heb_o_rav_2010-05-02_program_shal-mekubal_n181

תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן

"שאל את המקובל"

תכנית מס' 181

בהנחיית: אורן לוי

תכנית 02.05.10- אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, אתם מצטרפים אלינו לתכנית נוספת של "שאל את המקובל". איתי באולפן הרב לייטמן, שלום לך הרב לייטמן.

הרב לייטמן: שלום אורן.

אורן: התכנית הזאת בנויה עליכם, על השאלות שלכם, שאלות שאתם שולחים אלינו למערכת התכנית, ואני רוצה קודם כל להודות לכם.

אני רוצה גם להזמין אתכם לשלוח שאלות לתכניות הבאות, הטלפון עומד לרשותכם כל השבוע, עשרים וארבע שעות ביממה 1-700-509-209. אפשר גם תמיד לכתוב שאלות בבלוג האישי של הרב לייטמן, הכתובת היא laitman.co.il.

אנחנו נתחיל היום את התכנית עם שאלה טלפונית, שאלה של טל, בואו נשמע אותה בבקשה.

שאלה: שלום, קוראים לי טל. והשאלה שלי היא כזאת. אני יודע שאלוקים זה מאה אחוז אהבה, ואנחנו מאה אחוז קבלה. ואני יודע שמה שהוא רצה זה לתת, ולא היה לו למי. אבל למה הוא רוצה לתת, על פני זה שהוא מאה אחוז אהבה?

אורן: למה הבורא רוצה לתת?

הרב לייטמן: הבחור לא מבין מה זו אהבה. מטבע הטוב להטיב. יש לי ילדים, לך גם כן.

אורן: כן.

הרב לייטמן: אתה לא רוצה לתת להם?

אורן: רוצה.

הרב לייטמן: רוצה. למה? מה פתאום שאני אתן למישהו משהו? מכל שכן שזה שלי, הרווחתי, זה דבר יקר לי. פתאום אני מחפש מה אני יכול לתת לו, למישהו שהוא מחוץ לגופי, נפרד ממני, ואני מחפש ממה הוא יכול ליהנות, שאני אתן לו משהו נעים, טעים, שאני אראה חיוך, שמחה שלו, שאני ארגיש שאני ממלא את החיסרון שלו, שזה בדיוק מה שהוא רצה ואני נותן. מה פתאום שיהיה לי דבר כזה?

אם מישהו היה מסתכל מהצד, מה הוא היה אומר? האדם עבד קשה, סוף סוף הרוויח משהו, קנה בכמה שעות עבודה שלו איזה משחק שאין בו בעצמו שום תענוג, איזו חפיסת שוקולד גדולה כזאת וגם לא לעצמו, נותן את זה למישהו קטן, הקטן הזה בקושי מבין מי נתן לו, ומה נתן, בלי תודה, בלי כלום, לוקח, אוכל את השוקולד, הורס את המכונה, והאדם שנתן לו את זה שמח.

איזו צורה, איזה יחס מאוד מוזר. אם היה איזה חייזר מכוכב אחר היה מסתכל על זה, היה אומר, איזה יחסים לא מובנים, לא לפי השכל, לא לפי הלוגיקה, אני לא מבין מה קורה ביניהם. ההוא לא פועל לפי התכנית, וההוא לא פועל לפי התכנית. מה פתאום הוא נותן? מה פתאום הוא מקבל? אנחנו רואים שהפעולות בעולם שלנו הן לא שכליות, אלא רגשיות.

אורן: נכון.

הרב לייטמן: ואין לזה שום הצדקה שכלית. מה פתאום אני צריך לתת? סדום היא דוגמא מאוד יפה מהתורה.

אורן: מה בסדום?

הרב לייטמן: מה פתאום אני צריך לתת לשכן? לשכן שלי אין מים, שלא יהיו לו מים. הוא הולך למות? שימות. למה אני צריך לתת לו? איך יכול להיות שאני אתן לו? למה זה צריך להיות כך?

אורן: אז למה אנשים נותנים?

הרב לייטמן: כי אנחנו בכל זאת לא בנויים לפי השכל הקר, אלא לפי הרגש שיש בפנים. ולפי הרגש יש לנו אהבת הזולת, רגש לזולת, להצטער בצער חברו, יש לי פחד שזה יקרה גם לי, כדאי לי שאני אתן, כי אז יתנו לי, וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן צורות יחסים שהן רגשיות.

אורן: אבל זה אנחנו. למה הבורא רוצה לתת, כמו שהוא שואל?

הרב לייטמן: כנראה שהוא אוהב אותנו.

אורן: הוא גם טיפוס רגשי, הבורא הזה?

הרב לייטמן: כנראה. איך אני יכול עוד לדעת? אני מגיע לכזאת החלטה. כמו שאני נותן לתינוק שלי כל מה שיקר לי, ואני עובד רק כדי למלא את הצרכים שלו ולהביא לו כל טוב, אפילו שהוא לא אומר לי תודה.

אורן: אבל זה כיף לי, הוא לא צריך להגיד לי תודה. כל יום כשאני בא מהעבודה, אוכל ארוחת ערב, הילדים שלי בדרך כלל אוכלים קצת לפני, אני מגיע, יושב, הם באים אלי לשולחן בחיבוקים, אוכלים לי את כל הצלחת. עכשיו הם כבר גמרו, זה רק בגלל שזה כיף לאכול מאבא. עכשיו אני בכיף נותן, אשתי בינתיים עושה לי עוד, ואני נותן להם את זה, עכשיו אני נהנה מזה, למרות שאני רעב וחיכיתי הרבה זמן לאכול.

הרב לייטמן: כן.

אורן: זאת אומרת, זה כיף לי, אני לא צריך שהוא יגיד לי תודה, כיף לי שאני נותן לו, כי הוא רוצה, כי הוא הבן שלי.

הרב לייטמן: כי אתה אוהב אותו, הוא קרוב לך יותר מאשר אתה.

אורן: נכון, כשאני רואה שהוא לוקח ביס, זה עושה לי יותר כיף מאשר כשאני לוקח את הביס הזה.

הרב לייטמן: כן.

אורן: לכן אני נותן לו. עכשיו בוא ניקח את זה לטל ששואל על הבורא, מה עם הבורא?

הרב לייטמן: למה אתה חושב שהוא לא כך? הוא ברא אותנו לפי דוגמא שלו, בצלם ודמות.

אורן: אז זה כאילו עובד גם אצל הבורא אותו דבר? הוא נהנה מזה?

הרב לייטמן: הוא נהנה אם אנחנו מקבלים. אבל בינתיים הוא סובל, כי אנחנו לא מקבלים את מה שהוא רוצה לתת.

אורן: זה מה שרציתי לשאול. מה הוא נותן?

הרב לייטמן: הוא לא נותן כלום

אורן: אבל ת'כלס, מה הבורא כבר נותן?

רב לייטמן: לא נותן כלום. זה כמו שאתה מביא לילד שלך משהו טוב.

אורן: אני מביא לו משהו טוב. אני שואל, מה הבורא מביא? כי אם אני פותח את החדשות, אני רואה שהוא מביא להרבה אנשים די רע.

הרב לייטמן: כן.

אורן: אם הוא עושה את הכל, ואומרים ש"אין עוד מלבדו", ובעולם יש רע, אז הרע בא ממנו. אז מה הוא נותן, שטל פה שואל על אהבה ונתינה?

הרב לייטמן: הוא נותן כל טוב, אבל אנחנו לא רוצים להכין את עצמנו לזה. ולכן בלי הכנה אנחנו מרגישים את המתנה שלו כרעה.

אורן: לא ברור.

הרב לייטמן: אם אני רוצה להביא לילד שלי איזו התקדמות יפה, אני רוצה להכניס אותו ללמוד מוסיקה, ציור, לאוניברסיטה לקבל מקצוע, להיות גדול, להיות הכול. הוא לא רוצה.

אורן: לי יש תאומים, אחד רוצה, אחד לא רוצה, אחד אוהב ללמוד, אחד לא אוהב ללמוד, האחד תן לו רק ללמוד, אז הוא נהנה בבית ספר, השני זה בשבילו בית סוהר ממש.

הרב לייטמן: תאומים.

אורן: והם באותה כיתה. אחד רוצה, אחד לא רוצה.

הרב לייטמן: האחד שרוצה, בסופו של דבר יגיע למצב שיקבל פירות טובים.

אורן: כן.

הרב לייטמן: והשני שלא רוצה גם סובל כל יום. וגם בסופו של דבר מה יהיה לו? ילך לעבוד במשהו.

אורן: אוקיי.

הרב לייטמן: אז הבורא רוצה לקדם אותנו, הוא רוצה שאנחנו נגיע לכאלו פירות שהם הטובים ביותר. כמוהו. כמו שנמצאים בו.

אורן: מה יש בו?

הרב לייטמן: בו? כל אור האין סוף. זה נקרא "פרי". כל אור אין סוף. אבל לקבל את האור הזה אנחנו צריכים להיות כמו הבורא. אז יהיה בנו אותו הפרי.

אורן: מה זה להיות כמו הבורא?

הרב לייטמן: גם בנתינה ובהשפעה ובאהבה כמוהו. אז אני צריך ללמוד את הדברים האלה, אני צריך לרכוש אותם, על פני כל הידע שלי, להגיע לאותן התכונות כמוהו, ואז אני ארגיש חיים כמוהו.

אורן: אם הייתי בנתינה, הייתי מרגיש שהבורא נותן לי את כל האור הזה במאה אחוז?

הרב לייטמן: ותוכל לקבל את הכל. כי אז אתה תהיה גם בנתינה. אתה מקבל גם כדי לתת. למי? לכולם. אז דרכך יעבור כל השפע.

אורן: אז למה הוא לא עשה אותי מראש רוצה "להיות כמוהו" בנתינה?

הרב לייטמן: כדי שאתה תבחר בזה, שאתה תראה עד כמה שזה טוב, שאתה דווקא תבחר בזה לעומת כל האפשרויות האחרות כביכול. הוא רוצה שאתה תבין אותו, שאתה תרגיש שאין יותר טוב מהמצב הזה.

אורן: ובינתיים, אני כאילו כמו ילד רע עד שאני אבחר בזה?

הרב לייטמן: כן.

אורן: אז הבורא כאילו מתבאס עלי, כמו אבא על הילד שלו?

הרב לייטמן: לא. הוא נותן לך כל טוב, אבל אתה מרגיש בכל הטוב הזה רע.

אורן: לא הבנתי.

הרב לייטמן: הוא לא משתנה. הוא נותן לך אותו דבר כל הזמן, אבל במידת ההתפתחות שלך, במידת ההבנה שלך מה הוא נותן. במקום הנתינה ממנו, במקום היחס הטוב ממנו, אתה מרגיש יחס רע. כי אתה לא מסוגל להעריך אותה המתנה.

אורן: אז מתי זה יפסק?

הרב לייטמן: מתי שאתה תשתנה בלבד. ממנו אין שום דבר. גם עכשיו הוא נותן לך כל טוב. עכשיו אנחנו נמצאים כולנו באור האין סוף, אבל אני לא מרגיש את האור הזה, במקומו אני מרגיש חושך.

אורן: נכון.

הרב לייטמן: למה? כי עדיין לא תיקנתי את עצמי, אני צריך להשתפר. נניח שההורים מביאים לילד איזו מתנה, תגיד מה היית נותן לבנך החכם, ולבנך הטיפש?

אורן: הוא לא טיפש. הוא מאוד חכם, רק הוא לא סובל את בית הספר.

הרב לייטמן: הוא סתם נקרא כך. מה היית נותן במתנה? מה החכם רוצה, ומה העצלן רוצה?

אורן: זה שלא אוהב את בית הספר, תן לו כדורגל, הוא יהיה אלוף העולם בכדורגל.

הרב לייטמן: כן.

אורן: והשני אוהב דברים כאלה, הוא אוהב לשבת עם עצמו, לחקור, הוא מתעמק כזה. ההוא תן לו רק כדורגל, וההוא משהו קשה לפצח.

הרב לייטמן: יופי. עכשיו תיתן לשני את אותן מתנות שהיית מביא לחכם.

אורן: החכם לא מבין את העולם הזה. אם הולכים לשחק כדורגל, הוא לא רוצה לשחק איתם כדורגל, לא לרוץ.

הרב לייטמן: וגם השני כך בשֶכֶל שלו.

אורן: כן.

הרב לייטמן: אז הבורא נותן לנו משהו טוב, אבל כך אנחנו מתייחסים, כמו הילדים שלך. כמו הכדורגלן שקיבל איזה ספר חכמה במתנה. אז זו לא מתנה בשבילו, זה ייסורים בשבילו. מה הבאת לי להתעסק, מה אתה רוצה ממני? עזוב אותי מהחיים שלך, לא רוצה להכיר אותך, לא רוצה להכיר בך.

אורן: אבל תראה, אני אבא טוב, אני לא אתן לזה את מה שמתאים לזה, אני כן אתן לזה את מה שהוא אוהב, ולזה את מה שהוא אוהב.

למה הבורא לא עושה איתנו ככה, למה הוא מביא לי מה שאני לא רוצה, למה הוא מביא לי רע בחיים, למה הוא לא מתחשב בי כמו שאני מתחשב בילדים?

הרב לייטמן: הוא מתחשב בך, ולאט לאט מלמד אותך מה באמת הטוב בחיים. הוא לא יכול לעזוב אותך בדרך. הוא ברא אותך, קודם כל הוא יודע את כל הנטיות שלך וגם איך אתה רוצה או לא רוצה, ומה בדיוק אתה רוצה או לא רוצה. וגם יודע את הסוף שלך, ומביא אותך מתחילה לסוף, אבל בדרך ההתפתחות.

שאתה תבין על כל צעד ושעל, מי זה, ומה זה, ומה כדאי ומה לא, ולמה אני רוצה או לא רוצה ועוד ועוד. הוא מלמד אותך את החיים האלו, את הדברים האלו. שאתה בסופו של דבר, תגיע בסוף ההתפתחות מוכן לקבל את הדבר הטוב ביותר שממלא את כל הנשמה שלך.

אורן: אבל למה הוא לא יכול לשאול אותי מה אני רוצה?

הרב לייטמן: כי אתה לא מבין מה שאתה צריך לרצות. את מי לשאול? אתה תשאל את הילד? אתה נותן לו תמיד דברים יותר מתקדמים, יותר טובים, לפי מה שאתה מבין, ובאמת אתה חייב לחנך אותו ולא שהוא יחנך את עצמו. כך אנחנו רואים מהטבע שלנו.

איך לשאול אותנו? אם הוא ישאל אותי, אוי ואבוי, אני מוותר על זה. אני עכשיו כבעל ניסיון מראש מוותר, רק לא אני. אני לא רוצה להחליט על עצמי כלום. בוא נחתום חוזה, רק אתה מחליט כל הזמן עלי, רק אתה. לא אורן ולא אני ולא אף אחד. אתה. אז אני רגוע. אולי לא יהיה לי כל כך טוב, כי אני הרי אגואיסט, אני מקולקל, אבל זה יהיה לטובתי.

אורן: אז מה, אתה מסיר כאילו את האחריות לחיים שלך מעצמך?

הרב לייטמן: ודאי. אדרבא, אם זה אפשר. אם זה אפשרי, הייתי מוסר הכול למעלה.

אורן: זו לא בריחה מהמציאות, זה לא ניתוק, זה לא איזה חוסר אחריות על החיים שלך? מה זה הכל למעלה, הוא יעשה. מה אני?

הרב לייטמן: תגיד לי, אתה חושב שאני מטומטם להבין מה צריך לעשות בחיים, ולנהל את החיים בעצמי? אתה חושב שאני עד כדי כך מטומטם, שאני מרוב טיפשות חושב שאני מבין משהו בחיים, שאני יודע מה לעשות כל פעם, ומהיום למחר? אנחנו רואים מה שווים כל החכמים שבעולם, מה הם מחליטים ומה קורה. אתה רוצה שאני אהיה כמוהם?

אורן: אלא מה?

הרב לייטמן: אני עושה ההפך.

אורן: איך?

הרב לייטמן: אני תמיד מעלה את עצמי לדרגה יותר עליונה של הבורא, מקבל ממנו שֶכֶל, ופועל לפי השֶכֶל שלו. ואת השֶכֶל שלי אני מבטל. זה נקרא ללכת ב"אמונה למעלה מהדעת".

אורן: איך אני יכול לקבל את השֶכֶל של הבורא?

הרב לייטמן: אני כל הזמן רוצה להיות במדרגה יותר גבוהה ושהיא תלמד אותי מה לעשות, כמו שילד טוב מסתכל על אבא ולומד ממנו. רק בצורה כזאת אנחנו לומדים. אני עם השֶכֶל שלי? אוי ואבוי.

אורן: אבל איפה אני מוצא אותו, כדי לראות את השֶכֶל שלו?

הרב לייטמן: זה מה שחכמת הקבלה מלמדת אותנו. איך אנחנו יכולים להכיר אותו, להבין אותו, לגלות אותו. אם אני זקוק לו כדי לבנות את עצמי דומה לו, אני מגלה אותו. הוא מוכן להתגלות. בבקשה, לשם זה כן. שתיקח ממנו דוגמא נכונה כל פעם איך אתה צריך להיראות, אז אתה תקרא "אדם" הדומה לו.

אורן: אפשר לעשות את כל ההחלטות בחיים ממקום כזה, שאני רוצה כאילו לא מהשֶכֶל שלי להחליט, אלא מהשֶכֶל של הבורא?

הרב לייטמן: בטח. בסדרת כישלונות מדור לדור, מגלגול לגלגול, הוא גם מביא אותנו למצב של "וייאנחו בני ישראל מהעבודה".

אורן: לא. אני לא שואל באופן כללי, אני שואל באופן פרטי. זה באמת כך?

הרב לייטמן: כן. באופן פרטי זה נקרא.

אורן: שכל דבר בחיים אני מחליט כאילו לא מהמקום שלי, אלא מהמקום של הבורא?

הרב לייטמן: הכי טוב.

אורן: אבל?

הרב לייטמן: מה אבל?

אורן: ממש כל רגע ורגע?

הרב לייטמן: כן. אתה מקבל שֶכֶל מלמעלה, יותר גבוה ממך, ממדרגה יותר עליונה, שהיא מנהלת אותך, אז על בטוח שמה שאתה תעשה לפי המדרגה הזאת, אתה לא טועה.

אורן: איך אני יודע שאני לא מפנטז, ושזה באמת שֶכֶל עליון?

הרב לייטמן: זה נקרא "גילוי הבורא לנברא", כי מדרגה יותר עליונה זה הגילוי. כך צריך לעשות.

שאני עובד באיזשהו מקום ויש מעלי בעל הבית, ואני צריך לעשות משהו, והדבר הזה הוא כל פעם גורלי, ואם אני אעשה משהו לא טוב וזה יהיה בסתירה עם בעל הבית, אז אני אקבל את הסתירה הזאת כאיזו מכה.

אורן: כן. כפידבק שלילי.

הרב לייטמן: כן. פידבק שלילי. ישלמו לי פחות, יצעקו עלי, אז בשביל מה לי לעשת ככה? אני אלמד מבעל הבית.

אורן: צריך קודם לברר אצלו מה הקו.

הרב לייטמן: בטח. אם אני אברר את הכל ואעשה בכוחות שלי, אבל לפי השכל שלו, אז אני אהיה כמוהו. אז כל מה שאני אשיג יהיה בדיוק לטובת בעל הבית ולטובתי. אני עולה לדרגה שלו, אני לא נשאר בדרגה שלי בזה, אני עולה לדרגה שלו.

אתה יודע מה זה? אני רוכש מדרגה של הבורא. רכשתי, שוב אני מרגיש שיש לי אותה בעיה, אני שוב צריך משהו להחליט ולעשות משהו בדרגה יותר עליונה שאליה עליתי, אבל שוב אני מגלה בעל בית מלמעלה, ושוב אני רוצה לשאול אותו ולעשות כמוהו.

אורן: אז זה לא נגמר.

הרב לייטמן: לא נגמר עד גמר התיקון, עד שאני לגמרי לגמרי דומה לו. יש מאה עשרים וחמש עליות כאלה.

אורן: איך האדם מרגיש, כשהוא מתחיל לחיות לפי הפרינציפ הזה שתיארת עכשיו, איך הוא מרגיש מבחינת התחושות שלו, נגיד תחושה מאוד מרכזית בחיים שלנו זה חוסר ביטחון, כל רגע אתה צריך להחליט על משהו ואין לך ביטחון שאתה מחליט נכון.

איך זה, כשאתה חי כמו שתיארת עכשיו, שאתה מנסה כאילו כל פעם למצוא את השֶכֶל העליון יותר ולפיו לקבל את ההחלטות, זה ביטחון, זה חוסר ביטחון?

הרב לייטמן: זה דווקא ביטחון, זה נקרא "אמונה וביטחון". שאתה רוכש שֶכֶל של העליון, "אמונה למעלה מהדעת" זה נקרא, שאתה מקבל כוח מלמעלה. זה לא שאתה הולך עם עיניים עצומות, אתה מגלה אותו, אתה רוצה כוחות שלו, אתה רוצה עם הכוחות שלו לעבוד.

אתה מבין? יש בזה חלק של ביטול שאתה מבטל, אתה אומר: "אני רוצה שאתה תנהל, אני כאן רוצה שדרכי תעשה את זה, שאני אראה איך שאתה עושה". לדוגמא, כמו שהגדול לוקח את היד של הילד ועוזר לו לצייר. או רק תראה לי איך אתה עושה את זה, ואני אעשה ממש כמוך.

יש כאן מה שנקרא אצלנו "עיבור", "יניקה", "מוחין", התקדמויות כאלו בכל מדרגה ומדרגה, מדרגה ראשונה אני מבטל את עצמי - תעשה כך, רק אני רוצה שתעשה דרכי, אני רוצה להרגיש איך אתה מבצע את הפעולות האלה בי. פתאום היד זזה, פתאום הרגל זזה, פתאום המוח זז, תעשה את זה. עכשיו אני רואה שאתה התלבשת בי ואתה כרוח רפאים, איזה רוח נמצאת בי. אני רואה, אני מרגיש שהבורא מבצע דרכי פעולות, אבל את האני שלי אני מבטל. זה השלב הראשון.

השלב השני, שאני לא מבטל את עצמי לגמרי, אני רוצה שאתה תכתיב לי את הפעולות, אבל אני אבצע. אז אתה אומר לי - שמאלה תעשה, ימינה תעשה, כך תחשוב, את זה תשווה. אני מקבל פקודה, אבל אני כבר מבצע.

והשלב השלישי לא פקודה ולא ביטול, אלא אני רוצה לקבל ממך דוגמא או לשמוע ממך איך היית עושה, ולבצע את הכל בעצמי, בהחלטה והכל. זה לימוד, אבל ילדים עושים אותו דבר. לכן הם רוכשים את העולם ומלואו, אחרת היו נשארים כחיות קטנות. למה נקרא "עגל בן יומו שור קרי"?

אורן: שהעגל הוא כבר מיד כמו גדול.

הרב לייטמן: כי הוא קיבל את כל השכל, הוא לא צריך יותר.

אורן: אין התפתחות.

הרב לייטמן: כן. ואנחנו מתפתחים רק על ידי זה שמסתכלים על הגדולים, על העליון, לכן אנחנו גדלים בעולם הזה. וכך אנחנו צריכים בעולם הרוחני.

אורן: נעבור לשאלה הבאה, גם שאלה טלפונית. אם אפשר לשמוע אותה בבקשה.

שאלה: שלום, מדברת אלה, יש לי שאלה לרב המקובל לייטמן.

אם אין כפיה ברוחניות, איך יכול להיות שהבורא אמר שאם אתם לא תהיו פה כמו לב אחד איש אחד, מעמד הר סיני, אז זה יהיה מקום קבורתכם. אם אפשר לפרש את זה דרך הקבלה.

אורן: אולי אני רגע אחזור על השאלה. במעמד הר סיני כתוב, שהבורא כופה על עם ישראל את קבלת התורה, הר כגיגית, "אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם".

איך הסיפור הזה מסתדר עם הכלל שאנחנו לומדים בקבלה ש"אין כפיה ברוחניות"?

הרב לייטמן: תהליך ההתפתחות שלנו רק מתחיל אחרי קבלת התורה. ולפני קבלת התורה אנחנו נמצאים בטבע הגשמי, הבהמי, שבזה יש כפיה במאה אחוז.

זאת אומרת, זה שאני מתפתח מרגע לרגע, ועברתי כל ההיסטוריה שלי בהתפתחויות בגלגולים הקודמים, זה פשוט בהכרח הכוח העליון מפתח אותי על ידי מכות, מה זו כפיה? על כל צעד ושעל, בכל תא שלי, בכל איבר שלי, בכל מחשבה, בכל רצון, הכפיה הזאת שולטת בי במאה אחוז מלמעלה. ככה זה. ואני מגיע למצב שאומרים לי - חייב אתה לקבל את זה או שאתה מת.

"בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". אם אתה לא מקבל את התורה הזאת, גמרנו, אתה הולך למות. מה זה למות? החיים יותר גרועים ממוות, "רשעים בחייהם נקראים מתים". אתה תרגיש בחיים שלך שיותר טוב לא להיוולד, תקלל כמו איוב את יום ההולדת שלך.

מה הלאה, מתי אנחנו מתחילים להגיד שאנחנו נמצאים בבחירה חופשית? אחרי זה. בחירה יכולה להיות שיש לך שני כוחות, כוח הטוב וכוח הרע, שיש לך בחירה בין זה לזה, אור וחושך, מר מתוק, אמת שקר. שאתה בחיים שלך אין לך בחירה, פועל עליך רק הכוח שדוחף אותך קדימה על ידי ייסורים, שאתה רץ ממנו לאיזה תענוג, קצת אולי, קצת כל פעם משהו.

רק אחרי שאתה מקבל כנגד "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין שמאור שבה מחזירו למוטב", שאתה נמצא בין שני הכוחות האלה, זה נקרא "שני קווים" ואתה נמצא בקו האמצעי, אז אתה בעל בחירה. אנחנו לומדים את זה בחכמת הקבלה, "קליפת נגה", שליש אמצעי דתפארת. רק בצורה כזאת. בעולם הגשמי שלנו אין בחירה לאף אחד, כולנו בובות על חוטים, כך כל אחד ואחד.

אורן: בוא נלך רגע לשלב הזה של המעבר בין שתי הפאזות. אם הבנתי, אתה מדבר פה על שתי פאזות, פאזה ראשונה שאנחנו מנוהלים לגמרי. פאזה שנייה שבה אנחנו כבר בעלי בחירה.

הרב לייטמן: בעלי בחירה. ועוד לא ידוע במה תבחר.

אורן: אוקיי.

הרב לייטמן: ולכן שם יש בחירה להיות או רשע או צדיק, לפני זה אתה אפילו לא רשע.

אורן: אז יש שלב שבו אנחנו מופעלים ויש שלב שבו יש לנו פוטנציאל של בחירה. באמצע יש את התהליך הזה, שעליו שאלה הגברת, של מעמד הר סיני וקבלת התורה. וגם אמרת קודם, אתה חייב לקבל את התורה. מה זה אומר "לקבל את התורה"?

הרב לייטמן: לקבל את התורה זה לפתוח את חכמת הקבלה. ולהתחיל בקבוצה, כמו שמסביר בעל הסולם במאמר "מתן תורה".

אורן: לא כולם מכירים את כל המאמרים. מה זה אומר "לקבל את התורה"? היום אדם צופה בערוץ 66, הוא רוצה "לקבל את התורה", לא להיות מופעל. מה זה אומר?

הרב לייטמן: אדם שבמשך החיים הקודמים שלו סבל מספיק, סבל פנימי מחוסר הבנה בשביל מה הוא חי. הוא מגיע בסופו של דבר למגע עם חכמת הקבלה כמו אותה הגברת, כמו כל הצופים שאיכשהו קשורים אלינו, שמספרם כבר מיליונים בכל העולם. מה הם מחפשים? הם מחפשים "בשביל מה אני חי", הצדקה לחיים, הצדקה לקיום, מה החשוב בחיים שכדאי לחיות, את זה הם מחפשים.

אז הם מגיעים למצב שנקרא "מתן תורה", רק הם, אלו שיש להם שאלה כזאת. ואז הם מקבלים אפשרות לנהל את החיים שלהם על ידי האור המחזיר למוטב. אז יש להם כבר שני כוחות, כוח הרע וכוח הטוב. ולהשתמש בו או לא להשתמש בו על כל צעד, בכל רגע בחיים שלהם, להשתמש בכוח האור כדי להתקדם נכון או לא, זו "הבחירה".

אורן: מה זה העניין הזה שהבורא מכריח את האדם לקבל את התורה?

הרב לייטמן: בזה אין לנו שום בחירה.

אורן: לא, אבל במה הוא מכריח?

הרב לייטמן: בצרות ממש.

אורן: דרך הצרות בחיים שלנו?

הרב לייטמן: ודאי. בחיי צער נוראים. מה יש לנו? אנחנו כבהמה מוכה, יותר גרועה מכל הבהמות והחיות.

אורן: אמרת לקבל הוראה לחיים חדשים, מה זה "לקבל תורה"?

הרב לייטמן: לקבל כוח התיקון, לקבל הוראת התיקון, לקבל אפשרות לתקן את עצמו ולהעלות את עצמו כל פעם למעלה מהצרות, ועד דרגת הבורא עצמו. עד דרגת הטוב ומטיב ממש.

אורן: אני רוצה שנספיק, יש לנו עוד שתי דקות, עוד שאלה. דבורה כותבת לך דרך הבלוג.

שאלה: אני שמה לב שאתה משתמש במילים "חיים נצחיים ושלמים" שהם התוצאה, הם הגילוי. מה הכוונה לחיים נצחיים ושלמים, מי צריך חיים נצחיים כשהוא סובל?

הרב לייטמן: את צודקת. יותר טוב לא להיוולד. אני מסכים איתך. אבל תלוי, אם אנחנו מדברים על חיים שלמים, שלווים, חיי נחת, חיי עונג, אז אנחנו רוצים שהם יהיו נצחיים. אם אנחנו סובלים מהחיים, אז יותר טוב לא להרגיש אותם, ובכלל לא להיוולד. זה נכון. לכן אדם צריך לדעת בדיוק לקראת מה הוא הולך. ויש לנו הזדמנות להגיע לחיים באמת שלמים, שלווים.

אורן: מה זה חיים שלמים? יש לך דקה.

הרב לייטמן: שאני מתעלה מעל זמן, תנועה ומקום. שאני לא מרגיש זמן שאני הולך למות. ובשנים האלו שאני חי, אני מרגיש נצח, אני מרגיש שאני מתעלה מעל החיים הבהמיים האלו.

אורן: לאן אתה מתעלה?

הרב לייטמן: בהרגשה שלי שאני מתעלה למעלה מהטבע. אני חי לא בגוף, הגוף שלי הוא בכלל בהמה שרק הצטרפה אלי, אני מרגיש את עצמי שאני חי מעליו. זה "האור שמחזיר למוטב" מביא לי. ואז אני באמת נהנה מהחיים יחד עם הבורא, בדביקות עימו. זה מה שאנחנו צריכים. מה זה נקרא חכמת הקבלה? "גילוי אלקותו ית', לנבראיו בעולם הזה". זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

אורן: זה נהנה. מה זה נקרא לנצח?

הרב לייטמן: לנצח שאני מתעלה מעל מושג הזמן, כמו שהבורא נצחי כך גם אני. אני הופך להיות חלק ממנו.

אורן: אף פעם לא תמות?

הרב לייטמן: "חלק אלוקַ ממעל". ודאי שלא.

אורן: ומה יקרה בגיל תשעים?

הרב לייטמן: לא עם הגוף שלי, הגוף שלי מת, אבל אני לא מרגיש את הגוף.

אורן: למה, איפה אתה?

הרב לייטמן: אני נמצא בתוך הנשמה.

אורן: והיא לא מתה?

הרב לייטמן: והיא לא מתה. האני שלי עובר מגוף לנשמה, עכשיו כאן בחיים האלו על ידי האור המחזיר למוטב.

אורן: הרב לייטמן תודה רבה, היה מרתק, אבל הזמן נגמר. תודה גם לכם שהייתם איתנו. נהיה כאן בתוכניות הבאות, אנחנו מחכים לשאלות שלכם, עד אז שיהיה לנו כל טוב.

(סוף התכנית)