עולמות נפגשים

קבלה ומדע - 37

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.07.15 – אחרי עריכה

בן ציון: אנחנו מדברים על קבלה ומדע, ומה שמעניין אותנו זה לראות את חכמת הקבלה כמדע ולהרגיש את המהות המדעית שלה דווקא. אותך אנחנו שומעים מדבר על הרבה מאוד נושאים, על חברה, על אקטואליה, על עבודה פנימית. וכמעט בכל נושא שומעים את ההתייחסות שלך בכל מקום אפשרי.

וזה לא מתאים למדע.

בן ציון: עושה רושם שבסך הכול ישנו כנראה מקום אחד שאתה אוחז בו, וממנו אתה יוצא לכל השבילים השונים האלה.

נכון.

בן ציון: מהו אותו מקום אחד הזה שאצלך הוא קבוע?

רשת קשר בין כל חלקי המציאות.

בן ציון: למרות שאנחנו שומעים אותך מדבר על הרבה מאוד נושאים ובהרבה מאוד סגנונות, למעשה מבחינתך זה אותו קול, קול אחד.

כן. אני מדבר על אותה תכונה שהיא קשר בין כל חלקי המציאות, ולכן אין לי שום בעיה לדבר על כל תופעה. כי היא קיימת בתוך הרשת הזאת ואין שום דבר שיוצא מחוץ למסגרת הרשת.

לכן אתה יכול לשאול כל דבר. יכול להיות שאני לא אוכל לדבר על הדברים האלה בסגנון שלך, בלכסיקון שלך. אם נניח תתחיל לשאול אותי על צלילים מוסיקליים, על יצירות או על הצבעים שיש לציירים עד כמה הם נמצאים בהרמוניה כן ולא, למה זה כך וכך, לפי פסיכולוגית האדם, אז אני לא יכול לבטא את הדברים האלה. אבל ההרגשה של הדברים האלה נמצאת בי, כי אני נמצא ברשת שהיא קושרת את כל חלקי המציאות ואת כל התופעות שרק יכולות להיות.

בן ציון: אז יש לך נוסחה אחת שאתה משתמש בה כל הזמן. והנוסחה הזאת היא נוסחה מתמטית, פיסיקלית?

זה נקרא "חוק השתוות הצורה". לא חשוב מה הרצון של האדם מבטא, מה הוא קולט, למה הוא קשור, נקשר, מקבל, נותן, הרצון שלו חייב להיות מותאם לכל חלקי הבריאה האחרים שאיתם הוא צריך להיות בהתקשרות האינטגרלית, בקומוניקציה שלמה.

בן ציון: כל שאלה שאני אפנה אליך עכשיו בנושא מסוים, יש לך בעצם מערכת תרגום שהיא מתרגמת את זה לנוסחה הזאת.

כן, אני מיד מרגיש על מה אתה מדבר מהבחינה שלי, לפי הצורה שלי, התמונה הפנימית שלי, המערכת שאני חי בה.

בן ציון: אם כך, המהות של חכמת הקבלה, הנוסחה הזאת, האם היא מתמטית, זו איזו נוסחה כזאת? מה האופי שלה?

האופי שלה זה גילוי של המערכת שבה פועלים שני כוחות מנוגדים, כוח קבלה וכוח השפעה, ואיך הם מתכנסים ביניהם בהרמוניה אחת שלמה בכל מיני רמות. והמערכת הכללית הזאת שהיא כולה כך מתקשרת בכל הרמות ובכל הצורות, נקראת "העולם העליון". והכוח שמנהל וסובב את כל המערכת נקרא "הכוח העליון".

בן ציון: עכשיו אנחנו שומעים ממך סגנון מערכתי, קצת על חוקי הבריאה. אבל לפעמים אנחנו שומעים על אותו מושג בורא, דברים כמו "הבורא יעשה לך כך וכך", "יש שכר ויש עונש", "יעשו לך כך מהשמיים". זאת אומרת, שומעים סגנון אחר לגמרי, סגנון יותר תורני, יותר דתי, לפעמים הוא נשמע קצת ילדותי. מה זה הסגנון הזה?

כשאני נניח אומר לילד, אם תטפס על העץ הזה ותשב על הענף הזה, אז לפי שאני רואה שאתה שוקל נניח 30 קילו, והענף הזה לפי מה שאני רואה יכול להחזיק ילד קטן במשקל של 15 קילו, לכן הענף לא יחזיק אותך, הוא יישבר ואתה תיפול. ואם תיפול מגובה כזה על הקרקע, אתה יכול לשבור חלילה את הרגל. ואני יכול להגיד לך למה, איפה הכוח של הענף, איפה הכוח של הגוף שלך, כוח המשיכה. מה זה נקרא שאתה שוקל 30 קילו? זה שהקרקע מושכת אותך, לקרקע יש רצון למשוך אותך ב-30 קילו כוח, היא רוצה אותך ב‑30 קילו, והענף מחזיק את עצמו ולא רוצה להישבר נניח ב-15 קילו כוח וכן הלאה. אני יכול להסביר לו את זה בצורה של פיסיקה, או בצורה כזאת שלא כדאי לו, כמו לילד קטן שלא מבין את החוקים האלה. אני יכול להסביר בעוד כל מיני צורות, זה לא חשוב.

אבל אחר יכול להגיד לו, שבכדור הארץ יש כוח גדול, מלאך, והמלאך הזה מושך הכול לעצמו. אבל כשהוא מושך, יש מלאך אחר שהוא אחראי לכך שמה שנופל על כדור הארץ, אותם החפצים, לא יכנסו אל תוך כדור הארץ, הוא המלאך הדוחה. אז יש לנו כוח המושך שנקרא "המלאך המושך", ויש את "המלאך הדוחה", ואם אתה נכנס בין שני המלאכים האלו אתה מקבל עונש, לכן לא כדאי לך. אלה כל מיני צורות הסבר, אני יכול להגיד כאן הכול.

בן ציון: ומהי צורת הבסיס, הצורה היסודית?

כוחות. שני כוחות, כוח המשיכה וכוח הדחיה. אין יותר משני כוחות בטבע.

בן ציון: מה האופי האמיתי של חכמת הקבלה?

איך לאזן את שני הכוחות האלו.

בן ציון: זה האופי של חכמת הקבלה?

כן בדיוק. כל החכמה היא כדי לאזן את שני הכוחות האלו, להביא אותם לאופטימום, למצב הטוב ביותר. אבל, הצורה הזאת של המצב האופטימאלי הכי טוב, היא שונה כל פעם בכל מקום.

בן ציון: אם אני רוצה ללמוד את חכמת הקבלה או להיות מקובל, רצוי שתהיה לי גישה מדעית?

ודאי שזה מדע, חכמת הקבלה היא מדע.

בן ציון: אבל כדי שאני ארכוש את חכמת הקבלה, רצוי שתהיה לי גם גישה כזאת?

לא. היא מפתחת בך גם גישה מדעית וגם גישה רגשית, ושתי הגישות האלה מתחברות בה.

לפני 40 שנה היה לי חבר, שהיה מתקן עוגבים. הוא סיפר לי לפי איזה חוקים הוא מתקן. הוא נתן לי כל כך הרבה נוסחאות וכל כך הרבה דברים, וסיפר לי על כל כך הרבה קשרים שיש בזה, שאני פשוט שאלתי אותו, "אתה מוסיקאי?", הוא אמר "לא, אני לא מוסיקאי, אני רק מסדר את הכלי הזה שיצאו ממנו הצלילים הנכונים". הוא היה נוסע בכל העולם, כי זה מקצוע נדיר מאוד.

אז הבנתי, שמצד אחד זה רגש, מצד שני זה שכל, אלה צלילים ואלה חוקים, ואלה לחצי אוויר וכל מיני דברים שיש שם בפנים. הרי בפנים עובד מנוע, מפוח, ויש שם הרבה מאוד צינורות, כשהקוטר והאורך של כל צינור וצינור שונה. זאת אומרת, ראיתי שישנם מקצועות שבהם הדברים האלה דווקא קשורים יחד, במקום שאתה אפילו לא חושב שזה כך. חכמת הקבלה מזכירה לי את זה בהרבה, שם קשורים כל כך הרבה דברים יחד במערכת אחת.

יש לי דוגמה אחרת. רכבת נוסעת. אני נסעתי בפעם האחרונה ברכבת כשהייתי בבייג'ין. נסעתי מבייג'ין לשנחאי. שם הרכבת נוסעת במהירות 310 ק"מ לשעה, זה מאוד נוח ולא מורגש כלום. השאלה שלי, לפי מה הם בוחרים מהירות כזאת? כמה זמן האנשים נמצאים בתוך הרכבת. כמה זמן הרכבת הזאת טסה ותופסת את המקום. כמה בלאי היא עושה לכל החלקים שלה כי זו בכל זאת מהירות גדולה. כמה חשמל היא צורכת במהירות כזאת, כי כמה שיותר מהר היא כנראה צורכת יותר. הם צריכים לעשות הרבה חשבונות. והעיקר בחשבונות האלה, בכמה זמן היא צריכה להעלות את המהירות שלה, כי זה לוקח זמן עד שהיא מגיעה למהירות הזאת, ואם זה מהר זה צורך הרבה חשמל, ואם זה לאט אז היא מפסידה זמן וכל מיני דברים אחרים. וגם כמה כל זה לקראת הסיום כשהיא מאיטה. זאת אומרת, יש כאן הרבה חשבונות.

פעם עסקתי בזה, איך לעשות נוסחאות כאלו שהן גם תלויות בבני אדם אם הם נמצאים ברכבת או במטוס. זה זמן אוויר, זמן שדה תעופה, זה תלוי אם אתה מביא את המטוס רחוק או קרוב, הכול מחושב. וזה הבדל גדול מאוד בהוצאות.

לכן כשאתה לוקח נוסחאות כאלה גדולות ואתה מתחיל להכניס אותן לחשבון, אתה רוצה או לא רוצה, אתה חייב להיות בנוסחה של כמה רמות, של העניין האנושי, בלאי, מהירות, צריכת חשמל, תופעות אקולוגיות למיניהן וכן הלאה.

בן ציון: אז איך קושרים אותן?

זה קשה מאוד.

בן ציון: כל נוסחה מדברת על משהו אחר.

כן, אבל אנחנו עושים את זה כמו בבניה, יש כבר הרבה מקדמים מתוך הניסיון, ואז בצורה כזאת אנחנו בונים. כך גם כאן.

אבל אם אני רוצה לעשות את זה בצורה אידאלית, אז רק בחכמת הקבלה אני יכול לעשות זאת. כי שם אני נכנס למערכת אחת, שבמערכת הזאת יש הכול, חינוך, תרבות, קשר בין בני אדם, קשר בין העולמות, קשר עם מזג האוויר והשפעת הסביבה.

בן ציון: היא מצמצמת.

היא לא מצמצת כלום.

בן ציון: אז מה יוצא מזה?

היא מערכת אחידה, שבה כל המערכות, בסופו של דבר, מגיעות לחשבון מאוד פשוט: פלוס ומינוס, כוח השפעה וכוח קבלה. ואתה יוצא עם חשבון פשוט מאוד, שאתה יודע בכל רגע ורגע לעשות את הדבר הטוב ביותר, האופטימלי. היא מביאה אותך לחשבון האידיאלי.

בן ציון: אז מהרבה מאוד משתנים אתה בסוף מגיע לשני משתנים.

כן. ובין שני המשתנים האלה אתה צריך רק לאזן, פלוס ומינוס ומה שנקרא "מסך", הכוח המאזן ביניהם. זאת חכמת הקבלה. היא נותנת פתרון לכל מה שיש בכל העולמות לא רק בעולם שלנו, בין המדעים שאנחנו יודעים ולא יודעים, כולל אדם, כולל הכל. זאת אומרת, מה שלא תיקח, הכל אתה מכניס שם למשוואה אחת.

בן ציון: והתופעות שיש גם בעולם שלנו, אפשר לתרגם אותן לנוסחאות בקבלה?

רק אלו שנמצאים בפנים. אתה לא יכול לספר על זה לאדם הרגיל ולקוות שהוא יבין את זה.

בן ציון: ולהעתיק? מצד אחד, לקחת חוקים מתוך חכמת הקבלה, שמנוסחים על ידי האר"י, על ידי בעל הסולם. ומצד שני, חוקים שמתגלים בעולם הזה. אפשר לראות שיש איזו התאמה? אמורה להיות איזו התאמה בין מה שאנחנו מגלים בחומר לבין חכמת הקבלה, שמחזיקה את כל החוקים של היקום?

ודאי שכן. כי אין לך משהו שיוצא מהמערכת שהחכמה הזאת לא מטפלת. היא מערכת של כל המציאות. אפילו שאנחנו מדמים לעצמנו מציאות, שזה רק מהדמיון שלנו, בכל זאת הדמיון שלנו גם בנוי לפי איזו מציאות ריאלית, שאותה אנחנו בכלל לא מרגישים. אנחנו מרגישים עולם. עולם מהמילה "העלמה", "נעלם". העולם המדומה שזה דמיון. אנחנו מרגישים את הדמיון. גם המדע כך אומר, שאנחנו מרגישים דמיון.

אז השאלה היא מה קורה לנו? אנחנו נמצאים בעולם המדומה. מה אנחנו יכולים כאן לעשות, הכל דמיון, הכל לא קיים. הכל לא אמתי. איך המדע שלנו? גם הדמיון שלנו פועל לפי החוקים. הוא גם פועל בהתאמה לעולם העליון האמתי. שם פועלים כוחות אמתיים. ואצלנו זה עובר דרך האדם, ואדם כבר מעבד את זה לאיזו צורה משלו. ולכן כל העולם שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בעצם בתוכנו. אבל גם לצורה הזאת יש נוסחאות והתאמות לעולם האמתי.

בן ציון: יש סיבה שדווקא האופי המדעי של חכמת הקבלה לא בולט כלפי חוץ?

מי שרוצה, כן. מי שלא רוצה, לא. החכמה הזאת בכוונה לא מושכת אנשים אליה. אני אגיד לך למה. כי היא לא פשוטה. קודם כל יש לה תנאי. אם אתה רוצה להיות מדען בחכמת הקבלה, אתה צריך להפוך את עצמך למעבדה.

היו כאלה דוגמאות בהיסטוריה, שרופאים בעצמם קבלו רעלים. הכניסו את עצמם תחת הקרנה רדיואקטיבית. אכלו כל מיני צורות, כדי להרגיש את זה על עצמם. הכניסו לעצמם כל מיני מחלות, כדי לראות, ידוע על כאלה דברים. בחכמת הקבלה אתה צריך להיות כך. בחכמת הקבלה אתה צריך להרשות לעצמך, לגוף שלך, לחייב את הגוף שלך להיות מעבדה לכל הניסיונות שאתה עובר.

בן ציון: לכל הרעלים האלה, שאתה אומר?

לכל זה. וזה מה שאתה עובר, זה משנה את הגוף שלך, מרפא אותו דווקא ומעלה אותו לדרגה אחרת של קיום. אבל הכל קורה בך בלבד. ולכן אנשים לא מכירים ולא רוצים, ובורחים מזה. מי רוצה את זה?

בן ציון: אנחנו עושים ניסויים בחיות, לא עושים ניסויים על עצמנו.

נכון. ובחכמת הקבלה אתה לא יכול. אתה חייב להיות אותו אובייקט של הניסוי ובעל הניסוי, והחוקר, הכל עליך. ואתה צריך לדעת מה קורה לך. ואתה משתנה יחד עם זה. ואתה מרגיש את התוצאה לעומת מה שהיה קודם. זה הכל בך. ולכן גם כשאתה מגלה, אתה מגלה רק אותך. אתה לא יכול לספר לאף אחד, כי אצלו לא היו התופעות האלה. הוא לא עבר את הניסויים האלה. והניסיונות האלה לא קרו לו, ולכן הוא לא יודע על מה אתה מדבר. והוא מסתכל עליך כמו ילד קטן שמסתכל על מבוגר ולא מבין. ולכן החכמה הזאת נקראת "חכמת הנסתר". כי ממי זה נסתר? ממי שלא עבר. אבל לעבור, לכל אחד הדלת פתוחה. אבל מי רוצה? למי שיש שאלה, אני חייב, כי אני בזה מגלה את מהות החיים שלי. ולכן אני מוכן לעשות מעצמי, נניח, "אדם ניסיון". לא שפן ולא עכבר.

בן ציון: האדם הוא שפן הניסיונות.

כן.

בן ציון: דיברת על חוויות שאדם עובר עם עצמו, חוקר את עצמו. אם הייתי שומע את החלק הזה של חכמת הקבלה, הייתי חושב, שמדובר על חוקי הנפש אולי. זאת אומרת, חוקים שמדברים על חוקי הרגש, ההתפתחות הנפשית, תכונות, משהו בתוך האדם. אבל חכמת הקבלה יודעת גם לדבר על הבריאה כולה, חוקי היקום. איך הדברים האלה מתורגמים מחוויות אישיות של האדם לחוקי הבריאה?

מה זה חשוב על מה לדבר? אני יכול לדבר על הפרט הקטן ועל כל המערכת הכללית. בשבילי זה אותו דבר.

בן ציון: אז מה זה השוויון הזה, "כלל ופרט שווים"?

כלל ופרט שווים.

בן ציון: "שורש וענף"?

זה החוק האינטגראלי. זה חוק החיבור. כלל ופרט שווים. שהכלל בולע את כל הפרטים, אבל כל פרט, כמו בצורה הולוגרפית, כולל בתוכו את כל הפרטים. כל פרט כולל את כל הפרטים וכל הכלל יחד. זה כמו בתמונה הולוגרפית.

בן ציון: כן.

אתה לוקח איזה חלק קטן, פרגמנט קטן מאוד מהתמונה, ובו אתה רואה את כל התמונה. אותו דבר כאן. ולכן לא חשוב לדבר על הפרט. יש בו מה שנקרא "עשר ספירות". ובכל הכלל יש אותן עשר ספירות עם אותם החוקים. אין הבדל.

בן ציון: אבל קשה לקשר בין הידיעה על האדם.

לא קשה. אני יכול לדבר על הטעמים באוכל וצלילים, ותופעות בעולם העליון, ותופעות בחברה האנושית, ותופעות אצלי בין הנוזלים בגוף שלי, וכן האלה. לא קשה לי בכלל, כי אני מגיע תמיד לחוק אחד "השתוות הצורה" בין רצון לקבל ורצון להשפיע, כוח נתינה וכוח קבלה.

בן ציון: למדע היום יש הרבה מאוד שאלות פתוחות. אפילו נושא בריאת העולם. איך מתוך איזו חוויה נפשית כזו או אחרת בחכמת הקבלה פתאום מתקבל ידע איך נברא העולם? יש בריאה, אין בריאה?

מתוך זה שאתה שפן הניסיון, אתה מגלה על עצמך.

בן ציון: מה אני מגלה על עצמי?

מנקודת בריאת העולם עד התפתחות כל העולם, את כל העולמות, כל מה שקורה. לפני יצירת הזמן, עוד לפני שהיקום שלנו נוצר ואחרי שהיקום נוצר ועד לרגע האחרון. אתה יכול לעבור את כל הדברים האלה ברגע אחד. ולהבין כל דבר ודבר ולהרגיש אותו ולהתכלל בו.

בן ציון: מתוך מה?

מתוך זה שאתה נכנס לתוך המערכת הזאת בצורה שאתה נמצא בה. וכשאתה נמצא בה, המערכת הזאת עובדת עליך. היא פותחת לך את עצמה, פותחת בך את עצמה. ואז אתה מרגיש הכל לא לפי ציר הזמן. יש ציר, אבל לא זמן, ציר של התפתחות. ואז אתה עובר כמו באותה הרכבת שנסעתי, במהירות רבה. ואתה מרגיש את כל הבריאה. ומה אתה מרגיש? חוק אחד: רצון לקבל ורצון להשפיע, ועד כמה הם משתווים ביניהם בכל רגע ורגע בהתפתחות הדדית. זה הכל.

בן ציון: ואתה משהו שברת מעצמך? אתה פתאום מבין גם איך יצא כדור הארץ?

הכל.

בן ציון: זה משהו שצריך לתרגם, צריך לאשר אותו או שזה פתוח?

לא. ברור לך ברגש ובשכל, עד כמה שהכל נוצר בצורה כזאת רק משילוב של שני כוחות.

בן ציון: נניח נושא הבריאה. הייתה בריאה, לא הייתה בריאה? עד היום לא יודעים לענות על זה.

אני לא יודע מי לא יודע, שיכנסו לחכמת הקבלה. אפילו לא רוצה לדבר על זה. אלה דברים שמדענים לא יכולים לגלות. אני מבין אותם, גם אני באתי מהמדע בעבר. וחכמת הקבלה גם נקראת "מדע". אבל מדע שפותח את הכל.

בן ציון: אז בחכמת הקבלה יש לזה תשובה?

כן, ודאי, הכל. אין דבר כזה שאין לו תשובה גם מהעבר וגם להווה, וגם לעתיד. אתה יכול לנוע בציר הזמן הזה ללא שום הגבלות. מפני שאתה, בשינויים הפנימיים שלך, מתאים את עצמך לכל נקודה ונקודה בתוך הציר הזה.

בן ציון: אתה יכול לראות את הבריאה של עצמך?

ודאי. כי כלל ופרט שווים. אז אני מתוך הכלל מסתכל על הפרט שלי. כשאני מתאחד עם הכל, אני מסתכל עלי כמו על הפרט. למה אני כזה? למה נבראתי בצורה כזאת? וכל הסיפור שלי גם על העבר וגם לעתיד, זה גלגולי נשמות.

בן ציון: זה נשמע דבר קל, כמו שאתה מתאר את זה?

נכון. רק דבר אחד קשה, להיכנס ברצינות לחכמה הזאת ולהקדיש את עצמך לתוך הניסוי, לתוך המערכת הזאת, להשתנות, להיתקן.

בן ציון: אז לסיכום, האם אתה בעד להראות שלחכמת הקבלה יש באמת תשובות להרבה מאוד שאלות, שאנחנו לא מוצאים להן בעולם שלנו?

פשוט יש תשובות לכל. החכמה הזאת, מפני שהיא מטפלת בכל המציאות ככלל אחד, היא נותנת תשובות לכל דבר שתרצה. אדם בנוי בצורה כזאת, שאם הוא מוכן לקבל על עצמו את החוק של השתוות הצורה בין כוח קבלה לכוח השפעה, הוא מגלה את הכל בנוסחה אחת.

(סוף התכנית)