ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.06.20 – אחרי עריכה

דודי: אנחנו בישיבת הכתבים ממשיכים לדבר על נושאים אקטואליים וגלובליים של היום, על בעיות ומשברים שפוקדים את העולם, אבל מצד שני אנחנו שומעים אותך חוזר ואומר, שאנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד, שלא היה אף פעם בעולמנו, והוא משנה את פני האנושות.

זה עדיין לא ברור?

דודי: ברור שקורה משהו מיוחד, אבל אתה אומר שזה לא עבדות, לא סוציאליזם, לא קומוניזם, אלא משהו אחר לגמרי. אתה יכול להצביע מה כן חיובי ומיוחד בכל הברדק הזה?

אני לא רואה בזה שום ברדק, שום חוסר סדר, אני רואה דווקא ההיפך, הסדר מאוד מאוד יפה וכולנו מרותקים לדירות, לבעיות האישיות, וכולנו מאוד מאוד מסודרים בלי לרוץ לכל דבר כמו שבדרך כלל בחודשי הקיץ כשכולנו משתגעים. זה דווקא טוב מאוד. אנחנו כולנו נמצאים במקומות שלנו ואני לא מבין מהו חוסר הסדר. הכול מסודר. דווקא ההיפך, יש הרבה יותר סדר מהמצב הרגיל. אפילו עד כדי כך שהממשלה, משרד הבריאות וכל מיני אחרים אומרים לך, כך אתה צריך לשבת באזורים מסוימים, כך אתה צריך לנסוע, כך אתה צריך לטוס אם אפשר, כך אתה צריך להיות במקומות ציבוריים. יפה מאוד, אין בלגן.

דודי: איך אתה רואה משהו חיובי בכל התמונה?

אני רואה דברים חיוביים. למה לא? הכול לפי הסדר. הקורונה הביאה לנו סדר בחיים. זה שאנחנו לא מרוצים להיות מסודרים זו כבר בעיה שלנו.

דודי: אתה יכול להצביע, להראות מה בעיניים שלך חיובי? אתה אומר, איך אתם לא רואים, זה הכול חיובי. איפה החיובי פה?

חיובי בזה שאני יודע שאין לי עבודה נגיד ואני חייב לשבת בבית, וגם אשתי וגם הילדים. או שמשחררים אותנו קצת ואז אנחנו יוצאים לגנים, ליער, לחוף הים, אבל קצת במגבלות מסוימות. אז לאט לאט האנשים מתחילים לקבל מין הנחיות שהם נגד הטבע האגואיסטי שלהם, שבא להם לעשות כל מיני דברים, שמיניות באוויר, ועכשיו זה הרבה יותר מסודר ועוברים מין תרגילים, אימונים, איך אנחנו יכולים להיות יותר מסודרים.

שלי: למה בעצם האדם הוא יצור ששואף לחופש, ולהגדיל את החופש עוד ועוד?

לא לחופש, לבלגן. אני לא רואה בזה חופש, אני רואה שטוב לכל אחד לעשות כטוב בעיניו וזה לא חופש. צריכים להגדיר את המילה "חופש", אחרת זה ייצא משהו שרחוק מאוד מחופש והפוך ודאי מסדר. אנשים צריכים לדעת באיזה צורה הם מסודרים, באיזה צורה הם צריכים להתנהג ואיך לחיות כדי שלכל אחד ואחד יהיה מקום, יהיה לו כול מה שהוא רוצה ושלא יגרום נזק לאחרים.

שלי: מה זה חופש בהגדרה בריאה, חיובית?

חופש זה נקרא, שאני מרגיש את עצמי לא לחוץ מאף אחד ושאני יחד עם זה לא לוחץ את אף אחד.

שלי: אז ההגבלות שעכשיו האנושות מקבלת, זה עוד לא חופש.

וודאי שעוד לא. איזה חופש יש עכשיו? אם אני לא יכול לצאת החוצה, אם אני חייב לחיות עם המסכה על הפרצוף שלי כמו חמור או סוס ועוד ועוד? זה וודאי שלא חופש.

שלי: זה שלבים בדרך לבניית האדם החופשי האמיתי?

אני לא בטוח. אני לא חושב שזה הכרחי ככה. אבל התרגילים באין ברירה אלה בכל זאת תרגילים טובים.

שלי: מנקודת מבט יותר גבוהה, אתה רואה שזה תהליך חיובי, אבל האנשים פה על פני כדור הארץ מרגישים שגזלו להם את החופש, הם נורא סגורים ולחוצים. אתה יכול לצייר לנו את החופש שאתה חושב שאליו האדם צריך להגיע, כי אנחנו לא מבינים.

אני לא אפוטרופוס של וירוס הקורונה ולכן אל תדרשו ממני את זה. אני רק רוצה לדבר מתוך מה שאנחנו רואים, שמה שקורה לנו היום זה שרוצים לסדר אותנו, ללמד אותנו איזה סדר חדש.

אביהו: זאת אומרת, שחלק מתהליך ההתפתחות זה בעצם מצב, שבו הטבע הכולל מגביל את הטבע האנושי מלעשות כל מה שקופץ בתוך הרצון לקבל?

לא מגביל, יותר להגיד מסדר.

אביהו: מסדר ביחס לאחרים, מסדר ביחס למה שאמור להיות?

אפשר להגדיר מה זה נקרא מסדר?

מסדר זה מה שאנחנו, לעומת מה שאנחנו היינו רוצים. זה הכול. כמו שאתה מביא ילדים לכיתה, ואתה מושיב אותם במקומות, נותן לכל אחד את המקום שלו ואומר, "המקום הזה שלך, אתה רואה, נעשה כאן מדבקה עם השם שלך וכאן לידך יושב החבר שלך וכאן השם שלו וכך אתם תבואו ואתם תשבו ותלמדו ותעשו" ככה אתה מסדר אותם. מה רע בזה? אתה הרי מבין שבלי הסדר הזה לא ייצא לך שום חינוך נכון. וזה מה שהקורונה רוצה לעשות.

אביהו: אבל מה המטרה של הסדר הזה, לאן זה אמור להוביל?

אם תשאל ילדים הם לא יודעים, אלא אתה צריך להיות בגובה יותר כדי לראות שאחרי הסדר הם יעברו שינויים. על ידי הלימודים וכל מיני עבודות ותרגילים שהם יעשו, אז הם יהיו מוכנים להבין את החיים החדשים.

אביהו: זאת אומרת, יש פה התערבות יותר אקטיבית של סדר מדרגה יותר גבוהה, כדי להוביל אותנו לשלב הבא ואתה רואה בזה את הדבר החיובי?

וודאי שחיובי. כי אני לא ראיתי בחיים שלנו הקודמים שום דבר חיובי, עכשיו אני רואה.

דודי: עד היום לא ראית משהו חיובי ומעכשיו אתה רואה משהו חיובי?

כן.

דודי: מה לא היה חיובי עד היום?

שום דבר. היה בלגן שהיה מנוהל על ידי האגו ומי שיותר אכזר, אגואיסט, חסר עקרונות וכולי הוא היה מרוויח ומצליח וזהו. ולכן החיים האלה עכשיו הולכים ונגמרים. זה עוד לא, זה תהליך.

דודי: כל התקופות הקודמות, פאודליזם, סוציאליזם, קומוניזם, קפיטליזם וכולי, אתה רואה משהו טוב שהיה שם, אתה יכול להצביע על משהו חיובי?

אני רואה בהם דבר חיובי רק בסוף, כי האגו על ידי כל התקופות האלה, על ידי כל הצורות האלו, גדל עד כדי כך שאי אפשר יותר לסבול אותו ושכבר אי אפשר לסבלו אז אנחנו היום מחויבים לשבור לעשות ממנו משהו אחר. והמשהו האחר, שאנחנו צריכים להגיע למצב שמאין ברירה אנחנו נצטרך להתחבר בינינו.

דודי: מהי הפורמציה הבאה, איך היא בדיוק נראית?

הפורמציה הבאה זה ש"על כל פשעים תכסה אהבה". רק לא בבת אחת אבל לאט לאט אנחנו ניכנס לזה. הרבה יותר מהר ממה שנראה לנו. אני מבטיח לכם שזה ממש יקרה. אנחנו צריכים לעבור מהפכה בראש של כל אחד ואחד, אבל כל באי העולם כבר עוברים את זה בפנים, הם עדיין לא מרגישים, הם עדיין לא יודעים לדבר, להגיב, אבל זה כבר קורה בהם. זה הווירוס שעובד.

דודי: למה אחרי אלפי שנים, אם לא מיליוני שנים של התפתחות, פתאום ככה כהרף עין שינוי כזה חשוב ומהותי עובר כך מהר?

ככה זה קורה בהרבה צורות בטבע. מיליוני שנה מתפתח הר געש בפנים ואחר כך פתאום גמרנו. או רעידות אדמה, צונאמי וכן הלאה. זה מה שקורה. בכל דבר יש לך תקופה כזאת סגורה, מדגרה, ואחר כך התפרצות.

דודי: ומה יקרה פתאום כשאדם יגיד, זה השינוי שאני צריך, שיביא אותו לנחיצות בחיבור, כאילו יהיה פתאום ברור לו מה צריך לקרות פה?

לאט לאט. חלק מבני האדם הם יבינו, וחלק מבני האדם הם יקבלו את השינויים האלה, הם ילמדו מה צריך להיות והם יהיו אפילו מורים ומדריכים, עד שזה יקרה לכולם. אבל בסופו של דבר כולם יקבלו את זה קודם באונס ואחר כך ברצון.

דודי: החלק הראשון שיבין את זה, מה הוא הולך להבין, מה הולך להיפתח, מה הוא הולך לקלוט שלא תפס קודם?

קודם כל, אנחנו צריכים להבין שהעולם שלנו הוא אינטגרלי ופועל בו חוק גלובלי, ואנחנו חייבים ללמוד טוב טוב את החוק הזה ואיך הוא עובד עלינו, ואיך אנחנו במשך ההיסטוריה התפתחנו עד כדי כך, שהיום אנחנו כן מוכנים ומסודרים כבר ללימוד החדש.

דודי: אני רוצה לעבור לנושא הבא שלנו, להתמקד במשבר מסוים יותר, אולי דרכו נבין יותר, משבר הרעב העולמי, חוסר במזון.

כן. זה כבר בדרך?

דודי: יש ידיעות ראשונות, ניצנים שמצביעים על המשבר, שורשים של דברים. האו"ם מדווח שמשבר הקורונה עלול להביא לרעב כבד ולמחסור במזון ב-55 מדינות ובקרב כ-130 מיליון בני אדם. מנהל תכנית המזון העולמית של האו"ם אמר, כי זאת לא הקורונה עצמה שתהרוג אנשים אלא המשבר הכלכלי והמשבר של הרעב שיגיע אחריה. בלי קשר למשבר ולתחזיות, כבר היום 821 מיליון איש בעולם סובלים מרעב כרוני, בעיקר במדינות אפריקה ואסיה, והקורונה רק מתווספת למכת הארבה באפריקה, לגשמים העזים שפגעו ביבולים, למלחמות האזרחים, היא הולכת ממש לדחוף למעלה ממיליארד איש למצב חמור של מצוקה במזון. אתה חושב שבאמת האנושות עלולה להגיע ליום שבו למיליוני בני אדם לא תהיה פת לחם להכניס לפה?

ללא ספק.

דודי: ומה הפתרון? איך יתכן שאנחנו אנושות כזאת שלא תקלוט?

מה לא תקלוט? פשוט לא יהיה להם לחם. לחם, מים. עם מים הבעיה לא פחות מלחם. באלו מקומות יהיה פחות מזון, ובמקומות אחרים יהיו פחות או בכלל לא יהיו מים.

דודי: זו בדיוק הנקודה, כי זה כבר יהיה ברור פחות או יותר, כבר מתחילים להרגיש שאנחנו מערכת אינטגרלית וצריכים לבנות מערכות משומנות כדי לסייע אחד לשני בצורה גלובלית. איך אנחנו לא מתדרדרים למקום כזה? אפילו ברמה ההומנית הבסיסית ביותר.

אנחנו לא מערכת אינטגרלית ואנחנו לא אנושות אחידה, ואין כאן [מקום] למלאות לנו את המוח בכל מיני תיאוריות שאין להן שום מקום. אנחנו כל אחד בעד עצמו בלבד. ואפילו השכן שלי, שימות מרעב או מצמא, אני לא אזיז את האצבע בשבילו. ככה זה קורה. בוא נראה באמת איפה אנחנו נמצאים.

דודי: למה המערכת מסודרת כך שמיליונים גוועים ברעב, לא מסוגלים להתארגן למזון, לקבוצות לחץ, איך זה יתכן? זה לא אחד, שניים, זו קבוצה של מילונים.

כן, אז מה?

דודי: היינו מצפים שיתארגנו, שיהיה לחץ.

מי יארגן אותם? אפילו אם יש ביניהם אנשים שחושבים נגיד כמוני, אני לא שמעתי עליהם, אבל נגיד שיש, לא שומעים אותם. לא שומעים. כנראה שהעולם הזה חייב לעבור סבל נוראי, מכה נוראית כזאת שאולי אחרי זה, גם כן אולי, ישמעו קצת יותר. ולפני זה מיליונים, ואני חושב שיותר ממיליונים, ימותו מרעב, מצמא, ממחלות.

דודי: זה תהליך מחויב הטבע, שאנשים יגוועו ברעב ובצמא?

לא למות, אבל לסבול מזה כן. אחרת אנשים לא מבינים, הם לא חושבים לכיוון הנכון.

דודי: רעב זו לא פגיעה במותרות, אלא בהכרחיות. אנחנו רואים שהקורונה פוגעת דווקא במותרות, בבורסות, ביהלומים, בבוטיקים, בטיסות, בבתי הקפה, היא פוגעת יותר במותרת, פחות ממש בלחם. לכולם יש מה לאכול אחרי הכול, אחרי כל הצעקות. מה המשמעות, למה יש מכה שמגיעה למותרות ומכה שמגיעה להכרחיות?

אלה דרגות של אותה המכה. דרגות של אותה המכה שצריכה לסדר קשר חדש בין בני אדם. היא צריכה ללמד אותנו איפה באמת אנחנו חיים.

דודי: ולמה חצי אחד סובל ממכות של הכרחיות, והחצי השני סובל ממכות של מותרות? אני מתכוון, מי שסובל עכשיו מקורונה היה צריך לסבול מרעב נגיד, ולהיפך.

לזה אנחנו לא נכנסים, זה משפטי נשמות, זה תלוי ביסוד של הנשמה של כל אחד ואחד.

דודי: אם ככה, מה הפתרון לרעב? נשמע לי כמו "תגוועו ברעב, תקבלו שכל, ואז נדבר אתכם".

אנחנו לזה לא נכנסים מפני שאתה לא יכול להסביר לבני אדם למה זה כך או למה זה כך. אתה רוצה לעצמך לקבל את התשובות? התשובות רק דרך החיבור. כולם חייבים להיות בחיבור הנכון, ולכן כולם לפני זה צריכים לקבל הרגשה, שאין להם חיבור נכון ובזה הם תלויים. אולי אני לא מסביר מספיק ברור, תשאלו.

שלי: עכשיו האנושות נמצאת בתקופה של שפע מאוד גדול שלא היה כמוהו, ופתאום עומד להכות בנו רעב. האם הרעב הוא סימבול ליחסים בינינו, שאנחנו מרעיבים אחד את השני נפשית? למה דווקא רעב כשיש כל כך הרבה שפע?

אין שפע. זה נדמה לך. זה נדמה לך שיש שפע, את תראי תוך כמה חודשים, עד חצי שנה, עד דצמבר ינואר וכן הלאה, את תראי שהכול יתרוקן.

שלי: זו תוצאה ישירה של היחסים בין בני האדם?

כן, ודאי, הכול תלוי ביחסים בין בני האדם. אם היחסים היו טובים, אפילו שלא היינו עושים כלום היה לנו שפע.

שלי: אז זה ממש כמו עונש שהאדם מקבל עכשיו, כן?

זה לא עונש, זה לימוד.

שלי: אפשר לעשות את השינוי הזה, שיהיו בינינו יחסים טובים בטווח הזמן שנשאר לנו עד שאמורות לבוא המכות או שזה כבר בכל מקרה יקרה?

כדאי לנו כמה שיותר מהר להתחבר ולהתקרב בינינו, כי בזה אנחנו ודאי שמרחיקים את המוות.

נורמה: זה גם קשור למשבר המזון, יש מכת ארבה ברחבי העולם, באפריקה וזה עובר לכל מיני מקומות, גם לכל האזור שלנו, מגיע גם לדרום אמריקה, כבר נמצא בארגנטינה. מה שאומרים משירותי הבריאות בארגנטינה, למשל, שיש שטח של 15 קילומטר רבוע שכולל 40 מיליון חרקים, וזה מתפשט גם לאורוגוואי ולברזיל. בעצם זה מראה לנו שהעולם הוא אינטגרלי גלובלי, שהמכה היא לא רק במקום אחד, היא כוללת את כל האזורים. מה המשמעות של המכה הזאת?

ללמד את בני האדם שהם חלשים מאוד נגד הטבע, ושאין להם ברירה, הם צריכים ללמוד איך הם יכולים להתמודד. ונגד הארבה, כמו שבמצרים היה, רק חיבור בין בני האדם יכול להבריח את המכה הזאת. זה משהו שהוא אצבע א-לוהית.

נורמה: תוכל להסביר מה זה אצבע א-לוהית?

לא, זה בלתי אפשרי, אלה כאלה מילים שיחשבו שקם עוד נביא. לא, אי אפשר להסביר. איפה שאנחנו לא יכולים להיות מאוחדים, כמו במצרים, להיות "כאיש אחד בלב אחד" לפני היציאה, ואז הגיעו המכות, גם עכשיו אותו הדבר. אנחנו חייבים להגיע למצב שכולנו באמת נלחמים עבור הקשר הטוב. תהיה בעיה גדולה מאוד עם המזון ולא פחות גדולה עם המים, והמים זה עוד יותר חשוב.

נורמה: זה נשמע לחץ על כל האנושות בדבר הכי בסיסי שיש, אוכל ומים.

אלא מה אפשר לעשות עם האנושות האומללה הזאת? מה אפשר לעשות?

דודי: אמרת קודם שאם נתייחס יפה, אפילו אם לא נעשה כלום בנוגע למשבר, יהיה לנו מזון. אתה יכול להסביר את העיקרון הזה?

אם אנחנו עושים תיקונים ברמה רוחנית יותר גבוהה, כל הרמות שתחתיה מסתדרות. וכשהן מסתדרות, לא יהיה רעב, לא יהיה ארבה, לא יהיו שום הוריקנים או יובש בשדות, שום דבר כזה לא יהיה. למה? כי אנחנו, בדרגה הגבוהה מהם, עשינו חיבור ושלום.

דודי: ברמת האנושות, מה התיקון שהיא נדרשת לעשות כדי לחסוך מעצמה את משבר הרעב והמים?

אני לא בטוח שאנחנו נוכל לעשות את זה, אבל כעיקרון אנחנו חייבים בכל הכוח שלנו להסביר לכל האנושות מה העניין. כולנו צריכים להיכנס לחיבוק, לחיבור, ליחס טוב הדדי, לעצור את כול המחשבות הזרות והרעות, ואת כל הקללות אחד על השני, ושזה יהיה ממש מכל הלב, ולא סתם מהפה החוצה, למרות שגם זה טוב, אבל לא מספיק. וכך נוכל לעצור את המגיפה.

דודי: אני לא מבין משהו אחד שאתה אומר. מצד אחד אתה אומר שלא יהיה לנו מזון, לא יהיו מים, מצד שני אמרת בעבר שאין שום בעיה, שכדור הארץ יכול לפרנס עוד 20 מיליון איש רק צריך לארגן את הכול נכון. מה הבעיה, ארגון וחלוקה, הממשלה? איפה הבעיה בדיוק?

זו הבעיה בדיוק, אם אנחנו מתנהגים טוב, הכול יהיה בסדר, ואם לא טוב, אז לא יהיה שום דבר.

שלי: אם בן אדם אחד עכשיו עושה את המאמץ שאמרת, נגיד דודי עכשיו מכל הלב מפסיק את המחשבות הזרות, מפסיק את הקללות ובאמת מתמסר לזה. האם אדם אחד כבר משפיע על עוד אנשים שזה יפעל אצלם?

שמעתי שהיה אדם חכם שקראו לו "בעל הסולם" וככה הוא כתב.

אתם נראים לי היום כאילו, מאיפה הגעתם? כאילו שאתם אחרי מכת הארבה או משהו, מה קורה לכם? כזאת נאיביות, אתם סתם רוצים להרגיז אותי? אין לי כוח, אתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים.

דודי: נעבור לנושא אחר, ללגליזציה של הקנאביס בישראל. אחרי שמדינות כמו הולנד, גרמניה, נורבגיה, צרפת, אוסטרליה, ארגנטינה, ברזיל, קנדה, ומדינות ברחבי ארצות הברית, וושינגטון, קולורדו, קליפורניה וכולי, אחרי שהלגליזציה של הקנאביס ממשיכה לפרוח בעולם היא עכשיו מגיעה לארצנו הקטנטונת, לישראל. הצעת חוק לאי הפללת צרכני קנאביס בשימוש לצריכה עצמית, פלוס הסדרת שוק קנאביס חוקי, כלומר לגליזציה, אושרו בקריאה טרומית בשבוע שעבר. איך המגמה הזו מתחברת לתמונת העולם החדש שאליו אנחנו נכנסים?

אני בכלל לא חושב שהלגליזציה תעשה שינוי דרסטי לכל עם ישראל או לעולם. מי שרוצה, מגדל. ואני אגיד לך כבר לפני 30 ו-40 שנה היו לי הרבה חברים שעבדו בבורסת היהלומים, וכל אחד מהם הלך עם קופסה של גפרורים ושם היה לו קנאביס . מה הבעיה? מי שרצה תמיד היה יכול להשיג ולא היה בזה שום דבר כל כך נגד החוק.

מה שכן, זה יהיה יותר גרוע לילדים, אבל לא לאנשים בוגרים שיש להם כסף, להם תמיד זה היה בהישג יד. אבל לילדים, את זה כבר, אני לא יודע, כנראה שבדקו וראו שלא משתלם, לא כדאי, אני לא יודע למה.

אני גם לא יודע למה הדתיים לא יוצאים נגד זה לגמרי, אלא כאילו מסכימים לזה. זאת אומרת שגם שם ודאי העניין הזה נפוץ, ועד כמה שזה בעד או נגד חוקי הדת. אין לי שום מושג. אני לא השתמשתי בדברים האלה אף פעם, אף פעם, אצלי זה דבר סגור. לשתות אתם יודעים כמה שאני שותה איכשהו, אבל סמים לא. זה הכול.

דודי: קנאביס הוא דבר שנוי במחלוקת, מחקרים מראים שמצד אחד יש לו סגולות רפואיות, ייחודיות, הוא עוזר לאוטיסטים, אנשים אפילפטיים, חולי סרטן וכולי.

נכון.

דודי: מצד שני, במינונים גבוהים הוא ממסטל, משבש שיקול הדעת, את תפיסת המציאות, עלול לגרום לתאונות ולבעיות נפשיות. כלפי הישראלים, נגיד אנחנו הישראלים מסוגלים לקבל סם כזה ולהיות אחראים להשתמש בו במינון נכון?

הישראלים לא כל כך נוטים לשתייה חריפה, לעומת הצפוניים, באירופה, באמריקה, אבל לדברים האלה הם יותר מסוגלים. לכן אני לא חשוב שזה ממש יעשה טוב לחברה הישראלית. כך נראה לי.

דודי: אם יאשרו, מה הדרך הנכונה ביותר שאנשים צריכים להתייחס לקנאביס?

אני לא יודע, אני לא נכנס לזה בכלל, זה לא השטח שלי.

דודי: למה באלכוהול אתה כאילו כן תומך, ובקנאביס פחות?

אני לא תומך. אבל זה היה נהוג אנושות במשך אלפי שנים, וגם אצל המורה שלי, ובאיזה מינון שהיה, כך גם אני משתמש בזה. ואתם גם יודעים שאני לא שותה הרבה. תשאל את מי שיושב איתי בשולחן, כמה שאני שותה, ברוב הסעודות אני לא שותה אפילו יין, או אם כן אז משהו כזה מאוד קטן, אני לא יכול, ולכן אני לא יודע מה להגיד לך.

דודי: האם זה יכול לפגוע בהתפתחות הרוחנית שעומדת לפני האנושות או לסייע?

אני לא דואג לזה, זו דאגה של הכוח העליון, הוא יעשה את מה שצריך לעשות, ובטוח אף אחד לא יברח מזה. לא יעזור לך לא קנאביס, לא אל אס די ולא כלום, בזה אני רגוע.

גלעד: אני חושב שדודי אומר כך, הקנאביס מקל על החיים, אנשים לא סתם לוקחים אותו. זה מקל על הסבל, החיים קצת יותר נעימים, יותר נחמד לקחת את כל מה שקשה, את כל מה שאנחנו מתארים כקשה זה עושה יותר נעים. האם זה טוב או לא טוב לאנושות?

אני מבין את זה, ואתה יודע שהיו לי לפעמים כאלו זמנים בחיים שלי, שהיה לי טוב לקחת את זה, ולא לקחתי אף פעם. אני חושב שלאדם אין זכות להקל על מה שהוא מקבל מלמעלה. זה לא שלא "ניתן לרופא רשות לרפאות", אם זה כדור נגד כאבים, וכל מיני כאלה דברים, זה משהו אחר. אבל למסטל את עצמו? את זה אני לא יודע, ולא רוצה להיכנס לזה, איפה שיש סמים, אני מעדיף בכלל לא להיות קשור לזה.

נראה לפי ההנהגה העליונה מה שיהיה. אמנם שבטוח שבכל הזמנים הסמים האלו היו ליד האנושות, השתמשו בהם במשך דורות, ובדורות העתיקים היו עושים איתם כל מיני דברים, אבל לי אין קשר לזה.

חיים: בעבר, כבר לפני שנים דיברת על מגמה ואמרת "אתם תראו מה יהיה עכשיו כשמוציאים את הסיגריות מחוץ לחוק ומכניסים את הקנאביס".

כך אמרתי.

חיים: ולאורך השנים ראינו שזה בדיוק מה שקרה, שיש יותר ויותר הפנייה של החברה לפרסומות נגד סיגריות ונגד הנזק שנגרם מהן, וכביכול הקנאביס מלהיות מוקצה, ממזיק כסם, פתאום מדברים על היתרונות שלו. משתמשים בזה לרפואה, פתאום אומרים "רגע, אולי העישון בשעות הפנאי זה גם בסדר". למה זה קרה ככה, למה עשו את זה בכלל?

גם את זה אני צריך לגלות? אתם מבינים שכל החברות ליצור סיגריות שמכרו במיליארדי דולרים, במיליארדי מיליארדי דולרים את הסיגריות שלהם ולא הגיבו בכלום על זה שכולם התחילו לדבר נגד הסיגריות, ושאסור להדפיס על הקופסאות שזה גורם למוות ולא בריא להריון וכולי וכולי. איך אתה יכול להבין את זה, שבאמת זה עד כדי כך גרוע? ועם הקנאביס אתה חושב שיהיה הרבה יותר טוב? אלא זאת פוליטיקה כללית, ואתה רואה שזה קרה בכל העולם, שהאנשים האלה הגדולים הם הגיעו למסקנה שכך חייבים לעשות, והסכימו ועשו. יש להם תכנית.

חיים: אני רוצה לשאול מה התוכנית.

התוכנית היא בדיוק כזו, שבעתיד במקום שנצטרך להשאיר חצי מאוכלוסיית העולם להתקיים ממלגות ללא שום צורך "אז אנחנו לאט לאט נמסטל אותם עד כדי כך שימותו ולא יעשו ילדים, ואנחנו שוב נחזור לכך שהאנושות תהיה רק שני מיליארד אנשים, אפילו מיליארד, מה הבעיה".

חיים: אז התוכנית היא צמצום האוכלוסין?

כן, למה לא? "בשביל מה אנחנו צריכים את כל המיליארד וחצי בסין, מיליארד וחצי בהודו, עוד פה ושם, בשביל מה? ולא לעשות את זה על ידי פצצות אטום, נעשה את זה משך עשרים, שלושים, חמישים שנה בצורה נוחה, יפה, שלא להרעיל את כדור הארץ".

חיים: פעם אתה הסברת שבכלל שימוש בסמים זה דבר שלפי רוחניות הוא אסור, כי זה מנתק את האדם מהמציאות. האם זאת הסיבה שאתה לא נוגע בדברים האלה? יש פה משהו רוחני?

יש כאן משהו שהוא אנטי רוחני.

חיים: וזה שאתה לא נוגע בזה, זה מסיבה רוחנית?

כן ודאי. וחוץ מזה כשאתה שותה לפעמים אלכוהול אז אתה חוזר לעניין. עם סמים אתה לא חוזר בדיוק, לאט לאט הם משנים לך דברים במוח, למשהו חדש, ולכן אני לא משתמש בהם.

שלי: מה שנובע משורש הדבר הזה הוא מכך שאנשים רוצים להרגיש שמחה בחיים ולא מצליחים.

נכון.

שלי: איך צריכה להיראות שמחה טובה, לאיזה סוג של שמחה הטבע מנסה להעביר אותנו?

שמחה זו תוצאה ממעשים טובים. בואו נתחיל לעשות אותם, ולהשתדל ללמוד אפילו ליהנות מהם.

חיים: אתה מסביר שכל הפתרון זה בחיבור. וגם הסברת הרבה פעמים שאפילו מקובלים היו נעזרים קצת בשתייה, כדי לעזור להם בזה. אז האם כשאדם משתמש בסמים והוא מרגיש טוב ונינוח יותר, זה לא עוזר לו להתחבר?

לא, זה מנתק אותו. ומה הם שתו כל הזמן, הם שתו יין, דברים כאלה, עם מקסימום 15%-17% אלכוהול. זה לא כמו שהיום יש משקאות עם 42% או 50% אלכוהול, ואפילו יותר. לא, שתו אפילו מי דבש, שזה ממש שבעה שמונה עד 12% אלכוהול. הם גם היו חלשים מאתנו, אנחנו יודעים לשתות. לעומתנו, הם היו כבר שפוכים על הרצפה.

חיים: זאת אומרת שהאלכוהול לא מנתק אותך מהמציאות אבל סמים כן.

כן, נכון. נכון.

נורמה: תלוי באיזו מידה.

זה לא חשוב. אבל באופן אישי ודאי שאני נגד סמים. ראיתי הרבה אנשים כאלה שהם ממש לא רואים אותך, לא מבינים אותך, אדם כזה לא מזהה אותך אלא רואה בך מישהו אחר. מה שאין כן אם הוא שתוי אז יש לו תפיסה קצת יותר מעוותת מהנורמלית.

גלעד: אנחנו רואים שיש אנשים שמתחילים ללמוד קבלה, שמגיעים עם הרגלים של שימוש בסמים, ובלי להגיד להם כלום הם פשוט מפסיקים את זה. הם לא צריכים את זה יותר. למה?

כי מרגישים שצריכים להיכנס עם רגש ושכל בריאים לעולם הרוחני. ככה. צריכים להיכנס לעולם הרוחני עם רגש ושכל בריאים.

אז תשמרו על עצמכם ותדעו שהווירוס הוא להרבה זמן. להרבה זמן, אני כבר לא יודע מה לעשות. הייתי רוצה לעשות איזה שינויים, איך להגיד, כנס, אסיפה, משהו. אבל אתם רואים, נעשה יותר גרוע. כבר היו לי חלומות, אולי אפילו לעשות איזה טיול קטן כאן, בקפריסין, ביוון. אבל מה פתאום, הכול שוב נסגר. הכול שוב נסגר.

טוב, מה לעשות. תהיו בריאים.

(סוף השיחה)