"פרשת השבוע"
האזינו
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.08.15 – אחרי עריכה
שמואל: שלום לכם וברוכים הבאים לתוכניתנו "פרשת השבוע", אנחנו נמצאים בפרשה אחת לפני הסוף, פרשת "האזינו".
בפרשה הקודמת משה מודיע לעם שהוא בן 120, ועכשיו הוא ממשיך את התהליך הפרידה, ובפרשה זו מוסר משה לבני ישראל את שירת "האזינו", "ותשמע הארץ, אמרי-פי." מה זה אומר האזינו? למה הוא לא אומר, תשמעו, תקשיבו?
הוא פונה לשמיים ולארץ ומתחיל לספר את כל התהליך שעברו בני ישראל בעזרת שני הכוחות האלה, שמיים וארץ.
שמיים זה כוח השפעה כוח הבינה וארץ זה כוח הקבלה, כוח המלכות. על ידי השילוב בין שמיים וארץ שמקבלים כוח השפעה מהבינה, מהשמיים, ועל ידו מתקנים את הארץ, כך הבורא מוביל את בני ישראל במשך כל ההיסטוריה שלהם עד שמגיעים לארץ ישראל.
מה זאת אומרת "ארץ ישראל"? אם דרגת הבינה היא למעלה ודרגת המלכות היא למטה, אז מלכות צריכה לאט לאט לעלות לדרגת הבינה, זה בדיוק אותו תהליך שהם עוברים בארבעים שנות המדבר, כל התורה כולה היא בעיקרה "ארבעים שנות המדבר".
שמואל: כן, ישר-אל, זו המטרה.
ולהגיע לדרגת הבינה, זאת אומרת שכל הרצון לקבל מיתקן על ידי הבינה.
שמואל: איפה אנחנו נמצאים במעלה ההר הזה?
אנחנו עוד לא התחלנו.
שמואל: עשינו כזה פרויקט בהתמדה, אנחנו בפרשה אחת לפני האחרונה.
גמרת את התורה?
שמואל: לא התחלתי אותה אפילו, נכון, אנחנו בתחתית.
משה מסביר להם באילו כוחות הם הלכו, ממה הם התחילו, איך הבורא מוביל דרך המדבר, דרך כל מיני הבעיות וייסורים שהתרחשו. איך הם היו עולים מעל כל הקושיות, איך היו מתחברים ביניהם.
הרי כל התורה זה חיבור, זה "ואהבת לרעך כמוך". כל הזמן לתת מאמצים כדי להתחבר למעלה מהאגו שמפריד ביניהם. ואז, על ידי אילו כוחות הם מתחברים, הייתי אומר, על ידי אילו כוחות הם מצליחים להתחבר. כשמקבלים אותם מהבורא, עד כמה הם מבקשים ממנו וזקוקים לעזרתו, עד כמה הם כל הזמן נופלים. אולי הם בעצמם יכולים להתחבר ואז יש להם נפילה, ירידה, מאבדים את הכיוון.
כל הקושי הוא לא בכך שתגיע לאיזה מצב סתם אלא שתגיע בכל המצבים האלה לחיבור עם הבורא. בזה אנחנו טועים בעולם שלנו, כי כל העולם שלנו בנוי עם כל הקושי שלו, עם כל המכות, רק כדי שאתה תתחבר עם הבורא ואז כל מכה הופכת להיות לתענוג גדול. אנחנו לא מבינים את הסיבה למצב שבו אנחנו נמצאים כל רגע ורגע.
שמואל: אני מתבלבל בתוך מציאות כזאת שהיא "קרה לי משהו טוב בעבודה או קרה לי משהו רע בעבודה", ואתה אומר "עזוב את העבודה שלך, החיים הקטנים שלך לא מעניינים, ההתייחסות והכוונה צריכים להיות בכלל אחרים".
נכון, מכל הפעולות, מכל המצבים האלו תבנה קשר אליו. הוא עושה לך את הצרות והבעיות כדי לעזור לך להתרומם לסיבה האמיתית, ''מי עושה לי את הבעיות והצרות? הבורא. למה? כדי שאני אזכר בו, כדי שאני אתקשר אליו''.
שמואל: הוא כאילו אומר, "הבאתי לכם את הצעצועים, שחקו איתי, שתפו גם אותי במשחק".
מה אתה מדבר? בטח.
שמואל: הוא היה לבד בעולם, היה לו הכול, ופתאום הוא חשב שהוא רוצה לשחק עם איזה ילד קטן.
נגיד שאתה אבא ויש לך ילד.
שמואל: יש לי ילדים, שיהיו בריאים.
אתה רוצה שהבן שלך בדיוק ילך בדיוק עקבותיך, שיהיה כפי שאתה אומר לו, כפי שאתה.
שמואל: נכון.
איך אתה מזכיר לו את זה?
שמואל: מה זאת אומרת איך אני מזכיר לו?
הוא יוצא מהבית, הולך לבית ספר, בדרך מושכים אותו לכדורגל, נותנים לו סמים, לוקחים אותו לשחק קלפים. איך אתה שומר עליו שהוא לא ישכח את כל החוקים, המשפטים היפים שלימדת אותו? ואני בטוח שאתה בבית ניפחת אותו עם כל זה.
שמואל: אני כישלון חינוכי, אני מרגיש את זה.
כי אני יודע שזה העיקר בחיים שלך.
שמואל: אתה אומר כל הזמן חינוך, אז נכון, אני מרגיש כישלון. אני מרגיש שטוב שיש לו דעה משלו, טוב שהוא עצמאי, לתת לו ביטחון.
זה שהילד שלך נכשל, ואתה אומר "אין מה לעשות, גם אני כלפי אבא שלי נכשלתי".
שמואל: הוא רוצה להיות שחקן, ובשבילי זו מכה, כי ישר זה הולך למה לספר לו.
במה הוא יכול כל הזמן להחזיק אותך בצורה קצרה שאתה איכשהו לא תברח מדי מהדרך, וכל הזמן הוא מחזיר אותך? אתה רוצה לשחק בקלפים, אבל לא, אתה חוזר. הוא שולח אותך מהבית, או שאתה שולח את הבן שלך, ואיך הוא שומר עליך? זה מה שמשה ב"האזינו" מספר להם, איך הם עברו את הדרך, איך הבורא תיקן אותם בכל זאת, איך הוא שמר עליהם כך שהם עכשיו ראויים להיכנס לארץ ישראל. זה מה שהוא מספר.
ואז הוא אומר שהם עשו פשעים כאלו וכאלו והבורא רצה לגמור אותם. אתה יכול לשאול אחרת, למה הוא עושה? הרי הם עושים בגלל שיש להם יצר הרע, ומי ברא את היצר הרע? הבורא, הבורא אמר "בראתי יצר הרע".
שמואל: "בראתי תורת תבלין".
"בראתי תורה תבלין". שני כוחות יש לך, יש לך יצר רע מצד אחד ויש לך תורה תבלין מהצד השני. כמו שאתה אומר לבן שלך, "אני יודע שאתה רוצה את זה ואת זה, יש בדרך פיתויים רבים, זה הצד הרע. אבל כנגד זה יש כוח טוב שנקרא "תורה"". זה לא מה שאנשים חושבים על התורה, התורה היא כוח ההשפעה, כוח האהבה, הכוח להיות יחד, לסדר את הדברים כך שנהיה מעל הטבע שלנו. שלא נלך לגנוב, לצרוך סמים, לשחק בקלפים, אלא נתחבר יחד. עם ישראל הם אלו שנמצאים יחד, וכדי להכניס אותנו להיות יחד הבורא מסדר לנו את כל המאורעות בדרך. למה? להראות לנו שאין ברירה, שאנחנו חייבים להיות מחוברים, ואי אפשר להגיע לחיבור אלא רק על ידי מה שהוא לימד אותנו.
ואז, איך שלא יהיה, אנחנו רואים שאותו מלאך, משה הוא ממש מלאך, הכוח הפנימי שלנו שהיה מוליך אותנו, מביא אותנו עכשיו לארץ ישראל ומסדר לנו עכשיו כניסה. הוא גם עושה תיקונים, הוא עולה על הר נבו.
שמואל: אני עדיין מוקסם מהעניין הזה שזו שירה, שירת האזינו. אתה יכול להוסיף על שירה הסתכלות קבלית?
שיר הוא התעלות מיוחדת של האדם שנעתק מהטבע שלו וכל כך דבוק בבורא, כך שכל האור העליון, כל הכוח העליון, כוח השפעה ואהבה יוצא עכשיו מתוך גרונו. גרון זה גם עניין המדבר, עניין השיר, שיש רק לאדם. זה לא שהחיות לא שרות, אבל להביע את הדבקות בבורא רק האדם יכול, לכן הוא נקרא "מדבר". וזה דרך כוח הבינה, הגרון זה כוח הבינה, לכן אנחנו יכולים לדבר. לממש בתכונה העליונה רגשות של המלכות, רגשות של האגו שלנו, של הדרגות התחתונות, זה הגרון.
שמואל: שירה היא באמת נעלה יותר.
תראה בכמה מבפנים אנחנו משתמשים ובכמה מלמעלה אנחנו משתמשים, והכל מתרכז בגרון. בגרון יש איזה סנטימטר שבו נפגשים כוח עליון וכוח תחתון שבנו, ולכן אנחנו נקראים "המדבר" ולא החיה. והחלק הזה קשור עם המוח, עם הרגש, עם השכל, עם הזיכרון, עם הכול. ומה יש שם? זה דבר כל כך מגושם, איזו מכונה, מיתרים, צינור שבו עובר אוויר, ועד כמה יש כאן דבר רוחני, וזה רוח.
שמואל: כי אתה מכניס ומוציא רוח. כשלומדים פיתוח קול, אתה לומד לקחת אוויר ולמלא איתו את הסרעפת.
ולהחזיק אותו.
שמואל: להחזיק אותו ולשלוט בו. אנשים שמצטרדים אלו אנשים שלא לוקחים את האוויר לסערפת אלא לחזה.
נכון צריכים לסגור אותו בסערפת.
שמואל: ואז יש לחץ, וככל שזה מצומצם, זה נהיה עוד יותר מצומצם. לכן קודם כל בבית הספר במסגרת שיעורי החינוך שנעביר את עם ישראל, יש ללמוד פיתוח קול, ללמוד לדבר.
נכון.
שמואל: ללמוד לשלוט על האוויר שאתה לוקח, זה הרוחני.
כן, ואתה מחזיק. מה זאת אומרת? אתה ממלא את הריאות, זו דרגת הבינה שבגוף.
שמואל: אתה לוקח אוויר מהריאות לסרעפת.
ומחזיק אותו שם.
שמואל: שומר אותו.
כן. ואז אתה מדבר למעלה מזה, בגרון, ויש לך אוויר כמה שאתה רוצה.
שמואל: אתה שולט בזה, אתה יכול להגיד מתי להפסיק, מתי לנשום.
זה עניין של דרגת המדבר. לזה צריכים להגיע בחיבור נכון של בינה ומלכות, כלים דקבלה וכלים דהשפעה של האדם.
שמואל: שמים וארץ.
שמים וארץ. כלים דהשפעה הוא מקבל מלמעלה, וכלים דקבלה יש לו מלמטה, יצר הרע. נכון לחבר זה עם זה רק על ידי שימוש נכון באגו ועל ידי כוח הרוח, וזה מביא אותך לדרגת המדבר.
שמואל: אנחנו פרק אחד לפני הסוף, התחלנו להגיע לדרגת המדבר, וזו הרגשה טובה. עניין של שירה אמרנו שזה משהו רוחני, בן אדם מדבר אבל מעל הדיבור יש את השירה שאז אתה יוצא מהטבע שלך למשהו עליון יותר. לכן אני שמח שפרשת האזינו היא לקראת הסוף.
העיקר שבסוף השירה משה אומר, "תיקחו את המילים שלי, שימו אותם על הלב, תמשיכו איתן, ואז תהיה לכם כניסה בטוחה לארץ ישראל. אם תשתמשו בזה נכון, אז גם תוכלו למסור את זה לילדכם וכך זה ימשיך".
שמואל: "ויבא משה, וידבר את-כל-דברי השירה-הזאת--באזני העם: הוא, והושע בן-נון. ויכל משה, לדבר את-כל-הדברים האלה--אל-כל-ישראל". זאת אומרת, חייבים להיות כולם.
אין אחד או שניים, אלא רק כולם יחד.
שמואל: או כולם או אף אחד.
כן. זה מושג רוחני, ברוחניות אין מקצת. ישנו חוק כזה, אין מקצת ברוחניות. עוד בתחילת דרכם, בפרשת יתרו, דיברנו על כמה בני אדם יש בעם ישראל, גברים, נשים, טף וכן הלאה.
שמואל: מפקד אוכלוסין.
כן. זה כאחד. זה נקרא "עם".
שמואל: עד שזה לא נהיה אחד זה לא עם.
כן. אין כזה מושג באף אומה. בישראל כולם כאחד, לכן אם אחד טועה, כולם טועים.
שמואל: והוא אומר להם "שימו לבבכם", שני הלבבות, שני היצרים.
יצר טוב ויצר רע.
שמואל: מה זה לשמור את דברי התורה הזאת?
לשמור את דברי התורה, הכוונה שכל הזמן נרצה להיות מחוברים נכון בינינו בעל מנת להשפיע זה לזה. כי כוח השפעה הדדי הוא שמקנה לכולנו את צורת הבורא, אנחנו בונים אותו, כי בורא נקרא "בוא וראה". זה רק בתנאי שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו לקראת הזולת, הולכים לקראתו ומתייחסים לכל אחד כאל אח, או לפחות כמו לעצמנו ועוד למעלה מעצמנו. "ואהבת לרעך כמוך" - כמו שעכשיו אני אוהב את עצמי יותר מכולם, אז כמוך הכוונה שאני צריך לאהוב את האחרים יותר מעצמי.
שמואל: זה בלתי אפשרי.
זה אפשרי, כי יש כוח עליון מיוחד בטבע שאנחנו יכולים להזמין, והוא יקשר בינינו בכזאת צורה שבאמת נהיה ככוח אחד. ואז בצורה כזאת זה נקרא שאנחנו נמצאים בארץ ישראל. רק אם אנחנו מגיעים בצורה כזאת, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מנקים את ארץ ישראל, את הרצון שלנו, מכל העמים הזרים, מכל הרצונות האגואיסטים.
שמואל: מה קורה עם העמים האחרים שנמצאים פה, עם הלא יהודים?
כולנו לא יהודים עד שאנחנו מתקנים את עצמנו להיות מיוחדים, מחוברים, ואז אנחנו יהודים.
שמואל: ואז כולם יסתכלו עלינו ויגידו "תראו את היהודים האלה, איך הם מחוברים, גם אנחנו נתחבר".
הם יבואו אלינו, יתחברו איתנו וגם יהיו יהודים. יהודים זה לא לאום, אין דבר כזה, כל אחד יכול להתגייר. אתה לא יכול להפוך להיות צרפתי, אבל צרפתי יכול להיות ליהודי. אין בזה שום סימן גשמי ביולוגי.
שמואל: ומה יהיה כתוב בתעודת זהות?
בתעודת זהות יכולים לכתוב מה שהם החליטו בכנסת, זה עניינם. אני מדבר לפי הטבע, לפי חוקי הטבע, שאת זה לא האדם כותב. לכן אנחנו נמצאים במצב, שאם נשמע מה שקיבלנו, ועברנו את זה פעם בהיסטוריה, זה מושרש בנו, בגנים הרוחניים שלנו, אם נרצה לעורר את זה, אנחנו יכולים לעורר את כל הכוחות האלו ואת היחס בינינו, שהוא יהיה כמו עם ישראל בארץ ישראל, מצב שבו היינו כבר, וזה יקרה. ואז נהיה כאן בביטחון מלא, בשמחה, בכל טוב.
שמואל: אתה באמת רואה שלשם זה הולך.
אי אפשר אחרת. זה בטוח יקרה.
שמואל: אתה רק אומר בכמה זמן זה יקרה וכמה מכות נצטרך לעבור.
בדיוק. כן.
שמואל: ומי יישאר ומי ישרוד את המסע הזה?
כולנו בסופו של דבר.
שמואל: אבל אנחנו בתחתית, אנחנו נמצאים בתחילת הסיפור, עוד במצרים נראה לי, מבחינת המסע.
אנחנו, אני לא רוצה להגיד כדי לא לקרר אנשים. אבל שוב, יכולה כאן להתרחש קפיצה מאוד גדולה, מאוד יפה, מאוד עוצמתית, מפני שכל השינויים האלה כבר היו בנו, כבר היינו בזה.
שמואל: בבית ראשון, בבית שני.
האמת, אנחנו נמצאים לפני מצרים. כי "מצרים" נקרא שאתה רוצה להתחבר ואתה מרגיש שפרעה שלך מפריע לך ולא נותן לך. "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם" כשבנו את פיתום ורעמסס.
שמואל: אין כוח להיאנח בגלל העבודה, או שבאמת לא מבינים את העבודה הזאת ועדיין נמצאים בבחינת הרשע שאומר "בשביל מי אתם עמלים", לא נאנחים באמת.
כן. ומה עושים?
שמואל: צריך להגיע למצב שבו נאנחים.
רק לצעוק, לבקש ולרצות בינינו, לחבר את כל הכוחות האלה יחד, במאמץ בינינו ובמאמץ כלפי הבורא. המצב הסופי כבר יכול להתרחש אצלנו, מפני שאנחנו כבר עברנו את כל התהליך ממצרים דרך המדבר לארץ ישראל, כבר היינו בארץ ישראל, כבר בנינו את בתי המקדש הראשון והשני. אם היום נרצה לקיים את זה כאן, אז אנחנו לא צריכים לעשות את אותה דרך, אלא רק לרצות שזה יתקיים בנו כאן. ואנחנו נמצאים כאן פיסית באותו מצב, רק לא פנימית, רוחנית.
שמואל: אז באים המשוגעים ואת הרוחנית הזאת מתרגמים לפיסית.
הם לא משוגעים, זה חלק מהקלקול שלנו, זה חלק מההסתרה.
שמואל: אז אלה אנחנו, זה חלק מאיתנו.
אלה אנחנו, זה בכולנו, ואנחנו נתקן את זה. אני לא מאשים אף אחד חוץ ממני.
שמואל: תחושת האשמה שאני קם איתה בבוקר, זו הפעם הראשונה שהיא נשמעת לי מוצדקת. לכן צריך לצעוק.
כן. אנחנו צריכים לצעוק ולדרוש שעכשיו יקרה לנו מה שבעצם צריך לקרות, שזה תיקון שלם ומלא, עם ישראל בארץ ישראל.
שמואל: לפעמים כשיש לי מצוקות או אני חושב שיש לי מצוקות, למשל כשאני רוצה חיבור עם ה', אז אני הולך בים וצועק. האם זה הגיוני? האם נכונה הצעקה הפיסית הזאת?
כן. למה לא? זה נכון, תצעק, גם זה טוב. כל דבר שאדם עושה, כל מאמץ שאדם עושה לקראת חיבור עם הבורא, כדי שיהיה לו כוח להתחבר עם אחרים, הוא טוב. כי אנחנו צריכים להגיע לגילוי הבורא, וגילוי הבורא הוא רק בקשר בינינו.
שמואל: זה קורה רק בעשירייה, בקבוצה.
גילוי האהבה שבינינו נקרא "גילוי הבורא".
שמואל: גילוי האהבה שבינינו. רק לגלות אהבה, למרות שזה קשה.
התכללות הדדית. "אהבה" נקראת שאני לוקח את כל הצרות, את כל הרצונות שלך, את כל מה ששלך, ואני מטפל בך בכל הכוחות והיוצרות שלי. אני ממש מסור לזה.
שמואל: באחד השיעורים, אחד התלמידים שאל לגבי עשיריות שרוצים לעזור אחד לאחר. אתה הגבלת את זה ואמרת שזו לא עזרה בכסף, אלא להביא בקבוק, לארגן שתייה, לעשות משהו. באיזו רמת חברות החיבור יכול להתממש פיסית?
תמיכה פנימית. לא צריכים יותר שום דבר. נראה לך שחסר לך כסף, בריאות, שלום בית, לא חשוב מה, אבל לא חסר כלום חוץ מתשומת לב ותמיכה מבחוץ. ואז הכול פתאום מסתדר, הכול פתאום ישנו.
שמואל: אני יכול להתקשר לחבר ולהגיד לו "מה שלומך, חשבתי עליך, אני אוהב אותך, תרגיש טוב", או לשבת בבית, להסתכל על השיעורים ולחשוב על החברים.
אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות זאת, אבל באמת הבעיה היא רוחנית, ברמה רוחנית ולא גשמית.
שמואל: מה זה "הר העברים" מה זה "הר נבו", מה הם ההרים האלה?
אלה מקומות מעבר הירדן, שקשורים יותר לארץ ישראל. כי עבר הירדן זה רצון שלא הולך להיתקן, אבל הוא סמוך לארץ ישראל, זאת אומרת, לרצונות לעל מנת להשפיע, לרצונות דאהבה. ולכן עבר הירדן קרוב לנו, ושם נשארים שני השבטים גד וראובן. ואנחנו צריכים לדאוג גם למה שקורה סביב ארץ ישראל, אלה הגבלה וגבולות.
העיקר הוא שמשה מקיים את רצון ה', את הפקודה האחרונה, שהוא צריך לעלות על הר נבו ולראות משם את ארץ ישראל, ולעשות מה שנקרא תיקונים מרחוק. ואז כוחו נעלם, נסתר בתוך עם ישראל ושם הוא חי .
שמואל: עד עצם היום הזה.
כן.
(סוף השיחה)