"פרשת השבוע"

וזאת הברכה

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.08.15– אחרי עריכה

שמואל: פרשת השבוע "וזאת הברכה" זו הפרשה האחרונה שמסיימת את התורה ואני מאד נרגש מהתקופה שעברנו יחד. "וזאת הברכה שברך משה איש הא-לוהים את בני ישראל לפני מותו".

כן. זאת אומרת שזה הכוח שעל ידי הכוח הזה שנקרא "ברכה", כל בני ישראל מגיעים למימוש הנכון של עצמם, לחיבור, להתחברות עם הבורא.

שמואל: וכל בני ישראל מקבלים ברכה, כל אחד לפי אופיו, לפי כוחותיו, תכונותיו.

כן כל אחד לפי כמה שהוא זקוק כדי לממש את אהבת הזולת.

שמואל: כל אחד מקבל מה שמגיע לו.

כן.

שמואל: חוץ משבט שמעון שלא זוכה לברכה. מה קורה פה?

ישנן תכונות באדם שיש סדר נכון לתיקון שלהן וכך הם מגיעים לתיקון. בסופו של דבר כולם צריכים להיתקן, רק אם אנחנו מדברים על השבטים, אז השבטים האלה התחילו עוד לפני הכניסה למצרים, שנים עשר בני יעקוב, הם היו מאוד אחים, אבל לא מחוברים ביניהם.

שמואל: משפחה ממוצעת אשכנזית.

כן. ואז אחד מהם שנקרא יוסף, הרגיש שהם צריכים להתחבר ואז רצה לחבר ביניהם והם לא הבינו, לא הסכימו. ביוסף יש כוח הבינה ואמו עשתה לו "כותונת פסים".

אחיו שנאו אותו בגלל כותונת הפסים, כי יוסף הוא יסוד כוח הקו האמצעי, כוח הבינה, כוח האיחוד, החיבור. "יסוד" הוא באמצע ומחבר את הכול, את שנים עשר החלקים יחד, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

הוא שיודע איך לחבר אותם, הוא יודע גם איך ללכת איתם, שיש פעם חיבור ימין ופעם שמאל, פעם שחור ופעם לבן - פסים, והוא יודע לחבר שיחיו יחד בחכמה גדולה. זאת אומרת לא חכמה להיות חזק, חכמה להיות חכם, לדעת חכמת החיבור.

שמואל: אל תהיה צודק, תהיה חכם.

כן. וזה מה שהוא עשה בסופו של דבר, אחרי גלות מצרים. שהם הבינו שאין ברירה וצריכים להיות מחוברים. ואותה צעקה של יוסף, "בוא נתחבר", היא בעצם התממשה במתן תורה, אחרי מצרים.

שמואל: הצעקה גם מהפרשה הקודמת, שדיברנו על זה שצריך לבטא את מה שקורה עכשיו באיזושהי צעקה. אז זה ממשיך.

כן, הוא אומר להם אנחנו חייבים להיות מחוברים, "אתם צריכים להיות תלויים בי, אתם צריכים להיות קשורים בי". והם ראו בזה כמו איזשהו כוח אגואיסטי. הם לא הבינו אותו שצריך להתחבר. כי כך הם התכונות שלנו, אמנם הן תכונות שמוכנות לעבודת ה', אבל האדם לא מבין שהן צריכות להיות מחוברות יחד, ולכן מתנגד לזה.

זו עבודה הכי גדולה, ובמיוחד במצרים. ולמה במצרים? כי מתגלה בתכונות האלו עוד כל מיני צורות אגו גדולות ומוגברות. ואז כשאגו מוגדל, אז יותר טוב מבינים ומרגישים שאין ברירה, צריכים להתחבר ואז מגיעה להם ההזדמנות הזאת, שכבר נקראת "יציאת מצרים", ותחילת החיבור על ידי התורה.

שמואל: כניסה למדבר ומעמד הר סיני.

כן. התורה זה הכוח העליון שהוא ממשיך את אותה צורת יוסף, "אם אתם מסכימים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד, להיות באהבת חברים, להיות באהבת הזולת, להיות באהבת הבורא, ולהיות בערבות ביניכם". בקיצור כל התנאים של החיבור הנכון, "אז אתם מקבלים את השיטה איך להיות מחוברים, ועל ידי העבודה בחיבור ביניכם, אתם מגיעים למצב שנקרא "ארץ ישראל" - זה מצב בין בני אדם שנקרא ארץ ישראל.

שמואל: ארץ ישראל זה מצב בין בני אדם.

זה כמו המצב בינינו שנקרא "מצרים". המצב בינינו שנקרא "מדבר". מצב שנקרא "בבל". זה לא גיאוגרפיה, זה המצבים שקורים בינינו, אך ורק בין הנשמות השבורות.

שמואל: אז אני מגלה שזה מצב ביני לבינך, ביני לבין הזולת.

כן.

שמואל: אני צריך לעבור את המצב הזה שנקרא "מצרים", ואני צריך עכשיו להפוך את המצב "מצרים" הזה למצב של "ואהבת לרעך כמוך".

זה נקרא שאתה עובר את המדבר בדרך.

שמואל: כן, חוצה את ים סוף ונכנס לארץ ישראל.

כן.

שמואל: זה נשמע כל כך פשוט.

כן, זה מאד קרוב. במקום ארבעים שנה.

שמואל: אמרת שעברנו את זה כבר, היינו בזה. למה עוד פעם לחזור? היום אנחנו בלחיצת כפתור, מקבלים את כל האינפורמציה של הכול.

כן, נכון.

שמואל: אז עכשיו ננצל את האינפורמציה, את כל הטכנולוגיה להפיץ רק דבר אחד, "ואהבת לרעך כמוך".

כן, וזה הכול נמצא בנו כבר ברשימות, ברושם הפנימי. זה נמצא בגנים שלנו הפנימיים. אנחנו יכולים ממש להיות כבר בסוף הסיפור.

שמואל: אבל אתה לא יכול לגרום למישהו שזה יקרה לו, הניצוץ הזה צריך לקרות לו מעצמו. איך אני מזהה את זה מעבר לבני ברוך.

בגלל הכבוד והאגו אני לא רוצה לצאת אידיוט ולדבר עם מישהו ואז הוא מסתכל עלי, "רגע, חזרת בתשובה? אתה פריק? מה קרה לך? הסתובב לך הראש"? אלא לדעת שאני מדבר עם מישהו, שכשאני אומר לו "אחי" והוא יודע על מה אני מדבר. שאני מדבר על נקודה בלב.

שאני לא אבזבז את הזמן שלי איפה שלא צריך בהפצה. אתה מבין למה אני מתכוון? איך אני מזהה, איך לפנות ואיך אני מזהה אתכם? איך אני מזהה את האיש שיש בו את הניצוץ ואומר, אלך בלילה ואחפש את "ואהבת".

אנחנו לא פונים לאנשים, בפרט לכל אדם אף פעם, כי בזה אתה יכול לגנוב ממנו את הבחירה החופשית. אנחנו פונים כאילו לאוויר ומי שתופס, שומע, נגיד כמו עכשיו. הרבה אנשים אני מקווה, שומעים ועוד ישמעו. זה יחזור אולי, לפחות אצלנו בטלוויזיה שלנו ובעוד מקומות ומי ששומע, הוא שומע וזה עובר מאדם לאדם.

שמואל: כמו אבקנים ברוח. כמו אתה שולח את הזרעים ברוח. מה שיטמע, מה שיתעבר, יתעבר. מה שלא, לא. בסדר גמור. אוקיי, אבל עוד פעם אני שואל, למה שמעון לא זכה לברכה? יש איזו סיבה?

לא זכה.

שמואל: אז לא נעשה מזה עניין.

לאחר מכן משה עולה מאבות מואב לפסגת הר נבו, ואדוני מראה לו את כל חלקי הארץ אשר נשבע לתת לאברהם. בפרשה הקודמת הוא גם מספר לו את כל העוונות, את כל הדברים הרעים שעשה משה. למה הוא מזכיר לו את זה בסוף? כאילו משה לא זוכר את זה לפני שהוא עולה על ההר?

התורה מלאה בהוכחות, באזהרות, ובכל מיני דיבורים כאלו, כמו שאתה מדבר עם הילדים שלך, דיבורים שמזהירים אותנו ומזכירים לנו כל פעם מחדש. נראה לנו שכל מה שהתורה מספרת אפשר לספר בפרשה אחת. כי מה יש שם בסך הכול? למה לספר לנו על נחשים וכן הלאה.

שמואל: הם באו אל ההר והיו כולם כאיש אחד בלב אחד. משה ירד מההר, שבר את לוחות הברית כשראה מה עושה העם, כעס ואמר: לכו ארבעים שנה במדבר עד שתגיעו לארץ כנען. יירד לכם מן משמיים, יהיה לכם מזון ומים ועמוד ענן ילווה אתכם ויגן עליכם. משה שלח מרגלים לתור את ארץ ישראל ולראות האם זו ארץ חלב ודבש. המרגלים חזרו כעבור 40 יום שיקרו וסיפרו שיושבים בארץ עמים חזקים וזה מסוכן לעלות. משה אמר לעם: עלה תעלו, חזק ואמץ. למה צריך לסחוב את זה כל כך הרבה זמן?

בעצם זאת השאלה שלך. כן?

שמואל: למדתי שלכל דבר יש סיבה ויש מסובב.

בגלל שיש הרבה דרגות. אדם לא מסוגל לתקן את עצמו בפעם אחת. הוא לא מסוגל. הוא צריך להגיע למצב שהכלי שלו בטוח שלם. הכלי שלנו כלול מחמש דרגות עביות, כל דרגה מתחלקת לעוד חמש וכל דרגה לעוד חמש, סה"כ 125 דרגות. מה הן 125 דרגות, מה יש בהן? יש בהן אותו דבר. הרצון האגואיסטי מחולק ל 125 חלקים, פרוסות, מהקל לכבד, ובכל פרוסה יש לך אותו הדבר. פעם ראשונה זה נקרא שאתה נמצא במצרים, בפעם השנייה אתה נזכר במצרים, ובפעם השלישית אתה עושה איזשהו חטא כתוצאה ממצרים וכן הלאה. אבל זה אותו הדבר כל הזמן, רק שאתה חייב לתקן את הדברים בתנאים חדשים, בעוצמה חדשה, בעומק חדש, בהבנה חדשה, לא יותר מזה.

אני זוכר מההתרשמות שלי מבית הספר שלמדתי היסטוריה מכיתה ד' והלאה אותה היסטוריה.

שמואל: כן, ההיסטוריה לא השתנתה.

אני לומד אותו דבר רק היא כתובה בצורה אחרת, רוצים ללמד אותי בצורה אחרת. אני צריך לספר עליה גם בצורה אחרת, ביתר פרטים, בזווית אחרת, כי אני כבר ילד גדול יותר ואני יכול להבין את הסיבות למה שקורה בצורה חדשה. אבל המעשה הוא אותו מעשה, רק כלפיי, כשאני גדל, הוא נראה בצורה אחרת. זה קרה בגלל שהם רצו לגנוב, זה קרה כי היה עניין לא נקי בינה לבינו, זה בגלל השחיתות, וזה בגלל המאבק על השליטה, ועוד כל מיני סיבות. אבל מדובר על אותו מעשה שקרה שאני לומד אותו ב- 125 דרגות שונות לגמרי, וכל פעם הסיפור מהמם, לגמרי אחר וחדש, כי אני מתחדש ומסתכל על זה בצורה חדשה. זה מה שקורה בתורה.

למה הוא לא יכול להכניס את כל הפרשיות האלו לפרשה אחת? כי אנחנו לא מבינים, אין לנו את דרגות העביות האלו, כלים חדשים. וכשאנחנו קוראים כל שבוע עוד פרשה אנחנו מתחדשים. אם היינו בתוכנו משתנים בתיקון שלנו, אז היינו ממש מרגישים שזה אותו סיפור רק בדרגה חדשה.

אתה יכול להגיד שזה לא אותו סיפור, כי שם דובר על המרגלים, לפני זה על הנחש, לפני זה על החטא, ועכשיו מדובר על הברכה, על הכניסה לארץ ישראל. זה פשוט נראה לנו אותו מצב בגלל התיקון הפנימי שלנו, שהוא לא דרמטי כמו שהיה נניח במצרים בזמן פרעה או עם הצרות במדבר, ועכשיו הכול בסדר, יפה, מגיעים למי מנוחות. זה אותו מצב רק מתוקן. לכן יש כל כך הרבה פרשיות.

שמואל: חבל לדחוס את כל זה לפרשה אחת, בלי ספק, טוב שזה כך, כי אי אפשר לקפוץ מכיתה א' לכיתה ח' נניח.

לא מדובר על כיתות.

שמואל: הכוונה מבחינת דרגה.

בדרך הרוחנית שלנו זה מוצדק, כי כך אנחנו בנויים פנימית. אבל לאדם שמגיע, אני לא צריך לדחוף את כל פרשיות השבוע, אלא אני צריך להסביר לו את העיקרון. מה התועלת מזה שהוא קורא אותן, הוא לא מבין בכל זאת מה השינויים ביניהן, הוא רואה בזה היסטוריה. אבל אם אנחנו באמת נותנים לו את היסוד שיש בזה, שמדובר ביצר הרע בינינו, איך אנחנו מתקנים אותו, ואיך בדרך לתיקון אנחנו עוברים כל מיני דרגות תיקון יותר לעומק, בכך שאנחנו מתקנים את הקשר בינינו, אז הוא מבין שזה בסך הכול אותו תהליך, אותה תוכנה, רק דרגת החיבור משתנה, עוצמת התיקון. כך מגיעים לסיכום, וזאת הברכה.

שמואל: אנחנו מבורכים שהגענו לפרשה האחרונה. מה זאת אומרת "איש האלוהים", האם זה אותו אחד ש"שם את ה' לנגד עיניו"?

אלוהים בגימטרייה זה הטבע, זה הכוח העליון. מי שיודע לחבר את הרצון שלו לדרגה שנקראת אלוהות, לדרגת הבינה, שילוב בינה ומלכות, שילוב הרצון לקבל והרצון להשפיע יחד, שילוב האגו שלנו עם אנטי אגו, עם נתינה ואהבה, הוא "איש האלוהים".

שמואל: מה מסמל לנו מותו של משה?

מדובר כלפי האדם. בך נמצא הכוח הזה, אל תחפש אותו בנפרד. הגעת לשילוב, להתכללות עם הכוח הזה והוא נמצא בך.

שמואל: מותו של משה בעצם מסיים תקופה.

מסיים את תקופת התיקון, שהם נכנסים לארץ ישראל. עכשיו יש לך בארץ ישראל את הכוח של משה, אתה נכנס עימו, הוא נמצא בך, ואתה הולך לעבוד עם הרצון לקבל שלך בלקבל בעל מנת להשפיע. משה נותן לך כוח להשפיע על מנת להשפיע, דרגת הבינה, שאתה מתעלה מעל המידבר. עכשיו את אותו מידבר אתה הופך להיות לארץ ישראל.

שמואל: שאלה שרבים שואלים. מדוע מקום קבורתו של משה לא נודע?

אין לו מקום במובן שלנו. הכול יתגלה לעיני כל ישראל כאשר נגיע למצב שנחדש כאן בארץ ישראל הגשמית ובעם ישראל הגשמי, תנאים רוחניים של "ארץ ישראל" רוחנית ו"עם ישראל" רוחני.

שמואל: שנצליח בגשמי?

שנצליח בגשמי למלא את הגשמיות ברוחניות.

שמואל: למלא את הכלים הגשמיים.

שכל החיים הגשמיים שלנו, אני, האישה, והילדים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שנמלא את הדברים האלה גם עם רוחניות.

שמואל: שכל דבר שנעשה יהיה בכוונה רוחנית.

תיקון העולם לרוחניות הוא לא שאנחנו עולים למעלה לרוחנית, לדרגות עליונות ואנחנו אי שם, אלא זה יורד למטה לעולם שלנו וממלא את כל עולמנו, ואז מנהג העולם הזה כמנהג העולם העליון.

שמואל: מתאבלים על משה שלושים יום, מה זה אבל ברוחניות?

אבל ברוחנית הוא שאני מתנתק מהמדרגה הזאת. אלו שלושים יום, שלוש פרסות, שלושה ימי הגבלה.

שמואל: מה זה אומר לדעת את ה' פנים אל פנים?

"לדעת" משמעו לקבל את הידיעה שלו פנים בפנים, כלומר לקבל את האור שלו בכלים שלי. לדעת זה "וידע אדם את חוה אשתו", זה זיווג, זה חיבור.

שמואל: זו הידיעה הראשונה שאנחנו מקבלים.

זו הידיעה הכי גדולה שיכולה להיות. זאת התחברות של כלים בכלים.

שמואל: ברור לי שזה עמוק כמו הים.

לא, זה תיקון הכלים שכל אחד צריך להגיע אליו.

שמואל: משה היה הנביא הראשון ועליו כתוב "לא קם נביא בישראל כמשה".

כן.

שמואל: האם היה צריך להיות "ויקום" ולא "קם" בלשון הווה?

בתורה אין מוקדם או מאוחר, בתורה הכול הווה.

שמואל: בטח יש געגועים רבים למשה שהיה איתם תקופה ארוכה ופתאום הם בלעדיו.

חס ושלום. לפי התורה יש חוק שלפיו אתה צריך להצטער על המדרגה הקודמת, וזה לא צער, זה תיקון, ואתה ממשיך הלאה. יש שמחה בזה שאתה עוזב את המדרגה הקודמת. כשנפטר מישהו אנחנו הולכים קדימה בתקווה ובשמחה, זה לא כמו אצל אומות העולם.

תראה איזה הבדל יש בין מה שקורה באומות העולם לבין מה שקורה אצלנו. משה נפטר, אף אחד לא יודע איפה, ולא אומרים "נבנה שם איזה מוזוליאום" ונבנה סביב זה פארק גדול שאנשים יבואו. תראה איך קוברים את פרעה, נותנים לו שם אנשים, סוסים וזהב, אוכל, והכול לאלף שנה. אם הוא היה חי שם, אז הוא היה יכול לחיות אלף שנה. כי מהי הגישה החומרית, הגשמית, האגואיסטית, האנושית? שאנחנו ממשיכים את החיים האלה. אנחנו חושבים מה יהיה לי בעולם הבא, גן עדן, גיהינום, מה אני לוקח, אילו דברים יפים, דברים טובים או דברים רעים. הכול שקר, אתה לא לוקח כלום. אין כלום.

שמואל: אין כיסים בתכריכים, אין שום דבר. מה שהיה הוא שיהיה.

אין. אתה רואה שאנחנו קוברים את עצמנו בתכריכים. זה לא כמו פרעה ולא דומה בכלום. תסתכל איך אומות העולם קוברים, בארון יפה. מדובר על היחס לחיים ולמוות. אם אתה יכול לחיות כך, כאילו שאתה מת, אז אתה מגיע.

שמואל: אז השגת משהו בחיים.

נכון.

שמואל: אצלנו בית הקברות נקרא בית החיים.

וזאת הברכה.

שמואל: מדוע התורה או החומש מסתיים במותו של משה? האם יש קשר בין סיום התורה למותו של משה? למה זה מסתיים במוות שלו?

כי אין יותר מה לתת. כוח ההשפעה כולו נכנס לבני ישראל, הם יכולים להמשיך הלאה את התיקון, ומשה נמצא בתוכם. הקשר ביניהם הוא כזה, שהוא נמצא בתוך עם ישראל.

שמואל: עכשיו, כשהסתיים ספר התורה, איך היית מסכם בתמצית את תפקידה של התורה בחיינו, של הספר הזה, של מה שקראנו?

תורה זו תוכנה שמלמדת אותי איך לעבור את השלבים מזה שאני בהמה לזה שאני הופך להיות אדם הדומה לבורא. היא אומרת לי באילו שלבים אני צריך להתקדם, נותנת לי כוח לכל שלב ושלב, איך אני צריך ליישם את עצמי, לתקן את עצמי, כך שכל פעם ב 125 המדרגות אני עולה ומתקן את עצמי בלהידמות לבורא, מטיפת זרע עד שאני גדל להיות דומה לבורא. זאת התורה.

שמואל: כל מי שרוצה להתקדם ממצב של בהמה למצב של אדם שיתעמק בדבר הזה, שיקרא את הדבר הזה, שיתבונן בדבר הזה, שיתבונן בעצמו ויעשה את התיקון הפנימי בדרך מהחומריות לרוחניות.

אני רוצה להגיד לך תודה מעומק הלב על הזמן הנפלא שחלקת איתי, על דברי התורה, על שעיצבת את חיי, זה נתן לי כוחות. חזק ואמץ, שנגיע למטרת הבריאה ולאהבת לרעך כמוך.

קיבלנו בזאת את הברכה שלך. מודים לך מאוד.

(סוף השיחה)