ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 4.2.21 – אחרי עריכה
דודי: אנחנו נפתח בנושא הראשון שלנו על המעצמות המתדרדרות.
חיים: הבוקר אתה דיברת על המצב בעולם, ואמרת שבאמריקה, ברוסיה, בכל מקום ומקום מתגלה יותר ויותר הפירוד בחברה, שקודם לא היה כל כך מורגש ועכשיו הוא כן מורגש. באמריקה שונאים אלו את אלו, ברוסיה שונאים אלו את אלו, יש מקומות שזה עדיין לא התגלה וזה עוד לפנינו, ללא ספק, דיברת על סין, יפן, אירופה, שכולם בדרך לזה. מה הסיבה שכל הסכסוכים האלה מופיעים דווקא עכשיו?
כדי להראות עד כמה האנושות לא נמצאת במצב הנכון וכן זה מתגלה. הרצון לקבל גובר, גדל, תופח ממש, ומתוך זה יש לנו [סכסוכים]. הדוגמה היא ישראל, יש ארבעים מועמדים להיות ראש ממשלה, נגיד, אם תפתח יותר, יהיו לך עוד יותר. איך זה? מתוך שהאגו גדל, הרצון לקבל גדל, רוצה לשלוט ככה זה קורה. ולא יהיה פחות, כך זה יהיה יותר ויותר, עד כדי כך שבאף מקום לא נראה רוגע, שקט וחיבור, כמו שכתוב, ש"שונא אדם יושבי ביתו".
חיים: למה?
למה? כי האגו גדל.
חיים: למה זה לא התגלה קודם?
זו כבר תכנית הבריאה. אנחנו מגיעים למצב שנקרא "הדור האחרון", אז מתגלות באמת השכבות האחרונות שברצון לקבל האגואיסטי אפילו באנשים הרגילים.
חיים: מה בעצם התהליך ברצון לקבל שגורם למשהו להתגלות דווקא בזמן מסוים ולא בזמן אחר, דווקא בצורה מסוימת ולא בצורה אחרת?
זו תכנית הבריאה, אני לא יכול להגיד לך. זה כמו שאנחנו אומרים על הרצון לקבל, שורש, א', ב', ג', ד' שבצורה כזאת הוא מתגלה. אבל אנחנו צריכים גם להבין שהעביות הזאת שמתגלה ברצון לקבל, היא מתגלה בצורה אקספוננציאלית. כמה שאנחנו מתקדמים משנה לשנה קצת, אז קודם זה לא היה מרחק גדול, אבל עכשיו כשאנחנו מתקדמים בציר הזמן, יש לנו עלייה באקספוננטה, פי כמה, זאת אומרת הרצון לקבל נעשה יותר עוצמתי, יותר גדול. כך אנחנו רואים את זה משנה לשנה, מחודש לחודש, עוד מעט באמת יום יום יהיו כחדשים.
חיים: אם זה באמת הולך באקספוננטה, מה צפוי לנו? זה כבר בקצב מטורף, אז מה יהיה עוד שנה, שנתיים?
ככה זה יהיה, יותר יותר ויותר. אנחנו נאלצים להבין איפה אנחנו נמצאים, איך הרצון לקבל ממש מנהל אותנו, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לרסן אותו, אחרת הוא יקבור אותנו.
חיים: אנחנו רואים שכבר הרצון לקבל מפורר את החברות בכל המדינות.
זה הכול לצורך התיקון. הקיום שלנו, למה אנחנו קיימים, לשם מה אנחנו קיימים, עם ישראל, היהודים במיוחד, בני ברוך במיוחד ואתם במיוחד, זה כי אנחנו צריכים להסביר לבני אדם מאיפה נובע כל השינוי הזה, למה בזמננו, בדורנו, מה הוא צריך לעשות, למה הוא צריך להביא אותנו, איך אנחנו צריכים להשתמש בו נכון, כדי לאו דווקא לסבול ממנו, אלא על ידו להגיע לחיים טובים לנו ולכל האנושות.
חיים: יש איזה סף קריטי שמעבר לו כל העסק מתפוצץ, או שהולכים לתיקון או שכל העסק מתפוצץ?
זה הכול תלוי בהפצת חכמת הקבלה, עד כמה נסביר מה צריכים לעשות עם האגו הגובר, המתפוצץ, שממש עלול לפוצץ את העולם. איך אנחנו מקבלים את זה, איך אנחנו מסבירים את זה, איך אנחנו מודעים לזה שהכדור בידינו.
חיים: למה פירוד כזה, התפוררות כזאת אפשר לומר, מופיעה דווקא במעצמות הכי גדולות, ברוסיה, באמריקה?
שם ישנם באמת כל התנאים לזה, האגו הגדול, החימוש, הכוחות הגדולים המנוגדים, החברה שעברה הרבה שלבי התפתחות, כאן קפיטליסטים ושם קומוניסטים. זה לא כמו בסין, ביפן, שזו חברה הומוגנית יחסית, אחידה, שלא כל כך מרגישים, וגם העם מדוכא הרבה יותר. אבל זה יבוא מהר מאוד לכל אומה ולכל לעם, לכל חלק שבעולם.
חיים: בסין למשל, בגלל שזו מדינה נגיד עם אופי שונה, גם אוכלוסייה יותר הומוגנית וגם עם מאוד מדוכא, אתה רואה שם צורה אחרת של התפוררות מאשר ברוסיה ואמריקה?
אני צופה בסין, אמנם אני לא רואה באף מקום, ואני לא יודע מה לפי המחקרים ולפי מה שהם, אבל אני צופה בסין, בהעלאת הרצון האגואיסטי, שיהיו שם הרבה מהומות בין כל העמים הקטנים. בסין יש המון, מאות, לא עשרות אפילו, מאות עמים קטנים, זו מדינה ענקית, והם יתגלו כשונאים זה את זה ולא רוצים שום דבר. דיכאו אותם, לקחו מהם את הדת, ולקחו מהם אפילו את הכתב, כתיבה וכולי וכולי. אנחנו עוד נגלה את זה. אני לא יודע באיזו צורה ובאיזה קצב, אבל כמו מהתחלה לסוף, כך עכשיו זה צריך לעבור מהסוף להתחלה.
חיים: אנחנו רואים שהמהומות האלה, ההתפוררות הזאת קורית באמת כמעט בכל מקום ובבת אחת. אתה רואה קשר בין האירועים האלה?
קשר רק בשורש שלהם. מפני שאנחנו נמצאים בדור האחרון, לכן כל האגו שגדל בכל מקום הוא פותח את עצמו בהתאם למקום. אתה תראה שבאמריקה עוד יהיו בעיות עם האינדיאנים ואני חושב שכבר מתחילות פה ושם להיות, ועם האפריקאים. זה מתחיל כך כאילו שזה שייך ללאומים, אבל נראה לי שאחר כך זה יבוא לכל מיני צורות אחרות של תרבות וחינוך.
חיים: יש מקומות שהסכסוכים הם כאילו פוליטיים, ויש מקומות כמו באירופה, שהסכסוכים הם יותר נגיד סביב הקורונה והסגרים ודברים כאלה. יש הבדלים בין הסכסוכים האלה?
יכול להיות, אני לא כל כך חשבתי על זה כי זה לא חשוב בעיניי. העיקר שכולם ירגישו שבין אחד לשני יש הרבה סיבות להסתכסך.
חיים: ברמה העקרונית בעיניך, אין הבדל אם זה סכסוך פוליטי או סביב סגר או מדיניות ממשלה?
לא. אפשר לדרג אותם לפי הרצון לקבל, אבל זה לא כל כך חשוב, כי כולם צריכים לגלות בכל הסכסוכים האלה שאי אפשר כך להמשיך. ואז להבין שרק למעלה מזה, בחיבור למעלה מזה, אנחנו יכולים להמשיך להתקיים, אחרת מגיעים לסוף.
חיים: אתה אומר שהכול נובע מאותו שורש. מה זה אומר מבחינת השורש שהסכסוכים האלה קורים בכל מקום בעולם בו זמנית?
הרצון לקבל כשהוא גדל, פתאום אנחנו מרגישים בחברה האנושית שבכל מקום, בכל עם, בכל קבוצה, בכל אדם, יש העלאת הרצון לקבל והוא נמצא ממש בחוסר אונים, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו וכן הלאה. מה יש כאן לדבר כל כך.
חיים: אבל בכל אדם ובכל עם יש קצב התפתחות שונה, צורת התפתחות שונה.
לא, זה כבר לא חשוב. אתה חושב שכולם צריכים להגיע לדרגה אחת, אבל הם לא צריכים להגיע לדרגה אחת. יש נגיד שבעים אומות העולם ועוד כמה וכמה לכל סוג וסוג, הם לא צריכים להגיע למישור אחד.
חיים: זו השאלה שלי. למה הרצון לקבל נמצא באותו מצב בכל העולם, ופתאום בכל העולם מגיע שלב שעכשיו צריך להתפרץ?
כי הרצון לקבל הוא כך מסודר מימות העולם, וכך הוא תופח יותר ויותר ומגלה בכל מיני צורות ובכל מיני כוחות שלו קשר ויחס בכל אומה ואומה.
חיים: אני לא מבין, הוא גלובלי, הוא משותף לכולנו הרצון לקבל הזה?
הרצון לקבל הוא גלובלי, הוא דוחף עכשיו בדור האחרון את כולנו כולנו להגיע למצב שכל אחד באגו שלו לא מסוגל להמשיך להתקיים. זה בעצם הסיכום, או הפוך, המטרה העיקרית של הגברת הרצון לקבל, להסביר לכל אחד, לדחוף לכל אחד באף ממש, ש"אתה לא יכול להמשיך עם האגו שלך כמו שנראה לך שאתה כן יכול. אתה לא תמשיך עימו, אתה לא יכול להצליח עימו, אתה הולך למות אדון", כך הרצון לקבל רוצה להגיד לכל אחד. זה יכול להיות מישהו שחי על קרחון בקוטב הצפוני או הדרומי, מישהו שחי באיזה כפר יפני או טורקי, זה לא חשוב, כל אחד כך ירגיש.
חיים: אתה תמיד מבדיל בין מה שקורה בישראל לבין מה שקורה בעולם כולו. אבל גם בישראל וגם בעולם אנחנו רואים סכסוכים לכאורה על אותו בסיס, פוליטי, סביב הקורונה וכן הלאה. אתה רואה הבדל בין מה שקורה בישראל לבין מה שקורה בעולם?
לא. אני לא רואה שיהיו הבדלים גדולים נראים לעין, כי מה שיש לנו זו תוצאה ממה שיש באומות העולם, ובאומות העולם זו תוצאה ממה שיש אצלנו. כי אנחנו אחראים עליהם. אנחנו סך הכול יוצאים מכל אומות העולם, זה לא שאין עם ישראל, יש קבוצה שהתנתקה מכל העמים שבבבל, ולכן אנחנו לא יכולים להרגיש קצת משהו אחרת. אנחנו נרגיש כאשמים בזה, תלויים בזה, הם תלויים בנו והם ירגיש גם כך. אבל בעצם אנחנו נרגיש את השבירה שלנו, את המשבר שלנו בצורה יותר פנימית, עקרונית, אידיאולוגית ממה שהם. כי באמת אין להם כל כך לגלות שהם נמצאים באיזשהו מצב מיוחד באגו שלהם. הם ירגישו שלא יכולים להסתדר, אז מה? מה חדש בזה?
חיים: ומה ישראל תרגיש?
ישראל צריכה לגלות שזה שהיא לא יכולה להסתדר זה בגלל האגו שגובר בה, והיא חייבת לתקן אותו ולדעת איך לעבוד עימו, ולהסביר את זה לכל אומות העולם.
חיים: ולכן אצלנו היחס לסכסוכים האלה הוא שונה, או שלא?
לכל דבר יהיה יחס שונה, לכל דבר, גם לפנדמיה. למה הבורא הכניס לעם ישראל רצון מהר מאוד להתחסן?
חיים: למה?
תחשוב, למה הוא עושה את זה? למה אנחנו עושים את זה לפני כל העולם? זה כביכול לא טוב, למה אתם כל כך רצים קדימה להיות בריאים לפני כולם? זה כביכול לא יפה. ואם אתה עושה אז תעשה את זה בשקט, למה אתה הולך לפרסם את זה בכל עולם?
חיים: באמת למה?
השגחה עליונה כך דוחפת אותנו. אני עוד לא יודע, אני עוד לא רואה את הסוף, אולי קצת, אבל אני לא רוצה לדבר, נגיד שאני לא בטוח. אבל תראה מה שעושים, מה פתאום אנחנו צריכים להיות הראשונים? אנחנו צריכים להיות כמו כולם, נורמליים. לא, אנחנו כבר גמרנו עם כל החיסון הכללי. יש המון מדינות שלפי הכסף וכמות האנשים הן כמונו, לא רחוק מאיתנו, ואצלן אין דבר כזה. יש כאלה שעוד לא התחילו בכלל לחשוב על זה.
חיים: אתמול היה שדר רדיו בנורבגיה שאמר ששמע שבישראל יש אחוז גבוה מאוד של מתחסנים ושהחיסון הוא יעיל והוא מצטער על זה, הוא אמר "הלוואי שהחיסונים לא יעבדו בישראל".
כן, זה ברור, זה נכון. אבל בשביל מה אנחנו צריכים את זה, בשביל מה אנחנו צריכים להיות מחוסנים לפני כל העולם, לדבר על זה, להראות עד כמה אנחנו דואגים לבריאות שלנו ולא אכפת לנו מהאחרים. אתה רואה מה אנחנו עושים.
חיים: כי העולם מסתכל על מה שקורה כאן בעין אחרת מאשר על כל מקום אחר.
אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתגאות בזה שאנחנו כאלה זריזים. העולם מסתכל על זה בצורה הפוכה, שאנחנו כרגיל אגואיסטים יותר מכולם ודואגים רק לעצמנו.
חיים: אנחנו צריכים להתייחס לסכסוכים שקורים כאן בינינו בצורה אחרת מאשר אומות העולם מתייחסות לסכסוכים בתוכם?
כן. אנחנו צריכים לראות את עצמנו גם כסיבה וגם כתוצאה מכולם. אם יש סכסוך בעם ישראל סימן שזה תוצאה מסכסוכים בכל העולם, שבזה שאנחנו לא יכולים לסדר את הסכסוך בינינו אנחנו גורמים לסכסוכים בכל העולם. זה לא חשוב איפה, במיקרונזיה, פולינזיה, אם יש שם סכסוכים בין השבטים בג'ונגל, אנחנו אשמים. אנחנו אשמים, השורש נמצא בכל זאת בנו.
אם זה לא היה כך, אז אומות העולם לא היו מרגישים שאנחנו אשמים במה שקורה להם, לא היינו שומעים שהם מאשימים אותנו.
חיים: אז מה לעשות עם זה?
לתקן את עצמנו. אנחנו לא יכולים להתנתק מהשורש. אנחנו השורש בכל העמים, לכן הם מרגישים קשר, יחס אלינו. ולכן אם נתקן את עצמנו, בטוח שנתקן גם אצלם אותה תופעה.
חיים: הם מרגישים יחס אלינו כי השורש שלנו הוא בכל העמים?
כן. הם לא יודעים על זה אבל הם מרגישים שזה שייך להם. אתה רואה שזה פתאום קופץ אצלם והם לא יכולים, שונאים, לא יכולים להסכים וכן הלאה.
דודי: אם אתה יכול לסדר את מה שאמרת, כי לא כל כך הבנתי. מצד אחד אתה אומר שמהשורש שלהם יש סכסוך, מצד שני אתה אומר שזה בגלל ישראל. אז מה גורם פה, מה השורש המרכזי שמוביל? נראה שכאילו מתכנית הבריאה צריך להתעורר בהם סכסוך בלי קשר לישראל.
אתה למדת חכמת הקבלה פעם?
דודי: מתישהו.
מתישהו. אתה שמעת שיש עביות שורש, א', ב', ג', ד', ואנחנו שייכים לעביות הכי גדולה, ומה שקורה לנו לכן קורה בכולם. אמנם לא מרגישים סיבה וקשר, אבל כך זה קורה. לכן לפחות אנחנו צריכים להגיע להבנה, אמנם אנחנו לא רוצים להרגיש אשמים בכל דבר, אבל אנחנו באמת אשמים בכל דבר שקורה, ואם נתקן את עצמנו, כל העולם יהיה מתוקן. ואין שום אמצעי, אין שום אפשרות, אין שום פעולה אחרת, אלא שהיהודים יתקנו את עצמם. ואז בהתאם לזה בכל העולם, בכל מקום, בכל צורה שיש סכסוך, שבירה, זה ייתקן.
דודי: להבין את תפיסת הסכסוך, האם כל אומה חייבת לעבור סכסוך?
לא. כל אומה חייבת לגלות, לא לעבור. כל אומה חייבת לגלות כל מיני סכסוכים, ליקויים, בעיות. הליקויים האלו הם חייבים להתגלות אצלנו כמו שבגלגלתא עיניים מתגלות כל השבירות והבעיות של אח"פ, וגלגלתא עיניים מצטרפות לאח"פ הזה, מעלות את האח"פ הזה אליהן ומיתקנות, ואז הכול מגיע לשלמות.
דודי: איך מדינה שעתידה לגלות את הסכסוך הזה בכוח, בשורש, צריכה להיערך לזה?
היא צריכה לדעת בשביל מה היא קיימת, למה היא קיימת, איך היא קשורה לכל אומות העולם. את כל הדברים האלה היא צריכה להרגיש כמערכת, שזה בדם שלה, במערכת העצבים, כל האנושות כולה גוף אחד.
דודי: באיזה שלב משתנה המצב באומה שהיא מתחילה להפנות את השנאה שלה לישראל? כי עד שלב מסוים היא מסתכסכת בינה לבין עצמה, ויש פתאום נקודה שהיא מתהפכת פתאום במודעות לישראל. מה זה המעבר הזה, מה קרה פה?
זה מה שמתגלה בה כשהיא מגלה את הסיבה. גם אתה שלומד כל מיני דברים בחכמת הקבלה, אתה לומד ולומד ולא יודע, ופתאום "טיק", אתה מעלה את המודעות שלך, המודעות עולה לאיזו רמה אחרת ואז נעשה יותר ברור. הקשר בין הדברים, זה מה שמתברר. גם כאן זה אותו דבר, קשר בין כולם, וישראל באמצע.
דודי: אומות העולם צריכות לדעת שישראל הם הסיבה, עוד לפני הסכסוך? האם זה מצב רצוי?
הכול צריך להתגלות זה בטוח, השאלה היא מתי זה יתגלה. או שיתגלה בשלבים, כי אומות העולם מרגישות את עצמן בצורה רעה ולכן הן מגלות שזה תלוי בישראל וצריכים לעשות משהו עם ישראל הזו שהיא מקור הרע. או שהן מבינות ומרגישות, עקב זה שקיבלו חינוך של הדור האחרון, וסיפרו להן על זה משהו ואז יחד עם ישראל הולכים ומתקנים את עצמם, כשמעלים את עם ישראל על כתפיהן ועולים להר הבית.
אבל זה תלוי בעבודה שלנו ואתה רואה שזה מתגלה יותר ויותר בכל העולם. אני חושב שעקב הפנדמיה הזאת, אנחנו נגלה שאומות העולם התקדמו בהכרת הרע שיש בעם ישראל, בהכרת הסיבה שעם ישראל נמצא בעולם, וזה יתגבר ויתגלה יותר.
דודי: אתה אומר שישראל זה שורש כל העמים ומוטמע בכל אומות העולם?
כן, כמו שכתוב בנביאים. ואז קמים אומות העולם על ישראל ורוצים להשחית את ישראל וכאן זה תלוי עד כמה שאנחנו נהייה מוכנים, ואז מגיעים למשיח.
דודי: למה השורש הזה של ישראל מתגלה עכשיו בעמים כמו אמריקה ורוסיה ובהמשך סין נגיד ולא בכל מיני מחוזות אחרים?
הם לא מספיק מפותחים, זה דבר אחד ודבר שני, אנחנו צריכים לראות את העמים האלה שנמצאים בצורה מיוחדת. באמריקה יש ממש בבל החדשה, שחורים, לבנים, סינים, אינדיאנים, מי שאתה רוצה, וממש אין לך משהו שלא קיים שם. ברוסיה זה משהו אחר, ברוסיה יש התפתחות אידאולוגית, יותר התנגשות אידאולוגית. באמריקה זו התנגשות יותר כלכלית, אומנם גם זה וגם זה מתבטא בשליטה, כאילו רצון לשלוט.
אבל בכל מקום בעולם יהיו עוד כל מיני אופנים שונים של התנגשות בין הצדדים ובכל מקום יהיה רק דבר אחד, שיאשימו בסופו של דבר את ישראל שהיא גרמה לזה ולא תוכל בשום צורה לשנות את דעתם, ולא משנה עד כמה אתה יכול להיות הכותב המוצלח ביותר.
דודי: אמרת שאמריקה ורוסיה מפותחות יותר, לכן רואים סכסוכים כרגע. מה זה מפותח?
האמריקאים הם מפותחים יותר בכלכלה, בכל מיני מערכות של העולם הזה, הרוסים יותר מפותחים הייתי אומר בכל זאת בהרגשת טוב ורע בצורה אידאולוגית, וככה מתקדמים.
דודי: יתר העמים לא מפותחים?
יש זמנים לכל דבר ודבר, אני לא יכול להגיד מה ההבדל בין איטליה שהיא עוברת עכשיו כל מיני שלבים קשים ושבדיה לא כל כך. קשה להגיד. או אוקיאניה, אוסטרליה, או מדינות בדרום אמריקה. אני לא יכול להגיד, סך הכול יש איזה סדר.
דודי: לפי איזה נתונים אתה קובע שעם, אומה, מפותחת או לא מפותחת?
לא, בכל סגנון וסגנון. זה גם ברמות שונות. אנחנו לא צריכים לראות כל אומה ואומה שהיא נמצאת ברמה אחרת וכך צריך להיות. שבעים אומות העולם בעיקר, הן כולן שונות גם בעביות, גם באופי, גם ביחס בין שכל ורגש בכל אומה ואומה. ולכן אנחנו לא יכולים להשוות אותן באיזה מכשיר, באיזה משקולות שאנחנו מודדים אותן כמה זה שוקל לעומת זה.
דודי: מידת ההתפתחות של עם תלויה בסבל שלו, בהרגשת הסבל הפנימי שבו?
הכול יחסי. אתה שוב רוצה להתחיל להשוות ביניהם ולמדוד אחד כלפיי השני, זה לא הולך בצורה כזאת.
דודי: איפה ישראל בסרגל הזה של ההתפתחות, מה היא נחשבת, היא חלק מהשבעים אומות עולם, היא מפותחת מהן, היא בכלל לא מפותחת?
היא לא חלק משבעים אומות העולם, היא כוללת את שבעים אומות העולם בתוכה והן כולן תלויות בה.
נורמה: איך ישראל לא רק תבין אלא תרגיש, שיש לה אחריות כלפיי העולם? כי בינתיים אנחנו לא מסתדרים אפילו בעצמנו. ויש איזה תפיסה של בועה, שלא אכפת לנו בכלל מה שמעבר לגבולות.
אנחנו לא נסתדר אף פעם בינינו, עד שאנחנו לא נסדר את כול העולם. לא יכול להיות שיהיה לנו סדר ואנחנו נצליח במשהו, אם אנחנו לא גורמים אותו הדבר שיהיה מסודר בעולם. אסור לנו לחשוב על עצמנו, אנחנו קיימים רק כדי לסדר את כול העולם. אנחנו מרגישים רע, בגלל שהרע הזה לא קורה איתנו כמו שזה נראה לעיניים האגואיסטיות שלנו, אלא את הרע הזה אנחנו מרגישים מפני שהרע הזה קיים בכל העמים ואנחנו צריכים לתקן אותו שם ולהביא לטוב. ואז כתוצאה מזה יהיה לנו טוב. רק בצורה כזאת להתייחס לעולם.
נורמה: זה לא הפוך, שקודם כל אנחנו נתאחד בעצמנו ואז יהיה טוב לעולם?
לא נכון. אנחנו לא יכולים לסדר את עצמנו אם אנחנו לא הולכים לסדר את העולם.
נורמה: איך נגיע להרגשה הזאת ולא רק להבנה שכל העולם תלוי בנו?
אני לא יודע, אני בעצמי מתפלא מזה שאתם עדיין נמצאים ברגשות כאלו, שאתם מתבדלים מכל העולם, שאתם לא שייכים לעולם, שאתם צריכים להיות ראשונים או אחר כך, או משהו. זה לא מורגש גם בנו כנראה, שאנחנו לא קיימים בין אומות העולם, שאנחנו רק כאותה כיתה, אותו חלק מכל האנושות שחייב להביא את כולם לתיקון. ובמידה שאנחנו מושכים אותם לתיקון אנחנו תלויים בהם והם מעלים אותנו על כתפיהם לתיקון.
נורמה: אין היררכיה?
כן יש היררכיה, כשאת דוחפת את כולם קדימה ואת האחרונה, זאת ההיררכיה. כמו שאנחנו מתפללים בתפילה על הצדיקים ועל החסידים ועלינו המילה האחרונה.
שלי: במסגרת לימודים של קורס אנטישמיות אנחנו פוגשים המון אנשים ישראלים, יהודים, שמאוד מוטרדים מהאנטישמיות ומתעסקים עם זה מבוקר עד לילה. אבל כשאנחנו שואלים אותם מה הסיבה, למה שונאים אותנו? ולאף אחד אין תשובה.
וודאי שאין להם תשובה, כי הם לא קשורים לשורש. איך יכול להיות שהם יגידו לך מהי הסיבה לאנטישמיות? "כתוב שעשיו שונא את יעקב". ולמה שונא? "היה סכסוך בין שני האחים". ועד היום הזה? איפה היה דבר כזה? זה ממש מיסטי.
שלי: הם ממש מראים איך האנטישמיות התחילה מהרגע שנוצר עם ישראל. ואם אפילו האנשים שעוסקים בזה אין להם קצה החוט, אז מי יכול להבין את תפקיד עם ישראל? איך אפשר לדבר עליו?
אף אחד, גם אתם לא מבינים. אף אחד. צריכים ללמוד את זה ולהפיץ את זה כמה שיותר, להרחיב גבולות ההפצה ולאט לאט זה יחדור. אנחנו הדור הראשון שמדברים על זה בצורה כזאת גלויה ואמיתית, למרות שבעצמנו אנחנו עדיין לא מרגישים את העניין הזה עד השורש.
שלי: מה אנחנו צריכים להרגיש, איזה איבר רגשי לפתח בשביל להתחיל להרגיש את התפקיד שלנו?
שהוא תלוי בך ותלוי בי איך אני הולך להסביר ומה אני מסביר ואיך אני אצליח להסביר את מטרת הבריאה, את תיקון הבריאה. שהאנטישמיות זה גילוי הכוח האגואיסטי בעולם שלנו, ואם אנחנו רוצים לתקן את העולם, אנחנו צריכים לבדוק את זה לפי היחס ליהודים. כי היהודים זה לא היהודים היפים שאנחנו רואים, אלא יהודים זה אלו שנמשכים לחיבור, לאיחוד, ועד כמה שאנחנו נממש את החזון הזה, אז אנחנו נתקן את עצמנו ואת כל העולם וכולי.
צריכים להסביר את כל הדברים האלה, לתת להם עטיפה כללית. שיהיה ברור, שלא יהיה כאן סתם איזה משפט, שם איזה משפט ואז אין בזה שלמות ואז לא מרגישים בזה את השיטה, את המדע, אלא אמרת כמה מילים יפות, נכון, אבל השארת כל כך הרבה זנבות שאין לך כיסוי לזה ולכן לא מקבלים את התיאוריה שלך בצורה שלמה, אמיתית.
שלי: אתה מדבר על זה שהאנטישמיות מושרשת בתוך האנושות ושהתפקיד של היהודי מושרש ממש בתוכם. באיזה שלב היהודי מתחיל להרגיש את התפקיד שלו?
מתי שמקבל דקירה בישבן.
שלי: ואז הוא ממש מרגיש שיש לו תפקיד או שהוא בורח כמו כלב?
יהודי הוא אותו בן אדם רק שיש לו רצון אגואיסטי מוגבר, ובהתאם לזה הוא מגיב.
שלי: איך פתאום היהודי מתחבר לעומק השורש שלו ואומר "יש לי תפקיד, כל העולם מחכה לי", איך זה קורה לו פתאום פנימית?
לזה צריכים שני כוחות, כוח אחד של הרע, שהוא ירגיש שיש לו בעיות, צרות והן נצחיות, הן לא יעברו מהעולם, מצד אחד. מצד שני שישנה שיטה שמסבירה לו מאיפה הצרות והבעיות ואיך להימנע מהן. ואז הוא מתחיל בצורה אגואיסטית להתעניין ולהרגיש שיש לי כאן אולי פתרון, מפתח שאני יכול לפתוח את כול הניגוד הזה, את הבעיה הזאת שהיא קיימת ולוחצת עליי כבר אלפי שנים. את זה צריך כל אדם ואדם להרגיש, שיש לכם מפתח לבעיה הזאת. ואז כשהוא קורא משהו, הוא קורא על דברים אמיתיים, ולא שאת כותבת להם על זוגיות ועל כל מיני שטויות כאלה.
שלי: מה יכול לגרום לישראליים להבין? זה נשמע שהם החיילים האמתיים של הדבר, לא יהודי הגולה, שאצלם התפקיד יושב הכי חזק.
אף אחד לא יגרום שום דבר, ואף אחד לא יעשה שום דבר במקום אותו אדם פרטי ששומע וקורא ורואה מה שאנחנו מדברים. אף אחד לא יעשה את זה. זה לא שאפשר להזמין צבא ומישהו יעשה ומישהו ידבר. אנחנו בעצמנו, כל אחד לעצמו.
שלי: אתה רואה שמי שממש את התיקון זה קודם כל עם ישראל שיושב בישראל?
כן. לאחרים אני לא מתייחס. אני מתייחס רק לבני ברוך שהם יבינו מה התפקיד שלהם, גם אלו שיושבים כאן וגם אלה שיושבים בכל העולם, יהיו ביניהם כאלו שיקבלו את זה בצורה רצינית.
שלי: אז כרגע אנחנו צריכים ללכת עם הראש בקיר ולטפטף לישראלים על לב האבן שלהם את נושא האנטישמיות ותפקיד עם ישראל, מתישהו אתה אומר זה יפעל בהם.
זה לא נקרא עם ראש בקיר, זה נקרא באמונה השלמה.
דודי: אני רוצה לשאול על ישראל. בישראל למרות התחלואה הגבוהה מתחילים לראות את סוף הסגר, מדברים על פתיחה הדרגתית של מערכת החינוך, של מקומות העבודה והמסחר.
כבר תיקנו את הווירוס הזה?
דודי: לא.
פשוט נמאס לנו לשבת בבית.
דודי: נמאס לנו וכנראה גם צריכים.
למה זה נגמר? אנחנו הגענו לתוצאות שאפילו אם יוצאים לרחובות, פותחים את כל העסקים, יותר גרוע לא יהיה, לפחות, כן?
דודי: כך אומרים הראשים.
לראשים אני לא מאמין, הם פוליטיקאים, לא אכפת להם שימותו כמה אלפים העיקר שהם יעלו בסולם השליטה שלהם. קודם כל אני לא שמעתי שכבר רוצים לגמור עם הסגר, במה זה טוב?
דודי: רוצים כבר ביום שישי הקרוב להחזיר את המשק בחזרה, מיום ראשון את מערכות החינוך. שלושה מיליון וחצי ישראלים חוסנו, אז קדימה, אפשר להתחיל להפשיל שרוולים.
מי יכול להוכיח שעקב זה לא תהיה לנו שוב התפרצות הקורונה? הם עשו על זה איזה מחקר, הם בטוחים, יש להם מספרים ביד, מה יש להם? איך אפשר לשחק כך עם האוכלוסייה, כמה אנשים סך הכול יש בישראל? אני לא מבין את היחס הזה. איפה כתוב בצורה רצינית שיש הצדקה למה שהם מחליטים. הם מחליטים הכול לקראת הבחירות, מה שטוב להם, אבל לנו לא אכפת מהבחירות, אכפת לנו מהבריאות שלנו. אני באמת בטוח שאני משחרר את הילדים שלי לבית ספר, אני ואשתי הולכים לעבודה, נכנסים לכל מקום, הסגר נגמר, חוזרים לחיים נורמליים, ואנחנו בטוחים? אני לא רואה את זה לפי המספרים של משרד הבריאות מה שקורה עם כל החיסון הזה, אני לא רואה שיש לזה מספרים לשמחה, כל שכן לשבירת העוצר הזה, הסגר. תסביר לי.
דודי: אתה צודק. קודם כל עוד לא קיבלו החלטה כזאת.
לא אכפת לי ההחלטה שלהם, אכפת לי היסוד שעליו הם רוצים להחליט. אני נמצא כאילו תחת שליטת המשוגעים, שהם עושים מפני שטוב להם ככה, טוב להם, כך נראה לי. שייראו מספרים, שייראו משהו, הם צריכים להוכיח לקהל שזה דבר רציני, דבר אחד. דבר שני, הם צריכים להוכיח לקהל, אמנם גם הקהל יחד איתם רוצה לברוח מכל הסגר, אבל שיש להם על מה לסמוך, שבאמת לפי המספרים, לפי כל הדעות, אנחנו בזה לא נקבל היזק, לא ניפול.
אחרת מה תעשה, שימותו עוד מיליון אנשים? זו יכולה להיות קטסטרופה, יותר גרוע ממלחמת העולם כלפינו. איך אפשר כך לעשות? אני לא רואה שום יסוד להחלטה כזאת, חוץ מגסות להשתמש ברצון של האדם הקטן לצאת מהבית ולהתחיל לעבוד וללמוד ולחיות כמו שהיה בצורה הנורמלית. אני רואה שמשתמשים בזה לטובתם, להוכיח לפני הבחירות שהכול בסדר. ואחר כך מה יהיה, איפה ההוכחות? אני לא חושב שזה מוצדק.
דודי: חשוב להגיד שמשרד הבריאות היה מעדיף להאריך את הסגר לעוד מספר שבועות, אבל עקב לחצים מהעם, בגלל הכלכלה, ילדים בבית.
תגיד לי בבקשה, אם זה או שימותו או שיחיו בצורה יותר צנועה, מה עדיף? אני בטוח שההורים שלך והסבים והסבתות חיו ברמה אחרת ממה שאתה, והם חיו, אלפי דורות חיו ולא נורא. איך יכול להיות שאנחנו נעשה את זה, בפרט לילדים שלי, איך אני אתן להם לצאת מהבית לבתי ספר, לרחובות, ללכת לכל מיני חוגים ומה אחר כך, לכל אחד תהיה מכונת הנשמה בבית?
דודי: הבעיה היא שקבלת החלטות מונעת משיקולים אגואיסטיים כאלה ואחרים. מה עושים במצב כזה, זה לא עניין של בריאות, לחצים, איך יוצאים ממצב כזה? כי בסוף אנחנו תלויים בהחלטות האלה.
אני לא יודע. אתם מנהלים את הקהל, אתם הכתבים. ההשפעה על החברה נמצאת בידיים שלכם, תנסו.
דודי: לאן כן לכוון את הקהל?
להוכחות. אני אבא, אני אימא, אני סבא, אני רוצה לדעת מה קורה עם המשפחה שלי, עם הילדים שלי, עם הנכדים שלי, איפה ההוכחות שאתם רוצים כך לעשות. פעם זה היה משהו אחר, לפני כמה חודשים, ראינו שהילדים כאילו לא ניזוקים, היום לא.
דודי: 6000 תינוקות חולים הבוקר.
אתה מבין, תינוקות, זאת אומרת מכל הגילאים, מאפס. עוד מעט אתה תתחיל לגלות את זה כבר בעוברים, ברחם של אימא. מה לעשות, איך אפשר לתת לזה לקרות? בגלל שאני רוצה להרוויח בבחירות, על זה מדובר? לאנשים כאלה אנחנו רוצים לתת לנהל את המדינה?
דודי: למה הסגר לא באמת הוריד את התחלואה. כי אנשים לא מקפידים על הכללים, זה בגלל המוטציות?
על זה אתם צריכים לדעת ולכתוב, שזה לא הפתרון. אבל לפחות אתה בזה מונע התפרצות ממש גדולה של התפתחות הקורונה. אתה מחזיק אותה באיזו צורה מלאכותית קיצונית, ובינתיים אתה צריך מהר מאוד להסביר לעם עוד ועוד, שכולם ידעו שאתה מדבר על החיבור בין כולם למעלה מהפירוד שזה הפתרון, שזו התרופה.
דודי: שלושה וחצי מיליון ישראלים חוסנו, אין עוד מדינה שחוסנה בסדר גודל כזה.
זה סתם, מה זה חוסנו. במה החומר הכימי יעזור לך אם אתה צריך לתקן את הדברים בצורה רוחנית, בהתקרבות זה לזה? הכניסו לי זריקה בכתף, וזה יעזור לאגו שלו להתקרב לזולת? על מה אתה מדבר, תיקון אמיתי הוא קרבה לזולת. זה נקרא "חיסון"? זו עבודה בעיניים.
דודי: בריאותית זה לא מקל על הגוף, על המגיפה, על המחלה?
אנחנו צריכים לעשות כי "ניתן לרופא רשות לרפא". אבל אחרי כל זה אתה צריך להגיד שכל הדברים האלה גם נכנסים בחשבון העליון. וזה לא יעזור בסופו של דבר, לא יעזור לנו להיות יותר בריאים, לא יעזור לנו לראות שהעולם הולך להיתקן על ידי איזו זריקה.
דודי: מה הטבע רוצה להראות לנו בזה, שאנחנו לא מסוגלים לנהל תהליכים ומערכות?
לשמוע מה שאתה, דודי כותב, ולנהל את עצמנו לפי זה.
דודי: ודודי יכתוב להם שיש תכנית עליונה של הטבע, ושהיא?
זו כבר האמנות שלך איך שתכתוב, בהתאם לכמה שהם מסוגלים להבין, ובסגנון שהם מסוגלים להבין.
דודי: נגיד אדם יבין שיש תכנית, שאנחנו חיים בעולם אינטגרלי. ושעל המין האנושי להתאחד להיות "כאיש אחד בלב אחד".
לא. אם תכתוב ככה זה לא שווה.
דודי: עכשיו אני אומר בקיצור את הדברים.
נו אז מה?
דודי: ומה אז? נגיד והוא יבין את המסר.
תטפטף. חינוך זה נקרא שמטפטפים טיפה, טיפה. ככה כל הזמן מכניסים למוח שלו ידיעות כאלו, מסבירים מכל מיני צדדים. מצורת בניית העולם, החברה האנושית ומה שכתוב בתורה, בכל דבר ודבר מסבירים את הדברים האלה, עד שהוא מבין שיש פה בעיה. מצד אחד יש לנו בעיה עולמית המגיפה, מצד השני יש לנו שנאה עולמית, האנטישמיות, ומצד השלישי יש לנו סתימה לכל אחד ואחד. לכל אחד ואחד, להסביר להם את כל הדברים האלה יותר ויותר. אני לא רואה שאתם כותבים את זה בצורה כזאת, יש לכם תפיסה כל כך צרה, אני לא יודע, והזמן לוחץ.
שלי: דברנו בתחילת השיחה על כך שכל אחד שונא את השני, עוד יותר ועוד יותר בתוך כל עם. אמרת אפילו "שונא איש יושבי ביתו" איך בתוך השנאה שמתרבה, האדם יצליח להתחבר כדי להירפא מהמגפה? איך נצליח להתנהל בין שני הכוחות האלה?
בשביל זה בא החינוך, ההסברה. שמסבירה לו לא ברמה הרגשית, איפה שהוא שונא את השני וברמה הגיונית, ברמת החוקי הטבע, העתיד, כי אחרת הוא לא מצליח להבין. ויכול להיות שהוא לא מסכים, אבל אם האנשים הקרובים לו יסבלו, אז כבר אולי אכפת לו, או לא אכפת לו.
שלי: האדם צריך שישבר בתוכו משהו כדי שהוא יסכים להשתנות?
זה לא מספיק שרוצים לבטל את הסגר? אם היו מבטלים אותו באיזה שבט באוסטרליה, אז כאילו לא אכפת לי, הכי כמה אני חושב עליה? נניח אני כאדם רגיל. אבל אם אני רואה שעושים את זה כבר אצלנו, בישראל? באף מקום לא עושים דבר כזה. באף מקום לא הולכים כל כך קדימה ועושים פעולות הפוכות מזה, אלא ממש רק כאן.
שלי: למה דווקא כאן?
כי אנחנו מקור הבעיה.
שלי: אז אנחנו עושים טעות על טעות? אנחנו הכי גרועים?
בטח. למה את מדברת בצורה כזאת, כמו ילדה קטנה. אין לך עם יותר טיפש מעם ישראל, אם הוא לא קשור לתורה. ולכן הם עושים כך, תראי מה הם עושים ביניהם, בממשלה, בכל מקום, תראי מה קורה. מלכתחילה כדי להתגאות, מחסנים ואומרים תראו כמה זריקות רכשנו, תראו לכולם איך נתנו לכולם את החיסון. ועכשיו מה אנחנו צריכים להגיד? תראו לכולם כמה החיסון לא עזר, והוא ממש ושווה לתחת?
למה, מה קורה? למה את זה אנחנו לא מפרסמים בצורה רחבה כל כך ? שהחיסון לא עוזר. איפה אותה חברת פייזר שמוכרת את התרופות. מה קורה לה, מה קורה לנו עם כל ההחלטות האלה? ועכשיו חוץ מזה מבטלים את הסגר, למרות שהוכח שהסגר והוא האמצעי היחידי הבטוח שקצת הוריד את התחלואה, את המעבר הזה, שהווירוס לא יקפוץ מאחד לשני.
שלי: בדיוק אתמול התפרסמה כתבה גדולה. מומחה למגיפות אמריקאי אומר שההוריקן של המוטציות עוד לפנינו, שזה לא נגמר בחיסון.
ודאי, ודאי שלא.
שלי: איך העם צריך להתייחס לכל המשחקים האלה שמשחקים בו. הוא צריך להיות חזק ולהגיד, אנחנו נשארים בבית, אנחנו שומרים על עצמנו. מה הגישה הנכונה?
אני לא הייתי נוגע בבחירות, כמו שדברנו קודם, ולא באישים שאחראים ומחליטים בצורה טיפשית כזאת לבטל את הסגר. רק הייתי מסביר שבזה אנחנו לא מגיעים לירידת החולים, אלא ההיפך. שמספר החולים והגיל שלהם מתרחב לכיוון הצעירים יותר, אפילו לתינוקות. בזה הייתי משתמש כדי להסביר מה התרופה הנכונה, ומה הווירוס הזה רוצה מאיתנו.
שלי: מה המסר המרכזי שהיית רוצה להעביר לעם ישראל מתוך מה שדברנו עכשיו?
חיבור. כמו שמלכתחילה אברהם דיבר אל העם, ואין תרופה אחרת. אם רוצים להתקיים, נצטרך להגיע לחיבור בינינו למעלה מהשנאה.
דודי: אני רוצה להבין. מה שקרה לעם ישראל בשנה של הקורונה, אפשר להגיד שהבורא הרים אותנו לעיני כל העולם. להראות שאנחנו מדינה מתקדמת, מתחסנת, חזקה כנגד המגיפה. וכל זה כדי לראות שאין לנו את הכוחות, אין לנו יכולת ארגון, ניהול? מה הדוגמה שקורית פה לעיני העמים?
אני לא יודע אם עכשיו הם מסתכלים על קורונה, לא קורונה בהתאם לחיסונים שלנו וכן הלאה. רמת האנטישמיות עולה, היחס אלינו מתחיל לעלות, לא כמו שהיה בתחילת הקורונה, עכשיו הוא מתחיל שוב לגדול, להתגבר ואנחנו נזכה לגלי אנטישמיות כאלו. גם המאבקים האלה בארצות הברית בין הרפובליקנים ודמוקרטים כבר נגמרים.
ולכן במקום הדמוקרטים והרפובליקנים, זה יהיה שוב בין היהודים לאנטישמים, אתם תיראו מה יקרה שם, תיקראו ותראו מה יש ברוסיה בקשר לכל הסכסוכים שיש שם, ואת הכול יתפרו על היהודים, בסופו של דבר היהודים יהיו אשמים וזה במסווה.
זאת אומרת זה מפני שאנחנו לא נלחמים נגד הקורונה, ולכן כל מה שלא טוב, הם שוב ושוב שופכים עלינו. אבל אנחנו היהודים, צריכים לראות בקורונה הזדמנות, דווקא הזדמנות שבחיבור בינינו אנחנו יכולים להראות לעצמנו ולכל האנושות מהי התרופה היחידה האמיתית נגד הווירוסים האלה, נגד כל הרע שבעולם.
הווירוס האמיתי זה האגו, הרצון לקבל הגדול שלנו שמתגלה בכל האנושות. ולכן אם אנחנו חושבים שזה יעבור עוד מעט, זה לא יעבור, אלא יהיה הרבה יותר גרוע. יתגלו סימני אגו עוד יותר גדולים, עוצמתיים, במקום וירוס הקורונה יתגלו עוד ועוד ולא רק מוטציות כאלה או אחרות, יהיו מצבים שאי אפשר לתאר. והכול דורש רק תרופה אחת, רק חיבור בינינו. ולכן אתם צריכים להסביר את זה בכל השפות, בכל האפשרויות, שרק בהתקרבות איש לרעהו אנחנו יכולים לעצור את המגפה ולמנוע התפתחויות יותר גרועות.
נורמה: קיבלנו בפורומים כמה תגובות לגבי המאמרים, אפילו אם אנשים מקבלים את המסר מבינים שחיבור זה משהו חשוב, הם לא רואים שזה מציאותי. והשאלה למה זה קורה בצורה כזאת שהטבע נותן לנו מכות חזקות?
הם צודקים האנשים האלה שמבינים שזה לא מציאותי, אבל אם כולנו נבין מצד אחד שאין ברירה, אנחנו חייבים להיות מחוברים, שרק בזה תלוי העתיד הטוב שלנו ומצד שני אנחנו נהיה בטוחים שהחיבור הזה שאנחנו רואים, רק הוא יכול להציל אותנו, אנחנו לא יכולים להשיג אז אנחנו נמצאים גם במשבר האמיתי, שאני חייב לעשות את זה להשיג את זה, לממש, לבצע, לרכוש ואני לא מסוגל, אז מההרגשה הזאת שלא נברח ומהצעקה הזאת שלא נסתום את עצמנו, זה יביא לנו את הגילוי האמיתי של התרופה למצבנו, וזה חיבור. על כל הפשעים כל השנאות והבעיות יתגלה כוח החיבור, "על כל פשעים תכסה אהבה". וזה יתגלה מהטבע.
נורמה: בשיחה קודמת אמרת שהכול קורה במהירות יותר ממה שציפית ויש הרגשה שזה כמו שלא נותנים לתינוק סטייק, הוא עוד לא מסוגל לקבל את המנה הזאת, אז אותו דבר אנחנו מקבלים פנדמיה בעוצמה כזאת ועוד לא התאוששנו ועוד פעם ועוד להיכנס לעוד בעיות עוד משבר, אז למה הפער בין חוזק המשבר, הקריזה, לפתרון? יש איזה דיסוננס בין שניהם?
לא הבנתי מה הדיסוננס הזה. מה, המשבר לא מספיק גדול כדי להביא אותנו לרצות חיבור?
נורמה: כן יש איזו מכה והיא לא מספיק מעוררת אותנו.
אז אנחנו צריכים לדבר על זה, אם לא, אז אנחנו ניתן למכה להתפשט יותר ויותר ונקבל צורות כאלה שזה ממש לא טוב. אנחנו, אסור לנו לחכות לזה. בזה אנחנו ככתבים כמשפיעים ואנחנו חייבים לבצע את זה, אין חוץ מאיתנו.
אני רק רציתי לשאול אתם מחטטים שם בכל מיני אתרי אינטרנט בחומר, יש עוד אנשים שכך מדברים?
דודי: כמונו, כמו המסר שאתה מתאר לנו?
כן.
דודי: אני לא נתקלתי, בצורה כזאת ממש לא. יש כאלה שאתה יודע, רומזים אתה יודע בחצאי משפטים הייתי אומר, בחצאי רעיונות, אבל אף אחד לא מדבר בצורה כמו שאנחנו מדברים כלפי המגיפה.
חיים: שהמגיפה קורית בשביל להביא את העולם לחיבור, משהו בסגנון?
כן.
חיים: אני לא ראיתי משהו בכיוון.
ועל תפקיד ישראל בזה?
חיים: לא, רק מאשימים את ישראל שהיא גרמה לזה אבל לא מעבר לזה.
זה ברור.
דודי: מתארים את המצב, כן, אבל את הפיתרון כמו שאנחנו מציגים, לא. יש חוגים מסוימים שקושרים בין פעולות מסוימות וכולי כדי לעצור את המגיפה.
ומה הם חושבים, איך לעצור?
דודי: אתה יודע, יש חוגים דתיים שמציגים שצריך לעשות פעולות כאלה ואחרות.
ברור.
חיים: מה שאני רואה, זה רק שאנשים מחכים לחיסון ומפחדים מהמוטציות. זה בעיקר המצב שלהם, שתהיה מוטציה שהיא עמידה לחיסונים.
אז תכתבו על זה שלא יעזרו לנו החיסונים, למרות שצריכים לעשות, כי מצד אחד זו פעולה קבוצתית, צריכים לעשות, אין ספק שבאיזו צורה זה עוזר, אבל מהצד השני אם אנחנו לא משלבים את זה גם עם החיבור בינינו, זה רק גורם להידרדרות. אבל אין ברירה, חייבים גם זה לעשות וגם זה לעשות.
חיים: כותבים, אנחנו כתבנו בעצם מההתחלה, מאז שהתחלת לדבר על זה, כשהמגיפה רק התפרצה, כבר אז התחלנו לכתוב על זה, כי זה מה שאמרת. עלתה פה שאלה, שבעצם מה שאנחנו עושים עם כל המאמרים האלה, זה פיזור ידע, אבל אם רוצים לחנך עם, אז זה תהליך.
כן.
חיים: האם פיזור הידע הזה, זה תהליך חינוכי או שצריך פה משהו אחר?
תשתדלו לשחרר איזו מנה קטנה של ידע כל פעם, שמתוך זה אנשים ילמדו. אנחנו נמצאים בזמן שאנשים לומדים מהתקשורת.
חיים: כי בינתיים אנחנו לא רואים איזשהו שינוי, אמרו לנו שזה רעיון הזוי בהתחלה, ואומרים לנו שזה רעיון הזוי גם היום, כאילו לא ריאליסטי.
אבל הם קוראים את זה, אז נכללים מזה, וחוץ מזה אפילו אם לא קוראים, גם בכל זאת נכללים, שזה יוצא לעולם, כבר טוב.
נורמה: התהליך הוא יותר אטי מהמהירות של המכות, אולי זאת השאלה שרציתי לשאול קודם, ואני מנסה להעביר.
כן זה נכון, אבל מה לעשות שאנחנו לא מספיקים להסביר להם בצורה מדויקת, נכונה, אפקטיבית, שהתרופה נמצאת בידינו, רק לא רוצים להשתמש בה. אנחנו צריכים בכוח, ממש בכוח, להשתדל להתקרב זה לזה, לא פיזית אלא נפשית, פנימית, בחיוך מרחוק מה שנקרא. אנחנו חייבים לחשוב טוב על כל אחד ואחד, במיוחד על כל יהודי ויהודי.
דודי: אני רוצה לשאול את השאלה של נורמה, לנסות לשאול אותה מעוד זווית, איך שאני מתרשם, כאילו המשבר הזה הוא כמו איזה מגה פיגוע, כמו איזו רעידת אדמה גדולה שקורית, ומגיעים הרבה צוותי חילוץ להסביר, לרפא, לסדר, וכאילו אנחנו כוח קטן. אתה אמרת "תסבירו, תסבירו", זה ביחס כאילו, הטבע יותר חזק מאיתנו, המשבר גדול יותר מיכולת ההסברה או התרופה, או הריפוי שיש פה. כאילו זה לא יחסי העסק הזה.
בוא נעשה משהו אחר. אנחנו בסביבות כמה אלפי אנשים בבני ברוך, אתם יכולים לקשור את כולם לפעולת ההפצה? שכל אחד ישתדל לפזר את הכתבים, המאמרים שלכם, אבל כאלה שמתאימים לקהל הרחב, שכל אחד יפזר את זה איפה שהוא יכול.
דודי: יש מערכות עצומות, באמת, אני מתבייש שאנחנו יושבים פה, אבל יש המון חברים וחברות שיושבים ועובדים כל היום ברשתות, ובכל אפשרות ועושים המון עבודה, מפיצים, אבל עובדה, אבל עדיין המכה גדולה יותר, זאת אומרת אנחנו לא רואים שאפשר לגשר, לכסות עליה, או שלא צריך בכלל לחשוב על זה.
נעשה, נמשיך בפעם אחרת. בינתיים נראה מה שהבורא יסדר לנו. יום ליום יביע אומר חדש. בהצלחה, אבל לא להתייאש, העבודה לפנינו. כל טוב.
(סוף השיחה)