הפתרון
שיחה 76
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.09.15 - אחרי עריכה
אופיר: בתקופה האחרונה אתה מרבה לדבר על הכסף, שכוח הכסף הולך ונעלם. האם יש איזה שינוי בצורה שאתה רואה את הדברים?
אני מדבר כך, מפני שאני קורא על זה, ולא שאני חוקר את זה בעולם העליון.
אופיר: ספר לנו מה קראת.
קראתי על מה שדיבר רוטשילד, ועל עוד כמה כלכלנים והתגובות שלהם על זה. כי מעניין אותי באיזה קצב העולם סוף סוף מתחיל להשתנות לכיוון הנרצה בעיניי.
גיא: וזה כיוון נכון?
ודאי שזה כיוון נכון, מי לא מבין. צריך גם לא לפחד מזה, אלא לראות עד כמה אנחנו יכולים לסייע כדי שכל המעברים האלה לא יהיו על ידי נפילות ובעיות, אלא בצורה קלה ומהירה.
אופיר: לטובת הצופים שלא בהכרח קראו, אתה יכול להסביר מה בדיוק קראת ואיפה בדיוק אתה רואה את ההמשך שאתה מוסיף עליהם, למה הם הגיעו ואיפה אתה המשכת?
גיא: אתה כבר אמרת את זה לפני שנים.
זה ברור שבחכמת הקבלה הכול פתוח, אבל מדברים על כך כבר אנשים ש"יושבים על הרבה דולרים".
אופיר: על מה הם מדברים?
הם מדברים על כך, שערך הכסף הולך להיגמר, וזה מה שחשוב מאוד. כי את הערך לכסף אנחנו נותנים, בני האדם. אין ערך לזהב, תן לתינוק זהב, הוא ישחק עם זה, הוא יזרוק את זה. זאת אומרת אין לזה ערך, ערך זה מה שהחברה משייכת לאיזה חפץ, ציוד, מתכת, יחס, אופי, יופי, לא חשוב מה, אבל לפי זה אנחנו נותנים ערך לדברים.
סֵר רוטשילד מגיע עם הכרזה כזאת, הוא כותב על כך או שזה היה הרעיון שלו כמדומני, שערך הכסף הולך להיעלם מהעולם, ושהעולם עכשיו מגיע לערכים חדשים, והערכים אלה הם ערכים חברתיים, ערך הקשר בין בני אדם. אני תרגמתי את מה שנאמר, ולא הייתי מרוצה מהתרגום, אבל כך הבנתי. מה אתם הבנתם?
גיא: איגור חקר, וכתב על זה גם כתבה.
איגור: רוטשילד כתב שערך הכסף מנייר באמת הולך ויורד, ושלהתקדמות של האנושות יש כמה אפשרויות, ושכנראה אנחנו נמשיך לדשדש כמו היום שאין צמיחה ואין כלום. ושהמצב נכון להיום מבחינת הסכנה מתקרב למצב כמו שהוא היה לפני מלחמת העולם השנייה, שיש סכנות גאו-פוליטיות גדולות, שלא רק שינויים כלכליים, אלא שינויים כלכליים שמתרחשים על בסיס כל השינויים הגאו-פוליטיים בעצם מצביעים על שני דברים: שהכלכלה לא יכולה להתקדם קדימה ושלממשלות אין יכולת לשנות משהו. ואז הם עומדים כך חסרי אונים ומסתכלים על מה שמתרחש. והוא טוען ששום דבר לא נראה באופק שישתנה, וזה ימשיך כך הלאה. וגם על הכסף הוא כותב שעל בסיס זה שלערך הכסף מנייר יש ירידת ערך כל הזמן.
זה גם קשור למה שהם אומרים, השאלה היא מה הם מתכננים. אני חושב שכל המשחק הזה שהם עושים עכשיו, זה רק כדי למחוק את החוב האמריקאי. על כמה הוא עומד, משהו שמונה עשרה טריליון?
גיא: יותר מזה אפילו. אבל החוב הוא אליהם, לכל הרוטשילדים, לכל הבנקים הפדראליים. למי הממשל חייב את הכסף? לכל מיני אנשים פרטיים. אז הם רוצים למחוק את החוב של הבנקים?
אני לא יודע, אבל כנראה שהם צריכים להגיע לאיזה איזון. כי מה החוב הזה אומר, מה שהם חייבים לי, הם לא חייבים לי. מה זה? חייבים לי את הכסף שלי, אני מדפיס, והם חייבים.
גיא: זה משחק באוויר.
לכן מה אנחנו עושים בזה בסך הכול, נותנים לאנשים להסתובב, כמו מאוורר, ומה יוצא מזה? סך הכול אנחנו רואים שבכל זאת מגיעים לעולם שאין בו צורך לאנשים, אין צמיחה ולא תהיה, זה בטוח.
אופיר:, למה עד היום היה דבר כזה שנקרא כוח הכסף והוא עבד, ומה מבחינתך השינוי, איך אתה מסביר את השינוי?
כוח הכסף עבד עד שהתחילה המהפכה התעשייתית, כי אנשים היו מבזבזים את הכוח שלהם, והכסף שלהם וכוח הייצור שלהם לדברים שהם באמת היו צריכים.
גיא: זה היה לפני יותר ממאה שנה, מאז כוח הכסף לא עובד?
כן. אבל היו שתי מלחמות, ואחרי שתי מלחמות יש תמריץ גדול מאוד להתפתחות. אבל אם לא זה, אז היינו כבר מזמן בדברים האלה. אבל משנות השישים אנחנו התחלנו כבר לקראת התהליך הזה של היום. כבר בשנות השבעים, קלאב רומא (Club of Rome) גילה את זה והתחילו אז לכתוב על זה.
גיא: אז כוח הכסף לא עובד.
כוח הכסף לא עובד אם לא הופכים אותו להיות לשווה ערך ברור ובטוח של השקעה שאדם חייב לחיים.
גיא: לא הפכו אותו.
לא, זהו. כשהאדם פחות או יותר כיסה את ההכרחיות שלו, שהוא אפילו לא יודע איפה ההכרחיות ואיפה לא, אלא כשהפרסום התחיל לעבוד בשנות השישים כבר התחילה אמריקה להשתגע עם זה, קצת אחרי זה אירופה, וכול העולם בכלל רק אולי בעשור האחרון. ולכן, כשהם התחילו לייצר יותר ממה שהאדם צריך, אז כבר התחיל העניין הזה, התקופה הזאת, שאנחנו כבר איבדנו את הערך של הכסף.
גיא: אז אם כוח הכסף כבר לא עובד, מה הכוח שמניע עכשיו את המערכת ?
כוח הכסף צריך לעבוד רק בתנאי שאני זקוק לו כדי לכסות את החסרונות שלי הטבעיים פחות או יותר, שזה אוכל, מין, משפחה, לילדים שלי וכן הלאה, שאני חייב את זה אבל בצורה הכרחית. אם מגיעים אלי כל מיני סוכנים ומתחילים למכור לי ולהסביר לי שאני צריך את זה ואת זה, ואנחנו מתחילים לעבוד על העודף שאנחנו לא צריכים, זה כבר רצון מלאכותי שהם מעוררים בי, אז מרגע זה והלאה אנחנו מתחילים כבר לשבור את כל ההכרחיות של הכסף, והחברה האנושית מתחילה כבר להידרדר לכיוון של היום.
אופיר: דיברת על כך שבאמצעות הכסף אי אפשר יהיה להפעיל שום מערכת.
בגלל שהיום העיקר זה לייצר ואחר כך לזרוק ולשרוף כדי שוב לייצר, לזרוק ולשרוף, אז אין לנו ערך לכסף. אין לנו ערך לכוח אדם, אין לנו ערך לכלום. מייצרים מכוניות והן עומדות, מיליוני מכוניות. אותו הדבר עם מטוסים, אותו דבר עם הכול. אנחנו מלפני שישים, שבעים שנה, התחלנו את התקופה הזאת, שהיא חדשה לגמרי בהיסטוריה האנושית, שהיא תקופה שאדם לא עובד לפי הצרכים שלו, אלא לפי צרכים מדומים. ולכן אנחנו בזה סיימנו את כל ההתפתחות שלנו.
היום רק אנחנו, מאין ברירה, הגענו למצב הזה, שאנחנו חייבים כבר לגלות את זה ולהכיר בזה. אבל זה התחיל מזמן.
גיא: אם כך, זה לא שבמקום כוח הכסף הגיע כוח חדש, אלא זו מוטציה כזו, תוצר לוואי של משחק עם הראש של האנשים שבינתיים נתנו לכל מיני דברים להתגלגל שכאילו אלה הכוחות שהניעו את החברה ועכשיו אי אפשר יותר לעשות את זה. אז מה המפנה עכשיו, מה יניע את החברה ?
אנחנו חייבים לחזור להכרחיות. מה היינו יכולים לעשות אחרי המהפכה התעשייתית? לתת לכל אחד יכולת לעבוד מספר שעות הכרחי, כדי לכסות את עצמו בכל הדברים ההכרחיים ולא יותר. כל דבר יותר פסול, כאן כבר אנחנו שוברים את האיזון. אם היינו עושים כך, אז היינו כך נשארים. אבל מה אז היו עושים עם בני אדם? מה עושים היום עם בני אדם שהם נמצאים ברחובות ולא יודעים מה לעשות אתם?
גיא: מעבירים את הזמן.
מה זה "מעבירים את הזמן", זה כמו שאז, רק היינו צריכים לעשות את זה בצורה יפה וטובה יותר, ולא היינו מגיע למשבר כמו היום.
גיא: אתה רואה, בהצהרות של רוטשילד איזו נקודת מפנה בתהליך הזה?
הוא אומר עובדות שמתגלות ואין ברירה. אני לא חושב שהם לא ראו את זה קודם, הם רק הלכו והשתמשו בזה בצורה הגרועה ביותר. הם החליפו זהב בניירות, ונתנו בזה אפשרות לשחק עוד חמישים, שישים שנה.
אופיר: אמרת, זה לא שהכסף נעלם בעולם ואין, אלא היכולת של האדם להשתמש בכסף כמוטיב נעלמה.
זה לא שווה ערך של הדברים הדרושים לאדם. כסף זה מהמילה "כיסופא", כיסוי, מסך, הוא צריך לכסות את מה שאני צריך. מה צריך אדם נורמלי, מודרני בחיים שלנו, אני צריך לעבוד, אני צריך בית, בית לילדים, השכלה בשבילם, בית ספר, גן ילדים, כל מיני דברים, אני צריך שיהיה לי נופש, חופש, אני צריך דברים שיהיו בבית. בקיצור להגיע למצב שכולנו נקבל את הדברים ההכרחיים.
אחר כך הדברים ההכרחיים האלה, נראה לפי היכולת שלנו, יכול להיות שאנחנו נעלה אותם, יכול להיות שאנחנו ניתן כזה חינוך לאדם שהוא לא יצטרך יותר, הוא ירגיש את עצמו בצורה יפה, ונוחה, אפילו בפחות מקודם, שהוא לא זקוק.
הכול תלוי במה אדם עוסק, במה הראש שלו, איפה הנשמה שלו, מה היחסים החברתיים. אם היחסים החברתיים יפים, אני לא מסתכל מה שיש לשכן, ואני רוצה בדיוק אותו האוטו, אחרת אני לא יכול לישון. אלא, אם יש לי יחסים איתו יפים, אז אני שמח בזה שיש לו אוטו יפה וטוב, ואני יכול עדיין עם שלי לנסוע, זה לא מעורר בי שום תחרות. זאת אומרת יש כאן עניין של חינוך. אבל קודם כל, ודאי להגיע למצב שלכולם יש, פחות או יותר, אותה רמת החיים.
אופיר: עד היום הכסף נתן ביטוי למילויים יותר גבוהים, כמו שליטה וכבוד. בדרך כלל האנשים העשירים הם כאילו אלה ששולטים.
זה תלוי גם בחינוך.
אופיר: גם זה ייעלם?
אני טס הרבה ואני מסתכל על האנשים שנכנסים למחלקת העסקים, לעומת אלה שנכנסים למחלקת תיירות. ואני רואה שיש כאלה שנכנסים למחלקת העסקים בחשיבות עצמית מופגנת, אני חושב שזה נובע מחוסר חינוך. אני הייתי משאיר את מחלקת העסקים, אבל לחולים, לזקנים, לאנשים שלא יכולים לשבת, שצריכים לשכב. זה מובן.
גיא: אמרת, שאתה לא מאמין, שהדברים של רוטשילד הם שלב זמני. שזה מראה כמה שהוא מבין בדיאלקטיקה, חוכמת הדיבור, אבל זה לא הסוף.
לא. כאילו שהוא מדבר מה שהוא חושב. אני לא כל כך נאיבי כדי לראות בדברים שלו אמת במאה אחוז. האיש הזה הוא די ממולח.
גיא: אז מה השלב הבא? בכל זאת יש שינוי.
אני חושב שהם פשוט רוצים, בכל זאת, להגיע לאיזה איפוס, לאפס, בדברים האלה. זאת אומרת להוציא מהבלון הזה את הכל. אני לא יודע אם זה מסוכן או לא, אני לא מתמצא, אני לא כלכלן. אבל נראה לי שגם הם מחפשים, יחד עם זה שהם מגלים תהליכים טבעיים שקורים בחברה האנושית, וזה לא תלוי ברוטשילד, אלא אלה חוקי התפתחות של החברה האנושית, ואף אחד מאתנו לא יכול לשלוט על זה, רק לראות איך אנחנו יכולים יחד עם זה להתגלגל, להסתדר.
מה שכן יש לו דאגה, ולא רק לו, אלא בכלל להרבה אנשים בעולם לזהות את התהליך שהחברה האנושית בהכרח עוברת מצד הטבע של האדם שכל הזמן מתפתח מתוכו, מתוך האדם, מתוך החברה, מתוך כל הציביליזציה שלנו. ולראות איך הם יכולים להשתמש, לטובת עצמם ודאי, בצורה כמה שיותר נכונה, רווחית, בטוחה, כדי להשאיר ואפילו לקנות שליטה נוספת על מה שקורה, על התהליך.
גיא: זה נשמע מסוכן, כי אנחנו תמיד מדברים על זה שהטבע הופך להיות עגול.
הטבע הופך להיות עגול. אבל רוטשילד רוצה לשלוט על הטבע העגול.
גיא: זו התנהגות שהיא בניגוד לחוקי הטבע. זה יכול להיות בומרנג, כאילו חזרה לדברים האלה. הוא רוצה כאילו לנצל את המגמה של החיבור.
לא, האנשים האלה הם מספיק חכמים כדי באמת לרצות לחקור את הדברים האלה בצורה כמה שיותר שלמה. הם לא ילדים, אלא עד כמה שהם היו יכולים, הם היו מושכים את הגישה הישנה הזו. עכשיו, שהם כבר רואים שאי אפשר יותר, אז הם מחפשים איך לגשת בצורה חדשה, לשליטה בכוח חדש, בכסף חדש.
אז עם זה שהוא אומר, שעכשיו הכוח החדש זה כוח הקשר החברתי, אז אני לא יודע למה הוא מתכוון בזה, כי אני לא חושב שאפשר לפתור את כל הבעיות על ידי כלי התקשורת. כי הכוח חברתי כאילו נמצא בכלי התקשורת, בשטיפת המוחות של העמים וכל העולם. אבל אנחנו נראה אם לכיוון הזה, זה יתפתח, כי העיקר בשבילם זה לא כסף.
גיא: שליטה.
שליטה, זה ברור.
אופיר: יכול להיות שאלה שמלאים בכסף אומרים שכוח הכסף נעלם.
בשבילם הוא כבר מזמן נעלם. אם אתה יכול להדפיס כסף, איזה ערך יש לך בזה?
אופיר: נכון, ולאדם הפשוט אין יכולת להדפיס כסף. הוא חי את החיים שלו וחסר לו כסף. מבחינתו כוח הכסף הוא כוח מאד ממשי, היה רוצה שיהיה לו מהכוח הזה. ואותם אנשים שכביכול יש להם כבר הכול, מבחינתם אין כוח לכסף. אז איך באותה המערכת הדברים האלה מסתדרים? מהי האבחנה האובייקטיבית, הנכונה הראייה של אלה שאין להם, או הראייה של אלה שיש להם?
גיא: איך יכול להיות שבשביל אחד כוח הכסף נגמר, ובשביל אחד כוח הכסף הוא עוד קיים.
עכשיו זה כך. בשביל רוטשילד אין כוח לכסף, אין. אני נכנס לחנות, אני רואה אוטו חדש. אני אומר, "תביאו לי אותו הביתה". אני אפילו לא חושב כמה זה עולה, כי בבית אני מדפיס את הכסף, אני לא אומר חצי מילה וכבר מעבירים כמה שזה עולה לבעל החנות.
זאת אומרת, כוח הכסף שלו שווה אפס. למישהו אחר זה שווה, אולי חמישים אלף דולר. כבר היום אתה חי בצורה כזאת, בעולם כזה. כבר ארבעים, חמישים שנה האחרונות שאתה חי בזה.
אופיר: עבור מי נעלם מי נעלם כוח הכסף, עבור אלה שיש להם, או עבור אלה שאין להם?
עבור אלה שאין להם כסף, הם למעלה מהכסף. ועבור מי שיש לו כסף, זאת אומרת שהוא סופר, בשבילו זה לא נעלם, אלא כמה שהוא סופר זה מה שיש לו, זה הכוח שיש לו. ואצל ההוא יש כוח אינסופי שלא מוגבל בכסף.
איגור: בעניין הנושא הזה של חוסר הכסף, יש דור שלם באירופה שגדל עם השכלה ובמאמץ גדול לשחזר את ההצלחה האמריקאית, והם לא הצליחו. הם כבר הרבה שנים במשבר ולמדו להתקיים בפחות. הם מחפשים שיטות חדשות כדי למצוא מה שקודם מצאו בכסף.
נכון.
איגור: האם זו, בסופו של דבר, הנקודה שתביא למפנה?
לא, אני לא חושב. כי זה סך הכול איך להתקיים ללא כסף. הם חיים יחד, יש כאלה קומונות, הם מחליפים דירות במקום לשכור בית מלון לזמן החופש, הם מחליפים ביניהם, אני נותן לך תמונה, אתה נותן לי סיר, יש שוק פשפשים, כל מיני דברים כאלו, זה ברור, אבל זו רק איזו מין הקלה. זו לא תקופה חדשה, זו לא גישה חדשה לחיים, הם בזה לא משתנים, הם רק מצאו לעצמם איזו הקלה.
איגור: אתה לא חושב שאם דורות גדלים כך, הם לומדים לא להשתמש בכסף וכתוצאה מכך הם יזניחו באמת את הכסף?
יש בזה משהו, אבל אני חושב שזה לא מגיע מזה שהם לומדים בהכרח כך להשתמש בדברים זולים, אלא מפני שמתוך האדם מגיע עכשיו רצון חדש, שהוא לא מעריך את הכסף. אתה יכול להגיד, "איך זה יתכן לא להעריך את הכסף"? גם אנחנו לא יודעים איך. אלא פשוט הרצון של האדם הוא כל הזמן משתנה, ואז יוצא שהוא הפסיק להעריך את הדברים האלו ומעריך דברים אחרים. כמו שפעם זה היה אופרה.
איגור: והיום להקת רוק.
זה כבר לא רוק.
גיא: טלוויזיה וסמארט פון.
כן, פעם היתה טלוויזיה והיום זה סמארט פון, וכן הלאה. זאת אומרת הרצונות שלנו מתחלפים. ולכן אני לא חושב שזה בגלל שהם למדו לחיות בצניעות ולא בגלל הגבלה חיצונית, אלא זה מתוך שינוי הרצון מבפנים, הם לא רוצים את זה. וזה מה שרוטשילד כתב, שהיום הערך הוא ביחסים, ביחס בין אדם לאדם, ביחס בחברה, וזה הופך להיות למטבע החדש.
איגור: אם נסתכל על העבר ונחזור לתקופות פרו היסטוריות, אז לפני הכסף היחסים בין בני האדם היו המרכז. כי מה אנחנו בעצם קונים? אנחנו קונים יחסים, אנחנו קונים כבוד, אנחנו קונים יחס של החברה.
אבל עכשיו אנחנו יורדים מהכבוד, יורדים מכל הדברים האלה, כסף, כבוד, שליטה. הדור החדש הוא איכשהו מאבד לזה את הערך. הוא רוצה יותר למעלה מזה, או מהות החיים או מריחואנה.
איגור: תיאורטית, נניח ויש פריצה בכלכלה העולמית ויש צמיחה אינסופית, ואנחנו חוזרים למסלול של שנות השמונים. האם אדם כבר לא יחזור להיות כמו שהוא היה, הוא כבר לא ירדוף אחרי הכסף?
לא, זה לא יכול להיות, כי הכול בא מתוך האדם. הרצונות שבנו כל הזמן משתנים, ואז יש לנו תוצאות כאלה בחברה האנושית. ולא שהחברה האנושית משתנה ואנחנו בהתאם לזה מתנהגים.
איגור: זאת אומרת, המשבר זה תוצאה משינוי האדם?
בטח.
גיא: לפעמים אנחנו מניחים שכל העשירים, רוטשילד ואחרים, הם אלה שבלבלו את העולם שכאילו המשבר הוא הסיבה, ולפעמים אנחנו מניחים שההתפתחות הפנימית של הרצון היא הסיבה.
לא, ודאי שההתפתחות הפנימית. אבל רוטשילד ואחרים הם בכל זאת רוצים לעצור את הדברים האלה, ואיכשהו לקחת את ההתפתחות הזאת בשליטה שלהם. וזו כל הבעיה.
אופיר: אז אם אני, אין לי כסף כמו לרוטשילד, איך אני גם יכול להיות איש עשיר?
זה מאד פשוט, "השמח בחלקו".
אופיר: זה קצת בעייתי, אבל ננסה את זה.
אני מאחל לך. תאמין לי, אף אחד לא יכול לקחת את זה ממך.
גיא: זאת דרגת ההתפתחות הבאה, זה הביטוי הבא של הדרגה החדשה, "שמח בחלקו"?
כן.
אופיר: תודה רבה, למדנו עוד קצת על מה זה להיות שמח.
גיא: אנחנו שמחים בחלקנו.
(סוף השיחה)