ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.06.21 – אחרי עריכה

דודי: נתחיל בימי בין המצרים. היום מציינים את צום י"ז בתמוז, היום שבו הבקיעו כוחותיו של טיסוס המצביא הרומי את חומות ירושלים בתקופת בית שני. הקרבות בתוך העיר נמשכו שלושה שבועות, עד תשעה באב, אז הוחרב בית המקדש. תקופת בין המצרים היא ימים של חשבון נפש של עם ישראל. מה חשבון הנפש של ימינו אנו?

אני לא יודע איך אפשר לתאר את זה בזמננו, אבל במשהו זה דומה. יש בינינו, בתוך ישראל כאלה כוחות, שהם היו רוצים לשבור את הכול ולבטל את מדינת ישראל, אם זה לא יהיה לפי רוחם. גם אז זה היה כך, עוד יותר מהיום, וזה מה שקרה, זה מה שגרם לחורבן. השנאה בין היהודים, בין חלקי העם הייתה כזאת, שהעם כבר לא היה במידת חיבור, איחוד, קרבה זה אל זה כזאת, שהמידה הייתה יכולה לשמור עלינו. זה נקרא שבחוסר קשר בינינו נסדקה החומה שהיא קושרת אותנו יחד ומגינה עלינו, ולכן כל הכוחות האלה של שנאה ודחייה התפרצו, וכל הקשר בינינו נפרץ. זה נקרא חורבן בית המקדש.

אשמים בזה וודאי אותם היהודים שלא יכלו לשמור, כמו שגם רבי עקיבא צעק וקרא ל"ואהבת לרעך כמוך", ועוד הרבה כתוב על זה, שזאת הסיבה לשבירה, לשנאה, למצב הטרגי הזה. הפסקנו להיות עם, הפסקנו להיות מדינה, איבדנו את כול הסמלים הפנימיים והחיצוניים של עם ישראל, של מדינת ישראל, ועד היום הזה עוד לא תיקנו את המצב הזה, היינו את החיבור בינינו, והסדקים והשבירות האלו נשארו. לכן עד היום הזה אנחנו קיימים במצב שלא המדינה, לא העם ולא המציאות שלנו מתוקנים.

דודי: בשביל להבין יותר את הכוח השלילי הזה, אתה אומר, ששנאת חינם היא זאת שגרמה לסדק בחומה, לשבירת הבית, או שזה הרצון לבטל את מדינת ישראל גרם לזה, שזה יותר ממוקד, מאשר סתם שנאת חינם.

לא, אנחנו לא עם ולא מדינה ולא כלום. אנחנו אוסף של עמים קטנים שהיו חיים בבבל העתיקה, שהתחברו תחת ראשותו של אברהם מתוך זה ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול של החיבור שלנו, של הקיום שלנו, ובזה אנחנו נתנו לעולם שיטה, שיטת התיקון של כל העולם, ומטרת התיקון של כל האנושות. כך אנחנו השתדלנו, כמה שיכולנו, להילחם עם האגו שלנו, כי יש כאן יותר שונא פנימי שלנו שבכל אחד ואחד, ולא חיצוני. יוצא, שבמידה שאנחנו מאתרים את השונא הפנימי, את האגו שלנו, של כל אחד ואחד, ועובדים מעליו, "על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו בזה גם מסדרים את כוחות הטבע והם פועלים עלינו לטובה. ואם אנחנו לא מסוגלים לסדר כך את הכוחות, את היוצרות, את היסודות שלנו של שנאה ואהבה ש"על כל פשעים תכסה אהבה", אז אנחנו נופלים, והמגמה שלנו כבר לא לחיבור, אלא ההיפך, לקלקול ולריחוק. ואז באים נציגים של כל הכוחות הרעים האלה, המצרים, הרומאים, היוונים וכן הלאה, והם מבצעים את העבודה.

לכן, בעצם, כל האירוע הזה שנקרא "בין המצרים", ו"חורבן בית ראשון ובית שני", אלה אירועים פנימיים שלנו שקורים בינינו בתוך עם ישראל. אין כאן אף כוח זר, אלא הכוחות הזרים האלה שמגיעים וגורמים לביצועים חיצוניים בטבע, כמו מלחמות, הריגה וכן הלאה בעולם הזה, הם כבר תוצאה ממה שאנחנו עושים קודם במישור הרוחני.

דודי: האם היום אנחנו עדיין נמצאים בחורבן?

וודאי, כך כתוב "כל יום שלא קם בית המקדש, כאילו נחרב".

דודי: ואם מתמקדים בתוך העם שלנו, איך אתה מרגיש את הקרע והפילוג הגדולים ביותר בימינו? איפה מורגשת שנאת החינם החריפה יותר?

שנאת החינם היא מורגשת בכל פינה ופינה, בכל יחס ויחס. גם במשפחות, גם ביחס ילדים והורים, גם ביחס בין בני האדם, בין קבוצות בני האדם שנקראות, נגיד, מפלגות, וכן הלאה. אין לך עם שיש בו יותר שנאה מבוררת, בולטת, בכל אחד כלפי השני, כמו בעם ישראל, עד כדי כך שאנחנו פשוט לא שמים לב לזה כבר, אצלנו זה ממש נראה כדבר רגיל. אנחנו לא שמים לב לזה. אם אתה נמצא באיזשהו עם אחר, שם אתה לא מרגיש את זה, הם כאילו לא מסתכלים זה על זה, הם כאילו לא שמים לב זה לזה, לא בולטת ביניהם שנאה, יחס, אהבה, לא חשוב מה, הם לא תופסים זה את זה ומסתכלים כך כל אחד על כל אחד עד כמה הוא שונא או אוהב, או באיזה מצב הוא נמצא כלפי השני. מה שאין כן, כאן בישראל במיוחד, זה מאוד בולט.

דודי: המצב הזה שאתה מתאר עכשיו זה נקרא חורבן, חורבן חברתי?

כן. וודאי.

דודי: ומה הנזקים שהוא גורם היום, היחס הקלוקל הזה בינינו?

הוא גורם נזקים גם בתוך עם ישראל וגם בתוך מדינת ישראל, שאנחנו רוצים להקים כביכול איזושהי מסגרת חיצונית לעם והיא לא יכולה להתקיים מתוך זה. אנחנו גם גורמים לזה שכל העולם סובל, גם הם לא יכולים להיות יותר קרובים ומקושרים ביניהם. זאת אומרת, אין פורענות באה לעולם אלא עקב בני ישראל.

דודי: בהסתכלות כללית יותר, במה שונה החורבן שלפני אלפיים שנה מהחורבן של ימינו? האם יש קשר בין השניים?

כן, קשר יש בכלל, בכל רגע ורגע בקיומנו הקשר הוא נמצא, גם הלוך וגם חזור על פני ציר הזמן. מה שקורה היום זה וודאי כהתפתחות של אותו חורבן שנגרם בחורבן הבית הראשון והבית השני. כבר מרגע שנכנסנו לארץ ישראל והתחלנו לבנות את בית המקדש הראשון, בנינו אותו קודם בשילה ובכל מיני קומות עד שהביאו אותו לירושלים. בקיצור, כל הדברים האלה, אנחנו צריכים להבין, שהעם היה במבוכה ולא ידע עם מי הצדק, ולא ידע איך הוא יכול לבנות את המקום הקדוש שלו. באמת היו הרבה אנשים בעם שדיברו על זה שצריכים לבנות את זה בלבנו, בלחבר את הלבבות שלנו ולבנות לב אחד, רגש אחד, יחס אחד "כאיש אחד בלב אחד". והיו כנגד זה גם אותם אחרים שחשבו שאין אפשרות לעשות דבר כזה, ואנחנו צריכים לבנות כמו כל העמים, נהייה כמו כל העמים, וכמו שיש להם מקומות קדושים, גם אנחנו נבנה מקום קדוש שלנו מאבנים, מקרשים, ממתכת, זהב ונחושת וכן הלאה. היו כאלה וכאלה.

ומאז, סביב בית המקדש התחילה מחלוקת, איזו עבודה צריכה להיות כאן כלפי חיבור האומה. או שאנחנו מחברים את האומה סביב איזה בניין, או שאנחנו מחברים את האומה סביב לב אחד. ובזה האומה התחילה כבר להתפורר, להתפרק לכמה וכמה חלקים, וזה גרם בסופו של דבר לחורבן אמתי, לחורבן הראשון ולחורבן השני אחר כך.

דודי: החורבן שנגרם אז, החורבן של הבית הראשון והשני, זה מה שגרם לסדק שמאז הולך ומתרחב עד ימינו, או שיש פה תבנית שחוזרת?

כן, וודאי, זה אותו דבר. אני לא מבין את השאלה. וודאי שאותו סדק שהתגלה אז בינינו, שאנחנו התחלנו להעדיף חיבור העם סביב תופעות גשמיות, טקסים, בניין, ואותם דברים התחילו להיות בשבילנו יותר חשובים מחיבור בלבבות, זה בעצם החורבן.

דודי: האם היה חורבן אחד, של בית המקדש השני שמאז הולך ומתרחב, או שהיו שרשרת של חורבנות בזה אחר זה במהלך אלפיים שנה?

כן, וזה עד היום הזה. אבל זה לא נקרא חורבן, כי זה שנחרב הבית הראשון ואחר כך הבית השני, שתי המדרגות הללו שאנחנו נפלנו מהן בחיבור שהיה, זה כבר גרם לכל היתר. הלאה זה לא נקרא שיום יום ורגע רגע בינינו הם כהפרת הקשר לחורבן, כבר לא היו קשרים. היום אנחנו בכלל לא נמצאים בשום קשרים שצריכים לקרוא להם קשרים רוחניים שצריכים להיות בינינו, "כאיש אחד בלב אחד", אין היום שום זכר לזה. ולכן, אפילו אם מתרחקים היום זה מזה וקמים עוד כל מיני מפלגות וגושים זה כנגד זה, והשנאה מתגברת יותר ויותר, זה כבר לא נחשב, אנחנו כבר בתוך החורבן, בתוך הנפילה.

שלי: מה בעצם גורם לעם ישראל שנמצא בהשגה רוחנית גבוהה ומרגיש באמת כנראה תופעות מאוד מעניינות, פתאום להעדיף את האבנים במקום את החיבור? מה גורם לזה?

הגברת האגו, שמביא אותם פתאום לסתימה כזאת בעיניים, בראייה, שהם כך חושבים ומתחילים לתאר לעצמם, שהקשר הגשמי באמצעות כל מיני טקסים, אבנים, כל מיני דברים, הוא יותר חשוב מהקשר הפנימי, הרוחני. ואז במקום תפילה יש לנו כל מיני טקסים, במקום חיבור בינינו, התקרבות בינינו, יש כל מיני אמרות וטקסים ואנחנו יכולים כביכול להחליף זה בזה.

שלי: האם זה נובע מכך שלעם ישראל לא היה יותר את הכוח הזה לעלות מעל האגו הזה ולתקן גם אותו, הם פתאום נחלשו?

נכון, זה מצד אחד, ומצד שני, אנחנו צריכים להבין שיש בזה גם תהליך שאנחנו צריכים לעבור. היינו חייבים לעבור את שבירת הבית הראשון ואת שבירת בית המקדש השני, ולהגיע למצבים כאלה של חורבן. אבל כבר מהזמן שאנחנו נשברנו, זאת אומרת שנשבר הקשר בינינו ונפלנו מתוך גובה הקשר בינינו לבור עמוק, אנחנו צריכים משם והלאה להתחיל לעלות ובכל זאת להשתדל, כמו שצעק רבי עקיבא באותם הזמנים, לעסוק באהבה, "ואהבת לרעך כמוך", רק זה יכול להציל אותנו. מאז ועד היום הזה הצעקה הזאת נמצאת באוויר, אף אחד לא רוצה לקיים אותה.

שלי: בדרך כלל שלושת השבועות האלו של בין המצרים הם נחשבים לאיזושהי תקופה רעה, מסוכנת לעם ישראל, זה נכון?

אני לא מתעסק בכל מיני מנהגים. אני מדבר על עובדות שמתקיימות על ידי כוחות שמגיעים אלינו ממערכת העולם, מערכת האדם. וכל מה שמספרים לנו סבתות, או חכמים למיניהם, שכדאי או לא כדאי לעסוק במשהו כדי שיהיה לך יותר מזל, זה לא העסק שלי.

שלי: מתי בכל זאת הימים האלה, או אפילו היום של תשעה באב, יהפכו לימים טובים לעם ישראל, לימים של תיקון?

מתי שהקבוצה הזאת תהפוך להיות לעם ישראל ותרצה לעשות מה ששייך לעם ישראל. כשהיא תהיה אומת ישראל, אז ככה זה יקרה. וזה לא תלוי בזמן, זה תלוי בבני אדם עצמם.

דודי: יש לי ציטוט לסיום מ"שפת אמת". "בית המקדש לא היה בנין עצים ואבנים בלבד. רק שע"י התחברות בני ישראל, שכל איש ישראל יש בו איזה חלק, כמו שכתוב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים".

נעבור מבית המקדש לבניין אחר שקרס במיאמי.

נורמה: ביום חמישי קרס בניין מגורים גדול בסרפסייד ליד מיאמי. בעיר גרים כמעט ששת אלפים תושבים שמחציתם הם יהודים. נכון לרגע זה, חמישה אנשים נהרגו ועדיין מחפשים מעל מאה חמישים נעדרים. לאחר שהוכרז מצב חירום ישראל שלחה משלחת לארה"ב כדי לעשות פעולות חילוץ. חשוב לומר, שבשנת 2018 פורסם דו"ח שבו מהנדס התריע על נזק מבני משמעותי במבנה הזה בן שתים עשרה הקומות. למה קורים אסונות כאלה באמריקה שהיא מדינה מפותחת?

אמריקה זו מדינה מפותחת מצד אחד, ומצד שני היא מדינה מאוד מאוד חולה. כי אם אנחנו מגיעים למצבים שצריכים לחזק את כל ההתקשרות בין כל חלקי העם על ידי חיבור יותר פנימי, האמריקאים לגמרי נטולי כוחות. ולכן אני לא רואה את אמריקה היום שהיא מסוגלת להתמודד עם משהו רציני בחיים, ממש לא. מבחינה טכנית אני לא יודע מה שקורה שם, אבל ידוע לנו שמיאמי כולה עומדת בביצה והיסודות היו שם תמיד כאלו שהיום זה עומד ומחר זה נבלע בתוך האדמה.

כנראה שיש לזה גם הגדרות וסיבות טכנולוגיות טבעיות, אבל זה שזה קורה, וזה שזה קרה ליהודים במיוחד, את סימנים האלו אנחנו צריכים לקבל כבר לא כמו סימנים, אלא כעובדות המתגברות ומתחברות ומביאות אותנו בכל זאת לחשוב ולהחליט למה זה קורה לנו. כל עוד לא ישמעו, כל עוד לא יתחברו, לא יזמינו כוח טוב על ידי התחברות בין כל היהודים, זה לא יעזור. יהיו כל מיני אסונות, יהיו כל מיני בעיות. ולא יעזור להם לצאת משם, להיות שם. רק חיבור יעזור ליהודים להבטיח לעצמם מחר טוב.

נורמה: אז האסונות האלה, אתה אומר שהם סימנים. לאילו סימנים אתה מתכוון?

סימנים שאנחנו נמצאים בינינו בכאלו יחסים שהטבע כבר לא מסוגל להחזיק אותם. כמו באותו בניין, יש איזשהו סדק, פה ושם, בכל מיני מקומות, אבל זה עדיין עובד ועומד, והעניין מחזיק, ואולי התושבים אפילו לא מרגישים את זה. עד שזה מתחיל להיות יותר ויותר מסוכן, אמנם מדברים על זה, אבל לא מגיבים, וזה טבעי לעם ישראל, עד שזה קורס במקום הזה, ועד שזה יקרה בכל מיני צורות במקומות אחרים.

דברים טבעיים הם הולכים בצורה שיטתית, אין כאן שום דבר חדש. אותו דבר היה בחורבן בית המקדש, בכל מיני חורבנות, בכל מיני דברים. אמרו לנו את זה לפני השואה, לפני כל הדברים. החורבן ממשיך, חורבן מלפני כל השנים האלו ועד היום הזה, וזה יהיה כך יותר ויותר. עד שתישאר אולי מכל העם איזושהי קבוצה קטנה, אבל היא תקיים "ואהבת לרעך כמוך" לפי ההחלטה, לפי אין ברירה, ומתוך ההכרחיות אחר כך ברצון.

נורמה: האם יש מחויבות למדינת ישראל להציל את היהודים בעולם?

אני לא מתעסק במדינת ישראל. על פני חכמת הקבלה לא קיים דבר כזה. מי זו מדינת ישראל? שלושים ארבעים אגואיסטים שהתאספו יחד כדי לחלק ביניהם את השלטון, שכל אחד רוצה בשלו לעשות משהו? אני לא יודע מה זה "מדינת ישראל". זה שם שאי אפשר להדביק אותו על מה שקורה כאן. לכן אין לי מה להגיד על זה, לא על התפקוד של המדינה, תפקוד העם, החינוך, והתוכניות של הממשלה, התוכניות של העם. אני לא יכול להגיד על זה שזה שייך לישר א-ל, ישראל, שבאיזושהי צורה מתקדמים לקראת הבורא, להכרה בו. ולכן אין לי מה להוסיף. על מה שקיים אין מה לדבר. רק מה שאנחנו נצטרך, לגלות יותר ויותר אסונות.

נורמה: דווקא ליהודים?

ודאי. אלא מי אשם בכל דבר שקורה? "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל".

דודי: אתה אומר שזה היה מכוון כלפי יהודים, הקריסה של הבניין?

אני לא יכול להגיד שזה דווקא בדיוק זה, אבל זה שכל הדברים הרעים הם קורים בגלל שעם ישראל, שרק הוא יכול לעשות תיקון העולם, לא מבצע, אז איך אתה יכול להגיד למה זה קורה? למה קורס הבניין?

דודי: למה קורס הבניין? כי כמו שאמרת, מיאמי היא נמצאת על ביצה וזה קרס, כמו שהרבה בניינים קורסים. זה ההסבר שמסבירים אנשי מקצוע, או איך אני צריך להסביר את זה לעצמי, שיהודים לא התנהגו יפה, היהודים במיאמי, היהודים בעולם, ולכן קרס עליהם בניין?

אני חושב שהתפקיד שלך להסביר את זה דווקא בצורה כזאת. כן. או שאתה רוצה להיות מהנדס, או שאתה רוצה להיות מקובל, אחד מהשניים.

נורמה: באותו הקשר, האנטישמים לא מפספסים הזדמנות וברשתות החברתיות יש תגובות שזו קרמה נגד היהודים בגלל מבצע "שומר החומות". מה תגובתך?

אנחנו כבר אומרים מזמן, רוצים לגלות מזמן, שבאמת בכל חוסר תפקוד העולם בצורה נכונה אשמים היהודים. רק השאלה, כמה אנחנו יכולים לדבר על זה, כמה אנחנו יכולים לגלות את זה בצורה נכונה, שלא יאשימו אותנו שאנחנו הכי אנטישמים. זו בעיה מצד אחד. אבל מצד שני, אין לנו ברירה, אנחנו צריכים למצוא סגנון וביטוי שאנחנו נוכל להסביר שבאמת כל התיקונים הם תלויים בעם ישראל.

חיים: ברשתות החברתיות גם ראיתי שישראלים עושים קישור בין מה שקרה במירון, למה שקרה אחר כך בשבועות עם קריסה של טריבונה, ועכשיו עם הבניין הזה, והם שואלים מה קורה כאן, אם זה הקשר של היהודים, ומתחילים להרגיש שכאילו יש פה יד מכוונת.

ודאי שכן. אבל מה זה נותן? אנחנו צריכים להסביר שכל האסונות האלה הם קרו וקורים ועוד יקרו מפני שאנחנו לא משתדלים לקרב את בני האדם זה אל זה.

חיים: יכול להיות שהאסונות האלה באמת גרמו לעם קצת להתעורר בישראל? כי התגובות שאני ראיתי הן בעברית. יכול להיות שבאמת מתעוררים פה?

לא. זו צריכה להיות הפצה מסיבית, הסבר מסיבי שזה יהיה לפני העיניים של כולם. בכל זאת אנחנו צריכים להילחם על זה שהידיעה הזאת היא תגיע לכל אחד, רוצה או לא רוצה, שהיא תעמוד לו נגד העיניים. אפילו שישנאו אותנו, אבל אנחנו חייבים לדבר על זה ולקרב את העובדה הזאת לכולם, בהסבר הגיוני, יותר, פחות, אבל כולם צריכים לדעת שככה זה. ואם זה קורה אז הם ייזכרו בזה, הם ידברו על זה, משהו יקרה. חובתנו כך לעשות.

נורמה: אתה ביקרת במיאמי כשיצא לאור הספר שלך בספרדית. נתת מספר הרצאות, גם באוניברסיטאות, באוניברסיטת פלורידה למשל, וגם מול הקהילה היהודית בעיר. איך לפי דעתך הקהילה היהודית צריכה להגיב עכשיו למקרה הזה?

מיאמי היא באמת מקום שיש המון יהודים, ההשפעה שלהם על האזור הזה היא השפעה מאוד מאוד חזקה, אפילו היום. מה אני יכול להגיד? הבעיה היא שהיהודים עצמם הם לא מחוברים, הם לא יוצרים ביניהם איזה מרכז קשר, כוח. אין לי מה להמליץ להם, כי אין ארגון שיכול לחבר אותם יחד. אין. זה הכול ב"כפפות" איך שהם מתחברים ביניהם, איך שהם מתייצבים. בתי הכנסת שלהם, כל הארגונים למיניהם, הם רוצים לא להיות מחוברים, אלא דווקא מרוחקים זה מזה, ולהיות בין אומות העולם שם.

אני לא יודע, אין כל כך לפנות למישהו אלא לכולם. עד שיותר ויותר הם ירגישו במה תלוי העתיד הטוב שלהם. אבל נראה לי שיכול להיות שזה יגיע אליהם דווקא דרך אומות העולם. כמו שכתוב בנביא, שאומות העולם ייקחו את בני ישראל על כתפיהם לבניית בית המקדש, להר ה', אז מה בעצם אפשר להבין מזה? שאנחנו צריכים לפרסם את הידיעה הזאת על תיקון העולם דווקא בין כל העמים, והעמים האלה כבר יפנו לעם ישראל ויחייבו אותם לחשוב כך.

כי היום זה לא כמו לפני 100, 200, 300 שנה, שכל היהודים היו סגורים בגטאות והיו מתפללים בבתי כנסיות, היום הכול מעורבב. ולכן ככל שישנן דעות באומות העולם מחכמת הקבלה, מהידיעה הזאת על התיקון וגמר התיקון, עד כמה הוא תלוי בחיבור בין בני אדם, ושהיהודים צריכים להיות כאן כדוגמה לכל בני האדם, אז יש לנו סיכוי גדול להגיע לתיקון הזה על ידי ההפצה גם לאומות העולם ולא ישירות ליהודים.

דודי: נעבור לנושא אחר, קצת יותר מדעי. בסוף השבוע שעבר התגלו עצמות של אדם קדום שחי באזור ישראל עד לפני כ-130,000 שנה. העצמות התגלו בחפירות שנערכו סמוך לעיר רמלה, והאדם החדש הזה זכה לשם טיפוס "אדם נשר רמלה", על שם המקום שהתגלה. הסוג החדש של האדם לא היה מוכר למדע, ובעצם התגלית מערערת על התפיסה המקובלת לפיה מוצא האדם הניאנדרטלי הוא באירופה. לדעת החוקרים, הטיפוס החדש מאפשר לנו להרכיב חתיכה נוספת בפאזל של התפתחות האדם הקדום. האם יש ערך בעיניך, בעיני חכמת הקבלה, לתגליות כאלה, לכך שכל פעם מגלים עוד איזה חלק של האדם הקדמון?

אין שום דבר. אין שום חשיבות בזה. עוד כמה עצמות, זה לא מוסיף שום דבר. אנחנו בזה לא יכולים להשלים את כל ההיסטוריה שלנו, היא גם לא נמצאת ומתרחשת במישור הגשמי, ועוד כל מיני קבוצות בני אדם, אם אפשר להגיד עליהם שהם בני אדם שהיו קיימים בכל מיני צורות, זה לגמרי לא שייך להתפתחות.

אתה יכול להגיד שזה שייך להתפתחות האנושית כשעוד היה קיים פרא אדם, אבל לא לזה מתכוונים. בחכמת הקבלה אנחנו מתכוונים לאדם שכבר מסוגל לקלוט את שיטת התיקון שלו להידמות לבורא, אז נקרא שהוא יכול להיות אדם, הדומה לבורא. ומי שעדיין לא מסוגל לקלוט את שיטת התיקון, אז לא נקרא אדם. ולכן האנשים האלו שחיו לפני כל כך הרבה זמן, אין לנו שום ידיעה על זה שהם היו איכשהו נפשית קשורים לכוח העליון.

דודי: על פי המדע אנחנו יודעים שהאדם התפתח מהקוף לפני כשבעה מיליון שנה. האם חכמת הקבלה יודעת להגיד מה הוא מוצא האדם? האם זה בכלל חשוב למקובלים הנושא הזה, זה תורם במשהו?

כתוב בכתבי האר"י, שהקוף קודם לאדם.

דודי: אז כן יש עיסוק באבולוציה וכן יש חלקים כאלה שתורמים להבנת הסיפור המלא, כל הגילוי?

כן. ודאי שחכמת הקבלה מדברת על כל הדברים האלה, דומם, צומח, חי, מדבר וקוף כתהליך ההתפתחותי, ביניים בין החי לאדם. קח חלק ג' "תלמוד עשר הספירות" שם הוא כותב, בספר "עץ חיים" של האר"י הוא כותב על זה. ודאי שכתוב. אבל אנחנו מדברים על זה שכבר יש איזה ייצור שיש בו משהו מבני האדם, שיש לו איזה קשר עם הבורא, בחזרה לבורא. אין.

תלוי באיזו רמה אתה מדבר, יכול להיות שאתה מדבר על כל בני האדם שבעולם הזה שיש להם צורת אדם, אבל בעצם מהי הצורה הזאת? או ש"כולם כבהמות נדמו" ואין להם שום קשר לבני אדם, הכוונה שיודעים, באיזו צורה משתוקקים להידמות לבורא במשהו, אלא רק הולכים על שתי רגליים? אז תרנגול גם, רב"ש היה אומר, הולך על שתי רגליים.

דודי: זאת אומרת, המושג "בריאה" לא מתייחס לחלבון, לגוף החי.

בכלל לא, מה זה חלבון? יש לך מלא יצורים כאלו.

מאיר: רצינו לשאול בעקבות תופעה מאוד מעניינת, שבעצם עד לחשיפת הממצאים החדשים רוב החוקרים חשבו שהניאנדרטליים הם סיפור של אירופה בלבד, אבל הגילוי החדש ברמלה מראה שאבותיהם של הניאנדרטליים באירופה חיו בארץ ישראל כבר לפני כ-400 אלף שנה, ומכאן הם נדדו בהגירות חוזרות ונשנות מערבה לאירופה ומזרחה לאסיה. השאלה שהתעוררה אצלנו היא מה משמעות העובדה שדווקא ישראל נמצאת בצומת גיאוגרפי כל כך מיוחד, עד שישראל מהווה מעין כור היתוך של המינים השונים של האדם הקדום שהתפתחו בזמנו? סך הכול אנחנו מדברים על נקודה על המפה ביחס לשטחים העצומים של אסיה, אירופה ואפריקה. האם יש לזה איזו משמעות שארץ ישראל הגיאוגרפית מהווה איזה כור היתוך?

ודאי שיש קשר בין רוחניות וגשמיות, ועל זה גם כתוב בכל מיני מקורות שלנו. תקראו חלק ג' "תלמוד עשר הספירות", הוא כותב שם, ויש עוד הרבה מזה. רמח"ל כותב ב"אדיר במרום", רק קצת קשה להבין, ויש עוד ספרים. אבל אני לא כל כך מייחס לזה חשיבות. אז היו כאן עוד כאלה בני אדם בוא נגיד, אם אפשר כך להגיד, קדמונים, אבל עדיין הרצון לקבל שלהם לא היה מפותח, הם לא היו בקשר עם הכוח העליון, זה התחיל רק מאדם הראשון מלפני חמשת אלפים שנה, ולפניו לא היו דברים כאלה. ומאדם הראשון והלאה אנחנו כבר יכולים אולי לראות איזה תהליך שעובר דרך בבל ואחר כך לארץ ישראל וכן הלאה. מה זה שייך לאירופה? באירופה כולה היו חיים על העצים.

מאיר: אולי נשאל מזווית קצת שונה. זה לא סוג של מין התכללות, אפילו במובן הפיזי? לא התכללות שאליה מתכוונים המקובלים, אבל איזה סוג של התכללות כזאת בין המינים השונים? הרי בסך הכול, הכול התחיל ממקור אחד, מאיזה קוף אחד שירד מהעץ, הוא התפצל לכל מיני שלוחות כאלה, השלוחות האלה נפגשו בישראל, נעשה איזה ערבוב ביניהן, איזה סוג של תן וקח, משא ומתן, אני לא יודע איך לקרוא לזה, ואחר כך חזרנו להיות מין אחד, הומוספיאנס. מה המשמעות של האחד הזה שמתפצל ואחר כך חוזר להיות אחד, ודווקא כאן בישראל?

אני לא מבין בדיוק מה שאתה אומר, אני רואה שעד היום הזה הקוף הזה ממשיך דרכו.

מאיר: הבנתי אותך.

ההבדל בין הקוף לאדם הוא אך ורק שבקוף הזה מתעורר רצון להיות דומה לבורא, על מנת להשפיע. לפני זה הוא קוף, ומרגע זה והלאה הוא אדם, אחרת "כולם כבהמות נדמו".

מאיר: בעצם רצינו לשאול, ואתה ענית על זה אני חושב, אבל בוא נראה אם אתה מסכים עם הניסוח הזה, האם בכלל יש קשר בין החלבון הגופני, הגוף, לבין האדם שחכמת הקבלה מדברת עליו? נשמע שאין קשר בכלל.

לא. זו יכולה להיות צורת חיים לגמרי לא כמו שאנחנו עכשיו מרגישים את עצמנו. לגמרי. ממש מאיזה חומר שקיים בין הכוכבים.

מאיר: איך זה שנוצרו בעצם כמה תקופות, מינים שונים של בני אדם, בערך באותה התקופה? הרי החיים על פני כדור הארץ הם בני מיליארד שנה, אבל כל התהליכים האלה קרו נגיד בשבעה מיליון השנים האחרונות. זאת אומרת יחסית לקיומם של החיים אנחנו מדברים סך הכול על נקודה אחת בזמן, השבעה מיליון האלה מצטמצמות לנקודה אחת בזמן. למה כל התהליכים האלה קרו ממש עכשיו בסמוך לתקופה הזאת? שבעה מיליון יחסית לשבע מיליארד שנה זה ממש כאילו לפני רגע.

זה עניין של התפתחות בצורת דומם, צומח, חי, מדבר. אז הצורות האלה של דומם, אחר כך צומח, אחר כך חי ואחר כך מדבר, ככל שהצורות האלה יותר ויותר נמשכות קדימה, זמן ההתפתחות שלהן מהיר יותר. עד שהתפתח היקום, כדור הארץ נגיד, זה לוקח מיליארדי שנה, אחר כך מאות מיליוני שנה, אחר כך עשרת אלפים שנה, אחר כך שנים, וכן הלאה. זה כמו בטכנולוגיה, תראה מה שאנחנו עשינו, איזו קפיצה עשינו במשך מאה השנה האחרונות לעומת אלף או אלפיים השנים הקודמות. ככה זה קורה, באקספוננט.

שלי: כשמתגלות כאלה תגליות רואים שהמדע, ובכלל האדם שמח, כי הוא כאילו מוצא עוד איזה רמז למי אני ומאיפה באתי ולאן אני קשור. אני חושבת שזו סקרנות שהיא חיה בכל אחד. אבל מה המחקר האמיתי שאנחנו צריכים לעשות כדי להבין מי אנחנו ומאיפה באנו?

האמת, קשה לי לדבר על זה. המקובלים מדברים על זה אך ורק כדי לתת יסוד לרוחניות ולתת יסוד לגשמיות, וכמה שבכל זאת הצורות האלו הן תומכות זו בזו. כי באמת הגשמיות הזאת היא לא קיימת, היא קיימת רק בתפיסה שלנו. קיימת רק רוחניות שהיא לא נמצאת בתפיסה שלנו. אז איך אנחנו יכולים כאן לדבר על משהו? מה שאנחנו תופסים בתפיסתנו מצד חכמת הקבלה לא קיים, מה שמצד חכמת הקבלה קיים לא נמצא בתפיסתנו, אז אנחנו נמצאים קירחים מכאן וקירחים מכאן, מה לעשות? המקובלים משתדלים להסביר לנו על דרגות, על הדוגמאות האלה מהגשמיות, מה שקורה שם ברוחניות, אי שם.

שלי: אבל בעצם איפה נמצאת השייכות הזאת שהאדם מחפש, השורש הזה שהוא רוצה לגלות?

הכול רק ברוחניות, בכוח על מנת להשפיע. הכוח על מנת להשפיע עובר דרך כל החומרים, דרך כל הקשרים, והוא היחיד בעולם, אין עוד מלבדו. אנחנו קיימים רק במצב שהוא נעלם, לא נמצא, ואז כביכול אנחנו קיימים בצל שלו כדי לגלות אותו. ובמידה שמגלים אותו רואים שאין עוד מלבדו, ובכמה שאנחנו נדבקים אליו, בזה קיימים.

נורמה: אמסטרדם פתחה קמפיין שיווק של 100 אלף דולר למשיכת תיירים, אבל לא לתיירות מין וסמים שאפיינה את העיר כבירת החטא והנהנתנות. כתוצאה מהגבלות הקורונה תושבי העיר הרגישו שקיבלו את העיר בחזרה ולא רוצים לוותר על השקט והשלווה עכשיו כשהעיר נפתחת שוב, גם אם זה יעלה להם בכמות תיירים וכסף. אם רק בשנת 2019 מעל 20 מיליון תיירים ביקרו את עיר הבירה של הולנד, מה אתה חושב על השינוי התפיסתי הזה?

ודאי שזה ישנה במשהו לזמן מה את העיר, אבל הם לא יכולים להיות אחרים ממה שהיה קודם, כי הכול מושתת על העסקים. אם העסקים יקרסו בכל העולם, והם כבר קורסים ובהרבה, הרבה עסקים לא יוכלו לחזור למה שהיה, ואנחנו כבר רואים את זה עכשיו שלא ידוע מה לעשות איתם, אבל זה כבר עסק אבוד בהרבה מהם, אז גם אמסטרדם "עיר הקודש" תבוא למצב יותר מתוקן. ובמקום כל מיני החלונות האדומים האלה יהיו שם דברים אחרים, יותר יפים.

לפי האופי של התושבים עצמם, הם אנשים רגועים מאוד, הם אנשים שלא צריכים את כל הבלגן הזה. רק מה, אם היה אפשר להרוויח על זה, אז ודאי. מגיעים לשם 20 מיליון תיירים, אבל אם אי אפשר יהיה להרוויח על פניהם, אז יסגרו את כל הדברים האלה וזהו. ככה זה, מה אפשר לחשוב. נקווה שמהר מאוד הם יבינו שהעניין כבר לא חוזר לקדמותו ויפטרו את כל האוקראיניות האלו מהחדרים האדומים האלה והעיר תירגע יותר. ולא רק "סקס שופס", אלא גם יפסיקו למכור סמים וכן הלאה.

נורמה: יש עוד ערים אירופאיות, כמו למשל פראג ופירנצה, שהתחילו יוזמות כדי למנוע המוניות והתנהגות בלתי ראויה של תיירים. האם אלה סימנים שהקורונה כן הצליחה, אפילו בקצת, לעשות תיקונים בעמים, במדינות?

אני מאוד מקווה שככה זה יהיה. אני מאוד מקווה, כי זו מכה מאוד מאוד משמעותית שהיא ממש מכה בכל אחד ואחד, בילדים, בגדולים. אנחנו עוד נמצאים בתחילת ההתפתחות שלה ואני מאוד מקווה שהיא תיישר אותנו טוב. אבל בסופו של דבר אנחנו נשמע שהיהודים עושים זאת, שהם מפתחים את הקורונה וזה לא סין ולא כלום, שהיהודים הם האשמים בכל הדברים האלו כרגיל. אז נראה ונדבר מה לעשות.

נורמה: האם אנחנו נראה את הנטייה הזאת ברחבי העולם ומה יעזור לתיקון העולם?

נטייה של מה?

נורמה: לצמצם את הפעילויות האלה, לצמצם גם את כמויות התיירים, יותר שקט.

אי אפשר לעשות את זה בכוח. מה את יכולה להשיג בזה שאת סוגרת עסקים? אז מה יעשו מנהלי העסקים ומי שעובד שם? את לא יכולה סתם לזרוק מאה אלף איש שהיו מנהלי העסקים האלה של בתי בושת או סמים או עוד כל מיני דברים שסביב זה יש עוד המון מקומות עבודה.

מה לעשות? צריכים ממש לארגן כאן תוכנית הבראה. זה לא פשוט. ככה זה בכל מקום בעולם, תנסי לשקם את תל אביב, לנקות אותה מסמים וזנות, מה תעשי עם האנשים, ממה הם יחיו? זה לא פשוט. זו יכולה להיות טרגדיה גדולה מאוד למשפחות, להמון אנשים. אנחנו חושבים שזה סתם איזה משחקים, כספים, זונות, סמים, עבריינים למיניהם, קלפים, זה המון המון מקומות עבודה להרבה אנשים. הם עובדים, זו עבודה, זה לא צחוק. ממה יתקיימו? לכן כאן צריכה להיות תוכנית מדינית מאוד לא פשוטה, ואני לא בטוח שמישהו מעוניין היום, כולל המשטרה.

נורמה: זו השאלה באמת, מה הפתרון?

אין פתרון. הפתרון הוא רק בחינוך. רק בחינוך.

חיים: בדו"ח בן תשעה עמודים שפרסם הפנטגון, שחיכו לו במשך כמה חודשים, הוא פרסם את ההערכות שלו לגבי תצפיות של עב"מים, עצמים מעופפים בלתי מזוהים. הדו"ח מתייחס ל-144 דיווחים של עב"מים שנראו ב-17 השנים האחרונות באזורים הצבאיים הסגורים של ארצות הברית, שרק את אחד מהם החוקרים הצליחו להסביר. אז חיכו לראות מה יגיד הפנטגון על זה, תשובה רשמית האם יש או אין עב"מים, ובסופו של דבר מה שהדו"ח הזה אומר זה שלא מצליחים להסביר את התופעות האלה, אבל גם אין הוכחה אם זה עב"מים או לא. בקיצור, לא יודעים מה זה, יש כל מיני השערות, אבל לא ברור מה זה. נורמה הכינה לנו כמה שאלות על העניין הזה.

נורמה: אולי לסכם בגלל הזמן, מה תגובתך לגבי המסמך הזה?

אני לא קראתי, אני לא יודע מה כתוב שם, אבל יש הרבה תופעות בטבע שאנחנו לא מבינים, לא נוגעים בהן, לא יכולים להסביר אותן, ואחת מהתופעות היא מה שהאנושות חושבת שזה עב"מים. זאת אומרת, צורות בלתי מזוהות נכון, שאנחנו לא יכולים לתאר אותן בצורה נכונה מה זה ומי זה. כן, אז מה? אנחנו צריכים בשביל זה ללמוד, זה לא לעכשיו, איך אנחנו תופסים את המציאות, איך המציאות הזאת מצטיירת בעינינו. ב"עינינו" זה נקרא במוחנו, ברצוננו, איזו צורה אנחנו נותנים למציאות הזאת, למה צורה זו או אחרת כך מופיעה בתפיסה שלנו, בחמישה חושים שלנו וכולי. ואחר כך אנחנו יכולים להגיע למצב, האם הדברים האלה קיימים ומה זה נקרא "קיימים". האם קיימים בתוכנו, בתוך הדמיון שלנו או קיימים מחוצה לנו כביכול אפילו אם לא היו לנו כאלו כלים לתפיסה. יש כאן הרבה דברים שאנחנו צריכים לפני זה לחקור, לפתוח, לסכם, ואז אנחנו נדבר על כל הדברים הבלתי מזוהים או איך שקוראים להם.

דודי: עב"מים.

עב"מים, כן.

דודי: בכל זאת שאלה, יש עב"מים או אין עב"מים? אתה מדבר על איך לתפוס את המציאות, אבל בתוך התפיסה הזאת מקולקלת, מתוקנת, יש עצמים בלתי מזוהים?

אני רואה אותם כל הזמן, רק אל תספר שלא ייקחו אותי לבית משוגעים. ממש עכשיו אני מסתכל ורואה סביב שלי כמה כאלה מסתובבים.

דודי: מה אתה רואה סביבה?

את זה אני אספר לה אחר כך. אבל אני אומר לך, מה זאת אומרת? כל אחד ואחד מתאר לעצמו מציאות. מאיפה אתה יודע שמה שאתה תופס ומה שהשני תופס זה אותו דבר? יש איזו מין הסכמה מתוך הגבולות שלנו המאוד מצומצמים. אבל אם אנחנו מדברים בצורה רצינית, אז רק אחרי לימוד תפיסת המציאות אנחנו יכולים להגיד ישנם או לא ישנם. המקובלים רואים מציאות יותר עליונה. מה זה נקרא רואים, באיזה עיניים? אבל רואים. מלאך רואה, אדם רואה, אדם הכוונה שהוא מגיע נגיד לדרגת מלאך, הוא רואה מציאות אחרת, הוא רואה כוחות. הכוחות האלה מציירים בו מציאות חדשה, כמו שאנחנו, גם בנו, הרצון לקבל שלנו מקבל התרשמות מהכוחות שפועלים עליו, על הרצון לקבל. והרצון לקבל הזה שמתרשם מהכוחות האלה הוא מרגיש מה הם מציירים בו.

אני לא רואה בזה שום דבר מיוחד. אם אתם מגבילים את עצמכם בגבולות מאוד כאלה צרים, אז יוצא שיש שאלה, האם יש עב"ם או לא? אז אני אומר לך שוודאי יש הרבה מאוד צורות שהן מסתובבות סביבנו, ולפעמים אנחנו רואים אותן בעיניים רגילות. אבל מה זה עיניים רגילות? זו תפיסה רגילה, לא שעולה לעל מנת להשפיע. וכן רואים, אם אתה שואל אותי, בעיניים שלי הגשמיות ראיתי את הדברים האלו ולא פעם.

דודי: אתה יכול לאפיין את התופעות האלה שמתגלות לעיניים הגשמיות אפילו, התופעות המיוחדות האלה?

במה לאפיין?

דודי: כדי שנמצא שפה [משותפת], מה זה?

כמו פנסים.

דודי: מה המטרה? למה חלק רואים וחלק לא, מה עושים עם הראייה הזאת, מה התפקיד של הכוחות האלה במציאות?

הם נותנים לאדם אפשרות לפתוח את כלי הקליטה שלו, שיתפתח יותר. זה בכללות.

דודי: הפנסים האלה, היצורים האלה, זה חיובי, זה שלילי?

זה לא יצורים, אני לא יכול להגיד. זה נראה כמו מקורות אור, נגיד פנסים בשמיים

דודי: הנושא הזה מרתק.

כשחייתי ברחובות נגיד בשנת 78, עבדתי בצבא בתל נוף, והייתה תופעה מעל רחובות שמשך כמה ימים ולילות היו כמו פנסים שמאירים מהשמיים. אומנם היינו שייכים לחיל האוויר, אבל לא יכולנו לקבל משם שום הסבר. אבל אני חושב שאלפים שאמנם לא הייתי קשור אליהם, שסיפרו שראו שזה קיים ומופיע. ודיברנו בינינו מה זה יכול להיות, כי זה עומד מעלינו ומשפיע עלינו, מאיר עלינו כמו פנסים.

דודי: והיום כשאתה כבר מקובל בהשגה ורואה את המציאות מסופה עד סופה, איך אתה מסביר את הפנסים האלה שראיתם אז?

זה לא שייך ממש לקבלה, זה שייך לכוח עליון שרוצה בצורה כזאת בכל זאת למשוך את תשומת הלב שלנו, למשהו שלא נמצא בדיוק במסגרת הטבע הרגיל.

שלי: לפנסים האלו, או לכוחות האלה, יש ממש מחשבה, אינטליגנציה?

אני לא יכול להגיד את זה, זה כבר לא שייך למה שדיברנו. זה מקורות אור שמאירים. ישנם לפעמים גם בכל מיני צורות אחרות, רק נתתי את זה כדוגמה. ולמה נתתי את זה כדוגמה? כי חוץ ממני עוד מאות, ואלפים כנראה, אבל מאות בטוח, שדיברתי איתם, דיברו על זה.

נורמה: אז התופעה הזאת צריכה לעניין את האנושות?

האנושות תמיד נמשכת לכל מיני דברים שלא שייכים לה, לא לדברים רציניים, אלא לכאלה, למיסטיקות. אני לא חושב שזה עניין של האנושות, היא לא יכולה לעשות בזה שום דבר, היא צריכה לעסוק במה שהיא מסוגלת לתקן, את עצמה.

דודי: זה הנושא הכי מעניין.

אין לי דעה ואין לי מה להוסיף על העב"מים האלו. זה כמו הלוך נס בסקוטלנד.

דודי: זה מדע בדיוני, או שזה לפי חכמת הקבלה?

לא, זה קורה, יש הרבה תופעות בטבע שאנחנו לא מזהים אותן לפי הכלים שלנו בחמשת החושים שלנו ובמה שאנחנו יכולים עוד להרחיב אותם. יש תופעות הרבה יותר מזה. אפילו בזמן שאנחנו מדברים בינינו, יש עוד הרבה תופעות בינינו אבל אנחנו לא קולטים את זה.

דודי: ואם אראה פתאום פנסים לאור יום, שיבואו וילכו, אז זה אמור לקדם אותי לרוחניות, לעורר אותי, או זו סתם תופעה?

לא, אני לא יכול להגיד שזה כך. עוד לא ראינו שהדברים האלה גורמים לשום דבר טוב לאנושות. פשוט מופיעים מידי פעם. זהו. אבל כאן השאלה, או שאנחנו מתייחסים אליהם כמו לחייזרים שמגיעים לנו מאיזה כוכב, מאיזה ציוויליזציה אחרת, או שאנחנו מקבלים אותם, ולא חשוב ציוויליזציה כן או לא, כסימנים מצד הבורא, מה הוא רוצה בזה להגיד לנו, להראות לנו. כאן זאת השאלה, איך אנחנו מתייחסים לכל זה.

מאיר: במקביל אלייך עוד הרבה אנשים ראו את התופעה הזאת. אחת התופעות המוכרות ביותר הייתה בארצות הברית, ואני חושב שזה היה מושל אריזונה, ממש נשיא של המדינה, שיחד עם עוד עשרות, או מאות אנשים בו זמנית ראו תופעה כזו. וזה לא אדם שכל כך קל לבטל את מה שהוא אומר.

לפי כל התצפיות שראו אותם ואפילו צילמו, הם מבצעים תנועות לא בליסטיות, כאילו העצמים האלה הם בכלל לא כפופים לפעולה של כוח המשיכה. וזה משהו שאנחנו לא יכולים לתפוס.

נכון.

מאיר: וזה מסתדר לי עם מה שאתה אומר, שמבחינתנו זה איזשהו אור שמתקבל בעיניים הגשמיות שלנו, אולי אפילו הוא לא עצם מסיבי ואולי כן, אבל לא כמו משהו שאנחנו מדמיינים את זה, כמו איזה צלחת מעופפת. אלא משהו שהוא בכלל לא מכיר בכל החוקים הגשמיים שאנחנו רגילים לראות בהם את המציאות. ויחד עם זה הוא כן נתפס בעיניים הגשמיות שלי. אז נשאלת השאלה, איך זה שבצורה גשמית אני רואה משהו, שהוא לא מקיים את כל חוקי הגשמיות שאני רגיל אליהם?

יש עוד הרבה דברים כאלו בעולם. ככה זה. מה לעשות.

דודי: המקובלים כותבים על זה, זאת אומרת יש מקורות שאני יכול לקרוא?

לא. מה יש להם בזה? יש הרבה תופעות בעולם שלנו שהן יוצאות מגדר התפיסה שלנו הרגילה שאנחנו יכולים למדוד, להסביר, לשקול. אז מה? צריכים לעלות למעלה מזה ושם אולי נקבל הסבר. וודאי שהכול ניתן לתפיסת האדם, אבל תלוי באיזה כלים.

נורמה: אמרת שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, בשביל מה זה מגיע ואיך צריכים להתייחס לכל התופעות האלה בצורה נכונה, מטרתית?

שיש משהו למעלה מהשכל שלנו, מהרגש שלנו, ואנחנו צריכים להשתדל לעלות למעלה ממה שיש [בתפיסת] החושים שלנו, בדרך מהגשמיות, מעל מנת לקבל, לרוחניות, לעל מנת להשפיע. ושם בדרך, אנחנו גם נבין מה הסיבה לכל התופעות, כי העולם שלנו לא נגמר במה שאנחנו תופסים, הוא מאוד מוגבל.

(סוף השיחה)