תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.04.14 – אחרי עריכה

"מקובלים כותבים"

חיבור - 2

בהשתתפות: בן ציון גרץ

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אתם איתנו כאן בתוכנית של "מקובלים כותבים". שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

רב: שלום.

בן ציון: אנחנו בסדרת תכניות שדנה במושג החיבור. בתוכנית הקודמת הגענו לכמה מסקנות מאוד מעניינות כשסיפרת לנו על התפתחות האדם בתקופתנו. אנחנו שומעים שכל החיים הטובים שלנו היום, תלויים במושג שנקרא חיבור.

כן.

בן ציון: ודיברנו על כך שכדי להתפתח למקום הזה, האדם מקבל תפקיד, זה תלוי בו, ברצון שלו. ואנחנו רוצים לברר מהו הרצון הזה של האדם, שבעזרתו הוא יכול להשפיע על התפתחות הטבע, ולקבל גם כוחות נוספים שאין לו כרגע, כדי להשלים את ההתפתחות הזאת.

אנחנו רואים גם מהתלמידים שלומדים את חכמת הקבלה, שלומדים את נושא החיבור וגם בהסברה לקהל הרחב, שיש קושי להבין את מושג החיבור ברמה של מודל. אולי נוכל להבין את מושג החיבור בעזרת רצון ותענוג, כמו 0 ו-1 בשפת המחשב, הכול בנוי מ-0 ו-1, ולמעשה מזה יכולים להציג כל מידע, כל נוסחה, כל דבר ודבר. כנראה שזה אפשרי גם בתורה, גם בחכמת הקבלה, לפרק הכל לשני דברים, לרצון לקבל תענוג, ולמילוי שלו. החיבור מדבר ברמה של רצון, תענוג ומילוי. איך אפשר לסדר את זה בעזרת המושגים האלה?

הגענו למצב בהתפתחות שלנו, שאנחנו משתמשים ברצון לקבל הנאה במקסימום האפשרי, אי אפשר יותר. אנחנו רואים שכל הרצונות שנמצאים באדם, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ולא נותנים לנו יותר אותם התענוגים, למרות שאנחנו ממלאים את הרצונות האלה, כמו שציפינו. יש מין עייפות, יש איזה מין סיום להנאה מהמילוי ברצונות האלה.

כמה שאנחנו נמצאים בתענוגים למשל ממזון, מין, משפחה, עושר, כבוד, שליטה, מושכלות, אנחנו רואים שבכל המילויים האלה, בכל התענוגים האלה, יש לנו כבר סוג של נסיגה, אנשים פחות ופחות מוכנים להשקיע כוחות כדי לקבל את המילויים האלה. אנחנו רואים את זה, הם נמשכים אפילו לאיזה תחליף. אני לא צריך מזון כזה, אז תביא לי איזה תחליף. גם בעניין המין, תביא לי תחליף, משפחה, וודאי שתחליף, וגם עושר, אנחנו כבר רואים עד כמה המשבר הזה שובר לנו את כל מושג העושר כגדול, כרצוי. שליטה, כבוד, היום אף אחד לא שם לב לזה. כמה שיכבדו, כמה שלא יכבדו, כמה שזה היה חשוב עד לפני כמה עשרות שנים לאנושות, היום כבר אף אחד לא ישקיע את הכוח שלו שיכבדו אותו. וגם מושכלות, גם המדע כבר לא נמצא במקום כבוד כמו שהיה קודם, סגרנו את תוכנית החלל, סגרנו את הכול, הדברים האלה לא מעניינים.

אנחנו מגיעים למצב שבו רוב האנושות לא יכולה ליהנות מהמילוי, למרות שהמילוי נמצא. מזון? בבקשה. כמה יש לך, אתה נכנס לסופר, מתי היה דבר כזה באנושות, בוחר מה שאתה רוצה? מין, בבקשה, בכל פינה, בכל דבר. משפחה אותו הדבר, לא רוצה. תראה כמה בלבולים ותוספות יש על זה.

אותו דבר קורה בעושר, שליטה ומושכלות, אנחנו לא מרגישים תענוגים מהמילויים האלה, עברנו את ה"פיק" שלהם, את המצב שבו היינו נהנים והיינו משתוקקים. היה לנו חלום אמריקאי שכולם ייהנו מכל החיים, ייסעו, יטוסו, ירוויחו וכן הלאה.

בן ציון: אתה אומר שרמת התענוג וההנאה פחתה בצורה אחידה על הכל?

כן. יש מדינות שהאנשים שבהן עדיין נמצאים כביכול בעלייה. הם כבר לא יצטרכו לעלות ואחר כך לרדת, כבר לא תהיה להם אפשרות לעלות, הם כבר יבינו את זה וירגישו את זה מהמדינות המפותחות. אנחנו רואים שהאנושות מתייאשת מכל הדברים האלה ולכן היא עוברת לתענוג פשוט. אפילו לא לתענוג, אלא רצון של אנשים לשכוח את עצמם ולא להרגיש. רואים את זה לפי כמות התרופות נגד דיכאון, לפי כמות הסמים, האלכוהול, אנחנו רואים שאנחנו בעצם נמצאים בייאוש, אנחנו כבר מיובשים מכל זה. וזה הסימן המובהק לזה שאנחנו נמצאים עכשיו במעבר לשלב הבא.

אבל בהתפתחות האנושית, ההבדל בין כל השלבים הקודמים שעברנו, לבין השלב הבא, הוא שיש לנו כאן מהפיכה מסוג חדש. אם אז היו מהפכות שבכל פעם מצאנו תמריץ חדש בחיים, נניח בתעשייה או במדע או בתרבות או בדת וכן הלאה, עכשיו לא, עכשיו אין לנו שום דבר שיכול לעזור לנו להתרומם, לקום מהמצב שהאנושות עכשיו נכנסת אליו. כי המשבר הוא משבר גלובלי, טוטאלי, אין לנו אפשרות לעבור מצד אחד לצד שני, אלא את כל הרצונות, כל המילויים שהאדם היה יכול לקבל, הוא כבר קיבל והוא מיואש. ועכשיו אנחנו מגיעים למצב חדש. לפי חכמת הקבלה, המילוי של האדם לא צריך להיות מקבלה אלא בצורה הפוכה, מנתינה. לא שהפלוס יעבוד על המינוס, אלא שהמינוס יעבוד על הפלוס. כלומר אנחנו כאן צריכים להגיע למצב החיבור החדש, מהות החיבור החדשה.

בן ציון: אופן קבלת התענוג השתנה?

וודאי שכן. כי התענוג הוא הטבע שלנו. הטבע שלנו הוא לרצות ליהנות, יש לנו רצון ליהנות, אבל השאלה היא מאיזה אופן פעולה אני נהנה?

בן ציון: אז עכשיו אנחנו במעבר, בין אופן תענוג אחד לאופן תענוג שני. בין תענוג לתענוג.

לא, זה סוג אחר של תענוג.

בן ציון: אבל אנחנו נמצאים בין תענוגים.

תמיד, אחרת אין בריאה. כי הרצון ליהנות הוא כל הבריאה. אבל ממה נהנה הרצון ליהנות הזה? שאני לא איהנה מזה שאני מקבל, מזה כבר התעייפתי והתייבשתי, אני כבר מוכן לעזוב את זה, אלא אני מגיע למצב שאני צריך להבין שקבלת התענוג הבא בתור, בהתפתחות שלי, זה תענוג מהשפעה, מנתינה ולא מקבלה. וכאן יש לנו מחסום פסיכולוגי, לא יותר מזה.

בן ציון: אז איך נגדיר את התענוג הזה?

שאני אהנה מזה שאני עושה טוב לזולת. ואנחנו מכירים את המצב שכך אנחנו עושים לפעמים.

בן ציון: זו ההגדרה של התענוג הבא?

כן. ליהנות מעשיית הטוב לזולת, מזה שאני גורם מילוי לזולת. זאת אומרת אני גורם בעצם בזה מילוי לעצמי, אבל באופן אלטרנטיבי, דרך הזולת.

בן ציון: בצורה עקיפה.

כן. וכך אנחנו צריכים להתפתח, זה המצב שאליו אנחנו צריכים להתקדם. להבין את זה אפשר על ידי זה שנְפתח את חכמת החיבור, דיברנו על החיבור.

בן ציון: כן.

כאן צריך להיות חיבור חדש. אם כל הזמן דאגתי לחיבור כשאני מתחבר למישהו, כדי שהוא יהיה בשבילי מקור התענוג, עכשיו אני מתחבר כדי שהחיצוניים, יהיו בשבילי מקור התענוג, אבל בצורת קשר אחרת, שאני נותן, תורם, משתתף, ובזה אני בעצם מרגיש את המילוי. זאת אומרת, כאן צריכה להיות איזו פעולה פנימית מסוימת שבה אני מעורר כוחות חדשים בקשר שלי עם הזולת.

בן ציון: האם הלימוד הזה איך להתפתח הוא כמו כל לימוד אחר, בכיתה א', ב' וכולי?

זה לימוד מעל הטבע שלנו.

בן ציון: מה זה מעל הטבע שלנו?

בטבע שלי, לפי איך שנולדתי והתפתחתי עד כה בחברה שלנו, אני אגואיסט ואני מבין רק דבר אחד, אני רוצה ליהנות מכל מה שאני רואה עד כמה שאפשר, בלי לקחת בחשבון מה חושבים, ומה רואים ומה מרגיש כל מי שסובב אותי. לא אכפת לי מה קורה איתם בכלל, שימותו או יחיו, או באיזו צורה יחיו, העיקר שהם יהיו מקור התענוג בשבילי. אם הם לא מקור התענוג בשבילי, אז בשביל מה הם שיתקיימו?

וכאן אני צריך להגיע למצב אחר. מתי אני נהנה מזה שאני נותן משהו לאדם? כשאני מרגיש שהוא קרוב שלי. הוא יכול להיות קרוב לפי מה שרשום באיזה מקום, אבל אני צריך להרגיש שהוא קרוב. זה כמו לתינוק שלי, או למי שאני אוהב, כי אני נותן ונהנה מזה שאני נותן. או אם אני נותן משהו לאדם גדול שהוא מכובד בעיניי, גדול בעיניי, ואני נהנה מזה שנתתי לגָדול. זה בטבע שלנו, על זה אין ויכוח, זו פסיכולוגיה פשוטה.

אם כך, אני צריך להביא את עצמי למצב שאם אני לא יכול לקבל הנאה לתוכי מכל מה שסובב אותי, אני יכול להגיע לסוג הנאה אחר, שאני אוהב את הסביבה, "ואהבת לרעך כמוך", ואז כמה שאני נותן, בצורה כזאת אני נהנה. אז אני מוכן לתת. כמו לתינוק, כמו לילד האהוב שלי, כמה שאני נותן לו יותר ויותר, אני מקבל מזה הנאה, אני לא מתעייף מלתת לו ולתת לו ולדאוג לו, כי בזה אני כל הזמן מתמלא. הבעיה שלנו היא רק לשכנע כל אחד את עצמו שכל מה שנמצא מחוצה לו, אלה הקרובים שלו, ממש קרובים קרובים, שהוא מרגיש שהם קרובים, שמרגיש שהם אהובים עליו, ואז לאף אחד לא יהיה קשה להשפיע לזולת ולקבל מזה תענוג ללא הגבלה.

בן ציון: אז מה מלמדת חכמת החיבור?

חוכמת החיבור מלמדת איך האדם מקרב לעצמו את הזולת. וכאן אנחנו זקוקים לחכמת החיבור.

בן ציון: שמה בעצם היא עושה?

היא אומרת שאנחנו צריכים לעשות תרגילים איך להיכנס יחד בחיבור, בהידברות בינינו, איך אנחנו מתחילים להכיר את עצמנו, איך נסדר ביננו קשר כזה, כך שנזמין אותו כוח ההשפעה שנמצא בטבע אבל נסתר. וכוח ההשפעה הזה ישפיע עלינו וישנה לנו את היחס לזולת, כך שנרגיש את הזולת כקרוב.

בן ציון: מצד אחד, יש פה התפתחות בכוח הטבע, בכוח העליון ומצד שני, אתה אומר שזה ביגיעה שלנו.

אבל זה ביגיעה שלנו, כשאנחנו מוצאים את הכוח הזה בכוח שלנו, אנחנו מעוררים את הכוח הזה הטמון בטבע ביגיעה שלנו, והוא משפיע ומשנה את הקשר בינינו לאחרים. הוא לא משנה אותנו, את כל אחד אישית, הוא משנה את הקשר בינינו לזולת.

בן ציון: אז האדם פתאום מקבל תפקיד, יכולת להניע מהלכים. אומרים לי "שמעתי על התופעה, על איזה הסבר", ופתאום אומרים שאני יכול בכוחי לגרום לדברים האלה לקרות?

זה קורה על ידי חיבור. אם אתה נמצא בחברה, בסביבה, נאמר שסביב לשולחן עגול יושבים עשרה אנשים, ומדברים ביניהם על מנת לעורר את הכוח העליון הזה שטמון בטבע, כדי שהכוח הזה ישנה את היחסים ביניהם מדחייה לחיבור, כך אנחנו מגיעים לסוג חיבור מיוחד שנעשה על ידי הכוח העליון, לא על ידינו. אנחנו לא מסוגלים לכך, כי הטבע שלנו הפוך מחיבור, ואז כשהכוח הטמון בטבע מחבר בינינו, אנחנו הופכים להיות לדרגה הבאה של הקיום, שכל אחד יכול להשפיע לזולת ועל ידי זה ליהנות.

מה קרה? שום דבר מיוחד. פעם עברנו מדרגת הדומם, הצומח, והחי, ובתוך דרגת החי עברנו גם את כל מיני תת הדרגות שבו, עד לדרגת המדבר. עכשיו קרה רק דבר אחד, שבהשתתפות שלך, אתה עולה לדרגה הבאה. לפני כן עברת את זה בלחץ הטבע, התפתחת בצורה טבעית בכל האבולוציה הזו, ועכשיו אתה בעצם גרמת לכך שזה יקרה. למרות שהטבע חייב אותך לגרום לכך על ידי כל מיני ייסורים וריקנות שבחיים האלה, אבל אתה הסכמת, אתה ראית כבר את הנולד, אתה רצית אותו, אתה גם השתתפת מתוך הרצון שלך.

ודאי שאתה יכול לומר שהרצון הזה הוא אונס בגלל שהחיים שלך היו מאוד לא מסודרים. "הפסקתי להרגיש הנאה בחיים שלי, הרגשתי משבר גדול" וכולי, אבל בכל זאת השתתפת בצורה הכרתית בכל זה.

בן ציון: קודם כל זה סוג של חדשות או הלם שאני פתאום צריך להשתתף בהתפתחות שלי. שיש לי כוח נוסף עם קבוצת אנשים, יש עלי משימה, או יכולת חדשה שאני צריך להשתמש בה. צורה כזו שאני לא מכיר מלפני כן, כדי לגרום לתהליך הזה לקרות.

אתה סך הכול מזמין מאוצרות הטבע, מבפנים, כוח מיוחד שמסייע לך, זאת אומרת, אתה נעשית שותף לשינוי עצמי.

בן ציון: אני הופך להיות איזה סוג של יזם בכל התהליך הזה?

כן. אפשר לומר. יש כאן השתתפות, לא לחשוב שאתה היוזם, ואתה העושה, כי בעצם על ידי הייסורים, הביאו אותך להחלטה הזו, אל תשכח. אבל בכל זאת גם אתה השתתפת.

בן ציון: אבל אני רוצה בכוונה להעצים את ההשתתפות של האדם, שהיא תבלוט. כי בעצם אני מבין שזה מה שחסר כדי שההתפתחות הזאת תתרחש בסופו של דבר?

כן.

בן ציון: אז איך אנחנו מבליטים את החלק של האדם?

האנושות מגיעה למבוי סתום ואין לה הבנה איך להמשיך הלאה בעצמה כדי להגיע לדרגה הבאה, ואין את זה בטבע. בטבע יש רק דחף, כאילו דוחפים אותנו לקיר וזהו, ואז אנחנו מתחילים לעשות כל מיני פעולות מאוד קשות, להרוג, להרוס, להילחם, וכולי, וזה גם מה שיכול לקרות. לכן אותם אנשים שמבינים שההתפתחות הבאה היא על ידי החיבור החדש, הם חייבים לעמוד כביכול צמוד לקיר מול כל האנושות, ולהסביר את כל העניין ולהגיד שנכון, הגעתם עד לקיר, אז או שאתם הולכים למלחמות כי באמת אין שום דבר חוץ מזה, ואתם בעצמכם כבר מתחילים לדבר ולהתכונן לכך, או שאתם מקבלים את שיטת החיבור החדשה שהיא הדרגה הבאה שלנו. והחכמה הזאת נקראת "חכמת הקבלה", והיא כבר נמצאת באנושות, וכבר מוכנה לשימוש, היא נקראת "חכמת החיבור". אנחנו צריכים לאמץ אותה, ואנחנו צריכים להגיע למימד הבא.

בן ציון: האם אנחנו יכולים לומר בצורה קצרה, שאנחנו מתפתחים מרצון לתענוג בצורה של קבלה, לצורה חדשה של תענוג, מנתינה או מהשפעה. איפה נכניס פה את המילה חיבור?

כאן צריך להיות חיבור מיוחד בן כל בני האדם, שכל אחד ירגיש את כל האנושות מצידו כקרובים שלו, שכולם מוכנים להשפיע. ואז בצורה הדדית שכולם משפיעים לכולם, הם יגלו את הכוח המשותף ביניהם, מההשפעה ההדדית של אלה לאלה, שנקראת ה"כוח העליון". והם בונים את הכוח העליון הזה.

בן ציון: מה זאת אומרת שהם בונים את הכוח העליון?

מתוך הנתינה ההדדית.

בן ציון: אז את הערך המוסף שנוסף במצב החדש הזה, אפשר לעורר אצל האדם, כך שירגיש שיש לו פתאום יכולת חדשה, נוספת ממה שהוא הכיר?

אפשר לעורר אותו על ידי פעולות פשוטות של חיבור. זה סך הכל תרגילים, אין יותר חוץ ממאמצים כאלה פשוטים בלהתחבר יחד, ולעורר את כוח החיבור הזה מבפנים שישנה אותנו. ועל ידי כך שהוא משנה אותנו, אנחנו נכנסים ליתר חיבור בינינו, מנטרלים קודם כל את האגו שלנו, את כוח הרע ההדדי, עד שמגיעים למצב הניטראלי, עוברים את המצב הניטראלי, ומתחילים להיכנס לכוח הטוב שבינינו.

בן ציון: למה יש קשיים במימוש החיבור עצמו, וגם קשיים בהסברה שלו. מה הוא סוד הקושי שאיתו צריך להתמודד?

הדבר הראשון הוא שאנחנו בעצמנו צריכים להשתתף בשינוי שלנו. כי האנושות בדרך כלל תמיד חשבה על מימוש האגו שלה. אני הולך ומתקדם, מימוש האגו, אני לא צריך לחשוב מה יהיה הלאה ואם אני חושב מה יהיה הלאה, זה גם בצורה טבעית. כאן זה כאילו שאנחנו צריכים להגיע לדרגה הבאה שהיא על טבעית, אני לא משתמש עם אותו סגנון של רצון, אלא עם סגנון רצון שונה.

זה לא שאני דוחה את כולם ונמצא בתחרות עם כולם, אלא עכשיו אני צריך להיות בחיבור עם כולם. זה חיבור מעל השנאה, מעל הדחייה, זו חכמת החיבור החדשה. זה לא שאני בונה סתם איזו חברה אגואיסטית, קולחוז, קיבוץ או משהו כזה, שרק בפנים, בינינו אנחנו נמצאים בחיבור אבל הוא נגד כל העולם, כמו קומנדו או מאפיה, אלא כאן אנחנו מדברים על השפעה לכל העולם, וזה מקנה לי יכולת ליהנות בלי גבול.

אבל כדי להיכנס לכך אני צריך שינוי גדול, אני צריך הפעם מהפכה פסיכולוגית, לא חברתית בלבד כי אני לא כל כך משתנה מבפנים, שאני מתפתח לאותו כיוון, דומם, צומח, חי, אלא שכאן אני צריך להתפתח לכיוון מעלה, אני צריך לשנות את היחס שלי לסביבה. תמיד התפתחתי כדי לכבוש יותר ויותר, כמו שמהדומם נעשה הצומח שכבש את כל כדור הארץ בצמחים, ואחר כך הצמחים התחילו לכבוש את כדור הארץ ועל ידי זה פיתחו גופים חיים, ולאחר מכן בני אדם, שהם פראי אדם שהתפתחו כך הלאה והלאה, בצורה שהם רכשו את הכל עד ששרפו את הכול, וגמרו עם כל כדור הארץ. גם את הדומם, הצומח, והחי אנחנו מכחידים לגמרי מכדור הארץ, גומרים עם הכל. עכשיו אנחנו צריכים לעלות לדרגה אחרת, לדרגת הרוח, לקשר בינינו, לא שאני הולך לכבוש אלא ההפך, אני הולך לתת, להתפרס עליהם עם אהבה, עם הנתינה. זה יחס חדש.

בן ציון: יש לך עצה לקראת סיום איך להתמודד עם הכבדות הזאת בכל הצעידה לעבר הדרגה הבאה. כי בסך כל זה מבטיח לנו תענוג חדש?

הבעיה בכך שאנחנו נמצאים בדרגת החי, ויחד עם זה עליה בונים את דרגת המדבר. לכן קודם כל אני תמיד אדאג למה שקורה עם הבטן שלי. אני תמיד אדאג לחיים, לביטחון, לקרובים, למעמד, וכולי. ועל פני הדאגות האלה, אני צריך לפתח עכשיו את היחס לזולת, שהזולת יותר חשוב לי מעצמי. וזה לא פשוט, אבל זו מגמה אחרת, זו פרדיגמה חדשה לגמרי לתפיסת החיים.

בן ציון: אנחנו אומרים שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו?

אם הוא מתפתח בצורה אגואיסטית, אז הוא לא יכול למלא את עצמו.

בן ציון: אז דרגת החי נשארת?

דרגת החי בינתיים נשארת, כל עוד אני לא רוכש את דרגת המדבר בצורה כזאת שאני כבר חי מחוץ לגוף שלי. כשאני "נמצא" בכולם העברתי את האגו שלי, עבדתי מעליו. כשהעברתי אותו לכולם אז אני קיים בכולם, ובי לא נשאר כלום, ובכך העולם שלנו נעלם.

בן ציון: עד שאני מתפתח ומזמין את הכוחות, בינתיים איך אני כבר יכול ליהנות מכל התרגילים האלה. כלומר לקחת את זה במושגים של יותר תענוג, ולא להרגיש שזה כבד, שזה משהו גדול?

א' אין לך ברירה, וב' אם תקים חברה שתעלה את החשיבות של ההתפתחות הזאת, אם אתה נמצא באותה סביבה, באותה חברה, אז לא תוכל להימנע מזה, גם אם תרצה לחשוב שזה הדבר החשוב. זו דעת הסביבה, השפעת הסביבה על האדם, ואז תעבור כל השלבים האלה בקלות, ותגיע לחיים בלתי מוגבלים בזמן, בתנועה, במקום, ובכל, כולם מלאים אושר.

בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן. תודה לכם צופים יקרים, ונתראה בתכנית הבאה של מקובלים כותבים. שלום ולהתראות.

(סוף התכנית)