"סיפור רוחני"

הגר וישמעאל

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.12.2010 – אחרי עריכה

ערן: "סיפור רוחני", תכנית בה אנחנו מבררים את משמעותם הפנימית האמיתית של סיפורי התנ"ך, הסיפורים שכולנו מכירים, אבל לצערנו לא ממש מצליחים להבין. אנחנו עושים את זה בעזרתו של הרב לייטמן.

ככל שבעזרתו של הרב לייטמן אפשר להבין, כי בכל זאת תורה היא "מיני ים". צריכים תמיד לגשת בעדינות לאוצר כל כך גדול, לעולם אין סוף בעצם. אז ככל האפשר אולי נבין טיפה.

ערן: היום נדבר על הסיפור של הגר וישמעאל. היהודים והישמעאלים זה לא כזה סיפור אהבה.

נכון, וזה מאז. אף פעם לא היה משהו טוב ביניהם.

ערן: לא היה אף פעם.

לא.

ערן: אנחנו קוראים להם "בני דודינו", אבל למעשה הם אחֶינו, נכון?

האמת, שזה נקרא "אח". זה כמו שניים עשר השבטים, בני יעקב, גם אצלם האימהות שונות, אבל אם האבא אחד, אז הם נקראים "אחים".

ערן: נכון. אם תשאל אותם, אז הם יגידו שישמעאל הוא בעצם הבן הבכור, הוא הגדול, הוא המשמעותי, הוא זה שנימול ראשון.

נכון.

ערן: הם מרגישים מקופחים על ידי האח הקטן שגנב, כמו יעקב שגנב את הבכורה.

אבל בעצם מה אנחנו גנבנו בינתיים? האם רק לפי הסיפור?

ערן: כן.

סיפור הוא סיפור, אבל בחיים שלנו אנחנו לא מתנהגים בצורה כזאת אליהם, אלא בחיים אנחנו רגילים, כל אחד בדתו, כל אחד במקומו. אין כאן שום דבר שאפשר להגיד שיש איזה קיפוח.

אלא העניין הוא שאלו כוחות. אנחנו מדברים בחכמת הקבלה על הכוחות שבבריאה. אברהם הוא הכוח הראשון שנבדל מכל בבל. אם אדם מדבר על הנשמה הכללית שלו, אז הכוח הראשון שמתעורר בנשמה בנטייה לבורא נקרא "אברהם", אב לכל יתר הכוחות והתכונות שעלינו לברר אותם ולהעמיד אותם נכון, כדי לבנות את הנשמה שלנו שתהיה בדיוק מותאמת לבורא.

כל התהליך שאנחנו עוברים הוא בעצם גילוי הנשמה, שבתוך הנשמה, מתוך הנשמה אנחנו מגלים עולם עליון, אנחנו מגלים את הבורא. הנשמה שלנו היא כמו הגוף שלנו שעל ידו אנחנו מגלים את המציאות הזאת, את העולם הזה, דרך חמישה החושים שלנו, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש.

אנחנו צריכים מתוכנו עכשיו, מהנקודה שבלב, מנקודה קטנה מאוד שהיא הרצון הרוחני שנמצא בכל אחד מאיתנו, לפתח עוד גוף, אבל גוף רוחני שנקרא "נשמה", הוא סתם נקרא כך. בה גם יש חמישה חושים, הם נקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ואפשר לקרוא להם ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש רוחניים. דרך אותו הגוף אתה מגלה עולם משלו, איפה שהוא קיים. יש את הגוף שלנו שבעזרתו מגלים את העטיפה הזאת שאנחנו רואים עכשיו כאן. ואם יהיה לנו גוף רוחני, אז נגלה דרכו את העולם הרוחני, איפה שהוא קיים.

ערן: איך זה קשור לסיפור הרוחני?

יפה מאוד. אותו הגוף הרוחני, שעל ידי חכמת הקבלה, על ידי התורה, אנחנו מתחילים לבנות, לגדל בנו, אנחנו מתחילים לגדל אותו מהכוח הראשון שמתעורר בנו. הוא כוח גולמי, אין לו צורה, הוא כולל הכול ושום דבר בעצמו, אלא זה רק אגו קטן שרוצה להגיע לאיזה ממד אחר.

דרך אגב היום מתחילים להרגיש זאת המון אנשים בעולם. על פני הייאוש לחיות דרך הגוף הזה בעולם שלנו, אומנם אנחנו עוד לא יודעים, אבל אנחנו מגלים נטייה לחיות דרך גוף אחר בעולם אחר. זה ממש כך, אנחנו עוברים כאילו מעולם אחד לעולם אחר, מהגוף הגופני שלנו לגוף הרוחני. והכוח הראשון שאנחנו מתחילים לגלות בתוך הנקודה ההתחלתית של כל המבנה הרוחני, נקרא "אברהם".

ערן: האם זה הכוח הראשון שאני מרגיש בתוך התהליך הזה?

כן. לכן זה הכוח שאיתו אנחנו יוצאים מבבל, מתנתקים מהעולם הזה ומהגוף הזה, ומתחילים לבנות מציאות חדשה רוחנית - "אב" לכל מה שיהיה. עם הכוח הזה של אברהם אנחנו כבר מתחילים להתייחס לכל יתר הכוחות שלנו, היוצרות שלנו, מה שיש בנו, מה יכול להיות מתאים לאותה הנשמה עם אותו עולם, עם עולמה, שהיא צריכה להיות.

לכן אנחנו מתחילים מאברהם, וכל הסיפור שהתורה מספרת הוא בעצם מיון הכוחות, בירור, הסידור הנכון שלהם, כדי לבנות, לייצב את הגוף החדש הזה שנקרא "נשמה". הכוחות האלה בהתחלה נקראים "אבות", אברהם, יצחק, יעקב. ויש לידם הרבה כוחות שאנחנו צריכים להשתמש בהם אבל בצורה משנית, צדדית, לא כעיקר למבנה הנשמה, אלא ככוחות עזר.

ערן: כל אלה שמלווים אותם, הגר, ישמעאל, לוט.

כל אלה שמלווים אותם, הגר, ישמעאל, עשיו, לוט ועוד ועוד.

ערן: ומה התפקיד של שׂרה?

שרה היא ממש הנוקבא של אברהם, שיחד הם מולידים בדיוק את הקו הנכון למטרה, להשגת הנשמה, למבנה הנכון.

ערן: היא גם כוח?

היא כוח, היא כוח גדול, היא כוח הרצון. לאברהם אין רצון בעצמו, הוא חפץ חסד, הוא כוח האהבה, כוח ההשפעה בלבד. שרה היא כבר כוח הנוקבא, נקב מהמילה חיסרון, שמוסיפה לאברהם את החיסרון שלה, את הרצון שלה. דווקא בגלל שהיא המבוגרת, וברוחניות זה לא הגיל, אלא היא הגיעה לרצון הסופי שלה, הגדול, המוכן, לכן היא יכולה להתעבר מאברהם, היא יכולה לקחת את הכוח הזה, אברהם, שהוא בעצם לא מיועד להוליד כי זה כוח השפעה, אבל יחד עם שרה הוא יכול כבר להמשיך את התיקון שלו.

לפני זה ודאי שקורה לו אותו דבר עם הגר, שזה כוח הימין, שממנו לא יכולים להתקדם לבורא. זה כוח שנקרא אצלנו "קליפת ימין". קליפת ימין זה ישמעאל וקליפת שמאל זה עשיו. אבל אלו כוחות עזר שתמיד צריכים להיות בבריאה, ותמיד יחד איתם מתקדמים. בסופו של דבר, בסוף התהליך, הם גם מצטרפים יחד לגמר התיקון, וכולם מגיעים לגמר התיקון, אי אפשר בלי הכוחות האלו, רק לשם התקדמות לקראת התיקון הם נמצאים בתפקידים משניים. הם תמיד כאיזה מחסנים שמהם באים כוחות, ובצורה שלילית או חיובית מצטרפים לישראל וכך מלווים אותנו לתיקון.

ערן: על מנת שנוכל להמשיך, בוא נקרא את הטקסט.

"ושרי אשת אברם, לא ילדה לו; ולה שפחה מצרית, ושמה הגר. ותאמר שרי אל-אברם, הנה-נא עצרני יהוה מלדת--בא נא אל שפחתי, אולי אבנה ממנה; וישמע אברם, לקול שרי. ותקח שרי אשת-אברם, את-הגר המצרית שפחתה, מקץ עשר שנים, לשבת אברם בארץ כנען; ותתן אתה לאברם אישה, לו לאשה. ויבא אל-הגר, ותהר; ותרא כי הרתה, ותקל גברתה בעיניה. ותאמר שרי אל-אברם, חמסי עליך—אנכי נתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה ואקל בעיניה; ישפט יהוה, ביני ובינך. ויאמר אברם אל-שרי, הנה שפחתך בידך—עשי לה, הטוב בעיניך; ותענה שרי, ותברח מפניה."

האמת, כשאני מסתכל על התמונות האלה, הן לא מזכירות לי את הדבר, ולא תואמות למה שאני מרגיש. כי אנחנו מרגישים במקום כל הסיפור הזה כוחות, תכונות, ואיך שהם מתמודדים בתוך האדם, כדי להוליד בו הבחנות רוחניות חדשות, שבהן הוא יכול לראות תמונה יותר פנימית של כוחות, של גילויים רגשיים. ודאי שיש לכך מילים גם בעולם שלנו, אבל באדם המשיג זה לא קורה, ולא מתעוררים בו כאלו ציורים.

ערן: התמונות האלו?

התמונות האלה, אפילו של טבע. אולי המוסיקה יכולה במשהו קצת להזכיר את הדברים האלה, וגם, אם זו מוסיקה של מקובלים. אבל ברוחניות אין תמונות. אני לא נגד, חס ושלום, אתה מכין את הצילומים האלו.

ערן: מכינים את זה הרבה מאוד אנשים יחד איתי.

כן. אבל רק שנדע, באמת חס ושלום לא לקשור את זה למה שמצטייר לאדם, כשהוא משיג את הסיפור.

ערן: אם נחזור לסיפורנו, מי שיוזמת את כל הסיפור, זו בכלל שרי. היא רואה שהיא לא יולדת לו בנים, ויש לה שפחה מצרית, והיא רוצה להיבנות ממנה. "אולי אבנה ממנה"

מה זאת אומרת, "אולי אבנה ממנה"?

כי בלי שייוולד ישמעאל, ויגיע לי"ג, ולברית מילה, לא יכול להיות שמאברהם יהיה המשך של יצחק. כי זה הסדר של המדרגות והבירורים, שבו אנחנו צריכים ללכת. וכך כשאדם מברר את קו ימין שבו, חסד, חסד, חסד, מה אפשר לעשות על ידו, מברר ומברר, ורואה שזהו בצורה כזאת הוא לא יכול להתקדם. חייב להיות כאן גם מכוח השמאל.

ערן: מה זה חסד? אמרת כבר כמה פעמים, שאברהם זה חסד. מה זה החסד הזה?

"חסד" זה השפעה, תכונת הג"ר דבינה, חפץ חסד. זו תכונה מאוד מאוד דקה, שקופה כזאת. אין לו כלום, והוא לא צריך כלום. כדי להוליד ולהתקדם הלאה, הוא צריך שיהיה בו קצת אגו. ישמעאל לא יכול להיות בזה. ישמעאל והגר הם דווקא עוד יותר לקו ימין.

ערן: התכונה הזו, נגיד כמו שאנחנו אומרים על תרבותיות הודו שאומרים "אני עכשיו מקדיש את עצמי לבורא, כמו שאני מבין אותו", האם זו התכונה הזו?

כן, זה רצון לקבל, רצון אגואיסטי, שניהנה מזה שהוא נמצא במצב סטטי, ולא צריך להתעלות מהעולם הזה בכלום. ואתה רואה, שבמשך אלפי שנים התרבויות האלו אם המערב לא היה מגיע, אם כוח יצחק לא היה נכנס בהם, הם לא היו משתנים.

ערן: כשאני נגיד בדרכי הרוחנית, מה שנקרא, אם אני מרגיש, שאני עכשיו לא רוצה כלום לעצמי, אני רוצה רק לטובת האחרים, אז איפה אני?

לא. רק לטובת האחרים, אז אתה רוצה. כאן מדובר על זה שאתה לא רוצה כלום, שהעיקר עבורך זה להישאר כמו שאני עכשיו, ומזה האגו שלי ניהנה. אני עושה את זה מטעם האגו, לא לטובת האחרים או משהו. זאת אומרת, אני נהנה מזה, שאני לא דורש כלום, וככה אני מסכים להישאר עם זה. אז זאת קליפה.

ערן: זאת קליפה?

ודאי, כי היא נגד התקדמות, היא נגד השגה, היא נגד דבקות בבורא, להגיע להידמות לו. אלא כאן ועכשיו, וכל מה שיש בעולם שלנו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. לכן שרה כל כך נגד, כי הכוח הזה מרגיש שהקליפה הזאת יכולה לסחוף אותי. אני מרגיש, שהכוח הזה יכול לסחוף אותי למצב, שאני אסכים עם זה, להישאר כך לעולם ועד.

ואז מתעורר בי כוח שרה, ואומר, או שהיא אומרת, לא חשוב איך, אם מדברים על כוח או על שרה, זה לא חשוב איך לדבר ברוחניות, מתעורר חיסרון. "לא, אני חייב להשיג משהו, אני לא מסוגל להיות בזה". אדם שיש לו באמת נטייה בכל זאת להתקדמות, לא יכול להישאר בחזקת ישמעאל.

ערן: אז לכוח הזה שנקרא "שרה", יש איזו שפחה. ואחר כך יש עניין של בני השפחות של אברהם, ועוד כל מיני עניינים.

תראה מה קורה היום באירופה, איזה מאבקים. אנחנו לא מבינים מה קורה שם "מתחת לשטיח", מה שנקרא. זאת אומרת, יש בה כוחות רוחניים, שנאבקים בעצם בין ישמעאל לעשיו, זה מה שקורה באירופה, אתה רואה.

ערן: כן, נכון.

והם לא יודעים איך לסדר זה את זה, חסר להם קו אמצעי. בסופו של דבר, כמו שכתוב, באחרית הימים הם יתחברו, ושניהם יבואו אלינו.

ערן: אז זה קו ימין שמנסה, שנאבק.

קו ימין לא יכול להסתדר עם קו שמאל, הם יהיו מנוגדים, וזה יתפוצץ. אבל התפוצצות הזאת תהיה נגד ישראל.

ערן: כי נראה דווקא, אם ניגש לעניין הזה, שהישמעאלים הם אלה, שכל הזמן דוחפים אותנו לכיוון של "אתם לא מספיק מחוברים למקום".

הם מאוד נוחים, אם אתה מסכים איתם. זה הכוח של הקליפה, קליפת ימין. אם אתה נכנע תחת הקליפה הזאת, ואתה מוסלמי, זה מספיק, כלום חוץ מזה, אתה משלנו.

ערן: והכל בסדר.

כן, זאת הקליפה. אבל מה היא אומרת? לא מתקדמים, נשארים במקום. וכאן מתעורר הכוח השני באדם, שזו כבר שרה, וזה הכוח שמוליד אחר כך את יצחק, ומיצחק את עשיו, זאת אומרת, לכיוון השני לגמרי. לכן היא אומרת, "השפחה הזאת ממש קמה עלי", הכוח שלה נעשה עכשיו יותר גדול.

כי מה זה נקרא ישמעאל? "ישמעאל" נקרא שמהכוח הזה, מקליפת ימין יכולה להיות תוצאה, שאפשר לחיות בה, וליהנות בה, והכל יסתדר. זה מה שמושך ומחזק את קו הימין. ואברהם אוהב את זה, כי הוא רואה את הנטייה לזה, אצלו זה כך.

ערן: אבל הוא מתנהג פה בצורה מאוד פסיבית ואפילו קצת בעייתית. מה הוא אומר לה? הוא אומר, "אם את רוצה, אין בעיה, תעשי איתה מה שאת רוצה". והיא מענה את הגר, ככה כתוב. כתוב שהיא מענה את הגר.

כן, נכון.

ערן: לא יפה. שלחת אותה אליה, היא השפחה שלַך.

אנחנו לא מדברים על בני אדם, וגם בין בני אדם אתה יודע שזה קורה בכולם. אלא אנחנו מדברים על הכוחות שבתוך האדם, בכל אחד ואחד. ולכן באמת האדם נמצא במאבק, והוא לא יודע מה לעשות. כאן זו הבחירה החופשית שלו, או שהמטרה חשובה לו, להתקדם לבורא. וכשהוא מתקדם לבורא, מתעורר בו אגו, והוא חייב ללכת איתו. ואז כשהאגו מתעורר, אין מה לעשות, הוא גם נגד אברהם. מה הבורא אומר לאברהם, שמע מה שאמרה לך שרה.

אז אם לא הבורא, הכוח הזה שבנו, זאת אומרת, אם לא המטרה, שאני צריך להגיע אליה, להשתוות, להידמות, להידבק בו, אז אני לא הייתי שומע את שרה. כי היא אומרת לי ללכת לקו שמאל, היא אומרת לי איפה האגו, איפה ההתקדמות. איזו התקדמות? אם זו התקדמות באמת למען הבורא, אז כן.

אז כאן באמת האדם מחדש כאילו את המטרה שלו, ובאמת בשבילו באור הזה, כשהוא מחדש את המטרה, הגר וישמעאל נראים כקליפה, ככוח שעוצר אותו, והוא עוזב. ואז הוא באמת מגרש את הכוחות האלה ממנו, לוקח את כוח אברהם, מתחבר עימו, וממשיך לכיוון שמאלה, עם החיסרון של שרה, ואז נולד יצחק.

ערן: ואז נולד יצחק.

ויצחק ודאי שהוא בעצם מהותו נגד אברהם, המנוגד לו. זה כוח הדין, הכוח החזק, כוח של רצון גדול. לכן, אולי אחר כך נלמד, אני לא יודע לפי איזו צורה אתה הולך בפרשיות, שאברהם חייב לקשור אותו, ועוד ועוד. אבל לעת עתה כלפי הגר וישמעאל אנחנו צריכים להבין, שהכוחות האלה מועילים מאוד לאדם בהתפתחות הראשונה שלו. אבל אחר כך ודאי שהוא צריך לעזוב אותם, ולהקפיא אותם.

ובגמר התיקון, כמו שכתוב, ובאמת אנחנו מרגישים את זה דווקא עכשיו, כי אנחנו נמצאים בתהליך של גמר התיקון, כששוב מתעוררים הכוחות האלו של ישמעאל. כמו שכתוב "ידו בכל ויד כל בו",¹ כשכך זה יתעורר. ואנחנו נצטרך להתמודד עימו, זאת אומרת, מה זה "להתמודד"? לתת בקו האמצעי שלנו, בישר אל, מקום גם לישמעאל, וגם לעשיו.

ערן: אתה אומר שהכול בתוכי, בתוך האדם?

בתוכי, וגם בתוך העולם, שיהיה להם מקום לבוא עם התרבויות שלהם, ולהצטרף לאותה מגמה, לאותה מטרה עליונה, ולכולם יהיה שם מקום.

ערן: אני חושב שקודם כעם אנחנו צריכים עוד לגלות, כעם זה עוד נותר לנו, אנחנו עוד בדרך לשם.

אנחנו האחרונים. בהתחלה היינו הראשונים, כדי לגלות את כל התהליך. זה נקרא שעשינו זאת בשורש שלנו, ועכשיו אנחנו צריכים לעשות את זה, אבל אנחנו עושים את זה דווקא אחרי ההתפתחות של שני הצדדים.

ערן: נמשיך עם הטקסט.

"וימצאה מלאך יהוה, על-עין המים--במדבר: על העין, בדרך שור. ויאמר, הגר שפחת שרי אי-מזה באת--ואנה תלכי; ותאמר--מפני שרי גברתי, אנכי ברחת. ויאמר לה מלאך יהוה, שובי אל-גבירתך, והתעני, תחת ידיה. ויאמר לה מלאך יהוה, הרבה ארבה את-זרעך, ולא יספר מרב. ויאמר לה מלאך יהוה, הנך הרה וילדת בן, וקראת שמו ישמעאל, כי-שמע יהוה אל-עניך. והוא יהיה, פרא אדם--ידו בכל, ויד כל בו; ועל-פני כל-אחיו, ישכן"

כמו שאנחנו רואים היום, "ידו בכל ויד כל בו", והוא חי דווקא לפני כולם.

ערן: כן, הוא מסדר את העניינים. אני רוצה לשאול דווקא על הגר, כי הגר היא תופעה מעניינת. קודם כל כתוב בכמה מקומות שהיא בת פרעה, שלקחו אותה ממצרים, כשאברהם היה במצרים. וגם אומרים שהיא מסמלת את הגֵר, נכון? כי שמה הגר. אז מי זו הגר? כי היא מקבלת פה גילוי, היא פוגשת את המלאך, והמלאך מדבר אליה, מסביר לה. היא מקבלת, אתה יודע, הרבה מאוד כבוד מהכוח העליון, לצורך העניין.

אתה מספר את זה בצורה כזאת ארצית. ודאי שכל הכוחות האלה, שמתעוררים באדם, הם כוחות הבורא. הוא מציג אותם כלפי האדם, והאדם צריך לממן אותם, למיין אותם, לברר אותם, לסדר אותם, לתת להם מימון, מימוש בכוחות שלו, ביגיעה שלו, כדי לבנות מהם את הנשמה שלו. אלה כל הכוחות שנמצאים בנו, וחייבים שם להתכלל, כי הבורא לא ברא שום דבר מיותר. אלא גם הגר ופרעה, עם כל בית פרעה, ומהצד השני את עשיו, עם כל מה שיש לו, שיש לו כל, והוא רוב.

ערן: אז מה בי כוח ההגר הזה?

כמו שדיברנו, זה כוח הנוקבא של אברהם, החיסרון שיש לנו בקו ימין, בהשפעה, שאומר, שאפשר להישאר בהשפעה, ליהנות מזה, ולא להתקדם. תראה את כל המהות של המצרִים, לבנות פירמידות, לעשות אפילו מהמת דבר שקיים לעולם ועד. המומיות שלהם, וכל מה שהם עשו, כולל הפירמידות שהם בנו. כל הגישה הזאת, זו גישה מצד אחד של כוח ימין גדול מאוד. והימין זה לא חסד מן הסתם. הימין זה נקרא, שאתה יכול להיות בחסד, זאת אומרת, אל תזוז. "חסד" זה נקרא ללא תנועה. "חסד" זה נקרא הכול טוב, זהו, אתה מת כבר עכשיו, למרות שאתה חי. וכל החיים שלך, כשאתה חי, זה רק לכבוד המוות. תראה מה הם עשו. כל החיים הוא בנה את הפירמידה שלו, זה כבר היה בראש שלו.

לכן כוח שרה לא יכול להסכים עם הדבר הזה. זה ממש בית פרעה, ואי אפשר להיות בזה. למה משה ברח? הרי גם הוא בורח משם, רק פרעה מתגלה לו שם כבר בצורה יותר עמוקה, כי בפרעה יש שכבות, זה כוח כללי. אז עכשיו הוא מתגלה בכוח הגר, ואחר כך בבתיה, שזה בת י"ה, בת פרעה, אבל בת י"ה, בת ה'. כי הבורא בסופו של דבר מתלבש בכל הכוחות האלה, ומביא אותם.

ולכן כך עלינו לקבל אותם. ובכלל אנחנו שוכחים, שיש כאן אדם המברר את כל הכוחות האלה. יש לפניו את כל הסיפור בפנים, בתוכו, את הגר, ישמעאל, אברהם, שרה, שפחות, ועוד ועוד, כל בית אברהם וכל מה שקורה. יש לפניו את כל הכוחות האלה שבו, והוא ממיין אותם, מסדר אותם. מי הוא? הנקודה שבלב שלי. שאם אני קובע שאני רוצה להתקדם להזדהות, להשתוות, לדבקות בבורא איך אני עושה, ומה עם הכוחות האלה.

התורה מספרת לי, איך בכל שלב ושלב אני עכשיו צריך לראות את זה. אז אני לוקח את התורה כ"הוראה", לכן היא כך נקראת, ואני מתחיל ממש להתקדם איתה. ואז ההתקדמות שלי, מצד לצד כשאני מברר את הכוחות והולך, זה נקרא שאני עושה הליכה או "הלכה". מפני שבכל פעם שאני מתקדם, אני מתקן את עצמי. זה נקרא שאני עושה מצוות, את ציווי הבורא להתקדם למטרה שלו, ולהגיע לדבקות.

ולכן על ידי התורה, על ידי ההוראה, ובעשיית המצוות, בתיקונים שלי בתרי"ג הרצונות שיש לי, בכל הכוחות שמתגלים, אני לאט לאט מגיע שלב אחר שלב בהליכה, בהלכה, לגמר התיקון שלי, לדבקות בבורא. וכך הגעתי למטרת הבריאה.

ערן: אז בעצם כל הסיפור הוא עלי או על כל אחד שצופה בנו?

על כולנו.

ערן: למדנו לא מעט, ונשארנו עם הרבה שאלות. עד כאן הסיפור הרוחני שלנו להיום, על הגר וישמעאל, סיפור באמת סבוך שלא שמענו עליו כל כך הרבה, אבל הוא מקיף אותנו. החיים הארציים שלנו מלאים בסיפורים בינינו לבין הישמעאלים. נקווה שהסוף יהיה אכן סוף טוב.

(סוף השיחה)

---

1. "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי-שמע ה' אל-עניך, והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל

   בו ועל-פני כל-אחיו ישכן" (בראשית ט"ז, י"ב).↩