"פרשת השבוע"
ויצא - 1
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.11.14 – אחרי עריכה
שמואל: שלום לכם, ברוכים הבאים לתוכנית "פרשת השבוע", השבוע אנחנו בפרשת "ויצא", בואו נצא קדימה. שלום לך הרב מיכאל לייטמן.
שלום.
שמואל: לאן אנחנו יוצאים? אנחנו יוצאים מאיפה?
מבאר שבע.
שמואל: היינו בבאר שבע, חנינו בבאר שבע. חפרנו בארות, בורות מים, עסק ממש.
כן, יוצאים לחרן.
שמואל: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"1. מה זה חרנה?
זה מקום, מקום מיוחד, אבל העיקר זה מה שקרה לו שם.
שמואל: כמו שאני אומר, יום בלי חלום הוא בזבוז של יום, תפנימו את זה. "בשובנו לציון היינו כחולמים". חלומות זה דבר שמרתק אותי, אני זוכר את עצמי בתור ילד חולמני, ממש ילד חולם.
כן, "היינו כחולמים".
שמואל: נכון, היינו כחולמים. ופה זה החלום הראשון שיש.
כן, אבל איזה חלום.
שמואל: "והנה סולם מוצב ארצה, וראשו, מגיע השמיימה. והנה מלאכי אלוהים, עולים ויורדים בו"2. איזה חלום, אתה חייב להסביר את זה כמובן.
חלום יעקב.
שמואל: מה זה?
זאת אומרת, יעקב שהולך לממש את הברכה.
שמואל: את הבכורה.
חוץ מהבכורה הוא גם מקבל ברכה, כי יצחק פשוט ברך אותו.
שמואל: מה הברכה? תזכיר לנו.
הברכה היא שאתה תוביל את העולם לתיקון.
שמואל: זאת אומרת הוא מקבל משימה לתקן את העולם.
כן.
שמואל: כשהייתי ילד תמיד אמרו לי "אל תתקן את העולם".
כן?
שמואל: כן. תמיד אמרו, אל תהיה גיבור גדול, אל תתקן את העולם. סבתא שלי תמיד אמרה "עוילם גוילם", תתקן אולי את עצמך בעצם, את העולם הפנימי שלך, תתחיל בתיקון העצמי לפני שאתה הולך לתקן אחרים. אז יעקב יוצא למסע הזה והוא נרדם וחולם.
חולם.
שמואל: מכל החלומות הוא בוחר לחלום על סולם?
הסולם זה תהליך שכל האנושות צריכה לעבור עד שמגיעה לשמיים. "קרקע" זה נקרא רצון לקבל, הטבע הנוכחי שלנו, שאנחנו נמצאים בעולם הזה, מה שאנחנו מרגישים ואיך שחיים זה נקרא "קרקע". יעקב ישן.
שמואל: על אבן.
על אבן, תחת הראש.
שמואל: מה מסמלת האבן? כרית?
ל"ב האבן.
שמואל: ל"ב האבן.
דברים מאוד קשים שאי אפשר לתקן.
שמואל: אי אפשר לתקן אותם. אל תתעסקו עם זה, תעזבו את ל"ב האבן, שימו את זה בצד, בסוף נטפל בזה. בינתיים הוא ישן על זה.
זה יתוקן מעצמו, רק בסוף.
שמואל: אני אשאל שאלה טיפשית כזאת, למה מתחת הראש? אני חושב שבלילה אני ישן על כרית כדי להגביה את הראש.
להגביה את הראש מעל ל"ב האבן. זאת אומרת שכל המחשבות שלו יהיו בגלל ל"ב האבן שהוא היסוד של חומר הבריאה שצריכים לתקן, אבל מעליו.
שמואל: ואז הוא רואה את הסולם ואת המלאכים.
הוא רואה את הסולם. מה זה סולם? סולם זה ימין ושמאל, שני קווים, וביניהם יש לך דרגות, הקרשים האלו. אז יעקב רואה מאיזה מצב ולאיזה מצב אנחנו צריכים לעלות. הסולם עומד בשיפוע, השיפוע הזה נקרא "פרסא". זה לא נקרא פרסא, כי זו פרסה של סוס.
שמואל: אז בגלל מה?
זה פשוט באלכסון. לא ישר אלא באלכסון.
שמואל: סיבוב פרסה?
לא לסובב שום דבר, אלא להשתדל כל הזמן לעלות בכל התיקונים.
שמואל: זווית של ארבעים וחמש מעלות או לא חשובה הזווית?
אחר כך נעשה חשבון.
שמואל: נאפס את זה.
את כל התכונות הרעות, האגואיסטיות שלנו, נתקן ונעלה אותן למעלה מהפרסא, ובצורה כזאת אנחנו בונים את הסולם.
שמואל: יפה.
ומי שעולה ויורד בסולם נקרא בדרגת "מלאך".
שמואל: מה זה מלאך?
מלאך זה כוחות, מי שלוקח על עצמו כוח לבצע משימה שהיא נובעת מהבכורה והברכה והולך ומתקן את עצמו ורוצה לעלות עד השמיים. מה שקורה קורה כך, אנחנו לוקחים חלק מעשו.
שמואל: לקחנו מחומר הגלם היסודי, הבסיסי של הרצון לקבל, העברנו אותו, הוא בתוך היד שלנו.
לא, מעלים אותו.
שמואל: עושים אותו ככה בפרסא, באלכסון, מעלים אותו, ולו יש את הרצון להיות כל הזמן למטה, נכון?
כן, נכון.
שמואל: ולכן הרגליים שלו הם על הקרקע, הם בתוך החומר של הרצון הזה לקבל. עכשיו בא כוח שנקרא יעקב עם מלאכים, שיש לו מצד ימין מלאך שאומר לו "קח", ומצד אחר יש לו מלאך שאומר לו "תן". ותן וקח יחד, "בואו אלי ביחד, אנחנו צריכים ללכת קדימה" והוא מושך את הכוח הזה שנקרא "עשו" כי יש לו משימה לתקן את העולם, והוא עולה בסולם שלב אחר שלב. את כל זה חולם יעקב שישן על ל"ב האבן, שיתברר רק בסוף העניין, אסור לגעת בזה, ומלאכים עולים ויורדים והוא מגיע השמיימה.
כן, מצוין.
שמואל: הבורא מדבר עם יעקב. מה זה?
הכוחות שהוא משיג מתחילים להתבהר בו, ביעקב, באדם שמבצע את הפעולות האלה. הוא מתחיל להכיר את חומר הבריאה, את התהליך שהוא עובר ואת המטרה שהוא משיג, הוא מתחיל להכיר את הכוח הפנימי בטבע שנקרא "אלוהים". ואז הוא במאבק עם עשו, עם המלאך של עשו.
שמואל: עם הכוח הזה של הרצון לקבל.
כן. ואחר כך הוא מקבל השם "ישראל", "ישר-אל". כבר יש לו באמת כוחות לעלות ולתקן את כל הבריאה.
שמואל: אחרי חלום כזה זה לא פשוט.
זה חלום שנותן לך כיוון לכל החיים.
שמואל: במידה ואתה זוכר אותו. אנחנו חולמים חלומות שהרבה פעמים הם בלתי נזכרים בכלל. מה זה חלום?
"חלום" ברוחניות זה לא כמו בגשמיות. חלום נקרא שאותו אור עליון שהיה ממלא את הפרצוף, שהיה ממלא את האדם נעלם, כמו שאנחנו כביכול מאבדים משהו בזמן החלום ולכן ישנים, ואז נשארת בו איזו הארה קטנה. אבל מפני שהוא לא נמצא בכוחות עצמו אלא בהארה קטנה, הוא דווקא יכול לקבל את המדרגה היותר עליונה מפני שמצטרף אליה. החולשה שלו דווקא עוזרת לו להיות במצב יותר עליון.
שמואל: מהחיסרון אתה עושה יתרון.
כן.
שמואל: ואז יעקב מתעורר אחרי החלום הזה, נסער, מסתכל ואומר "מה-נורא, המקום הזה, אין זה, כי אם-בית אלוהים, וזה, שער השמיים"3. מה זאת אומרת?
כן, זה באמת שער השמיים. כי המצב שבו הוא היה, זה לא חלום ממש כמו שאנחנו חולמים, שלגמרי מנותקים מהחיים, אלא החלום הזה הוא הסתלקות האורות שלו, זאת אומרת של המצב הרוחני, ואז הוא מקבל מצב רוחני יותר גבוה.
שמואל: כמו שאומר מוצב לקרקע, ראשו בשמיים, הוא עולה את כל המדרגות.
כן. שער השמיים, כי איפה הסולם נגמר? בשמיים.
שמואל: בשמיים.
בדרגת הבינה אם אתה רוצה.
שמואל: דרגת הבינה.
ממלכות לבינה, באלכסון.
שמואל: זה בפרסא, מלכות לבינה, זה הגובה של הסולם, שם הוא עלה וירד עם שני מלאכים שליוו אותו, עשה את כל המאבק ואז "וישכם יעקוב בבוקר, וייקח את-האבן אשר-שם מראשותיו, וישם אותה, מצבה; וייצוק שמן, על-ראשה"4. הוא לוקח את הל"ב האבן, ומה הוא עושה פה?
שם אותה באותו מקום ואומר, המקום הזה זה שער השמיים.
שמואל: תסביר לי בבקשה.
יש אומרים שזה המקום של בית המקדש.
שמואל: זה מתחיל להיות מעניין, מרתק, תדבר על זה. אנשים מדברים על להצית את הר הבית, פתאום מדברים על מלחמת דת, מלחמות שאף פעם לא דיברו עליהן מאז קום המדינה. הפרשה עצמה היא מציאות קיימת, רק לא במובן שהקבלה מדברת עליו אלא במובנים גשמיים שזורקים אבנים, מקדשים את האבנים. נגיד שיסכימו להיות יעקב, אבל כל אחד עושה את הפעולה שלו אחרת בשם האמונה שלו.
העניין הוא, אתה כבר יודע את זה, שאנחנו מנהלים את העולם. זאת הצרה, שהיהודים באמת מנהלים את העולם, הכול תלוי בנו. אנחנו בעלי הבחירה, ביחסים בינינו אנחנו קובעים את כל הסדר העולמי, ולכן זורקים עלינו אבנים, נכנסים בנו עם מכוניות.
שמואל: דוקרים אותנו, מפחידים אותנו, עורפים ראשים, ה' ירחם מה שהולך להיות. מתוך רצון כן לשחק את התפקיד הנשגב הזה שנקרא יעקב, איך מל"ב האבן בונים את בית מקדש?
לא מל"ב האבן, את ל"ב האבן תעזוב. "אבנים" זה נקרא רצון לקבל שאותו אנחנו צריכים להפוך לעל מנת להשפיע. את כל הרע שבתוך בני האדם, את כל הרע שבחיים, את כל הרע שבתוך המשפחה, בין ילדים והורים, בין המדינות, אנחנו צריכים לתקן. אם אנחנו רוצים או לא רוצים הכדור בידינו, קיבלנו ברכה על זה, קיבלנו את הבכורה, זה רשום עלינו, עם ישראל וכל אחד ששייך לעם הזה חייב לדעת שזה תפקידו.
שמואל: מי שמרגיש שזה תפקידו וזה ייעודו מוזמן לצלצל אלינו ולהצטרף לסדנת יעקב על מנת לממש את התפקיד שבשבילו נולדנו, שאנחנו ראויים לו.
הבעיה היא שאנחנו חייבים, כבר הגענו למצב שאנחנו חייבים לממש את התפקיד. ולממש את התפקיד זה דווקא קל, ברגע שאנחנו מסכימים עם זה, זה יכול ללכת קל מאוד. כי יש שיטה, תוכנה מיוחדת ואנחנו צריכים לעשות בדיוק מה שמקובלים כתבו, ואז פתאום אנחנו מרגישים שלא נורא, אנחנו יכולים לגרום לכך שמאותו הסולם שעליו כתוב "מלאכים עולים ויורדים", ירד עלינו מלאך. מלאך זה כוח שמתקן אותנו והופך אותנו לאנשים טובים, כך שאנחנו יכולים להתקשר בינינו ולהגיע לתנאי "כל ישראל חברים", שנמצאים בערבות, "ואהבת לרעך כמוך", ממש בקשר בינינו ממש כמשפחה אחת.
שמואל: על הדברים האלה אתה חוזר, וחוזרים ואומרים אותם בכל מיני קומבינציות, זה נכון.
יש כוח שעושה את זה, לא אנחנו צריכים לעשות את זה, כשאנחנו מסתכלים על זה, ודאי שאנחנו חושבים שזה בלתי אפשרי, מה רוצים מאיתנו? זה סתם לדבר מילים יפות. אז נעזוב את זה ונהיה יותר מציאותיים. אבל המציאות היא שאנחנו כן יכולים להפעיל כוח עליון שיתקן את זה, שיקשור אותנו יחד.
שמואל: מי ייתן שהלימוד והבירור הזה יביאו אותנו לחיבור עם הכוח העליון שייתן לנו יכולת באמת לבצע, כי אני מסתכל על זה כעל שחקן, החזרות יכולות להיות באמת סיוט גדול מאוד, אבל ברגע שזה על הבמה, ואתה מקבל על עצמך לשחק את זה, אז זה כייף גדול. אז מהבחינה הזאת את צודק לחלוטין.
יש הבדל כזה בין החזרות למשחק על הבמה?
שמואל: בטח, אתה בחזרות בא עם איזה פסון, אתה בא עם אישיות, אתה בא עם תולדות שכביכול בנית לעצמך, ומרגע מסוים אתה צריך לפרק אותם בגלל שאתה צריך להכניס תולדות של מישהו אחר בכלל.
כן.
שמואל: ואז זה נורא מעניין כי זה המקום היחיד עם הכי הרבה אגו, אבל כשאתה על הבמה, בשביל הדמות, אתה מוכן לוותר על האגו שלך. אתה מוכן לשחק את הרע, את זה שלא מקבל, את הדחוי, אתה מוכן לשחק כל דבר ולוותר על האני שלך שכביכול בחיי היום יום מוביל אותך.
לא, אתה לא מבטל על האגו שלך, ההיפך, זה שאתה מבטל אותו זה אגו עוד יותר גדול.
שמואל: נכון, אבל אתה עושה לו סובלימציה, אתה מעביר אותו, מעתיק אותו למשהו אחר.
כן. כשאתה משחק איזה איש בזוי כזה, אתה עוד יותר מתגאה.
שמואל: בודאי, "תראו איך אני משחק איש בזוי, איך אני משחק יהודי".
בקיצור, קמנו, ושוב יש לנו את כל הסיפור שזה תמיד סביב הצאן, סביב הבקר, סביב הבהמות.
ה ליעקב יש בעיה, עם איזה רצון הוא הולך לתקן את העולם? אנחנו עם הרצון הזה צריכים לחפש את החלק הנגדי ולכן יש פה שני דברים, יעקב זה הרצון שלנו, הנשמה, והנשמה מתחלקת לשני חלקים, וגם בתוך הנשמה, יש מין יעקב, ויש מין עשיו. רצון להשפיע זה יעקב, נתינה, רוחב לב כזה, ורצון לקבל זה עשיו, דרישה, משיכה. ואת שני החלקים האלה יעקב צריך לתקן עכשיו, גם עבור השני, כי הוא הבכור, לכן כתוב "הבכור נוטל פי שניים", עבור עצמו ועבור השני. ולכן כשהוא הולך עכשיו להתחתן, הוא צריך להתחתן עם שתיים, רחל ולאה.
שמואל: סידור לא רע.
לא רע?
שמואל: אולי גרוע, סידור לא פשוט, אבל סידור מעניין.
כן, כי בהתחלה כשהיה קטן, הייתה לו רחל כנגדו, וכשגדל במקום יעקב, שמו ישראל, אז יש לו כנגדו את לאה.
שמואל: כתוב עליה, "ועיני לאה רכות", מה זאת אומרת? ועל רחל כתוב, "יפת תואר ויפת מראה"?
אלה כוחות השפעה, כוחות יפים, טובים, אבל "עיניה רכות", כלומר עיניים זה המקום לאור החוכמה, ואין לה מספיק כוחות למשוך אור חוכמה. זאת אומרת היא הנוקבא של יעקב, אבל כל זמן שהכוח הוא קטן, עד שמתקן את קטנות כללות הנשמה, ואחר כך באה כבר לאה, ואז הוא חייב להיות אתה.
שמואל: ארבע עשרה שנים לוקח כל התהליך הזה, זה זמנים שאנחנו מכירים או שזה לא רלוונטי?
לא. ושוב גם כאן יש מין שקר.
שמואל: לבן משקר.
כן, עכשיו לבן משקר ליעקב, אתה מבין שכל הדברים האלה הולכים בצורה כזאת כי את הבריאה אי אפשר לתקן בצורה ישירה.
שמואל: מה הופך שם, מה משנה את הסדר שלאה במקום רחל?
כי אחרת הוא לא היה מקבל את זה, כמו שבשקר הוא קיבל את הברכה ובכורה, כך הוא עכשיו נמצא בשקר של לבן, דווקא לבן צריך לשקר לו, כדי שייקח את שתי הבנות. ולבן, אומנם הוא נקרא "לבן הרשע", אבל זה לובן עליון, זה האור העליון. מעניין, גם כאן זה נקרא רשע, הוא מסדר ליעקב את שתי הבנות האלו, זאת אומרת שתי הנוקבאות, שני הרצונות, שדווקא בזכותם יעקב יכול לממש את כל הברכה של יצחק.
שמואל: למה זאת שיעקב אוהב לא מביאה ילדים, וזאת שהוא לא אוהב לכאורה, מביאה לו ילדים?
למה יעקב אוהב את רחל ולא אוהב את לאה? יעקב זה פרצוף גדול או קטן, מצב גדול או קטן?
שמואל: יעקב מצב קטן.
קטן, אז מי מתאימה לו? הקטנה.
שמואל: קטן עם קטן.
רחל מתאימה לו, וכשהוא יגדל ויהפוך מיעקב לישראל, מי תתאים לו? לאה.
שמואל: ממש פשוט.
אנחנו לא נכנס לכל הבעיות של יכולות ללדת, לא יכולות ללדת ולמה זה קורה כך. בסך הכול יעקב בורח מלבן ויש לו כבר משפחה גדולה.
שמואל: ובסוף רחל יולדת לו בן, את יוסף. ואז יעקב מבקש מלבן רשות ללכת, הוא מילא את מכסת השירות שלו, והוא יוצא עם הרכוש שצבר, בוחר צאן, והולכים.
לא הולכים, יעקב גם גונב משהו מלבן, לא הוא בעצמו, אלא רחל גונבת את התרפים.
שמואל: האם התרפים האלו הם פסלים שאתם הוא עובד עבודה זרה?
הם כאילו פסלים לעבודה זרה, אבל בזה הוא עושה תיקונים מיוחדים מאוד.
שמואל: יעקב לא מחמיץ רגע אחד לעשות את התיקון.
כן, אבל עכשיו הוא עושה את זה דרך רחל.
שמואל: בעיניו כל האמצעים כשרים, הוא מגייס את כולם לרצון לתיקון, בין אם הם רוצים ובין אם הם לא רוצים.
ואז לבן רודף אחריו, הוא לא מוצא את התרפים האלו, הוא לא יודע שרחל גנבה אותם. ובסופו של דבר, הוא מרגיש בכך אבל הוא עוד לא משתמש בהם. אנחנו מדברים על כוחות, הוא מרגיש שאין לו את זה, הוא איבד את כוח הלבן.
שמואל: לכן כורתים ברית.
כן, כורתים ברית עם לבן וקוראים למקום הזה "מחניים".
שמואל: "הוא הכין מצבה וקרא את שמה גלעד"?
כן.
שמואל: ולמחרת בבוקר נפרד מיעקב, ואז פוגש עוד פעם במלאכים?
כן, למקום שהוא רואה שהוא מקום של מלאכים, הוא קורה מחניים.
שמואל: מחניים, כי יש שני מלאכים?
כן. מה אתה רוצה לדעת על הסולם?
שמואל: מה תפקידו?
סולם יעקב הוא בעצם כל אותו כיוון, כל אותו תהליך, אותה תוכנית שנמצאת לפנינו, לפני כל האנושות, ואנחנו צריכים לממש.
שמואל: זו הפעם הראשונה, מאז תחילת ספר בראשית, שאתה מתייצב מול "לארי קינג".
אתה מקנא שאני דברתי אתו?
שמואל: לא, חלילה, קודם כל "קנאת סופרים תרבה חוכמה", אז מהבחינה הזאת תבין בוודאי שזה מגדיל את הרצון שלי, אבל לא כדי לקבל בשביל עצמי.
שני יהודים נפגשו ודברו, מה יש?
שמואל: כשיהודי אחד נפגש, אתה יודע מה קורה. כשאיש שנפגש עם עצמו תראה מה קרה, זאת אומרת שליהודים יש את הכוח הזה. אבל פה מגיע איש עם תוכנית סדורה, פונה לאנושות, פונה למצלמה של הסי אן אן, של כולם ביחד, ואומר "הינה אני הולך לתקן את העולם, הינה התוכנית לתיקון עולם".
בעצם כן.
שמואל: זו הפעם הראשונה שנאמר "העולם מקולקל, אני מציב בפניכם סולם, שניצב על הקרקע, ברצון לקבל שהוא הטבע האנושי של כל העולם". הרצון הזה הוא בעצם רצון הבריאה, אם אנחנו ממשיכים רק עם הצד הזה זה לא טוב, אנחנו נוטים לכוון לא טוב.
אנחנו צריכים לעשות את זה באלכסון. להעמיד את הסולם ממלכות, מהרצון לקבל עד הרצון להשפיע שנקרא "בינה".
שמואל: אנחנו עולים במדרגות, מטפסים ועולים בהבנה, כאשר מצד ימין ומצד שמאל, שני מלאכים עולים ויורדים, מחזיקים אותנו, שומרים לנו על האיזון שלא ניפול. כמי שהולך על חוט עם מוט ושומר על האיזון, לא ליפול, כאשר יש לו קו שמנחה אותו, שהוא הקו לתיקון עולם.
לתיקון עולם ולדבקות בבורא. זה נקרא, להשגת כוח האהבה לכולם.
שמואל: זה המניפסט הראשון להשגת כוח האהבה לכולם, כי כוח האהבה הוא הכוח החזק ביותר שיש בבריאה שהיא מעל הטבע.
כן.
שמואל: דבקו בתפקיד הזה, על תרפו ממנו, כי יכול נוכל לו, יש לנו תפקיד ואנחנו נבצע אותו ונעשה אותו.
(סוף השיחה)