פרשת השבוע - משפטים

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 06.02.13 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

גלעד: שלום. אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", פרשת "משפטים". שלום לך, הרב לייטמן, שלום משה אדמוני.

שלום.

גלעד: בפרשת "משפטים" הבורא נותן למשה אוסף של חוקים, דינים רבים שעוסקים בתחומים שונים. דינים בין אדם לחברו, למשל דיני עבד עברי, אמה עברייה, רצח, גניבה, הלוואה ועוד. ודינים בין אדם למקום, בשר וחלב, שבת, שמיטה ועוד דינים.

משה מוסר לבני ישראל שהבורא יסייע להם בכניסה לארץ ישראל, וגם מזהיר אותם לא ללכת אחרי עבודה זרה. והוא בונה מזבח ומקריב קורבנות לבורא, ונכרתת ברית בין העם לבין הבורא. משה קורא בפני העם את "ספר הברית", והעם עונה את המשפט הידוע, "נעשה ונשמע"¹. משה מבצע את ציווי הבורא, עולה להר סיני לקבל את לוחות הברית בליווי יהושע, ושוהה שם "ארבעים יום וארבעים לילה"².

הרב לייטמן, בפרשה יש הרבה מאוד דינים, הרבה מאוד חוקים.

"משפטים" זה בעולם שלנו כשאנחנו לא משיגים את העולם הרוחני, לא מתייחסים למציאות שלנו דרך חכמת הקבלה, אז אנחנו חושבים שכל הדברים האלה הם כמו משהו ששייך אולי לפסיכולוגיה, לאיזה יחסים יפים, טובים, להיות כך, או כך. לא מרגישים שאלה ממש חוקים, כי משפט זה חוק. יש חוק, יש משפט, אבל בעצם זה החוק, אלה חוקי הטבע.

וכשאנחנו מתחילים להתקרב לבורא על ידי חכמת הקבלה, מתחילים לראות שהצעדים האלו מוגדרים היטב. ובהתאם לזה אנחנו צריכים לסדר את עצמנו כל פעם בכל התכונות שלנו, בכל מה שאנחנו, בהתאם לצעדים, ואנחנו מתקרבים בהתאם למדרגות או לשלבי הסולם. וזו בעצם כל התורה, הסולם בינינו לבין הבורא הוא איך אנחנו מגיעים לדבקות, כי הדבקות היא המטרה הסופית.

ובדרך לדבקות אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, לכן כל התורה מספרת איך מתקנים, "לתקן עולם במלכות שדי"³. האדם הוא עולם קטן, האדם נקרא עולם, כל מה שיש בנו בתפיסת המציאות, נקרא או "אדם" או "עולם". ולתקן אותו, אנחנו צריכים בחוק שנקרא "שדי", בהגבלות, עד כמה כן, ועד כמה לא. זאת אומרת, עד איזה מצב, עד איזה מקום, עד איזה גבול אני מסוגל להשתמש ובאיזו צורה להשתמש, ומאיזה גבול והלאה אני לא יכול להשתמש בכלל, אסור לי וכן הלאה. מפני שהכוחות שלי הם תמיד מוגבלים, אני יכול להתקרב רק בהגבלה.

בהגבלה הזאת שאנחנו מתקרבים לבורא, יש תופעה מאוד מעניינת. קודם כל יש שאלה, למה קודם באים חוקים בין אדם לחברו, "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'"⁴? כאילו שלבורא זה יותר קל, אם הייתי צריך לסדר את היחסים שלי עם הבורא, אז בבקשה, שיתגלה, וודאי שאני מוכן לעשות הכל בשבילו, הגדול, השליט. מי לא מוכן? ועם החברים, עם האנשים, אז מילא, אז גם אני אתייחס אליהם טוב. אנחנו נסתדר.

ואם אני אראה עד כמה שהוא שייך אליהם, והם אליו, שהכל בא ממנו אולי, או עד כמה שהם טועים או לא טועים, אני בהתאם לזה אתייחס אליהם. זאת אומרת, אדע חוקים. זה הכל, כך האדם חושב, ולכן מתייחס כך. אנחנו רואים שאף אחד לא מתייחס לעולם כהעתקה של הבורא בכלים שלנו. אין לנו מה לתקן בעולם, אלא לתקן את האדם. ובעצם, אין לנו צורך לתקן את בני האדם, אלא לתקן את עצמנו. כל אחד ואחד, את עצמו. ואז הוא יראה את האדם המתוקן, את העולם המתוקן, ואת הבורא המגולה בכל זה.

זאת אומרת, אין על מה לחשוב ואין מה לעשות בעולם מלבד לדאוג לתיקון האדם כלפי הכוח העליון. ואם האדם משתוקק לכיוון הזה, אז יהיה לו תמיד כמו שכתוב, תקבלו את הכל, תהיה לכם ברכה, לא יהיה על מה לדאוג, הכל ירד לכם מהשמים. אז אתם תחלקו את כל המציאות נכון לשני חלקים, חלק שאתם יכולים להשפיע לזולת ולי, וחלק שאתם לא תוכלו, אז בינתיים הוא יהיה תחת הצמצום. ובעצם אלה כל החוקים.

כשהאדם מתייחס לעולם, הוא מתייחס לעולם מתוך הרצון שלו. כי זה כל החומר של הבריאה, רצון. והרצון של האדם מתחלק לשני חלקים. החלק הכבד ששם יש רצונות גדולים, אגואיסטים מאוד, שהאדם לא מסוגל לוותר עליהם מיד, וחלק יותר קל, רצונות יותר קלים, ששם הוא כן מסוגל. יותר קרוב לנתינה, יותר קרוב להשפעה, יותר קרוב להתחשבות בזולת. אלה רצונות לא כל כך חשובים, לא כאלה שאני מרגיש אותם כל כך הכרחיים, שבהם אני מסוגל להיות בקשר עם האחרים.

הרצונות הקלים נקראים בלשון הקבלה "גלגלתא ועיניים". והרצונות הכבדים, הקשים, שקשה לתקנם בעל מנת להשפיע, להתחלק, לחלק, לתת, נקראים "אח"פ". הרצונות הקלים הם לא כל כך קלים. אנחנו לומדים שלפני שהאדם בכלל ניגש לתיקון, וזה מה שהתורה מבקשת, דורשת ממנו, הוא צריך קודם כל להגיע לצמצום. שבשום רצון ובמה שיש לו, הוא לא ישתמש להנאת עצמו, שהכל יכוון כלפי טובת הזולת.

טובת הזולת מגיעה בשני שלבים. השלב הראשון הוא תיקון של הרצונות הקלים, גלגלתא ועיניים, שבהם אני מתקרב לזולת, משפיע לזולת, נותן לזולת כל מה שרק אפשר. ואת הרצונות הקשים, הכבדים, האגואיסטים, בינתיים אני מצמצם. העבודה ברצונות הקלים נקראת "עבודה ברמ"ח אברים", כך זה נקרא, זה המספר שלהם, 248 רצונות שבהם אני משפיע לאחרים, ולגמרי לא לעצמי.

הם גם נקראים, כמו שאמר עליהם הלל הזקן, כשבא אליו גר לשאול, מהי התורה, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"⁵. גר נקרא אדם שמתחיל תיקון, לפני זה הוא נקרא גוי. כשמתחיל להתקרב לבורא ורוצה להתחיל ללכת צעד קדימה, אז הוא נקרא גר. ואז הוא אמר לו, שהצעד הראשון שאתה צריך לעשות, כדי להתחיל את תיקון הנשמה, זה נקרא שאתה עובד עם כל הרצונות שלך בצורה של, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". זה תיקון של רמ"ח הרצונות, כמו שכתוב "רמ"ח אברים" של הנשמה.

ואז כשהאדם מתקן את הרצונות האלו, הוא מתחיל להרגיש בהם כבר התגלות הבורא דרך מה שמתייחס לזולת, שמאיר לו אור חלש בהתאם לרצונות החלשים האלו. המצב הזה נקרא "קטנות". כמו שבעולם שלנו, האדם הקטן נמצא בעולם, אבל לא בדיוק יודע מה קורה. יש אחריו גדולים שמסדרים את העולם, הם מכינים, והוא בינתיים גדל בתוכם. אז כך זה אצל האדם שנמצא בצמצום הרצונות הכבדים ובתיקון של הרצונות הקלים. ואלה שלבים שאנחנו צריכים לבצע, לממש, קודם על עצמנו.

ואחרי שהאדם גומר את כל רמ"ח הרצונות האלו, זה נקרא שהוא גמר תיקון של גלגלתא ועיניים. בקבלה זה נקרא שהוא עלה מדרגת מלכות לדרגת הבינה. זה הכל אותו הדבר, אבל לפי ספר התורה, לפי כל הסיפורים שבספר תורה, זה נקרא שעבר את "ארבעים שנות המדבר". ארבעים, זה מפני שממלכות עד הבינה, יש לנו ארבעים מדרגות.

וכך הוא כבר מוכן להיכנס לארץ ישראל. ארץ זה רצון. וישראל, זה ישר א-ל, זאת אומרת שהוא כבר מתקן את כל הרצונות שלו, לא סתם לטובת הזולת כדי להגיע לבורא אחר כך, אלא כבר עכשיו מתחיל בפועל, זה נקרא "כיבוש הארץ". שהוא כבר את כובש רצונו ביתר הרצונות הכבדים שנקראים "שס"ה גידים", שס"ה רצונות. ומתחיל לתקן את המלכות על ידי כוחות הבינה שרכש בשלב הראשון.

ואז סוג הרצונות האלו, נקראים "רצונות האהבה". אהבה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". הוא מתחיל לתקן אותם רצונות לקבל, בעל מנת להשפיע. כשהוא כבר מקבל בתוך הרצונות שלו אור עליון, תענוגים, גילויים, אז כל זה נעשה כדי לעשות נחת רוח לזולת ולבורא. בכך הזולת הופך להיות יחד עם האדם, כגוף אחד. הוא מתחיל להרגיש שהוא נמצא "כאיש אחד בלב אחד"⁶. היה לו בשלב הראשון "כל ישראל חברים"⁷ וכאן הוא מגיע לאהבה, שזה ממש "אחים אנחנו", לדמות אחת של האדם. ובכך שמגיע, רוכש את ארץ ישראל במצב של האהבה.

אהבה, זאת אומרת, שכל הרצונות שלו כולם מתחילים להיות עד כדי כך בלקבל בעל מנת להשפיע, שהוא מתחיל לראות את כל עם ישראל ממש כאדם אחד, הם קשורים זה לזה עד כדי כך וגם הבורא נמצא בדבקות איתם. ואז, כתוצאה מזה, כשהוא מגיע לתיקון הכללי, הוא בונה בזה כלי. זאת אומרת, זה הרצון המתוקן שלו, ששם כולם מאוחדים, כולם מתוקנים, מלאים באור ה', והמצב הזה נקרא בית המקדש. זה בית המקדש הראשון שמגיעים ובונים אחר כך.

נחזור לאותם חוקים ומשפטים, אותם הוא צריך ללמוד ולקיים, אחד אחד. וכל תיקון רצונות האדם מהאגו, זה מהרצון שלו רק לטובת עצמו, כשלא אכפת לו שום דבר, עד לטובת הזולת, טובת האומה, ולטובת הבורא. כי דווקא דרך היחס היפה שלו לאחרים, הוא מגיע לבורא, בזה האדם מתקדם בתורה. אני מתכוון בתורת אמת, בתורת הקבלה, ולא בתורה החיצונית, ששם אנחנו רואים לצערנו שיש הוויכוחים, וחילוקים, ומלחמות, ועוד ועוד.

זה בעצם הכל. עכשיו, יש על כך ודאי ספרות גדולה, שבה המקובלים מסבירים לנו מה לעשות. לאר"י יש ספר שלם של טעמי המצוות, שבו מסבירים כל תיקון ותיקון, כל רצון ורצון. קבוצת רצונות בדרגה מיוחדת נקראת "תיקוני פסח", "תיקוני ראש השנה", וכולי. זאת אומרת, יש בזה ימים מיוחדים, תיקוני שבת, ושל יום חול, לפי מה אנחנו מתקנים את הדברים האלה, זאת אומרת, בצורה הדרגתית, ובאיזה סדר אנחנו מתקנים את כל הדברים. לכן יש לנו את לוח השנה, חודשים, שבועות, ועוד. אז בכל יום ובכל רגע, יש לנו תיקונים רבים, ובסופו של דבר אנחנו מגיעים לתיקון הכללי, לדבקות.

אם האדם לא מכוון את עצמו בכל רגע, דרך היחס היפה שלו לסביבה, עם שלושת המשפטים האלה, בסדר הזה, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את השם אלוקיך", מאהבת הבריות לאהבת השם, אם הוא לא מתייחס כך לעולם, אז הוא בכלל לא בכיוון שהבורא ציווה למשה, וזה נקרא שהוא "משתחווה לא-לוהים אחרים", זאת אומרת, לאגו שלו בצורות שונות.

גלעד: בעצם הוא עובד עבודה זרה.

כן, זה נקרא "עבודה זרה". מה שאנחנו צריכים לעשות נקרא "עבודת השם" וההיפך זה "עבודה זרה", כך גורסת חכמת הקבלה. אם הוא מתקדם לכך, אם הוא מכין את עצמו לכך, אז הוא מבדיל בו את התכונות שנקראות "משה", "יהושע", "זקנים", "העם", "גברים", "נשים" "טף" וכולי, איך שכולן נמצאות בו. כי האדם הוא עולם קטן, כולם נמצאים בו, וכל ההבחנות האלה צריכות להיות מסודרות בו כדי לקבל את התורה ולממש אותה. על זה בעצם מדובר בפרשת "משפטים".

כתוב לנו בזוהר מה זה נקרא תרי"ג עיטין, ופקודין דאורייתא. תרי"ג אורות שיש לנו בתורה, תרי"ג אורחין דאורייתא, יש על זה הרבה. זאת בעצם כל החכמת הקבלה, איך לממש את החוק והמשפט שהבורא מוסר לנו, וכל אחד מאיתנו חייב לקיים, וכל עוד הוא לא יקיים, הוא יתגלגל לכאן עד שיתקן את כולו.

גלעד: יש פה משהו מאוד עקרוני בכל התהליך הזה, כי מדובר פה על תהליך.

כן, הוא מאוד מדוד, הוא מאוד מדויק, הוא מאוד חוקי. כי יש כאן סדר של אורות וכלים. "כלים" נקראים הרצונות שלנו, וה"אורות" הם הבורא שמתגלה לאט לאט כלפי הרצונות שלנו, איזה סדר יש בין הבורא לנו, לנבראים, ובאיזו נוסחה אנחנו יכולים להתקשר אליו. מהמקרה שבו אנחנו נמצאים עכשיו כשני קצוות, ועד להתקרבות אליו לאט לאט. באילו צעדים אנחנו מתקרבים אליו? זאת כל התורה, זאת התורה, ההוראה איך להתקדם, ובהתאם לכך להצליח בכל הדברים, ולהגיע לדבקות.

גלעד: יש פה תהליך של התפתחות, ואנחנו יודעים, גם מתוך החינוך, שאתה לא יכול לצוות על חוקים, זה לא עוזר. גם אם מישהו יגיד לך "אני מקבל את זה", אחר כך כשאתה לא תשגיח עליו, הוא לא יעשה זאת.

זאת שאלה שאני חושב שכל מחנך, כל אדם וגם מדינות שואלים את עצמם, איך להביא לידי כך שהאדם יקבל על עצמו, יסכים ויבצע חוק, למרות שהוא עדיין מעליו? וכל האתגר פה הוא הרי לפתח את העם, לפתח את האדם? הוא תמיד צריך לקבל חוק שהוא קצת מעליו. מאיפה יש לו כוח לקיים אותו, אם עכשיו הוא לא נמצא בתובנה שלו, בהרגשה שלו, בכך שהוא מבין אותו, ואם הוא מבין אותו, אז זה כבר חוק שהוא שלו.

לכן אנחנו חיים במציאות מאוד מיוחדת, הבורא שולח לנו צרות, בעיות, שמעוררות אותנו ואנחנו שואלים, בשביל מה ולמה, ואז אנחנו צריכים לפתור את הבעיות. עד כדי כך שעכשיו אנחנו נכנסים למשבר כללי, גלובאלי, טוטאלי, בכל העולם, והבעיות של החיים שלנו מעוררות אותנו לשאול למה זה כך?

זה בעצם מה שאברהם שאל בזמנו בבבל, גם בו לא הייתה מתעוררת שאלה "מה קורה?", אם לא היה קורה כלום, אלא בהתאם לכך שהתחיל להיות משבר גדול, שאנשים ממש התחילו לשנוא זה את זה, התחילו מהומות, התחילו בעיות, אז הוא התחיל לשאול, "מה קרה עם העם?" ומתוך כך הוא התחיל לגלות את המציאות האמתית שעומדת, ואת החוקים שעומדים מאחוריה ומשפיעים עליה.

לכן חכמת הקבלה מתגלה, והיא כבר מלמדת אותנו מה לעשות. ואם אנחנו מדברים על האנשים שמגיעים ללמוד, שאכפת להם לדעת מה סוד החיים, מה מהות החיים, אילו חוקים עומדים אחרי הטבע, וממש משפיעים עלינו, יש אנשים שמרגישים צורך לזה.

גלעד: משיכה כזאת.

כן, הם חייבים לגלות זאת, הם לא מסוגלים בלי זה. אז הם מגיעים ללימוד חכמת הקבלה, ובצורה הזאת הם מתקדמים, לא חשוב מה קורה בחוץ, אם זה משבר, או לא, הם נמצאים בלימוד, בהתקדמות משלהם. זאת נקראת "ההתקדמות הפנימית", "העבודה הפנימית" שלהם.

יש אנשים שלא שייכים לכך, שהם לא שייכים לגלגלתא עיניים, לאותם כלים מיוחדים, אלא לאח"פ, לרצונות הגדולים, האגואיסטים, הם נקראים "אומות העולם", והם לא כל כך רצים לרוחניות, להכיר את הבורא. הם רק נקראים, אומות העולם, אבל באמת, מדובר על עם ישראל. אלה שלא משתוקקים לגלות את הבורא על ידי חכמת הקבלה, הם נקראים "אומות העולם שבישראל". ואז, אליהם אתה לא יכול להגיע ולהגיד, בואו נלמד, בוא נגלה, אין רצון. ואין כפייה ברוחניות, אם כך, אתה שואל על ידי מה אנחנו יכולים לקרב אותם לתיקון?

גלעד: איך אפשר לגרום לאדם, נאמר בלי נקודה שבלב, לקבל חוק שכבר מתגלה, הוא בא. תראה מה קורה היום באירופה, מה קורה בעולם, יש חוקים חדשים, ואף אחד לא מבין אותם.

אתה מסביר לו בצורה הגיונית מה קורה. שהעולם הוא עגול, שאנחנו נמצאים בעולם הגלובאלי. "אתה רואה, בבקשה, יש אלפי מאמרים של מדענים". זאת אומרת, אתה מראה לו את כל הדברים, שהם במקום גילוי הבורא, אנחנו הולכים לקראתו ורוצים לגלות, ובשבילו זה מהמדע, שהעולם שלנו כבר נראה כך, הוא עגול, תלוי זה בזה, ולכן אנחנו חייבים להיכנס לרשת אינטגרלית. אם אנחנו מתקדמים להיות מחוברים נכון בינינו, אנחנו נתחיל להרגיש בפנים אותו כוח אחד שמלווה אותנו, מנהל אותנו, ומשגיח עלינו. אנחנו נגלה זאת וגם הם, האנשים שלא בחכמת הקבלה יגלו זאת.

הם פתאום יתחילו להרגיש בחיבור ביניהם, זה כך יתגלה, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"⁸. הם ירצו לתקן את עצמם לאט לאט, כי הם ירגישו, ויבינו שזאת באמת התכלית וכך צריך וכדאי להיות. הם יתחילו להרגיש שבהשפעה לזולת יש לאדם איזו התעלות מיוחדת, וכדאי להיות בזה. לא סתם העולם נמצא היום בייאוש, ואנשים לא יודעים בשביל מה הם חיים, נמצאים, ואז הם רצים לסמים וכולי.

לכן, אני חושב שזאת לא בעיה כל כך גדולה, להתחיל להסביר לבני האדם שהעולם מחייב אותנו להיות מקושרים, אני חושב שאנחנו עדיין לא אחרי זה, אבל זה כבר די נכנס, הדיבור הזה בא מבפנים, מתוך בני האדם. הם כבר מתחילים להרגיש שהתלות ההדדית הזאת, אם אנחנו לא רוצים שהיא תתגלה כמו ההתפרצויות שיש בכל העולם, עם הטרור, עם כל הלחצים, ממש כסכנת השמדה המונית, במלחמה עולמית, וכן האלה, אז אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתחיל למצוא בינינו את הקשר הנכון. הקשר קיים. רק הוא קשר רע ומביא אותנו למלחמה, כי אנחנו לא מסוגלים, כמה אתה יכול להיות בקשר רע? אתה בסוף חייב לחתוך, כי זה בלתי אפשרי. או שנגיע לקשר טוב.

גלעד נראה לעיניים, שקצב הגעת החוקים, הרבה יותר מהיר מקצב התפיסה או התובנה של האנושות.

נכון, גם לי יש הרגשה כזאת.

גלעד: ואז התוצאה היא הרבה סבל שאולי אפשר לחסוך אותו? אם נקבל שכך יהיה, אז כך יהיה, אנחנו רוצים לא רק לקבל את זה, נכון?

נכון, אבל מה לעשות, אנחנו צריכים להשתדל בכוחות שלנו, לעשות מה שאפשר, בכל זאת לקיים את מה שאפשר. וגם ללכת בהנחה שאם אנחנו מגלים רק את הכוחות האלה, למרות שיש לנו בעולם מאות אלפים, אם לא כמה מיליונים של בני אדם, שנמצאים איתנו בסוגים שונים של קשרים, מהקרוב ביותר לרחוקים, שרק שומעים ומתעניינים, בכל זאת, כנראה שזה מה שניתן לנו, ודרך המערכת הזאת אנחנו יכולים לתקן, והעולם ישמע.

אנחנו צריכים לעשות את כל מה שרק אפשר. אני חושב שבכך אנחנו נפתח את המאור המחזיר למוטב ואנשים יתחילו לחשוב אחרת. הם יתחילו להבין שערבות, חיבור, ללא שום קשר לפוליטיקה, למפלגות, ולתנועות שונות, רק חיבור בין בני האדם, שלא מתבסס על שום אינטרס אחר, רק למען החיבור בלבד, זה מה יציל אותנו מהכל. קודם כל את ישראל, כי אנחנו כבר עכשיו רואים, ועוד נראה, עד כמה שהאנטישמיות עולה, עד כמה שהיחס אלינו הופך להיות יותר ויותר נוקשה וביקורתי. עד כמה שהשנאה שוב מתחילה להתגלות כלפי ישראל, כלפי עם ישראל, היהודים, היהדות, וכן הלאה.

לכן אנחנו צריכים לעזוב את כל היחסים בינינו, את כל ההתקוטטויות שאנחנו רואים במפלגות ואת כל הנטיות השונות, ולהתחיל לעבוד רק על אהבת אחים. אם לא, המצב יכול להיות מאוד גרוע. הם יתחילו להתקוטט וכבר לא יהיה להם, לא עם, לא מדינה, לא מקום ולא כלום, ועדיין הם ימשיכו להתקוטט. אז כנגד זה, אנחנו צריכים כמה שיותר לעבוד.

משה: אז כנגד זה אנחנו צריכים לתת להם להרגיש את חוקי הטבע האלה בצורה מידית ביותר, וכשאנחנו יוצאים באמת, ומדברים עם אנשים, עם סוגים שונים של קהלים, אז יש בעיה. מכל המסרים על העולם, אפשר להסביר להם על תלות הדדית, ובאיזו דרך עובר הבגד שאני לובש, עד שהוא מגיע אלי, וצריך להביא הרבה מאוד מאמרים על תלות, כי את זה הם שומעים, אבל אחרי זה הם יוצאים, כי זה לא מורגש להם, זה לא מיידי.

אפשר לדבר איתם על מסרים כמו התגברות האנטישמיות, על השנאה בעולם, אבל גם אז כאילו יוצא שהחוקים האלה שעליהם אנחנו מדברים עליהם לא מורגשים בצורה מידית. "תגיד לי את החוקים, תן לי להרגיש את זה ביום יום שלי, בחיים שלי. אבל אם אתה אומר לי, שמע, אתם לא תעשו את זה, אז תהיה אנטישמיות, וכולי, אז זה נמצא במרחק שני מטרים ממני, לא של המטר הקרוב אלי, ואני רוצה להרגיש משהו מתחת לאף. למד אותי מה הם החוקים, כך שאני ארגיש אותם, אז אולי אני אקיים אותם". המרחק הוא מאוד גדול.

אם אנחנו נדרוש שהחוקים יתקיימו בצורה כזאת, אז הם יתקיימו בתוך הרצון שלנו, ואת האגו שלנו אנחנו אף פעם לא נתקן, אלא ההפך, הוא יגדל ויהיה יותר גבוה, גדול, ובטוח שבו אני מקיים את החוקים.

החוקים האלה, אהבה, השפעה, נתינה, הם חוקים רוחניים, והם למעלה מהאגו. "למעלה מהאגו", זאת אומרת, שהם לא יכולים להתקיים בצורה שבה אני רואה אותם, שאני רואה שזה כדאי לי. חייב להיות כאן איזה הֵפסֵק בין מה שאני רואה, ומרגיש שכדאי לי, לבין מה שאני מקיים. כך שאני מקיים כאילו ללא שום סיבה כל כך מוצדקת לעין, לפחות במקצת, אחרת זה לא צעד קדימה לקראת הבורא.

זאת אומרת, הבורא בכוונה מעורר לנו כל מיני בעיות קטנות, וזו באמת עזרה גדולה ממנו שהוא מתקרב אלינו בצורה כזאת של צרות ובעיות, כי בזה הוא מעורר אותנו. אבל הקשר בין זה שאני עכשיו אתקן, את היחסים שלי אליך, ועכשיו אני אתייחס אליך יפה, כאילו שאתה ממש כמו בן שלי, אני אוהב אותך מאוד, כך שאני אראה את זה, ואני ממש ארוץ לחבק אותך. אם אני אעשה את זה בצורה כזאת, אז זה האגו שלי שירוץ אליך לחבק אותך, ובצורה כזאת אנחנו יותר ויותר יורדים לתהום. אנחנו לא עולים השמימה.

זאת אומרת, אנחנו לא מגלים את חוקי ההשפעה, אלא את חוקי הקבלה, לקבל כל אחד לעצמו. אז כדאי לי את זה לעשות, למה לא? אם בצורה כזאת, אז בשביל מה אנחנו צריכים את חכמת הקבלה, בשביל מה אנחנו צריכים את כל הבריאה, בשביל מה אנחנו צריכים את תכלית הבריאה, להתקרב לבורא, ולהידבק בו?

אנחנו צריכים להתנתק מהעולם שלנו, לעלות לדרגה יותר עליונה, דרגת האדם, הדומה לבורא, וזה אומר להיות בהשפעה, ולא בקבלה. ולכן כדי לקיים את חוקי ההשפעה, אני חייב דווקא את ההפך, לא לראות את התוצאה היפה, אלא שאני מקיים אותם מפני שאני מקיים, ואז על ידם אני עולה למעלה. כשאנשים שמגיעים אלינו ללמוד, ויש להם מטרה להגיע למדרגה הבאה, אז אנחנו מסבירים להם את החוקים והמשפטים שבעזרתם מגיעים לדרגה היותר עליונה, מעל האגו, למרות האגו, כנגד האגו. אבל לאנשים שנמצאים ברחוב, אנחנו לא יכולים להסביר את זה בצורה כזאת, כי הם לא צריכים מדרגה יותר עליונה, אלא הם צריכים את העולם הזה בצורה טובה. לכן אנחנו רק מסבירים להם שאין לנו ברירה, שאנחנו חייבים להיות מקושרים זה עם זה. וצריך להסביר את התועלת בלהתקשר זה עם זה בדרגה עממית, ארצית, ואני לא חושב שזו כל כך בעיה. הם לא צריכים לקיים את החוק הזה "למעלה מהדעת", כמו שזה נקרא אצלנו, למרות שלא רואים. על ידי סדנאות, על ידי כל מיני הסברים, הרצאות, אנחנו יכולים להתחיל לקרב את העם זה לזה ולהסביר שרק בחיבור יחד, אנחנו נצליח, אנחנו ננצח את כל ההפרעות.

אם חלילה לא נוכל לבצע את זה בתהליך כזה קל, אז יבואו שונאים מכל הצדדים, ואז או שנברח מפה, או שאנחנו נצטרך בכל זאת להתאחד כאן. אין לנו ברירה.

משה: זה באמת מעניין, כי אתה אומר שהם ירגישו את זה במישור שלהם, שהם ירגישו בכל זאת איזו תועלת בחיבור, וזה באמת קורה.

אנחנו עובדים בעיקר עם סגלי הוראה, וכשאנחנו שמים אותם ביחד, אז יש הרגשה ודאית שזה עושה טוב. אבל שם התועלת היא ודאית. אבל אם רוצים ללמד אנשים בהיקף הרבה יותר גדול, וללמד אותם את חוקי הטבע, כך שהם ירגישו שחוקי הטבע הם כמו חוק התלות ההדדית או החוק של אהבת הזולת, אז איך הם ירגישו את התועלת המידית מזה, אם אנחנו אומרים שזה רחוק מהם שתי פרסאות?

זה שיהיה להם טוב מזה, זה בטוח. אף אחד לא מתנגד לחיבור.

משה: הם צריכים להרגיש את הטוב הזה?

כן, הם צריכים להרגיש את הטוב, אבל השאלה היא האם הם יבינו שלהיות יחד, זה נותן להם אפשרות ממש להינצל מהצרות הגדולות. אם נתחבר, ונעזור זה לזה, אז לכל אחד תהיה לפחות פת לחם, ולכל אחד יהיה במה לשלם את חשבונות החשמל והמים, וכן הלאה, זה אפשרי. את זה הם רואים. ואיך על ידי זה שאני מתחבר עם הזולת, בתוך העם שלי, בתוך המדינה שלי, ואיך כשאנחנו מתחברים יחד ברצון, אנחנו בכך משפיעים על איזה כוח הטבע, כוח עליון, שמנטרל את כל השונאים שלנו, את האויבים שלנו, כך שהם עוזבים אותנו או הופכים להיות אפילו החברים, והקרובים שלנו, הם ממש מתקרבים והופכים להיות טובים אלינו, איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו ממש משנים את השנאה לאהבה, כמו שכתוב, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"⁹, וממש "נהרו אליו כל הגויים"¹⁰, איך אנחנו עושים את זה על ידי התקרבות בינינו, את זה לא ניתן לראות בעיניים, וזה לא יהיה אף פעם?

לכן, או שאנחנו באמת מפיצים את חכמת הקבלה כמו שצריך, כמו שבעל הסולם כותב, שזו הפצת חכמת הקבלה בכל העולם, וזה נקרא "שופר המשיח", וזה תנאי מוקדם לכך שבכל זאת ירצו, ויבינו, ויסכימו איכשהו לזה, או שאנחנו צריכים לתת לאור להשפיע.

זה שאנחנו מפזרים את הידיעה הזאת, ועכשיו אנחנו גם מדברים בטלוויזיה לפני אנשים, אנחנו מפזרים חומר, עיתונים, ועוד, ועוד, על ידי כך אנחנו בעצם מגיעים לכך שלאור העליון יש יותר ויותר אפשרויות להשפיע, ואז נתן לו לעבוד, ופשוט נשאיר לו את זה. זה לא בכוחנו, בכוחנו לעשות איזה מגע חיצוני, גשמי, זה מה שאנחנו מסוגלים.

משה: יש דרך להסביר את הדבר הזה שנקרא "נעשה ונשמע" בחינוך אינטגרלי? כי הרי בסופו של דבר אנחנו מדברים על תהליך כזה.

לא. "נעשה ונשמע", זה שייך רק לאנשים שמתעסקים בחכמת הקבלה. כי "נעשה" זה נקרא שאני משפיע, משתדל להיות באהבה, בחיבור עם הזולת, מכניע את עצמי, משפיל את עצמי כלפי האחרים, מעלה את האחרים כמו גדולים כלפי. ומכל העשיות האלה, אני מתחיל להזמין עלי את המאור המחזיר למוטב, כי בזה אני מתאים אליו, והאור שמגיע משנה אותי. ואז אני מתחיל לשמוע, אז אני מתחיל להגיע לאור החסדים שנקרא "שמיעה".

אבל מה זה "נעשה ונשמע" כלפי העם? "נעשה", לעשות משהו בידיים. וגם בזה שאתה עושה את זה בידיים אתה צריך חומר דלק, אתה צריך במשהו לראות שיש לך מזה תועלת. זה לא נקרא "נעשה". "נעשה" זה שאתה עושה ללא שום אפשרות לראות תועלת, אחרת זה נקרא עשייה אגואיסטית.

גלעד: קצת על הבלבול הזה שהעולם נמצא בו. אולי בהקשר לזה, יש מפרשת "משפטים" פיסקה ממאמר "הסבא", הוא אומר כך:

. "כמה הם בני העולם בבלבול הדעת, ואינם רואים בתורה בדרך אמת, והתורה קוראה אותם בכל יום באהבה אליהם, ואינם רוצים להחזיר ראשם, להקשיב אליה.

כי בתורה יוצא דבר מנרתקו, ונראה מעט, ומיד מסתתר. ובזמן שנתגלה מתוך הנרתק ומסתתר מיד, אין התורה עושה זה, אלא לאלו שיודעים בה ונודעים בה. כך הוא דבר תורה, אינה מתגלית אלא לאוהבה, יודעת התורה שחכם לב ההוא, מסבב שער ביתה בכל יום. מה עשאה. גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז. ומיד חזרה למקומה, ונסתרה. כל אלו משם, לא ידעו ולא הסתכלו. אלא הוא בלבדו, ומעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה. ועל כן התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה, לעורר עמו האהבה.¹¹"

אנחנו סיימנו תהליך גדול מאוד בתיקון שלנו בגלות, ועכשיו אנחנו מגיעים לגאולה. "גאולה" זה גילוי הבורא לכל הנבראים, ולכן עכשיו משתנים כל חוקי הטבע, ואנחנו נכנסים כאילו כמו רכבת שמגיעה לתחנה חדשה, לתחנה הבאה, כך אנחנו מגיעים לדרגה הבאה. אנחנו צריכים להבין שכאן יש תיקונים גדולים, שינויים גדולים שיעברו על העולם, ועלינו.

אם זה עובר על דומם, צומח וחי, מילא, אבל אם זה עובר על האדם, זה יחייב אותנו בצורה מאוד קשה להשתנות, אם אנחנו בעצמנו לא נרצה שזה יקרה. במידה שהאדם מוכן, רוצה, אז הוא מקבל את זה בשמחה, בקלות.

גלעד: זאת אומרת, האנושות פשוט צריכה להחליף תוכנה עכשיו, ממש תוכנה חדשה.

אנחנו רואים שאנחנו לא שולטים היום בעולם, שכל המערכות שלנו לא עובדות, לא במשפחה, לא בחינוך, לא בתרבות, לא בטכנולוגיה, לא במסחר, לא בכלכלה, לא בפיננסים, בכלום, שום דבר לא עובד. וזה עדיין עובד, אבל אנחנו נמצאים במעבר לקראת הדרגה הבאה, ושם יהיו חוקים חדשים לגמרי. ואלה אותם המשפטים שמדובר עליהם כאן בפרשה הזאת. אנחנו נצטרך לקבל אותם על עצמנו, אחרת אנחנו נכנסים לשם בצורה מאוד קשה. ואז על ידי לחצים גדולים, מלחמות, בעיות, ממש מכות גדולות, בכל זאת נגיע לזה.

גלעד: אתה צופה שתהיה איזו מסה קריטית, שנאמר תשנה את התוכנה, ואז לכולם פתאום הדבר יהיה ברור? יש איזה שלב כזה?

אני מאוד מקווה שאנחנו לפחות נתקדם לקראת זה בדרך ארץ. זה לא ממש בדרך האור, אבל חלילה, לא בדרך החושך. לא בדרך התורה, ולא בדרך ייסורים, אבל בדרך ארץ, בקו האמצעי, אנחנו נתקדם לזה. אחרת, כמו שכתוב בתורה, "אם לא", ו"אם לא", אתה יודע אילו מצבים יכולים לבוא. התורה לא מסתירה את זה מאיתנו. לכן אנחנו צריכים לראות את עצמנו כמחויבים להמשיך.

גלעד: אז תודה לך הרב לייטמן. פרשת "משפטים" כל כך מבוארת ומבוררת, תודה לך משה אדמוני, ולכם הצופים בבית שבת שלום.

משה: שבת שלום.

שבת שלום. יהיה טוב.

(סוף השיעור)

---

1. "כל אשר-דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות, פרק כ"ד, ז')↩

2. "ויבא משה בתוך הענן, ויעל אל-ההר; ויהי משה, בהר, ארבעים יום, וארבעים לילה." (שמות, פרק כ"ד, י"ח)↩

3. (מתוך תפילת "עלינו לשבח", תפילת מוסף של ראש השנה)↩

4. (מוזכר בספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר: "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא")↩

5. "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור." ["מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו."] (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת שבת, דף ל"א, א' גמרא)↩

6. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י, שמות י"ט, ב' עפ"י מכילתא שם)↩

7. "ויאסף כל איש ישראל, אל העיר, כאיש אחד, חברים." (שופטים, פרק כ', י"א)↩

8. "ולא ילמדו עוד, איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר, דעו, את ה':  כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם," (ירמיהו ל"א, ל"ג).↩

9. ישעיה נ"ו, ז'↩

10. והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית-ה' בראש ההרים, ונשא, מגבעות; ונהרו אליו, כל-הגוים. (ישעיה ב', ב')↩

11. זוהר לעם, פרשת "משפטים", מאמר "הסבא", אות צ"ז-צ"ח.↩