ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.11.20 – אחרי עריכה
דודי: נתחיל באירוע שקרה אתמול בווינה. אתמול בערב יצאו בווינה אזרחים אוסטרים רבים לבלות בלילה האחרון לפני סגר של חודש בגלל הקורונה, ומחבלים חמושים ניצלו את ההתקהלות וירו בלפחות שישה מוקדים. נכון לעכשיו יש 4 הרוגים ו-14 פצועים. בית הכנסת והמרכז היהודי של וינה היו מעורבים במתקפת הטרור ואחד השוטרים המאבטחים את המקום נפצע קשה, אבל בגלל שבית הכנסת היה סגור וריק, אף חבר בקהילה היהודית לא נפגע בנס. ראש ממשלת אוסטריה אמר שאי אפשר לשלול מניע אנטישמי לאירוע, בגלל שזה היה מאוד קרוב למרכזים יהודים. לעומת זאת ראש הקהילה היהודית בווינה אמר כי לא ברור אם בית הכנסת הוא יעד וכי הוא נסגר עם תחילת הירי. מה דעתך, האם אתה חושב שמדובר בכל זאת באירוע אנטישמי שהיה מכוון ליהודים או לאו דווקא?
אנחנו יודעים במשך ההיסטוריה, שתמיד כשהעולם עובר כל מיני מצבים קשים, והפנדמיה זה מצב מאוד מיוחד וקשה, זה תמיד בכל זאת מתקרב למעשים אנטישמיים. ולכן גם כאן בטוח שזה קורה כך, בפרט שזה באוסטריה, ווינה זה מקום מיוחד שמרגישים שם את האנטישמיות מאוד. אין לי ספק שזה גם שייך. אבל גם ברור לי, שבכל מקום שיהיו כאלו אירועים הם יהיו יותר ויותר לכיוון אנטישמי. אנחנו לא ראינו את זה מתחילת הפנדמיה ממש בהתפרצות ברורה, בולטת כלפי יהודים, אבל זה יהיה יותר ויותר, ללא ספק.
דודי: אומנם זה היה אירוע שמוסלמים טבחו, אבל באופן סמלי אנחנו כשבוע לפני ליל הבדולח, הלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי פוגרום ביהודים וב-1400 מוסדות יהודיים, ואנחנו רואים שעכשיו היהודים באוסטריה נמצאים בסגר כפול, גם בגלל הקורונה וגם בגלל הפחד ממה שיקרה עכשיו. האם יש לקהילה היהודית באוסטריה ממה לחשוש בכלל?
יש להם ממה לחשוש כבר מזמן, ועברו הימים שהם הרגישו את עצמם בביטחון וביחס יפה מצד הממשל, אבל עדיין אנחנו רואים שהם חיים, אז חיים. מה אפשר לעשות, היהודים הם חיים עד הרגע האחרון, הם לא עוזבים עד שכבר רוצים לגרש אותם, ואפילו שמגרשים אותם הם בכל זאת עושים את כל המאמצים כדי להישאר. זה האופי של היהודים. ודאי שאני חושב שהדברים האלה אין להם מקום, לא מבחינת האנטישמים אלא מבחינת היהודים. הם צריכים להבין שהעולם כבר השתנה, ובמשך כמה עשרות השנים האחרונות הוא כבר מתחיל להסתובב לכיוון האנטישמיות יותר ויותר, וכל מה שהיה אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה אף אחד כבר לא רוצה להתחשב בזה, אלא ההיפך, חוזרים למה שהיה. ההיסטוריה חוזרת, בקיצור, ואם היהודים לא ייצאו מוינה, הכול יכול לחזור.
אנחנו תמיד חושבים שזה לא יכול להיות כמו שקודם, העולם מתקדם, האנשים לא אותם אנשים, הם יותר תרבותיים, הם יותר מבינים, שום דבר לא חוזר, נכון, חוץ מהיחס כלפי היהודים והגלגל האנטישמי, הוא כל הזמן חוזר על עצמו כמו שלא היה. ולכן אני בפנים אישית בטוח שאם כך זה יעבור, אנחנו נגיע לשואה הבאה.
נורמה: 82 שנים עברו מאז ליל הבדולח, איך יתכן שאין שינויים, האם לא למדנו כלום מאז?
אנחנו לא למדנו כלום. אנחנו חושבים שהעולם צריך ללמוד, אנחנו צריכים ללמוד שהעולם לא משתנה. ולמה העולם צריך להשתנות, תגידי לי, למה? הלך להם טוב. היו שם כל כך הרבה יהודים, כמה נשארו אחרי השואה? הם ניקו את אירופה ממיליוני יהודים, חלק קטן שלא הרגו הצליח לברוח. עכשיו, שמונים שנה אחרי השואה, אירופה שוב קצת קצת מתמלאת ביהודים, הגיע הזמן שוב לנקות אותם. האירופאים לא רוצים להרגיש את היהודים בתוכם, ביניהם, בקרבתם בכלל, אז הגיע הזמן. מה זה נקרא שלא למדו? מה הם צריכים ללמוד? הם למדו שאם הם הולכים לפעולות כאלה אכזריות אז באמת מנקים את השטח, זה עוזר להם.
נורמה: האם ההיסטוריה עלולה לחזור באופן דומה?
ודאי שכן. למה לא? מה לא חוזר בהיסטוריה? מלחמות, שנאות, כל מיני גלגולים, וגם כשאנחנו לומדים את התהליכים האלה בתעשייה, בחברה, בכלכלה, הכול עולה ויורד, עולה ויורד, וגם כאן אותו דבר. אני בטוח שאם אנחנו נשאיר את זה כמו שכאן, ודאי שזה יבוא לשואה הבאה.
נורמה: אז השאלה, האם חזית אירופאית מאוחדת של הקהילות היהודיות יכולה לעזור?
כלום לא שווה. אין חזית אירופאית של קהילות יהודיות, אני גם מכיר אותם, זה הכול על הנייר. לאף אחד מהם אין שום כוח ואין להם יחד שום כוח, והם לא יכולים לעצור את גל השנאה הזה, בפרט שאין את מי לשכנע. היום התשתית זה האנטישמים שהם שייכים לאסלאם, אסלאמיים, שאי אפשר לקנות אותם לא בכסף ולא בשום דבר. בשבילם לנקות את אירופה מיהודים, כדרך לנקות אותה ולסדר אותה בצורה שזה יהיה לא הרייך השלישי, אלא שזה יהיה ממש מדינת אסלאם, זו המטרה.
בשביל מה נכנסו מיליוני אנשי אסלאם לאירופה? אצלם זו מטרה פשוטה, כדור הארץ חייב להיות מכוסה בצבע ירוק. ואין כאן שאלה. לכן, להישאר בווינה או באוסטריה או בכלל באירופה, אני חושב שזה כרגיל טיפשות מצד היהודים, אבל אין מה לדבר על זה, היהודים הם לא מבינים את זה, לא מרגישים את זה, הם לא שומעים. כרגיל הם חושבים שהכול יעבור לידם והם יכולים לשכנע בכמה מילים יפות, ובזה שהם יכתבו מכתבים לכמה ארגונים ולכמה ממשלות. זה לא עובד נגד השנאה הזאת, נגד האנטישמיות לא עובד שום דבר, כלום.
נורמה: בגלל התחזית שאתה מצייר, האם היית ממליץ ליהודים בגולה לעלות לארץ?
ודאי. יש להם עוד מקום? בבקשה, שילכו לאוגנדה, למדגסקר, איפה שיקבלו אותם. אפשר לקנות איזה אי ולהתיישב שם, ודאי. בכסף שיש ליהודים אפשר לבנות עוד מדינה אחרת. אבל יש לך מקום גם בסיביר, בבקשה, הרוסים יתנו להם להיכנס לשם. כנסו, תהפכו את המקום הזה למשהו רווחי, טוב. שם מינוס ארבעים בחורף, פלוס ארבעים בקיץ.
דודי: תענוג.
כן. ואוכלים אותך שם.
דודי: יתושים.
לא רק יתושים, אתה לא יודע מה קורה שם. בבקשה, תעשו. אפשר לסכם, הרוסים לא ייקחו הרבה כסף על זה.
דודי: כותב לי חבר יהודי שחי באירופה, הוא אומר שהוא מפחד מהיהודים בישראל, יותר מאשר הלא יהודים שנמצאים בגולה, הוא מעדיף להישאר שם.
בסדר. שיישב שם ויחכה. ראינו כבר חכמים כאלה. אבל גם זה נכון, שגם בארץ היהודים נמצאים ללא טיפול, ללא חינוך, ולא יודעים מה לעשות עם כל המכה הזאת המשותפת.
דודי: אנחנו הזמנו את חברנו אדי מווינה, שיש לו עסק שנפגע מאירוע הירי שהיה אתמול. אדי מתכנן לכתוב עכשיו מאמרים בעיתונות האוסטרית ובקהילה היהודית והוא רוצה לשאול מספר שאלות. אדי בבקשה, תשתף קצת ברגשות שלך ותשאל.
אדי: העסק שלי נמצא בדיוק במוקד אחד של האירוע, אנחנו נמצאים במרכז העיר, ממש קרובים לבית הכנסת.
זה באותה הכיכר שזה היה?
אדי: כן, אנחנו נמצאים באותה כיכר. עובדת שלי התקשרה ואני שמעתי דרך הטלפון איך יורים בחוץ והיא לא יכלה לצאת עד שעה שתיים בלילה. עובדות אחרות מספרות שהן נכנסו לאוטובוס, בכו, ישבו אנשים והכול היה מלא דם, יש פאניקה, יש פחד. עכשיו סגרו את כל מרכז העיר, אמרו לאנשים לא לצאת היום, להישאר בבית. האנשים ממש מפחדים ללכת לעבודה.
יש לי שאלה, איך אפשר לתפוס את האנשים עכשיו מבחינה רגשית, עם איזה מסר? אני שואל את זה, כי אוסטריה נחשבת ניטרלית, הם לא נוגעים באף אחד, לא מתערבבים בפוליטיקה של אחרים. גם האנשים הם כך, האוסטרים לפי היחס שלהם, אז הם שואלים את עצמם מה אנחנו עושים, למה פתאום זה מתפשט כאן. איך אפשר להסביר לאנשים?
אתה בחור שגדל בווינה, אתה מכיר אותם טוב טוב, גמרת שם אוניברסיטה, איך אתה אומר שהם ניטרליים, שהם לא שייכים לכלום. עוד תתחיל לספר על שטראוס והוואלסים שלו ועל כל הדברים האלה. מה יש לך? אנחנו לא יודעים שאוסטריה היא המרכז של הנאצים, זו המולדת של כל הנאצים האלה. בלי אוסטריה הנאציזם לא היה גם מתפשט בגרמניה. ולכן לא צריכים להיות כך נאיביים. אני לא חושב שאפשר ליהודים להמשיך לשבת באוסטריה ולהגיד שזו מדינה ניטרלית ואנחנו בכלל לא שייכים לכלום, לא. זו אחת מאותן האגדות שהיהודים אוהבים לספר לעצמם וכך לחיות שם עד הרגע האחרון, עד שכבר אין לאן לברוח.
אדי: יש לנו שם שני קהלי יעד, אחד אלו היהודים, יש שם קהילה של בין 8 ל 10 אלף יהודים* וקהל היעד השני אלו האוסטרים שחיים שם. לכל אחד יש סיבה ותוצאה, מאיזו תוצאה כל זה קרה עכשיו, מה אפשר להסביר לאנשים?
תראה, אם אתה שואל אותי, לי יש הסבר פשוט, כי אין לנו אף פעם הסבר הגיוני, חוץ מזה שזו תוכנית הבריאה. שליהודים יש שיטה איך לקרב את האנושות ב"איש את רעהו יעזורו" זה לזה, ובקשר בין בני האדם לעלות למעלה מכל הבעיות, למעלה מכל השנאה, ולהגיע לקשרי האהבה. ובזה נסלק לא רק את האנטישמיות, אלא בכלל את כל הרע מעל פני כדור הארץ. וכך השיטה הזאת לנתק את כל האנושות מהרע, לעלות אותה לכיוון הטוב, לחבר בין כולם ולהביא אור לעולם, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ועד שהיהודים לא יעשו את זה, הם יסבלו, כי זו תוכנית הבריאה, ואין בזה פשרה.
ולכן כבר היינו בכאלה מקומות, ראינו כאלה מקרים, ועכשיו אנחנו נמצאים כבר לפני הפתרון הסופי. עכשיו הפתרון הסופי בא מהטבע, מהבורא, ולא מהנאצים או ממישהו. והפתרון הסופי הזה שיהיו לחצים גדולים מאוד על כל הקהילה היהודית, ועל כל העולם, עד שהיהודים יתחילו להרגיש שהם נמצאים במרכז, ממש במרכז של כל העולם, וכל העולם מסתכל עליהם ושואל בשביל מה הם חיים בינינו? אנחנו ממש סובלים מהעם הזה, זה עם שרק עושה לנו צרות, ואין לנו ברירה אנחנו חייבים לגמור אותם סופית. מה שלא עשו בגרמניה וגם באוסטריה לפני שמונים שנה, אנחנו צריכים לעשות היום.
אני אומר לך שהמצב בעולם היום הרבה יותר מתקדם, אם אפשר להגיד כך, לקראת פתרון סופי. יש אסלאם רדיקלי, יש אנטישמיות גדולה מאוד ומאורגנת יפה, היטב, יש לך המון מדינות בעולם שרוצות לחסל את ישראל ואת היהודים בכל מקום שיהיו. וגם התקשורת הבינלאומית היא כזאת, ובכלל התקשורת במין האנושי היא כזאת שהיא יכולה להתחיל לארגן את האנושות לשנאה טוטאלית סביב כל כדור הארץ מקנדה, אמריקה מהצפון עד הדרום, דרך כל אירופה אסיה ואפריקה כך שלא יישאר לך מקום בעולם. לא נשאר לך שום מקום בעולם שבו אתה תראה איזה מקום של שלווה ליהודים. לא יהיו, לא יהיו כאלו מקומות. אם קודם חשבת על אוגנדה או מדגסקר היום אתה לא יכול לחשוב על שום דבר. אין, אפילו בעולם הווירטואלי, ברשת הווירטואלית לא יהיה לך מקום לעשות משהו, להסתתר.
אדי: יש ליהודים באוסטריה איזו אפשרות לשנות את המצב?
לא, לא ליהודים באוסטריה ולא ליהודים בכלל. יש להם רק דבר אחד לעשות, וזה כמה שיותר מהר להראות לעולם מה זה נקרא תיקון העולם. לפתוח בהפצה רחבה ככל האפשר על התקרבות, על קרבה של בני האדם זה לזה. רק על ידי זה אנחנו יכולים להציל את העולם מפנדמיה, מהקורונה, ולהראות לעולם שיש לנו, ורק לנו, ליהודים, פתרון נגד המכה העולמית הזאת. שאך ורק על ידי חיבור בין בני אדם, ודווקא אנחנו כן יכולים להסביר, לתרום, לעשות, לבצע, לממש את החיבור, ואז כל הפנדמיה הזאת וכל הרע יסתלק מהארץ.
אדי: יש אפשרות לארגן אירוע ווירטואלי בווינה, אם היינו עושים שיח בקהילה בווינה, על מה היית מדבר עם האנשים כדי שמהמצב הנוכחי הם יעלו לאיקס+1 לקראת התיקון?
קודם כל אם אתה שואל אותי אז אתה יודע, התשובה שלי היא שלא הייתי נואם לפניהם. כי ניסיתי וראיתי מה קרה, כבר לפני הרבה שנים. אתה יכול להגיד שהיום יש יחס אחר, עולם אחר, מצב אחר, הם כבר לא כאלה, יכול להיות, אבל לי אין יותר מה להגיד, חוץ ממה שאמרתי לך. אגב דיברנו על המצב הזה גם לפני שלושים, עשרים, ועשר שנים, אנחנו כבר עשרות שנים מכירים זה את זה, הייתי בווינה כמה פעמים. אני לא חושב שיש על מה לדבר איתם, חוץ מזה שכשיהודים לא מחוברים יחד לאגודה אחת, ולא מעבירים את שיטת החיבור לכל העולם, ולזה בעצם כל העולם מצפה מהם ממש בכיליון עיניים. לכן הם נמצאים באנטישמיות, כי הם מצפים מיהודים למשהו טוב, הם לא מקבלים ולכן הם חושבים שהיהודים הם שגורמים לכל הרע.
זה באמת נכון, שכל הרע נגרם עקב היהודים, כי הם לא מביאים את שיטת תיקון העולם לפני כולם. מה יש כאן לדבר? אומות העולם צודקים. יוצא שזה מה שאנחנו צריכים להסביר ליהודים. אתה מתאר לעצמך שאתה עולה על דוכן ומסביר את זה ליהודי אוסטריה, ליהודי וינה, והם מקבלים את זה? אז מה לעשות?
אדי: זו השאלה, איך להביא אותם קצת יותר לקראת התיקון?
פשוט מאוד, יש לי פתרון, יש לי תלמיד ותיק, חבר טוב בווינה שנקרא אדי. ויש לו משרד שמבין בתקשורת, באינטרנט, ויש לו משרד ששייך לתקשורת הזאת וכן הלאה. הוא צריך להפעיל את עצמו ובצורה כזאת ממש לכסות את כל הקהילה היהודית האוסטרית או לפחות בווינה, כך שכולם יבינו וידעו על מה מדובר, גם יהודים וגם גויים, שהם יבינו מאיפה יש להם את זה.
אדי: ואיזה מסר רגשי היית מעביר עכשיו לאוסטרים?
שאנחנו יכולים להביא להם את שיטת תיקון מול כל הרע שיש להם. כל הרע. להביא להם שיטה וכך להציל את כל היהודים, הלא יהודים, ואת כל העולם. גם את האנטישמים וגם את הנאצים, שכולם יבואו לסיכום טוב, לחיים טובים. שיבינו שיש פתרון, ודווקא זה הפתרון הנכון.
אז צריכים להביא להם את זה.
חיים: מה יהודי אוסטריה צריכים לעשות עכשיו?
הם צריכים בכל הכוח להשתתף בהפצת המסר, שכל מה שקורה לנו זה מתוך חוסר חיבור נכון בינינו. שבזה אנחנו גורמים לפנדמיה הזאת. ואנחנו לא נצא ממנה. אסור לנו להסתכל על כל החיידקים האלה ולהגיד שזו תופעה של הטבע של דומם, צומח וחי. זו תופעה של הטבע בדרגת האדם, המדבר. השנאה בינינו, חוסר החיבור בינינו, הרע הטוטאלי ממש, זה מה שגורם בצורה ביולוגית, ברמה הביולוגית ליציאת המזיקים האלו. ואנחנו לא נוכל דרך הדומם, צומח וחי לסדר את החיים שלנו, אלא אם כן נתקשר בינינו נכון בדרגת המדבר, בדרגת בני האדם.
חיים: ואם הם ישתתפו בהפצה של המסר הזה, משהו ישתנה במציאות שלהם?
כן, הכול ישתנה. הכול ישתנה.
חיים: באיזה צורה זה ישתנה? לאיזה כיוון?
זה ישתנה לטובה, פשוט מאוד. זה ישתנה לזה שהיהודים יבינו שהם חייבים, שהם נמצאים בחוב כלפי כל האנושות, והם צריכים לעשות את זה. שהיחס שלנו לכל האנושות זה לא לכתוב ואלסים כמו שטראוס, שדרך אגב היה יהודי, זה לא מה שאנחנו צריכים לעשות, אנחנו צריכים להביא לעולם את שיטת התיקון.
חיים: בדרך כלל אתה מדבר על זה שהיהודים צריכים להתאחד ולהיות דוגמה לעולם.
בפועל זה מה שאנחנו צריכים לעשות, בינינו, אבל אנחנו לא עשינו את זה, אז אנחנו צריכים לעשות כבר הרבה יותר מזה, ובפועל להמשיך את שיטת התיקון. אם היינו לפני שלושים, ארבעים, חמישים שנה, אז הייתי אומר לך שמספיק לנו להתחבר יחד, ורק אחרי החיבור הפנימי שלנו כבר נתחיל באיזה שדה פנימי להשפיע על כל המציאות.
היום זה לא מספיק, היום אנחנו צריכים ממש בפועל לפרסם את זה כמה שאפשר יותר. והלוואי שזה יספיק לנו כדי להספיק לתיקון. אנחנו פועלים עכשיו בחוסר זמן.
חיים: באוסטריה יש רק כעשרת אלפים יהודים, זו כל הקהילה היהודית, מה עשרת אלפי יהודים יכולים לעשות?
בכל מקום, כמה יהודים שיש, זה מספיק כדי לגרום שם לתיקון.
חיים: באותו מקום, באותה מדינה?
כן.
חיים: אחת הבעיות שאני לפחות נתקל בה ככותב, זה איך להסביר בהקשר לאירופה על הפתרון. כי בדרך כלל כשמדברים על יהודי אירופה אתה אומר, שזו כבר לא קהילה, אלה כבר לא יהודים, הכול כבר נגמר שם, הסיפור אבוד.
זה לא חשוב. כדי לפזר את הידיעה הזאת, את השיטה הזאת, לא צריכים הרבה זמן והרבה אנשים. רק צריכים ממש לרצות שזה יקרה.
חיים: זאת אומרת, זה לא אבוד, כי אם הם יתעסקו בהפצה ובחיבור פנימי ביניהם, אז הם כן יכולים לשנות את המצב, אפילו באירופה.
כן.
דודי: יש קמפיין ישראלי חדש שקורא לזכור את ליל הבדולח על ידי הדלקת אור בבית, אור במוסד היהודי ברחבי העולם. למה? כי רק יחד נאיר את העולם ונשלח מסר של תקווה נגד האנטישמיות. האם מהלכים סולידריים כאלה עוזרים לחבר בינינו? האם זו דרך להילחם באנטישמיות?
בעיניי זה שטות גדולה מאוד, כי אני לא מאמין בפעולות קבוצתיות משותפות כאלה בכל העולם סביב כדור הארץ וכן הלאה, שעושים איזה ארגונים יהודיים, אתה יודע במה שהם עוסקים. אלא זה לא יעזור, הם לא מבינים מה שהם עושים, הם חושבים שעל ידי זה הם יכולים להמתיק במשהו את המצב. על ידי זה הם מושכים תשומת לב של היהודים מהתיקון האמיתי ולכן גורמים בזה רק נזק.
דודי: אתה יכול להסביר למה הפצה מסוג זה היא לא טובה?
זה לא הפצה. תשב ותבכה על מה שהיה לפני שמונים שנה, מה זה ייתן לך? ובינתיים סביב הבניין שלך איפה שאתה גר מתאספים אנטישמים ומתחילים להתארגן איך לשרוף אותך.
דודי: אז צריך קמפיין של הסברה ומודעות לסיבה והפתרון של האנטישמיות לפי הקבלה, בלי להתבלבל.
לא להתבלבל, אנחנו צריכים להסביר ''תראו, לא סתם עברו שמונים שנה''. תראה איזו הפסקה הבורא עשה, שאנחנו נשכח את הכול, שאנחנו נחשוב שזה כבר לא יכול לחזור, שהאנושות היא אחרת, גם אנחנו וגם כל העולם הנאור, איך יכול להיות דבר כזה, אנחנו נוכל להסביר להם והאנושות לא תיתן להם שוב להתנפל עלינו.
כלום לא עובד, אותם אנשים שלפני רגע היו יחד איתך בכל מיני מפלגות, בכל מיני מנגנונים, גם בווינה, גם בוושינגטון, בכל מקום, לא חשוב איפה, הם ישתתפו בלשרוף אותך ולמחוק אותך מעל פני כדור הארץ. כי אלה חוקי הטבע ואתה לא יכול לעשות בזה כלום.
דודי: למה הבורא השכיח מאיתנו את שמונים השנה האלה? למה יש את ההפסק הזה של שמונים שנה, כאילו לא קרה כלום, כאילו התעררנו ואנחנו נמצאים בעולם חדש. אתה אומר, הוא לא חדש, אותם כוחות פועלים, אותם שונאים יושבים לידך.
יש בזה הרבה דברים, אני לא יודע אם אני אוכל להסביר את זה. שמונים השנה האלו הן כדי שאנחנו נרגיש ששום דבר בעולם לא משתנה. אנחנו היום, עם כל הטכניקה שלנו, עם כל מה שיש, העולם הנאור הזה, אנחנו נמצאים באותו ''זמן ביניים'' ממש, בזמן של הקו קלוקס קלאן, בזמן של הנאצים, בזמן של ליל הבדולח, אנחנו נמצאים באותם הזמנים, שום דבר לא משתנה.
אני אגיד לך עוד יותר, גרמניה לפני הרייך השלישי הייתה בחינוך, בתרבות, ביחס בין בני אדם, ביחס בין בני אדם ליהודים, הרבה יותר יפה מהמצב עכשיו.
דודי: מה לא השתנה אחרי שמונים שנה?
כלום לא השתנה. היחס של היהודים לעולם, היחס של העולם ליהודים לא השתנה. הבעיה הזאת נשארה כמו שהיא.
דודי: עדיין לא ברור לי בשביל מה השכחה הזאת? כי עכשיו יש אשליה שהכול בסדר והכול יפה ונאור ומתקדם, ולעולם זה לא יקרה.
זה כדי שאתה תגיד כך. חוקי הטבע, חוקי הבורא הם חוקים מוחלטים ואם אתה לא גומר את התיקון כמו שצריך להיות זה לא ישתנה. התנאים הם אותם תנאים, החוקים הם מוחלטים, הם נצחיים.
דודי: אבל משכו, לקחו לי את החוש של הסכנה, את חוש הריח החייתי שהיה לי לזהות שהנה, משהו הולך לקרות פה.
כדי שאתה תגיע לפתרון של אותה הבעיה במצב החדש. כדי שאתה תראה שאתה בכל זאת נמצא באותם החוקים, באותו הטבע, עם אותו א-לוהים, עם אותו העם. שום דבר לא משתנה בהיסטוריה, 5000 שנה זה לא השתנה ועכשיו אתה יוצא לקרב האחרון.
דודי: דבר אחד לא משתנה, וזה הטמטום שלנו. זה מה שאני רואה.
זה כדי לראות את זה. כן, כדי לראות את זה. שמונים השנה האלה מחקו ממך את הזיכרון ואתה חושב שוב כמו שהיה קודם. אתה חוזר בדיוק על אותן השאלות, הטענות, "איך יכול להיות שאירופה כך תסתכל עלינו? אנחנו כאלה זרים לאירופה? לא יכול להיות".
דודי: שמענו עכשיו את החבר, הוא יושב פה ואומר, "מה פתאום האוסטרים?". אבל מצד שני אני רואה תגובות ברשת שאומרות, "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". כאילו אנחנו נעבור את הכול, אנחנו עם חזק.
אז בסדר, יש היום 16 מיליון יהודים, אז שוב ישרפו חצי. חצי יישאר. אנחנו לא ניעלם זה בטוח, אנחנו נצטרך לגמור את תכנית הבריאה, תיקון הבריאה, זה ברור. אז לא נעשה כלום, מה יש סך הכול?
דודי: מה התועלת של הבורא לשרוף חלק במחנות השמדה ושוב להביא אותם ולשרוף אותם?
לבורא אין ברירה. יש לו תכנית ואנחנו צריכים לעכל את התוכנית הזאת, לקבל אותה בעצמנו ולממש, ולא שאנחנו נחכה שהבורא ישנה את התכנית שלו. אצלו זה פשוט, אותו עם ישראל, אותם הנצוצין שיש לנו משבירת הכלי דאדם הראשון, אותם הנצוצין הם צריכים לעורר את כל הרצון לקבל לתיקון.
דודי: למה הוא לא נותן שכל לאנשים שנמצאים רגע לפני השמדה?
נותן. כל היתר תלוי באנשים האלו, בנצוצין האלו. תשמע מה קורה שם, מה בעל הסולם אומר.
דודי: אבל בשונה מהימים של אז, היום יש לנו מדינה, היום יש לאן לברוח.
אתה רואה שאפילו עם המדינה של היום אתה לא יכול להסביר לעולם מה הייעוד שלנו ובשביל מה אתה קיים, ומה המדינה הזאת צריכה לעשות. אתה לא מצליח לעשות את זה. אתה חי במדינה הזאת בינתיים מתוך יחס טוב אליך, עד שיגרשו אותך, אני מדבר עליך, מי שמדבר על שיטת התיקון, עד שיגרשו אותך מכאן או יכניסו אותך לבית סוהר או יעשו ממך משהו, ישתיקו אותך וזהו. המדינה הזאת היא גם נאצית בסיבוב שלה, בכיוון אחר שלה.
דודי: איפה יותר מסוכן ליהודים, בישראל או בגולה?
מה זה נקרא מסוכן? כדי סתם לחיות כמו בהמה? אז אני אומר לך, תברח לצפון קנדה או לסיביר או לאסיה אני לא יודע לאן וכן הלאה. בבקשה, תחיה שם בשקט כמו איזה עכבר שנכנס לאיזה חור. זה עדיין אפשרי, אבל עוד מעט אני חשוב שלא, ימצאו אותך שם, אם זה כך יימשך כמו שעכשיו אז ימצאו.
דודי: ולאן יש לברוח?
אין לאן. ללא תיקון אין לך מקום בעולם הזה, בכלל אין מקום בכל המציאות.
שלי: אנחנו מדברים על זה שהעם היהודי עובר איזה לקח, תהליך לימוד, ולא קולט כלום.
לא, אין לקח ותהליך לימוד. עובר, אבל לא לקח ולא תהליך לימוד.
שלי: איפה זה כן אמור לקרות בתוכו? אלו שנרצחו בשואה כבר לא כאן, המשפחות שלהם מנסות להדחיק את הטראומה, וכאילו יש כל הזמן מלחמה לא לקבל את התהליך הזה, אז איפה צריכה להתרחש הפקת הלקחים אצל היהודי?
רק בחיבור ביניהם, אם הם יעשו חיבור ביניהם למעלה מכל השינויים. לא ימין ושמאל, אני לא יודע מה שם קורה, אם למעלה מכל ההבדלים הם יגידו "אנחנו חייבים להיות עם אחד. כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לתקן את עצמנו ולתקן את העולם, רק על ידי כוח החיבור שאנחנו מושכים על ידי חיבור בינינו, אז אנחנו נוכל להביא את כל העולם לתיקון". זה מה שנמצא לפנינו, אם לא נעשה את זה כולנו נמות, ואז הילדים שלנו, הנכדים שלנו, הם ימשיכו לסבול ויביאו בכל זאת את כל העולם לתיקון.
שלי: אם היהודי היה מבין את זה, שהוא ימות אם הוא לא יעשה את זה, הוא היה עושה את זה, אבל בגלל שהוא לא מפיק לקחים אז הוא נשאר סגור גם לעניין ההתחברות.
אני גם לא בטוח שאם הם היו עומדים לפני תאי גזים, הם היו אומרים "אנחנו מוכנים לחיבור".
חיים: למה העם הכי חכם בהיי-טק הוא הכי מטומטם בהבנת המציאות?
כי זה לא שייך לזה, דווקא בגלל זה הוא חושב שהוא חכם, כי הוא חכם בהיי-טק.
חיים: אבל למה הוא כזה מטומטם בהבנת המציאות?
הוא צריך לתקן את זה, הוא צריך לתקן את הטבע האנושי, את טבע האדם, את הטבע הוא חייב לתקן. לכן יש לו יצר רע, התנגדות, התנגשות, מאמץ זה כנגד זה הכי גרוע שיכול להיות בטבע, והוא חייב יחד עם זה להגיד "זהו, די, אני חייב לחפש איך אני מגיע לקשר, להתקרבות, על כל פשעים תכסה אהבה."
חיים: זה נראה כאילו שהוא פשוט אטום, כמו איזה פסל מאבן, אין לך במה להיאחז כדי בכלל לתפוס אותו איפשהו שיתחיל לחשוב, להבין. במה אפשר לתפוס אותם שיתחילו לבדוק את עצמם?
אני לא יודע, אולי צריכים לארגן קומנדו חזק מגברים חזקים וגם מנשים, שממש מתנפלים על היהודים ואם הם לא מסכימים, הורגים אותם.
חיים: אבל הורגים אותם גם ככה, הרגו שישה מיליון, מה יצא מזה?
לא, אני מדבר על היהודים. אתה לא זוכר מה שהיה בזמני בר כוכבא ועוד?
חיים: היה את הסיקָריים, זה לא הביא לאף אחד שום שכל.
אז תעסוק בהפצה, תהרוג אותם על ידי העט, עיפרון, כתיבה. אתה חייב לפחות להסביר, לחדור לתוך כל יהודי ויהודי ולהסביר שההצלה שלו היא בחיבור בין כולנו למעלה מכל השנאה. כמה אנחנו מדברים על זה? שנים. ומה היום חידשנו? כלום. מה נעשה בעוד כמה שנים אם נחיה? נדבר אותו דבר.
חיים: זאת השאלה, איפה מוצאים את מקום הכניסה הזה?
אתה שואל אותי? אין לי מה לעשות, אני נשאר, אני נשאר במצב שהייתי גם לפני עשרים ושלושים שנה.
חיים: רב"ש אומר, חוץ מתפילה אין מה לתת.
כן.
דודי: אתה אומר, איפה היינו לפני עשרים שנה? באותו מקום, איפה נהיה בעוד עשרים שנה? באותו מקום, אותו דבר נדבר ונגיד.
אם אני אחיה, יכול להיות שכל הסיכויים שאני אדבר אותו דבר גם בעוד עשרים שנה.
דודי: זה כי היהודים בעולם לא שומעים או כי עכשיו אנחנו שמולך לא שומעים, מי יותר חירש?
גם אתם לא שומעים מספיק כדי ממש לדאוג לזה בצורה שפשוט אין ברירה. בכל מקום שאני נשרף מבפנים, אני חייב את זה, ובגלל שאתם, הקרובים אלי, לא מספיק בוערים, אז גם היתר נמצאים באותה הצורה, הכול ככה פושר, נעים, לא שורף מקור ולא שורף מחום.
דודי: איך להגביר את הבעירה הפנימית?
אין לי מושג, אתה רואה שבעל הסולם גם רצה לעשות, אבל עשה כל מה שיכול. גם אנחנו עושים כמה שיכולים, אולי אפשר יותר, אני לא יודע. רב"ש כתב בשבילנו, הוא הקדיש את עצמו רק כדי לחנך את התלמידים. מה אנחנו? גם פועלים כך, יש לנו תלמידים, אבל אנחנו כאילו נרגעים בזה, עושים מה שאפשר. זה שזה לא מספיק זה סימן שצריך להיות יותר, אבל לא יודעים. אני לא יודע מה עוד אפשר לעשות.
אבל המצב משתנה. אם אנחנו כל הזמן נדרוש ונדרוש מהמצב הזה יותר בירורים, יותר גילוי, באיזו צורה אנחנו יכולים בכל זאת להגיע לליבם של היהודים, נקבל איזו הכוונה מלמעלה. אבל זו בעיה שלנו, אני אומר לכם, תסתכלו על עצמכם, תסתכלו, אתם נמצאים כאן אחד עשרה איש, יש עוד כמה עשרות סביבכם, זו בעצם קבוצת ההפצה, אתם ממש מיועדים, מיוחדים, מוכנים מצד הבורא, כדי שדרככם השיטה של התיקון שלו תעבור לעולם. זה לא יכול לקרות דרך אף אחד אחר, תסתכלו על כל הארגונים האחרים שלומדים קבלה, משהו סביב זה, כולם שותקים, כולם מסתכלים ככה, מסתפקים בכל מיני פעולות וזהו, פעולות דתיות, לומדים בשקט.
דודי: אנחנו לא שונים מהעם בכלום חוץ מזה שיש לנו "נקודה שבלב", אחרת גם אנחנו בדיוק כמו העם.
אתם שונים כי יש לכם בידיים תרופה, תרופה לכולכם ולכל האנושות, ואסור להגיד ככה שאנחנו לא שונים. איך אתה יכול לחזור על מילים כאלה?
דודי: קפץ לי בראש כמו שגמל נושא משי, כאילו לא מודעים אפילו למה שיש לנו, אולי לתרופה הזאת או לכוח שלה.
אז כמה פעמים אני יכול לברר לכם את זה? אנחנו שוב חוזרים לתקליט הישן.
דודי: מה נכון יותר, האם לדרוש מהיהודים לממש את החיבור ביניהם או לדרוש דווקא מהבורא שיפתח את הלב שלהם?
להסביר שהכול תלוי בחיבור בינינו, בין היהודים, או אלו שקשורים אלינו, שעל ידי זה אנחנו נוכל להפיץ את שיטת החיבור, שזאת שיטת התיקון, לכל האנושות. ואז כל האנושות תעבור את הפנדמיה הזאת, אחרת היא תיגמר במלחמת עולם.
שלי: אנחנו מנסים, כל הזמן אנחנו עושים סורק כזה שמחפש איזשהן נקודות רגישות להיכנס ללב של היהודים. האם כל האסונות, הפרעות, כל מה שהיהודים עברו, זה בכל זאת בנה בהם איזשהן הכנות למסר הזה שאנחנו מנסים להביא להם, יש בהם איזו רגישות פנימית, משהו שאפשר לגעת בו?
לא. אל תחכי שזה יהיה קל. אלו שיוצאים מכל הצרות והבעיות הם נעשים עוד יותר קשוחים. ההיפך. יש להם גם כל מיני צורות הצדקה, "אבל אנחנו סבלנו, אנחנו ככה וככה". לא לטובה.
שלי: אז מה יצא מהשואה?
מה התוצאה מהשואה? שאנחנו נעשים עוד יותר מטומטמים, שאנחנו יכולים לחשוב שעכשיו מגיע לנו משהו טוב, שאנחנו יכולים לפנות לאומות העולם ולהגיד "אנחנו סבלנו, אתם עכשיו חייבים לנו".
שלי: אבל יש פה בורא שהוא כמו מחנך, והוא עושה חינוך ומקבל את התוצאה ההפוכה ממה שהוא רוצה?
יש כאן בורא שרק מסכסך, לא מחנך אלא מסכסך בין כולם. כדי שאנחנו מתוך הסכסוך הזה נבין שבכל הסכסוך הזה אשמים היהודים, כי יש להם שיטה איך לחבר בין כולם והם לא מפיצים אותה.
דודי: לפני השואה לא היו מקובלים, לא הייתה קבוצת מקובלים, למה הם לא הצליחו לעשות תיקון?
אני לא יודע, אני לא שואל דברים כאלה בכלל. זה הבורא מסדר, לפי התוכנית שלו כך זה מסתדר, זה לא שהוא רוצה ככה או לא רוצה ככה, הוא לא עוסק שם בגולות למעלה ולפי זה מסדר למטה את הדברים, אלא לפי הטבע ככה זה מתגלה. ואם לא התגלו יותר חכמים, מקובלים, חוץ מבעל הסולם, הרב קוק, אולי עוד כמה, אז לא התגלו. ואם הם לא הצליחו לעשות שום דבר, מה לעשות, כנראה שכך צריך להיות. אבל הזדמנות הייתה.
דודי: אם הבורא מסכסך אז איך הוא טוב ומיטיב?
הוא לא מסכסך, הוא ברא את הרצון לקבל והרצון לקבל זה החוק שבטבע וכך זה קורה. לא שהוא עושה את הסכסוך בעצמו. לא שאני אומר לא וכן, אלא אני אומר שהוא נתן כוחות והכוחות האלה פועלים בבריאה ולא שכל פעם הוא הולך ומחליט. הכוח העליון זה הכוח העליון, זה כמו כל כוח הטבע רק שהוא כללי.
נורמה: זה לא ברור לי מה יעורר אותם, אם לא שואה ולא טרור. ואתה אומר שהמצב לא ישתנה בעוד עשרים שנה והם לא ישמעו את המסר, אז מה יעורר אותם?
העבודה שלנו תעורר אותם ולא בעוד עשרים שנה אלא בעוד רגע, כך אנחנו צריכים להאמין. זו העבודה שלנו, למעלה מהדעת, אני חייב לבצע את זה וזהו. אני לא שואל איפה ולמה, אני חייב.
נורמה: לגבי מה שקרה עם האנושות, עם כל העולם. כל החודשים האחרונים מאז פרצה הקורונה הייתה הפסקה יחסית של פיגועי טרור בעולם. מה לדעתך קרה או גרם לטרור להרים את הראש מחדש?
אני לא כל כך רואה שהטרור מרים את הראש. איפה? באירופה קצת, באמריקה במיוחד?
נורמה: בצרפת, עכשיו באוסטריה.
הגיע הזמן. זה בכל זאת יתחדש. כל הדברים האלה לא יכולים להיות יחד, כי לפי זה אנחנו לא יכולים לברר מאיפה זה מגיע ולמה. אבל עכשיו, אנחנו כבר רגילים לפנדמיה הזאת ורואים שאנחנו כבר לא נוכל להיפטר ממנה ושהיא תגדל, ובמשך חודש בחודשו ימותו עוד מיליון ועוד מיליון, לזה אנחנו כבר רגילים. צריכים לארגן עוד קצת מקומות קבורה, מקומות לטיפול נמרץ כבר נסגרים, כי לא אכפת לנו עכשיו, אנחנו רואים את המגמה הזאת. והטרור כרגיל, אנחנו לא יכולים לעצור את האנושות בשום דבר. כשהייתה סגירה בתוך בתים, סגירת העסקים, סגירת כל הדברים האלה, אז הם נכנסו לכמה חודשים של שקט יחסי, אבל עכשיו זה שוב יהיה, וודאי. העולם כמנהגו נוהג, הוא חייב להתקדם.
אין עכשיו חטיפת מטוסים, אין עכשיו כל מיני דברים כאלה. במסגרת של העולם החדש, שהכול נמצא בצורה מינורית כזאת, בקטנה, אז נראה מה שיהיה. יש מקום לטרור, יש מקום לכל הדברים, רק הייתה איזו הפסקה בגלל שהייתה התפרצות של הקורונה, שהם לא ידעו עם מה לאכול את זה. אבל זה יחזור בצורה שלמה, מלאה. אנחנו גם צריכים להבין שהטרור וכל הדברים האלה מאוד מאיצים את ההתפתחות האנושית, זה כוח שמזרז את ההתפתחות, הוא מראה עד כמה הדברים האלה לא נסגרים, שפלוס ומינוס עובדים זה כנגד זה ואין משהו שמקשר ביניהם בצורה נכונה.
טלי: אני שומעת מקולגות שלי שנמצאים באוסטריה שממש משתפים בפחד, בהלם, כאילו האוסטרים די מוכים בהלם איך זה קרה להם. ואני מרגישה שהדבר היחיד שיש, זה שאנחנו צריכים כאילו לעורר איזו דאגה, איזו בעירה, ואני שואלת איך עושים את זה?
אנחנו לא צריכים לדאוג להם בשום דבר, בכלום, אלא אנחנו רק צריכים להסביר להם מה קורה. ואני לא צריך במילים היפות שלי להביע כל מיני תנחומים ודאגות וכל מיני דברים, לא. הם בעצמם בנו לעצמם שם את הרייך היהודי שלהם, שיאכלו את זה, מה אני כל כך חייב להם. הם רצו לחיות שם אז שיחיו. אני לא מבין, אני ברחתי מרוסיה לפני 45 שנה, יותר אפילו, כי ידעתי ששם זה לא המקום שלי.
טלי: ובכל זאת מורגש שאנחנו רצים כל הזמן באותם מעגלים, מנסים כל הזמן לחפש איך לפרוץ. אני מרגישה שנשאר לנו, לתפקיד שלנו, לדאוג עבור כל האנושות כדי שמשהו יזוז, שמשהו ישתנה, ואני שואלת איך אנחנו בתוכנו, מי שיודע את התרופה, מי שיש לו את התרופה, מתפרץ באיזו התעוררות של דאגה?
אני לא דואג להם, אני דואג איך לפרסם לכולם את שיטת התיקון, ולא שאני מתפרץ כדי לבכות איתם יחד עם מה שקורה להם, זה בכלל לא הכיוון שלי. אתם קיבלתם מה שהיה מגיע לכם לקבל. הבורא הוא טוב ומיטיב. קיבלתם את זה ממנו? קיבלתם. פתאום אתם שוכחים את הבורא, מזכירים אותו מתי שצריכים, כאילו יש כמה כוחות, כוח רע וכוח טוב, ואיך אנחנו מסדרים ביניהם את המלחמה. לא לכתוב במילה אחת שאני מצטער מזה שזה קרה להם. קרה לכם בגלל שאתם לא ידעתם, לא שמעתם, לא הבנתם, לא רציתם לשמוע, לדעת ולהבין מה שמחכה לכם, ואם תמשיכו אז יקרה לכם עוד יותר גרוע. במקום אותו בית כנסת יבנו תאי גזים ואתם תכנסו לשם, אם אתם תמשיכו כך. תכתבי להם את האמת. את מפחדת שהם יקללו אותך? בסדר, אבל אולי בכל זאת תצילי משהו.
דודי: בכל זאת, שהילד שלך חוטף מכה אתה קודם מחבק, קודם מלטף, לא מיד אומר "מגיע לך, זה בגלל שלא הקשבת לי".
אולי כדאי לי לשלם למישהו שייתן לו מכות.
שלי: דיברת פה על המעגל הזה של כמה עשרות אנשים שהם אחראים על ההפצה בעצם. הרבה פעמים כותבים מושפעים ממצבי רוח, מכן הצליח לי, או לא הצליח לי. האם התחייבות יותר אישית של כל אחד, נניח אפילו לקבוע לעצמנו שלא משנה מה קורה ולא משנה איזה תגובות מקבלים, כל אחד כותב פוסט ביום, אתה חושב שהתחייבות כזו תחזק את ההפצה?
אני לא חושב שזה טוב או רע, הכול תלוי בכמות ובאיכות שיהיו יחד. אני לא חושב שזו בעיה בכלל לכתוב פוסט ביום, כי מה זה פוסט ביום? כל דבר שאנחנו מדברים עליו בשיעורים ובשיחות וכבר דיברנו כל כך הרבה פעמים, אפשר ממש למלא בזה את כל האינטרנט, מה כל כך בעיה? אבל שזה יהיה בכל זאת קצת איכותי.
שלי: במה נמדדת האיכות?
עד כמה זה אמת, עד כמה זה כתוב בצורה מכובדת. אפילו שכותבים נגד הרצון של האנשים אז לברר, להדגיש שזה נגד הרצון שלהם אבל האדם כך בנוי, הוא אגואיסטי, ולכן אין לנו ברירה אלא לכתוב נגד האגו שלו, כי האגו שלו קושר אותו לאותו מקום שבו הוא נמצא ולא נותן לו לפעול נכון וכולי.
שלי: זאת אומרת לעזור לבן אדם טיפה להבין את מנגנון האגו שתופס אותו, ואז גם לתת לו איזו תרופה.
כן.
אני אגיד לך מה, הם הלכו לתאי הגזים ונהרגו שישה מיליון יהודים, ואחרי כל זה הם נשארים באירופה, נניח, מיליון יהודים, 500 אלף בצרפת ועוד בכל המדינות. מה היהודים האלה עושים? איך שלא תסובבי את העניין הם משתמשים בזה שאומות אירופה שרפו את היהודים ההם והם רוצים לקבל מזה איזה רווח ביחס כלפיהם. את חושבת שזו התנהגות יפה, שכל הקהילות באירופה אחרי השואה, אחרי מלחמת העולם השנייה, פונים לממשלות אירופה ואז הם זוכים ליחס מיוחד וטוב, כי הם נשארים כשרידי השואה ומגיע להם יחס טוב? למה אנחנו עושים את זה, למה אנחנו נשארים שם, כדי להגיד זה מגיע לי, כי אתם שרפתם את האבא והסבא שלי? למה אני עוד נשאר שם, בגלל שזה כדאי לי?
שלי: האם צריך להיות קומנדו של חברים שלנו שקשורים לאירופה, שיתחברו ויתנו מכת הפצה, ולא כל אחד לבד?
זו טכניקה. תנסו כך, תנסו אחרת. ודאי שכדאי לממש את הדברים.
דודי: אנחנו רוצים להודות לך על שיחה מטלטלת, מנערת, שנותנת בעיטה בבטן, ממש כך, שדוחפת עכשיו להפצה ולהסברה, הרבה חברים פה מתעוררים מאוד מהדברים שלך. גם נחזק את החבר שיוצא עכשיו להפצה בקרב היהודים האוסטרים ואת כל מחלקת אירופה, שיהיה בהצלחה.
אני לא יודע במה לחזק אותם, את החברה שלנו באירופה. בכל מקום באירופה ובארצות הברית יהיה מצב לא כל כך נעים ויפה ליהודים, במיוחד באירופה, זה ודאי. עם כל האסלאם הקיצוני ועם כל כוחות הנאצים שמתעוררים, ואותם היהודים שנרדמים בכל זאת, אני לא צופה לעתיד שמשהו ישתנה מהר לטובה. אבל אנחנו נשתדל לשנות את המצב, וזה רק על ידי הסברה, ולכולם, לא רק ליהודים, גם לאומות העולם. תתחילו לכתוב לאומות העולם, למה אתם שונאים אותנו? בצורה כזאת, מאיפה באה השנאה? בהצלחה.
(סוף השיחה)