האלימות הגואה בקרב החברה הערבית בישראל • המהלך האמריקאי להחלשת מדינת ישראל • האליטות ברחבי העולם מבצרות את כוחן על חשבון הדמוקרטיה • קריאה למרי אזרחי בישראל

האלימות הגואה בקרב החברה הערבית בישראל • המהלך האמריקאי להחלשת מדינת ישראל • האליטות ברחבי העולם מבצרות את כוחן על חשבון הדמוקרטיה • קריאה למרי אזרחי בישראל

פרק 391|13 יוני 2023

ישיבת כתבים

391

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.06.23 – אחרי עריכה

דודי: הנושא הראשון - האלימות הגוברת בחברה הערבית.

האלימות בחברה הערבית בישראל גואה. רק מתחילת השנה נרצחו יותר ממאה ערבים. גם התוקפנות של הערבים כלפי היהודים גוברת. יש דרישות לתשלום פרוטקשן, לא רק באזורי הצפון או הדרום אלא אפשר למצוא את זה גם בתל אביב, בפתח תקווה, בכל פינה. לצידן עולות דרישות לפינוי קרקעות ולהחזרת אדמות שנמצאות במרכז הארץ. למשל, בשבועות האחרונים הגיעו אלפי פעילים פרו-פלסטינים לשטח קיבוץ מגידו בדרישה שהקיבוץ יחזיר את השטח שלטענתם גנבו מהם ב1948. הם משמידים את שדות הקיבוץ ומאיימים על תושביו. 

האם יש קשר בין האלימות הפנימית הגוברת בתוך החברה הערבית לתוקפנות ולדרישה המתגברת כלפי היהודים?

נראה לי שזה לא חשוב אם יש סיבה או אין סיבה, העיקר שאפשר למצוא סיבה. הדברים האלה היו ויהיו ואני לא חושב שיש לזה פתרון.

דודי: האם צריך להבדיל בין אלימות ששייכת לפשע כמו הפרוטקשן לבין אלימות ששייכת לאידיאולוגיה לאומנית, או שלסוגי האלימות השונים האלה יש שורש דומה?

יש שורש, מפני שהרבה מקומות, הרבה שטחים שהיום שייכים למדינת ישראל היו מאוכלסים בערבים, ואי אפשר להגיד שהם לא צודקים בזה שהם אומרים "זאת האדמה שלי, זאת הקרקע שלי". לכן אני חושב שלא תהיה לנו ברירה, אנחנו נשמע עוד שנים רבות את הדרישה שלהם להחזיר להם קרקעות.

דודי: למה?

כי אני לא רואה פתרון לזה.

שאלה: למה אתה לא רואה פתרון?

כי אם תחזיר להם שטחים, אז תצטרך לעזוב כמעט את כל השטחים של המדינה, זה דבר אחד, ודבר אחר, כמה שתעשה בעניין הזה זה לא יעזור. גם אם תשלם עבור זה או תעשה עוד פעולות, זה לא חשוב, יבוא מישהו אחר וידרוש עוד ועוד. אלה דברים שאנחנו לא יכולים בשום צורה לסלק ולארגן, זה לא יהיה.

בסופו של דבר אנחנו נראה שגם מקורות בינלאומיים יקבלו את הטענות שלהם. ככל שהם מתפתחים, הם מוצאים עוד ועוד אפשרויות לדרוש את האדמות ולהביא את זה לפתרון פשוט, הם רוצים לקבל בחזרה את השטחים.

דודי: למה הערבים נאבקים על כך בכוח, למה שהם פשוט לא יפרשו מהמאבק הזה, יוותרו על המדינה הזאת?

הם נאבקים מפני שמדובר על שטח, ושטח אתה לא יכול לקנות באף מקום ואתה לא יכול לעזוב, אלה דברים שאין להם פתרון. הפתרון היה יכול להיות בשנת 48 כאשר הם רצו לברוח מכל השטחים האלה לחו"ל ואז אנחנו, במו ידינו, לא נתנו להם לעשות את זה, וכשהם נשארו אז זה מה שקורה.

דודי: מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהמדינה תהיה סוף סוף ברשותנו, כמו שלכל עם יש מדינה משלו בלי שכל הזמן מנסים לנגוס בה?

אין מה לעשות. אנחנו בהתנהגות הרכה שלנו לימדנו אותם שצריכים לדרוש ולצעוק וכך הם עושים. הם למדו אותנו ואת הפסיכולוגיה שלנו היטב ושום דבר כבר לא יעזור עכשיו. משנה לשנה זה יתבטא בצורה חריפה יותר, עוד ועוד מדינות ועמים בעולם יקבלו את דעתם.

דודי: האם אין לישראל שום דבר לעשות בנדון, פשוט לתת לזה לקרות?

לא, במקרה כזה לא לעשות דבר, זה לא משהו שאתה יכול לפצות עליו בכסף וביחס, אין שום דבר שיפצה, קרקע זו קרקע.

דודי: מה כן בכוחנו לעשות כדי להביא לשינוי ולעצור את היחס העוין כלפינו?

זה יקרה רק בתנאי שאנחנו נשתנה, לא צריכים להחזיר שטחים. אם נתחיל להתייחס טוב לא לערבים דווקא ולאחרים אלא בינינו, אז לפי חוק הטבע אנחנו בזה מורידים את כל הטענות שלהם לאפס. רק בצורה כזאת אפשר לשנות את היחס כלפינו.

דודי: אם אנחנו, היהודים, נתחבר, נתחשב ונפעל יפה בינינו, מה יקרה לפי חוקי הטבע?

לפי חוקי הטבע יקרה שהם לא ידרשו מאיתנו דבר.

דודי: לאן הדרישה לקרקע נעלמת?

היא נעלמת מפני שאז אנחנו מקיימים חוק עליון יותר, ואז נפסיק לשמוע דרישות כאלו.

דודי: מה הסיבה לאלימות בתוך החברה הערבית בישראל, בינם לבין עצמם, האם גם זה קשור ליחסים בין היהודים?

זה לא כל כך קשור, יש איזה קשר אבל לא ישיר. האלימות תמיד נמצאת בהם, אני חושב שבאותן ערים וכפרים גדולים שלהם שכולם שם ערבים תמיד יש דברים כאלו, הם הורגים ומשתמשים בכוח.

דודי: האם אפשר לשנות התנהגות של שימוש בכוח?

לא. אבל זה תלוי גם בנו, עד כמה אנחנו בעצמנו נלך לפי חוקי הטבע שההשגחה העליונה דורשת מאיתנו.

דודי: הנושא הבא - אמריקאים חוקרים את ישראל.

נורמה: טום ניידס, השגריר היהודי היוצא של ממשל ביידן בישראל, חתם על מענק שנוי במחלוקת של מיליון דולר למימון ארגונים שמבקרים ואומרים שהם נועדו לעשות דה-לגיטימציה לישראל, בטענות שישראל מתעללת באופן שיטתי בערבים פלסטינים וגונבת להם את האדמה.

בשנה שעברה היוזמה גרמה לחקירה בקונגרס. סנטור מטקסס ועוד 11 מחוקקים רפובליקנים לחצו על משרד החוץ האמריקאי לבטל את התוכנית כי היא תעודד את ה-BDS שהיא תנועת חרם נגד ישראל. האם לארצות הברית יש אינטרס להחליש את מדינת ישראל?

נראה לי שלארצות הברית יותר קל ללכת לקראת ארצות ערב וערבים פלשתינאים מאשר לקראת ישראל. כי הם יודעים שעם הישראלים הם יכולים להסתדר, מה שאין כן עם מדינות ערב והאוכלוסייה הערבית שבשטח ישראל איתם זה אחרת, איתם יותר קשה להם לדבר. ולכן האמריקאים מעדיפים איפה שאפשר ללחוץ על ישראל וכך הם חושבים שהם יעשו סדר, ירגיעו את המצבים השונים.

אבל האמת שאין מה לעשות עם זה. את הצרה הזאת, כמו שאמרנו כבר, אי אפשר לפתור אלא על ידי כך שישראל תתחיל לקיים את הייעוד שלה, את המטרה האמיתית להתפתחותה, ורק אז כל הדברים האחרים ירדו מסדר היום.

נורמה: האם אין פה מטרה מכוונת להחליש אותנו?

אני לא חושב.

נורמה: הם לא מרוויחים מזה כלום, אלא עדיף שיש את ישראל כפרטנר באזור.

ודאי שזה יותר קל להיות עם מדינה אחת כמו ישראל, ולא עם הרבה מדינות כל כך שונות זו מזו, אבל בינתיים כך הם עושים.

נורמה: למה יוצאות היוזמות האלה נגד ישראל? זו לא התייחסות כלפי פרטנר.

הם חושבים שזו ההתייחסות הכי קלה ונכונה. אנחנו רואים את זה, אפילו אם דיפלומטים ישראלים רוצים להבליט את עצמם, אז הם עושים משהו נגד ישראל. זה קל יותר, כדאי יותר.

נורמה: למה כדאי?

כי אז ודאי שהם יקבלו יחס טוב יותר כמעט מכל מדינות העולם. ומישראל ודאי שלא יבואו אליהם להאשים אותם.

נורמה: מה ארצות הברית מרוויחה מזה?

זו פוליטיקה, בפוליטיקה הזאת כל אחד חושב רק איך הוא יכול להעביר את כמה השנים שיש לפניו עד סוף כהונתו. זה לא חשוב כל כך מה הוא בעצמו חושב, הוא חושב מה שכדאי לו.

נורמה: האם אי אפשר להגיד שזו אנטישמיות?

אני אפילו לא חושב שזו תמיד אנטישמיות, אלא אנחנו, הישראלים, רוצים להגיד כך. אבל באמת זה פשוט נוח יותר, כדאי יותר, טוב יותר, פחות בעייתי.

נורמה: מה דעתך על כך שדווקא שגריר יהודי חותם על יוזמה נגד מדינת ישראל?

זה טבעי, תמיד היה כך ולכן זה היה ויהיה.

נורמה: אתה לא מופתע?

לגמרי לא, ההיפך.

נורמה: איך אנחנו נבין שהגורל הטוב תלוי רק בנו?

את זה אנחנו לא יכולים להבין. אם אנחנו רוצים להבין את הדברים האלה, אז אנחנו צריכים לשמוע את דברי חכמי הקבלה שאומרים שאם נשתנה, אז בזה נשנה את כל העולם. אין לנו שום כוח אחר או שיטה אחרת שאנחנו יכולים להשפיע באמצעותה על בני אדם, ישראלים ולא ישראלים, אלא על ידי כך שאנחנו נשנה כיוון ביחסים בינינו.

דודי: הנושא הבא - האליטות באירופה והאזרחים בקלפי.

חיים: בעקבות המתח החברתי בישראל, מאמר של מרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית עשה השוואה עם המצב באירופה. הוא מצא שהתופעה של אליטות שמנסות לבצר את כוחן הוא לא ייחודי לישראל, יש כל מיני גופים שמנסים לנכס לעצמם את השליטה. לא רק שופטים אלא גם פקידי ממשל, אקדמאים, ארגוני חברה אזרחית, בנקים מרכזיים, פורומים בינלאומיים וכולי. ברוב המקרים, כמו אצלנו, בתי המשפט מתייצבים בתמיכה במאבק הזה, שהוא בסופו של דבר מאבק דווקא להגבלת הדמוקרטיה, גם כאשר הוא מתנהל כביכול בשמה. הדוגמה הבולטת ביותר של המגמה הזאת היא האיחוד האירופי, ששואף לעקוף את מנגנוני ההכרעה הדמוקרטיים במדינות האיחוד. למשל המוסדות בעלי העוצמה הפוליטית הרבה ביותר באיחוד הם נציבות אירופה, הבנק האירופי ובית המשפט האירופי לצדק, שלא נבחרים על ידי הציבור אלא על ידי ממשלות. והמוסד היחיד שנבחר באמת על ידי הציבור באירופה, שזה הפרלמנט האירופי, לא רשאי לחוקק חוקים אלא רק לאשר או לדחות חוקים שנציבות אירופה מביאה להם.

האיחוד האירופי הוא עובדה קיימת כבר 30 שנה, אולי יותר. האם הדמוקרטיה היא כבר משהו שלא באמת קיים אלא היא מילה שרק מיועדת להרדים את ההמונים, כי מי ששולט באירופה הן אותן אליטות?

ודאי, ללא ספק. אבל מה בעצם נשאר להם לעשות? הם צריכים להחזיק את השליטה ולכן הם עושים כך, כולם מבינים את זה ואין כאן מה לעשות. למי תיתן את השליטה, לכל מיני ארגונים שהם אולי גרועים יותר?

חיים: אבל גם כרגע יש ארגונים ששולטים. מה שאתה בעצם אומר שיש פה מאבק בין ארגונים.

כן.

חיים: העניין הוא שהדיון בארץ וכנראה לא רק בארץ הוא אם אנחנו חיים בחברה דמוקרטית או שזו רק מילה ואין לה בעצם משמעות.

אני חושב שאתה צודק הפעם.

חיים: במה אני צודק, שזו לא דמוקרטיה?

איזו דמוקרטיה, איפה אתה רואה דמוקרטיה? באף מקום, באף מדינה אתה לא יכול לראות שום דבר מדמוקרטיה אמיתית. אלא כל אחד שחושב להגיד משהו כדי להצליח, לבלוט, פונה לכיוון הדמוקרטיה, אבל כולם יודעים שהכול שקר.

חיים: הזכות של אדם, לא רק לחיים, אלא לדעה ולהשפעה על החיים שלו, זה ערך שמתפתח כבר מאות שנים. זה התחיל באנגליה ואחר כך בצרפת, לאט לאט המלוכה נחלשה בכוחה והפרלמנטים נכנסו. וזה הגיע למצב שבעצם דמוקרטיה הפכה להיות ערך מקודש, משהו שהוא מאוד חשוב לאדם כדי שירגיש שהוא חי במדינה שבה יש לו מילה על מי שולט עליו, על צורת החיים במדינה שלו. דווקא עכשיו כשהמאבק הזה נהיה קיצוני אפילו, נראה יותר ויותר שהכול מסכות.

כן. ודאי.

חיים: האם לא הייתה אף פעם דמוקרטיה?

דמוקרטיה אמיתית הייתה, כך נראה לי, לפני אלפי שנים בדורות הראשונים.

חיים: אבל גם אז הדמוקרטיה הייתה רק של האזרחים העירוניים שתשעים אחוז מהם היו עבדים ללא זכות בחירה.

אפילו לפני כן. אין דמוקרטיה ולא יכולה להיות, כי אף שיטה לא הצליחה להרגיע את הטבע האגואיסטי של האדם, לשמור על העצמאות של כל אחד ועל קשר יפה ביניהם.

חיים: למה זה נהיה כל כך חשוב לנו להרגיש, אפילו אם זה לא נכון, שאנחנו חיים במקום דמוקרטי?

כי לפי הבנתנו אין דבר יותר יפה ממנה, לפחות בדיבור, במילים, בהידברות בינינו.

חיים: במילים, אולי, אבל בהיסטוריה, בתקופות המונרכיות, לא תמיד היה רע. היו מלכים רעים, אבל היו גם מלכים טובים. וגם היום יש לך מדינות לא דמוקרטיות שהחיים בהם לא רעים. גם בסין החיים הם לא רעים כל כך, גם ברוסיה, תלוי באיזה אזור, אבל החיים לא בהכרח גרועים כל כך. יש מקומות כמו מונקו שהיא מונרכיה עד היום, זו לא דמוקרטיה, אבל היא אולי המדינה הכי עשירה בעולם ואנשים חיים בה כמו מלכים. אז למה האמונה שרק דמוקרטיה היא השיטה?

כולם רוצים לשחק בזה שהם בעד דמוקרטיה, כי דמוקרטיה, דמוס וקרטיה, משמעם שליטה של העם, מה יכול להיות טוב יותר מזה?

חיים: למה חשוב לנו לשחק בזה? למה לשליטים חשוב להציג את עצמם כדמוקרטים?

כי זה מדבר על כך שהם מתייחסים יפה לאוכלוסייה שלהם, לעם שלהם, שהם דואגים לכולם, כמו מלך טוב.

חיים: האם חשוב לשליטים מה יחשבו עליהם?

ודאי שכן. זה נותן כבוד, נותן להם שם יפה בכל העולם.

חיים: צ'רצ'יל אמר בזמנו, שהשיטה הזאת היא "הכי פחות גרועה מבין כל השיטות היותר גרועות".

כן.

חיים: מהי בעיניך שיטת הממשל הנכונה? האם יש שיטה שיכולה להצליח ולהחזיק את העם מאושר ושמח בצורת החיים שלו?

בעיני השיטה הכי נכונה היא שהעם והמדינה יקבלו את שליטת הכוח עליון, כי באמת אין לנו בזה שום ספק שהוא השולט בנו, ואם אנחנו נצטרף לשליטתו, אז אנחנו נהיה בכיוון הכי נכון.

חיים: מה זו שליטת הכוח העליון, שכולם יהיו דתיים?

לא. זה "ואהבת לרעך כמוך", מקטן ועד גדול, לכולם.

חיים: "ואהבת לרעך כמוך" זה בלי ספק מאוד יפה, אבל למה זו שליטת הכוח העליון?

כי זה בעצם הכיוון שלו.

חיים: האם הכוח העליון הוא כוח של "ואהבת לרעך כמוך", של אהבת הזולת?

כן.

חיים: מה הדבר הנכון בחברה שבה אנחנו נמצאים היום, לא בחברה האוטופית של "ואהבת לרעך כמוך"?

הכול תלוי בחינוך. אנחנו צריכים בכל העולם, בכל מדינה ומדינה, בכל אומה ואומה, להתחיל תהליך חינוכי - שרק על ידי יחס יפה בין בני אדם נגיע למבנה הנכון של המדינות בכול העולם.

חיים: מי בעיניך ראוי היום להיות שליט?

אין דבר כזה.

שאלה: לא אנשים שחיים, אלא אם היית צריך לבנות שליט שמתאים לתקופה של היום.

שליט שקיבל חינוך בחברה שיש שם אהבת חברים, אהבת אחים, "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך".

חיים: אבל כרגע אין שליט שקיבל חינוך כזה.

אין.

חיים: מהמצב שבו אנחנו נמצאים, מה הם הדברים ששליט של היום צריך לעשות כדי לקדם את העולם בכיוון שאתה אומר?

הוא צריך לבנות מדינה מחדש. לאט לאט להכניס לתוך החברה את חוקי אהבת הזולת.

חיים: הדבר ששליט היום צריך לעשות זה בעצם להתחיל להכניס את חוקי אהבת הזולת לתוך חוקי החברה. זה בעצם התהליך החינוכי שאתה מדבר עליו.

כן.

דודי: הנושא הבא - "קריאה למרי אזרחי בישראל".

שלי: השבוע יצאו מנהיגי המחאה וקראו בפה מלא לאזרחי ישראל לצאת למרי אזרחי, כלומר לבצע פעולות של סרבנות, הימנעות משירות בצבא, הימנעות מתשלום מיסים, שביתה כללית, הפגנות, שריפת צמיגים, חסימת כבישים וכדומה. למעשה האופי של המרי הזה התחיל כבר עם תחילת המחאה בישראל, ויש תחושה שעם ישראל עומד על פי תהום.

האם זו מחאה לגיטימית לקרוא למרי אזרחי או שיש כאן חציית גבולות מסוכנת?

זו חציית גבולות מסוכנת, והייתי אומר שאסור להמשיך עם זה כי זה לא יכול להתקיים עם קיום המדינה. ודאי שיש הרבה כוחות מבחוץ ומבפנים שיתמכו בהם מכל מיני סיבות בתקווה שכל המדינה תיפול.

שלי: איזה נזקים מרי כזה עלול לגרום למדינת ישראל, לעם ישראל, לחברה הישראלית?

אנחנו נגמור את המדינה. כל אחד ייקח כמה מזוודות ויטוס למקום אחר, אם יהיה עוד מקום שיקבל אותנו.

שלי: ידוע היום שבמחאה הזאת מעורבים כוחות, משאבים, כספים זרים, שבאמת רוצים למחוק את הצביון היהודי של מדינת ישראל, אולי גם לגמרי לפרק את המדינה. ולמרבה הצער הרבה אנשים שיוצאים למחות ברחובות לא ממש מודעים למטרה של המחאה הזאת ולכוחות שעומדים מאחוריה.

כן, אבל אלו שנמצאים בראש יודעים איך לסובב את בני האדם, לכן המצב מחמיר מיום ליום.

שלי: למה הבורא מצייר כאלה מצבים במדינת ישראל עכשיו? זה הרי ברור שיש פה יד יותר גבוהה שמשחקת בזה, מה הוא רוצה להשיג בזה בעצם?

הוא רוצה להשיג בנו שינוי, שנבין שרק אם נתחיל להתייחס יפה זה לזה, אז נתרחק משבירה טוטלית של המדינה והעם ונוכל להינצל מסוף.

שלי: איך במצב כזה שיש כוחות כל כך חזקים שמסיטים אלה נגד אלה, נגיע למסקנה הזאת? או שזה חייב להגיע לשבירה מוחלטת, ואז רק אנשים יתחילו לשאול את עצמם מה עשינו לא בסדר בדרך.

אני חושב שהצורה היחידה שיכולה להיות היא שקבוצת כתבים מארגון "בני ברוך" תתחיל לפזר את החומר הנכון, אחרת באמת נגיע למצב שנפרק את המדינה.

שלי: האם אתה כמקובל רואה את זה כאפשרות על הפרק?

כן.

שלי: אם המדינה תתפרק, אז מה באמת יקרה לעם ישראל?

לא יהיה עם ישראל, גם אין עם ישראל. אנחנו צריכים להבין שיהודי הוא מי שמקיים איחוד של הקבוצה עם הבורא. אז הקבוצה הזאת נקראת עם ישראל, ישר-אל, וכך הם מתייחסים לאותו כוח עליון. אם אין, אז אין.

שלי: אם אני מבינה נכון המכות מגיעות בדרך כלל כשיש בגרות, שיש כבר כלים לנתח ולהבין את המכה. האם בעם ישראל היום יש בשלות בגרות להבין את המצב שלו, או שהוא כמו ילד קטן שעכשיו זורקים עליו פטישים והוא הולך לפי החליל של אלה ואחרים, מוציאים רובים אחד על האחר ואין לו שום סיכוי להינצל מהמצב הזה?

נכון, אין עם מי ללכת. אלא אנחנו צריכים לבנות מפלגה שהיא בהסברתה תמשוך את עם ישראל לדרך נכונה, לפי המקור, לפי האופי, ולפי מטרת התפתחות עם ישראל.

חיים: בעל הסולם כותב במאמר "השלום בעולם" על ''בעלי חורבן'' ו''בעלי בניין''. הוא מסביר שבעלי חורבן הם אלה שיש להם אידיאולוגיה ומוכנים ללכת איתה עד הסוף גם אם הסוף יהיה חורבן. ובעלי בניין הם כאלה שמפחדים על עצמם ומפחדים על החברה, ואז הם דואגים והם זהירים. וכשאתה מסתכל על מה שקורה היום אתה מרגיש שאתה רואה מולך בעלי חורבן ובעלי בניין כאלה, סוג של אנשים שמוכנים לעשות הכול, כל מניפולציה וכל טריק אפשרי העיקר שהם יהיו בשליטה. והאידיאולוגיה שלהם שהיא לכאורה מאוד צודקת ויפה בעצם מביאה להרס החברה והרס המדינה, כמו שאתה אומר.

איך מביאים בעלי חורבן להבנה שצריך ליצור פה עם ישראל שהוא עם שמחובר מעל ההבדלים?

עם זה אף אחד לא מסכים, לא דתיים, לא חילוניים, לא שמאלנים, לא ימניים, אף אחד לא מסכים להתחיל עכשיו לשנות את כל האומה, לטרוף את הקלפים. אני לא רואה כוח בעם ישראל, אני לא רואה כוח באף מפלגה או בחלק אחר מהעם.

חיים: אמרת שיש קבוצת כתבים של בני ברוך שצריכה לספר לעולם על מה אנחנו צריכים לעשות.

אפילו הם לא רוצים לספר בכל הכוח מה שצריכים לעשות.

חיים: אם קבוצת הכתבים הזאת תספר, אם בני ברוך יספרו לעולם מה צריך לעשות והעולם לא ירצה לשמוע, אז איך אפשר ליצור תיקון?

לא יהיה תיקון, אלא ניקח שתי מזוודות לכל אחד וניסע, אם יהיה לאן לנסוע.

חיים: מה הפתרון?

אין פתרון, בינתיים צריכים לחפש לאן לעבור.

שלי: התחלנו את העניין הזה עם הקריאה למרי אזרחי. כשבאה קריאה כזאת מהימין לפני כמה שנים הכניסו את מי שקרא את הקריאה לכלא לשנה וחצי. פה אנחנו רואים שכשזה בא מהשמאל יש שתיקה, יש הכנעה כלפי אמירות כאלה שמסכנות את עתיד העם. זה שוב קשור למה שחיים העלה, בעלי חורבן ובעלי בניין. למה הימין הוא תמיד כל כך חלש? הוא לא יוצא ולא מפגין ולא צועק, ומקבל בהכנעה הרבה דברים שהשמאל לאו דווקא היה מקבל.

זה כך כבר מזמן. מאיפה זה מגיע? מלפני "אלטלנה".

שלי: הרוב בעם היום הוא ימני, למה הוא עדיין נשאר חלש?

אני חושב שזה כבר שייך להיסטוריה. אבל אנחנו רואים שבכל דור הימין הוא יותר חלש מהשמאל, השמאל ממציא לעצמו תמיד הצדקה וכוח, והוא יכולה למשוך לעצמו את האוכלוסייה והמדינה, ובכלל לצעוק ולהציג את עצמו בצורה שקשה להתגבר ולהשתיק אותו.

שלי: האם אתה חושב שהימין צריך ללמוד להיות יותר תקיף, יותר פעלתן, יותר החלטי?

זו עבודה גדולה מאוד שאני לא יודע אם אפשר לעשות זאת כבר, אבל יכול להיות שזה אפשרי, בכל זאת צריכים.

שלי: האם זה יכול להציל את העם, את מדינת ישראל?

זה יכול להציל את העם, את המדינה, את כול מה שעשינו.

שלי: איך הממשלה צריכה להתייחס לקרע שנוצר כאן, מה היא צריכה לעשות?

אין דבר כזה ממשלה, זה איזה מועדון פנימי שגם בו יש חשבונות למיניהם. אני לא שייך לממשלה ואין לי מה להגיד עליה. אבל אני בכל זאת מעדיף את הימין על השמאל.

שלי: למה אתה מעדיף את הימין על השמאל?

כי יש שם פחות בירוקרטיה. הכול נמצא שם, אבל פחות. הוא יותר קרוב לאמת.

דודי: לא כל כך הבנתי את התשובה שלך, או שיש לנו אפשרות לארוז מזוודות ולחפש מקום אחר לחיות בו, או מה?

אין מה.

דודי: מה זה אין מה? זהו?

כן. אתה רוצה להישאר בארץ? בבקשה, תישאר בארץ. ואם אתה לא רוצה להישאר בארץ, אז תצטרך לנסוע ולעזוב את הקרקע הזאת ולמצוא את עצמך במקום אחר, אם יתנו לך כזה מקום, אבל יש עוד מקומות כאלה.

דודי: אם אני נשאר בארץ, האם אפשר לעשות שינוי בארץ הזאת?

לא. בטוח יבואו אלייך שכנינו הערבים ויגידו לך "אם אתה לא יוצא מכאן היום, אז מחר לא נסבול אותך כאן".

דודי: אנחנו יודעים שחיבור יפתור את הבעיה, אם היהודים יתחברו ביניהם, אז אפשר יהיה לעשות שינוי בארץ, זה נכון?

זה נכון, אם אתה יכול להתחבר.

דודי: נשמע שגם פתרון של חיבור אתה לא מאמין שיקרה בארץ, ונצטרך לעבור מכה כלשהי כדי בכלל לשמוע את זה.

בעל הסולם כותב על מכות כאלו שנצטרך לעבור כדי באמת לבחור בחיבור, באיחוד בינינו. זה לא מהיום למחר, הוא כותב על תקופות די ארוכות של רעב וכדומה שנצטרך לעבור כדי להבין לעומק את הדברים - שאנחנו לא יכולים להתקיים בשום צורה אחרת חוץ מוויתור הדדי כל אחד לכולם בתוך האומה.

דודי: כשאנחנו מסתכלים על ישראל בעשור הקרוב, האם אתה רואה התדרדרות בישראל?

ודאי.

דודי: כלומר אתה לא רואה סיטואציה שבה אנחנו מתחילים לעבור לחיבור, לוויתור, למציאות כזאת.

מאיפה?

דודי: לא משנה, איזו נקודת מפנה, משהו שיקרה שיהפוך את העם.

לא, זה לא יכול להיות. אני לא רואה שהעם מקבל איזה שכנוע, כיוון חדש, אני לא רואה את זה.

דודי: גם אם תהייה תעמולה רחבה, הסברה וחינוך?

מאיפה היא תבוא.

דודי: גם אם נצא בכל הכוחות שלנו, עם כל הכספים והמאמצים.

לא.

דודי: למה לא?

אתה צריך לעבוד כאן נגד כוחות הטבע בתעמולה מיוחדת מאוד, לשכנע את עם ישראל שחייבים להיות "איש את רעהו יעזורו".

דודי: למה הגענו למצב כזה שאין מי שישמע בכלל?

אני חושב שזה דבר טוב, כי דווקא במצב כזה אנחנו יכולים לדבר עכשיו על האמת ככל שאנחנו מסוגלים ומוכנים לשנות את המצב, אחרת נלך בעצם לכל הרוחות, כי מה נשאר לנו?

דודי: המצב היום בישראל הוא מצב מחויב המציאות, האם זה לפי התפתחות הטבע, או כתוצאה מחוסר מאמצים?

המצב הוא לפי התפתחות הטבע בתנאי שאנחנו לא נמצאים בתוך ההתפתחות הזאת בצורה נכונה, ואז כל זה מתהפך עלינו.

דודי: איפה ההתערבות שלנו בתוך התהליך הזה של הטבע?

עכשיו?

דודי: כן, עכשיו, בתהליך של ישראל היום יש מקום להתערב בו?

לא, עכשיו אנחנו לא פועלים נכון בכלל. אנחנו לא פועלים. אנחנו מעדיפים להמשיך כך, יהיה מה שיהיה.

דודי: עוד פעם, יש תהליך של התפתחות הטבע, ויש שאנחנו לא פועלים בצורה נכונה.

כן.

דודי: יש תהליך מחויב של התפתחות הטבע, אז מה אנחנו עושים פה לא נכון? זה תהליך גדילה של האומה הישראלית.

לא, זה לא חייב להיות כך, לפי בעל הסולם אנחנו יכולים להתפתח בצורה אחרת אם היינו באמת משתוקקים להסביר לעם ישראל מה הוא העתיד הטוב שלנו.

דודי: אז איפה מתחיל השינוי הזה וההתערבות הזאת בתוך התהליך שיתחיל להוביל לשינוי נכון וטוב, איפה הנקודה הזאת?

בארגון שלנו.

דודי: מה בארגון שלנו?

אני לא שומע על יתר הארגונים בינתיים. יכול להיות שאני לא יודע את הכול, אומנם הם לומדים ויודעים את כל החומרים שאנחנו לומדים ויודעים, אבל אני לא רואה שיש התעוררות.

דודי: מה בארגון שלנו יכול להביא לשינוי?

אני לא רואה.

דודי: האם לימוד מוגבר של התלמידים, יותר השתתפות, או להפיץ יותר, לכתוב ולפרסם? איפה ההתערבות הנכונה, האיכותית, בדגש על האיכותית?

אני לא יודע. אתה שואל אותי שאלה שאין לי עליה שום תשובה. אני גם לא רואה אנשים שיכולים לבצע את הדברים.

דודי: לבצע את מה, מה היית רוצה שיקרה? בוא נבדיל בין מה שאתה היית רוצה שיקרה ויכול להביא לשינוי, לבין איך או מי יכול לעשות את זה?

אנחנו צריכים קבוצה שהיא תוכל לפרסם לעם ישראל את הייעוד שלנו, ושהוא יתקבל על האומה.

דודי: מה הכוונה ל קבוצה שמסבירה?

קבוצה שמסבירה את מטרת ההתפתחות של העם והמדינה, עם ישראל, מדינת ישראל והעולם כולו.

דודי: קבוצה שהיא גלויה?

קבוצה שהיא גלויה, אידאולוגית וכן הלאה.

נורמה: הנושא שאנחנו אחים והנושא של החיבור, הם מתקבלים בימינו בציניות.

נכון, כי אנחנו רואים לפי ההתפתחויות בכל העולם שזה לא ריאלי, ומי שמדבר על כך, או שהוא מציג את עצמו כגננת טובה בגן ילדים, שצריכה להרגיע את הילדים ולהביא אותם לחיבור יפה, או שהוא לא מבין בדעתו מה קורה, איפה הוא חי.

נורמה: אבל אם זה הפתרון מה אפשר לעשות?

להשתיק אותו ולא לדבר, להיות יותר חכם, כמו שחושבים האחרים שאולי גם חושבים כך, אבל אי אפשר להוציא את הדברים האלה לאוויר העולם בגלוי, לפניי כולם, כי אז הם יצחקו וימחקו אותך.

נורמה: זה לא כמו טפטוף שכן תהיה איזו הבנה שבונה לאט לאט?

אני לא חושב. אני לא מרגיש שיש לי כוח לכל הדברים האלה.

נורמה: אם אנחנו רוצים להעביר מסר בכל זאת באופטימיות, מה יכול להיות?

איפה תמצאו את העטיפה האופטימית, איפה? אפילו בעל הסולם כתב על מלחמת עולם שלישית, רביעית, שאנשים יאכלו זה את זה ונשים ישחטו ויאכלו את הילדים שלהן, ומה לא? אם לדבר על כל השינוי. אבל אפילו אם לא על כל השינוי, קשה לי לדבר על זה. אני אומנם אידאליסט, אבל פרקטי, לכן אני לא חושב שיש לנו עכשיו זמן ומקום לצאת לקהל הרחב.

נורמה: משהו כמו תנועת הערבות שהייתה לנו קודם, שעשינו כל מיני תנועות, כל מיני מעגלי שיח.

את עשית את זה.

נורמה: כל מיני פעולות, הן לא יעזרו בימינו?

לא. זה מתאם יפה, את רצית לעשות קצת יותר טוב. גם היום יש ארגונים שהם בעד קשר בין ישראלים וערבים וכן הלאה, אבל לא, אף אחד לא התייחס לכך ברצינות.

דודי: אז מה פרקטי עבורנו עכשיו?

אני לא יודע. אני חושב שאתם צריכים עוד כמה חברים בתוך הקבוצה שלכם שאולי יעזרו לנו לראות את הדברים בצורה חדשה.

(סוף השיחה)