ישיבת כתבים

מס' 294

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.11.21 – אחרי עריכה

דודי: הנושא הראשון בישיבה שלנו, "עליית המחירים בעולם".

רונן: אתן סקירה קצרה ואחר כך נעבור לשאלות. לא מדובר כאן באינפלציה, ביוקר המחייה כמו בשנות ההיפר אינפלציה בעולם בשנות השמונים, לא מדובר על 200%-300%-400% אינפלציה, אלא יוקר המחייה ומחירים עולים. אבל מבחינת כמויות, נניח 3%,4%,5% בשנה שזה כרגע הקצב, זו הפרספקטיבה היכן שאנחנו נמצאים.

בכל העולם האינפלציה מרימה ראש, זה התחיל בעליית מחירי השילוח הימי, אחר כך עלייה במחירי חומרי הגלם שמביאים את הספקים להעלות מחירים ולהצהיר שהם הולכים לעלות עוד יותר אחרי הרבה שנים שיחסית היו תחת שליטה. בנוסף לזה כמובן מחירי הנפט, מחירי הדלק, החשמל, וגם שכר העבודה עולה וחסרים פועלים כמעט בכל מקום ואלה שמסכימים לעבוד עובדים בשכר יותר גבוה.

גם החוקים הירוקים למיניהם, כמו ההגבלה בשימוש בכלי פלסטיק חד פעמיים ומס מיוחד על משקאות ממותקים לא בריאים, הם גורמים להעלאת מחירים של המוצרים האלה. ובנוסף לזה כמובן מחירי הדירות עולים, שכר הדירה יקר מאוד, גם מחירי הארנונה עולים ובסך הכול יש ביקושים גדולים מאוד מצד הצרכנים, גם בעקבות הפתיחה מחדש של השווקים, לנופש, למופעים, לנסיעות, לטיסות, ואת הביקושים האלה, שהם ביקושי שיא, פוגש היצע מאוד מוגבל.

חסר לייצר, כי הכלכלנים, כלומר בעלי התעשייה סגרו מפעלים, צמצמו עובדים, קודחים פחות נפט וכיוצא בזה. ואז כשיש מפגש כזה בין מחסור בצ'יפים ומחסור בחומרי גלם, ביחד עם ביקוש שיא, התוצאה היא אינפלציה הולכת וגדלה.

טלי: למעשה לפנינו צפוי גל חריג של עליית מחירים. יוקר המחייה יתגבר, האינפלציה צפויה להיות מורגשת ולהשפיע מידית על כל משק בית בישראל ובעולם. והשאלה הראשונה היא, כשבשנת 2021 כשכל תחומי החיים בהתפתחות, הטכנולוגיה, החקלאות, הרפואה, ממש כל תחום, האם לא היה נכון לצפות, שדווקא ההוצאות הבסיסיות שיש לאדם יהיו מתונות וברות השגה?

קודם כל אני לא מבין למה יש אינפלציה, דווקא אחרי שהיינו בסגר, עבדנו פחות, ישבנו בבית, היינו בכל מיני מצבים לחוצים, מה פתאום עכשיו יש אינפלציה, יש פיחות, למה? אני לא מבין את הסיבה. או שמישהו עושה את זה בכוונה, ואז זה משהו אחר.

רונן: העולם הדפיס כמות מטורפת של כסף בשנים האחרונות.

שישרוף את הכסף שהדפיס.

רונן: בינתיים המערכת עדיין מאמינה בכסף הזה והוא עושה את השימושים שלו והכסף גדל ב-25% בכמה שנים, שזה המון, ונותנים לו עדיין ערך.

זאת אומרת, הדפיסו 25% יותר ממה שצריך להיות, כדי שיהיה איזון בין הפרודקט, המוצרים והשווי שלהם בכסף.

רונן: המטרה של ההדפסה הייתה אחרת, היא הייתה לאפשר לממשלות לעזור ולתמוך במערכת הכלכלית, אבל חוסר האיזון בין הביקוש להיצע נשאר גדול מאוד. כיוון שמצד אחד, הצרכנים מפצים את עצמם על השנה שהם ישבו בבית והם צורכים בקצב שלא היה גם לפני הפנדמיה. ומצד שני, ההיצע של חומרי גלם, של צ'יפים, של מכוניות, של שירותים, הוא מאוד מאוד נמוך. וכשיש חוסר איזון כזה גדול בין ביקוש גדול להיצע מוגבל, יש עליית מחירים.

זה ברור, אז מה השאלה?

טלי: השאלה בעצם היא, איך יכול להיות שהעולם מתפתח, הטכנולוגיה מתפתחת, החקלאות, הרפואה, דווקא כל מה שקשור לצריכה בסיסית, הכרחית של האדם, כמו מזון, דלק, חשמל, ארנונה, דווקא זה הופך להיות לא בר השגה. איך זה יכול להיות? זה הרי אמור להיות הפוך, כל הטכנולוגיה אמורה לשרת את הצרכים המאוד בסיסיים של האדם, לא?

למה? את מתייחסת לחיים בצורה מאוד הגיונית. יפה. אישה חכמה. אבל לא כך רוצים שיקרה מנהלי העולם, אם אפשר כך להגיד. הם דווקא דוחפים את העולם לסיבובים האלה של אינפלציה, כי מזה הם מרווחים עוד ועוד מיליארדים למרות שגם המיליארדים האלה הם לא אמיתיים, אבל בכל זאת ככה זה.

טלי: אז האנושות נכנסה ללופ כזה, שבו יש התקדמות טכנולוגית, המצאות ופיתוחים, והכל נמצא בשליטה של בעלי המאה, על חשבון רוב האנושות, ופוגעים בהם פגיעה אנושה. איך יוצאים מהלוף הזה?

אף אחד לא מתחשב בהם.

טלי: בכל זאת, בסוף הם משפיעים בצורה אנושה על עקרת הבית, על רוב האנושות.

נכון. אז מה?

טלי: אז איך יוצאים מהסבל הזה שאנחנו כבר נמצאים בו כל כך?

מי רוצה לצאת מזה? את יודעת כמה מיליארדי מיליארדים יש לעשירים? ובתאווה שלהם הם רוצים עוד ועוד ועוד יותר וזה ידוע.

טלי: אז האדם הקטן לא יתעורר, יעמוד ויצעק "די"!?

הוא יכול לקחת רובה ולהתחיל מהפכה?

טלי: כשבן אדם יכול למצוא את עצמו רעב ללחם, בלי חשמל.

לא עד כדי כך, הם יודעים עד כמה אפשר למתוח את החבל וככה הם ממשיכים. הם יודעים איפה הגבול שעד שם הם יכולים לסחוב ולסחוט את הקהל ולהשאיר לעצמם מקסימום שאפשר.

טלי: זאת אומרת הכול מנוהל בצורה חכמה ומדויקת.

ללא ספק.

טלי: יוקר המחייה בא לידי ביטוי דווקא בצריכה הכרחית, אנחנו רואים שמה שהולך להתייקר זה חשמל, דלק ומזון. אבל לעומת זאת, יש היום מותרות כמו טיסות לחו"ל שעולות ממש כמו מנה פלאפל. יש הרגשה שלא יהיה מה לאכול אבל העיקר נטוס בכיף. אז למה דווקא על הכרחיות, על צריכה בסיסית של כל אדם חלה התייקרות, יש סיבה לדבר?

כי משם העשירים המנהלים את העולם, יכולים לסחוט ולסחוב בפרוטות האלה את הכלל.

טלי: אז המצב הזה יישאר לנצח, אין משהו שעלול לשנות אותו, לגרום לאיזה שינוי, כשאנחנו נמצאים תחת שליטה של בעלי הון והם מנהלים אותנו?

לא, לא יכול להיות שישתנה משהו, מפני שכל אחד שמגיע לשלטון, אם הוא מגיע, אז הוא כבר מוכן להמשיך בניהול כמו שהיה. אף אחד לא עושה מהפכה. כדי לעשות מהפכות, שינויים, צריכים להיות תנאים, וכאן אנחנו לא רואים שיש תנאים, כי האנשים כבר רגילים לזה, הם שנים רבות עובדים כעבדים ומקבלים פירורים מהעשירים, טיסות לחו"ל, מקומות לטייל, כל מיני דברים לבלבל אותם בתיאטרון וקולנוע, טלוויזיה וחו"ל, וכך הכול מתגלגל. יש חיים לאנשים שנמצאים בטופ, אני מדבר על עשירים ומנהלים, ויש חיים אחרים לכל היתר, וכך זה יישאר. השינוי לא יכול להיות בזה שפתאום יהיה איזה שוויון או משהו. לא.

טלי: במה כן יכול להיות שינוי שישנה את התנאים הבסיסיים האלה?

שהאנשים יבינו שמהות החיים, מטרת החיים, ערך החיים, לא נמדדת לפי הכסף. אבל לזה צריכים כבר חינוך חדש.

רונן: מה דעתך על הפתרונות המקובלים להילחם ביוקר המחייה? יש חוקים, רפורמות בייבוא, בייצוא, פיקוח על מחירים, הגדלת תחרות. לכאורה יש סל שלם של פתרונות. מה דעתך על הפתרונות האלה, הם יצליחו להוריד את יוקר המחייה והאינפלציה?

אולי במשהו כן, אני לא אומר שלא, לפעמים זה עולה, לפעמים זה יורד, אבל זה הכול משחק שמשחקים בשתי ידיים המנהלים ומי כמוך יודע שזה לא נמצא בידיים של השוק, כמו שרוצים להגיד, או בידיים של העמך, אלא בידיי מי שנמצא למעלה.

רונן: אתה כמקובל מסתכל על התמונה הזאת ובעצם מה אנחנו אומרים, גם כשלא הייתה אינפלציה אנשים לא נטו לחשוב על מהות החיים ועל שאלות מהותיות. קל וחומר כשיש אינפלציה לא חושבים, אז אם גם כך וגם כך זה לא מפתח את האדם לקראת המטרה, כפי שאתה מבין אותה. האם יש לנו בכלל מה לעסוק בזה או לתת לזה להתנהל לידנו בלי להתעסק בזה בכלל?

לא, לנו בטוח שאין מה לעסוק בזה, מזה לא ייצא שום דבר, שום פתרון לחיים, לא דרך רעה ולא דרך טובה ולא כלום. אלה החיים הרגילים של החברה שלנו, של האנשים העובדים, מנהלים קצת, סוחרים, כולם ממש מתבשלים באותו הסיר, על הקדירה או מתחממת קצת או מתקררת קצת, וזהו.

רונן: כדי שהאוזניים של האדם יהיו קצת פתוחים למסרים של חכמת הקבלה הוא צריך להיות פחות מוטרד מההכרחיות שלו. מה אתה רואה את הפתרון, איך ניתן להוריד את יוקר המחייה?

אני חושב שכשנגיע למצב שאנשים יחכימו ויתחילו לשאול על מהות החיים מצד אחד, מצד שני יבינו אפילו שיש להם כסף, או שכבר לא יהיה להם כסף, אבל הם צריכים לשנות את החיים, אז יהיה איזה ביקוש לפתרון. לפני זה לא.

רונן: מה זה אומר ביקוש לפתרון?

הם ירצו לעשות שינוי בחיים שייתן להם איזה שוני מהותי בחיים. ירצו להגיע למהות החיים ולראות במה באמת הם יכולים לשנות את החיים. זאת אומרת האם החיים תלויים בכסף, בכבוד, בשליטה, בתאוות האגואיסטיות גשמיות, אוכל מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, או מהות החיים יש לה איזו דרגה יותר גבוהה? הם צריכים להתחיל לשאול על זה. וודאי שזה לא יכול להיות בלי שאנחנו נסביר ונפרסם ונטפטף להם את החכמה איך להסתכל על החיים וממה החיים מורכבים ומה אפשר לצפות מהחיים, על ידי מה לשנות את החיים. הכול אנחנו צריכים להסביר לכל העולם.

רונן: אתה באמת מצפה שחשבון נפש כזה יתחיל לקרות?

אני לא מסתכל על מה שאני יכול לעשות או לא, אני מסתכל על מה שאני חייב לעשות. ההסתכלות שלי היא כזאת, מה אני חייב לעשות בעולם כול עוד אני נמצא בו.

רונן: אני שואל על הקליינט, כמו שאתה אומר, הלוקח תמיד צודק. אצל האנשים, אפילו חשבון הנפש שלכאורה הקורונה עוררה בהם, זה הביא אותם לעבוד קצת פחות במשרד, יותר בבית, כאלה חשבונות נפש, לא משהו עמוק ומהותי מזה.

אז מה?

רונן: לכן הפתרון שאתה מציע נראה כאילו שהציבור לא בשל.

אני צריך לקרב את זה יותר ויותר לבן אדם. ואני חושב שזו לא בעיה כל כך גדולה שאסור לנו לגעת בה, שאסור לנו להמשיך לדחוף אותה לפני כולם. ידעו שיש דבר כזה ושהוא בלתי מציאותי ושגעון בכלל, אבל הוא נמצא. וכך לאט לאט יגיעו לזה ויגלו. חשבנו פעם לטוס לכוכבים? והיום כבר מדברים על זה כמעט ברצינות. ויש כבר כאלו מנועים וכאלה טכנולוגיות שיכול להיות שבאמת עוד מעט נדע לטוס נגיד לחלל. למשהו שלא כל כך רחוק, סך הכל זה 4 שנות אור, מה יש?

רונן: באותו עניין. האינפלציה פוגעת במיוחד בחלשים. החזקים יודעים להתמודד כנגדה, הם גם לא צורכים כל כך הרבה, אבל החלשים נפגעים. האם החלשים גם יהיו אלו שיגלו את השכל החדש שאתה מדבר עליו?

אני חושב טוב שזה לוחץ על החלשים, כי החלשים הם הרוב. אני מתאר לעצמי שהרוב יתחיל לשאול יותר ויותר ויהיה נמאס לו ממה שקורה, ויחפש פתרון וימצא פתרון דווקא בשיטה שלנו.

רונן: בדיוק כדי לשרת את ההסברה הזאת הכנו, טלי ואני, שתי שאלות פשוטות, תמציתיות, שאם נקבל אותן ממך נוכל גם להסביר את זה כמו שצריך. בצורה הכי פשוטה, אם היו מבקשים ממך הסבר למה יש יוקר מחייה, מה הבעיה, מה הייתה התשובה שלך?

אין שום בעיה של יוקר מחייה בעולם. אלא ישנם העשירים שהם מחליטים שצריך להיות קצת יותר וקצת פחות, וכך הם בעצם מנענעים את הקהל, את הכלכלה, כדי לתת לזה איזו הרגשת חיות, חיים, ולעשות איזה שינויים גם בין שכבות האוכלוסייה ומקצועות וכן הלאה. אני חושב שאין באמת בעיה בעולם במשהו, בכלום אין בעיה, לא בדלקים ולא בפליטת אוזון ולא בשום דבר, זה הכול מצוץ מהאצבע. כדי לתת לקהל להתעסק במשהו, כדי להפחיד את הקהל, כמו שאתה אומר לילדים "אוי אוי אוי, תיזהרו", וכן הלאה. סך הכול משחק.

רונן: באותן מילים פשוטות, מה הפתרון שמציעה חכמת הקבלה לסיטואציה הזאת שעכשיו תיארת?

אם אנחנו באמת רוצים לצאת מהמצב שאנחנו בו נמצאים אז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מה חסר לנו? חסרה לנו מהות החיים. אבל זה חסר לך אולי, או לי, אבל לעמך לא. כול עוד אנחנו לא נעורר בו את השאלה הזאת, כי שאלה הזאת לא יכולה להגיע מתוך זה שחסר לו כסף או איזה חופש באיזה מדינות ועוד משהו. לא. אלא אנחנו צריכים להסביר לאדם מה באמת חסר לו. אנחנו צריכים לעורר באנושות תסכול לחיים אחרים, נצחיים, מיוחדים. ולאט לאט זה יקרה. אבל זה לא שהם בעצמם יכולים מהיום למחר לרצות את זה, אלה לא דברים טבעיים. יש להם רצון כמו "כולם כבהמות נדמו". ורק אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, מה שנמצא בחברה האנושית.

אתה רוצה שישאלו יותר מזה? זה יכול להיות אך ורק על ידי ייסורים גדולים מאוד שיבואו על האנושות, ואנחנו לא תומכים בזה בכלל, אפילו חס ושלום אם זה היה בידינו, אלא ההיפך, אנחנו רוצים שהאנושות תתחיל לשאול על מהות החיים במצבים הטובים לא ממצבים רעים. וזה תלוי אך ורק בהסבר שלנו. ואני לא מסתכל על האינפלציה או על עוד משהו, שזה יהיה כטריגר שהם יבואו וירצו להשתתף בלימוד חכמת הקבלה, ביישומם ברוחניות. לא. בשביל מה? אני רוצה שכולם יגיעו, בפרט העמך שלא מכיר את השאלות הגדולות וזה לא מדאיג אותו, אני לא רוצה שהם יסבלו, בשביל מה?

רונן: למה חברה שבה מרבית האנשים או חלק גדול מהאנשים יהיה עסוק בשאלות הקיומיות שאתה מדבר עליהם, על מטרת החיים וכיוצא בזה, למה זה יפתור אותנו מכל מיני בעיות כלכליות, למה זה למשל יוריד את יוקר המחייה, למה זה יחסל את הדאגות הגשמיות שאנחנו חיים בהם היום? לא ברור לי הקשר.

אני לא רוצה שהם יסבלו בחיים הגשמיים. ולא שאני הייתי עושה את זה, כמו שכתוב "המכה את נפש בהמי ישלמנו", הוא צריך להשלים את מה שהוא עושה נזק באדם שנמצא בדרגת חי. ולכן אנחנו לא צריכים את הדברים האלה. אנחנו אך ורק צריכים לפתוח לאדם עוד רמת חיים מיוחדת שהוא ירצה את זה, במקצת. שהרמה הזאת היא כמו טיסות לחו"ל, אבל טיסות עוד יותר נעלות. כמו עלייה למון בלאן, אבל יותר גבוה. זה מה שאנחנו יכולים לעשות, לגרות אותו בזה, לחמם אותו לזה. ואז הוא ירצה במקצת להתעניין בזה. אולי אפשר, למה לא, מה אנחנו יכולים להציע לו? טיסות בחלל בלי כל זה שהוא יושב על חבית שמדליקים אותה והוא עף כמו מינכהאוזן בסיפורים, אלא שבאמת יש לו אפשרות להכיר את העולם העליון, לראות מאיפה אנחנו מנוהלים. לא על ידי רוטישילדים, אלא על ידי הכוח העליון של הטבע, בוא נכנס לשם, בוא נראה איך זה עובד. אנחנו יכולים להיכנס לשם ולהשתתף, להשתתף ממש. וזה ניתן לכל אחד שרוצה להיכנס. קדימה. בזה ממש לגרות אותם.

דודי: נמשיך לנושא הבא שלנו, עוד נושא גדול ועמוק, הפילוג בחברה האמריקאית.

חיים: אולי כדי להסביר על מה בדיוק מדובר. בארצות הברית היו עכשיו סוג של בחירות אמצע, אלו לא ממש בחירות לקונגרס, אבל הבחירות האלו היו משמעותיות מאוד בכמה מקומות. בחלק מהמקומות נבחר מושל חדש. ארצות הברית בנויה כמדינה אחת שמורכבת מ-50 מדינות, כשבכל מדינה יש מושל, ולמושל יש יכולת החלטה מאוד מרכזית בהרבה מקרים גם כנגד הממשל המרכזי. למשל בנושא חינוך, פנים, וכן הלאה. אלה הנושאים העיקריים שבהם דנים בדרך כלל בבחירות האמצע למושל.

באז שבוע שעבר נערכו כפי שאמרנו בחירות במספר מדינות בארצות הברית, שנחשבות כבחירות שמסמנות את העתיד, לאן הציבור האמריקאי ילך, והתוצאות היו מאוד מפתיעות. במדינת וירג'יניה במשך עשרות שנים יש מושל דמוקרטי, והפעם התוצאות היו בדיוק הפוכות והרפובליקנים ניצחו. ולא רק בבחירות למושל, אלא גם בבחירות לבית הנבחרים נבחר שם רוב רפובליקני, ויש גם מחוזות בתוך המדינה, בתוך וירג'יניה, וגם שם נבחרו מועמדים רפובליקנים.

וירג'יניה נמצאת על הגבול עם קנדה?

חיים: לא, ווירג'יניה נמצאת בחוף המזרחי באמצע, וושינגטון די סי שייכת לווירג'יניה. יש את וירג'יניה, ואז ווסט ווירג'יניה קצת יותר פנימה, ואחריה ג'ורג'יה, ולכיוון פלורידה.

היא נמצאת ממש בנטייה למטה.

חיים: כן באמצע. למרות שהיא הייתה דמוקרטית כל השנים, פתאום עכשיו זה התהפך לרפובליקני.

הנושא המרכזי של הבחירות הפעם בווירג'יניה היה ליברליזם מול שמרנות, כולל נושא אכיפת החיסונים. בווירג'יניה כמו בכל ארצות הברית המפלגה הדמוקרטית ברשות הנשיא מנסה להכתיב אג'נדה פרוגרסיבית מאוד שמתבטאת בסילוק סמלים לאומיים כמו הדגל, כמו פסלים של אבות האומה, של תומס ג'פרסון ואחרים. כולל מה שאנחנו קוראים לו פוליטיקה של זהויות. שזה בעיקרון מציג את הלבנים באשר הם כגזענים, ואת כל מי שלא לבן במיוחד אם הוא שחור כקורבנות של הגזענות, ושחייבים לתת להם מה שהם רוצים כדי לפצות אותם על הגזענות.

בנוסף הם מנסים להכניס גישה שהאדם הוא מי שהוא אומר שהוא. זאת אומרת אם גבר אומר שהוא גבר אז הוא גבר, אבל אם הוא אומר שהוא אישה אז הוא אישה, וככה צריך להתייחס אליו.

בזה הם בחרו?

חיים: לא. זו העמדה הפרוגרסיבית שמכתיבה כרגע המפלגה הדמוקרטית. אם איש לבן אומר שהוא שחור, הוא נחשב כשחור מכל בחינה, גם חוקית. אם ילד אומר שהוא מבוגר אז הוא מבוגר. וכן הלאה. זה מגיע לרמות אבסורדיות לחלוטין.

בעיתונים רבים נכתב שתוצאות הבחירות הן בעצם הצבעת אי אמון של האמריקאים בגישה הזאת. אז עולות הרבה שאלות. קודם כל איך אתה רואה תופעה כזאת כמו מה שתיארתי עכשיו שקורת בחברה האמריקאית?

אני רוצה להיות שחור, צעיר, חזק, מוצלח ומועמד לנשיא. זה בסדר או לא? תרשום אותי שם וזהו.

חיים: בסדר. אבל אם אתה רוצה להיות אישה, ואתה אומר שאתה אישה, ואתה נכנס לשרותי נשים, אסור להוציא אותך משם.

בסדר.

חיים: איך אתה מתייחס לתופעות האלה שקורות בחברה האמריקאית, ושהן נכנסו לחוק?

אני לא יודע. אם הם חושבים שהדעה של האדם יכולה לשנות את הביולוגיה שלו, את הזהות הפנימית שלו, את המהות הפנימית שלו, הם כבר מעמידים את עצמם בדרגת האלוהים. אני לא כל כך מבין איך הם יכולים לקבוע את זה.

בזה שאני אומר שאני רוצה להיות אישה שחורה, צעירה או זקנה, אני לא נעשה כזה. אתה צריך לשנות את המהות שלי, את הפנימיות שלי, את השכל, הרגש, הגישה, התפיסה, וזה לא ניתן לאדם. אנחנו אפילו לא יודעים איפה זה נמצא, באיזה DNA או משהו. לכן כל הדברים האלה זה סתם משחק של אנשים שלא מבינים בעצמם איפה הם נמצאים. זה לא רציני. זה כמו שילד בא אליך ואומר שהוא רוצה להיות כך וכך, נו? אנחנו לא מתייחסים ברצינות למילים שלו, אז איך אני אתייחס ברצינות לדבר כזה? הוא צריך להיות מבוסס על משהו.

אנחנו מדברים על החיים, יש כאן בכל זאת חוק וסדר, וזה היסוד לכל דבר. אם אני לא אישה, אני לא יכול להיות אישה. אתה יכול לשנות לי מי יודע מה, ועוד כמה שנים, בכל זאת יכול להיות שעל ידי ההורמונים ועוד דברים אני אראה כמו אישה, אבל אני לא אהפוך לאישה ממש, כי אנחנו אפילו לא יודעים מה זה נקרא להיות אישה, אתה מבין.

זה לא בגוף, זה בגישה לחיים, בתפיסת העולם, אתה לא יכול לשנות את זה בצורה הורמונאלית או במה שיש לנו בידיים היום. לכן אני לא מבין מה המשחקים האלה. אם זה מין משחק בדמוקרטיה, שיצאו לרחובות עם צעקות, עם דגלים, האמריקאים אוהבים פסטיבלים כאלו, בסדר. אבל תכלס מזה הם לא יכולים לשנות את הטבע, לא יכולים. מזה שיעשו זריקות הורמונאליות, ויעשו כל מיני בלבולים בראש, הטבע לא ישתנה.

חיים: זאת אומרת, אדם שעושה ניתוח לשינוי מין, ולוקח טיפולים ההורמונאליים, מבחינת חשיבה, הרגשה, הוא לא משתנה?

לא, הוא לא מבין את זה, הוא חושב שהוא משתנה, זה עוזר לו לשחק במה שהוא רוצה. אבל באמת זה לא שינוי כזה שהוא באמת יכול להיות ממש גבר במקום אישה, או ההיפך.

חיים: איך יכול להיות שיש ממשלה, ועוד ממשלה של המדינה אולי הכי משמעותית בעולם שמכתיבה אג'נדה כזו לכל המדינה, ל 330 מיליון איש, ומכניסה את זה לספר חוקים? מה המטרה של מדיניות כזאת בכלל?

משחק עם עמךַ.

חיים: בשביל מה, כדי לעשות איתו מה?

כדי לבלבל את העם ואת כל העולם. כדי לתת דוגמה שגויה לשוק האירופאי, לכל מיני מדינות, לכל מיני עמים, לכל מיני זרמים בחברה האנושית, ככה זה. זה מה שצריכים לעשות.

חיים: מה יוצא להם מזה?

יוצא להם לנהל יותר את העם.

חיים: זה עוזר להם לנהל את העם?

כן, פעם לכיוון זה, ופעם לכיוון זה, וככה זה. סך הכול תמיד היו משחקים בין הדמוקרטים לרפובליקנים, בין השחורים ללבנים, כל מיני משחקים כאלו, ועכשיו זה בין גברים לנשים.

חיים: אבל זה עושה את האנשים מטורללים לגמרי?

אז זה טוב, כך אפשר לנהל אותם יותר בקלות. ככל שהאנשים יותר מבולבלים, ועוד מכניסים ביניהם אנשים שיכולים לבלבל אותם, ולמשוך אותם לכל מיני כיוונים, על ידי זה דווקא קל לנהל את העם. מה אתה חושב, מישהו בממשלה מתייחס לזה ברצינות? לא, זה סתם ככה, הכול משחק מבחוץ.

חיים: אתה חושב שהתוצאות של הבחירות, ולא רק בווירג'יניה כי בכמה מקומות היו תוצאות שהראו על התנגדות לקו הזה. יכול להיות שיש כאן התחלה של התנגדות של העם למה שמנסים לעשות איתו?

אין כאן התנגדות של העם, אני לא מבין מה העניין כאן, אני רואה איך אלו שיש להם כסף, שיש להם כלי תקשורת, שיש להם את כל הכוחות לנהל את החברה, איך הם מסובבים את החברה מכאן לכאן, מכאן לכאן. וודאי שיש גם ביניהם כל מיני זרמים, אבל הם יודעים טוב טוב לאן הם הולכים. בסופו של דבר הבנק של אמריקה הוא שקובע מה שיהיה.

חיים: אבל אם תוצאות הבחירות יצאו נגד?

הן לא יצאו אחרת ממה שמחליטים שם, אפילו לא בוול סטריט.

חיים: זאת אומרת גם אם נראה שהעם בעצם אמר שהוא לא מוכן למדיניות הזאת, גם מראה העיניים הזה כבר נקבע מלמעלה.

כל המשחקים האלה הם משחקים בין כל הקבוצות האלו והאלו, אבל אל תדאג, הכול נשאר במשפחה.

חיים: איך אתה רואה את החברה האמריקאית מתפתחת בהמשך?

אני לא רואה חברה, אני רואה סתם עמך שהם כמו צאן, שאין להם שום דבר, הם לא מבינים כלום במה שהם עושים. אמנם הם כאילו חכמים, כאילו מפותחים, יש להם מאות אנשים מאוד מפותחים, מדענים, אבל בסופו של דבר הם לא יודעים, ואפילו שכן יודעים קצת מי מנהל את העולם, הם לא יכולים לעשות כלום כנגד זה. אלה כמה משפחות שם למעלה כמו רוטשילד, רוקפלר, עוד כל מיני כאלה, כעשר משפחות ולא יותר.

אתה חושב שזה שמישהו הולך לבחירות ואחר כך עושים ספירות קולות, כל זה משפיע על העולם? מה אתה חושב, שאותם עשרה עד עשרים איש שמחזיקים את השוק האמריקאי בידיים שלהם, יתנו לזה לקרות בגלל שהצביעו כך או אחרת בוירג'יניה או בעוד מקום? לא. אבל עושים מזה משחק יפה, בטלוויזיה וברדיו, המסוקים עם הכתבים. יפה.

חיים: איך בכל זאת קרתה להם תאונה כמו טראמפ?

אני לא חושב שקרתה להם תאונה, אני חושב שהם אפילו מוכנים במשהו לחזור לזה. כי בכל זאת השוק שלהם הוא שוק של אנשים, שחורים, לבנים, מפותחים או לא, מלא כאלו שמגיעים אליהם דרך גבולות המדינה, וכך הם צריכים לנהל אותם. אני לא חושב שיש בעיה ושייצא מזה משהו חדש. כלום.

חיים: ארצות הברית משפיעה על כל העולם, במיוחד על העולם המערבי ועל ישראל. בישראל אנחנו גם רואים אצל ילדים השפעות של האג'נדה הזאת. איך לדעתך תהייה בהמשך השפעת הגישה הזאת של ארצות הברית על שאר העולם?

אני חושב שהשפעה שלהם תתחזק, כי רוסיה מאבדת כוחות וממש יורדת מהבמה, ויש גם סיבות אובייקטיביות. וגם סין, אחרי שהייתה לה קפיצה טובה, נתנו לה בעצם לעשות את הקפיצה הזאת, בזה שסיפקו לה ידע, סיפקו לה מכונות, טכנולוגיות וכן הלאה, עכשיו היא צריכה להמשיך לבד ככל שהיא יכולה, ואני לא חושב שעומדים לעזור לה, לפתוח לה שווקים. סין היא אומנם הרבה יותר חזקה וגדולה, אדירה, אבל בכל זאת אנחנו נראה, לא מיד, בגלל המסה הגדולה שיש בסין, אבל נראה לי שבשנים הקרובות נתחיל להרגיש איך סין מאבדת את הכוחות שלה, הייחודיות שלה, איך היא מתחילה יותר ויותר לרדת מהגובה שלה.

דודי: ספציפית איך תהייה ההשפעה על ישראל, האם הגישה הפרוגרסיבית הזאת בארצות הברית תחלחל פנימה לישראל ותשפיע גם פה?

כאן הבעיה. זו באמת בעיה, כי הגישה הפרוגרסיבית הזאת יכולה ממש להפוך את המדינה. וכאן שכנינו יכולים לעזור בזה הרבה, כי הם יהיו המעבר, הצינור, כשהגישה הפרוגרסיבית הזאת תבוא לעם ישראל וכאן כל אחד ירצה לרשום את עצמו כבר לא בשם משה אלא בשם מוחמד וכך בקלות זה יכול לקרות.

דודי: אתה חושב שהישראלים יקבלו את זה?

הישראלים מוכנים לקבל הכול חוץ ממה ששייך לתיקון הנשמה.

דודי: ברור. שאלה קצת יותר כללית, הגישה הפרוגרסיבית הזאת גורמת להרבה הרבה שינויים, אני לא יודע איך אפשר יהיה לחזור אחורה ולשקם את זה. כי אתה אומר, שזה לא לפי נטיית הטבע, תגיד מה שתגיד לעצמך, תרשום מה שתרשום על הדף, יש סוג של סטייה מחוקי הטבע, אז איך בדיוק הולך להיתקן הדבר הזה? נוצרות משפחות, נוצרים כבר תפיסות וחברות ועולמות, נוצר עידן חדש ולא ברור מה יקרה הלאה, איך הוא יחזור להיות בחזרה על הכביש המהיר של הטבע?

הוא לא יחזור, בשביל מה הוא צריך לחזור? בסופו של דבר הוא יעלה אותנו לרמה חדשה של חשיבה, של כוחות, של אתגרים, וכך אנחנו נצא. זאת אומרת הכול יסובב נכון לעליית האנושות, לפרוגרס.

דודי: זאת אומרת כל אחד יישאר במה שהוא רוצה להיות, איך שהוא רוצה להיות, לא משנה לפי מה, ויחד עם זה ייפתח משהו חדש?

לא. אני חושב שבסופו של דבר האנושות לא תקבל את השינויים האלה. הכול בינתיים כאיזה משחק, עדיין האנושות נמצאת תחת הלחץ הזה עד שהיא תתאושש ותיתן תגובה חזרה.

דודי: מתי האנושות תעשה ברקס לכל הגישה הפרוגרסיבית ותגיד עד כאן, חוזרים חזרה למשהו אחר, למה שהיה נגיד?

אני לא יודע. יכול להיות שנצטרך לקבל עוד איזה ווירוס, עוד איזו בעיה, אולי מלחמה, לא מלחמת עולם או אולי כן, אבל צריך להיות משהו, צריך להיות איזה טריגר.

דודי: זאת אומרת את מתאר פה משהו מאוד מאוד גדול.

לא, לא חייב להיות, אני חושב שלא, לא נראה לי. קודם כל אני לא חושב שאם באמריקה וקצת באירופה משתגעים אז זה כבר כל העולם. סך הכול יש שם 200-300 מיליון איש, זה כלום. זה לא אסיה ולא אפריקה וכל מיני מדינות אחרות ויבשות.

גם כשאמריקה משתגעת, אני לא חושב שזה עד כדי כך, האמריקאים הם די קונסרבטיבים, מה שיש להם עכשיו זה תופעות של ילדים.

חיים: אנחנו רואים עכשיו בווירג'יניה לדוגמה שיש התנגדות לזה, האם מבחינתך זו התחלה של איזו התנגדות?

אלה גלים שתמיד צריכים להיות בחזרה. אבל אני חושב שהאמריקאים, עוד לא עכשיו אולי, אבל בכל זאת יצרכו להיות לעשות חשבון. חשבון ריאלי, לא לפי הצעקות של איזו גרטה או עוד איזו בחורה צבעונית.

שלי: בתור אימא וגם שמעתי מעוד אימהות, הגישה הפרוגרסיבית של לתהות לגבי הזהות שלי, לא משנה בתור מה נולדתי, הופכת להיות מאוד נפוצה גם פה בישראל בקרב ילדים מאוד צעירים. מה הדחף הזה פתאום להילחם בזהות שנולדתי איתה?

האדם לא רוצה להסכים עם מה שהטבע מכתיב לו. הוא לא מסכים עם מה שהוא, עם מי שהוא. הוא מרגיש בפנים פיצול אישי כזה שזה מפוצץ אותו, קורע אותו לחלקים, לחתיכות.

שלי: למה?

למה? כי אני לא מסכים. אני לא מסכים עם מה שאני. זה בעצם לא שייך אפילו לטבע הפיזי שלי וכן הלאה, אלא זה שייך לזה שאני רוצה לשנות את עצמי, אני רוצה בסופו של דבר לדעת מי אני, מה אני, למה אני מיועד, מה מחכה לי, מאיפה באתי, לאן אני הולך. וזה לא ידוע לאדם, אז עוד מעט הוא ישמע פתרון.

שלי: אפילו בדור שלי זה עוד לא היה, למה פתאום עכשיו יש איזו התפתחות ברצון?

זה ודאי בהתפתחות. בדור שלך לא שאלו, שאלו איפה אפשר לאכול, איפה יש לחם, מים, כל מיני דברים, איך לבנות משפחה, בית.

שלי: אז איך אפשר לנתב את זה למקום של התפתחות רוחנית?

על ידי הפצת חכמת הקבלה.

שלי: אני מבינה, כי יש פה שאלה מי אני בעצם. העניין הוא שבתור אימא אני רואה שמנסים להרוס את החברה, מנתקים את האדם מהמשפחה, מהמדינה, מהזהות, מהכול.

מצוין, ככל שיהיו יותר שברים כך יהיה יותר טוב. יותר קל יהיה לאדם להבין שאין כאן כלום, אלא בנינו חברה חולה וצריכים לשנות הכול, לקחת את כל הקוביות האלו שבנינו מהן איזה בית, איזו פירמידה ולבנות מחדש, גישה חדשה.

שלי: מה הגישה הזאת, מה הבסיס שלה, מה זו הגישה החדשה?

הגישה החדשה היא שהיסוד, התשתית של החברה צריכה להיות השתתפות יפה, נכונה בין בני אדם.

שלי: אתה יכול טיפה להסביר, אתה אומר שיש פה עניין שבן אדם כבר לא יכול לסבול את מי שהוא והוא רוצה לבדוק מיהו ומהו.

העיקר שתהיה התקרבות בין בני אדם. שנבין שחוץ מזה אנחנו נהיה כל הזמן במאבק זה כנגד זה עד שנהרוס את עצמנו, את כדור הארץ ואת כל החיים.

שלי: ההתקרבות, על איזה בסיס היא, על אני זה מי שאני, או להמשיך לחקור מה אני? איך צריכה להיות ההתייחסות לזהות העצמית שנהייתה כבלון נפוח?

אנחנו נצטרך להסביר על ידי חינוך ממושך, וממש לדחוף אותם, את כל מיליארדי האנשים לחשוב שכולנו שייכים למין אחד. לא חשוב אם זה גבר או אישה, לבן, צהוב או ירוק, אין שום הבדל, יש רק דבר אחד, אדם אנחנו. כולנו חייבים להתייחס אחד לשני כמו אל אחים, ולבוא ובאמת להיות מקושרים יותר, מחוברים יותר, ורק בצורה כזאת נוכל להינצל ולהגיע למעלה מהכוכבים.

דודי: נושא שקשור בחרם על ישראל.

שלי: סאלי רוני, סופרת צעירה אירית שנחשבת לקול הספרותי הראשון של דור המילניום שספריה הפכו לרבי מכר בעשרות שפות, היא הצהירה שהספר השלישי שלה לא ייצא לאור בעברית בגלל שהיא תומכת בחרם תרבותי על ישראל ובתנועת ה- BDS. בתגובה לכך חנויות הספרים בישראל, סטימצקי וצומת ספרים, הורידו את הספרים הקודמים שלה מהמדפים והפסיקו למכור אותם. עוד ועוד אושיות תרבות הולכות ומחרימות את ישראל, זמרים, כוכבי כדורגל, שחקנים, סופרים. רק במאי האחרון 600 אומנים מרחבי העולם חתמו על מכתב, מוזיקאים עבור פלסטין, שקורא להחרים את ישראל. גם דיברנו על כך שנטפליקס מפיצה תכנים אנטישמיים במסווה של אנטי ישראליות.

השנאה כלפינו הופכת להיות מאוד טרנדית לדור הצעיר, מאוד אטרקטיבית, והיא בעיקר מופצת לצעירים שבכלל לא מעורבים ולא יודעים מה קורה במזרח התיכון. מה דעתך על המצב הזה?

דעתי היא שזה סוף סוף קורה, ואולי זה ישפיע על החברה הישראלית במשהו לחשוב למה שונאים אותנו. וודאי שאפשר לסגור את העיניים, להסתיר את עצמנו, אבל זה לא יכול להימשך הרבה זמן. אלא באמת שונאים אותנו, אז למה שונאים אותנו.

שלי: למה דווקא זה שאומנים בעולם מחרימים את ישראל, יעשה יותר רושם על ישראלים?

כי האומנים היום הם כוח בינלאומי, הם מופיעים בכל מקום ומסתכלים עליהם, ולא חושדים בהם שיש להם איזו דעה פוליטית. ואם הם כך מתייחסים לאיזו מדינה ולאיזה עם, אז זה באמת מעורר הזדהות איתם, כי לא חושדים בהם כמו שחושדים בפוליטיקאים, או בסוג אחר של אנשים.

שלי: ולמה דווקא האנטישמיות מתפשטת עכשיו בקרב אומנים בעולם?

את זה אני לא חוקר אף פעם, כי זה כבר ביד הבורא. בשבילי מספיק שאני רואה את התוצאות. למה הוא פועל דרך זה ולא בצורה אחרת, כנראה שאם נתעמק בזה נראה בזה באמת הגיון עליון.

שלי: האם הגישה של להחרים את מי שמחרים אותנו היא נכונה?

לא. אנחנו צריכים אחרת, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו כדי שהם לא יחרימו אותנו.

שלי: הגברת אומרת, "אני לא רוצה שיפרסמו את הספרים שלי, אתם אפרטהייד, אתם רוצחים", ואנחנו כן צריכים להמשיך למכור את הספרים שלה פה?

לא. אנחנו יכולים להתנהג לפי איך שמישהו מחליט למעלה? אנחנו צריכים להתנהג בחזרה לפי השורשים שלנו, שאנחנו בינינו צריכים להיות סגורים. אם אנחנו מגיעים לחיבור בינינו, שום גברת כזאת או אחרת לא תוכל להשפיע עלינו ולשנות את דעת הקהל. הקהל העולמי יסתובב עם הפנים אלינו.

שלי: לאחרונה היו כל מיני פרשיות כאלה כמו בן אנד ג'ריס, נטפליקס ועוד. האם אנחנו הולכים ונעשים מבודדים, מדינת ישראל הופכת מבודדת מהעולם?

אני מאוד מקווה שכן, כי אולי זה ישפיע על עם ישראל לנענע קצת את עצמו ולחשוב שהוא, ישראל, חייב להשתנות. בסופו של דבר אותה השאלה "למה שונאים אותנו?" היא עומדת, ואנחנו לא רוצים לפתור אותה, לשמוע אותה בצורה אמיתית, ישרה, רחבה, עמוקה, ולענות עליה. כבר אלפי שנים שהיא עומדת לפנינו, ואולי בכל זאת הגיע סוף סוף הזמן שנתחיל לברר את זה לעצמנו, ואז נתקן את עצמנו כך שהשאלה הזאת לא תהייה שייכת לנו.

שלי: העניין הוא שלכאורה רוב אלה ששונאים אותנו מצדיקים את זה ביחס שלנו כלפי הפלסטינאים.

זה הכול שטויות, על זה אין מה לדבר. כאילו שלפני שלושים, ארבעים, או שלוש מאות, ארבע מאות שנה, או אלף ואלפיים שנה, הייתה שנאה אחרת. אותה שנאה, אותו דבר כלפי עם ישראל היה תמיד ואין בזה שום דבר חדש. תמיד קשרו את זה לעת עתה לאותה התופעה שהייתה שם לפניהם. זה ברור. את זה יכולים לספר למישהו שאין לו לא שכל ולא ידיעה היסטורית.

שלי: השאלה היא, האם המסכה האנטי ישראלית צריכה ליפול, ושהישראלים יאמרו "זו אנטישמיות, זה לא קשור לפוליטיקה ולא קשור לכלום".

אנחנו לא צריכים להתייחס למה שהם עושים ולהלבין את עצמנו ולענות על זה, להגיב על זה, זה לא שלנו, אנחנו לא צריכים. הם שיתבלבלו, שיחנקו מזה, מה אכפת לי, או ההיפך, שידברו עוד יותר, שילחצו עלינו עוד יותר, ובסופו של דבר על ידי זה נתבשל מהר יותר לפתרון הנכון.

שלי: אנחנו רואים שלאושיות התרבות יש כוח חזק בעולם, איזו תגובה תרבותית כביכול עלינו לתת לאנטישמיות שגם היא מופצת באמצעים תרבותיים, מה התשובה שלנו להם?

אין לי תשובה אליהם. אם את שואלת, אני לא מתייחס אליהם, בעיניי הם אפס, כמו שבכלל כל דבר. יש לי חשבון עם הבורא. אם הבורא מעורר את הקהל, אומנים, גרטה, עוד מישהו, אז אני צריך להתייחס למקור, בזה אני צריך לשנות את ההתנהגות שלי, ובצורה כזאת הכול יסתדר. ואני עושה את זה לא בגלל שזה יסתדר או לא יסתדר, אלא כדי באמת לקדם את עם ישראל ואחריו את כל העולם למקום הנכון, למטרת החיים.

שלי: אם אנחנו רואים שלאמצעים תרבותיים יש אפקט כזה חזק, האם גם אנחנו צריכים להשתמש באמצעים יותר תרבותיים להפיץ את המסר שלנו, את התשובה שלנו?

זה לא יעזור לך, את לא למדת היסטוריה. בשאלה שלך רואים עד כמה יש חוסר יכולת ללמוד מאלפי שנים. זה לא יעזור לך לעשות כאן שום פעולות, תקפצי, תרקדי על הראש, תביאי לכאן את כל האומנים של ישראל, זה לא יעזור. זה כמו שאת רוצה להראות כמה מדענים יהודים יש בעולם, כמה אנשי תרבות וחינוך וכן הלאה, לא מסתכלים על זה. העם הקטן הזה, מה הוא עשה, איזה מהפכות תרבותיות הוא עשה באנושות, מה יש לנו להוכיח להם עוד? אין מה להוכיח. אנחנו לא עושים מה שאנחנו צריכים לעשות, למה שאנחנו מיועדים, וכל היתר זה לא נחשב.

שלי: מה כן יעזור?

אנחנו צריכים להשתדל להפיץ להם את עתיד העולם הטוב, שאנחנו רוצים לקדם לזה את כל העולם, לשם זה אנחנו קיימים. אנחנו הכוח היחידי שבעולם שמסוגל לזה. לכן כולם שונאים אותנו כי אנחנו לא עושים את זה, בתת ההכרה אנחנו מזמינים בהם שנאה אלינו כי אנחנו לא עושים מה שהם מצפים מאיתנו גם בתת ההכרה להתנהגות אחרת, שאנחנו נמשוך אותם לטוב, ועל זה הם שונאים אותנו.

דודי: אדם מאומות העולם ששונא את ישראל, יש לו רגשות אנטי ישראלים ואנטישמים וכולי, והוא יוצר, האם היצירה שלו מושפעת מדעות כאלה? אם הוא כותב ספר או מלחין מנגינה כלשהי או יוצר קולנוע, זה מחלחל, או אין קשר?

זה מחלחל, אבל תלוי במה מדובר. אני רואה שאת הפיזיקה של איינשטיין הנאצים לא רצו לקבל, ועוד כל מיני כאלה דברים. אני למשל לא מסוגל לשמוע את המוזיקה של וגנר, כי הכוח האנטישמי במוזיקה שלו הוא משהו שמתפרץ. זה לא כמו אצל רחמנינוב ועוד, שגם לא היו רחוקים מלשנוא יהודים, אבל לא עד כדי כך. אז יש ויש, זה הכול תלוי ברגישות האדם. אבל זה לא כל כך חשוב.

(סוף השיחה)