עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 8
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.05.14- אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו בסדרת תוכניות מיוחדת שעוסקת בקשר בין חכמת הקבלה למדע. בתוכנית הקודמת דיברנו על כך שנקודת המוצא של המדע היא בעצם שהמציאות קיימת כפי שהיא ואנחנו בסך הכל מנסים לחקור אותה בעזרת מכשירים, החושים שלנו.
כך זה היה פעם, היום זה כבר לא בדיוק כך.
בן ציון: כן, כבר מתחילים להתקדם.
במיוחד במושג הזמן, לפי ניוטון ובכלל לפי כל הפיזיקה הקלאסית, לזמן יש מקום משלו בכל התמונה הזאת של תפיסת המציאות, והזמן קיים בפני עצמו. רק מאיינשטיין והלאה כבר התחילו לחשוד האם זה באמת כך, האם הזמן הוא זמן או איזה פרמטר שבא לפי התחושה שלנו ובעצם הוא לא קיים בפני עצמו. ולא רק שהוא לא קבוע, שלא קיים, אלא קיים רק כלפי הצופה. יש לנו עבר ועתיד, וההווה הוא בעצם רק המעבר בין העבר לעתיד, ולכן הזמן הוא מין הרגשה שקיימת בנו, אבל בעצם אין לו קיום בפני עצמו.
בן ציון: חכמת הקבלה לעומת זאת מתייחסת ישירות רק לאדם, זו נקודת המוצא שלה, והיא עובדת על החושים שלו ומפתחת אותם.
לחכמת הקבלה אין בכלל בעיה עם זה, מפני שאנחנו לא מייחסים לאדם הנוכחי שום מקום במציאות, אנחנו מתייחסים רק לאדם שמשיג את המציאות האמיתית, זאת אומרת, את הכוח העליון. במידה שהאדם משיג את הכוח העליון, הוא נמצא במציאות, ובמידה שהוא לא משיג את הכוח העליון, הוא נמצא באיזו הרגשה קודמת לתפיסה האמיתית הנכונה, ואנחנו קוראים לזה "זמן של תיקונים" או "לא לשמה", ולתפיסתו אנחנו קוראים "העולם המדומה". זאת אומרת, כל אלה שעכשיו אנחנו נמצאים יחד איתם בקשר, ואנחנו צופים, מתוך הגוף שלנו, כל אחד, על משהו, זה נקרא "העולם המדומה".
בוודאי שהזמן הוא מדומה, והמרחק מדומה, וכך גם התנועה, הכל מדומה, כל זה לא קיים במציאות אלא כלפינו בלבד, ואנחנו יכולים יחסית בקלות לבדוק את זה. אם על ידי האמצעי שהוא חכמת הקבלה, אנחנו מתחילים לשנות את החושים שלנו, אז התפיסה שלנו משתנה. כמו שבמשקפת אתה משנה את הפוקוס בתוך העדשות, כך אתה תופס מציאות יותר קרובה או אחרת וכן הלאה, זאת אומרת אין בעיה. כך אנחנו יכולים לפעול עם החושים לכל הכיוונים.
בן ציון: האם אתה יכול להציע איזה ניסוי לפיזיקאי, שיכול לעזור לו לראות את התפיסה של חכמת הקבלה, שהשינויים בה, כולם הם כלפי האדם? אפשר לעשות כזה ניסוי או שזה בלתי אפשרי?
אין שום בעיה. חכמת הקבלה מזמינה כל אחד, אם הוא רוצה הוא יכול לבוא וליטול.
בן ציון: זאת אומרת, הפיזיקאי לא יכול לעשות כזה ניסוי שהוא יראה על עצמו, בכלים שלו?
על עצמו הוא יראה.
בן ציון: לא, אבל אם הוא נמצא בכלים הנוכחיים שלו, הוא לא יוכל להוכיח לעצמו את התפיסה של חכמת הקבלה.
אם אני בלי משקפיים, חצי עיוור ואני כמעט ולא מזהה אותך, יכול להיות שזה דמיוני בכלל כי אם היה כאן משיהו אחר אז בכלל לא הייתי מבדיל מיהו, מהו. אלא אותך אני מכיר, יש פסיכולוגיה שמשלימה את התמונה. אם כך אני רואה, אז איך אני יכול לראות אחרת? איך אני יכול להישאר עם חוש הראייה כמו זה שיש לי ובכל זאת לראות עכשיו כמו שאני רואה עם המשקפיים?
בן ציון: זה בלתי אפשרי, זו מציאות אחרת לגמרי.
אז איך הוא יכול לשאול דבר כזה?בפרט פיזיקאי.
בן ציון: השאלה היא יותר עמוקה, כל המציאות נפרשת יחסית לאדם, ולא האם יש לו חושים כאלה או לא, אלא איך הוא יראה אותה עם חושים כאלה או אחרים. כי כל המציאות בעצמה, היא בכלל כלפי האדם, וזו נקודת המוצא הבסיסית של חכמת הקבלה.
כן. והיום גם המדע מסכים עם זה, אחרי כל הפיזיקאים, איינשטיין, יו הברט, במיוחד אלה שהיו אחרי איינשטיין והתחילו לחקור את המציאות ממבט מודרני, הם רצו לקשר את העולם של הפיזיקה הקוונטית לעולם שהוא היקום הגלובלי הגדול, וראו שזה לא ניתן. ואם זה לא ניתן אז מה קורה עם כל המדע? אם הם לא יכולים להגיע לנוסחה אחת של כל המציאות, אז כל המדע לא שווה.
בן ציון: אנחנו רואים שהפיזיקה, למרות שהיא עוסקת כולה בדומם, עם התפתחות הפיזיקה הקוונטית, נכנס בכל זאת הגורם של האדם, והופך להיות נושא על השולחן שצריך לדבר עליו. אז יש כאלה שיותר משתדלים להסביר את התופעות בלי להכניס את האדם לכל הנושא הזה, בעזרת הכלים המתמטיים הקיימים היום, ויש כאלה שכן מכניסים את האדם כמשפיע. בתוכנית הקודמת סיימנו בכיצד ההתעניינות של האדם משפיעה על תוצאות הניסוי. ואני רוצה לספר בקצרה על ניסוי ידוע בפיזיקה שבו הייתה מדידה של תופעה של גל. היה איזה גלאי. וכשרצו לדעת למה זה גל או למה זה חלקיק, כששמו את הגלאי, ציפו לראות שוב את אותה תופעה. פתאום זה לא גל, רואים פתאום חלקיקים כמו כדורים נפרדים. אז אמרו, איך זה יכול להיות רק מזה שהתעניינתי ורציתי לדעת מה התוצאה, השתנה לי התוצאה?.
כי תלוי מה אתה מודד.
בן ציון: זו הייתה תופעה מאוד מוזרה. המשיכו כדי לראות אולי המכשיר משפיע ולנסות עוד ניסויים כדי לראות מה באמת מביא לתוצאה. הגיעו עד כדי כך שעשו הקלטה של הניסוי ושמרו את הנתונים, והמשיכו לראות גלים כאילו אין שום שינוי. ברגע שפתחו את ההקלטות ורצו לראות מה יש שם, פתאום התוצאה על המסך השתנתה, שוב חזרו להיות חלקיקים. זאת אומרת, רק מזה שאדם מתעניין, התוצאה של הניסוי, שהוא ניסוי כולו בדומם, השתנתה, מה זה משנה? זה משהו פשוט מדהים.
זה לא מדהים, זה הכל כך.
בן ציון: אבל אם אני אסתכל בחלון או לא אסתכל בחלון זה ישנה את מזג האוויר?
האמת שכן. האמת שאתה משנה את הכל והכל קיים רק כלפיך, וכך כלפי כל אחד ואחד.
בן ציון: אבל אנחנו רואים שזה בתחושות שלנו.
אנחנו חיים במציאות שיש לנו הסכמה בינינו, שאנחנו לא נכנסים לתופעות ובדיקות כאלה כמו הפיזיקאים, ולכן העולם שלנו כמו שהוא נראה כלפי חתול כך נראה כלפי האדם. ולא חתול של שרדינגר, אלא חתול רגיל ואדם רגיל. זאת אומרת שאנחנו לא נכנסים למהירויות הקרובות לאור, אנחנו לא לוקחים בחשבון את הכדורים הגדולים שיש להם מסות כאלה שעל ידי המסות הם משנים את תנועות קרני האור לידם. אנחנו לא מגיעים למימדים כאלה שפתאום נראה לנו הכל לא נכון, יחסי, מבולבל. אלא מי שחי בתוך העולם שלו המוגבל, אז אין לו עם זה שאלה, הוא לא שואל "למה כך?", הוא רואה את התמונה, שכך הוא מתוכנן לראות, וחי בתוך התמונה הזאת וזהו. כפי שהזוהר אומר, שהעולם הזה הוא מלא גוויות שמשוטטות והעיניים שלהם מסובבות לתוכם, והם לא רואים שום דבר שמחוצה להם, אלא הכל רק מה שקורה בתוכם, ולזה הם קוראים העולם הזה. באמת זה העולם שלהם. זאת אומרת, הם רואים רק תמונה פנימית שמתחילה ונגמרת בתוכם בלבד.
בן ציון: חומר שמתנגש בחומר, כדור שהולך להתנגש בקיר לצורך הדוגמה אם נמחיש אותה, איך יכול להיות שהתנועה של הדומם, של החפצים, תלויה בהתעניינות של האדם, בעצם החשיבה שלו על זה, שזה מעניין אותו או לא מעניין אותו?
אם אדם לא היה כלול עם זה, הדברים האלה לא היו בכלל מופיעים במציאות ולא היו קורים, כי הכל קורה בתוך האדם. היקום, הפלנטות, אני, כל האנושות, הכל קיים מפני שזה הכל הרצון שלי, ובתוך הרצון שלי זה מתרחש.
בן ציון: יש לי פה שולחן, יש לי פה כוס, יש לי פה הרבה מאוד חפצים.
כן, שאתה יודע או לא יודע עליהם.
בן ציון: נכון.
אז יש חלק מהרצון שלך שאתה שולט עליו, ויש חלק מהרצון שלך ששם מתרחשים דברים שאתה לא שולט, אבל הכל בתוך הרצון שלך.
בן ציון: ואני עם הרצון שלי, או המחשבה שלי, אני מחזיק אותם, אני בעצם שולט בהם?
בהתאם לרצון שלך כך הם מופיעים.
בן ציון: איך אתה מסביר את השינוי הזה, הם רואים את זה מול העיניים. אם הם השאירו את ההקלטות בצד, יש גלים הכל עובד כמו שצריך.
כן.
בן ציון: פתחו לראות מה היה קודם, הניסוי הקודם שהקליטו, מאותו רגע התוצאה השתנתה. הם לא שינו במכשירים שום דבר, רק כאילו מזה שהם התעניינו?
לא מאותו רגע, ברגע שהם צפו התוצאה השתנתה. כי התוצאה היא לא תוצאה, אלא היא נמצאת ומופיעה בתוך הכלים שלהם. אין תוצאה שקיימת בפני עצמה, ואתה כל הזמן רוצה להגיד לי איך זה שהתוצאה בפני עצמה לא קיימת. והיא בכלל אף פעם לא קיימת בפני עצמה אלא רק בתוך האדם הצופה. ומחוצה לאדם, מחוצה לאדם אין כלום, אפס אפסים מחוצה לתפיסת האדם. אם אני לא צופה, אין שום דבר. וברגע שאני צופה, ברגע שאני מגלה, ברגע שאני מרגיש, אז אני מרגיש לפי התכונות שלי, לפי התפיסה שלי. רק כך הכל קיים. וברוך ה' שעכשיו לא צוחקים מחכמת הקבלה. הם גם לא יודעים ולא חשוב לנו אם יודעים או לא, אבל חכמת הקבלה דברה על זה מאז ומתמיד. אם תפתח את מה שכתב אברהם אבינו במדרש רבה ועוד, הכל ברור לנו שזה כך. את זה גילה עוד אדם הראשון.
בן ציון: ניסויים שבהם הידיעה של האדם, ההתעניינות, התודעה שלו, בעצם משנה דברים.
היא לא משנה את הדברים, הם חושבים שהיא משנה את הדברים. הדברים האלה קורים אך ורק כלפי האדם המגלה, ורק לפי התכונות שלו, כך הוא מתאר את העולם. כשהם אומרים המציאות משתנה, אז המציאות כביכול קיימת מחוץ לאדם ואחר כך לפי האדם היא משתנה, אבל גם מחוץ לאדם היא לא קיימת, הם צריכים להתקדם עוד קצת.
בן ציון: איך להבין זאת נכון, יש פה מעין משבר פנימי?
לאדם יש ויהיו עוד הרבה משברים בדרך לאמת. כולנו נגיע לתפיסה האמיתית, ולפני זה הרבה אנשים, כולנו בעצם, גם המקובלים עוברים את כל השינויים האלה. וכן, כל זה די מפתיע.
בן ציון: עד עכשיו אני בעצם חי לפי תפיסה שבה, אני בעצם עומד במקום והמציאות מסתובבת סביבי, ואני מנסה לגלות בה דברים, להשתמש בה?
כי אתה כך בנוי, שאתה מתאר אותה כך.
בן ציון: פה בניסוי יוצא שאם זה תלוי באדם, אז אני בעצם יוצר אותה עם התנועה שלי?
נכון, אתה הראשון. כי אתה נמצא בתוך האור הפשוט.
בן ציון: אז אני קודם למציאות?
כן ודאי, ואז אתה מגיע לחכמת הקבלה, חכמת התפיסה, שבכך שאתה משנה את התכונות שלך אתה משנה את המציאות שבה אתה קיים, ממש משנה. אתה יכול למחוק ולהוליד עולמות שבהם אתה קיים.
בן ציון: אז איך באמת הם הצליחו לשנות את התוצאה בניסוי, לא היו להם שום כוחות, שום דבר, הם סתם פתאום שמו לב שיש תופעה כזאת?
אתה שואל על הפיסיקאים?
בן ציון: כן. פתאום הם רואים שהם משנים את המציאות.
לא, הפיסיקאים לא יכולים לגלות את המציאות האמיתית, הם לא יכולים לגלות איך הם משנים אותה, כי אין להם כלים ביד לשנות את עצמם ועל ידי כך המציאות תשתנה. אנחנו מתקרבים לסיום של ההתפתחות הגשמית שלנו, ולמעבר, לעליה לדרגה הרוחנית, למימד הרוחני, מימד שנקרא אדם, כי לפני זה אנחנו בהמות. מי שתופס את המציאות רק דרך חמשת החושים שלו נקרא חי, בהמה. ומי שמתחיל לשנות את התכונות שלו ועל ידי זה המציאות משתנה, והיא משתנה לחדשה, לרוחנית, במקום עולם מציאות של קבלה הוא מגיע לעולם מציאות של השפעה, אז הוא נקרא "אדם", כי בזה הוא נעשה דומה לבורא, דומה לכוח העליון.
ואז אנחנו, המקובלים עוברים את השלבים האלה והפיסיקאים נשארים בגבול. ולכן הם רואים רק חלק קטן מהתמונה, תופעות גבוליות, על הגבול, אבל מלבד התופעות המעניינות האלה, שקורות בגבול וחלקיות, כי הם לא רואים את כל התמונה אלא רק חלק, הם בכלל לא יודעים מה הם רואים בדיוק, אם אין להם את החצי השני הם לא יכולים לעשות כלום. זה כמו בנוסחה, מה אתה יכול לעשות אם חסרה לך חצי מהנוסחה. ולכן כל הפיסיקה, אם היא רוצה להתקדם אין לה ברירה, היא חייבת להתחיל לטפל בצופה, זאת אומרת, באותו פיסיקאי, שיתחיל להשתנות. אז החכמה במקום להיות חכמת הדומם, תהפוך לחכמת האדם. שהצופה, האדם שעושה את הניסוי צריך להשתנות, ובהתאם כל מה שיתרחש מתרחש בו.
בן ציון: איך באמת אתה מסביר שהפיסיקה, למרות שהיא עוסקת בדומם, מתוך העיסוק שלה בו, פתאום הדומם כאילו מצביע ואומר "רק רגע, זה לא אני זה אתה". פתאום היא מצביעה על האדם דווקא כגורם שמשפיע?
כן, כי במקום לצפות בזה כאילו זה קורה בחוץ, הוא מתחיל לתלות זאת בפונקציה מהתכונות שלו, זאת אומרת, אתה לא יכול לקבע את כל התכונות שלך, לראות אותן כמקובעות, כמו למשל במתמטיקה כשאתה קובע איזה נתון קבוע ואז אתה יכול להמשיך לחקור את יתר הנתונים והקשר ביניהם. אחר כך בין יתר הנתונים אתה שוב קובע משהו קבוע וחוקר את האחרים, וכך על ידי הרבה פעולות כאלה אתה מגיע למצב שאפילו שיש לך כמה נתונים, אתה יכול לצרף אותם יחד ולדעת את התוצאה, מפני שאתה קובע בכל פעם איזה נתון קבוע. אבל כאן אנחנו פשוט פותחים בהכרח מימד חדש, הם בעצמם הרי אומרים שהאדם מסתכל ופתאום זה משתנה, זאת אומרת, האדם משנה את התוצאה, אתה אמרת זאת, כלומר, אנחנו צריכים עכשיו לבדוק זאת כלפי האדם, כפונקציה מהאדם עצמו, האם אנחנו, בוא נניח עכשיו, נשנה את התכונות של האדם, האם בהתאם לזה נראה שינוי בתוצאות של הניסוי? ואז באה חכמת הקבלה ואומרת, ודאי ודאי, הכל תלוי בתוכו של האדם, תראו מה אפשר לעשות. ואז היא מתחילה להסביר שהאדם הוא רצון, וברצון הוא מתייחס למציאות, וברצון שלו, אם הוא עושה אותו כקבלה, או כהשפעה, הוא משנה המציאות מהקצה אל הקצה. הוא יכול גם להיות בין הקבלה לבין ההשפעה במאה עשרים וחמש מדרגות, ואז הוא רואה מציאות אחרת, ודווקא בצפייה שלו, כלומר, ביחס שלו, ברצון, זה לא תלוי בעין, היחס שלי קובע באילו כלים אראה את התוצאה, בזה אני תופס את המציאות שכביכול חיצונית.
וחוץ מזה אומרת חכמת הקבלה, אם יש לך משהו שנראה מבחוץ, הוא לא מבחוץ, אל תחשוב שהוא מבחוץ, אלא לפני שאתה צופה בעין שלך, מאחורי העין יש לך כל מיני מכשירים ומוח, ואחר כך יש לך מסך ועל המסך הזה אתה רואה את התמונה, ולא מבחוץ. ומה קורה בחוץ? אין שום דבר בחוץ, הכל בסך הכל נמדד ביחס בין הרצון שלך לבין השפעת האור. והכל תלוי ביחסים שיש בין הרצון לאור.
בן ציון: עוד לפני שאנחנו נכנסים לחכמת הקבלה עם כל הכלים שהיא מפתחת בנו, אז בעולם שלנו עשו את הניסוי הזה וראו את התופעות.
ודאי, אבל אין עולם שלנו ועולם לא שלנו, יש מציאות שנקלטת בתוך האדם. אין עולם, מה שנתפס בנו נקרא עולם.
בן ציון: אז למה ראו שזה פעל בניסוי ספציפי שערכו?
כי היה להם עם מה להשוות, הגענו לתנאים כאלה שכבר מתחילים לראות שינויים שתלויים באדם. אנחנו רואים את השינויים שתלויים באדם רק ברצונות שלנו, לכן אנחנו מייחסים את זה לפסיכולוגיה, וכך מתחילים לראות שכל העולם זה פסיכולוגיה.
בן ציון: למה אנחנו מגלים את התפיסות החדשות ואת העובדה שאנחנו יכולים להשפיע דווקא דרך העבודה עם הדומם ועל עצמנו אנחנו בעצם לא מגלים שום דבר?
כי אנחנו לא מתקדמים בינתיים יותר מזה, אנחנו מוגבלים, אבל אם נתחיל לממש את חכמת הקבלה, אז נראה שאחרי הדומם יש גם צומח, גם חי וגם מדבר. זה בינתיים מה שהפיזיקאים מגלים, יותר מזה הם לא יכולים לגלות, כי לתאר בתוך הרצון שלנו תופעות של דרגות הצומח החי והמדבר הפיסיקאים לא מסוגלים. אנחנו עדיין נמצאים רק בהתקרבות לכניסה של העולם התחתון מכל העולמות העליונים.
בן ציון: מה לגבי הניסוי שבו חלקיק התנהג כגל ולא יכלו להחליט אם זה חלקיק או גל עד שעניין ההתענינות שינה את התוצאות. מה אנחנו יכולים ללמוד מהעובדה שאנחנו לא יודעים להגדיר אם מדובר בחלקיק או בגל?
לא מדובר בזה ולא בזה, תלוי באדם, בצופה, איך שנוח לו כך הוא משתמש בזה.
בן ציון: כדי לפתור בעיות כאלה יש לנו את המתמטיקאים שכותבים משוואות ואומרים לנו שבערכים מסוימים זה נקרא חלקיק ובערכים אחרים זה נקרא גל, כי אנחנו מנסים לתת פיתרון במסגרת הכלים של העולם שלנו.
הפתרון הזה הוא על הנייר, זה לא פתרון אמיתי, כי אפשר בכל דבר להגיע לנוסחאות, אבל הבעיה היא שהכל יחסי כלפי האדם, לכן מה יעזרו לך נוסחאות.
בן ציון: זה יעזור לי לבטא את הקשרים.
מעכשיו והלאה אתה צריך לקחת בחשבון התוצאות האלה, אתה אדם.
בן ציון: האם לא נוכל יותר להתבטא גם לא פיזית?
לא, אנחנו מתקרבים לשלב שבמדע, בטכניקה ובכל דבר שאנחנו עוסקים בעולם הזה, נתחיל לגלות תקלות ועוד תקלות, שהכל נשבר ולא עובד, כי אנחנו צריכים להתאים את האדם לטבע, לכן מה שהפיזיקאים מגלים הוא רק תחילת הגילוי.
הם מגלים רק את התופעה שהכול תלוי בצופה, וזה עד כדי כך תלוי בצופה, עם כאלה אסונות שאם לא ניקח את זה בחשבון, אז אנחנו נגלה את זה לא על ידי המדע, אלא בחיים שלנו.
בן ציון: גם בפיזיקה יש כאלה שנוטים יותר ללכת לכיוון הצופה, ויש כאלה שאומרים שכל עוד הם לא יכולים להוכיח שזה תלוי בצופה בצורה של ניסוי, הם יחכו.
זה תלוי בהתפתחות האדם, לכן יש פיזיקאים כאלה ויש אחרים, לא כולם איינשטיינים ועוד כאלה שהולכים אחריו.
בן ציון: אבל מה היא ההצמדות הזו לחומר, לראות את כל התוצאות בחומר?
כי זה נותן לאדם ביטחון, זה נותן לו איזה הישג.
בן ציון: זה נשמע טוב שהאדם רוצה.
זה נשמע טוב כי אין לו ברירה, האדם רוצה כמו תינוק להחזיק במשהו שנותן לו הרגשת ביטחון. אבל באמת הכל נעלם, החומר נעלם בורח מבין האצבעות ואין שום דבר, אין עולם אין כלום. יש רק גלים, איזה גלים? לא יודעים, מי תופס מה? כל אחד תופס לפי התכונות הפנימיות שלו.
בן ציון: מה העצה שלך מבחינת ההתפתחות המדעית.
להתחיל לקחת בחשבון את האדם. כל מה שראינו עד ניוטון, או עד איינשטיין, ראינו דרך האדם הפשוט, עשינו אותו כשווה קבוע, לא משתנה. עכשיו אנחנו צריכים להגיע למצב שהאדם הוא גם פרמטר משתנה בניסוי שלנו, או בתפיסת המציאות שלנו, ואנחנו חייבים לקחת בחשבון שהכל הוא כלפי האדם הצופה והוא המשתנה. אנחנו צריכים לעשות אותו קבוע, ולשנות במשהו כל מיני תכונות, אחר כך שוב קבוע, ואחר כך שוב קבוע, זאת אומרת שעכשיו אנחנו צריכים לקחת בחשבון את תכונות האדם.
בן ציון: ולראות איך הן משפיעות.
בהתאם לזה בלבד אנחנו נגלה את המציאות ונוכל לעשות משהו איתה, כי כל היתר יתפורר. בהתפתחות שלנו הגענו למצב שאנחנו משנים את העולם.
בן ציון: אבל את הניסוי האמיתי הזה אפשר לעשות רק בחכמת הקבלה.
ודאי, בלי זה איך ידע האדם כיצד להשתנות?
בן ציון: תודה רבה לך הד"ר הרב מיכאל לייטמן, תודה לכם צופים יקרים. נתראה בתכנית הבאה שלנו של עולמות נפגשים.
(סוף התכנית)