ישיבת כתבים

343

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.5.22 – אחרי עריכה

דודי: מדינת ישראל מציינת את יום ירושלים, יום חג לאומי הנחגג לציון 55 שנים לאיחוד העיר תחת ריבונות ישראלית. זוהי מסורת שהחלה לאחר הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. בשנים האחרונות הפך יום ירושלים לאירוע שהשיא שלו הוא צעדת הדגלים שעוברת דרך שער שכם והרובע המוסלמי וגורמת לא פעם להתססת הציבור המקומי. השנה ביקשו הממשל האמריקאי, האיחוד האירופאי והאו"ם, שמודאגים מהסלמה אפשרית, לבחון מחדש את תוואי הצעדה, אבל בסופו של דבר ישראל החליטה להישאר במסלול שהיא קבעה. האם טוב שישראל עומדת על שלה ולא מפגינה חולשה או דווקא כדאי להרכין ראש ולא לנקר את העיניים לערבים?

אני לא חושב שזה נקרא לעמוד על שלה. לעמוד על שלה אומר שהיא לא מסתכלת על אף אחד אלא עושה מה שצריך והיא לא משנה את דרכה ולא עושה כל מיני חשבונות בדרך. וכאן אני לא רואה שהמדינה עושה כך. היא מכניסה את שונאי ישראל לתוך הממשלה, לתוך כל מיני ועדות שמחליטות עבור העם והמדינה. היא מוסרת את השטחים שלה לבדואים בדרום ובמיוחד לאלה שבצפון ועושה דברים נוספים. אני לא רואה שהמדינה עושה פעולות בצורה עקבית ונכונה כדי לחזק את עצמה, את הממשלה, את העם, את המדינה, אלא יש לה דווקא נקודות מסוימות שבהן נראה לי שהיא עומדת על דעתה כדי להרגיז. כי באף מקום אנחנו לא עומדים על דעתנו ומצהירים שכך נעשה ובזה נחזק את העם ואת מדינה וכך נעמוד, חוץ מאשר בשער שכם או בעוד כל מיני מקרים, כשלמעשה אין בסמלים האלה שום דבר.

בכל מקום אנחנו מוותרים ודווקא בזה לא. אני לא תופס את זה, לא לפי השורש הרוחני, ולא לפי הענף הגשמי. אני רואה בזה סימן של הפוליטיקאים שרוצים להרגיז בעיקר זה את זה, וכך הם קובעים לעצמם שהם עושים איזה צעד גדול לטובת העם, המדינה. אלה שטויות, משחק ילדים.

דודי: האם לישראל נחוץ בכלל מפגן דגלים כדי לחגוג את שחרור ירושלים?

לא, בשביל מה? איש גדול, חזק, בטוח בעצמו לא צריך את כל המשחקים האלה. למי הוא צריך להראות את זה? הוא עושה מה שצריך לעשות במקום שצריך, ולא מתחשב באף אחד, לא בימין ולא בשמאל, אלא הולך ומבצע בלי שום התייעצות עם אף אחד. אנחנו מדברים כאן על פוליטיקה, על המדינה, על מערכות, ודאי שאנחנו לא יכולים לעשות את זה כך, אבל גם לא שאנחנו עושים דווקא במקום אחד ובמקום אחר אנחנו מוותרים על הכול. אנחנו מוותרים על השטחים שלנו, אז מה החשיבות שדגל ישראל יופיע או לא יופיע לכמה דקות ליד שער שכם בירושלים? אני לא מרגיש שהדברים האלה חשובים.

דודי: בכל זאת, איך נכון לחגוג ולציין את איחוד ירושלים בירת ישראל?

נכון לחגוג בתנאי שאנחנו קובעים לעצמנו שהעם והמדינה הם הדבר העליון ואנחנו לא מוכרים ולא מחליפים אותם בשום דבר, ולא מפרקים בשום צורה. וכאן זה לא קורה, יום יום אנחנו יורדים מכל הדברים האלה.

דודי: מאיפה נובעת החולשה הזאת שלנו?

מזה שאנחנו לא קשורים בינינו, לא קשורים לשורש שלנו, אין לנו שום ראיית העתיד, אנחנו לא מבינים בשביל מה אנחנו בכלל כאן.

דודי: אנחנו פשוט הולכים ומוסרים שטחים וכדי לכסות על העובדה הזאת אנחנו מתעטפים בדגל כמו בעלה תאנה.

בהחלט.

דודי: פתאום הדגל הפך להיות סמל המדינה, הפך לכלי נשק בידי האזרח, איך אתה מתייחס לדגל ישראל?

יש בתורה, בזוהר, מאמר הדגלים, אבל שם זה משהו אחר לגמרי. זה דגל מחנה אפרים וצריכים ללמוד מה זה. אבל זה ודאי לא שייך לאותם אנשים ולאותם דגלים שרוצים להעביר ליד שער שכם.

דודי: מה הכוח של הדגל?

הדגל הוא סמל, לא יותר מזה, אבל זה צריך להיות בפנים. האנשים שעוברים במצעד הדגלים לא עולים לרמת הדגל וקובעים שזה מה שיהיה בתוכם. הם לא מתעטפים באותו דגל, הם לא מעצבים אותו. אני לא רוצה להגיד עליהם שום דבר, אבל כך זה נראה מתוך ההתנהגות שלהם יום יום ומההחלטות שלהם בממשלה. הדגל הוא לא סימן ציוני.

דודי: הצבעת על כך שבפנים אין לנו דגל. מה זה דגל בפנים? מה אתה מרגיש כאשר יש לך דגל בפנים?

צריכים לחנך את הלב, לסדר את הלב. הבת שלי נסעה פעם לאושוויץ למחנה ריכוז, חילקו להם שם דגלי ישראל והם התעטפו בהם וכך עברו בכל המחנה למען אותן נשמות שנספו שם במחנה. שאלתי אותה איך היה, והיא אמרה שזה היה מעשה חברתי בלבד, לא ציוני. אני מבין את זה כאשר עושים זאת עם ילדי בתי ספר, אבל כאן מדובר על מעשה רציני שאנחנו יכולים להעלות את כל העם להכרה, להבנה מהי המטרה הלאומית, למה אנחנו צריכים להגיע. לדעת עד כמה חשוב להגיע לחיבור בינינו ומה אנחנו צריכים להשיג בחיבור, בקשר בינינו, לגלות בקשר הנכון שבינינו את הכוח העליון ואז הכוח העליון יעלה אותנו, ייתן לנו גם ביטחון, גם ידיעה, גם כוחות, גם הבנה. העיקר הוא חיבור וחיזוק בין עם ישראל ובין הכוח העליון, השורש שלנו. אבל כל זה לא קיים, הכול פוליטיקה.

דודי: מה המטרה הלאומית שלנו?

למעשה המטרה הלאומית שלנו היא להתקיים מיום ליום. זה מה שאני רואה כשאני מסתכל על כל הדברים האלה. אבל המטרה הלאומית שלנו צריכה להיות להגיע לתיקון של העם כדי שהתיקון הזה יסתיים בגמר התיקון של כל אומות העולם, שיבואו אחרינו ממש לתיקון השלם שלהם. אנחנו אחראים על אומות העולם, לא רק על עצמנו, כדי להביא את כל האנושות למצב שכולנו מתחברים ומגיעים למצב של "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". זאת אומרת שאנחנו מגיעים למצב שכולנו, כל האנושות מחוברים בינינו בקשרי אהבה. וזה קורה אם עם ישראל מגיע לשלמות, כי עם ישראל ביסודו הוא תוצאה מכל אומות העולם. אנחנו נושאים בתוכנו שורשים של כל אומות העולם ואם נגיע לחיבור בינינו, אז אנחנו ממש נמשוך אחרינו את כל האומות וגם הם יגיעו לחיבור וכך נגיע לתיקון העולם. צריכים להסביר את זה, על זה צריכים לעבוד, זו ממש צריכה להיות התוכנית המדינית.

דודי: איפה נכנס פה המושג ציונות?

זו הציונות, לחיות בארץ ציון. ציון מהמילה יציאה, שאנחנו יוצאים ונכנסים למצבים כאלה.

דודי: זאת אומרת ציונות היא מושג גלובלי?

ציונות היא מושג גלובלי. אנחנו נפלנו מהשורש שלנו והתרחקנו זה מזה על ידי הכוח האגואיסטי שמופיע, ועכשיו אנחנו צריכים לחזור שוב לאותו כוח, לשורש שלנו, ולהתעלות מעל הכוח האגואיסטי שמופיע בנו לחיבור.

דודי: מה מסמלת בעינייך העובדה שנוגסים לנו באדמות יום יום?

אנחנו לא מתחזקים ולא מחנכים את הילדים שלנו, ולכן הכול נשמט לנו מבין האצבעות ופשוט נופל ובורח.

דודי: בתקופה האחרונה רואים שיש התעוררות בקרב העם, בקרב המפורסמים שקוראים להתעורר לנוכח המצב במדינה. הרבה אנשים מרגישים צורך להרים דגל כי האדמה מתחילה להישמט מתחת לרגלים שלנו. איך לנתב את הרוח העממית הזו שאומרת שחייבים לעשות שינוי?

זו בעיה, חייבים לעשות שינוי, אבל אם אתה מכניס לבית הנבחרים חוקים חדשים שמאפשרים לעשות דברים נגד הציונות, אז מה אתה רוצה שיהיה? נבחרי העם שרוצים פשוט למחוק את מדינת ישראל באים ועושים את זה לפי החוקים שאתה קבעת.

דודי: אז הפתרון הוא פוליטי?

הפתרון הוא קודם כל פוליטי. לא יכול להיות שבממשלת ישראל יהיה אדם שמדבר נגד מדינת ישראל, שרוצה לבטל את מדינת ישראל.

דודי: נעבור לחלק הבא, עליות מחירים בישראל ובעולם.

גיא: גל התייקרויות בישראל ממשיך ומתעצם, לפי הערכות מחיר הבנזין צפוי לזנק ב-1 ביוני ל-40 עד 50 אג' לליטר, עלייה של כ-7% ואמור לעמוד על 7.50 ₪ שזה שיא של 8 שנים וגם לא נראה שזה ייעצר. עליית המחיר נובעת מעליית מחירי הנפט על רקע המלחמה שבין רוסיה לאוקראינה וגם בגלל עליית שער הדולר. בנוסף גם תעריף החשמל עלול להתייקר ב-10%. במשק מעריכים כי המלחמה באוקראינה צפויה להביא לעליות מחירים נוספות בישראל, כמו מחירי החיטה וחומרי בניין המיובאים מאוקראינה. יצרניות הקמח הודיעו על עליית מחירים בשיעור ממוצע של כ-15%. אלו רק כמה דוגמאות כדי לקבל איזו אינדיקציה.

עליות המחירים מראות את התלות ההדדית בין המדינות. איך אתה רואה את המשך שנת 2022 מבחינת יוקר המחייה בישראל ובעולם?

במילים פשוטות "על הפנים" ואין כאן מה להוסיף.

גיא: האם יוקר המחיה ימשיך לעלות עוד ועוד?

בלי גבול, זו תגובת שרשרת שתעבור כמה פעמים סביב העולם ואני לא יודע מתי היא תסתיים כי אנחנו נמצאים רק בתחילת השרשרת הזאת. זה לא קשור רק לתבואה ולשמן חמניות אלא להמון דברים. לא כל כך הרגשנו עד כמה אוקראינה וגם רוסיה במידה יותר קטנה סיפקו לכל העולם קמח, גרעיני חיטה ושמן שהם עיקר המזון, לכן יהיו בעיות גדולות. ודאי שקודם כל אפריקה תסבול ויכול להיות שגם בכל המזרח, בהודו ובסין, מיליארדי אנשים יסבלו. אני לא יכול לתאר לעצמי בפנטזיות שלי עד כמה זאת תהייה מכה קשה שתביא את העולם שלנו למכות רעב שלא היו כבר עשרות ואפילו מאות שנים, מזה אני פוחד. כתוצאה מכך יהיו מלחמות, בעיות, סכסוכים ומה לא.

גיא: הזכרת היום בשיעור בוקר איך כתוצאה מהמלחמה הזאת מדינות שבכלל לא מעורבות בה הולכות לספוג ממש מכות כאילו הן בתוכה.

וודאי, כי הבעיה היא הספקים של המזון.

גיא: האם יש לצרכן הישראלי הפשוט דרך להתמודד עם עליות המחירים האלה? בעבר דיברנו על מחאה צרכנית אבל אמרת שאין כבר כוחות במפרשים. מה יש לאדם הפשוט לעשות פה?

אנחנו יכולים רק להשתדל לאגור ככל האפשר קמח, שמן וכל מיני אבות מזון, אבל לא נראה לי שאפשר לעשות כאן שום דבר אחר.

גיא: האם זה כבר כדור שלג שמתגלגל ואי אפשר לעצור אותו?

אנחנו נמצאים רק בהתחלה, זה עוד לא התחיל ויהיו עוד ספקולציות, יהיו הצפות, שריפות ומה לא.

גיא: עליות המחירים משפיעות בעיקר על מעמד הביניים ועל השכבות החלשות, הן מגדילות את אי השוויון. במהלך השנה גם הולכים לעלות את מחירי המוצרים המפוקחים, לחם, חלב ועומדת להיות עלייה בפערים החברתיים הכלכליים. האם עליית הפערים החברתיים, אם יהיו יותר עניים ויותר פערים, יכולה לפגוע בסיכוי לחיבור בחברה הישראלית?

אני לא יודע על איזה סיכוי לחיבור הכוונה, כי אין שום חיבור ואין שום סיכוי לחיבור, לא שלילי ולא חיובי. אני רואה שכולם אדישים זה לזה, מהר גבוה עד בור עמוק ולכן לא נראה לי. אנחנו רק צריכים להשתדל להסביר כל פעם שהחיבור הוא האמצעי להרגיע את המצב. אם נעשה חיבור בדרגת המדבר, בדרגת בני האדם, אז ודאי שנוכל להשפיע על כל מה שיקרה.

לגבי מה שקורה בישראל אני יכול רק להוסיף, שמפני שישראל לא דואגת לתיקון העולם וכביכול גורמת בצורה הפוכה לכל הצרות האלה של כל האנושות, לכן היא תצטרך לסבול יותר מכולם. לא מבחינת המזון, זו לא כל כך בעיה והיינו כבר בתקופת צנע ובכל מיני תקופות קשות, אבל אנחנו צריכים להתכונן לשלם על מה שקורה בעולם כי אנחנו אשמים בזה.

גיא: מה זה להתכונן לשלם?

להתכונן שבעולם יהיו גלי רעב, שנאה, מלחמות, חוסר בשמן, במים, בקמח, ואני כבר לא מדבר על חלב ובשר. אנחנו נרגיש על עצמנו כמה השנאה כלפינו מתגברת ועולה.

גיא: האם יקשרו את המחסור לישראל?

ללא ספק.

גיא: כלומר הדרך לחיבור היא מתוך רעב וייסורים ולא מתוך שובע.

איפה רצינו להתחבר מתוך השובע?

גיא: דרך ייסורים ממש.

יכול להיות שדרך הייסורים זה ילך כי דרך השובע זה לא הלך.

גיא: הייסורים האלה שכולנו חווים, האם הם חלק מהתיקון הכללי? מה הם באים ללמד אותנו?

אחריות הדדית, ערבות הדדית. המלחמה שיש בין רוסיה ואוקראינה, מי חשב עליהן ומי בכלל דאג, אבל בעקבות הסכסוך ביניהן נראה עד כמה כל העולם יסבול. אנחנו לא ידענו שהמדינות האלה חשובות עד כדי כך בזה שהן מספקות חיטה, שמן, ועוד כל מיני דברים וזו בעיה.

גיא: מה צריך להיות המסר המרכזי שלנו בפנייה לעם ישראל, במיוחד כלפי הנושא הזה, שכמו שתיארת אותו הוא כל כך בוער?

המסר כלפי עם ישראל הוא שרק חיבור בינינו יכול לגרום לחיבורים בין כל העמים כולל אוקראינה, רוסיה וכולי.

דודי: הנושא הבא, מחסור היסטורי בפורמולות לתינוקות בארה"ב.

נורמה: ארה"ב מתמודדת עם משבר אספקה של אבקות חלב, פורמולות לתינוקות, החמור ביותר בהיסטוריה שלה. המשבר נובע מבעיות בשרשרת האספקה שנגרמו על ידי המגיפה. המלאי הצטמצם עוד יותר אחרי שהורידו מהמדפים את הפורמולה של חברת "אבוט" שהיא היצרנית הגדולה ביותר בארה"ב, וסגירת מפעלה שבמישיגן בעקבות חקירה בשל חשד ששני תינוקות מתו מזיהום שנוצר מהפורמולה שלה.

על מנת להגדיל את יצור הפורמולה, הנשיא ביידן החזיר חוק מתקופת המלחמה הקרה, שמורה לעסקים לסייע בתיעדוף של אספקת חומרים שיעזרו במשבר גם במקרה של הפסד כספי. במקביל, חיל האוויר האמריקאי החל לסייע בהטסה של פורמולות מגרמניה ומעוד מדינות באירופה.

מה קורה באמריקה, איך מצב כזה יכול לקרות במדינה החזקה ביותר בעולם?

אנחנו נראה בקרוב עוד תופעות כאלו שנשאל עליהן מה קורה, מה פתאום זה קורה, ואיך יכול להיות. חיל האוויר האמריקאי מטיס משלוחים כדי להביא מזון לתינוקות, זה יכול היה להיות סיפור יפה אם הוא לא היה כל כך טרגי.

אבל זה מה שקורה וזה מראה כמה העולם שלנו מאוד רעוע, לא בטוח, וממש כמו עומד על רגל אחת. אף מדינה, גדולה או קטנה, עשירה או ענייה, לא יכולה לדאוג לזה שיהיה בסיס כלכלי בטוח לכל אזרח כך שלא יצטרך לדאוג לחייו ולחיי ילדיו. מה לעשות, אלו החיים ואולי כך נלמד משהו.

נורמה: מה אנחנו אמורים ללמוד?

אנחנו אמורים ללמוד שהחברה שלנו לא בנויה להכניס כל אדם למערכת בטחון למזון. זה העיקר, מה אנחנו צריכים? מזון. חוץ מזה כל אחד איכשהו מסתדר, אבל אין מה לעשות בלי מזון ובפרט לילדים, אנחנו בסך הכול חיות. זו בעיה.

נורמה: מה המשמעות?

אני מקווה שזה ינענע אותנו ויביא אותנו למצב שסופסוף נחשוב איך לבנות כזאת חברה. כדור הארץ המסכן הזה מסוגל לתת לנו הכול, אבל אנחנו נמצאים בכאלו מצבים בינינו שלא נותנים לו אפשרות לספק לנו אוכל נפש, ואנחנו מקלקלים זאת במו ידינו.

נורמה: מה זה אומר שזה קורה דווקא כלפי תינוקות, שהם כביכול הדבר הכי רגיש?

נורמה: רגיש בדיוק.

זאת העבודה שלנו, אנחנו צריכים סופסוף לראות עד כמה אנחנו לא שמים לב לעיקר החיים שלנו, כי קודם כל אוכל, מין, משפחה, אחר כך כסף, כבוד, מושכלות. ואנחנו צריכים לדאוג קודם כל לחיים, שיהיה כמה קלוריות שצריך ביום לכל אדם בעולם. ושאנחנו נדאג, שאנחנו נחליט על שטחים בכל העולם, ולא חסרים לנו שטחים, כמו בסיביר או כמו בדרום אמריקה, כאלו שטחים שאנחנו יכולים להפוך אותם לשדות של תבואה ולספק לכולם הכול, אין שום בעיה, רק בתנאי שרוצים שזה יקרה ולא שמישהו אחד יעשה על זה את העסק שלו ואחרים יסבלו.

נורמה: איך ההישרדות אמורה להזיז אותנו? מזון זה הדבר הכי בסיסי שיש לבני אדם, אז איך יחשבו על משהו יותר גבוה מהבטן?

יותר גבוה מהבטן לא יכולים, "אם אין קמח, אין תורה". אם אין לי מה לאכול אני לא חושב על כלום חוץ מזה, כי אנחנו נמצאים בדומם, צומח, חי, ואחרי החי כבר דרגת המדבר, ואם אנחנו לא דואגים לכל הדרגות האלה, לספק מה שצריך, אי אפשר להגיע לדרגת האדם.

נורמה: אם כך מה הטבע מצפה מאיתנו?

שאנחנו נוכל לנענע את עצמנו ולגדול נכון ולהבין שאין לנו ברירה, קודם כל אנחנו צריכים לדאוג למזון. אוכל, מין, משפחה, את הדברים האלה חייבים לסדר. אנחנו לא דואגים אפילו לאוכל וממנו הלאה. האנושות קיבלה כל מה שהיא צריכה כדי להתמודד עם כל הבעיות האלו של המזון והיא לא מסוגלת כי האגו, האגואיסטיות לא נותנת לנו לחשוב על הזולת, אפילו בדברים ההכרחיים.

נורמה: האם נכנסנו למלחמה על המזון בעולם כתוצאה מהמגיפה והמלחמה?

לא, כך ההשגחה העליונה מלמדת אותנו שאנחנו לא נמצאים בקשר הטוב בינינו, וזה מה שקורה. אוקראינה זאת מדינה שאין מקום יותר טוב בעולם ממנה לחקלאות. שם הקרקע כמו חמאה. ממש. זה מקום מיוחד. הגרמנים בזמן המלחמה היו מביאים לשם קרונות כדי למלאות אותם באדמה ולקחו מאוקראינה אדמה, ממש אדמה, היו חופרים ולוקחים לגרמניה, עד כדי כך יש במקום הזה כוח חזק לאדמה.

נורמה: הנושא באמריקה גורם מתחים פוליטיים קיצונים והאשמות הדדיות בין המפלגות, האם במקרים כאלה שתי המפלגות צריכות לעבוד ביחד או שזו אחריות בלעדית של מי שנמצא בשלטון?

את שואלת האם המפלגות צריכות לעבוד יחד? את נראית לי עכשיו כמו ילדה קטנה בכיתות הראשונות של בית ספר. איך אני יכול לענות על שאלות נאיביות כאלה, "לעבוד יחד". מי יעבוד יחד? כמו שבעל הסולם אומר, אפילו שממש כל אחד מהם יהיה קרוב למוות, הוא לא יוותר לשני.

נורמה: אנחנו מנסים לברר, מה אמור להיות המצב המתוקן, איך מדינות שעוברת משבר אמורות לטפל במצב כזה?

יש כאן שני דברים, קודם כל שהם יבינו שהעתיד העולם הוא חיבור. שהחיבור הזה הוא הדבר ההכרחי, שחייבים כבר לעשות את זה כאן ועכשיו. והחיבור הוא לטובת שניהם ולא שכל אחד חושב שאם אני אתן עין אחת – ינקרו לי את שתי עיניים. זאת אומרת שיש כאן באמת בעיה של טבע האדם. זה לא לעשות איזו פעולה יפה אחת וגמרנו. רק שנבין שאין לנו מנוס, ובסופו של דבר זה לא שהם יעשו איזו פעולה אחת יפה אחת כלפי האחר וככה זה יגמר. חייבים לשנות את הטבע של בני האדם.

וכאן יוצא שככל שתעשי שלום לסכסוך בין כולם, זה לא שווה כלום, בסופו של דבר יתגלה שעם ישראל אשם. בזה שיש מלחמת רוסיה אוקראינה, עם ישראל הוא האשם, שהעולם נכנס לתקופת רעב, עם ישראל אשם בזה שמתחילות מלחמות בכל מיני מקומות בעולם. וזה ייצא בצורה של אנטישמיות עולמית מכל המדינות, כי זה ממש מביא להרגשת רעב וסכסוך וחוסר אונים בכל המדינות, וכולם יהיו מכוונים נגד ישראל. אלו ממש סימנים כמו ימות המשיח.

נורמה: לאחרונה היו מקרים של זיהום מזון גם בחברות הגדולות ביותר בישראל, מדוע יש יותר תופעות כאלה בימינו? למשל "עלית", ו"תנובה". אותו מצב שיש באמריקה עם החלב לתינוקות, שהיו צריכים לסגור מפעלים. אז אנחנו רואים שיש תופעה לא רק בארץ, גם בעולם.

כן. עם המזון בכלל תהיה בעיה. כך זה יהיה, כי הטבע לוחץ עלינו בצורה יותר ויותר בסיסית.

דודי: נעבור לנושא הבא שלנו, שבועות, מלחמת האור בחושך.

שלי: אנחנו מתקרבים לחג השבועות, חג מתן תורה, חג האור, שבדרך כלל מסמל אותו חלב. אנחנו יודעים שחכמת הקבלה אומרת שזו נתינה, כמו האור העליון שהוא כולו בנתינה. רצינו לברר בהקשר הזה כמה שאלות על אור וחושך. מהו אור במצב של אדם שחי בשנת 2022 ומהו חושך?

לאדם? האור בצורה הפיזית זה אור, והחושך זה חושך. בצורה ספרותית, יפה, רגשית, אור זה מילוי של הרצונות, של המחשבות, הרוגע, סיפוק צרכיו, והחושך זה ההיפך.

שלי: התחושות הטובות האלה זה משהו שמגיע באמת ממקור אור עליון?

איזה תחושות?

שלי: כמו שאמרת, רוגע, שלווה, מילוי.

כן. זה תוצאות מזה שהאור העליון מגיע ומתקרב במקצת לאדם.

שלי: זאת אומרת שהאור מגיע לכל אדם, גם אם הוא לא מתאמץ או חושב על זה, כל אדם בחיים שלו מקבל איזשהו אור מלמעלה.

אנחנו כל הזמן נמצאים בהשפעות שונות של האור.

שלי: ומה קורה לאדם כשהוא נקלע להרגשה של חושך, מאיפה זה נובע, למה פתאום?

חוסר השפעת האור עלינו מביא אותנו לכל מיני צורות של חושך, רעב, חוסר אונים, מחלות וכן הלאה.

שלי: יש איזו סיבה שהאדם יכול לזהות או לשלוט בה לפני שמגיע אליו חושך לחיים, או שזה פשוט מגיע והוא צריך להתמודד עם מה שמגיע?

כן. הוא צריך להתמודד עם זה. הוא צריך להתמודד קודם כל ולהגיד שאין עוד מלבדו וזה מגיע מהבורא והוא צריך לדעת איך הוא מיישב את עצמו כדי שמהבורא שהוא טוב ומיטיב יגיעו אליו רק השפעות טובות. כי הוא בעצמו עושה את ההיפוך של השפעת הבורא ובמקום להיות שרוי בטוב, הוא מקבל את ההיפך. זה תלוי באדם.

שלי: אז מה שאתה אומר זה שיש לאדם איזו שליטה בגורל שלו, איך הוא ירגיש, איך האור ישפיע עליו, או שאין לו שום שליטה והוא פשוט צריך להתמודד עם כל דבר שמגיע אליו?

קודם כל הוא חייב להתמודד עם כל דבר שמגיע אליו. ומתוך זה הוא צריך לדעת שהוא כן יכול לשנות את היחס של האור אליו, כדי להיות בהזדהות עם המקור של האור ואז הוא יהיה שרוי בטוב.

שלי: איך יכול אדם שמרגיש חושך, להפוך את זה למצב של אור. איפה נמצאת נקודת השליטה שלו?

הוא צריך שביל זה לחקור מה הסיבה שהוא מרגיש רע, שיש רע בעולם, שמתייחסים אליו רע, שהוא לא מצליח וכן הלאה. הוא פשוט צריך לחשוב למה הוא כל כך התקרב למקור הרע, במקום להתקרב למקור הטוב.

שלי: זאת אומרת, אדם שרוצה להרגיש יותר שליטה בחיים שלו, ולא להיות כמו עלה נידף, פעם אור פעם חושך, פעם אני מרגיש למטה, פעם למעלה. הוא צריך לשאול שאלות זה הבסיס. לשאול למה זה מגיע אלי, מאיפה זה מגיע אלי?

בלי שאלה איך הוא יקבל תשובה.

שלי: נניח שהוא שואל, כמו שלפעמים אנשים שואלים ונכנסים לכל מיני סיבובים בתוך עצמם.

את צריכה להסביר להם מה לעשות. את צריכה לכוון אותם איך להתנהג כך שהם יתחילו לקבל תשובות.

שלי: אז זה אני שואלת אותך. אם הקבלה מעניקה לאדם יותר שליטה בחיים, מה היא יכולה להגיד לו, "בוא תעשה את זה ויהיה לך יותר אור בחיים מאשר חושך"?

אנחנו יכולים לעורר את הכוח העליון החיובי, שיתקרב אלינו רק במידה שאני מזדהה עימו, לפי חוק השתוות הצורה. איך אני יכול להידמות לכוח העליון? בזה שאני מתייחס טוב לזולת. בזה אני גורם לכך שהוא יתייחס טוב אלי, פשוט מאוד. בתוך עם ישראל במיוחד, בואו נתייחס קצת יותר טוב אפילו במחשבה, אפילו בלי מעשים, רק במחשבה נתחיל לחשוב טוב אחד על השני, אנחנו מהר מאוד נרגיש עד כמה החיים שלנו משתנים לטובה.

שלי: ממש לחשוב טכנית גם אם הלב לא מרגיש כך?

כן.

שלי: מה זה לחשוב טוב. איך אני חושבת טוב על הזולת?

באמת אני לא יודע. את צריכה לחשוב על זה טוב, טוב - איך לחשוב טוב על הזולת.

שלי: השאלה אם אני רוצה שיהיה לו טוב. אני צריכה לראות בו דברים טובים. אני רוצה שיעבור אליו כוח טוב. מה פירוש?

כן. תמשיכי, תמשיכי עוד כמה דברים. וכך תחשבי על כל אחד.

שלי: מה מטרת תקופות החושך של האדם, מה הן צריכות לשנות בו או לעורר בו?

כדי שישאל איך הוא יכול לצאת מזה לחיים טובים. אז הוא יבין שהחיים הטובים שלו קשורים במידה שהוא חושב טוב על הזולת.

שלי: ברמה העולמית. אם מסתכלים על כל מה שקורה במציאות, בסופו של דבר זו מלחמה של אור בחושך?

כן.

שלי: ומי כיום מנצח?

היום בינתיים החושך.

שלי: למה, מה חסר. למה החושך כל כך בקלות מנצח?

כי את רוצה שהוא ינצח.

שלי: איך מגבירים את האור בעולם?

על ידי זה שחושבים טוב על האחרים.

דודי: הנושא האחרון שלנו - האם אנחנו בתום עידן הגלובליזציה?

חיים: בשבוע שעבר - על רקע הפגישה השנתית של הפורום הכלכלי העולמי - בדאבוס, העיתון הבריטי פייננשל טיימס יצא בשתי כתבות, שמדברות על האפשרות של תום עידן הגלובליזציה. לטענת העיתון, כתוצאה ממלחמת רוסיה - אוקראינה, בעיות בשרשרת האספקה העולמית, הירידות הדרסטיות בבורסות בעולם והצפי השלילי לכלכלה באופן כללי, גורמים למנהלי תאגידים גדולים לתהות על האסטרטגיות הגלובליות שלהן.

ובכינוסי משקיעים מגיעות הדרישות להחזיר את היצור הביתה, לרמות שלא נראו שנים רבות. גם הכינוס של הפורום הכלכלי-העולמי השנה, עסק בזה רבות. דברו שם על רהגלובליזציה, ואפילו שאלו אם הגלובליזציה מתה. במקביל מדינות מפירות הסכמים כדי להגן על עצמן. הודו למשל עצרה את יצוא החיטה בגלל המחסור העולמי, כתוצאה מהמלחמה. ארה"ב מלבד מה שנורמה ציינה קודם, גם עצרה את היצוא של מזון לתינוקות. שוב כתוצאה מהמחסור הגדול בארה"ב.

האם אתה באמת חושב שאפשר לבטל את הגלובליזציה?

אני חושב שללא ספק אנחנו מחויבים לעצור את הגלובליזציה הזאת. כול עוד אנחנו לא נסדר את היחסים שלנו שיהיו טובים, ואז גם האספקה שלנו שתעבור מיד טובה ליד טובה, כל אחד ירצה לספק לשני. ואספקת המזון ובכלל כל הדברים - יהיו כתוצאה מזה שרוצים טוב אחד לשני. זאת אומרת, שאנחנו מצרפים כוונה למעשה. כוונה טובה שתהיה בין אומה לאומה, למעשים שבין העמים. עד אז אנחנו כל הזמן נהיה בירידה, במלחמות, בסכסוכים, בבעיות.

מה שצריך לקרות - אנחנו צריכים להבין שרק להוסיף רצון טוב, יחס טוב בינינו, ולפי הרצון הטוב הזה - הכוונה, אם אנחנו נעשה יחד עם זה אספקה אחד לשני, אז אנחנו כולנו נצליח. ויהיה לנו מה לספק כל אחד לאחרים. ופתאום אנחנו נגלה שלכל אחד יש משהו לתת לשני וכך אנחנו נצליח כולנו להתרומם. אחרת יהיה הרס כלכלי מאוד מאוד משמעותי לכל המשק העולמי.

אנחנו יכולים להידרדר למצב כמו שהיה לפני 100 שנה, בסוף מאה ה-19 נגיד. עוד לא היו כל הדברים האלה בנויים בצורה מודרנית. כך זה יהיה.

חיים: אני מבין את העניין של לעצור את הגלובליזציה. אבל המדינות מנסות היום לבטל את הגלובליזציה. אצל אוקראינה ורוסיה זה קרה בגלל מלחמה. אבל נגיד הודות פשוט הפסיקה לייצא חיטה למרות שיש לה הסכמים חתומים. ארצות הברית למרות ההסכמים החתומים גם הפסיקה לייצא את הפורמולה לתינוקות והתחילה לייבא. זאת אומרת כל מדינה מתחילה לחשוב על עצמה, הם כאילו מנסים ללכת אחורה לגלובליזציה.

בסדר. אני אומר לך שחוזרים למה שהיה לפני מאה שנה ויותר. רוצים להפסיק את הקשרים בינינו.

חיים: איך בעצם אפשר לעשות דבר כזה אם היום מדינות כדי לייצר דבר הכי קטן - תלויות בכל כך הרבה מדינות אחרות, איך אפשר לבטל את הגלובליזציה?

אני מצפצף על כולם. פשוט מאוד. לא אכפת לי שהתינוקות ימותו או מישהו לא יתעשר על האספקה, לא חשוב לי.

חיים: אבל אם כולם יצפצפו על כולם.

אז אנחנו נרד משמונה מיליארד אנשים לשני מיליארד כמו שהיה לפני 100 שנה, היתר ימותו, ונחייה בצורה כמו לפני מאה שנה.

חיים: היום מדינות קטנות רבות יכולות לשגשג למרות גודלן כי הם מסתמכות על ייבוא של מה שהן צריכות ובתמורה הן מייצאות מוצרים ייחודים להם - כמו טכנולוגיה, מתכות נדירות בעיקר וכן הלאה. מה יהיה אם העולם באמת יעבור תהליך של דה-גלובליזציה, מה יקרה עם אותן המדינות הקטנות, קודם כל?

הן ייעלמו, פשוט מאוד. חוסר מזון יגרום למצב שאנשים יפסיקו להוליד צאצאים ואלו שנמצאים אז לאט לאט בעצמם ימותו וילכו לעולמם ואז כדור הארץ יירפא מכל האנשים שכמו ג'וקים ממש אוכלים הכל מגופו של כדור הארץ.

חיים: בעולם שהוא לא גלובלי, שנראה שכרגע הולכים אליו, מלחמות יכולות לפרוץ יותר בקלות לעומת איך שהיום כולם תלויים בכולם?

אני חושב שאנחנו לא נוכל להפסיק את התלות הדדית. אומנם בצורה הגיונית אנחנו נחשוב שיכולים את זה לבצע, אבל לא נוכל. זה יגרום לטוב. אני רואה דברים כללים, אני לא רוצה להיכנס לכל מיני פרטים כי שם אני צריך כבר להמציא מעצמי כל מיני דברים, אבל בגלובלי אני לא כל כך תלוי בפתרונות שלי. אני רואה שהעולם בכל זאת יצטרך להגיע לחיבור, יצטרך להגיע לתיקון, ותיקון וחיבור לא יכול להיות שהוא יעבור בצורה יפה-טובה, אבל נקווה שלא על ידי מלחמת עולם שלישית ורביעית כמו שבעל הסולם כותב, אלא על ידי כאלו מכות.

חיים: אז אני לא מבין. אתה אומר שלא נוכל להפסיק להיות בחיבור, תלויים, אבל אתה כן מדבר על האפשרות של דה-גלובליזציה.

לא יכולים להפסיק את החיבור, כי הטבע מקשר אותנו. כשאנחנו מפסיקים את הקשרים בתעשייה, בכל מיני קשרים בין מדינות וחברות ובני אדם, בצורה כזאת עסקית כביכול, בתרבות, חינוך ותעשייה, על ידי זה אנחנו בכל זאת מתרחקים קצת יותר זה מזה ומחזירים את עצמו לחיים כמו לפני מאה שנה. אני לא רואה בזה שום דבר רע.

חיים: איזה עולם אנחנו הולכים לראות בשנים הקרובות, איך תתפתח הכלכלה העולמית?

הכלכלה העולמית תתפתח רק במידה שאנחנו יכולים לספק דברים הכרחיים לעצמנו והעיקר בשבילנו יהיה לחיות חיים רגועים, טובים, ואז מתוך זה תבוא אלינו יותר הבנה מה הם סדרי הקשר שצריכים להיות ביניינו. ואז אנחנו נגיע להבנת תיקון העולם. אני חושב שלא צריכה להיות מלחמה, היא לא תפתור לנו שום בעיה. אני רואה ממה שקורה עכשיו, העולם גם כך כבר מלא ייסורים, ועוד יהיו יותר ויותר - הם יכולים להחזיר אותנו לדברים יותר טובים. ייסורים יותר מידי גדולים קושרים את האנשים ומקפיאים אותם בפחד, בחוסר יכולת להתמודד עם שום דבר וזה לא מועיל. הייסורים צריכים להיות כאלה שמתוך הייסורים אתה בכל זאת קם ועושה משהו.

חיים: אני עדיין לא מבין איזו מגמה אתה רואה שהעולם הולך לקראתה בשנים הקרובות.

העולם מתחיל לראות שבלי קשר יפה ונכון בין כל המדינות, חברות, עמים, הוא לא יכול לשרוד. בכל זאת יקבלו יותר שכל, רגש. אני חושב שלא צריכים מלחמות בשביל זה. אבל כך אני חושב. נראה לי שהמכות לא יעזרו לבני אדם. אנחנו לא עד כדי כך נמצאים היום באגו שקורע אותנו לחלקים, לגזרים. לא. אני חושב שאנחנו כבר נמצאים במצב שכל אחד יכול להגביל את עצמו, להקטין את עצמו כדי לא לסבול.

חיים: ואז ימנע את המכות הגדולות?

כן.

חיים: אמן.

כך נראה לי. אבל בעצם ההתנהגות בעולם ואיך שמבינים כולם אני חושב שדי ברור שאנחנו צריכים להיכנס לקשר יותר טוב בינינו ואז אנחנו עוברים את כל הגלים האלה בשלום.

(סוף השיחה)