רק להתבטל לבורא
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.03.25 – אחרי עריכה
דודי: נשמע שהאדם הוא כמו איזה קרש, דיקט על מים, הוא עולה, הוא יורד, לפי מה שהבורא עושה איתו, וחוץ מלהתבטל לבורא, לכל מצב שהוא נותן לו, אין לו מה עוד לעשות, רק להיצמד למה שהבורא רוצה עכשיו, זהו.
זהו, כן.
דודי: למה הוא נותן לו ירידה או עלייה, זה בכלל לא משנה לאדם, הוא לא עושה חשבון.
אסור לו לעשות חשבון.
דודי: אסור לו. עליו לקבל כל מצב שהבורא רוצה ולהידבק בו.
כן.
שמעון: יש מאמר שנקרא "ממעשיך הכרנוך", מה זה אומר "ממעשיך הכרנוך"?
מהמעשים של הבורא האדם מתחיל להכיר אותו, וכך מגיע לקשר.
שמעון: אי אפשר לבטל שום דבר, אלא רק ללמוד מה הוא עושה לנו, ממש.
כן.
דודי: איך אתה מתבטל לפעולות שלו, איך אתה מתבטל לבורא, מתבטל ממש?
אתה מסכים לקבל את מה שהוא שולח לך.
שמעון: האם בכל מצב הוא רוצה ללמד אותנו, לגדל אותנו אליו?
כן.
שמעון: אנחנו ממש כמו ילדים קטנים, תינוקות, והוא רוצה עוד ועוד לגדל אותנו.
נגיד שכך.
דודי: איך אתה מתבטל אליו? מה נותן לך את הכוח להתבטל אליו ולהסכים להיות בהכנעה מוחלטת, להיות שפוט שלו?
אתה מקבל את הדברים האלה כך שהם מגיעים ממנו, ולכן אתה מתבטל.
דודי: איזה כוח יש לך להיות כל הזמן בזה ולא ברגעים של קיצון, להרגיש שמישהו פה מנהל אותך? איך אתה כל רגע נכנס לזה, מתבטל ולא מפסיק להתבטל?
כן.
דודי: איך אתה מחזיק את עצמך כך?
כי זה מגיע מהבורא.
שמעון: הבורא נותן לנו טבע הפוך לגמרי, אנחנו רק רוצים לקבל. איך לקדם את זה כשאנחנו כל הזמן נגד הדבר הזה לפי הטבע האגואיסטי שלנו?
זה העניין, שמה שהוא נותן אני מוכן לקבל ללא שום ביקורת.
דודי: ישבנו לפני כמה שעות יחד בפארק, קראנו מקור, דיברנו, התחברנו, נתנו לו נוכחות בינינו, ואז במידה מסוימת קל יותר להרגיש את זה, לדבר על זה, לחשוב על זה, אני לא יודע אם להרגיש, אבל לחשוב לכיוון. ועכשיו אנחנו עוד פעם מדברים, ושוב מתחילים להחיות את זה בינינו. אבל אם לא, אז איזה כוח יש לאדם להתבטל? הוא חושב שהוא עושה משהו, ממציא לעצמו פסיכולוגיות משלו לכל מיני מצבים.
זה הבורא נותן את המחשבות האלה, ואתה חייב כנגד זה להתבטל.
רואי: מה זה להתבטל לבורא? מה בפועל האדם עושה שנקרא עבורו שהוא התבטל לבורא?
האדם מקבל אותו בכל צורה שהוא עושה לו.
רואי: חוץ מלקבל פנימית את זה שהבורא עושה עליו את מה שהוא עושה, האם האדם צריך לפעול בצורה אחרת, או שהוא פשוט ממשיך לפעול?
זה מספיק.
רואי: העיקר להצליח לקבוע שמה שקורה איתי זה הבורא עושה איתי.
כן.
ולאד: ומה האדם לומד מהבורא מכל רגע שהבורא מציג לו?
שהבורא עושה עימו מה שהבורא רוצה, והוא רוצה לקבל את זה כך.
ולאד: כי זה לטובתו של האדם.
כן.
דודי: אבל יש פחד שאם הבורא עושה הכול ואני רק צריך להתבטל אליו, אז אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה, בגוף, בחיים, ולהאשים את הבורא, כי הוא הכניס אותי למצב הזה. כביכול אין לי כאן מקום, אני לא צריך לעשות שום הגנה, כי אלו מצבים שאליהם הבורא הכניס אותי.
הוא נותן לך מקום שבו אתה צריך להתבטל, נקודה.
דודי: האם גם במצבים ההפוכים לגמרי, גם במחשבות ההפוכות לגמרי שמגיעות אליי?
כן.
שמעון: האם זה רק להתבטל אליו ולהסכים שכל מה שהוא עושה זה לטובתי, או גם ללמוד למה הוא עושה לי את הדברים האלה?
זה לטובתי שאני צריך להתבטל.
דודי: במה אנחנו יכולים לעזור זה לזה להתבטל לבורא?
בדוגמה.
דודי: איזו דוגמה? הרי זה יחס פנימי. מה החבר מקבל ממני?
דוגמה, ככל שאתה יכול לתת דוגמה חיצונית.
רואי: מהי ההכנה מצד האדם שהוא יצליח לקבוע שמה שקורה איתו הבורא עושה?
שלא חשוב מה קורה לי, הכול בא מהבורא, אין עוד מלבדו.
רואי: זה היחס שצריך להיות. אבל מצד האדם, באיזו הכנה הוא צריך להיות? איך הוא צריך לפעול כדי שכך הוא יגיב? איך הוא צריך לפעול כדי להגיד שמה שקורה איתו זה אין עוד מלבדו?
להיות מוכן לזה.
רואי: זאת השאלה שלי, מה זה נקרא להיות מוכן לקבוע שאין עוד מלבדו?
שמה שקורה זה הכול מהבורא. אותו דבר, חוץ מזה שאין עוד מלבדו.
רואי: האם אתה משכנע את עצמך בזה?
אתה רגיל להיות בזה.
רואי: האם אתה מתפלל כך לחיות, זאת התפילה שלך, "אני רוצה לחיות באין עוד מלבדו"?
כן.
ולאד: ובעשירייה, כשאנחנו מתבטלים אחד כלפי האחר, האם זה עוזר לנו להיכנס למצב הזה של אין עוד מלבד?
אנחנו חייבים בכוח להיכנס לזה.
ולאד: כל אחד מתבטל כלפי האחר, וכך נגיע לאחד.
רואי: בשביל מה הבורא צריך שהנבראים יקבעו שאין עוד מלבדו?
כי זו אמת. אז הם נעולים עליו, ובסופו של דבר משיגים אותו.
דודי: האם זה עושה לבורא נחת רוח?
כך צריכים להאמין.
דודי: אז איפה העצמאות של האדם?
להגיד שאין עוד מלבדו.
דודי: חוץ ממני יש רק עוד אין מלבדו, וזו נקודת העצמאות שלי.
כן. זו העצמאות של האדם, לקבל את הבורא בכל מיני מצבים וזמנים.
דודי: כשהבורא שולט על האדם, ואדם מתחיל להרגיש שהוא שולט עליו, האם מזה הוא מתחיל לקבל הנאה?
כן.
דודי: קשר עם הבורא, האם יש בזה הנאה, תענוג?
הנאה לבורא.
דודי: לבורא. ומה עם האדם?
גם לאדם, מזה שהוא מצליח לעשות את זה.
מושי: בשביל מה צריך "אין אני לי מי לי"?
כדי להגיד שאין עוד מלבדו, כדי כך לקבוע.
מושי: זה נראה לא קשור, כי אני צריך לקבוע שאין עוד מלבדו.
אתה תגיד "אין עוד מלבדו", ובזה "אם אין אני לי מי לי".
מושי: קצת קשה להגיד.
ולאד: בסופו של דבר נשארת רק נקודה שקובעת שאין עוד מלבדו, והכול חוץ מהנקודה הזאת זה הבורא.
כן.
דודי: אני צריך להגיע לנקודה כזאת, נקודת עצמאות, נקודת "אין אני לי מי לי" ביחס ל"אין עוד מלבדו", וכך גם שמעון, אקוקה, מושי, כל חבר פה.
כן.
דודי: מה הקשר בינינו ביחס לזה?
בזה שכולכם כך מדברים על הבורא, כך רוצים לקבל אותו.
דודי: כל אחד בתפיסת עולמו.
כן.
דודי: איפה תפיסת עולם משותפת של עשירייה, של קבוצה?
יש לכם בורא שכולכם אומרים עליו שאין עוד מלבדו.
ולאד: האם כולנו נרגיש אותו דבר, אותו בורא, אותו עולם?
כן. את זה אתם תגלו.
ולאד: כשבעל הסולם כותב שכל התענוגים של העולם הזה בכל הימים שהוא קיים לא שווים לגרגיר אחד של העולם העליון, האם זה באמת כך?
כן.
ולאד: כול זה נותן קשר עם הבורא?
שמעון: אז למה אנחנו מבזבזים זמן על העולם הזה?
את זה הבורא עשה, ואנחנו צריכים לקבל את זה.
שמעון: הוא נותן לנו מקום עבודה לעבוד על זה?
כן, זו עבודה.
דודי: זו עבודה קשה?
תגיד כל פעם שאין עוד מלבדו, בכל המצבים שלו.
דודי: במילים אני יכול להגיד.
אני לא בטוח.
דודי: גם אנשים דתיים מדביקים עליו כל דבר. אבל אני מנסה לחפש להרגיש אותו, להרגיש את המצב שהוא שולט עליי.
אז תרגיש.
ולאד: זה שכתוב שהבורא אמר שהמזוודה שלי היא קטנה וקלה, האם זה אין עוד מלבדו?
כן.
רואי: מה המכשול המרכזי של האדם בדרך לקבוע אין עוד מלבדו?
זה לקבוע.
רואי: אבל מה המכשול, מה עוצר את האדם מלקבוע שאין עוד מלבדו?
הבורא עצמו.
רואי: מתי הבורא מאפשר לו לקבוע שאין עוד מלבדו?
מתי שהוא רואה שהאדם עשה את כל המאמצים.
רואי: כשהבורא בודק את המאמצים של האדם, על מה הוא מסתכל, מה הוא מחשיב לאדם כמאמץ?
כשאדם בכל המצבים שהוא עובר בכל זאת דבוק בבורא.
מושי: האם אפשר להגיד שלקבוע כל רגע אין עוד מלבדו זה נקרא להתעמק בלשמה?
כן.
מושי: אנחנו נמצאים לקראת הנקודה הבאה שלנו, שהיא הכנס במאי, שבו אנחנו אמורים להתעמק בלשמה. נראה לי יותר מדויק להגיד שבכל רגע, בכל מצב, וזה מובן לאדם, כל אחד עובר מצבים, האדם צריך לקבוע שאין עוד מלבדו?
אם אנחנו נעמוד על זה, אז נרגיש שאנחנו באמת יכולים להיות בזה, באין עוד מלבדו.
מושי: האם אפשר לקחת את הקו הזה, אין עוד מלבדו, שיוביל אותנו בהכנה ובכנס עצמו?
כן.
מושי: כלומר יושבים כמה אלפי אנשים וכולם באמת רוצים להרגיש רק את אין עוד מלבדו, וכל אחד עובר כל מיני מצבים, ואז באמת נרגיש את זה.
כן.
דודי: יש כמה נושאים על הפרק, באמת לא ברור מה הנושא. אפשר לקחת כיוון של אין עוד מלבדו, אפשר לקחת כיוון של לשמה, אפשר לקחת כיוון של ערבות, גם את זה הציעו חברים. איזה כיוון יותר ידייק אותנו ונכון לנו עכשיו להתמיד בו?
אין עוד מלבדו.
דודי: זה נושא ראוי לכנס? זה נכון שכולנו ניקח את הנושא הזה ובמשך יומיים, אפילו שלושה ימים במאי, נתעמק בנושא "אין עוד מלבדו"?
כן.
מושי: האם כשהאדם משתדל לקיים את העקרונות של רב"ש בעשירייה, אז הוא מגלה שאין עוד מלבדו?
האדם מגלה שאין עוד מלבדו אם הוא כל הזמן רוצה להתקשר לבורא, שזה הבורא עושה, שכל רגע ורגע הבורא עושה. אם הוא מכוון לזה, אז בסופו של דבר כך הוא מגלה.
מושי: איך זה עוזר בעבודה בעשירייה, איך לקשור את זה לעבודה בעשירייה? כי אדם לא נמצא הרבה זמן בעשירייה, רוב הזמן באים אליו כל מיני מחשבות ואירועים, הוא נמצא לבד מול הבורא, ואז הוא צריך לקבוע אין עוד מלבדו על כל אירוע שמתרחש.
כן.
מושי: נראה שזו עבודה קצת שונה ורחוקה מהעבודה בעשירייה.
למה?
מושי: כי במהלך היום עוברים על האדם כל מיני מצבים, הוא משתדל כל הזמן להגיד על כל מצב "אין עוד מלבדו", ויש עבודה בעשירייה, שהיא להתחבר עם החברים ולעשות איתם סעודות, להתבטל אם יש לו הזדמנות, וזה נראה כביכול משהו שונה.
כן.
דודי: בשביל מה אנחנו צריכים עשירייה? יוצא שכל העבודה היא של האדם מול הבורא, אין עוד מלבדו על כל מצב שהוא מקבל. בשביל מה צריך עשירייה? נישאר כקבוצה, לא אמרתי לבטל, נישאר כקבוצה, קבוצה עולמית של לומדי קבלה, כל אחד לומד איך לעבוד מול אין עוד מלבדו, כולנו כאחד מתחברים. מה התרומה של העשירייה בלקבוע "אין עוד מלבדו"? במה הם עוזרים לי ובמה אני עוזר להם לקבוע "אין עוד מלבדו"?
הם חושבים עליך ורוצים לעזור לך שלא תשכח את אין עוד מלבדו, וכך חושב כל אחד על האחרים.
דודי: בלי זה אני לא יכול לקבוע "אין עוד מלבדו"? למה לא? אמרת, תשכנע את עצמך, תעבוד על עצמך, כל רגע תכניס את עצמך לאין עוד מלבדו. אני שומע "אם אין אני לי מי לי", אתה מדבר אליי, אני לא שומע שאתה פונה אלינו כעשירייה. בסדר, כל אחד יעשה את העבודה במידה שהוא יכול. אני מסכים, צריכה להיות אווירה קבוצתית, סביבה של קבוצה, אבל מה התרומה של העשירייה בדבר הזה? איך הם עוזרים לי, איך אני עוזר להם? יש רוח של קבוצה, כולנו הולכים לאותה מטרה.
קבוצה זה עשירייה.
דודי: למה אנחנו לא יכולים להיות כולנו כקבוצה, כל "בני ברוך" קבוצה אחת בדרך ל"אין עוד מלבדו"?
אפשר להגיד כך, אבל..
ולאד: פעם אמרת שאפילו אדם אחד שמשתוקק לבורא, בכל מקרה הוא ימצא עשירייה, אפילו שאין לו עשירייה. כלומר תמיד לאדם יש עשירייה אפילו אם הוא לא יודע שיש לו עשירייה. זאת אומרת, זו תבנית רוחנית שהבורא קבע כך?
כן.
ולאד: ולא יכולה להיות השגת הבורא בלי עשירייה.
לא.
ולאד: כלומר, בזה אנחנו עוזרים אחד לאחר, בסופו של דבר מתחברים ומגלים את זה.
כן.
דודי: האם המחשבה שלי צריכה להיות בכל רגע אין עוד מלבדו, שהוא שולח לי כל מצב, שאני צריך להידבק אליו וזה הקו שלי, או שהקו שלי הוא בכלל לחשוב עליהם, מה זה משנה מה הוא שולח לי, אני צריך כל הזמן לחשוב עליהם? איפה החברים פה, כי יש כאן שתי מחשבות, לחשוב על הבורא או לחשוב עליהם, שיגיעו לזה ויידבקו בזה. איפה השילוב בין מה שאני עובר וצריך להדביק את המצבים שלי לאין עוד מלבדו, לבין מה שהחברים עוברים ואני צריך לדאוג להם? אלו שני כיוונים.
אתה חייב לחשוב שעשרים וארבע שעות ביממה אתה דבוק בבורא, ולזה נתנו לך גם את החברים, את החברה, ומזה אסור לך להתנתק אפילו לרגע קט. זה מצד אחד.
מצד אחר, אתה חייב לדאוג לכך שאתה עם הבורא שאתה דבוק בו, ועם העשירייה שאתה דבוק בהם, כולכם יחד נעשים כאחד, ואתה רוצה להישאר כך לעולם ועד.
(סוף השיחה)