ישיבת כתבים

336

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.4.22 – אחרי עריכה

נושא: אנחנו ביום השואה, נפתח בנושא האנטישמיות בעולם.

נורמה: הדו"ח השנתי של הליגה נגד השמצה מגלה שיא במספר התקריות האנטישמיות בארה"ב. יותר מ-2700 תקריות אנטישמיות נרשמו בארה"ב בשנה האחרונה. לפני 10 שנים היו קצת יותר מ-900 תקריות, כך שבתוך עשר שנים מספרם עלה פי שלושה. בנוסף 88 מכלל התקריות בשנה האחרונה, היו של אלימות גופנית לעומת 33 תקריות מסוג זה בשנת 2020. למה העולם היהודי נכשל במאבק נגד אנטישמיות?

מפני שהוא לא מבין למה שונאים אותו, ולכן הוא לא יכול לתקן את עצמו כדי שלא ישנאו אותו אלא ההיפך, אפילו יאהבו אותו. אנחנו נושאים בתוכנו סוד גדול מאוד של הבריאה, איך להתקרב ולאהוב ולהתחבר בין כולנו, וזה מה שחסר לאנושות. מלחמות, חימוש, כסף, תחרות, מה לא, הכול תלוי במידת הרע שמתגלה בין בני אדם.

את הרע הזה אנחנו מולידים, מפני שאצלנו בתוך היהודים קיים הרע הזה, וקיימת גם שיטה איך להפוך את הרע הזה לטוב, משנאה לאהבה, מדחייה להתקרבות, מריחוק לחיבור. ואם אנחנו לא מממשים את התיקון הזה, כך שבמקום כל מיני תופעות רעות שיש בין בני אדם יהיו תופעות חיוביות ביניהם, אז אנחנו אשמים. כי ההבנה, ההרגשה והתיקון עצמו, המימוש עצמו, נמסרו לנו.

ולכן לא פלא שאומות העולם שונאים את היהודים, ואנחנו צריכים להבין שהשנאה הזאת מגיעה אלינו מהבורא ולא מבני אדם, מי הם בני האדם? אלא דרכם אנחנו מקבלים מהבורא כל הזמן לחצים, בעיות. והם לא יפסקו עד שאנחנו נתקן את היחסים בינינו, בין היהודים קודם כל, ואחר כך הבורא יתקן גם את היחס של אומות העולם אלינו.

נורמה: לאור יום השואה, מה המשמעות שהאנטישמיות בעולם הגיעה לשיא?

אותו הרע שהבורא ברא, ובעיקר מתגלה בדחייה בין היהודים, אותו הרע עדיין לא מגיע לתיקונו. וכך אנחנו מתקיימים, מתדרדרים יותר ויותר, עד שמגיעים לאיזו מכה כמו במלחמת העולם השנייה, כמו השואה ועוד כאלה מקרים, ואז אנחנו זוכים לכמה עשרות שנים של רוגע, של איזו הפסקה. אנחנו שוכחים ושוב משמינים, ושוב זוכים לכל הדברים הרעים שמתגלגלים בינינו, וכך מעוררים שוב שנאה כלפינו מאומות העולם.

נורמה: עד עכשיו ישראל הייתה מקלט ליהודים שסובלים מאנטישמיות בחו"ל. אבל בערב יום השואה אלפי ערבים בהר הבית, צעקו "להרוג את היהודים". וזה קורה לא בגולה אלא במדינת היהודים, במדינת ישראל. האם אין מקום בטוח ליהודים?

אנחנו לא צריכים לחפש מקום שבו אין שונאים שלנו, אנחנו צריכים לחפש איך להפוך את השנאה בינינו לחיבור ולאהבה, ובזה אנחנו מנטרלים את כל השנאה והדחייה שיש כלפינו מכל אומות העולם.

כי כל אומות העולם שונאים אותנו, רק יש להם הזדמנויות שונות להביע את זה, אבל כולם שונאים את היהודים, ולכן אך ורק במידה שנתחבר בינינו מעל הדחיה והשנאה בינינו, נגיע לשלום.

חוץ מזה צריכים להבין, שאם לא השנאה של אומות העולם אלינו, מזמן כבר לא היינו אומה, זאת אומרת הקבוצה הכי קטנה, הכי בולטת, אלא היינו נעלמים בין כולם. אך ורק מתוך זה שאנחנו מרגישים את השנאה כלפינו אנחנו נאלצים להיות קרובים זה אל זה.

כי לפי השורש שלנו אנחנו לא שייכים לאומה אחת, לעם אחד, ולכן אין בינינו נטייה וקרבה זה אל זה, אלא כמו שכותב בעל הסולם "אנחנו אחים לצרה". מפני שכולם שונאים אותנו, אז אנחנו מסוגלים במידה הזאת ובזמן הזה, להתקרב זה אל זה.

נורמה: מה ההבדל בין השנאה של אומות העולם כלפי העם היהודי, לבין השנאה בתוך מדינת ישראל מצד הערבים?

אני לא חושב שיש כאן הבדל גדול, אלא פשוט השנאה בתוך מדינת ישראל היא שנאה יסודית, מקורית, שורשית, והשנאה של אומות העולם כלפינו, זאת תוצאה ממידת השנאה שיש בינינו.

נורמה: האם השנאה בינינו הופכת את המקומות ללא בטוחים?

ביחסים בינינו אנחנו משנים את כל כדור הארץ. אנחנו כאילו צובעים אותו בכל מיני צבעים, אנחנו מביאים לכל מיני מקומות שבו ערכים משלנו, אך ורק מתוך היחס בינינו.

אנחנו לא יודעים ולא מבינים זאת, אבל אנחנו שורשים מכל אומות העולם, אנחנו כוללים את כל אומות העולם, ולכן היחסים בינינו מעמידים את כל אומות העולם במעמד מסוים זה כלפי זה, בקרבה או בריחוק, בשנאה או באהבה וכן הלאה. ולכן לא פלא שאנחנו לפעמים שומעים שאם יש סכסוכים בין טנזניה לאיזו מדינה אחרת, היהודים אשמים בזה. כמו שכתוב בכללות שבכל הצרות שיש בעולם אשמים היהודים.

נורמה: מה היית אומר למי שחושב שזו הגזמה להגיד שקיימת סכנה לשואה שנייה?

אני לא חושב שצריכה להיות שואה שנייה, אבל צריך להיות בירור, ובירור עמוק, אמיתי, בתוך עם ישראל, למה זה קרה, למה הוא סובל עד היום, ומה עוד הוא יצטרך לסבול בדרך שלו עד שבסופו של דבר יתחבר ויאהב זה את זה בתוכו.

נורמה: שמעתי מהרבה יהודים שהמצב כל כך גרוע שמעדיפים להתעלם מהאנטישמיות אחרת אי אפשר לחיות. איך אפשר לפתור את הבעיה אם לא רוצים להתעסק איתה?

היהודים חושבים שהם יכולים לפתור את הבעיה על ידי כל מיני פעולות ריאליות, רציונליות על פני כדור הארץ, אבל זה לא יעזור. הם בונים לעצמם ערים, למשל בצפון קנדה, ומפעלים, בתי חרושת לעצמם, בהם ניתן לעבוד ולהיות בין היהודים, שכונות, בתים רבי קומות ליהודים במיוחד, בתי ספר וכן הלאה.

זה לא פתרון. הפתרון הוא ביחס לכל יהודי ויהודי, לעם ישראל ולאומות העולם ולעולם כולו. כל יהודי חייב לקבל חינוך למה הוא יהודי, מה זה להיות יהודי, מה הוא צריך לעשות בעולם, איך לתקן את העולם, הכול חייב להיות קודם כל ביסוד החינוך שלנו.

נושא: מדינת ישראל נמצאת בשבוע הכי טעון בשנה, בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל היום לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל שיחול בשבוע הבא, ומיד אחריו יום העצמאות. איך נכון לגשת לשבוע רגיש כזה?

בעל הסולם כותב על זה. אני לא חושב שזה יעבור מהר, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להבין שהציונים צריכים את החג הזה שמחזק ומקשר את האומה בזמן המודרני.

אבל באמת אני לא יכול להזדהות עימו מתוך מה שקיבלנו בשואה, עד כמה זה נורא ואין לזה כאילו שום הצדקה. אני שמעתי את זה אפילו מסבא שלי שהיה איש מאמין, והלך כל הזמן עם כיסוי ראש, היה מתפלל, היו לו טלית ותפילין, אבל הוא היה אומר שאחרי מה שקרה במלחמה אי אפשר להאמין שהבורא קיים, עד כדי כך. הוא ממש ראה את השואה בעיניים שלו.

דודי: האם היית מגדיר את מדינת ישראל כמדינה שנמצאת בטראומה, בפוסט טראומה, באדישות, בהכחשה, איפה היית ממקם את ישראל?

קיבוץ אנשים שרוצים לברוח מאיזה סוג בעיות שבין אומות העולם ולעשות כאן לעצמם איזה מקום נוח וטוב בלבד.

דודי: ישראל היא באמת מדינה של אוסף מהגרים שברחו מטראומות, פוגרומים, חיים ממלחמה למלחמה, חיים חיי הישרדות. איך לשנות את הנרטיב הזה, מעם שבורח מייסורים ומרדיפות קשות, לעם שמסתכל קדימה ונבנה כלפיי העתיד?

אין לנו את זה כי אנחנו לא יודעים איך העם צריך להיראות בעתיד. אם אני אספר להם, הם לא יסכימו לזה.

דודי: אבל לפחות להחליף את הגישה, אפילו סיפור דמיוני או משהו מתוק לרצון לקבל, אנחנו כל הזמן נשענים אחורה, רק על מה היה לנו, ומה עשו לנו, ואכלו לנו, ולא קדימה, איך להפוך את זה?

זה אפשרי רק על ידי הסברה, חינוך נכון לכל האומה, שהם ידעו מה השורשים שלהם, מה העתיד שלהם, המטרה שלהם, ושהם ידעו איך לגשת מתחילת ההתפתחות שלהם מלפני כמעט 5000 שנה ועד סוף ההתפתחות שתהיה בקרוב.

דודי: ואיזו תקווה אתה נותן להם קדימה?

תקווה בהתאם לכמה שהם יקבלו את זה בצורה נכונה.

דודי: נעבור לנושא הבא שלנו, ניצחון מקרון בצרפת.

נורמה: עמנואל מקרון ניצח את מארי לה פן ונבחר לקדנציה שנייה כנשיא צרפת לעוד חמש שנים ברוב 58%. לפי הניצחון של מקרון באירופה מה זה אומר לאירופה מבחינת המהגרים? כי יש לו פוליטיקה הרבה יותר פתוחה מאשר למארי לה פן.

זה ברור וזה נכון. האמת שלא שמתי לב לזה אבל מה אכפת לי שצרפת תהייה הארץ של המהגרים או ארץ של הצרפתים? בערים הגדולות בטוח שנמצאים המהגרים, ובחלק הכפרי הצרפתים חיים. הכל משתנה כל כך, ובכלל אני לא חושב שיש כאן איזו דרך ברורה להתפתחות. צרפת היא מדינה מאוד מיוחדת, נראה לי שזה לא ישפיע עליהם כל כך, לא מקרון ולא מארי לה פן. הם נשארים באופי שלהם. לכן לא חושב שיש איזו סטייה. מי שיוצא עכשיו לבמה הבינלאומית זה ארצות הברית, סין, כאלו מדינות, ולעומתן צריך להיות כל הגוש האירופאי, אם יוכל להתאחד. אבל עכשיו יכול להיות כי יוכל. עוד נדבר על זה.

נורמה: בהמשך למקרון, זה טוב ליהודי צרפת?

במשהו יכול להיות שטוב, אבל הייתי אומר שגם לה פן השתנתה. סך הכל היא הייתה סתם אנטישמית ועכשיו לא שהיא שונאת יהודים, אלא שונאת הרבה מהגרים, כל מיני אנשים זרים, היא רוצה לדבר ורוצה לייחד את האומה הצרפתית ולהביא אותם לאיזו בדידות לעומת האומות האחרות האירופאיות וכן הלאה, אולי זה ייקח עוד כמה שנים עד שזה יקרה.

נורמה: אז מדוע הימין לא מצליח בכל זאת לעלות לשלטון בצרפת? יש 13 מיליון אנשים שבחרו בה.

כן, כי זה האופי של הצרפתים, הם מאוד פלורליסטים, הם מאוד דמוקרטים, מאוד רבולוציונרים ולכן זה לא כמו בעולם אחר. זה ההיפך מהגרמנים. ולכן אני חושב שהיא לא תוכל ממש להצליח לזמן ממשוך בתוך צרפת עם האידיאולוגיה שלה. האופי הצרפתי המקורי הוא לא כמו שהיא חושבת.

נורמה: אז מי יותר טוב לישראל, לה פן או מקרון?

כנראה שמקרון בינתיים. אבל לא בטוח שזה לכל הזמן. יש זמנים שהציונים מפריעים ויש זמנים שהפשיסטים המפריעים, אנחנו זוכרים את זה גם מגרמניה שהם התחילו לקום בתחילת הרייך השלישי, אז אנחנו ראינו שהם היו בקשר טוב עם יהודים ואחר כך רק נעשה הריחוק. לכן אי אפשר להגיד.

דודי: אנחנו סיימנו את הישיבה שלנו. תודה.

יופי. אז נמשיך ונקווה שבשנה הבאה במקום יום השואה אנחנו נחגוג את היום השמחה. כל טוב לכם.

(סוף השיחה)