האדם מקריב את האגואיזם שלו, כלומר את הטבע שלו. אם מופיע בו רצון ליהנות על חשבון הזולת או על חשבון הטבע והוא אינו מתיר לעצמו לעשות זאת, אז הוא כאילו מקריב את הרצון שלו ליהנות על חשבון הזולת, כלומר מקריב את האגואיזם שלו. כשאדם מגביל את האגואיזם שלו, את הרע שלו, ואינו משתמש בו בכדי לנצל את הזולת לטובת עצמו, הוא מתקרב ומִתְדַּמֶּה בכך במידה מסוימת לבורא. זו המהות של הקרבת קורבן ▪ שאלות נבחרות מתוך הפרק: המקובלים אומרים, שכאשר האדם מקריב את האגואיזם שלו, הוא אינו משמיד בכך את האגואיזם, אלא את הכוונה האגואיסטית שלו. מה ההבדל בין להשמיד את האגואיזם לבין להשמיד את הכוונה האגואיסטית? האם הנאה מרצונות שאינם מזיקים לזולת מהווה שימוש נכון באגואיזם? מאיפה האדם מקבל כוחות להקריב את האגואיזם שלו? אם הקרבת קורבן היא פעולה פנימית, שמתבטאת בקירוב לבבי בין בני אדם, אז איך להתייחס נכון לפעולה חיצונית של הקרבת קורבן בעולם הזה? האם יש משמעות לפעולות מהסוג הזה ומה הקשר בין הקרבת קורבן פנימית להקרבת קורבן חיצונית? מה המשמעות של הקרבת בעלי חיים בבית המקדש בארץ ישראל העתיקה? שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן