ישיבת כתבים

שיחה 1.7.21 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

דודי: היום נמצאים איתנו תלמידים ותלמידות שלך, חברים וחברות יקרים שלנו שמבקשים להפיץ את שיטת החיבור לשדרות העם. הם החלק הצעיר בשדרה, צעירים, יפים, חזקים, שרוצים להעביר הלאה את המילים שלך לציבור הרחב.

יוחאי: אני מאוד שמח שיש לנו סוף סוף את ההזדמנות הזאת, זו ממש אבן דרך. רק שתדע שיש עוד המון המון חברים שרצו להיות כאן אבל אי אפשר, אז הם ישלחו שאלות וישתתפו איתנו מאחורי הקלעים. בזה שהצעת, כל החברים זינקו על זה, סוף סוף זה קורה, אז להודות קודם כל.

אנחנו חשבנו לחלק את השעה של השיחה לחצי שעה ראשונה שבה נעסוק בבעיות של צעירים, הפנים לאן, כל מיני תופעות שקורות עם צעירים גם בשנת הקורונה, בכל התקופה הזאת, ואת חצי השעה הנוספת נקדיש להפצה, אנחנו חושבים שזה הכי חשוב.

הנושא הראשון שבחרנו הוא "צעירים פנינו לאן?". אנחנו רואים מה קורה במדינה, אין יציבות, הפרנסה מאוד קשה, אני אומר את זה גם אישית, וכלכלית, משפחתית, הכול נהפך ונהייה יותר ויותר קשה. מאבדים תקווה, יש חוסר וודאות, חוסר יציבות, לא יודעים מה לעשות. מה אתה חושב על זה, איך אפשר אולי לשפר את זה, במיוחד בקרב צעירים שאין להם כלום והם מתחילים עכשיו רק את החיים?

כן, אני מבין את המצב, אני גם מרגיש אותו, אני קשור לכל הגילאים של התלמידים, של המכרים, הקרובים וכן הלאה. המצב הוא מצב שלפיו כך אנחנו צריכים להמשיך את ההתפתחות שלנו. אנחנו נראה איך דווקא התפתחות בצורה כזאת היא מביאה אותנו למצב הנכון, הטוב, שממנה אנחנו נראה איזה סגנון חברה אנחנו צריכים לבנות, איך אנחנו צריכים להתייחס זה לזה, איך להיות מחוברים זה עם זה. אנחנו צריכים לבנות את החיים.

אנחנו רואים שבזמן האחרון האנושות מגלה כאן ממש לעינינו עד כמה היא לא מסוגלת ולא מבינה ולא רוצה אפילו להבין ולחשוב על העתיד ממש, אלא חיים מרגע לרגע, ולא רק אנחנו אלא גם מדינות שלמות ועמים. לכן לפי מה שאנחנו מבינים ומרגישים מה שקורה בעולם, לפי זה אנחנו צריכים להשתדל להבין את צורת וכיוון התקדמות העולם, ואיכשהו לקחת על עצמנו משימות להסביר את זה לכולם, ולהשתדל לגרום כך שאנשים יתחילו להבין שיש בנו שיטה, חזון, ואנחנו מדברים לעניין.

מירב: לפני כמה חודשים לכבוד יום העצמאות 73 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ששיעור היהודים בישראל ירד ל-73.9 אחוזים. לשם השוואה, בקום המדינה שיעור היהודים בישראל עמד של 82.1 אחוז, וזה כמובן בטרם עליות נוספות של יהודי צפון אפריקה וחבר העמים. צעירים עוזבים כדי לחיות בפחות לחץ. לדוגמה יש לי זוג חברים שנמצא ממש עכשיו בפורטוגל במטרה לקנות שטח, כי זול שם יותר, כי התחבורה נוחה יותר, מחירי המזון נוחים יותר והעתיד הסוציאלי שאפשר לתת לילדים מזמין יותר. להוסיף לזה את המצב המעורער הביטחוני שיש במדינת ישראל ואת הקורונה שהוציאה המוני אנשים לחל"ת, כל זה רק ממשיך לצמצם את שיעור האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל בקצב מאוד מהיר. אתה יכול בבקשה לשכנע אותי למה כן להישאר בארץ?

אף אחד לא יכול לשכנע את השני, זו גם לא הדרך. אנחנו צריכים לא לשכנע אלא לתת לאדם כלים חדשים שהוא יבדוק את עצמו, את החיים שלו, את מטרת החיים שלו, ואז יראה כמה שהצורה הזאת שהוא עכשיו מקיים היא לא בסדר. אבל לבנות צורה חדשה, נכונה, שיהיו לו גם תוצאות נכונות בעולם הזה, גם בעולם העליון, בעולם הבא, לאורך כל הקיום שלו, הוא יכול רק אם הוא יבנה את עצמו עכשיו נכון ודווקא כאן במדינת ישראל, בארץ ישראל, באשר הוא נמצא כאן עם העם שלו, ומכאן הוא יכול להפיץ לכל העולם את שיטת התיקון. את זה אי אפשר לעשות משום מקום אחר.

לכן אנחנו ראינו במשך השנים איך המקובלים היו משתוקקים לבוא למקום הזה, לארץ ישראל, למרות שכאן היו תנאים ממש גרועים שאי אפשר היה להשוות אותם עם כל המדינות האחרות, זה היה מקום עוני, ללא שלטון, ללא שיטה, ללא כלום. היום זה כבר אחרת. ולכן אנחנו צריכים לתת תשובה לכל אלו שחושבים על העתיד שלהם, שכדאי להם בכל זאת לבנות את העתיד שלהם כאן. להעלות את אחוז האוכלוסייה וודאי שאנחנו יכולים, ויהיו עוד הרבה סיבות למה יהודים ירצו לבוא לכאן, ואנחנו צריכים להיות חזקים ולבנות גם ממשלה בצורה כזאת שרק אותם האנשים שמתייחסים נכון לעם ישראל, לארץ ישראל, יכולים לחיות כאן, ולאחרים שלא יהיה כאן מקום. כך אנחנו נצטרך גם לנהל את המצב.

מירב: אנחנו גם רואים שבעצם כל העולם מתדרדר ובכל העולם יש יותר ויותר בעיות, ועם זאת לא רואים כאלה גלי הגירה באירופה נגיד או בארצות הברית. אז השאלה היא למה ישראלים, צעירים ישראלים, חושבים שדווקא במקום אחר יהיה יותר טוב?

זה כישלון של משרד החינוך, משרד הפנים, שהם לא יודעים להחזיק את האנשים ולחנך אותם, למלא אותם בכל מיני ידיעות, שיטות שהם יראו שחוץ מארץ ישראל אין מקום נכון ובטוח לאף יהודי. אומנם כאן אנחנו חיים כל הזמן גם בחרדה מה יקרה מחר, אבל בכל זאת עם כל זה כאן זה המקום הכי בטוח שלא יקרה ליהודי שום דבר לעומת מה שקורה לו בכל מדינות העולם. עד שנגיע לתיקון השלם, שאז, כמו שכתוב, ארץ ישראל כבר מתפשטת על פני כל כדור הארץ, זאת אומרת זה כבר לא יהיה חשוב איפה לחיות.

אני חושב שאנחנו צריכים לכתוב, לדבר על זה, לשכתב את הדברים האלה בצורה נכונה ורחבה, ולהביא אותם גם למשרד החוץ, למשרד הפנים, למשרד החינוך, וכך להשתדל שבכל זאת הדברים האלה יכנסו לתוך הלימודים, שידעו עליהם גם צעירים וגם לא צעירים, ושגם עולים חדשים יקבלו הסבר נכון וטוב מה כאן נעשה. בלי חכמת הקבלה אין הסבר שלם, אין הסבר מלא על הקיום שלנו כאן, ותמיד זה צולע ותמיד זה לא משכנע. השכנוע הנכון הוא שאתה פותח את כל המציאות, את כל תמונת המציאות, ואתה מסביר למה זה צריך להיות כך ולא אחרת, שככה זה מגיע אלינו מהטבע, ותראו איזו הוכחות יש לנו אפילו לפנינו.

מירב: האם יש משהו בישראלי, משהו בפנים שדוחף אותנו מבפנים לחפש אלטרנטיבות אחרות, במקום אחר?

כן, וודאי. אם אנחנו לא קשורים ליסוד הרוחני שלנו, אין לנו קשר לארץ ישראל, זה סך הכול מקום לברוח מהשנאה. אלא יש לי משיכה לארץ ישראל? לא. רק בתנאי, כמו שבעל הסולם כותב, שלמי שיש משיכה לרוחניות, למקום הרוחני, למקור שלו, של הנשמה, אז יש לו משיכה גם לארץ ישראל, רק בצורה כזאת. וזה מה שאנחנו רואים. לכן אם המצב יירגע, אנחנו בכלל לא נראה כאן עולים חדשים, שום דבר. אלא ככל שהמצב יהיה רע בכל מקום ומקום אז יברחו משם יהודים ויבואו לכאן מאין ברירה.

יוחאי: מה היית אומר לחבר בן 25, שאומר ''בשביל דירה בשיכון ישן בבניין בן 70 אני צריך לשלם מיליון מאה אלף שקל". מה היית אומר לו על דבר כזה? הוא רוצה לעזוב את הארץ, ואם אתה מדבר איתו על אנטישמיות, על מקרים בעולם, הוא סוגר את האוזניים ולא רוצה לשמוע אותך בכלל, הוא לא יודע על מה אתה מדבר. רק רוצה לברוח מכאן, ללכת למדינות אחרות, לקנות שם אדמות, לבנות בית ולגור שם. היום מקבלים כל יוצאי ספרד מקבלים דרכונים והולכים לגור מחוץ למדינה. יש מישהי שאני מכיר שעוברת עכשיו לגור בגרמניה. אין לי מילים, אין לי איך לתפוס אותם ביסוד רוחני.

נכון. אנחנו צריכים פשוט להתחיל מהפצה רחבה על העולם, על החיים שלנו, למה חיים, בשביל מה חיים, מה התועלת, מה יש דווקא מיוחד בעם ישראל, בארץ ישראל, למה אנחנו כאלה מיוחדים, למה כל אומות העולם מסתכלים עלינו בצורה כזאת שאנחנו כמו איזה חייזרים בעולם הזה שלא שייכים לכדור הארץ, במה אנחנו באמת כאלו? כל הדברים האלה צריכים לקבל הסבר, ואז האדם יראה שלא יעזור לו לעבור למקומות אחרים. אני מכיר כאלו אנשים שהיו כל כך בטוחים שהם צריכים לעבור לאיזה מקום, והיום הם דווקא בטוחים שהם צריכים לחזור.

המצבים האלה בסופו של דבר יסובבו אותנו לחזור להיות יחד בארץ ישראל ולהיבנות כאן כעם ישראל בארץ ישראל, אבל זה בתנאי שהם יבינו שחיבור בינינו, בין היהודים, עד כמה שזה נשמע לא מציאותי יקבל ערך וממש אחריות. כי אחרת לא יכול להיות, אפילו שאנחנו לא רוצים, אבל אנחנו חייבים להיות מחוברים. ואז עם כל העביות שמתגלה בינינו אנחנו גם נגיע למצב ש"על כל הפשעים תכסה אהבה", ואנחנו לא נחכה עד שלא תהיה בינינו שנאה והיא תהפוך להיות לאהבה, אין דבר כזה ולא יהיה, אלא שאנחנו זה על זה ממליכים ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

צריכים להסביר את זה, צריכים לעשות על זה תרגילים, צריכים להבין שדווקא בצורה כזאת אנחנו בונים חוש חדש, כמו כל החושים שלנו שיש לנו בכל חוש וחוש איזה יסוד אגואיסטי ומעליו יש איזה מצב, מקום לחיבור, גם כאן אותו דבר.

מירב: למצב הזה ש"על כל פשעים תכסה אהבה" האם אפשר להגיע לזה גם בעידן הווירטואלי, נגיד מפורטוגל או ממקום אחר בעולם, איך היית מסביר לצעיר בן ימינו שיש פה משהו מיוחד?

יכול להיות שאנחנו נגיע לכזה מצב כמו שאנחנו רואים שהצעירים לא חשוב באיזה מקום בעולם הם נמצאים, הם נמצאים בקשר ביניהם. אבל אני חושב שאם הוא יהודי במקור, הוא יגלה בישיבתו בפורטוגל עד כמה שבכל זאת המקום שלו כאן, זה גם מקום פיזי וגם מקום רוחני, דווקא כאן, בזה שהוא נמצא בארץ ישראל. אני מדבר רק על אלו שמרגישים שייכות לשורש, לבורא.

יהודית: מה יוכל לחבר את הצעירים בישראל לחכמת הקבלה?

אני חושב שבזמננו על ידי זה שאנחנו מכירים קצת יותר ויותר את חכמת הקבלה זה יעזור לנו לבנות את החיים שלנו בצורה נכונה, בלי לטעות, בלי לשבור כלים בדרך, אנחנו נוכל איכשהו לראות, לזהות, להרגיש מה מחכה לנו, מה מצפה לנו.

והעולם בינתיים מתקרב לכאלה מצבים שאלו שמתעסקים בחכמת הקבלה יהיה להם קל להבין את המציאות, איך אנחנו נמצאים בקשר בינינו, איך אנחנו יכולים לפתח את הקשר הזה בצורה יותר נכונה. זה נשמע לי חובה, אני חושב שזה יעזור לנו פרקטית לבנות את החיים שלנו נכון. זה הכרחי שאנחנו נשתמש בחכמת הקבלה כדי אפילו לחשוב על עוד שנה שנתיים מה יהיה בעולם, מה יהיה במדינה שלנו, מה יהיה עם זה ועם זה. עד כמה שאיזו תופעה הקשורה לחיבור ולהתפתחות על ידי חיבור נכון בין בני אדם יש לה מקום להתקיים ולהתפתח ולחיות, ועד כמה שלא, אז לא.

אנחנו עוד צריכים לראות אם העולם הולך לקראת תיקונים כלליים ויותר ויותר, אז ברור שהדברים שלא שייכים לתיקון, שלא שייכים לחיבור, לא תהיה להם זכות להתקיים אפילו זמן מה, רק יקומו ויפלו, יקומו ויפלו. אלא רק השיטות, אפילו תוכנות במחשב, רק אלו שיפעלו בסופו של דבר לחיבור בין בני אדם, אפילו חיבור לא טוב בינתיים, הם יתקיימו.

יהודית: מהי נקודת החיבור הפנימית בלב אצל הצעירים שאליה היית פונה? איך אפשר לפנות ללב שלהם כדי שהם יבינו את זה, ירגישו את זה?

אני חושב שהכי נכון הוא, שהפניה צריכה להיות שיש לנו ביד שיטת התחברות לפנימיות העולם, לתוכנה שמפעילה את המציאות, דומם, צומח, חי, מדבר, שהיא נמצאת בעמקי הטבע והיא מפעילה את כול הטבע. ואז אנחנו מתקשרים לתוכנה הזו, ואנחנו יכולים דווקא משם להתכלל בכל התהליך שאנושות צריכה לעבור ובטוח שאז אנחנו מתקיימים בצורה נכונה.

להסביר להם מה יש לנו ביד, שהם מקבלים את השינויים האלה מבחוץ, שאת מה שקורה הם מקבלים וכך הם כמשתמשים חיצוניים. מה שאין כן אנחנו לומדים את זה מבפנים, אנחנו כבר חשים את מה שקורה, ולכן כשאנחנו ניגשים לזה, יש לנו לזה הרגשה פנימית יותר נכונה.

דריה: במדינה שלנו יש מנהג כזה שאחרי הצבא יוצאים לטיול. הרבה שהשתחררו בתקופת הקורונה לא יצאו לטיול ונוצר להם סוג של לחץ מהבית ומהסביבה לעשות משהו, כי הם בבית ולא עושים עם עצמם כלום. יש כאלה שהלכו ללמוד ללא שום רצון וללא מוטיבציה. הם בחרו במקצועות שלא ממש מתאימים ולא מעניינים אותם, וזה יצר דיכאון. כמו כן הם לא יצרו קשרים חברתיים כי הם למדו בבית. נוצר עוד דיכאון ועוד חוסר סיפוק וייאוש מהחיים, מה יכול להניע את הצעירים למצוא משמעות בחיים?

רק ההפצה שלכם, שאתם תספרו להם מה זה באמת מהות החיים, מקור החיים, טעם בחיים האמיתי, לעומת מה שהם באמת רואים שאין טעם בחיים, אין. אני בזמן האחרון טסתי לכמה מקומות בעולם ובאמת ראיתי עד כמה הכול נמצא בהקפאה, בתי מלון, טיסות, בכל מיני דברים, העולם התחיל כאילו להיכנס להקפאה. וזה מה שקורה לו בזמן האחרון, אני לא בטוח מתי יהיה לנו שינוי לשחרור, כי אנחנו לא מבצעים את מה שהקורונה דורשת מאיתנו, זאת אומרת, איזו הכרת חיבור, הכרת שיטה של חיבור חדשה.

יוחאי: זה בא לידי ביטוי בכל מיני צורות, כל התארים, המקצועות, השאיפות, הכול נעלם, מאבד טעם, כבר לא רוצים לעשות את מה שהקודמים עשו.

רוצים או לא רוצים אבל העולם משתנה, הרבה מקצועות נעלמים. כן, זה נכון.

יוחאי: זה העניין, אנחנו מחפשים דרך לעלות למעלה בכלל מהעולם הזה, שיש מטרה הרבה יותר עליונה וגבוהה ממה שיש בעולם הזה.

בבקשה, זה נקרא "עולמך תראה בחייך". אדרבה, תגיע למצב שאתה מגלה את העולם הבא בעולם הזה, כאן ועכשיו. אין קושי, הכול תלוי רק עד כמה שיש לך כמה חברים שיכולים להחזיק אותך וגם שיטה שאתה יכול על ידי המימוש שלה להתחיל לפזר את כול הערפל הזה מלפניך ולראות את הכוח העליון, את העולם העליון. הכול ניתן לך, דווקא אתם הצעירים שנמצאים במסגרת שלנו, אני לא רואה מי יכול להיות יותר מאושר בעולמנו מכם.

יוחאי: נעבור לנושא הבא, שזה דימוי עצמי ורשתות חברתיות.

יהודית: מעשור לעשור, משנה לשנה יורד הגיל שבו מתחיל העיסוק במראה הגוף, ויחד עם החשיפה הגוברת לרשתות החברתיות הוא מהווה שילוב מסוכן. בספטמבר 2019 יצאה הודעה מטעם פייסבוק ואינסטגרם, שתחסם חשיפה של הגולשים מתחת לגיל 18 לפוסטים שמקדמים מוצרים מסוימים לירידה במשקל ולפרוצדורות קוסמטיות. אבל היום יותר ויותר צעירים עושים ניתוחים פלסטיים, בוטוקס, והרבה מאוד מהזמן שלהם הם משקיעים בשינוי המראה החיצוני. למה הצעירים לא שלמים עם עצמם, למה הם כל הזמן מחפשים לשנות את המראה החיצוני שלהם?

בזמננו זה מה שקורה. תמיד הצעירים רצו לשנות משהו, אבל היום הרבה מהמאמצים שלהם, מהכיוון שלהם הוא דווקא על ידי שינוי במראה החיצוני. למה זה ככה? מה נשאר עוד לעשות? רק הפנימיות תישאר אחרי זה. אבל באמת, מה ניתן? אין כל כך מקצוע, ולעשות מה, לבנות משפחה, להוליד ילדים, כל מיני דברים כאלה? ובשביל מה ללמוד? אין מה ללמוד. גם את כל המקצועות האלה שמקבלים, הולכים ללמוד אותם חמש, שש שנים באוניברסיטה, ולדוקטורט עוד יותר, ומה יש לנו מזה?

זאת אומרת, האדם היום רואה כבר סוף לאותה ההתפתחות שהתחילה לפני 150 שנה, שכולם התחילו לרוץ לאוניברסיטאות ולמקצועות אקדמאים במיוחד. אין מה להציע לדור הצעיר, חוץ מזה שיבנה את עצמו ואת העולם החדש, פשוט מאוד. זה מה שהדור הצעיר צריך. הם צריכים להבין את זה, הם צריכים להסכים עם זה, כי אין דרך אחרת ואין ברירה בכלל. אם נישאר ככה בלי לבנות משהו טוב כאן ולמען העתיד, אם לא נבנה את זה, אנחנו כבר מתים. זה מה שצריכים להסביר להם, לדור הצעיר, ולהראות להם איך אנחנו עושים את זה יחד.

לכן בואו נבנה עולם חדש. מה אתם רוצים מהדינוזאורים האלה? בואו נבנה. זה הכול בצורה וירטואלית, על ידי כל מיני שיטות, חוגים, התכנסויות וירטואליות, בבקשה, תעשו. אחרת אני לא רואה מה לעשות. אין ולא יישאר שום דבר לדור הצעיר. לכן, קחו עכשיו את המושכות האלה ותתחילו להניע את כל הדור הצעיר. ואל תתייחסו למי שלא נמצא במסגרת של הדור הצעיר, אל תתייחסו אליהם בכלל, הם כאילו לא קיימים.

יוחאי: בעצם, כל התשובות שקבלנו כיוונו אותנו להפצה. אני חושב שזה באמת הנושא הכי חשוב. אגב, כל הצעירים שנמצאים פה, הם אנשים שמשקיעים בהפצה עם הוכחות, מטעם קבלה לעם ולא מטעם קבלה לעם, ואנחנו נשאל על זה.

איתן: אנחנו התכנסנו פה התלמידים הצעירים שלך, הבנתי שזה הגיע בין היתר גם מהבקשה שלך. השאלה היא, מה הציפיות שלך מאתנו, דווקא מהתלמידים הצעירים שלומדים את חכמת הקבלה? האם יש משהו מיוחד שאתה מצפה דווקא מאתנו? האם יש איזשהו תפקיד ספציפי שאתה רואה אותנו ממלאים?

אנחנו היום כולנו לומדים, מה שאני מלמד, איך לצאת מדרגת החי לדרגת המדבר, ולומדים את זה בצורה איטית, הדרגתית, בסיסית כזאת, שלוקחת הרבה זמן, אבל בטוח שאנחנו בונים בזה שכבה אחר שכבה בתוך האדם, גם גברים וגם נשים, וכך אנחנו בעצם רוצים להתקדם למבנה מיוחד בכל אחד ואחד שנקרא "האדם המתוקן", שהוא באמת "אדם", הדומה לבורא. צריכים לפתוח עוד קורסים, צריכים לפתוח עוד חוגים, צריכים למשוך לשם צעירים כמוכם.

איתן: האם יש לך איזשהו חזון, שאתה מסתכל עלינו ואומר, בעוד שנתיים אני רוצה לראות אותם עושים כך וכך ונמצאים במקום כזה וכזה?

אני רוצה לראות אתכם כבר היום ולא בעוד שנתיים, שאתם תיקחו מאתנו את כל המושכות האלו ותתחילו לנהל את כל העגלה הזאת "בני ברוך", שהיא כבר מיושנת ולא יכולה כל כך לזוז. צריכים לתת לה רוח חדשה ולעשות הכול שתהיה לפי הדור הצעיר. תנסו, תנסו לעשות את זה. אני חושב שאתם צריכים להיכנס לתוך המערכות האלו. אני לא יודע האם אתם נמצאים שם או לא, או שאתם פועלים במקביל, אבל אתם צריכים איכשהו להצטרף לכל המערכות האלו ולעבוד איתם במקביל, עד שאתם מחליפים אותם, וכך להצליח.

אני בטוח שאתם אלה שתחליפו את כל אלה שפועלים היום. אבל אנחנו לא צריכים לחשוב, לחכות עד שהזקנים האלה יזדקנו עוד יותר ויצאו לפנסיה, אלא אנחנו צריכים שגם לנו יהיה מקום, וגם לדור הצעיר, כי רק הוא יודע איך לדבר נכון עם הצעירים המודרניים. אתם צריכים לקחת את הדברים האלה כבר עכשיו ולהתחיל לטפל בהם, לא לחכות. אתם צריכים לראות איך אתם מחליפים את כל אלה שנמצאים היום, או לפחות משלימים לידם את התפקידים שלהם.

יוחאי: אתה בדיוק מוביל אותנו לשאלה הבאה, זה באמת העניין שאנחנו מנסים פה להפיץ כמה שיותר, ורציתי לשאול אותך על הסגנון של ההפצה. האם אתה תומך בזה, שמח מזה שאנחנו כצעירים שמפיצים עם השמות והפרצופים שלנו, שבאמת נשבור את כל הסטיגמות שמסתובבות, את כל ההסתרות והמשחקים ונוציא את החכמה כמו שהיא, או שאתה תומך יותר, בוא נגיד, בגישה המסורתית של זקנים וכיפות?

זה לא סותר את זה. תראה את התלמידים שלי, אם אני, נגיד, בן 75, אז יש לי תלמידים שכמעט בגילי, ואפילו יש כמה כאלה יותר מבוגרים, אבל רובם הם בכל זאת בגילאים 40, 50 ויותר. צעירים פחות מגיל 40 כמעט ולא קיימים אצלי. מה אני רוצה להגיד, שסגנון הפנייה והבירורים הוא כבר אחר. אני בטוח שאם הייתי לומד אתכם, בטוח שהייתם מגרים אותי ו"דוקרים" אותי עם השאלות והיינו כבר במצב יותר מתקדם, יותר טוב. לכן "כל דור ודורשיו", כמו שכתוב, וכדאי לי פשוט להמליץ לכם לקבוע מנגנון, מערכת, גם לימודית וגם להפצה, הכול מחדש, במקביל למה שיש עכשיו, לדור הצעיר שקם עכשיו, שהוא בעצם דור העתיד, הוא בעצם הדור שיקום. ואנחנו צריכים לפתוח בשבילו אולי מערכת מקבילה למה שיש בבני ברוך לטיפול במבוגרים ובזקנים, שאתם תטפלו בדור הצעיר. הדור הצעיר הוא עד גיל 30 ואפילו פחות מזה. זה מה שאני חושב שצריך להיות. זה לא סותר את מה שדיברנו שאתם צריכים לעבוד במקביל עם הוותיקים שלנו, אבל רצוי שתראו עד כמה אתם פעילים בצורה הפוכה, אחרת, שונה.

יהודית: אתה חושב שתוכניות טלוויזיה יחד אתך ויחד עם הצעירים, זה משהו שיכול לקדם את ההפצה לצעירים?

אני לא יודע, כשאני מסתכל על עצמי במראה שיש לי כאן, כי אני צריך בכל זאת לראות איך אני נראה, וכשאני מסתכל עליכם, אתם יפים, צעירים כאלה, איך אני מקנא בכם, וכשאני מסתכל אחר כך על עצמי, זה מפחיד. אבל תכנית לימודית זה אפשרי, זה נהוג בעולם, שיש צעירים ויש איזה זקן, שהוא עדיין לא כל כך סנילי ואפשר להוציא ממנו עוד משהו. אני מוכן. אם אתם רוצים, אני אשמח, אולי לידכם גם אני אראה יותר צעיר.

אנחנו נסיים בזה. מתי שתרצו ניפגש שוב. תכינו שאלות, תכינו תהליכים שאתם באמת עושים משהו יותר בפועל, שיהיו לפי זה גם שאלות על ההתקדמות שלנו. אני אוהב אתכם, אני מאוד מעריך אתכם, אתם העתיד שלנו. ואתם יודעים, שאין לי לאן לכוון את החיים שלי חוץ מדרככם להמשך, שאתם באים וקמים במקומנו לעבודה הזאת, לקדם את העולם לצורה רוחנית. מתי שתרצו, נתארגן ונדבר.

יוחאי: אנחנו נעשה את זה, אנחנו זוכרים ונבצע את זה.

הכול נמצא בידיים שלכם. אני לא דוחה אתכם אף פעם.

(סוף השיחה)