורא".
אורן: מה הקשר בין הגנים וההורמונים שלי והאינסטינקטים שלי והחינוך שקיבלתי וכל מה שתיארת קודם? מה הקשר בין מה שיש בי, לבין "הטבע" או ה' או הבורא או איך שלא תקרא לזה?
הרב לייטמן: אותו דבר.
אורן: אבל למה?
הרב לייטמן: מי זה אתה? למה חתול לא מרגיש כך? אותו דבר.
אורן: מה מרגיש חתול?
הרב לייטמן: גם החתול מרגיש שהוא חושב, רוצה, מתרגז, פוחד, גם אותו דבר. במה אנחנו שונים?
אורן: לא, אני לא מבין כזה גדול בחתולים, אבל סתם אני אומר, מה שיש בי אמרת שזה כאילו מלידה נמצא בי, כל התכונות שלי.
הרב לייטמן: יש תכונות שנמצאות בנו מלידה, יש תכונות שקיבלנו בכלל בתורשה, עם החינוך, עם הסביבה.
אורן: כל מה שתגיד, איך כל זה קשור לטבע?
הרב לייטמן: כי הכול הטבע מפעיל אותי, לא אני.
אורן: איך הטבע מפעיל אותי? מה הקשר ביני לבין הטבע?
הרב לייטמן: כי אני חלק ממנו, מה זאת אומרת? מישהו הוליד אותי.
אורן: כן, אז אני חלק ממנו, מאבא שלי.
הרב לייטמן: מאבא שלי. אחר כך מישהו השפיע עלי בחינוך?
אורן: ודאי, המורה בבית ספר והגננת.
הרב לייטמן: אני קראתי אחר כך כל מיני ספרים, שמעתי כל מיני דברים, בסביבה הנוכחית.
אורן: כן, עד פה הכול מובן. איפה הבורא, הטבע פה בתמונה, איפה הם?
הרב לייטמן: זה הכול לא הטבע? אלא מה זה?
אורן: אני לא יודע, אבא שלי זה הטבע? המורה בבית ספר זה הטבע?
הרב לייטמן: כלפיי כן. כלפיי הם המולידים, המחנכים, המשפיעים עלי, כל זה מסביב, כל זה מבחוץ, הם בנו אותי עכשיו.
אורן: אני נוסע באיילון, יש שלטי חוצות, זה הטבע? הכול זה הטבע?
הרב לייטמן: כן.
אורן: כל מה שהוא לא אני, זה הטבע?
הרב לייטמן: כן. ואני תוצאה ישירה מזה. ואין לי שום בחירה חופשית. מה שאני מושפע מכולם, מהמולידים אותי ומהמחנכים ומהמשפיעים, מהכול, אני התוצאה מזה. מי אני? הרצון הגולמי שהתנפח מכל ההשפעות האלה עליו וכך הוא נראה, וזה אני. אז זה אני? לא. עשו אותי כך.
כשאתה בא אליי ואומר "למה אתה עושה כך"?, אז אני אומר לך, סליחה, זה אני? אני לא עושה. יש כאן איזו מכונה שבנו אותה, שתכננו אותה, תכנתו אותה, ואז המכונה הזאת עובדת, היא מתקדמת, היא עושה לפי מה שהיא קיבלה בתוכנה, במבנה שלה, הכול היא מתקדמת הלאה. אין לה לא דין ולא חשבון ולא שכר ולא עונש, ואם היא כך תתקדם הלאה שהיא תגמור את התפקיד שלה והקיום שלה, אין לה לא שכר ולא עונש ולא גן עדן ולא גיהינום, כלום.
אורן: בוא נחזור לשאלה של מריאן מכפר סבא. אם כך, למה יש את הדיברות שאומרות "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב"?
הרב לייטמן: הם לא ניתנו לאנשים האלו שהם כבהמות.
אורן: מי זה אלו? אמרת שזה כולם.
הרב לייטמן: רגע, כאן יש נקודה מיוחדת.
אורן: אוקיי.
הרב לייטמן: שפתאום אדם מתחיל להרגיש שהוא לא מכונה, שיש בו איזו נקודה אחרת, נקודת תצפית מאוד מעניינת. שהוא מסתכל על עצמו מהצד ואומר, "זאת מכונה, נכון, אבל עכשיו אני מסתכל על המכונה הזאת מהצד, וזה האני". מי זה ה"אני", אני עוד לא יודע, רק אני לא מסכים עם הקיום האוטומטי הזה. אני לא רוצה להיות בובה על חוטים, אני לא רוצה להיות סתם נפעל. אני רוצה להבין מי אני, מה אני, בשביל מה אני. אם רק לזה, אני לא מסכים עם החיים האלו בכלל מלכתחילה. שייקחו אותם ממני.
אורן: מה הקשר בין נקודת התצפית הזו לבין עשרת הדיברות לצורך העניין?
הרב לייטמן: הנקודה הזאת נקראת "נקודה שבלב" או "תחילת הנשמה".
אורן: מה הקשר בינה לבין עשרת הדיברות?
הרב לייטמן: שעל ידי עשרת הדיברות ובכלל כל מה שנקרא אצלנו "תורה" או "אור" או "השפעה מלמעלה", אנחנו יכולים את הנקודה הזאת לפתח. זה שאדם מתחיל להרגיש את הנקודה הזאת ולהגיד "אני לא מסכים עם החיים האלו", "אני לא רוצה להיות חתול", "אני רוצה להיות אדם", "עכשיו את הנקודה הזאת, אני רוצה שבה יהיו לי כל החיים שלי", אז הוא זקוק לתורה, אז הוא זקוק להתפתחות.
אורן: בוא נהיה קונקרטיים. נניח שניקח את "לא תרצח". מה הקשר בין "לא תרצח" לבין הנקודה הזאת של התצפית?
הרב לייטמן: אז הוא מתחיל לקרוא את התורה בצורה אחרת לגמרי. "לא תרצח", לא מדובר שאדם לא ירצח את השני כאן בחיים האלו, בעולם הזה.
אורן: על מה מדובר?
הרב לייטמן: מדובר על ההבחנות הפנימיות שלו, איך שהוא צריך לגלות את הטבע שלו, ואז בטבע שלו לשנות את היחס שלו לכולם, לאחרים. כי הנקודה הזאת נשארת נקודה, ואת כל הטבע שהוא מגלה עכשיו, הוא רואה אותו כרע. כל מה שקיבל מההורים ומהמחנכים ומהחינוך הסביבתי, בתי ספר וכו', כל מה שקיבל, חוץ מהנקודה הזאת, עכשיו הוא רואה שהכול רע.
אורן: רק לא הבנתי מה הקשר ל"לא תרצח"?
הרב לייטמן: עכשיו, כשהוא מתחיל ללמוד את התורה שנקראת "תורה", "האור המחזיר למוטב", עם נקודת התצפית החדשה שלו, הוא מתייחד עם התורה, עם האור, עם הכוח העליון, ומסתכל על הטבע שלו כמו על משהו זר, ורוצה לתקנו.
אורן: איפה "לא תרצח"?
הרב לייטמן: "לא תרצח" נמצא בטבע, שאני רוצה לרצוח. ו"לא לגנוב" נמצא שם, שאני גונב.
אורן: מי רוצה? המכונה הזאת?
הרב לייטמן: כן. הוא מתחיל להרגיש שכלפי כולם, כלפי האחרים, כך הוא מתייחס. כל המצוות הן כולן כלפי הזולת או דרך הזולת כלפי הבורא.
אורן: אבל אם ניקח בן אדם ממוצע, הוא לא רוצה לרצוח אף אחד.
הרב לייטמן:הוא עדיין לא גילה זאת.
אורן: מה פירוש?
הרב לייטמן: כי נמצאות בי כל ההבחנות הללו. כל מה שאנחנו מדברים לפני יום כיפור, בכל ה"אשמנו, בגדנו" וכן הלאה, בכל הסליחות, הכול נמצא באדם, הכול יש בכל אחד. כל אחד מאיתנו צריך לגלות את עצמו כרשע גמור, ובאמת הוא רשע גמור, רק עוד לא גילה את זה - שיש בו יצר רע.
כתוב "בראתי יצר רע". לא נמצא באדם שום דבר חוץ מהרע הזה. והנקודה הזאת שהיא מחוץ ליצר רע, היא רק נותנת לאדם אפשרות לראות את עצמו בצורה אובייקטיבית מבחוץ, ואז הוא יכול לתקן את היצר רע שלו ולהפוך אותו ליצר טוב. היצר הטוב הזה כבר מתחיל להיות דומה לבורא. ביצר הטוב הזה הוא מתחיל להיות "אדם", דומה לבורא.
אורן: לא הבנתי את כל הסיבוב הגדול הזה, כי השאלה התחילה מדבר מאוד פשוט, אם אין לנו בחירה חופשית, לָמה הביאו לנו דברים כמו "לא תרצח", "לא תנאף" וכן הלאה?
הרב לייטמן: לא הביאו לנו את זה.
אורן: אתה אומר לא הביאו לנו.
הרב לייטמן: לא, זה רק לאלו שיש להם גם נקודה שבלב. לכל האנשים האחרים שיתעסקו בזה, שלא ירצחו זה את זה, גם את זה מקבלים כמו שמקבלים את כל הדברים בחיים, בגירסא דינקותא.
אורן: אז מה קורה כל זמן שאין לאדם נקודה שבלב?
הרב לייטמן: הוא לא מתקן את עצמו.
אורן: לא שלא מתקן. נניח שהוא ירצח מישהו חלילה, אז לפי הגישה שלך אנחנו לא צריכים לשפוט אותו ולשים אותו בבית סוהר?
הרב לייטמן: אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, זה לא שייך לדין אמת.
אורן: מה זאת אומרת דין אמת?
הרב לייטמן: כי דין אמת זה אם יש לו בחירה חופשית, ולו אין בחירה חופשית. רצח את מי שרצח. לֶך לביולוגים, לזואולוגים, לפסיכולוגים, הם יגידו לך מה קורה לאדם, למה הוא עשה זאת, אז הוא אשם? הם יגידו לך שזה בגלל החומצות והתדרים החשמליים שיש לו בגוף והוא לא אשם, מסכן, הוא רק ביצע איזה מצב פנימי שהתבצע בגוף שלו
אורן: אז איך נשמור על החברה האנושית?
הרב לייטמן: אנחנו צריכים לגלות את הרע, שאנחנו באמת אוכלים זה את זה והורסים והורגים ואונסים זה את זה, ואז נביא את עצמנו לתיקון.
אורן: ובינתיים?
הרב לייטמן: בינתיים מתגלגלים לרע, עד הכרת הרע המלאה.
אורן: לא, מה נעשה בינתיים עם האנסים, הרוצחים וכן הלאה?
הרב לייטמן: תעשה איתם מה שאתה רוצה, זה לא חשוב.
אורן: אם אני מבין, נסכם את ההתייחסות שלך לכל העניין הזה, אתה מדבר איתי בעצם על שתי תורות. יש את התורה כמו שאנחנו מפרשים אותה עכשיו, ויש את התורה שפוגשת אותה נקודת תצפית שלי על עצמי, על המכונה המופעלת שלי.
הרב לייטמן: כן, זה נקרא "דעת תורה", כי "תורה" זה "האור המחזיר למוטב". שמהנקודה הזאת אתה דורש אור שעל ידו אתה תתקן את הטבע שלך, לזה ניתנה התורה. ובתורה האחרת משתמשים, כמו שאתה אומר, עשרת הדיברות וכמו ששואל האדון הזה. שאת זה ממשיכים איתם כרגיל.
אורן: אוקיי, בוא נעבור מכפר סבא לנתניה. כותב לך שלומי מנתניה דרך הבלוג שלך.
שאלה: אמא שלי כל שנה בטירוף לקראת פסח, הופכת את הבית, מסתובבת עם נרות, קונה כלים מיוחדים ומשגעת את כל המשפחה. רציתי להבין האם בעידן המודרני זה עדיין חשוב, ולמה עושים את זה. וכצופה בערוץ רציתי לדעת האם בכלל יש לזה קשר או משמעות רוחנית?
הרב לייטמן: כן, יש משמעות רוחנית. ומורנו בעל הסולם ומורי רב"ש מאוד דאגו להיות בפסח בצורה הכשרה ביותר, והחומרות שהם הנהיגו בבית וגם קיבלתי מהם, הן חומרות מיוחדות מאוד.
אורן: מה כל העניין הזה עם הפסח והכשרות וכן הלאה מבחינה רוחנית?
כשאתה מכין את עצמך לפסח כשר לפי ההלכה הפשוטה, אתה בזה רוצה להיפטר בכוונה מכל הרע שבך, מכל השנאה שלך לאחרים, מכל הדחייה שלך מאחרים. אתה בזה רוצה להביע את הנכונות שלך להתעלות מעל האגו. פסח זה התעלות מעל האגו. "פסח", לצאת, יציאת מצרים, לצאת מהרע, לצאת מהאגו.
אורן: מה רע בחמץ?
הרב לייטמן: בחמץ עצמו אין שום דבר רע. בחמץ רע איך שאתה משתמש בו. אנחנו רק צריכים להתעלות מעל האגו, לכבוש כוח רוחני, ואז כשאנחנו אוחזים טוב בכוח הרוחני, אנחנו שוב פונים לאגו ומתחילים להעלות אותו למעלה לאותה רמה רוחנית, ואז הופכים אותו לטוב. לכן אנחנו רק צריכים לצאת לשבעה ימים, לאיזו מידה שלמה מעל האגו שלנו, לחול המועד דפסח, ואחר כך אנחנו שוב חוזרים לחמץ.
אורן: איך זה קשור לחמץ, אני קצת איבדתי אותך? אמרת קודם שמוציאים את החמץ מהבית.
הרב לייטמן: מהלב.
אורן: צריך לצרף לזה כוונה שאני רוצה להוציא אותו מהלב, את השנאה שלי לאחרים, את זה?
הרב לייטמן: כן.
אורן: זה החמץ?
הרב לייטמן: האגו שלי כלפי האחרים, זה כלפי האחרים. כי כל האגו מאיפה הוא בא? הוא בא מזה שהיתה נשמה אחת ופתאום גילה שזה הרבה נשמות נפרדות ושונאות זו את זו.
אורן: מי גילה?
הרב לייטמן: הנשמות עצמן התחילו לגלות כך. זה בא לנו מחטא אדם הראשון.
אורן: ומה הקשר אלינו שהנשמות גילו את זה? מתי הן גילו?
הרב לייטמן: אנחנו צריכים לגלות עכשיו.
אורן: מה אנחנו צריכים לגלות, שאנחנו שונאים זה את זה?
הרב לייטמן: כן.
אורן: ואז מה עושים עם זה?
הרב לייטמן: ואז מתקנים. חוזרים לטוב. אנחנו נמצאים עכשיו במצב שגמרנו שבע שנות שובע, בכל ההתפתחות האנושית. חשבנו שאנחנו הולכים ומשתכללים ואנחנו כל הזמן משגשגים ומגיעים לטוב, וכבר עשרים, שלושים שנה האחרונות, אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים במין דחייה.
אורן: דעיכה?
הרב לייטמן: דעיכה.
אורן: האטה כזאת.
הרב לייטמן: כן, והחיים הם לא כל כך נגמרים לטוב, והעולם לא יודע לאן הוא מתקדם, והילדים שלנו כבר לא כל כך בטוחים שיהיה להם יותר טוב, הגענו לשבע שנות שובע. ומתחילים שבע שנות רעב שבע. שנות שובע היו באמת עשרות אלפי שנים. הן לא היו באמת טובות, אבל אנחנו חשבנו שאנחנו בכל זאת משגשגים והולכים לטוב. עכשיו אנחנו גמרנו את הפיק הזה, ומתחילים בירידה.
אורן: אתה יודע, אני כאבא לילדים מזדהה איתך כאילו בצורה מוחלטת, אולי לא כל כך בחומר, זאת אומרת, מבחינת מה שיש לי ומה שאין לי ברכוש, אבל מבחינת כמו שאתה מתאר את הדור הבא, את הדאגה לילדים, אני מסתכל כאילו לאילו חיים הולדתי אותם, נהיה לי שחור בעיניים.
הרב לייטמן: נכון.
אורן: אז הלאה, עכשיו אנחנו במדרון.
הרב לייטמן: כן, גמרנו שבע שנות שובע.
אורן: עכשיו רעב.
הרב לייטמן: עכשיו שבע שנות רעב. נקווה שזה באמת יהיה קצר.
אורן: זה צריך להימשך שבע שנים?
הרב לייטמן: לא, אבל אפילו שבע שנים, מה זה שבע שנים?
אורן: ממתי אתה מתחיל את זה?
הרב לייטמן: זה התחיל בעצם מביאת עם ישראל לארץ ישראל, לפני כמאה שנה.
אורן: זה הרעב?
הרב לייטמן: סוף המאה התשע עשרה, תחילת המאה העשרים.
אורן: אז לפני מאה ועשר שנים התחילו שבע שנות רעב?
הרב לייטמן: כן.
אורן: אוקיי.
הרב לייטמן: כי אנחנו קיבלנו את ארץ ישראל, קיבלנו לארגן את עצמנו כעם ישראל ולא התחלנו את זה, לא עשינו את זה.
אורן: מה זה לארגן את עצמנו כעם ישראל? די התארגנו, יש לנו מדינה.
הרב לייטמן: לא, איזו מדינה? סליחה, אני ציוני, אבל רק תבינו שהמדינה והעם שלנו, יכול לפעול, יכול לעמוד, רק בתנאי שיש "ואהבת לרעך כמוך", שיש אהבת הזולת. לפי זה אברהם חיבר את קבוצת התלמידים שלו והיא הפכה לעם. במעמד הר סיני אתם נעשיתם לעם, בֶּמה? להיות "כאיש אחד בלב אחד".
אורן: פה ושם יש כזו הרגשה, בעיקר במלחמות.
הרב לייטמן: לא, במלחמות זה לא על ידי אהבה, במלחמות אנחנו מתחברים על ידי פחד, כל אומה כך מתחברת.
אורן: ומה אנחנו צריכים?
הרב לייטמן: אנחנו צריכים אהבה, "ואהבת לרעך כמוך". מה היה חורבן בית המקדש? שנפלנו מאהבת הזולת, מאהבת אחים, לשנאת אחים, לשנאת חינם. עכשיו אנחנו צריכים להגיע חזרה, משנאת אחים לאהבת אחים.
אורן: אז מתי יגמרו שבע שנות הרעב?
הרב לייטמן: מתי שאנחנו נבין שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, ונרצה לעשות את זה. ואז אנחנו נברח מהמצב הזה של שנאת חינם בינינו, נרצה שזה יקרה, ונגלה אז שרק חכמת הקבלה יכולה לעשות זאת, כי היא מביאה לנו את האור הזה שמוציא אותנו ממצרים, מהרע הזה, משנאת החינם הזאת, ואנחנו אז נצא.
אורן: איפה פה בתמונה החמץ הזה, כי הוא די חמקמק. אמנם בהתחלה מחפשים אותו, שורפים אותו, ושבעה ימים לא אוכלים אותו, אבל אחר כך עוד פעם אוכלים חמץ, אז כאילו מה נהיה?
הרב לייטמן: כי אחר כך, כשאתה רוכש במשך שבעה ימים כוח ההשפעה, אתה יכול אחר כך לאט לאט להעביר את החמץ ללהשפיע.
אורן: עוד פעם אתה מתחיל לשנוא?
הרב לייטמן: לא. אתה רק לוקח קצת מהשנאה הקודמת שלך, ומתקן לאהבה.
אורן: איך מתקנים שנאה לאהבה?
הרב לייטמן: קודם כל אני נמצא כל כולי בשנאה, שונא את כולם. אחר כך אני מגלה שהשנאה שלי לכולם זה כוח הרסני, אני חייב להיפטר ממנה. איך לעשות? אני מוציא את עצמי על ידי עסק בקבלה, שאני מגלה את הכוח העליון, הוא עושה לי את היציאה הזאת.
אורן: זה נקרא "יציאת מצרים"?
הרב לייטמן: כן, זאת "יציאת מצרים". לא את הרע אני מוציא ממצרים, מצרים נשארת במקום. אני מוציא את הנקודה שבלב שלי. את ההבנה הזאת, ההכרה הזאת, שאני חייב לברוח, אני חייב להתעלות מעל הרע שלי. אני יוצא, בורח מזה, החמץ נשאר במצרים. זה לחם העוני, המצה, אני מסתפק במועט, לא רוצה כלום חוץ מהקיום שלי יחד עם אחרים.
כשאני יצאתי, כשאני נמצא בזה, אני רוכש את כוח האהבה, כוח הקשר עם הזולת, עכשיו אני מתחיל לפנות לרע הזה, לחמץ, אחרי שבעה ימים, ומתחיל לאט לאט להעביר אותו ולהפוך אותו לאהבה. ממה אני בונה את האהבה שלי לזולת? מהשנאה שהיתה לי קודם. את כוח הרע אני הופך לכוח הטוב. ולכן אני חוזר לחמץ, ובמשך כל השנה אני מעביר אותו לטוב. גמרתי את השנה, תיקנתי את עצמי, וזה מה שהייתי צריך לעשות.
אורן: מה קורה בשנה הבאה?
הרב לייטמן: ברוחניות אין השנה הבאה. רק בגשמיות זה כאילו חוזר.
אורן: היציאה הזאת לנקודה שבלב זה היציאה ממצרים, שאתה משאיר את האגו במצרים יוצא לנקודה שבתוך הלב שלך, אמרת שהתהליך הזה לוקח שבעה ימים.
הרב לייטמן: כן. צריכים לשהות שבעה ימים מחוץ לאגו. אתה בזה מקבל השפעת האור על הנקודה הזאת שהיא הופכת להיות נקודת הבסיס החדשה שלך, החזקה.
אורן: שבעה ימים זה שבעה ימים, או שכמו שבע השנים שזה לא בדיוק שנים, זה גם לא בדיוק ימים?
הרב לייטמן: לא זה מידה שלמה. ברוחניות הכול זה לגמרי לגמרי לא כמו כל הזמנים האסטרונומיים שלנו.
אורן: זה יותר מהר או יותר לאט משבעה ימים שלנו?
הרב לייטמן: זה יכול להיות הרבה יותר מהר.
אורן: הרבה יותר מהר?
הרב לייטמן: כן, גם שבעה ימים, גם שבע שנים.
אורן: מי זה פרעה בכל החגיגה הזאת? האגו זה פרעה?
הרב לייטמן: האגו שלי.
אורן: האגו זה גם פרעה, גם מצרים.
הרב לייטמן: כן, כי יש באגו שלי כל מיני הבחנות יותר פנימיות, יותר חיצוניות. דומם, צומח, חי, מדבר, זה עולם שלם, שכולו מצרים. במצרים הפנימי ביותר, זה פרעה.
אורן: הוא חזק, כן?
הרב לייטמן: זה הבורא נמצא בו ומחזק אותו כל הזמן ואומר "בא אל פרעה כי אני הכבדתי ליבו".
אורן: הוא אומר למשה?
הרב לייטמן: הוא אומר למשה, לנקודה הזאת שבורחת ממצרים.
אורן: אז יש פה איזו קומבינה?
הרב לייטמן: הבורא נמצא בתוך המבול, הבורא נמצא בתוך פרעה, הבורא נמצא בתוך כל המזיקים האלו, שאנחנו נדע איך להתמודד עימו. כי "אין עוד מלבדו". הוא פועל גם פה וגם שם.
אורן: אז למה הוא מסובב כך את משה, משגע אותו ללכת הלוך חזור עם פרעה ועשר מכות?
הרב לייטמן: כדי שתבין איך אני משחק איתך, שתהיה כמוני.
אורן: אז מי אני פה בכל המערכה?
הרב לייטמן: הנקודה הזאת שרוצה להידמות לבורא על ידי זה שהיא נכנסת למשחק עם פרעה. אני מקבל את המשחק שלך. אתה נמצא אצלי גם בכוח הטוב וגם בכוח הרע. אם הייתי רק בכוח הרע, לא חשוב איפה, אם אני נמצא רק בכוח אחד, אז אני מלאך.
אורן: מה זאת אומרת מלאך?
הרב לייטמן: בהמה שמתקיימת לפי פקודות הטבע. אם אני נמצא רק בכוח הטוב, אני מלאך או גם בהמה קדושה, לא חשוב.
אורן: גם מופעל.
הרב לייטמן: גם מופעל בכוח הטבע, הכול מהבורא.
אורן: רובוט כאילו.
הרב לייטמן: רובוט.
אורן: רובוט טוב או רובוט רע.
יש בני אדם שבעולם הזה, רעים ויש מלאכים שהם טובים. גם טובים ורעים זה לא בזכותם, כך הם פועלים. אבל בנו בתוך בני האדם מתעורר מצב מיוחד, שיש בנו שניהם. יש לי לב ונקודה שבלב. יש לי כוח הרע, כל הלב שלי, כולו שחור, כולו רע, ונקודה אחת שמתעוררת ואומרת, יש כאן דבר אחר, חיים אחרים. לא יכול להיות שכך הכול מתרחש. אני צריך להגיע לסוד החיים. אני צריך להגיע למהות החיים. ואז בין שניהם בלבד, בקו האמצעי ביניהם שאני הולך לבנות את עצמי, בשימוש הנכון בשני הכוחות האלו, אני בונה את ה"אדם" שבי, זה יהיה ה"אני".
שני הכוחות האלו מגיעים מהבורא. כמו ששרים בערב שבת, "בואכם לשלום מלאכי השלום". מלאכי, שניים, שאתה משתמש בשני המלאכים האלו, יצר טוב ויצר רע, וכשאתה מגיע לגמר התיקון שנקרא "שבת", אתה אומר צאו ממני, אני עשיתי את שלי, את עצמי בניתי.
אורן: אני מאוד מודה לך הרב לייטמן, הזמן שלנו פשוט נגמר, זה היה מאלף, ואני מקווה שיחד נצא ממצרים בפסח הזה. תודה לכם שהייתם איתנו, אחרי החג אנחנו פה שוב. עד אז שיהיה לכם כל טוב וחג שמח.
(סוף התוכנית)