תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 26.06.08
האם ייתכן כי איכות חייו של אדם תשתפר או תחמיר בגלגול הבא, ובמה זה תלוי?
איך ניתן לעזור לאנשים הנמצאים במצבי מצוקה כמו החייל החטוף גלעד שליט?
כיצד ניתן להתגבר על התמכרויות? הרי כל הזמן עצוב לנו ולכן אנו בורחים להתמכרויות כמו סמים וטלוויזיה..
אורן לוי: שלום לכם צופים יקרים. אנחנו מאוד שמחים להיות איתכם כאן עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל".
שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן
לוי:
קיבלנו
מכם
היום
המון
שאלות,
גם
דרך
הטלפון,
גם
דרך
האתר
www.kab.tv,
גם
דרך
הבלוג
האישי
של
הרב
לייטמן.
אספנו
את
הנבחרות
שבהן,
ואני
מזמין
אתכם
גם
עכשיו
ליצור
איתנו
קשר
ולשלוח
שאלות
נוספות
דרך
האתר
www.kab.tv,
או
דרך
הטלפון
שלנו
1-700-509-209.
השאלה הראשונה שאיתה נפתח את התוכנית היום זו שאלה שהגיעה אליך דרך הבלוג שלך, שאלתו של יובל אבן:
הרב לייטמן: כל החיים שלנו, מרגע שאנחנו נולדים, הם בעצם מיתה, כי מרגע שנולד, הגוף כבר הולך ומתקרב למוות. לכן אי אפשר להגיד, כמו שאומרים פיסיולוגים, שאנחנו חיים ומתפתחים עד גיל 20 או 25, ואחר כך הגוף כבר מתחיל כביכול להתכונן למיתה. אלא זה תהליך שעובר כל גוף חי.
אורן לוי: מה זאת אומרת, כאילו החיים הם נסיעה אחת ארוכה אל המוות?
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: מרגע שהתחילו, זו נסיעה. אבל בכל זאת, יש בהתחלה פריחה.
הרב לייטמן: נכון, יש עליה ואחר כך ירידה.
אורן לוי: כן, ואפילו אם ניקח את סוף הירידה, שעל זה בעצם הוא שואל, על התהליך של הגסיסה. אני זוכר אצלי בבית, אמא שלי היתה חולת סרטן, והיא גססה ומתה בבית. אחרי שכבר לא יכלו לטפל בבית חולים, לא היה כבר מה לעשות, אז ראיתי אותה ממש גוססת.
הרב לייטמן: אני מבין.
אורן לוי: אז התהליך הזה הוא מיוחד.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: לָמה זה ככה?
הרב לייטמן: לצערי זה התהליך. גם אני הייתי נוכח בתהליך כזה הרבה פעמים, גם כשהייתי סטודנט, וגם המורה שלי, הרב ברוך שלום אשלג, נפטר בידי.
אורן לוי: אז מה הצורך בתהליך הזה של גסיסה?
הרב לייטמן: זה לא צורך בתהליך של גסיסה. פשוט אנחנו מתייחסים לאדם, ושוכחים שבגוף שלנו אנחנו כמו כל חי אחר. כמו חיות, בהמות ועופות, כולם אותו דבר, ואין הבדל, ואין "מותר אדם על בהמה". כולם "כבהמות נדמו".
ואם רוצים לדבר על האדם, אז ה"אדם" הוא אותו חלק בנו שיכול להידמות לה'. ואם אנחנו מביאים את החלק הזה להידמות לה', אז הוא נעשה גם נצחי כה'. ואז הוא נקרא ה"אדם", מהמילה "דומה" לבורא. והגוף שלנו לא שייך לזה, ואי אפשר בכלל לשייך לגוף שלנו משהו מיוחד, אלא הוא בהמה כמו כל יתר הבהמות שאנחנו רואים לפנינו בעולם הזה.
אורן לוי: אותה בהמה, אותו גוף פיסיולוגי חלבוני, יש לי ויש גם לפרה.
הרב לייטמן: יש לו אותו תהליך.
אורן לוי: אותו תהליך?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: אבל לָמה כשמגיע הזמן שהאדם צריך, למה זה לא ב"טִיק" כאילו, למה יש תהליך כזה?
הרב לייטמן: זה תהליך של גוף שהולך ומת, ולאט לאט הרצון לקבל שבו נכבה, האגו שלו נכבה, ולכן הוא מת.
אורן לוי: מה זאת אומרת, אולי תרחיב את הנקודה הזאת?
הרב לייטמן: הכוח להחזיק את עצמו, הכוח להחזיק את החיים, הכוח לשלוט על עצמו, הכוח לספוג את הדברים הטובים, לפלוט דברים רעים, המטבוליזם הזה נקרא ה"חיים". והוא נעלם מתוך כך שהאגו שלנו, האגו ברמה הבהמית, יורד ויורד עד שנעלם. "נעלם", זה שיורד מִדַרגת החי לדרגת הדומם.
אורן לוי: האדם כאילו נכבה?הרצונות שלו נכבים והוא נכבה במקביל?
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: אז יש פה תהליך פנימי יותר שהוא ברמת הרצונות שלנו?
הרב לייטמן: כן, אבל ברצונות הפיסיולוגיים, אותו דבר כמו אצל בהמה.
אורן לוי: כבר הבנתי שזה כמו אצל בהמה, אבל למה זה בהדרגתיות, כאילו נכבה לאט לאט, ולא ב"בּוּם"?
הרב לייטמן: כי כל דבר שמתפתח עולה או יורד בהדרגתיות, בחמש דרגות העלייה או הירידה של הרצון.
אורן לוי: בסוף נכבים כל הרצונות שלנו ואז אנחנו מתים לגמרי?
הרב לייטמן: נכון. ובסוף, לפני שאנחנו מגיעים לסוף ממש, אז הדרגה האחרונה היא דרגה של התפרצות הרצון. לפני שהוא נפטר לגמרי מהדרגה שלו ועובר לדרגת הדומם, אז בדרגה הזאת של הרצון הקטן ביותר, שם כביכול יש שוב התפרצות, ואנחנו רואים בדרך כלל שאדם ההולך למות, מרגיש קצת יותר טוב ברגעים או בשעות שלפני המיתה.
אורן לוי: נכון.
הרב לייטמן: זה תואם לכל מיני תהליכים שיש ברוחניות, אבל אני לא רוצה לעשות השלכות בין זה לזה, כי אז יחשבו שבגוף שלנו יש משהו יותר מהבהמה.
אורן לוי: אז סיכום התשובה שלך הוא, שמה שקורה אצלנו בפנים, בתוך הרצונות שלנו, במימד הרצונות שלנו, משליך למה שקורה עם הגוף שלנו.
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: בואו נעבור לשאלה הבאה, בבקשה. השאלה הבאה היא שאלה טלפונית של ליאת מחיפה:
הרב לייטמן: זה לא תלוי באדם. אין ולא יכול להיות בכלל שום קשר מגלגול לגלגול. רק נשמות גבריות באות בגוף גברי, ונשמות נשיות בגוף נשי. ואם זו נשמה של יהודי, אז היא מתגלגלת גם ביהודי. וסוג הנשמות קובע בעצם מה תהיה צורת הגוף.
אבל בכללות, אי אפשר להגיד מראש עם אילו תכונות הוא ייולד, באילו תנאים פנימיים של הגוף עצמו, ובאילו תנאים חיצוניים, באיזה מצב, באיזו חברה, וכן הלאה. כדי לדעת זאת צריכים להיות בדרגה רוחנית גבוהה מאוד, כי זה נקבע בעולם הרוחני, מפני שזה תלוי בכל יתר הנשמות.
וכמו שהסברנו לא פעם אחת, אנחנו נמצאים במאגר של נשמות, שקשורות זו עם זו כמו גלגלי שיניים. וכל אחד שמסתובב מסובב את האחרים, ואין בזה חופש תנועה לאף אחד. כמו שרואים בסרט שלנו "גלגלי שיניים". ולכן גורלו של כל אחד ואחד בגלגול הבא תלוי במנגנון של כל הנשמות, באיזה מצב הן נמצאות כלפי אותה המטרה, שאליה כולנו צריכים להגיע.
ולכן אי אפשר לחשב זאת, כי זה תלוי בבחירה החופשית של כולנו, במצבים שאנחנו בעצמנו מגיעים אליהם, זה תלוי בנו, ויכול להשתנות בכל רגע ורגע. בקיצור, אפשר להגיד שבחיים האלה אנחנו קובעים את הגלגול הבא, אבל כולנו בכללות. ולכן אדם לא יכול להגיד, שבחיים האלה עשה כך, כדי שבגלגול הבא יהיה לו כך וכך.
יש כאן עוד הרבה מאוד משתתפים, כל אחד ואחד מאיתנו, כל שבעה מיליארד הנשמות, שנמצאות עכשיו בכל הסיבוב הזה.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך. כותב לך יעקב:
הרב לייטמן: אנחנו יכולים לעזור לחייל הזה ולכל יתר האנשים שנמצאים בצרה, ולא חשוב איפה ובאיזה מצב הם נמצאים, אך ורק בפעולה אחת: אם נתאחד באהבה בינינו, בכך נסלק את כל ההפרעות, בכל הרמות, ונגיע למצב ששום דבר זר, רע, לא יוכל לפגוע בנו.
אורן לוי: אין משהו ספציפי שאפשר לעשות?
הרב לייטמן: לא. זו צרה כלפי כל העולם, כלפי כל העם, וכלפי משפחה מסוימת, והעזרה היא רק על ידי פעולה כזאת.
ובכלל אנחנו צריכים כבר להבין שאנחנו קשורים זה לזה. ורק על ידי הקשר הנכון בינינו, שנקבל את המערכת שלנו, שכל עַם ישראל חברים, וכולנו צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד" כמו ב"מתן תורה". ובעצם רק בתנאי הזה אנחנו יכולים להינצל מכל הצרות ולהחזיר את השבויים הביתה, ובכלל להגיע למצב שאף אויב ושונא לא יגע בנו עוד.
אורן לוי: תסביר לי איך זה עובד. נגיד שאני ואתה נתחבר בינינו באהבה יותר ממה שאנחנו מחוברים עכשיו.
הרב לייטמן: זה לא מספיק אתה ואני.
אורן לוי: כולם?
הרב לייטמן: צריך את עם ישראל.
אורן לוי: עם ישראל, כל עם?
הרב לייטמן: בכללות.
אורן לוי: כל עם ישראל?
הרב לייטמן: לא כולו, אלא רובו.
אורן לוי: מה שאתה אומר שזה צריך, נגיד שזה קורה ובין האנשים בקרב עם ישראל מתחזקת האהבה וההתחברות והאחדות.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: איך זה קשור למה שיקרה איתו בשבי?
הרב לייטמן: כל הכוחות שפועלים על העולם שלנו, פועלים כדי לקדם אותנו למטרה. המטרה היא שכולנו, כל הנשמות יתאחדו שוב לנשמה אחת של "אדם הראשון", ושהנשמה הזאת תתמלא ב"אור העליון", ותגיע לדבקות עם הבורא.
ובתהליך הזה היהודים, עַם ישראל, קובעים את הכל, ואומות העולם הן רק כדי לעורר אותנו וללחוץ אותנו להתעוררות למטרה הזאת.
אורן לוי: כן, אני לאו דווקא מדבר פה על הקטע בינינו, בין יהודים לבין אומות העולם. כי הוא נתן את זה רק כדוגמא לאדם שנמצא במצוקה. וגם אתה אמרת שבזה נפתור את כל הצרות של כל האנשים, שלא משנה באיזה מצב נמצאים.
נגיד, מישהו היה עכשיו באיזה מצב מסוכן באמצע הטיול בדרום אמריקה, ואנחנו רוצים לעזור לו ספציפית, איך זה שאנחנו מתחברים בינינו באהבה עוזר לו ספציפית בסיטואציה הפרטית?
הרב לייטמן: לו ספציפית אתה לא מסוגל לעזור. אין לך שום אפשרות.
אורן לוי: לא. הבנתי שזה רק דרך המערכת הכללית, אבל איך זה עובד? אם האהבה בינינו גוברת, איך זה עוזר לפרט המסוים שנמצא באיזו צרה?
הרב לייטמן: כל הפרטים וגם הוא בתוכם. לאו דווקא שלו יהיה טוב, אלא לכל העולם יהיה טוב, וגם לו יחד עם כולם. לא יכול להיות טוב לאחד, כי אין משפט כלפי מישהו מסוים.
אנחנו כולנו נמצאים במערכת הכללית שהיא קשיחה ובה כולם קשורים זה לזה, ובכל המערכת הזאת, שמורכבת מגלגלי שיניים, אי אפשר לסובב גלגל שיניים אחד ולא לסובב את האחרים. כי צריך לגרום לתזוזה נכונה לכל המערכת.
אורן לוי: ואז כל גלגל בעצם מרוויח?
הרב לייטמן: כל גלגל מרוויח, וכולנו נשתנה כך שבאמת כל הצרות מיד נעלמות, קודם כל הצרות הגדולות שלוחצות עלינו, כמו בטחון, וכמו מכות גדולות, כלליות.
אורן לוי: זאת אומרת, אם נקשור את זה לתשובה הקודמת שנתת, סבל או הצלחה של פרט מסוים, נקבעים כתוצאה מהמיקום שלו בתוך המערכת הכללית, ומכל הפרמטרים שדיברת עליהם קודם. וגם אם הכלל רוצה לשפר או לעזור למצב של פרט מסוים, הוא לא יכול לעשות זאת בצורה ישירה, אלא שוב דרך אותה המערכת, על ידי זה שהכלל כולו מתרומם, ואז כל פרט ניזון מזה.
הרב לייטמן: נכון. ואתה מחפש איזו פרוטקציה.
אורן לוי: לא, אפילו בלי פרוטקציה, רק להבין את המכאניקה.
הרב לייטמן: זה נקרא כך. רק בכללות, כמו שכתוב "כל ישראל ערבים זה לזה", וזה החוק הכללי.
אורן לוי: נעשה חצי דקה הפסקה, ומיד נמשיך עם שאלות נוספות.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלתה של מרינה, היא כותבת דרך האתר www.kab.tv, והיא שואלת כך:
הרב לייטמן: אנחנו נמצאים כיום בחברה כל כך לא טבעית, סינתטית, שייצרנו באלפי שנות התפתחות, וקשה לנו בכלל לתאר מי אנחנו לפי הטבע.
כי אם ניקח דוגמא מהעולם הקדום, אז גבר היה הולך לשוק וקונה לו אישה. או היה פונה לאדם שיש לו בנות, וקונה ממנו את האישה. לכל גבר היו כמה נשים, אם היה רוצה, או אם היה יכול להחזיק אותן. אם היה יכול להרשות לעצמו, לבית שלו ולכל מה שיש לו.
זאת אומרת, היחס בין בעל לנשים שלו היה מאוד מוזר, אם מסתכלים מנקודת מבטנו היום.
אורן לוי: מהפרספקטיבה של היום.
הרב לייטמן: כן, בהסתכלות מהיום לעַבר. ואנחנו לא יכולים בכלל לדון על אהבה או קשר, כי אצלנו כל הדברים האלה מאוד לא טבעיים, מבולבלים ומעורבבים.
אורן לוי: ההגדרות למושגים כמו "אהבה"?
הרב לייטמן: ודאי, ההגדרות האלה. כי איזו אהבה יכולה להיות בין גבר לאישה, אם הוא קונה אותה או מתחתן איתה אפילו שלא רואה אותה.
אורן לוי: כן, נגיד שההורים שלו שידכו לו אותה, והוא פוגש אותה בחופה.
הרב לייטמן: נכון, כמו שקורה עד היום במגזר החרדי.
אורן לוי: אוקיי.
הרב לייטמן: איזה קשר ואיזו אהבה? לעומת זאת אנחנו רואים, בחור תל אביבי שחי עם בחורה עשר שנים, אחר כך מחליטים להתחתן, ואחרי חודש מתגרשים.
אורן לוי: נכון.
הרב לייטמן: עשר שנים לפני כן הכירו זה את זה וחיו יחד. ואחרי חודש שהם בעל ואישה, סך הכל חתמו, הם כבר לא יכולים לסבול זה את זה.
זאת אומרת, החיים שלנו הם מאוד שונים, קודם כל מהדורות הקודמים, ובכלל מהטבע שלנו, שאנחנו לא מכירים את הטבע שלנו.
אורן לוי: הטבע של איש ואישה, של גבר ואישה?
הרב לייטמן: "איש ואישה" לפי הטבע, איך שבאו מה"אֲדָמָה" מה שנקרא.
אורן לוי: כן.
הרב לייטמן: וזו בעיה לפרש את מה שכתוב בתורה שאישה היא חלק מהאיש, מה שנקרא "בשר מבשרו". אולי פעם נפרש זאת על פי הקבלה, כדי שיהיה מובן איכשהו.
ובכלל, כדי להבין מה הקשר בין גבר לאישה, צריכים באמת לפרש את כל "מעשה בראשית", את בריאת האדם והאישה.
והעולם שלנו עושה שוויון, "יוּניסקס" מה שנקרא, אין גברים ואין נשים, יש אדם.
אורן לוי: one size.
הרב לייטמן: כן. אז כבר היחס הזה הוא לא טוב. מצד אחד הוא מוחק הבדלים, הוא עושה את הגברים והנשים שווים, ולא חשוב מה שנעשה, הם לא שווים.
אורן לוי: לפי הטבע?
הרב לייטמן: כן. לא לפי התורה, אלא לפי הטבע.
אורן לוי: לפי הטבע אמרתי.
הרב לייטמן: כן. אז כמו שאומרת חוכמת הקבלה, אנחנו צריכים לחזור לטבע וללמוד מי אנחנו, ואיך אנחנו יכולים להשלים זה את זה. ואז יוצא שזה לא בדיוק כמו שבעולם שלנו, ואנחנו לא יכולים לשפוט לפי החוקים והדרישות, שהחברה דורשת היום מגבר ואישה, ולצפות שהחוקים האלה יתקיימו.
וכמה שאנחנו מנסים להביא את כל החוקים שלנו למצבים יותר טובים כביכול, אנחנו לא מקיימים אותם. הגברים באמת בוגדים, וזו תוצאה רחבה מאוד וכבר מקובלת בחברה, רוצים או לא רוצים. ואפילו אם לא, אז מפסיקים לחיות יחד ומתגרשים.
כנראה שיש כאן נטייה טבעית מצד הגבר, וצריכים לראות האם זה נכון או לא נכון. אמנם מצד אחד צריך להכניס את זה לאיזו מסגרת, אבל מצד שני, לראות זאת בפרופורציה הנכונה.
ומצד האישה, ניתקו את האישה מהבית, מהילדים, זרקו אותה לעבודה במשך עשר שעות ביום. היא נמצאת באיזה מקום, עובדת עם כל מיני אנשים, גברים, נשים, מבולבלים ומעורבים, וכן הלאה. גם זאת סיטואציה לגמרי לא טבעית, כי אישה נקראת "בית", ולפי הטבע היא צריכה להיות בבית. בית, חצר, ילדים, זה המקום שלה, ומי שמוציא אותה מהבית, גורם בכך לכל מיני בעיות.
אורן לוי: אבל אלה תהליכים שהיום, גדול עלי, הבעל הפרטי, לתקן, אני לא אשרוד.
הרב לייטמן: זה ברור. אני רק הסברתי שהיום אתה לא מסוגל, להגיד מה צריך להיות לפי הטבע, לפי הקבלה.
אורן לוי: זה כל כך רחוק ממה שלפי הטבע.
הרב לייטמן: נכון. ולכן אנחנו מתגלגלים מצרה לצרה, עד שאנשים יבינו שאין ברירה, וצריכים לדעת מה הטבע האמיתי, להתקרב אליו, ולפיו להתנהג.
אורן לוי: בכל זאת בוא ננסה לתת עצה ראשונה לגברת מרינה ששואלת. אני אקח את השאלה האמצעית שלה ובה נתמקד, איך לשמור על זוגיות מצד האישה. מה אתה יכול לומר למרינה, משהו שיעזור לה מהרגע הבא לקבל זוגיות טובה יותר?
הרב לייטמן: היא ובעלה צריכים למצוא נושא גבוה, גדול, שבגללו ולמענו הם מחוברים, וזה יכול להיות רק התעלות רוחנית יחד. ובהתעלות רוחנית, הם צריכים להיות יחד, אין פיתרון אחר. אנחנו רואים את מי שהולך על זה, אמנם זה קשה, ולא תמיד מיד מצליח, אבל בסופו של דבר מחזיק רק הקשר הרוחני הזה, שבו באמת איש ואישה דבוקים ונעשים כאחד. אין פיתרון אחר בעולם שלנו, כדי שהיחידה הזאת, שנקראת "משפחה", תחזיק.
אורן לוי: השאלה הבאה לוקחת אותנו לנושא אחר, היא מגיעה דרך www.kab.tv, והאדם כותב כך.
אורן לוי: הבריחות האלה להנאות הקטנות הן בור בלי תחתית, כי אז אין שום כוח לעשות מעשה.
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: איך מתגברים על ההתמכרות האשלייתית?
הרב לייטמן: זו שאלה יפה, מזה מתחיל "תלמוד עשר הספירות", מזה מתחילה חוכמת הקבלה, כשאדם שואל "מה הטעם בחיי?", ומזה הוא מגיע לקבלה. כי אז הוא מגלה, שהחיים האלו ריקניים מתוכן, וצריכים לעלות לדרגה אחרת, רוחנית, ובה להתחיל להתפתח. בעולם שלנו, בחיים הבהמיים האלה אין שום מענה בשביל מה אנחנו חיים. פרה חיה כדי שישחטו ויאכלו אותה, ובשביל מה חי אדם? הוא לא נותן שום דבר, הוא רק מקלקל את העולם הזה. אם לא הצורך הגבוה, אז באמת אין לו שום זכות קיום בעולם הזה.
אורן לוי: מה זה "הצורך הגבוה"?
הרב לייטמן: להידמות לה', להגיע לדרגת ה', כמו שכתוב, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".
אורן לוי: ואז אין יותר התמכרויות?
הרב לייטמן: אין התמכרויות. אדם עולה למימד, שאין בו התחלת החיים וסוף החיים, ושום דבר שהוא ריק מתוכֵן וללא מטרה, כי כך נראים החיים שלנו. ובאמת אם אני מסתכל על הבהמה שלי, היא חיה ומתה, חיה ומתה. ומה אז? אם קשה לי כל הזמן להחזיק אותה במצב של חי, אני מצטער על כך שאני חי. אלא מה התועלת? אם אני מרוויח מהחיים שלי, כי אני נמצא באיזה תענוג, אז התענוג בינתיים משקר לי, אני כאילו שיכור, ואז אני סוחב כך את עצמי, עד שאני מת. אבל אם גם אין תענוג, שאני יכול לשקר לעצמי, שכדאי לי להתקיים למען התענוג הזה, אז זו כבר בעיה. ואנחנו רואים באיזה ייאוש נמצא כל העולם, את מספר ההתאבדויות העולה והכל. זו המחלה מספר אחת בעולם.
אורן לוי: קראתי בחדשות אתמול באינטרנט, שהיתה עלייה של עשרים וחמישה אחוז בשימוש בתרופות נגד דיכאון בישראל בשנה האחרונה.
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: זו קפיצה של רבע, זה המון.
הרב לייטמן: כן. היום כל העולם כך, אנחנו לא יכולים להחזיק בלי התרופות האלה. האנשים שמתקַשרים ומגיעים אלי, הם מכל העם. וכך גם בכל העולם. אני רואה את הסטטיסטיקות ואת כל הנתונים מכל מיני ארגונים בינלאומיים, זה נורא. אבל זה בעצם התהליך הנכון לפי חוכמת הקבלה. שאנחנו מגיעים למצב שבהחלט צריכים לעשות חשבון נפש, שלא כדאי לנו לחיות ואין בשביל מה. אפשר לסגור את כל כדור הארץ הקטן הזה, שנמצא בסוף הגלקסיה הקטנה, שנמצאת בסוף היקום שלנו. מה יש כאן בסך הכל? נעזוב את זה וזהו.
אם אדם סך הכל חי כבהמה כדי להתקיים כמה שנים, האגו שלנו מתפתח ודורש מילוי. האגו שלנו התפתח עכשיו מעל כל השנים הקודמות, שהוא כבר אומר, "בשביל מה אתה חי?", הוא שואל את האדם כי הוא רוצה להגיע לדרגה האלוהית, זה נקרא "עזר כנגדו". כתוב שפרעה הקריב את בני ישראל לאבינו שבשמים. "הקריב", זאת אומרת קירב אותם. איך? על ידי הצרות. אז הגוף שלנו הוא כפרעה, שכל הזמן מביא לנו צרות, ובכך מחייב אותנו לשאול "בשביל מה חיים?".
ואין שום פיתרון לצאת מזה, חוץ מלהגיע לשיטה שמעלה את האדם לדרגה, שבה הוא רואה בשביל מה הוא חי. ובחיים שלנו זה בלתי אפשרי. אז יש אנשים שהולכים לסמים, יש שמתאבדים, ויש שמגיעים לחוכמת הקבלה, ואז הם רואים את המטרה, שבשבילה כדאי להתקיים. לצערי או לשמחתי אני יכול להגיד, שיש פיתרון ופיתרון יפה. ובאמת החיים שלנו גדולים, ויש להם מטרה כל כך טובה, שעלינו רק להתרומם קצת, רק טיפה להרים את העיניים ולראות קדימה.
הכל נמצא לפניכם, השיטה, הספרים, הסרטים, השיעורים, הכל נפתח. אתם יכולים להגיע לכל, לאלוהות, לשלימות, למילוי אינסופי, להרגשת ההתפתחות, להתעוררות, להתרוממות אינסופית. והכל תלוי עד כמה שאדם לוקח ברצינות את השאלה הזאת, ולא נמצא בתוך השאלה עצמה, שהוא אוכל את עצמו. כמו שכתוב "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו". אלא מתרומם מעט מעל זה.
אחרי השיחה הזאת, תיכנסו לאתר, קחו ספרים, תתחילו.
אורן לוי: בוא ננסה להספיק שאלה אחרונה, יש לנו בערך דקה. עמית מכפר סבא כותב לך דרך www.kab.tv.
הרב לייטמן: לא ניסיתי. אין רוחות ואין שדים. חוץ מאדם וה', בורא, אין שום דבר. כל היתר אלה כוחות שבתוך האדם. מלאכים, רוחות, שדים, שטן, שרפים, כל מה שהאנושות תגיד על משהו שמעל העולם הזה, הכל בתוך האדם, בתוך נשמת האדם, ואלה כוחות פרטיים של הנשמה שלנו. וחוץ מהנשמה שלנו ומה', אין יותר כלום ברוחניות.
אורן לוי: והאדם יכול לדבר איתם?
הרב לייטמן: הוא לא מדבר, הוא מנהל אותם.
אורן לוי: תודה הרב לייטמן. הזמן של החלק הראשון הסתיים. בואו איתנו להמשך התוכנית דרך האינטרנט www.kab.tv, ומי שלא, עד שבוע הבא שיהיה כל טוב ולהתראות.
(...קליפ פרסומת)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: אנחנו ממשיכים עם שאלות נוספות, ונתחיל משאלה מארצות הברית. אסתר מארצות הברית כותבת לך דרך האתר www.kab.tv.
הרב לייטמן: קודם כל, לא הייתי ממליץ בכלל לדבר על חוכמת הקבלה במקום העבודה.
אורן לוי: לא, אני לא חושב שהיא מדברת, אני חושב שהיא מדברת יותר על היא כלפי עצמה, האם אני אסתדר עם הסיטואציה הזאת שהיא לא נוחה לי?
הרב לייטמן: לא. אין טעם.
אורן לוי: אין טעם?
הרב לייטמן: אין שום הכרחיות להיות במקום שבו קשה ושונאים אותי, דוחים אותי, ואני דווקא מתמודד עם האנשים, מתקן אותם או את עצמי בזה. זה לא נכון. צריכים למצוא מקום עבודה רגיל, שבו אנחנו יכולים לממש את עצמנו ולהיות בשלום עם כולם, בקשרים נורמאלים שמקובלים ברחוב, לא יותר ולא פחות מזה. את היחס של שנאה ולחץ, כדאי שאדם ירכז נגד כל הכוחות האגואיסטיים שלו.
אורן לוי: כלפי עצמו?
הרב לייטמן: כלפי עצמו. ואת היחס הטוב והחם, את האהבה וההשפעה, שירכז כלפי הקבוצה, שיחד איתה הוא יכול להתקדם, וזה מה שיהיה לו כמטרה. ושיפסיק לגמרי לחשוב, שעל ידי הייסורים החיצוניים האלו שהוא מקבל על עצמו, הוא מתקדם. זה כמו צומות או כל מיני עינויים שאדם עושה, זה בכלל לא קשור לדרך הקבלה. וההפך, האגו שלה גדל כתוצאה מזה והיא מתגאה בכך, ולכן סך הכל אין כאן שום רווח רוחני, אלא ההפך.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, כותבת לך אפרת.
הרב לייטמן: ללחם יש שורש רוחני, כי זה קמח ומים, זה "לחם עוני", ועם תוספות זה "לחם רגיל". יש בזה שורש רוחני, כי זה קשר בין "מלכות" לבין "בינה", אם מדברים על כוחות רוחניים. וכמו שאנחנו רואים, הלחם תמיד מלווה את האנושות. ודרך אגב, מושג ה"לחם" עצמו, השורש של ה"לחם" הוא גם מהמקור שלנו.
אורן לוי: לא הבנתי את זה. מה זאת אומרת שהשורש של הלחם הוא גם מהמקור שלנו?
הרב לייטמן: הוא מבבל. כל אותם המינים, שארץ ישראל נתברכה בהם, בעצם התפתחו מכאן והתפזרו בכל העולם. ועל המושג "לחם", "לחם הפנים", "לחם עוני", היינו, "מצה", וכל הדברים שקשורים ללחם, מדברים הרבה בתורה ובכלל בחוכמת הקבלה. זה בעצם הדבר היסודי שבמזון שלנו, ולכן צריכים להתייחס אליו באמת בכבוד.
אורן לוי: מה זה מסמל מבחינה רוחנית?
הרב לייטמן: מבחינה רוחנית זה מסמל לנו, שהנשמה שלנו, כשהיא מתמלאת, היא מתמלאת בשילוב של" אור חסדים" ו"אור חוכמה".
אורן לוי: אולי תסביר בצורה שאנשים יוכלו להבין, גם אם הם לא מכירים את הטרמינולוגיה. הנשמה שלנו אוכלת לחם?
הרב לייטמן: לחם רוחני.
אורן לוי: לחם רוחני?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: מה זה לחם רוחני?
הרב לייטמן: לחם רוחני הוא השילוב הנכון בין נתינה לבין קבלה.
דיברנו על המנגנון של גלגלי השיניים?
אורן לוי: כן.
הרב לייטמן: אז כמה ואיך שאני מסתובב יחד עם כולם, אם הנתינה והקבלה שלי מאוזנות כלפי כולם. אני לא יכול רק לקבל מכולם, זה האגו שלי. אני לא יכול לתת לכולם, כי אין לי מה לתת. מה אני, תחנת דלק שכל הזמן אתן? גם תחנת דלק שורפת משהו.
אורן לוי: כשבאים לתדלק אותה.
הרב לייטמן: כן, ואז היא נותנת. אז כל גלגל שיניים, כל אדם, צריך לקבל מכולם ולתת לכולם. אז האיזון הנכון בין קבלה לבין השפעה מסמל את הקֵשר הנכון בין מלכות לבין בינה מה שנקרא. "מלכות" זה רצון לקבל ו"בינה" זה רצון להשפיע.
אורן לוי: אלה חלקים שבתוכי, בתוך הנשמה שלי?
הרב לייטמן: שבתוך הנשמה שלי. קמח זה נקרא "מלכות", ומים זה "בינה". אז השילוב הנכון בין מים לקמח, כשאדם עושה מזה לחם, מסמל את העבודה הנכונה בשילוב הנכון בין כל יתר הנשמות.
אורן לוי: אפילו אחרי שאתה מערבב בין קמח למים, זה לא מספיק, אתה צריך לאפות את זה, לשרוף את זה בחום גדול. מה זה ברוחניות?
הרב לייטמן: כן, זו כבר עבודת האדם, שהוא לוקח את האש הפנימית מה"כתר", ואופה.
אורן לוי: אז יש לנו מאפיה בתוך הנשמה?
הרב לייטמן: כן. וכשאנחנו עושים את זה, אנחנו מסמלים בזה את היחס הנכון שלנו להיות כשותפים נאמנים באותה מערכת הנשמות.
ויש עוד הרבה דברים, על לחם שבבית המקדש, "לחם הפנים", "שנים עשר לחמים".
אורן לוי: שביום שבת?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: נתחיל מלחם בסיסי היום.
הרב לייטמן: לא, זה דורש קצת הסבר קודם.
אורן לוי: דרך אגב, לגבי מי שרוצה הסברים רחבים יותר כמו שהרב לייטמן ציין עכשיו, אני רוצה להזכיר שכל התוכניות האלה מיועדות לתת רמה בסיסית של היכרות עם חוכמת הקבלה. אבל מי שרוצה להעמיק וללמוד בצורה מסודרת יותר, מומלץ לקפוץ אלינו לכאן למסלול מיוחד של לימודים שנקרא "קמפוס קבלה", ב"בית קבלה לעם" בפתח תקווה. יש לימודי בוקר, לימודי ערב, והמסלולים מחולקים לסמסטרים ושנות לימוד, ואפשר להצטרף כפי רצונכם לסמסטר אחד או ליותר. ושם הלימוד הוא הדרגתי ומסודר ומאפשר לכם לרכוש ידיעות בצורה כזו שפותחת לכם אחר כך נגישות אל כל מה שיש בחוכמת הקבלה, אל כל סוגי הספרים.
ונעבור לשאלה טלפונית, בואו נשמע את השאלה הטלפונית הבאה בבקשה.
הרב לייטמן: "בס"ד" זה "בסיעתא דשמיא", שמשמעותו בעזרת השמיים, בתמיכה. "שמיים" זה נקרא הכוח העליון, לעומת ה"ארץ" שזה אנחנו. אז מתי אנחנו יכולים להצליח? אם הרצון שלנו יהיה בהתאם לרצון העליון. אם יש רק רצון העליון, זה ללא האדם, כך מנוהל כל הטבע. ואם רק רצון האדם, והוא לא מכוּון למשהו הנכון, גם אין לו שום סיכוי להתקיים, אלא רק יזמין על עצמו צרות וכוחות כאלה, שרק ידחפו אותו בצורה הלא נעימה למטרה.
אלא רק אם יש קשר בין האדם לשמיים, בעזרת השמיים, "בסיעתא דשמיא", כשרצון טוב מצד האדם ורצון טוב מצד הבורא מתחברים והולכים יחד כשותפים זה לזה, אז לדבר הזה יש קיום. ולכן אנחנו כאילו מתפללים, מבקשים שהרצונות שלנו יהיו תמיד כמו רצונות מלמעלה. אז בצורה כזאת ודאי שנצליח.
אורן לוי: בואו נצא לחצי דקה הפסקה ומיד נמשיך עם שאלות נוספות.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלתה של איריס מאזור השרון. היא כותבת דרך kab.tv.www
הרב לייטמן: לא, ודאי שלא חשוב מה בדיוק נעשה בגשמיות. אלא, שגם בגשמיות יש מנהג לא לעשות פסל ותמונה. אנחנו יכולים לשים תמונות של רבנים, תמונות של אנשים גדולים, תמונות של ילדים, אנחנו שמים בכל מיני מקומות. ש"לא תעשה פסל ודמות", הכוונה היא שזה לא יהיה בשבילך ככוח עליון. שאתה מתחיל לייחס לדברים האלו איזה כוח מיוחד, שפועל על הדרך שלך בחיים, על הגורל שלך. וזה אסור.
נניח, שאני שׂם חוט אדום, אז אני כבר מייחס לו כוח מיוחד, שישמור עלי ויכוון אותי נכון בחיים. זאת אומרת, אני כבר לא מדבר על הבורא, שאליו אני צריך להתקשר, ואליו אני צריך להגיע, כבר מספיק לי חוט אדום, ואם לא, אז אשים שניים.
אני לא זקוק לכוח עליון, ללכת בדרך ולהתקרב אליו, כמו שכתוב "ולדבקה בו", שזאת המטרה שלנו, להגיע לדבקות עם הבורא, לעלות לדרגה, שבה אנחנו מתייחדים עימו בנשמה. אלא מספיק לי לדעת שלפי האסטרולוגיה, או לפי קלפי הטארוט, או משהו, אני מסדר את הגורל שלי. לא כדאי לי לצאת לכאן או לכאן, לעשות זה או זה, וכן הלאה.
זאת אומרת, אם אדם תולה את הגורל שלו בכל מיני כוחות, ולא הוא ובורא והקשר ביניהם, זה "פסל ודמות".
אורן לוי: מובן. נעבור לשאלה טלפונית הבאה בבקשה, שאלתה של חנה.
הרב לייטמן: בקיצור, האם כאבים פיסיים עוזרים להתעלות הנפש?
אורן לוי: כאילו כל הקשר, כשיש כאבים פיסיים, מה עושים, מה קורה?
הרב לייטמן: יש קשר. איזה קשר? כאבים פיסיים ובכלל המקור של כל הכאבים, הוא שאנחנו מזמינים אותם בגלל שעדיין לא מימשנו את הרשימות, את התהליך, שהיינו צריכים עד כה להגיע.
לדוגמה ילד בן עשר, שנשאר בהתפתחות כמו ילד בן חמש, עושים לו כל מיני טיפולים. אבל אם אנחנו מפגרים עם התפתחות הנשמה שלנו, אם הייתי צריך כבר להיות בגיל עשר עם הנשמה שלי, ואני עדיין בגיל חמש, אז בהפרש בין הגילאים האלו אני מזמין על עצמי צרות. כל מיני בעיות, כל מיני לחצים, מכל מיני כיוונים, בדרגה הגופנית, בדרגה הנפשית, בדרגה החברתית, בכל מיני רמות.
למה? כי אלה כוחות שדוחפים אותי בכל זאת לשינוי. אחרי הרבה מאוד שנים, שאני רק בורח ומנסה לעשות משהו פה ושם, אולי לסדר את החיים שלי כך או אחרת, אנחנו מגיעים היום למצב שאין לנו יכולת לשנות את החיים שלנו לטובה על ידי משהו, אלא רע לנו מכל הצדדים. ואז אנחנו מגיעים למצב, שאנשים מגיעים סוף סוף לפיתרון הנכון, להתפתחות הנשמה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
כל הכוחות הרעים הם רק כדי לדחוף אותנו לפתח את הנשמה, כי רק את זה אנחנו צריכים.
אורן לוי: יפה. נאמר שאדם מתחיל לפתח את הנשמה שלו, ומקבל חולי מסוים, כאבים מסוימים, פיסיים, בגוף.
הרב לייטמן: כשמפַתח כבר את הנשמה?
אורן לוי: הוא כבר נמצא בתהליך של התפתחות.
הרב לייטמן: גם כן.
אורן לוי: הוא חולה מאוד, סובל כאבים פיסיים.
הרב לייטמן: גם קורה.
אורן לוי: האם כאן, בזמן המצב הפיסי הקשה הזה, הוא צריך לבצע משהו פנימי, איזו עבודה פנימית?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: מהי?
הרב לייטמן: עוד יותר ועוד יותר להשקיע את עצמו בהתפתחות הנשמה. אין משהו אחר, רק האור העליון, כמו שכתוב "לכל בשרו מרפא".
אורן לוי: וזה קשה לו יותר, הרי הכאב הפיסי מתגבר עליו וכאילו בולע אותו.
הרב לייטמן: נכון. אבל אין מה לעשות, וזה מה שצריכים לעשות. אין פיתרון אחר, אין תרופה אחרת. הוא חייב גם ללכת לרופא.
אורן לוי: על זה לא מדברים.
הרב לייטמן: כן, זה ברור, כי "ניתן לרופא רשות לרפאות". אבל מעֵבר לזה, חוץ מזה שאדם הולך לרופא, חוץ מזה שעושה כל מה שצריך במישור העולם הזה, מה שכולם עושים, עליו לדעת שבעצם הפיתרון הוא רק על ידי כך שמושך את המאור המחזיר למוטב. כי הוא ממשיך את המאור, את האור, שממלא את הנשמה, על ידי זה הנשמה מתקדמת, והאדם מנטרל את הכוחות הרעים האלו, שפועלים עליו רק כדי שיפתח את הנשמה.
אורן לוי: אם מדברים על נושא כזה, אי אפשר שלא לשאול, למה המקובלים הגדולים ביותר, שמגיעים לדרגות הכי גבוהות שיש, בכל זאת גם הם חולים?
הרב לייטמן: נכון.
אורן לוי: הם גם בפיגור של גיל עשר וגיל חמש שסיפרת קודם?
הרב לייטמן: לא, יש לנו ידיעה על חייהם של כל המקובלים הגדולים, ואנחנו רואים שהמקובלים הגדולים ביותר, רשב"י, רבי עקיבא, ובעל הסולם היו חולים. וזאת מפני שמקובל, ובכלל כל אחד מאיתנו, קשור לכל המערכת שסביבנו, לכל מערכת הנשמות שהן כגלגלי שיניים. ואם מישהו מסתובב לכיוון לא נכון, זה בכל זאת חוזר על אותו המקובל. עד גמר התיקון הכללי, כשכל הנשמות מגיעות לשילוב הנכון, לאהבה הדדית, לאחריות הדדית, לערבות הדדית. וכל עוד לא נגיע לזה, אין דבר כזה שצדיק בארץ עשה טוב ולא יחטא, ככתוב "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא", ו"צדיק ורע לו". ותמיד זה יהיה, עד גמר התיקון.
אורן לוי: אז בוא נעשה חשבון פשוט, חשבון קר. אתה אומר, "תשמע, אתה בגיל עשר מתנהג כמו בגיל חמש, אתה תקבל כל מיני צרות ביניהן גם מחלות". הלאה. "אתה תגיע ותהיה המקובל הגדול ביותר, אתה תקבל גם מחלות, כי השאר עדיין מפגרים ונשארים בגיל חמש". אז בשביל מה לי להתאמץ בעלייה הזאת? בין כך ובין כך בסוף חולה סרטן.
הרב לייטמן: אתה עושה את העלייה רק כדי לא להיות חולה?
אורן לוי: צריכה להיות מוטיבציה אחרת?
הרב לייטמן: אדם שמגיע להתעלוּת הנשמה, שרוצה לעלות איתה יחד, אז הוא כבר לא עושה את זה למען היותו בריא. אלא יש בו דחפים להגיע לנצחיות, לשלימות, להתקרבות לה', להתייחד עם הכוח העליון. יש לו דחפים מעל העולם הזה, מעל הגוף הגשמי עם כל הצרות שבו. פשוט אי אפשר להשוות.
אלא כשאדם מגיע לחוכמת הקבלה, אז בהתחלה הוא באמת שואל על "מה הטעם בחיי?", "בשביל מה אני חי?", "בשביל מה אני סובל?". אבל מהר מאוד, כשנכנס לחוכמת הקבלה, ורואה באמת בשביל מה החיים, לְמה הם מכוּונים, מה המטרה שבחיים, הוא כבר עוזב את הבעיות של החיים האלו, הן כבר נעלמות. יש לו כבר בעיה גדולה אחת, איך הוא מגיע לאותה המטרה הרוחנית, איך הוא מתעלה לנצח, ולא חי ומסדר את החיים הגשמיים כאן. גם כך הם פחות או יותר מסודרים.
אורן לוי: ברור. נעבור לשאלה מכיוון אחר. שואלת אורית כהן דרך www.kab.tv.
הרב לייטמן: כבר דיברנו על כך בחלק הראשון של התוכנית. אם רוצים שיהיה שלום בבית, חייבים שתהיה שותפות. שותפות בדרגה כמה שיותר גבוהה, שותפות רוחנית. היינו, צריכים להגיע למצב שלבעל ולאישה תהיה אותה המטרה הרוחנית. והמטרה הזו היא שתקשור אותם, ובזה הם יהיו כאיש אחד. כי נשמות של בעל ואישה שמתחברות, הן יוצרות את המושג של "נשמה אחת". ויש כאן הדדיות, עזרה הדדית ויכולת לתמוך זה בזה בהתקרבות למטרה. ולשם כך כדאי להם להיות יחד, ולוותר על כל הדברים הקטנים.
אורן לוי: היא הזכירה גם בת. זאת אומרת, אתה מדבר על משפחה, אבא, אמא, ילדים, שכולם הופכים להיות שותפים לתהליך אחד של התפתחות, שהוא הגבוה מכל.
הרב לייטמן: בטח. כי בשביל מה המשפחה הזאת קיימת, בסופו של דבר?
אורן לוי: בשביל מה?
הרב לייטמן: סתם כך להתקיים, להוליד ילדים, וגם הם יולידו ילדים משלהם? זו בהמיות פשוטה, זו לא המטרה. הטבע כבר מחייב אותנו, שנעלה לדרגה גבוהה יותר, שלא נחיה רק לצורך זה. אדם רוצה או לא רוצה, זה לא תלוי בו, הוא חייב לקיים את מחשבת הבריאה, ולהגיע לדרגת ה', וכל אחד חייב, ולכן כל הצרות והבעיות האלה. ואם נבין זאת, ואפילו מן הסתם, כי נרצה שיהיה לנו טוב במשפחה, טוב עם הילדים, אז כדאי לנו לשמוע מה אומרת חוכמת הקבלה, ולקחת מטרה רוחנית, כי היא קושרת בין אנשים בצורה נפלאה.
אורן לוי: יש לי עוד שאלה בקשר לזה. יש הרבה מצבים, שבתוך הבית רק אחד, אבא או אמא, רק הוא נמשך להתפתחות הרוחנית הזאת, והאחרים, לא. מה אתה ממליץ לעשות במצב כזה, כי הרבה פעמים יש אנשים שכאילו מנסים לכפות את ההתעניינות שלהם ברוחניות על הזולת בתוך הבית, בני זוג או ילדים.
הרב לייטמן: אני תמיד אומר שאסור לכפות, "אין כפייה ברוחניות". אם בן הזוג או בת הזוג לא רוצים, אז לא ללחוץ. אבל להראות בכל הכוח היפה, להראות בכל מיני דרכים, שאם הם היו קשורים יחד לרוחניות, אז היו מתקשרים מאוד לבן או לבת זוג. ואני חושב שבדרך כלל במשפחה מבינים את זה, ומתחילים להתחבר.
אורן לוי: אבל בשום פנים לא ללחוץ.
הרב לייטמן: לא, לא לחייב.
אורן לוי: ברור. נעבור לשאלה של דורית, שהיא כותבת לך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: "בין אדם לחברו", כי אנחנו מחויבים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", זו החובה, וכתוב "זה כלל גדול בתורה". ואנחנו נמצאים בעולם הזה, בכל הטבע המקולקל שלנו, אך ורק כדי להגיע להפוך מהטבע שלנו, משנאת הזר, משנאת האדם, לאהבה לאדם. לכל אחד ולכל העולם, זאת המטרה. ועד כמה שהיא נראית לא מציאותית, אבל זאת המטרה, ונצטרך להגיע אליה.
וכשאנחנו מגיעים לחיבור כזה בינינו, שנקרא "אהבת הזולת", אפילו כשמתחילים להתחבר יחד, אנחנו מיד מגלים בחיבור בינינו את הבורא, את האלוהות, כי הוא מתגלה דווקא בחיבור בינינו. לכן התנאי לקבלת התורה, להתגלוּת האלוהות שהיתה בהר סיני הוא, שאם נתקשר יחד בערבות, אז הבורא יתגלה לנו.
אורן לוי: ואיפה פה עניין המצוות בין אדם לחברו, ובין אדם למקום?
הרב לייטמן: זה נקרא "המצוות". שכל הרצונות שלי, תרי"ג הרצונות האגואיסטיים שלי, אני הופך אותם למען הזולת. אני רוצה לשרת אותו, אני רוצה להיות במעגל הזה של כל שבעה מיליארד גלגלי השיניים הקטנים. אני רוצה בכל הכוח שלי, בכל הרצונות שלי להשפיע להם, לעזור להם, לתמוך בהם.
כמו שמסביר בעל הסולם, שעליך לתת להם, לעזור להם, לחשוב על שלומם. ומה אז? אם אדם מתחבר כך עם האחרים, בקשר בינו לבין האחרים הוא מתחיל להרגיש את האלוהות. ואז אדם מגיע מ"אהבתָ לרעך כמוך" ל"אהבתָ את ה' אלוהיך".
אורן לוי: ואלה מצוות בין אדם למקום?
הרב לייטמן: כן. ואז אדם עובר ממצוות שבין אדם לחברו, למצווה שבין אדם למקום. וכתוב, שהעיקר הן המצוות שבין אדם לחברו, כי הן מביאות אותו למצווה שבין אדם למקום.
אורן לוי: זה כאילו שתי רמות בהתפתחות הרוחנית שלנו?
הרב לייטמן: נכון, כן.
אורן לוי: הבנתי. אם כבר הזכרנו "בין אדם למקום", מה זה הביטוי הזה, "המקום"?
הרב לייטמן: "המקום", זה שאדם מייצר את המקום, שבו הבורא מתגלה. איפה המקום הזה? בקשר בינינו. וכשאין קשר, אין לו איפה להתגלות. אם אדם מקשר את גלגלי השיניים האלה יחד, הם מסתדרים יחד בהרמוניה ביניהם, ואז מיד מתגלה בהם האור העליון.
אורן לוי: כתוב "ברוך המקום שבְּרַאַנוּ לכבודו".
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: אז זה המקום, הקשר בינינו.
הרב לייטמן: זה המקום.
אורן לוי: יפה.
הרב לייטמן: נשמע כל כך קל. והוא נמצא כאן, המקום הזה. רק אנחנו לא מסדרים אותו.
אורן לוי: אנחנו לא בַּמקום.
הרב לייטמן: כן. החיסרון הזה שתתגלה האלוהות.
אורן לוי: בוא ניקח שאלה מהבלוג. מישהו כותב, אני לא יודע מי זה, הוא לא כותב את שמו.
הרב לייטמן: אני מקנא בו.
אורן לוי: למה?
הרב לייטמן: כי הקנאה היא דבר גדול מאוד. וזה שהוא מקנא באחרים, זה כוח גדול מאוד להתפתחות. אני זוכר את עצמי כשהייתי צעיר, קנאתי באנשים שהם חכמים, שהם גדולים. קנאתי מאוד בתגליות שלהם, ובמקבלי פרס הנובל. כאב לי שאני לא, וחשבתי מתי אני אקבל.
אורן לוי: אבל יש תפיסה רווחת כזו שלא מדברים עליה, שלקנא זה לא כל כך טוב, זה לא יפה.
הרב לייטמן: לא, ההפך. אין בנו שום דבר שהוא רע, זה תלוי איך אנחנו משתמשים בו.
אורן לוי: כשאני מקנא, אני משדר משהו שלילי להוא שלא יהיה לו.
הרב לייטמן: לא, זה שימוש. אבל אם אני רואה שיש לאחר משהו, ואני מקנא שיש לו, אז אני יכול לרצות לא יהיה לו, ויכול להיות שארצה שיהיה גם לי. אז למה זה רע? אני מודה לו, אני בא אליו ואומר: "תודה רבה, ראיתי אצלך דבר כל כך טוב, עכשיו גם אני רוצה להשיג". למה לא, תראה איזה מנוף להתפתחות. אם לא היינו מקנאים האחד בשני, החברה שלנו היתה מתפתחת?!
אורן לוי: בסדר, אבל אתה כאילו מדבר בצורה מופשטת.
הרב לייטמן: למה מופשטת? אני רואה שאתה מצליח באיזה עסק, גם אני פותח עסק.
אורן לוי: כן, ככה זה? בוא נרד למטה לקיוסק למטה, נשאל אותו למה הוא פתח ליד המסעדה. האם הוא יגיד "אני רואה שאתה מצליח", הוא חושב רק "הלוואי שתישרף!".
הרב לייטמן: מצד אחד זה נכון, אבל מצד שני, זה דוחף אותנו להתפתחות.
אורן לוי: את זה אני מבין.
הרב לייטמן: ולכן "קנאת סופרים תרבה חוכמה".
אורן לוי: לא קנאת קיוסק שתישרף המכולת שלידו.
הרב לייטמן: לא חשוב, גם הם מקנאים זה בזה. ויש גם קנאה בהשגה. אני מקנא ברבי שמעון, הוא הגיע לדרגה כזאת גבוהה. אני מקנא במשה רבנו. מה רע בזה? גם אני רוצה לדבר פנים אל פנים עם ה' כמוהו.
אתה מסתכל עלי כאילו אני לא נורמאלי.
אורן לוי: לא, גם אני רוצה, זה לא רע.
הרב לייטמן: אלא מה?
אורן לוי: זה לא נשמע משהו שלילי, אלא ההפך, זה נשמע כמנוף, כמשהו שדוחף אותי, מנוע.
הרב לייטמן: זאת אומרת, העניין הוא ללמד את האדם איך להשתמש נכון בקנאה, אבל לא להרוס אותה. אחרת מה הוא יהיה, הוא יישאר צמח.
אורן לוי: אז זו בדיוק השאלה. איך אתה יכול לקחת את הכוח הזה שיש בנו, ולסובב אותו לכיוון חיובי. האם אפשר?
הרב לייטמן: ודאי. ואז אתה מברך על כל פרט ופרט שיש בך. גם על עצלות אתה מברך את הבורא.
אורן לוי: למה?
הרב לייטמן: כי אתה לא עושה שום דבר מיותר, אתה לא זז ולא רץ אחרי כל שטות. כי לפי הטבע אתה עצלן, קשה לך להזיז את עצמך. טוב שקשה לך, תגיד תודה רבה, אחרת כבר היית רץ אחרי אלף דברים, ואת הדבר העיקרי אולי היית מפספס. כל דבר, אנחנו רק צריכים להביא אותו לאיזון, ופתאום נראה איך אדם בצורה הרמונית, מתי שצריך משתמש בזה, מתי שצריך משתמש במשהו אחר. הוא גם יכול להיות ער, וגם יכול להיות עצלן, ומתעצל. אנחנו בנויים בצורה נפלאה, אנחנו רק לא יודעים איך להוציא מעצמנו את כל היוצרות שלנו, ולהשתמש בהם בהרמוניה.
אורן לוי: יש לנו חצי דקה, שאלה אחרונה.
הרב לייטמן: אגו זה לא רע. תלוי איך אדם משתמש בו. הוא "עזר כנגדו", אם אדם ישתמש בו בצורה נכונה. אם ייקח את כל האגו שלו, שרוצה להיות מעל כל העולם ולהתחבר עם ה', אז מזה אדם יגיע למצב, שהוא צריך לשרת את כולם, לאהוב את כולם, ואז יהיה דומה לה'. כמו שה' עושה לכל העולם.
אורן לוי: תודה הרב לייטמן. הזמן שלנו להיום הסתיים, תהיו איתנו בתוכניות הבאות. ועד אז, כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)