ללמוד לקנא נכון בחברים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 01.09.25 – אחרי עריכה

דודי: במאמר, "קרוב ה' לכל קוראיו" הוא כותב על קנאים. אדם מקנא בחברים, אומנם הוא נותן דוגמה אישית, הוא עושה הכול, אבל הוא מסתכל על החברים ורואה שחבר אחד לא מגיע בזמן, חבר אחר לא לומד כמו שצריך, כלומר יש לו ביקורת. מה הוא עושה עם התכונה הזאת של קנאות? הוא כנראה דורש מהחברים, הוא רוצה שכולם יהיו כמוהו.

כן.

דודי: האם זו השליטה שיש באדם, שהוא רוצה שכולם יהיו כמוהו?

זה כוח השליטה או כוח הביקורת, נכון, אבל אני לא חושב שזה רע.

דודי: במה זה טוב?

צריכים לבדוק, האם מה שהוא רוצה לפרסם זה נכון או לא.

דודי: האם אדם צריך לבוא ולדרוש מהחברים שלו בעשירייה?

כן.

דודי: מילולית, לבוא ולהגיד להם?

לא, אני לא חושב. אני חושב שבעשירייה כמו שאנחנו, כשכבר נמצאים די זמן יחד, אין טעם להגיד זה לזה מה הוא חושב על היחס שלו, על העבודה שלו. אלא אנחנו צריכים לקבל שמה שכל אחד עושה זה נכון מצידו.

דודי: למה אין טעם לבוא ולהגיד לחבר, להעיר לחבר?

אם אתה חושב שמה שהוא עושה זה לא נכון או כן נכון, אז אתה יכול להגיד לו את זה. אנחנו מדברים על מה אתה שומע מהחבר, איך אתה מקבל את זה.

דודי: אני מפריד בין ההתנהגות שלו, לבין איך שאני שומע מה שאני שומע ממנו.

כן.

דודי: ועל מה שאני שומע ממנו על זה אין לי ביקורת.

אני חושב שלא.

דודי: ועל ההתנהגות החיצונית שלו?

התנהגות חיצונית, כלומר על זה שהוא מתפרץ בביקורת?

דודי: לא. למשל אני רואה אותו בשיעור בלי ספר, זה מפריע לי, כי אני עם ספר, ואני רוצה שבשיעור גם הוא ישב עם ספר. אני מסתכל עליו בזמן השיעור, זה מפריע לי, האם אני צריך לדרוש ממנו או שאני צריך לשתוק?

יש לנו כללים שאנחנו חייבים להתנהג לפי הכללים האלו, וגם להגיד אחד לאחר.

דודי: על כללים אני כן יכול להעיר לו.

כן.

דודי: אני יכול לבוא ולהגיד, "אחי תפתח ספר בזמן שיעור".

כן.

דודי: זה בסדר, זו לא ביקורת.

לא, זו לא ביקורת. אלו כללי רב"ש.

רואי: מה נחשבת ביקורת שהיא פסולה?

ביקורת פסולה היא, כאשר אני מדבר על התנהגות החבר שדורש מהאחרים התנהגות מסוימת.

דודי: אבל אני דורש התנהגות מסוימת לפי כללי הרב"ש, זה מה שאני דורש.

על כל דבר אתה כך יכול להגיד.

דודי: אם אני אתן דוגמה אישית, האם זה מכסה, זה מספיק חזק?

לא, דוגמה אישית לא מכסה. אתה רואה, גם הוא נותן דוגמה אישית משלו.

רואי: נשמע שאדם יכול להגיד ביקורת, זה לא דבר פסול, אז איך הוא עושה את זה בצורה נכונה?

בצורה נכונה, לי נראה שהאדם יכול לעשות בתנאי שזה נהוג בחברה שבה הוא נמצא. כלומר כך סיכמנו, ובינינו זה דבר רגיל.

דודי: לדוגמה, ביקורת על ההתקדמות הרוחנית שלנו. האם יש לך ביקורת על ההתקדמות הרוחנית שלנו?

לא.

דודי: למה לא?

כי אני לא יודע מה זה.

דודי:, אתה עברת מצבים, ואתה בטח מסתכל עלינו ואומר "כדאי שתעשו כך וכך". בטוח שיש מה להעיר, לא? או שעדיף לשתוק ושיגדלו כמו שיגדלו.

רוחנית?

דודי: על זה אין?

אין. מתי ראית את זה?

דודי: זאת שאלה, לא שאני אומר שיש. אתה מסתכל עלינו כעשירייה, בטוח שיש לך מה להגיד, הכוונה לביקורת בונה, "אתם צריכים להשתפר בזה ובזה, כך וכך אתם לא עושים טוב".

יכול להיות, אני לא יודע. נניח שכן, האם אני צריך להעיר על זה?

דודי: זאת השאלה, כן.

לא נראה לי. האם אני או כל אחד מאיתנו מראה לשני שהוא רואה את התנהגותו לא נכונה, אני לא יודע.

רואי: הוא כתב כאן, שאם האדם לא מסוגל לראות את האמת, לכן הוא צריך מדריך שידריך אותו ויגיד לו מה חסר לו¹. הפעולה הזאת היא משהו שאתה עושה? כי אנחנו כן חווים את זה שאתה המון פעמים אומר לנו "פה חסר לכם, בזה אתם צריכים להשקיע".

אנחנו לא סיכמנו.

(סוף השיחה)