הפתרון
שיחה 86
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 27.10.15- לאחר עריכה
אופיר: שלום לך הרב דוקטור מיכאל לייטמן, ושלום לכם חבריי בצוות, גיא יצחקוב ואיגור ליטבינוב.
אנחנו רוצים להמשיך ולעסוק גם הפעם בכתבי "הדור האחרון", ולברר עקרונות נוספים של בעל הסולם. בעל הסולם מדבר בצורה מאוד נחרצת ואפילו מבהילה, הוא כותב לנו כך, "וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם."
בעל הסולם נותן לנו חוק. חוק הטבע מתקיים פחות או יותר בצורה מאוזנת בדומם, בצומח ובחי, כי גם שם יש קלקול גדול, אבל זה כתוצאה מהקלקול במין האדם. זאת אומרת חוק הטבע הכללי פועל על כל האנושות ועל הדרגות שתחתיה, על דרגות החי, הצומח והדומם, ואנחנו צריכים להגיע לאינטרקציה, לחיבור, להדדיות שלמה. לקראת זה אנחנו באים. הטבע האגואיסטי שלנו כל הזמן מתפתח, וההתפתחות הזאת מביאה אותנו למצב שאנחנו צריכים להכיר את הרע שהטבע שלנו. כי אנחנו רק אגואיסטים, כל אחד רוצה רק לעצמו וזה בניגוד לטבע הכללי, כי הוא אחד, יחיד ומיוחד.
היקום שלנו הוא ממפץ אחד גדול וכולו קשור זה לזה בכל מיני צורות. אנחנו עדיין מגלים רק על קצה המזלג את המערכת שאנחנו חיים בה. רק עכשיו אנחנו מגלים שאנחנו באמת תלויים יותר ויותר זה בזה, ולכן מתגלות בתוך המין האנושי מחשבות שאנחנו כנראה צריכים להיות קשורים זה לזה. זה לא היה קודם, זה קורה רק במאתיים השנים האחרונות.
אופיר: בעל הסולם מדבר על שתי דרכים, דרך ייסורים ודרך תורה, מהן שתי האלטרנטיבות האלה?
בינתיים אנחנו רואים רק את דרך הייסורים, כי אנחנו מתקדמים על ידי השימוש בטבע שלנו, על ידי יצר הרע. הוא נקרא רע מפני שהוא לא נותן לנו להיות מחוברים יפה בהתחשבות הדדית זה עם זה. היחסים בינינו הם רעים, השימוש של כל אחד מאיתנו הוא תמיד לניצול הזולת. יכול להיות שזה נסתר מהאדם, הוא לא רואה כך את הדברים. נראה לו שהוא טוב, אבל זה מפני שכל אחד קרוב לעצמו, מצדיק את עצמו, אבל בעצם אנחנו תמיד מנצלים את הזולת. תמיד, בכל דבר.
ההתפתחות האגואיסטית שלנו מביאה אותנו למצב שאנחנו מגלים יותר ויותר עד כמה אנחנו סובלים מהטבע שלנו. אומנם אנחנו משתדלים להקים כל מיני מערכות חברתיות ומדיניות על מנת שהן תעזורנה לנו לא לגרום כל כך רע זה לזה, אבל זה לא עוזר, בכל פעם צריך להביא חוקים חדשים, בלי סוף. וכמו שאומר לנו בעל הסולם, אנחנו יכולים להגיע למלחמות בנשק גרעיני, אנחנו נחסל כמעט את כל האנושות, עד כדי כך שרק קומץ קטן יישאר והוא בכל זאת יקבע לעצמו חיים הדדיים, חיים יפים, טובים, נכונים. זה נקרא "דרך ייסורים".
לעומת זאת "דרך תורה" היא דרך האור. זה כוח מיוחד שטמון, שנסתר בתוך הטבע, הכוח הזה נקרא "אור", או הכוח הטוב כנגד הכוח הרע ששולט בנו. זאת אומרת אנחנו יכולים לגלות את הכוח הטוב הזה ולהעמיד אותו כנגד הכוח הרע שלנו, ואז כששני הכוחות האלה יעבדו באיזון, בהרמוניה ביניהם, אנחנו נחייה חיים יפים וטובים.
גיא: למה אחרי שבעל הסולם מתאר את הקריסה או את דרך הייסורים, הוא מדבר על צריכה הכרחית ועל זה שכל השאר יהיה לטובת הזולת. מדוע בעל הסולם שם דגש דווקא על התנאי של הקיום ההכרחי?
כי אלה הם בעצם התנאים של הדור המתוקן. כמה אנחנו יכולים להשתמש באגו שלנו? בהתאם לכמה שאנחנו צריכים אותו לחיים הגשמיים שלנו. וכמה אנחנו צריכים להשתמש בכוח הטוב שאותו ניקח מהטבע? בהתאם לכמה שנרצה להתקדם בחיים הרוחניים שלנו.
גיא: זה מה שמפריד בין הדרך הטובה לדרך הרעה?
זה לא כך כך מפריד, כי כאשר אנחנו מתחילים להיות כלולים מטוב ורע, אז אנחנו משתמשים בשני כוחות. כמו בתעשייה, במסחר, בכל הדברים, כך גם ברוחניות, אנחנו משתמשים בשני כוחות.
גיא: אני רוצה לשים דגש על העניין של הקיום ההכרחי והצריכה ההכרחית. זה שהיחסים השליליים שלנו, אחד כלפי השני, מביאים אותנו לחורבן, זה מובן. אבל למה הצריכה המופרזת או חוסר האיזון בצריכה שלנו מוביל אותנו לבעיה?
כי אתה משתמש בכוח הרע יותר מאשר ניתן לך מלכתחילה.
גיא: האם צריכה מופרזת נחשבת ככוח רע?
כן, אתה משתמש באגו כי אתה רוצה למלא אותו, אבל העניין שאתה יכול להשתמש באגו רק אם אתה יכול להוסיף אותו לכוח הטוב. יותר מזה, אין בו שימוש.
אתה יכול לשאול כך, נניח שקבענו לכל העולם רמת חיים מסוימת, ונניח שבישראל, לשם קיום נורמלי, הרמה הזו שווה אלפיים דולר בחודש, לכולם. זאת אומרת אם כולנו מקבלים אלפיים דולר בחודש, אנחנו נראה שאנשים נמצאים באספקה יחסית מאוזנת, זה מספיק להם. אם כך השאלה, האם אנחנו יכולים להעלות עכשיו לכולם את רמת החיים לחמשת אלפים דולר בחודש? לא. למה?
אופיר: אני רק לא הבנתי מה זה קשור לאהבת הזולת, אם תיתן לי עכשיו אלפיים או תיתן לי חמשת אלפים דולר, האם זה יפתח אצלי רגש של אהבה לאחר?
אני מצטער, אתם אנשי כלכלה ואני מבין שקשה לכם להיפטר מהחיפוש אחר רווח, הפסד ואחוזים. "ואהבת לרעך כמוך" מדבר על קשר. בעצם עזוב את המילים האלה, מדובר על זה שכל חלקי הטבע קשורים זה לזה בערבות הדדית. זאת אומרת הם בהכרח חייבים להיות קשורים זה לזה כמו גוף אחד שכל התאים שלו קשורים זה לזה, והוא תלוי בתפקוד של כל תא ותא.
לכן אתה לא יכול לתת לתא אחד יותר מהשני, אתה חייב לתת לכל אחד את מה שהוא צריך לקיום הפונקציונלי הנכון שלו. ולא בצורה מופרזת, אחרת התא הזה יהפוך לתא סרטני ויאכל את האחרים. לכן כמו שהוא בעצמו לא מתפתח יותר ממה שצריך, אלא בדיוק בהתאם למה שהוא צריך כלפי כל המערכת, לא יותר ולא פחות, כך כולם, כי זו מערכת עגולה, סגורה.
גיא: נחזור לדוגמה הקודמת, אם העלו את כולם לחמשת אלפים דולר בחודש, אז זה כבר חוסר איזון?
זה חוסר איזון.
גיא: אבל כולם עדיין בשוויון.
לא. כי אתה תיתן לגוף את מה שהוא לא צריך. אתה תתחיל להאכיל אותו נניח יום יום בקילו נוסף של מסטיקים, גלידה, סוכריות.
אופיר: אבל למה הגוף ייקח אם הוא לא צריך?
למה אנשים נמצאים בצריכה מופרזת? כי היצר הרע, האגו שלנו בנוי כך מפני שהוא לא מאוזן.
אופיר: אבל הצריכה המופרזת מפצה היום על בעיות רגשיות אחרות שהן לא ברמת הבהמה.
ברמת הבהמה הוא לא צריך. את רמת הבהמה צריכים לבדוק הרופאים, הכימאים, הפסיכולוגים וכן הלאה, ולהגיד לנו את המצלות שלהם. אם האספקה שלנו בלתי מוגבלת, הם צריכים להגיד "זה מה שאתם צריכים לתת לאדם", הם פחות או יותר יודעים.
גיא: אני עדיין לא מצליח להבין מה הקשר בין הצריכה המופרזת ליחסים הרעים בינינו, למה צריך לטפל בצריכה המופרזת ולא רק בשוויון?
מדוע אחד שדואג לאיזון יקבל יותר ממה שהוא צריך כדי להתקיים? כי את כל היתר, זמן, כוח, הוא נותן לחברה.
אופיר: אבל לאחד יש כסף ולאחר אין כסף.
אנחנו לא מדברים בכלל על כסף. הכסף מבוטל. אנחנו מדברים על האספקה שאדם צריך. את הכסף אתה צריך כדי לקנות משהו שאתה זקוק לו, ואנחנו מביאים לך את כל מה שאתה זקוק לו. אין כסף.
גיא: כלומר העיסוק של אדם באספקה שמעבר להכרחית, פוגעת בקשרים שלו עם האחרים?
באיזון החברתי הכללי.
גיא: כי זה על חשבון זה?
ודאי. פחות או יותר, זה היינו הך. זה גורם לחוסר איזון של החברה.
גיא: כלומר, גם הצריכה וגם השוויון חייבים לבוא ממש יחד.
כן. קח חברות ילדים, לאחד תיתן כסף, לשני לא ולשלישי משהו אחר, ואז תראה מה קורה ביניהם. דווקא על ידי אספקה שמאוזנת בצורה יחסית, אנחנו גורמים לאיזון, לזה שלכל אחד יהיה את מה שהוא צריך. לכן בעל הסולם קורא לזה הכרחיות.
אופיר: זאת אומרת, כשבעל הסולם כותב שאחרי החורבן השארית שתישאר תעבוד בשביל קיום הכרחי, מבחינתו זה ביטוי לאיזון שיש במערכת.
אני אגיד לך יותר מזה, איך אתה בודק את ההכרחיות?
אופיר: כל עוד הסביבה מקולקלת זו בעיה מאוד קשה.
זה שהיא מקולקלת, זו בעיה.
אופיר: אין לך שום דרך לבדוק את הצורה המתוקנת.
בצורה מתוקנת אפילו את ההכרחיות אני לא רוצה לקבל, אבל אני מוכרח כי "החמור" שלי צריך. אני חייב, בלי זה אני לא יכול להתקיים. אני חייב לבוש, אני צריך תרופות, מזון, אני צריך הרבה דברים, אבל לצורך הקיום שלי. גם מזה הייתי ניפטר, אני לא צריך את זה.
גיא: האםהמדידה כלפי ההכרחיות היא לא חיצונית אלא כאילו פנימית?
ודאי שהכל פנימי, לכן החינוך הוא קודם לכל.
איגור: החבר שלי סיפר לי השבוע שהוא והשותף שלו מרוויחים לא רע בעסק, ובכל זאת הוא מצא פתאום את עצמו חושב רע על השותף. הוא מתחרה איתו, וזה ברור לו שהוא פוגע בעסק, אבל מצד שני הוא לא יכול לעשות עם עצמו שום דבר.
אני מספר את זה, כי אני קורא את הציטוט של בעל הסולם ומאמין שכך יקרה. כי הטבע של האדם לא מכוון בכלל לצריכה מאוזנת, זה לא מעניין אותו בכלל. לא משנה כמה מכות נקבל, אנחנו נמשיך להאשים אחד את השני, ואף פעם לא נגיע לנקודה שאנחנו צריכים לשנות את היחסים בינינו.
לא. אנחנו נגיע למצב שהפחד מהמכה יגרום לנו לא לקחת יותר. כי ברגע שאני אקח, אני ארגיש את המכה.
גיא: זו דרך ייסורים.
או דרך ייסורים, או על ידי חינוך.
איגור: אני לא יכול לעשות את הצעד הזה, אני לא יכול להיכנס לחינוך, זה לא נמצא בי.
זה לא נכון. אתה יכול להשיג טבע שני כי הכוח החיובי הזה נמצא בתוך הטבע. תתחיל להוציא אותו ולאזן את הכוח השלילי.
אתם נראים לי אנשים משכילים עם דמיון מפותח. האם אתם יכולים לתאר לי את החברה האנושית שעל פני כדור הארץ, כשבמקום הכוח השלילי פועל בה רק הכוח החיובי. זאת אומרת לא יהיה באיזון, אלא במקום מינוס, כמו עכשיו, הכל יהיה בפלוס?
גיא: גם אז יהיה הרס, גם זה קיצוני.
תחשוב מה היה קורה, איזו צורה הייתה?
אופיר: כמו שבעל הסולם מתאר, הרמוניה, שלמות.
לא, זאת לא הרמוניה, כי אני לא רוצה לקבל מאף אחד כלום. כל אחד דוחף לי את כל מה שיש לו, הוא רוצה להיפטר מזה כי כואב לו שיש לו. הוא מרגיש תענוג בזה שהוא נותן לזולת, אבל אף זולת לא רוצה לקבל ממנו.
גיא: גם יביא זה למלחמות.
תתחילו לראות את המצב האמיתי. אפשר לכתוב רומן ממש יפה מכל צורות היחסים, מכל ההיררכיה שבונים על ידי הכוח החיובי. אבל אנחנו נראה שהכוח החיובי הוא עוד יותר גרוע מהכוח השלילי.
אופיר: אז מה פה קורה?
יותר גרוע, ואני אגיד לך למה, כי אני מרגיש שאם אתה לא מקבל ממני, אני סובל. אתה חייב לקבל ממני, אחרת אני סובל. אני מרגיש מכות יותר ויותר גדולות אם אתה לא מקבל, ולכן אני דוחף לך בכוח. אבל אתה לא רוצה לקבל כי אתה מרגיש שאין לך לאן לקבל, אין לך רצון לקבל.
אופיר: על מה אתה מדבר, הרי אם אתה רוצה לתת לי יחס, יש לי אינסוף מקום לקבל אותך.
לא, אין גם יחס. כמו היום. קשה לתאר זאת, כי גם הכוח השלילי וגם הכוח החיובי, שניהם הרסניים כאחד. הכוח השלילי שיש לנו הוא יחסית עוד כוח טוב, כי אם היה שולט רק הכוח החיובי, כוח האור, הוא היה שורף. לא היינו יכולים להתקיים. לכן אנחנו צריכים להביא את הכוח השני לאיזון, וכל הזמן להיות באיזון. כמו הדומם, צומח וחי, כך גם אנחנו, בדרגה האנושית. כל אחד שומר את איזון, בינינו אנחנו שומרים את האיזון, ובכללות כל העולם שומר את האיזון, כמו כל הטבע שנמצא באיזון.
אופיר: זאת אומרת הכוח השלילי וכוח החיובי מתפתחים במקביל?
כן.
אופיר: אז מה הלחץ, למה למהר?
העניין שעכשיו אנחנו לא מתפתחים בצורה כזאת, עכשיו אנחנו נמצאים רק תחת הכוח השלילי.
אופיר: אבל כך המערכת פועלת, זה לא במודע.
אף אחד לא דורש ממך כלום, הייסורים דוחפים אותך. למה אתה בא לכאן לשאול האם ישנו פתרון? כי רע לך. אם לא היה לך רע, לא היית יושב כאן.
איגור: כשבן אדם בא ללמוד את חכמת הקבלה, איך להתעלות מעל הטבע, הוא יודע שיש כללים. זאת אומרת המקובלים כותבים לנו כללים מה צריך לעשות בשביל להגיע לאותה רמה חדשה כדי שלא יקרה מה שבעל הסולם מתאר, פצצת אטום ומימן. למה אין כללים כאלה בכלכלה?
בבקשה, תבנו כלכלה כזאת שכל אחד יקבל את מה שהוא צריך כדי לשמור על החיים הבהמיים שלו, על החיים החומריים, הגשמיים בלבד. תנסו, תבנו. אבל אתה רק צריך לדעת כמה מפעלים אתה צריך, כמה חומרי גלם, אילו דברים אתה צריך לייצר, ומהם קווי האספקה וכן הלאה. אתה צריך לשאול כל אחד למה הוא ואחד זקוק. האחד רוצה קוטג', השני מילקי, השלישי רק בירה ולא יותר, והאחרים רוצים קצת מזה וקצת מזה. זאת אומרת יש לך איזה סל שממנו לוקחים. וזה לא חשוב שאחד רוצה אוכל עירקי, אחד אוכל תימני, ואחד אוכל אשכנזי, גפילטע פיש. זאת אומרת ברמה האנושית הרגילה אתה חייב לספק לכולם. ואז לפי זה תעשה את החשבון הכלכלי שלך, כמה אנשים אתה צריך שיעבדו בכל הדברים האלה ויספקו, וכן הלאה.
אבל זו לא כלכלה רווחית, כי אתם מחפשים איפה כאן הרווח, איפה כאן האחוזים. אין אחוזים. את כל האחוזים אנחנו מרגישים ברווח הפנימי, הרגשי. הרווח שלנו הוא כשאנחנו מביאים את כולם לאספקה יחסית שווה. אומנם כל אחד לפי האופי, לפי טעם, לפי כמה שהוא צריך, אבל זה שווה. מה עם כל היתר? האנשים עסוקים איך להיות מקושרים יפה זה לזה. ודווקא בזה הם מתחילים להרגיש תוספת הגדולה. זאת אומרת לא הבהמה שלו מתמלאת, אלא האדם שבו גדל ומתמלא בהשגה רוחנית, במשהו שנמצא בדרגת האדם. זה למעלה מהחיים שלנו של היום.
גיא: דיברנו לא פעם על הנקודה הזאת, ואני תמיד אני מתבלבל. האם לפני שיש לאדם נגיעה בסיפוק הרגשי הזה שתיארת, הוא יכול לבנות מערכת כלכלית מאוזנת. זה עושה רושם שכל עוד אין לנו נגיעה בסיפוק הרגשי החדש, שאנחנו עדיין לא מכירים אותו היום, לא יהיה לנו שכל לבנות את המערכת החדשה הזאת כי היא מורכבת מכל כך הרבה דברים. האדם שעדיין לא מכיר את המערכה תמיד יחשוב על הרווח, וזה תמיד ייצור קלקול בסוף. מה צריך לבוא קודם?
ודאי שאנחנו קודם צריכים חינוך, גם מארקס כותב על זה.
גיא: ורק אז יהיה לנו שכל לבנות שיטה?
לא אחרי זה, אלא יחד עם זה עלינו לראות איך אנחנו יכולים לאט לאט להחליף את המערכות.
אופיר: אתה מדבר על חינוך, ובעל הסולם מדבר פה על חורבן כללי.
לא, אני מדבר על הדרך הטובה. אם אנחנו רוצים לשנות את הדברים האלה בדרך האור, בדרך תורה, בדרך הטובה. בעל הסולם אומר לנו כאן שאם לא נעשה כך, אז נגיע לזה בדרך ייסורים.
אופיר: האם אתה יכול להסביר את התהליך שבעל הסולם מדבר עליו, האם המערכת החברתית באמת יכולה לקרוס עד כדי כך שהמערכת שתקום אחריה כבר תיבנה על יסודות טובים. האם זה הגיוני, או שאולי המעבר יהיה הדרגתי?
יכול להגיע אליך הוריקן, כמו שהיה בלואיזיאנה או ביפן, וזה יכול להיות בכל העולם, הוריקנים, הר געש, פצצת אטום ועוד.
אופיר: ההוריקן יגרום לי להתקרב עכשיו יותר?
אין ברירה. אתה נמצא עכשיו בחוסר אונים ורואה שהחיים על פני כדור הארץ הולכים להיגמר. קודם לא הקשבת לזה, כמו שהיום לא מקשיבים לשיחות על מלחמת עולם, אבל אחרי שזה קורה אתה כבר מסכים לכל דבר. אתה עומד כמו ילד קטן ומסכים לעשות הכל, "רק תגיד לי מה, אני מוכן".
אופיר: בעל הסולם אומר שהכל צריך להתמוטט, ואז ייבנו יסודות חדשים.
כן, או להתמוטט בצורה פנימית, בתוך האנשים, או בצורה חיצונה. אנחנו רוצים שזה יתמוטט בצורה פנימית, זאת אומרת שאנשים יבינו שהעולם מתמוטט, באמת מתמוטט, ואנחנו צריכים לבנות אותו מחדש. ולבנות אותו מחדש זה לפי עיקרון אחר, שיהיו שני כוחות מאוזנים בעולם, פלוס ומינוס, ולא מינוס בלבד, כמו עכשיו.
אופיר: מה יקרה, מה יהיה עם הבורסה?
תפסיקו להרוס את הטבע עם המערכות של המסחר, התעשייה וכל הדברים האלה. תפסיקו לעשות את זה. תחלקו את מה שיש לכם לכל העולם ואז החיים יהיו טובים. אבל יחד עם זה אתה צריך ללמד את האנשים, אתה צריך להביא אותם לדרגת האדם ולא להשאיר אותם כבהמות.
גיא: למה זה מסודר כך שמצד אחד העולם קורס, ומצד שני כל המערכות תורמות לזה שאנשים מסתירים את הקריסה הזאת. למה זה מסודר כך?
כדי שיגיעו להכרת הרע הסופית, לקטסטרופה, או שאתה תתחיל להפעיל מערכת הסברה.
גיא: האם מערכת הסברה תוכל להתקיים בעולם שמתנגד לזה?
כן, ועוד יותר מזה, זה צריך לבוא דרך עם ישראל, שזה עוד יותר קשה.
גיא: עושה רושם שזה רק דרך ייסורים.
לא. או ייסורים נפשיים או ייסורים גופניים, תלוי מה אתה מעדיף.
גיא: האם אפשר להסביר לכולם שהכל עובד נגד ומערכות התקשורת מדחיקות את זה?
אם אתה תתחיל להוציא מהטבע את הכוח הטוב, ועל ידי הכוח הטוב הזה אתה תראה לכולם עד כמה אפשר לחיות חיים טובים, בטוחים, מאוזנים, יפים, אז האנשים ילכו אחריך. כי היום ישנה כבר הכרת הרע בצורה יחסית. תתחילו לבנות מערכת חדשה.
(סוף השיחה)