שיעור ערב 22.07.11 – הרב הד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת מטות

heb_o_rav_2011-07-22_lesson_parashat-ashavua_matot

גלעד: הפרשה פותחת בדברי משה אל ראשי המטות, לנשיאי השבטים, הוא מודיע להם על המצוות שקשורות בנדירה, הכרזה, והתרת נדרים.

לאחר מסופר על פנחס, שמפרשות קודמות למדנו שהוא הכה את המדיינית ואת נשיא שבט שמעון, ועכשיו, כנקמה בשבט מדין, הוא מוביל את המלחמה במדין, ומנצח אותם יחד עם ישראל.

בסיום המלחמה מפורטת פרשת חלוקת השלל וההקדשה של חלק ממנו לבורא. ומכאן מגיע הציווי על טבילת והגעלת כלים, כדי להכשיר אותם.

בסיום הפרשה מסופר לנו על שבט גד וראובן שביקשו להישאר בעבר הירדן המזרחי, כיוון שמדובר בארץ טובה שיכולה להכיל את המקנֶה הרב שברשותם. משה כועס משום שנראה לו שהם מבקשים להתחמק מהמלחמה על כיבוש הארץ, ולבסוף הם מתחייבים לצאת למלחמה ומשה מקבל את בקשתם. ובכל זאת הם אמורים אחרי זה לחזור ולשבת בנחלה מחוץ לארץ ישראל.

יש בפרשה הזו הרבה פרטים, מה באמת מסופר בפרשה הזאת?

המקובלים שמשיגים את העולם הרוחני, משיגים את הכוחות וההבחנות שבעולם הרוחני כשהם פועלים ומנהלים את העולם שלנו. מנהלים את כל מה שיש בעולם שלנו, דומם, צומח, חי, בני אדם, כולם נפעלים. העולם שלנו הוא נפעל, מהעולם הרוחני, בצורה כזו שלכל אחד ואחד יש כוח שמנהל אותו.

לכן בעולם שלנו אין מה לדרוש מהאדם, מפני שהוא מנוהל. כי אין לו בחירה חופשית ואין לו כלום, כמו שכתוב, "כולם כבהמות נדמו"¹. ולכן כשאתה קורא סיפור שכאילו קורה בעולם הזה, צריכים להבין, שהוא מגיע מהעולם הרוחני, מעולם הכוחות, מרשת הכוחות שמנהלים את העולם.

אנחנו היום וגם מתוך המחקר אנחנו מבינים שאנחנו מתקרבים כבר, מרגישים את זה, לרשת כוחות הטבע האינטגראלי שסוגרת אותנו ומחייבת אותנו לעשות כך. זו כאילו התגלות של הא-לוהות, שלאט לאט מתקרבת אלינו. האדם כבר רואה שהוא לא מסוגל לנהל את העולם, כי לא תלוי בו כלום. מיום ליום, אנחנו מרגישים יותר ויותר, שאנחנו מאבדים את היכולת לנהל את העולם. אם בעבר היינו נכנסים לחיים שלנו על ידי האגו, היום אנחנו כבר לא מסוגלים.

והרשות העליונה מתגלה, ואנו רואים כיצד היא פועלת על העולם שלנו. והמקובלים שגילו את הרשות העליונה, סיפרו לנו כיצד היא מתגלה ברמה עליונה, ודרך הסיפור של העולם הזה על ידי מילים. שכל מה שנמצא בעליון, יורד לעולם התחתון.

אז במשך כל ארבעים שנות המדבר ועוד לפני, משה כתב את כל החומש, את כל התורה. חלק ממנו כתב מההשגה שלו, על הזמנים הקודמים בשפת הענפים, בקשר של העליון והתחתון. זאת אומרת, הוא כותב על מה שקורה באמת בעולם העליון, ואיך מתנהלים הכוחות, ומספר על זה כתוצאות, איך שה"בובות" בעולם שלנו רצות ומשתנות.

לכן לא כדאי לנו להתעסק בעולם הזה, כי הוא בכל זאת מנוהל ואין בו כלום, "אין בנו מעשים"². אלא שמי שרוצה להכיר את הכול, צריך לעלות לדרגה עליונה, למקום של קבלת ההחלטות, לכוחות שפועלים ועושים משהו בעולם הזה.

לכן לאדם שבעולם הזה אין שום אפשרות לשנות משהו. בסופו של דבר, אנחנו לא משנים כלום ואנחנו כבר יודעים את זה. אלא שיש אפשרות אחת, אם האדם ישתנה, הוא יוכל לפי ההתקרבות לאותם הכוחות שבטבע שלו, להשפיע עליהם כך שהם יהיו גם בהשפעה, ובאהבה, הוא יוכל להתקרב לאותם הכוחות ולהשפיע עליהם ואז גם לשנות את הגורל שלו כאן בעולם הזה.

זאת אומרת, רק על ידי שינוי עצמי אנחנו מיועדים לעשות כך, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב". על ידי האור שאנחנו מושכים מהלימוד שלנו, את חכמת הקבלה בלבד, אנחנו משנים את עצמנו ואז מעלים את עצמנו לדרגה העליונה. ואז מהרמה העליונה הזאת, אנחנו בהתאם יכולים להשפיע על קבלת ההחלטות ועל כל ההפעלה של העולם הזה.

ולכן, בפרשת מטות, משה פונה למטות ומסביר להם מה הם צריכים לעשות, לצאת נגד מדין וכולי. וקודם כל, על התרת הנדרים ועל עוד דברים.

זאת אומרת, שוב, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את האדם, כי "אדם עולם קטן"³, ואת הכול אנחנו צריכים לתאר שהוא קורה בנו. אני אדם שבו מתקיימים כל התנאים האלו. יש בי את משה, יש בי את כל המבנה שנקרא עם ישראל. יש בי כוהנים, לויים, ישראל, אלה ג' הקווים שדיברנו עליהם, שמהם הנשמה שלי מורכבת. אחר כך יש בי את אומות העולם, את המדיינים, את פרעה, יש בי את כל מה שאנחנו קוראים עליו בתורה, הכול נמצא בתוכי, בתוך האדם.

ואז אם אני פותח את עצמי ומתחיל לזהות בי את כל מיני הכוחות והתכונות האלה, אז אני מסתכל על התורה כמו על הוראה. ואז בהתאם לכך, אני מתחיל לעשות בי פעולות פנימיות כדי לשנות את עצמי. להתאים את עצמי מהאדם של העולם הזה לאדם העליון, לאדם הרוחני, ולהיכנס בעולם הרוחני. כך שאם אני עושה בי בדיוק את כל מיני הפעולות האלה לפי מה שכתוב כאן, אז אני מגיע לדרגה הרוחנית שנקראת דרגת מטות.

והדרגה הזו היא דרגה מאוד גבוהה, כי היא בעצם פועלת מתוך החסד, זו ספירה עליונה של המבנה של הנשמה. יש לנו עשר ספירות, כתר, חכמה, בינה, שהן ספירות עליונות שאנחנו לא משיגים אותן, הן נמצאות מעל ההשגה שלנו, ומנהלות אותנו. אבל כדי להתקרב אליהן, יש לנו כבר את התכונות הפנימיות שלנו, ואם אני מסדר אותן נכון הם יהיו כחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שבע ספירות.

ואז אני בשבע הספירות האלה, אני מתקן אותן, מתקן אותן, ושוב מתקן אותן, כל פעם במדרגה נוספת, עוד סיבוב ועוד סיבוב ועוד סיבוב, זה נקרא ששת ימי השבוע. זאת אומרת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות הם כנגד השבת. אם אני מתקן אותן, אז אני עובר שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, ובסיבובים כאלה, אני מגיע למצב שאני בסופו של דבר מגיע לכתר, חכמה, בינה, לספירות העליונות, וזה נקרא שהגעתי לגמר התיקון.

אז עכשיו אנחנו מדברים על שנה שאני מעלה את עצמי לדרגה עליונה. ובשנה הזאת יש לנו פרשיות, זאת אומרת, מדרגות, שבהן אני לאט לאט מעלה את עצמי. אז עכשיו אנחנו מעלים אתכם את עצמנו, אם אנחנו פותחים את עצמנו בפנימיות, בפסיכולוגיה שלנו, בהשגה שלנו, ומתחילים לחפש את כל הכוחות האלה ומה צריך לעשות איתם.

אז קודם כל, משה שבי פונה לראשי המטות שבי, כך מחולקת הנשמה לי"ב שבטים, למטות. ואני צריך לסדר אותם בצורה הנכונה בעבודה עם האגו שכל הזמן גודל, מהמצב שנקרא קבלת התורה ועד למצב שנקרא כניסה לארץ ישראל, ארבעים שנות המדבר. ה"מדבר" נקרא שאני צריך לברר בי, בתוכי, את כל הרצונות שלי, ולתקן אותם מעל מנת לקבל לעצמי, האגואיסטי, לצורת ההשפעה, האלטרואיסטית, היחס הנכון לזולת, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"⁴. יש לי עכשיו בעצם, את המדרגה שנקראת מטות, ואני מסתכל על התכונות שלי, ואיך אני עובד עם הרצון לקבל.

ואני רואה שאני יכול עכשיו לצאת קודם כל לברר מה הם נדרים. נדרים הם המצבים והתנאים שבהם אני נכנס למדרגה יותר עליונה, כמה הגבלות אני יכול לקבל על עצמי, ולא להיכשל בהן. וככל שאני אחר כך לא יכול, אני כאילו יכול לצאת מהן. זה דבר אחד. כמו שלפני יום הכיפורים יש התרת נדרים וכן הלאה. על זה יש חוקים גדולים ברוחניות, וכל זה אך ורק כלפי האדם, על איך שהוא מברר ועד כמה שהוא מסוגל לעשות תיקונים על עצמו, לבקש מהכוח שמתקן אותו ואחר כך לעבוד עמו.

ואחר כך כשהאדם עובר על כל ההכנות האלו, הוא רואה שהוא יכול להיכנס לעבודה עם האגו שלו, עם הרצון לקבל שלו, בדרגת מדיָן. ואז הוא לא עובד עם כוח משה, הוא רואה שיש כוח אחר שנקרא פנחס, כמו שראינו בפרשה הקודמת, שזה השלב הבא של משה.

גלעד: ההמשך של משה.

ההמשך שלו. ואז באמת יוצאים למלחמה. האדם יוצא נגד האגו שלו ומתחיל לקבל חלק ממנו, לכבוש אותו ולעבוד אתו בעל מנת להשפיע. איך אפשר לתקן את היצר הרע? כי בסך הכול אנחנו עולים לדרגה הרוחנית על ידי זה שמתקנים את היצר הרע ליצר הטוב. אין חומר אחר, רק החומר שלנו, הרצון לקבל. ובהתחלה הוא כולו על מנת לקבל, זה נקרא יצר הרע, כי אני מונע את ההשתתפות שלי עם האחרים. אם אני הופך אותו ליצר הטוב, לחיבור עם כולם, זה נקרא שרכשתי, הצלחתי במלחמה, עשיתי את הכיבוש של האגו שלי.

ואז אני מחלק שם שלל, למי וכמה מגיע, לשבטים, למטות, לכהן, לוי, ישראל, לנשים, לילדים. כמה שאני יכול לקחת מהשלל הזה, מהדומם, מהצומח ומהחי, הכול רשום. והמדָבֶּר, מה לעשות עם החלק הגברי, צד ימין דקליפה שלי, וצד שמאל דקליפה שלי, עם חלק הנשים.

גלעד: אנחנו יודעים שבעולם שלנו כשאתה נודר נדר, אתה מבטיח משהו ואחר כך אתה משתנה ומי שהבטחת לו משתנה. ואפילו נהוג שביום כיפור, יש התרת נדרים. אז למה צריך נדר בכלל?

כי בלי זה אנחנו לא יכולים לגדול. האדם לוקח לעצמו מדרגה שהוא צריך לגדול אליה, והוא צריך לבטל את עצמו כלפי העליון. ובגלל שהוא לומד, בגלל שהוא עדיין לא נמצא במדרגה ההיא, והוא לא יכול לעשות חשבון מדויק עליה, אז יש מצבים שבהם הוא כל הזמן מתקן ומעדכן את עצמו.

לכן יש נדרים, ויש כאלה דברים שאחר כך אתה יכול להשלים. נאמר, פסח שני, כמו שלמדנו, שיש עניין כזה, שאם אתה לא מספיק להכין את עצמך לתיקון שנקרא "פסח", פָּסח מהאגו מעבר לזה, אז אתה יכול אחר כך להגיע לזה בעוד חודש ימים.

דני: אבל זה נשמע כמו איזה משא ומתן כזה. אני עכשיו עושה נדרים כדי שאוכל להשלים את המעבר לאחר מכן. אז אם אני אעשה כך, אתה תיתן לי כך?

לא. לא. אין דבר כזה. ברוחניות זה לא עובד. ברוחניות אני עושה את הכול ממש ביושר. ואז צריך שיתגלה לי, שאני באיזו צורה לא מסוגל לכך, או שהתנאים השתנו. כי אני לא לבד, אני נמצא במערכת הנשמות שכולן קשורות יחד, ויש לי תמיכה מהן, ויש לי גם את הנפילה. איך אנחנו רואים זאת? משה לא עשה שום עוול חוץ מכך שנתן מכה בסלע, אבל בעצם, כל העם סובל. זאת אומרת, אנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית ולכן אנחנו לא יכולים לעשות זאת.

דני: אבל משה היה אחד. אנחנו כאן שנמצאים בדרך רק מתחילים ללמוד.

אתה מדבר על העם בכללו, כאן בעולם הזה?

דני: אני מדבר על בני אדם, על האנשים.

בעולם הזה אין לך על מה לדבר. אנחנו כולנו תוצאה מהעולם הרוחני. אם אנחנו נוכל להשפיע על העולם הרוחני על ידי לימוד החכמת הקבלה, אז אנחנו נשנה את העולם הזה. אם לא, אז לא נשנה.

דני: בתחילת הדברים, תיארת מצב שלכאורה, לאדם שמתחיל ללכת בדרך הרוחנית, יש השפעה על הגורל שלו כאן.

ודאי, כן. לכן אני אומר, אם נוכל להשפיע על העולם הרוחני, על מצבנו, במגמה שלנו לעלות לרוחניות, אז יהיה שינוי בעולם הזה לטובה. אם לא נוכל להשפיע, ואם לא נרצה ונוכל להשפיע על מצבנו הרוחני, אז העולם שלנו יתקדם בקו הייסורים.

דני: איך אני יכול לעשות שינוי, אם בעצם אתה אומר, שזהו עולם התוצאות ושאנחנו נפעלים או במילים אחרות, אם אין לי בחירה חופשית?

רק אם אתה תתחיל לעלות למעלה, ברגע שאתה מתחיל לעלות, אתה כבר מתחיל לשנות את העולם הזה. אין שום דבר אחר בעולם הזה שיכול לשנות אותו, כלום. אלא על ידי כוחות שפועלים עליו, כי כתוב, "כולם כבהמות נדמו". ל"בהמה", אין בחירה. הבחירה שלך היא היחידה, להתרומם מעל העולם הזה למעלה. רק כך.

דני: בעצם דרך החיבור עם הזולת?

כן. על ידי חיבור עם הזולת.

דני: אני לא יכול לחשוב שאני אשפר את המצב הכלכלי שלי על ידי כך שאני אתחיל ללמוד קבלה.

הכול ישתנה. הכול ישתנה. כי כל התוצאות בעולם שלנו תלויות אך ורק בקשר בינינו. ולכן אין לך שום דבר שכדאי לך לעשות ממש, חוץ מהקיום ההכרחי, ואת כל היתר להקדיש רק להתעלות הרוחנית, על ידי זה תשנה את הכול.

דני: התיקון הוא פרטי או שהוא חל על הכלל?

גם פרטי וגם כללי, ודאי. במיוחד בימינו זה התיקון הכללי.

גלעד: למה כל כך קשה להסביר את זה? זה נשמע כל כך פשוט.

כי אנחנו בנויים לפי האגו האינדיבידואלי האישי של האדם. ואנחנו מסתכלים על העולם בצורה כזו אגואיסטית.

לכן היום כל המערכות של הכלכלה, של החינוך, לא עובדות כבר. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כאילו נתקעים במשהו, שאנחנו לא יכולים להצליח בו. הכול נשבר, הכול מפוזר, כאילו הכול בורח בין האצבעות. כי אנחנו אגואיסטים, כמו שבכל ההיסטוריה שלנו, היינו רגילים להתקדם על ידי האגו שלנו. רק עם מי שמרוויח יותר. והיום המערכות האגואיסטיות האלה, ממש ליניאריות כאלה, הן לא עובדות. היום אנחנו מתחילים להיכנס למערכות שכולן צריכות להיות בעיגול, אינטגראליות, מחוברות יחד.

דני: ההשפעה אחד על השני מורגשת מידית.

כן. ואז יוצא מכך שהאנשים יוצאים לרחוב, הם פתאום מתחילים להיות יותר חשובים, יותר מוצלחים, ויותר חזקים מהממשלות. כי הממשלה פועלת בצורה אגואיסטית, בצורת חץ ליניארי. והחיבור הזה בכיכרות הוא חיבור עגול. ועכשיו נכנסנו למנגנון העולמי הכללי, לטבע שכולו אינטגראלי גלובלי.

ולכן מעכשיו והלאה זה לא יעזור לנו אם נתקדם בצורה אגואיסטית, כמו בעבר. ולכן כולנו נצטרך ללמוד איך לעלות. זאת אומרת, לעלות את הכוונה להתחבר יותר ויותר בינינו "כאיש אחד בלב אחד", בחיבור בינינו, ואז על ידי זה נוכל לשנות את המצב.

גלעד: נקרא קטע קטן מהזוהר, מפרשת מטות, קטע מספר שלוש אומר כך:

"ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כֻּולכם היום. מהו הטעם? משום שהנשמה של ישראל בא מרוח אלקים חיים. כי רוח מִלְפָנַי יעטוף. מִלְפָנַי, מקודם השכינה, מז״א, אלקים חיים."⁵

גלעד: מה זה שלל?

ה"שלל", הוא כשעשיתי מלחמה עם היצר רע שלי והפכתי אותו על ידי המאור המחזיר למוטב ליצר הטוב ועכשיו אני מקבל בו אור. האור שממלא אותי, ההשגה העליונה, ההרגשה עליונה, הוא רכוש גדול, השלל.

איך שעכשיו הוא מתחלק בין כל החלקים שלי, בין כל הרצונות שלי, התכונות שלי. איך אני מפעיל את כל המנגנון הזה, למי אני נותן, למי יותר ולמי פחות, איך שאני מפעיל את כל המכונה הזאת. זה נקרא חלוקת השלל.

גלעד: לגבי הכשרת הכלים, כשאדם נכנס לבית דתי הוא תמיד יראה כיור חלבי, כיור בשרי, והכלים עברו הכשרה והגעלה. ובפסח מקפידים עוד יותר. בפרשה הזו נראה שמדובר על השורש של הדבר הזה.

השורש של הדבר הזה, הוא הכלים שלנו של הרצון לקבל, במקום שאנחנו מקבלים את האור. האור יכול להופיע ברצונות שלנו, בתנאי שהם יהיו לא רק לקבלה, אלא כדי להשפיע, להתחלק עם הזולת. ואז בצורה כזו, אם אנחנו מחברים את עצמנו לאחרים, מופיע בנו האור. ואז כל התיקונים שלנו הם בעצם הכשרת הכלים.

זאת אומרת, להכשיר את הרצון לקבל שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע, שיהיה בקשר עם האחרים. והמים הם חסד, על ידי המים אנחנו בדרך כלל מכשירים את הכלים או שמעבירים אותם דרך האש, דרך הגבורה, אם אנחנו צריכים לתקן אותם יותר לעומק. כשהכלי הוא לא כלי רגיל, אלא כלי ברזל. כלי שהיה בשימוש האגואיסטי, ודאי שצריכים לתקן ולנקות אותו חזק מאוד, עם הליבוי, עם המקווה ועוד.

גלעד: זה נקרא "הגעלה".

כן. זאת אומרת, שתיקון הכלים שלנו הוא כל מה שיש לנו בחכמת הקבלה, אבל לא מדובר על כך כל הזמן. כי תיקון הכלים הוא אחרי שאתה רוכש אותם, מוציא אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אחרי שאתה כובש את הרצונות שלך וכן הלאה. אז יש כאן הרבה דברים באמצע. וחוץ מזה לא מדובר רק על תיקון הכלים ממש, כלים כמו סירים, אלא גם כשאתה עושה קורבנות, זה תיקון כלים.

כי הקורבן הוא כלי בדרגת החי, כשאתה הורג את הרצון לקבל שלך בצורה הקודמת שהשתמשת בו, בצורה האגואיסטית ומביא אותו לקורבן, להתקרבות, להשפעה לטובת הזולת. ואז אתה משפיע, יכול להשפיע לאהבה, להשפיע לזולת על ידי הרצון לקבל הזה, והוא נעשה קדוש.

דני: זו לא הפרשה היחידה, שיש בה מאבקים ומלחמות כשאלה רוצים ואלה לא רוצים.

כל הזמן אתה נמצא במלחמה, במאבק, עד שאתה מגיע לגמר התיקון.

דני: אבל אם אני הייתי באיזו השגה או מדרגה, והייתי נהנה מהאור הזה, איזה סיבה יש לי לרצות לוותר על זה?

זה כשאתה נהנה מלחלק אותו לאחרים.

דני: עוד אין לי את הרצון הזה, אני עוד לא רוצה לחלק לאחרים.

את זה עליך לרצות קודם כל, אחרת אתה לא תקבל.

דני: מראש אני צריך לרצות לחלק אותו?

אלא מה? אתה רוצה גם עכשיו לקבל אותו, כי שמעת שהוא טוב.

דני: שמעתי שהוא טוב.

כן. אבל לא תקבל עד שאתה לא תגלה את הרצון שלך קודם כל להתחלק עם כולם, להיות עם כולם בצורה אינטגראלית. העולם שלנו מחייב אותנו להיות מחוברים, כי אנחנו מתקרבים לסיום.

דני: אם האדם, בסופו של דבר, טועם אפילו פעם אחת מאותו האור, למה שהוא לא ישאף לזה כל הזמן, בעצם? למה הוא צריך עוד פעם להילחם?

כי אתה מתקדם על שתי רגליים. אתה קיבלת כלים, תיקנת אותם, מילאת אותם באור, התחלקת עם כולם, עשית ממש דבר טוב, מצווה. זאת אומרת, השימוש ברצון לקבל שלך לטובת הזולת נקרא מצווה. ואז מעלים לך שוב את האגו שלך, כי הוא נסתר בפנים, עד לרמה של כל ה"מצרים". ואתה באגו המתגבר על פני הטוב, והרע, והרע פתאום נעשה יותר גבוה. מה תעשה? אתה פתאום נעשית רשע. ושוב יש מאבק.

דני: זאת אומרת, שכחתי את המדרגה הקודמת.

היא נעלמה בפנים, טבעה בתוך הרע.

גלעד: כשנכנסים לארץ ישראל וכובשים אותה, יש גם עבר הירדן המזרחי. וגד וראובן אומרים, "זה שלנו". למה משה פתאום אומר להם כך?

הרצון לקבל שלנו הוא בשלושת העולמות, בריאה, יצירה, עשיה. ויש את בית המקדש, ירושלים, הר המוריה, ואת כל יתר המדרגות. ארץ ישראל שסביבה עבר הירדן, לבנון, סוריה ובבל.

וחוץ מהארצות האלה, יתר ארצות תבל לא נחשבות בכלל שיש בהן משהו.

גלעד: חוץ לארץ.

כולל אמריקה.

גלעד: כן.

כן. אז עבר הירדן זה הגבול הראשון מעבר לארץ ישראל. זה כבר לא אותה קדושה כמו ארץ ישראל. ולכן משה, הכוח שמנהל כל התיקונים בתוך האדם, הוא נגד שבני ישראל יהיו שם בכלל. כל בני ישראל חייבים להיות קודם כל בתוך ארץ ישראל נטו. אחר כך יש את כיבוש דוד, שזה כבר כולל לבנון, סוריה, ועד בבל, מנילוס עד הפרט. אבל קודם כל את זה נקרא אצלנו ארץ ישראל. מהאילוץ של כיבוש דוד.

גלעד: נשאל אותך מושגים בכמה שורות קטנות כדי לסכם את הפרשה. ונתחיל במושג הראשון, מה זה שבט?

שבט הן הקבוצות, כמו שיש אצלנו בגוף, יש מערכת לימפה, מערכת דם, מערכת עצבים, ועוד הרבה מערכות. אז שבט הוא מערכת מיוחדת שבתוך הנשמה, אחת משתים עשרה המערכות.

כי הנשמה מתחלקת לשניים עשר חלקים, חב"ד, חג"ת, נה"י, בכל אחד י-ה-ו-ה, כולל שלושה קווים, אז זה שתים עשרה.

דני: מהו עניין הנדרים וההתרה שלהם.

בלי זה האדם לא יכול להתקדם קדימה. כי הוא צריך לדעת איזו מין התחשבות במדרגה הבאה, למרות שהוא עוד לא יודע, אבל הוא הולך לקראתה. ברוחניות זה נקרא שאני לוקח נדר, לתקן את עצמי, להגיע לזה. ואחר כך אני בודק ורואה, האם זה אפשרי או לא.

גלעד: שלל.

מה שמקבלים בכלים המתוקנים, ברוחניות. אור החכמה שמתלבש באור דחסדים.

דני: מה זה הגעלת כלים?

הגעלת כלים היא אחת מהצורות של תיקון הכלים הרוחניים שלנו. הכלים שלנו בדרגת דומם, צומח, חי והאדם שבנו, הרצונות כך מתחלקים לארבע דרגות לפי העובי שבהם, או פחות או יותר. ואז הכלים שהם נמצאים בהם בצורה כמו של הכלים שלנו, זוכים לתיקון שנקרא הגעלה. אבל הגעלה היא רק חלק מהתיקון.

גלעד: מה זה כלי כשר?

כלי כשר זה הרצון לקבל שיש לו כוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל שיש לו כוונה על מנת לקבל, הוא לא כשר.

דני: עבר הירדן?

עבר הירדן הוא חלק שבכל זאת שייך איכשהו לארץ ישראל, אבל נמצא בתפארת דעולם הבריאה. על כך כתוב באר"י וגם לומדים את זה ב"תלמוד עשר הספירות".

גלעד: מה זה כעס?

כעס הוא התגברות הגבורות שישנן במלכות מחוסר חסדים שלא מסוגלים לקבל, אז האדם כועס, כמו שאצלנו בעולם שלנו. וזה מחוסר אור דחסדים בתוך הכלי.

גלעד: הגענו לסוף הפרשה. ונסיים אותה עם קטע מספר הזוהר, קטע מספר ארבע:

"אמרתי עולם חסד יִבָּנֶה. חסד, הוא אחד מספירות עליונות של המלך, ספירה עליונה מז״ס תחתונות. כי הקב״ה קרא לנשמת ישראל חסד, על תנאי שֶׁיִבָּנֶה החסד, ולא יכלה החסד לעולם."⁶

כן, כי זו ספירה עליונה. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שבעה ספירות. ולכן החסד היא כספירה העליונה של כל המבנה של הנשמה, היא האחראית, המושכת ומנהלת את כל התיקון שלנו. אז החסד, הוא באמת כחסד.

(סוף השיעור)

---

1. "ואדם ביקר, בל ילין, נמשל כבהמות נדמו." (תהילים, פרק מ"ט, י"ג)↩

2. מתוך סידור תפילה להרש"ש, "תפילת אבינו מלכנו".↩

3. "ומטעם זה נקרא אדם "עולם קטן בפני עצמו"" (מוזכר ב"כתבי בעל הסולם", ב"שמעתי", מאמר "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")↩

4. "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור." ["מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו."] (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת שבת, דף ל"א, א' גמרא)↩

5. זוהר לעם, פרשת מטות, מאמר "מטות מסעי" אות ו'.↩

6. זוהר לעם, פרשת מטות, מאמר "מטות מסעי" אות ו'.↩