עולמות נפגשים

קבלה ומדע - 9

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.05.14- אחרי עריכה.

בן ציון: אנחנו בסדרת תוכניות מיוחדת שמוקדשת לקשר בין חכמת הקבלה למדע. בתוכנית הקודמת דיברנו על כך שתפיסת המציאות על פי חכמת הקבלה היא שדווקא האדם קודם למציאות ורק אחר כך כל המציאות נפרשת לעיניו. וכמובן שיש לזה כל מיני השלכות.

הייתי מוסיף, שאמרנו שהפיזיקה הגיעה למצב גבולי והיא מגלה שגם האדם משפיע על התופעות ועל התוצאות של הניסויים בעולם שלנו, במציאות שלנו. כל הפיזיקה בנויה על כך שהאדם לא משתנה, ולא חשוב לנו כלפי איזה אדם אנחנו מדברים. זאת אומרת, בכל הניסוי שאנחנו עושים במחקר העולם הזה, אנחנו לא מקבלים את תכונות האדם, אנחנו בעצם חוקרים משהו שהוא מת. אומנם העולם חי עם הרבה רגשות, עם הרבה דברים, זה נכון, אבל לא לוקחים בחשבון את הצופה. עכשיו אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהייתה תפיסה שלא לקחה בחשבון בכלל מי רואה את המציאות, מי מגלה אותה, עושה איתה כל מיני ניסויים. עכשיו אנחנו נמצאים במצב שאנחנו יודעים שבעצם זה תלוי במי שמבצע את הניסוי וכנראה גם קיים מדע אחר ששם הכל תלוי במי שעושה את הניסוי.

מתוך ההסתכלות הזאת, אנחנו יכולים להבין מהי חכמת הקבלה. אנחנו לוקחים אדם וחוקרים אותו כמו שהוא, ואז אומרים שהוא מגלה את המציאות הסביבתית כביכול לפי התכונות שלו. הוא בנוי מהגוף וכל מה שיש בו, והוא עצמו רואה את המציאות, מרגיש את המציאות. המציאות הזאת מורכבת מדומם, צומח, חי, מדבר, כך הוא מגלה, הוא מגלה מתוך זה שכך הוא בנוי בחושים שלו.

בואו נעשה ניסוי. אנחנו נניח שפעם האדם היה אצלנו קבוע והעולם היה משתנה. עכשיו אנחנו נניח אחרת.

בן ציון: כמו במשחק תפקידים.

כן. אנחנו נניח שהעולם הוא הקבוע, לא חשוב מה שיש בו, אני לא נוגע בו, אלא האדם הוא המשתנה. נתחיל לשנות את האדם עם הכוח המשנה אותו. נניח שאני משפיע על האדם.

אני יכול לעורר אותו, לנענע אותו, להפחיד אותו, לעשות לו כל מיני שינויים. אולי על ידי תרופות, לא חשוב על ידי מה.

אני רוצה לראות באיזו צורה האדם יתייחס, מה הוא יראה בעולם הקבוע, ולְמה שהוא יראה, אני אקרא "תפיסת המציאות". ואז קודם כל אני צריך לחקור את האדם, ממה הוא קיים? אני אראה אדם שקיים מתוך רצון. ובתוך הרצון שלו יש חמש דרגות של רצון, בתפיסה, בכוח, זה שורש, א', ב', ג', ד'. ואם אני משנה את הרצון הזה, בהתאם לכך אני רואה את העולם פחות או יותר ברור, כמו שאני משנה את הווליום.

בן ציון: ברור. אני כביכול חודר פנימה יותר לתוך החומר.

אם אני משנה את הרצונות האלה באיכות, זאת אומרת ברצון לקבל או ברצון להשפיע, אז כך אני עושה שוני באדם, פעם ברצון לקבל, ופעם ברצון להשפיע, בעובי כזה או בעובי אחר.

בן ציון: אולי רק תבהיר את ההבדל בין רצון לקבל לבין רצון להשפיע.

זה הרצון כלפי לעצמי או הרצון לקבל כלפי הזולת, כלפי חוץ. במה אני משנה את האדם? אני יכול לשנות את האדם ביחס שלו לעצמו ולעולם. כי מיהו האדם? האדם הוא סך הכל רצון. בתוך הרצון שלו הוא מקבל הכל. אותו הרצון שלנו, הוא הקבוע. והרצון הקבוע הזה היה באדם כולל רצון לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. זה סך הכל הרצון של האדם ולפי זה חקרתי את המציאות הקבועה כשהרצונות האלה הם אצלי. עכשיו אני לא מדבר על רצונות של אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד מושכלות, שכולם הם רצונות לקבל, אלא עכשיו אני רוצה לשנות את אופי הרצון, שהרצון יהיה גם לקבלה וגם להשפעה. זה מה שאנחנו מגלים בתוך המציאות, פלוס ומינוס, קבלה והשפעה, קליטה והוצאה, כל פעם יש לנו סך הכל בכל העולם, בכל המציאות, רק שני כוחות, פלוס ומינוס.

בן ציון: מרצון לקבל לרצון לתת.

אצלנו, ברצון שלנו, כי הרצון שלנו זה הכלי, והוא בעצם מתבטא ברצון לקבל וברצון להשפיע. ברצון לקבל אני רוצה הכל לעצמי וכל מה שרע לי אני רוצה לדחות מעצמי ולהרחיק, לפי גודל המזיק. ויש רצון להשפיע, כשאני מרגיש את הזולת ולא את עצמי ואז אני רוצה לקרב כל מה שטוב לזולת, ומה שרע להרחיק ממנו, זה נקרא "רצון להשפיע". זאת אומרת, דאגה לעצמי או דאגה לזולת. שני הדברים האלה הם מנוגדים זה מזה, אז הרצון שלי יכול להגיב על שניים. אנחנו רואים את זה נניח אצל אימא עם תינוק שפעם היא דואגת לעצמה ופעם היא דואגת לתינוק וברגע שהיא דואגת לתינוק היא לא דואגת לעצמה, לא יכולה, כי יש לה רק רצון אחד.

מה זה נותן לנו?

בן ציון: האם הניסוי הוא ניסוי שבודק את המעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע, או בתוך הרצון לקבל גם אפשר לעשות את הניסוי הזה?

בתוך הרצון לקבל אין מה לעשות. בתוך הרצון לקבל אנחנו בתוך חמשת הרצונות האלה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. זה הכל רצון לקבל. אם אני רוצה להגיע לרצון השני, שזה רצון להשפיע, אתה יכול לשאול: "למה לך? מה יש בזה?" אני אגיד לך. אם יהיה לי רצון להשפיע שזה רצון הרגשת הזולת שנמצא מחוץ לי, ומחוץ לי נמצא העולם, אז אני באמת אוכל לחקור את העולם בצורה בלתי תלותית, בתכונות שלי. כי אני יכול לצאת מעצמי ברצון להשפיע ורק להיות בתוך הזולת וכאילו אני לא נמצא שם.

עכשיו אני הולך עם הפיזיקה שלי, עם הניסוי שלי יותר קדימה. אם גיליתי, שהכל תלוי באדם, והאדם בעל כורחו נמצא בתוך הניסוי, אז כל הניסויים שלי הם לא נקיים, הם לא אמתיים, הם לא טהורים, אז אני צריך לצאת מעצמי ולהגיע לעולם בצורה שאני לא משנה בו שום דבר. אני כמו משהו שבכלל לא קיים, אני בכל זאת נמצא שם ולא קיים. אף אחד לא רואה אותי, אף אחד לא מזהה אותי, אני לא עושה שום גלים, כלום.

איך אני יכול לעשות זאת? אם אני מנטרל את הרצון שלי והופך אותו להשפעה, השפעה כזאת שאני לא נוגע בכלום, זה נקרא "רצון להשפיע", נראה תיאורטית איך זה נראה ואחר כך נראה איך אנחנו יכולים לממש, ואז אני יכול להגיע לשינוי שבי, שיהיה ברצון להשפיע. במידה שיש לי רצון להשפיע, אני אוכל לצפות בתוצאות שקיימות מחוץ לי באמת כמו שהן קיימות ולא כלפיי. אז אני מגיע לפיזיקת האור, למדע הטהור.

בן ציון: קצת מוזר להגיד "לא כלפיי".

למה? במה אני צופה? במה אני תופס? אני תופס בתכונות של הרצון דלהשפיע שלי. התכונות שלי הן בדיוק כמו התכונות של אותו עולם שאני נמצא בו. לא העולם שלנו, אני כבר בתופעות אחרות.

מה אני אראה שם, גלים או חלקיקים? לא אראה את זה וגם לא את זה. כי גם גלים וגם חלקיקים היו מופיעים כלפי רצון לקבל ועכשיו אני אראה תופעה אחרת לגמרי.

בן ציון: מה ברצון להשפיע נותן לו טווח יותר גדול או, אולי יש לו אנרגיה יותר גדולה לחדור יותר עמוק?

הוא לא מפריע לשום דבר. זה כמו ניטרינו, חלקיק ללא מטען חשמלי, שעוברים את הכל, אין שום גבול, אין מחסום לפניו, לא שריון, לא אבן, לא כדור הארץ, ולא כלום. מקצה היקום עד קצה היקום זה כך. אז אתה מגלה, שכל הטבע זה רצון, וכל הטבע זה רצון להשפיע רק בדרגה הגבוהה ביותר. רצון להשפיע אינסופי בעוצמה אינסופית וביכולת, בתכונה, באיכות אינסופית. עד כמה שאתה מסוגל להיות בכזה מצב, בהשתוות הצורה עם ההשפעה הזאת האינסופית, במידה הזאת אתה יכול להיות שם בעולם דהשפעה.

בן ציון: המצב הזה שבו האדם משתנה בעולם קבוע, ואז הוא יכול על ידי כך לשנות את התמונה, היא אפשרית רק עם הרצון להשפיע.

בדיוק. כי רק רצון להשפיע מנטרל את הרצון האגואיסטי שלך. אתה כאילו לא קיים, יש לך נטרול של הטבע שלך, הרצון לקבל. ובמידה שיש לך חוץ מה"צמצום" הזה, כך אנחנו קוראים לו, רצון להשפיע, אתה יכול להיכנס לתמונת העולם האמתית.

בן ציון: בדרך כלל בפיזיקה או במדעים אחרים אינטראקציה כזאת שתיארת, תמיד מבטאים באיזו משוואה, או נוסחה, מנסים לפחות לנסח את זה.

כאן זה מדע מאוד עמוק ורחב. חכמת הקבלה בנויה בצורה מאוד פשוטה, יש לי איזו ידית, ואני משנה אותה לכמה רצונות שאני יכול להשתנות. בכמה מרצון לקבל לרצון להשפיע, בהתאם לכך חכמת הקבלה מספרת לי למה אני צריך לצפות, תבדוק את עצמך, ואז אתה רואה את העולם כך וכך. תשנה שוב, עוד קצת תראה כך וכך. תשנה שוב את הידית, זאת אומרת, את התכונות הפנימיות שלך, אתה תראה כך וכך. היא מספרת לי על כל ההתפתחות שלי בהתאם לשינוי התכונות הפנימיות, איזה עולם אני רואה. יש לפני מאה עשרים וחמש עולמות.

בן ציון: האם לחכמת הקבלה יש אילו נוסחאות, ביטויים, חוקים "מתמטיים" שעובדים איתם?

בדרך כלל, לא, מפני שמקובלים ביטאו זאת במשפטים. למה במשפטים ולא בנוסחאות? כי אתה צריך לפי המשפטים האלה להתחיל לשנות את עצמך. אבל באמת, כשאתה מתחיל לשנות את עצמך, יש לך בפנים כל כך הרבה משתנים לשינוי, נתונים, מרכיבים, שאני לא מתאר לעצמי שיש במתמטיקה שלנו יכולת לבטא אפילו, להכיל את החלק הקטן מאוד מהשינויים אלה. כי המתמטיקה שלנו היא בנויה מהשכל והרגש שלנו המוגבלים בצורת דומם בלבד. וכאן אתה צריך לקחת כאלה נוסחאות, זאת אומרת, יש לך בבת אחת שינויים ב 613 רמות שבתוך האדם. אז יש לך, נניח, 613 נוסחאות. ובכל נוסחה קיימות גם 613 מרכיבים שבתוכה, והם כל הזמן משתנים. והשינויים בכל אחד גם בגודל הרצון שאתה פועל לקבל, ואיזה רצון להשפיע אתה מפעיל עליו. ואיך העובי של הרצון לקבל משנה לך את האיחוד של המציאות.

אתה מגיע למצב, שאין הבדל בין רצון לקבל שעל ידו אתה מרגיש טעם ואוכל, לבין רצון לקבל שאתה פתאום רואה. אלא ההבדל הוא בגודל של הרצון לקבל, ואיך לפי הגודל משתנה הייחוד שלו, שהוא הופך להיות מרצון כזה לרצון כזה. בוא נניח, שזה דומה לכך שאנחנו לוקחים חלקיקי אטום ומתחילים להרכיב מהם אטומים שונים, פעם זה ברזל, פעם זה פלטינום, פעם זה אאורום, פעם זה אלומיניום, וכן הלאה.

זאת אומרת, המרכיבים הם מרכיבים, אבל באיך שאתה מרכיב, אז כל הנתונים האלה משתנים כל אחד לציר שלו. לכן, מצד אחד, חכמת הקבלה היא די קשה ולא מובנת למי שלא נמצא בה בצורה רגשית, כי הוא צריך לקרוא הכל ובשבילו זה הופך להיות מדריך לפעולות עצמאיות שהוא עושה, ומצד שני, למי שלא נמצא בזה, לא מובן מה קורה שם.

בן ציון: ציפיתי שבחכמת הקבלה שמצהירה על עצמה כמדע, יהיו נוסחאות עם מספרים, אולי אותיות לטיניות. ואתה אומר, לא, המילים והמשפטים כבר מבטאים איזו נוסחה או פעולה.

יש נוסחאות, אבל הן נוסחאות שנקראות "גימטריות", המשפטים הם בעצמם הנוסחאות, אבל אי אפשר לרשום אותן בצורה שרושמים במדע, כי המדע לא לוקח בחשבון, את השינויים שבאדם. ואם תתחיל לבנות נוסחה בהתאם לאדם, אתה כבר קופץ למעלה מהיכולת להביע זאת בצורה רגילה.

בן ציון: אנחנו בעולם שלנו רוצים לעבור ממילים למספרים, כדי לקבל חוק או התנהגות כלשהי.

זה קיים בחכמת הקבלה. אבל שוב, המספר לא נותן לך כלום, אם אתה לא נמצא באותה דרגה של המספר. לכן כמו שפיזיקאי בעולם שלנו צריך להיות באיזו רמה מדעית כדי להבין מה קורה, גם אתה צריך להיות ברמה מסוימת בחכמת הקבלה כדי להבין את התוצאות שקורות. ואתה מרגיש אותן בעצמך, ולא אף אחד אחר.

בן ציון: אם הבנתי נכון, הנוסחאות של חכמת הקבלה הן במילים.

אבל גם בפיסיקה זה אותו דבר, אתה מעביר לי דברים על ידי מילים.

בן ציון: בפיסיקה אין לי מילים ומשפטים, אלא מספרים ואותיות.

לא מדוייק, כל הנוסחאות האלה הן רק כדי לקצר את השפה. אין במספרים עצמם שום דבר.

בן ציון: ברור.

אותו רישום קיים גם בחכמת הקבלה. אבל מפני שבחכמת הקבלה אנחנו צריכים לבטא את פנימיות האדם, אז יותר קל לנו להביע במילים את הפעולות שאדם צריך לבצע, כדי להגיע לביטוי הנוסחאות ולתוצאה.

בן ציון: אז אם אני לוקח פה פסוק מהתורה, או מהזוהר.

הכל חכמת הקבלה, ובכולם מדובר על מצבים שהאדם צריך לבצע בתוכו ולראות כתוצאה מזה את העולם החדש, המתחדש.

בן ציון: זאת אומרת, אלה לא מילים אלא פעולות, כוחות, מדובר בחשבון.

זה רישום הפעולות שהאדם צריך לבצע. ולכן כשקיבלנו תורה קיבלנו מדריך ולפי המדריך הזה מ"בראשית" ועד המילה האחרונה "ישראל", אנחנו צריכים לבצע את הוראות המדריך הזה במלואן, ובזה אנחנו מגלים את העולם העליון ומגיעים למשמעות של החיים.

בן ציון: איך הנוסחאות האלה קושרות את האדם עם העולם הזה, כך שהן משנות אותו? מה הנוסחאות האלה מכילות?

הוא מתחיל לראות מאחורי העולם הזה גם את אותם הכוחות, אותם הרצונות המשתנים. וגם העולם הזה מתחיל להיות בשבילו כשדה שינוי העבודה שלו.

בן ציון: הנוסחאות האלה מכילות רק את המימדים, את הפרמטרים, של האדם עצמו?

כן. זה לא תלוי באף אחד, יש לו בחירה חופשית.

בן ציון: ואם אני רוצה לדעת איך אני קשור למשהו באיזו נוסחה, באיזה קשר?

אתה מתחיל לגלות שאין שום דבר חוץ ממך. אתה מגיע למצב שקודם חשבת שהכל תלוי ברצון שלך והעולם החיצוני הזה כביכול קיים ומשפיע עליך, אחר כך, כשאתה נכנס למדרגה הראשונה, לאט לאט אתה כבר מתחיל לראות שהעולם הזה שנמצא מחוצה לך, אם כי אתה עכשיו יודע איך לשנות אותו על ידי התפיסה שלך ושהוא נעלם ואין לו צורה קבועה, ואתה מתאר אותו לפי הרצון שלך, אבל אחר כך אתה מתחיל לראות שמה שאתה רואה מבחוץ אתה בעצם מתאר בפנים, הכל בתוך הרצון שלך. וחוץ מהרצון שלך והתפיסה בו, לא קיים שום דבר. ואיך האחרים? האחרים גם קיימים בתוך הרצון שלי. אבל זה קצת יותר רחוק אפילו מהפיסיקה המודרנית שלנו.

בן ציון: אני מבין שבמובן הפרקטי האדם הוא הראשון ורק אחר כך יש את המציאות. אם כך מה זה לימוד חכמת הקבלה, הרי כשלומדים משהו לומדים על מה שכבר קיים.

שום דבר לא קיים לפני שאתה משנה ובזה אתה בונה את העולם שלך.

בן ציון: אבל בלימוד חכמת הקבלה לומדים על דברים שכבר קיימים.

לא. בלימוד חכמת הקבלה אני לומד איך אני משנה את עצמי, איך התפיסה שלי משתנה ואיפה אני נמצא. אני משפיע גם לדומם, לצומח, לחי, ובעיקר לבני האדם ולמדבר, ואז אני משתדל להביא גם אותם לשינוי תפיסת העולם. אומנם אני מגלה שהם החלקים שלי, אבל החלקים האלה שלי עדיין מרוחקים ממני על ידי האגו, בשנאה הדדית, לכן אני צריך להעביר גם להם את חכמת החיבור, על ידי כך אנחנו מתחברים יחד ומגיעים לכלי אחד.

הכלי האחד הזה הוא כמו אדם אחד שתופס את כל המציאות האמיתית שנמצאת בו. בהתפתחות שלו, כשהוא רוכש ויותר יותר רצון להשפיע, הוא מגלה בסופו של דבר שכל המציאות הזאת כולה הופכת להיות לאור, כולה תכונת ההשפעה בלבד, וכל מה שקיים זה רצון להשפיע, כוח להשפיע, תכונת ההשפעה, וזה נקרא האדם המתוקן. הוא מגלה שהאור העליון שנקרא בורא, כי הוא בורא את האדם, ממלא אותו והם נמצאים בדבקות ביניהם. הכלי זה הרצון של האדם להשפיע, והאור שממלא אותו זה המילוי של הרצון. כשמגיעים למצב הזה, זה נקרא גמר התיקון של המציאות המדומה שלנו. לזה צריכים להגיע.

בן ציון: איך ההשפעה הזאת קשורה בדיוק לאובייקטיביות שהתחלנו לדבר עליה, כי האובייקטיביות קשורה לאמת?

נכון. אתה קודם מבטא זאת בפעולה שנקראת פעולת צמצום. צמצום הכוונה שאתה מנטרל את עצמך מכל וכל, ורק אחרי פעולת הצמצום הזאת אתה כבר מתחיל להתייחס למציאות, וכשאתה נכנס למציאות אתה לא מביא אליה שום שינוי. זה תחילת המחקר.

בן ציון: האם המעבר לרצון להשפיע זה סוג של הקבלה לפיסיקה החדשה, כמו שדיברנו על היחסות?

חכמת הקבלה היא הפיסיקה החדשה, היא לוקחת בחשבון שהאדם שמשתנה, שהצופה משתנה.

בן ציון: האם חכמת הקבלה כאילו מטיסה אותי במהירות האור, ואז אני מתחיל לראות את המציאות בצורה שונה. זאת אומרת, הפיסיקה לא יכולה לבדוק בפועל את האדם, למרות שתיאורטית המתמטיקה אומרת שזה נכון, אבל אי אפשר להוכיח את זה בניסוי.

גם בחכמת הקבלה אתה לא יכול להוכיח שום דבר לאדם שלא צופה אותן תופעות שאתה צופה.

בן ציון: אבל אתה אומר שבחכמת הקבלה מגיעים לניסוי הזה בפועל, ובפיסיקה אי אפשר להגיע לניסוי הזה.

לא. רק אם אתה עונה על התנאים של הניסוי, אז אתה נכנס בו ואתה הצופה. אם אתה לא מגיע לניסוי הזה, אתה לא נכנס. בזמנו שרפו את קופרניקוס כי הוא אמר שהשמש במרכז, אחר כך הם הבינו זאת, ועל ידי ניוטון הבינו עוד דברים. כל פעם האנושות מתקדמת קצת, לכן גם לזה יתקדמו, אבל הם לא יכנסו לזה לפני הצמצום והשינוי הפנימי.

בן ציון: תודה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה לכם צופים יקרים. נתראה בתכניתו הבאה "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.

(סוף התכנית)