ישיבת כתבים

352

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 3.7.2022 - אחרי עריכה

דודי: נפתח בנושא הראשון שלנו, תופעת הפרוטקשן בישראל. ערים רבות בדרום ישראל נמצאות בתנופת בנייה עצומה בשנים האחרונות וקבלנים בעיר מתלוננים על התנהלות מאורגנת של משפחות פשע שגובות באיום פרוטקשן, דמי חסות. לדוגמה, שואלים אותך אם העסק שלך צריך שומר, ואם אתה מסרב אז גונבים לך ציוד יקר או שורפים לך את המקום, ואז אתה מתחיל לשלם. ברוב המקרים מדובר בחמולות מהמגזר הערבי. גם בצפון, ובכלל בכל רחבי הארץ התמונה עגומה ואזרחים מיואשים פונים מיוזמתם לשלם דמי חסות עוד לפני שהעסק שלהם מוקם. מדובר בכמה אלפי שקלים בחודש והמשטרה לא מצליחה לתת מענה לתופעה. איך ניתן להתמודד נכון עם מכת הפרוטקשן?

זאת מכה שעוברת ממדינה למדינה, וכבר היו גלים כאלה בעיקר בדרום אירופה, אבל גם בצפונה וכך גם באזור שלנו, באמריקה, במקסיקו, בעצם בכל מקום. השאלה היא איך אנחנו נתמודד עם התופעה אם אין לנו ממשלה? איך אפשר להתמודד אם אין יד קשה שיכולה ממש לקחת את השלטון בידיים ולעשות סדר? אני לא מבין איך אפשר בכלל להכניס סדר במדינה עם מה שקורה לנו כאן, וכל שכן דברים כאלו.

דודי: אתה אומר שזו תופעה עולמית.

זו הייתה תופעה עולמית. בכל המדינות המפותחות הם התגברו עליה איכשהו, אבל אצלנו זה קורה בכל מקום וזה מתחת לשטיח.

דודי: מה הסיבה לתופעה כזאת?

לאלו שיש חוצפה וכוח יש אפשרות להרוויח כסף.

דודי: האם אפשר ללמוד ממה שאומות העולם עשו, ממה שקרה באירופה ובמדינות אחרות ולהשליך את זה גם על ישראל, או שפה זה משהו אחר לגמרי?

אצלנו זה יותר גרוע, כי יש כאן מאפיה ערבית, מאפיה ישראלית, מאפיה מצד הממשלה, מכל מיני כיוונים. נדמה לי שכל שלטון שקם כאן הוא חלש מכדי להתגבר בכלל על משהו ולעשות סדר במדינה. אני מסתכל על זה בצורה מאוד פסימית, סקפטית.

דודי: כאזרחים, האם נכון לבעלי עסקים להתארגן יחד, להתנגד בצורה תקיפה, להעמיד חבורה מנגד ולהילחם?

יש הרבה סרטים כאלה על המערב הפרוע, על כל מקרים שקרו באמריקה, איך היו שולטות שם קבוצות שונות שנוהגות בצורות שונות. איך אפשר להתגבר על כל התופעות האלה? בשביל זה צריך שלטון חזק, אנשים שמבינים שאין ברירה אלא חייבים לרסן את החוצפנים האלו. אבל אצלנו זה רבגוני, כי אלה גם ערבים וגם יהודים וגם אחרים. זה קשור לשלטון לכן זה מתחלק לפי מפלגות או זרמים. אני לא נכנס לזה.

דודי: אם היה לך שלטון חזק, איזה חוק היית מחוקק כדי למנוע את התופעה?

אם היה שלטון חזק, אז הייתי תולה את כל ראשי המאפיה.

דודי: הפרוטקשן הוא לא רק על עסקים, אלא גם על בנייה, על קבלנים.

על הכול. כל מי שיוצא מגדר החוק צריך לעמוד מחוץ לחוק.

דודי: הפרוטקשן גורם גם לכך שיהודים מתחילים להתרחק מאזורי הצפון, מאזורי הדרום, כאילו לאט לאט אנחנו מוותרים.

היהודים מבינים שהמדינה הזאת לא מתקיימת לטובתם ולטובת האזרחים שלה ולכן אין להם אמון במשטרה ובממשלה, כי שם מוכרים וקונים הכול. לכן זה היחס שלנו לשלטון.

דודי: האם יש דרך להחזיר את המצב למצב שפוי וזה רק עניין של הנהגה חזקה?

ודאי שאפשר, אבל אני לא רואה מי מסוגל לעשות זאת. כדי שהדבר יקרה צריך להיות זמן מיוחד, הזדמנות מיוחדת ואיש מיוחד, ואז זה יקרה.

דודי: אתה לא רואה את זה באופק.

אני בכלל לא מכיר ולא מבין מה קורה שם, מי יכול ומי לא ומי קרוב לזה ומי לא, אני לא רוצה לעסוק בזה ולכן כבר מזמן עזבתי את כל המערכת הזאת. אני הבנתי שבצורה הרגילה כמו שהם מתנהלים הם רק מחליפים זה את זה ולא יוצאת מזה איזו תועלת.

דודי: מה התנאים שיביאו להזדמנות המיוחדת הזאת שבה כל הגורמים ישתלבו יחד לשינוי משמעותי בישראל?

נראה לי שצריכים לחבור איש צבא עם איש משטרה עם ראש הממשלה ועם עוד כמה אנשים חשובים, והם יקבעו מה חייב להיות הסדר מכאן והלאה, וייצאו עם הצבא ועם המשטרה נגד כל העבריינים האלו.

דודי: על מה מצביעה התרבות ההולכת וגדלה של ארגוני הפשע והעבריינים בחברה הערבית?

זה טבעי. אם הייתי במקום אותם ארגוני הפשע, אז גם הייתי עושה כך. אם יש אפשרות להשתלט על קרקעות בנגב, או אפילו במרכז, ולעשות איתן מה שצריך כדי להרוויח עוד ועוד, אז תסביר לי למה לא?

דודי: למה אנחנו רואים את זה פחות בקרב יהודים?

כי ליהודים יש חשבון עם השלטון, הם מפחדים קצת יותר מהשלטון מאשר הערבים. בנוסף לערבים יש תמיכה גדולה מחו"ל ויש להם יותר חוצפה, וליהודים יש קצת פחות. לכן הכול כאן לא לטובת ישראל, לא לטובת יהודים, לא לטובת המדינה. אנחנו ממש מפסידים גם בשטח הזה. וכאן קיים חיבור בין השלטון הערבי והמאפיה והשלטון היהודי המאפיונרי, הכול מחובר יחד ובסופו של דבר זה גורם לשבירת המדינה.

דודי: באופן כללי השתלטה על היהודים חולשה ופחד מהערבים שהולך וגובר בשנים האחרונות, אנחנו רואים את זה.

אנחנו עושים את זה בעצמנו. איך יכול להיות שזה לא יקרה אם אנחנו נותנים לערבים להיכנס לתוך השטח שלנו? ערבים מבינים רק כוח, זה ידוע וכתוב. ואם זה כך, אז אנחנו חייבים להביא את זה בחשבון. זה האופי של עם שמבין רק כוח, ובמשך ההיסטוריה שלו הוא לא פעל לפי ספר התורה אלא פעם לפי הכוח ופעם לפי השליט שהיה שם. ולכן מובן שישתמשו בכל ההזדמנויות שיש להם כדי ללחוץ, לאיים וכן הלאה. והם יודעים אך לשחק עם זה, בפרט כאשר כל הנבחרים שלנו מוכנים לעשות למענם הכול רק כדי לקבל תפקיד.

דודי: מה החליש אותנו כיהודים, מאיפה מגיע הפחד שלנו מהערבים?

מתוך זה שאנחנו לא מבינים שהחיבור שלנו הוא הכוח שלנו וחוץ מזה אין לנו כוחות. לכן אנחנו מתפוררים, נחלשים ועוזבים גם את הכוחות, גם את הקרקע, וגם כל דבר. בכיוון שאנחנו נמצאים עכשיו אין עתיד למדינה.

דודי: ממי יהודים צריכים לפחד?

היהודים צריכים לפחד מעצמם, מהחולשה, מהטיפשות שלהם.

דודי: מה יכול להפוך אותנו לעם חזק, לאו דווקא כנגד עמים אחרים, אלא פשוט להיות עם חזק.

רק הפצת השיטה שלנו שמלמדת במה תלוי העם, החיבור שלנו והכוח שלנו. זה חייב להיות כך. צריכים הסברה.

דודי: נעבור לנושא הבא שלנו, יום העצמאות של אמריקה, מחר.

נורמה: יום העצמאות של ארצות הברית, ה-4 ליולי יצוין השנה באווירה פחות חגיגית. מדד המחירים לצרכן, מדד האינפלציה המרכזי, עלה במאי ב-8.6 אחוז לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה, העלייה הגבוהה ביותר מאז דצמבר 1981. כתוצאה מהמלחמה ועליית המחירים בעולם, הנפט רשם עלייה חודשית של 16.9 אחוז בחודש מאי והזניק את העלייה של 12 החודשים לכמעט 107 אחוזים. הצרכנים מצידם מצמצמים קניות בגלל עליות המחירים, 39 אחוז מהם מתכננים לקנות פחות ממה שעשו בשנים הקודמות. על פי נתונים רשמיים קרוב ל-4 מיליון אמריקאים צפויים לטוס בסוף בשבוע של יום העצמאות, והוא הנתון הנמוך ביותר מאז 2011 כשהכלכלה עדיין השתקמה מהמיתון הגדול.

מה קרה עם החלום האמריקאי?

קודם כל תמיד נמצאים בעליות וירידות, אנחנו כבר יודעים שזה החוק. האמריקאים לא יכולים לחיות בתנאים של היום כמו שהם חיו קודם, הם קולטים מהגרים רבים ממדינות אחרות והם עושים הרבה תוכניות כאלה שהמערכת הפיננסית שלהם לא יכולה להחזיק. עליהם לראות עד כמה הם צריכים לעדכן את המערכות שלהם יחד עם ההתפתחות הכללית של המדינה, העם, החברה והעולם, אחרת אמריקה תהיה בצניחה. כנראה שהם לא לוקחים בחשבון את כל הנתונים איך שהעולם שלנו נמצא בדינמיקה. 15:16

אנחנו חושבים ש"עולם כמנהגו נוהג", זה לא שייך לכלכלה, ולא שייך למערכות שבני האדם עושים, כי ה"עולם כמנהגו נוהג" הוא ש"חוק נתן ולא יעבור", אבל בתוך המערכות האלה האנושות כל הזמן משתנה, מדור לדור. ואנחנו, בחוקים שלנו, לא יכולים לקחת את זה בחשבון ואז יוצא שפתאום אנחנו רואים שאנחנו מתנהגים כמו שהתנהגנו קודם אבל יוצא לנו פחות רווח, או אפילו יותר הפסד, מפני שאנחנו לא לוקחים בחשבון שהאדם משתנה, החברה האנושית משתנה. אנחנו צריכים לשדרג, לבצע התאמה בין האנושות, בין הסוציו, לחוקי הטבע, אחרת אנחנו נהייה בהפסד, בפיגור.

אני לא מבין מה עושים שם הכלכלנים והאנשים החכמים, אבל לפי מה שקורה יש שם פגם גדול שלא לוקחים אותו בחשבון. אני לא אלמד אותם ובטוח שאני לא מבין את הדברים האלה לעומקם, אבל יש חוסר התאמה בין ההתפתחות החברתית לכוחות העולם שמשנים אותנו, והתוצאה היא שלילית.

נורמה: לפי מה שאתה אומר, לאן אמריקה הולכת עם חוסר ההתאמה הזה?

היא יורדת בנכסים, היא יורדת בכוח. יש לה עדיין מספיק, יש לה מערכת דינמית מאוד שאפשר לשנות. אפשר לשנות, לדוגמה, בחצי אחוז והכל יכול להשתנות, אבל משנה לשנה המצב גרוע יותר.

נורמה: אמרת שהכול נמצא בעליות וירידות וזה משהו טבעי שקורה עם המדינות בעולם, אפשר להגיד שעכשיו אמריקה למטה, או שמוגזם להגיד כך והיא עדיין אולי לא במקום כל כך נמוך?

לא, זה לא דבר זמני שעובר מעצמו. אני חושב שהם צריכים להתחיל לתקן את עצמם בצורה רצינית וסדרתית.

נורמה: הירידה הזאת של אמריקה משפיעה על העולם?

וודאי. עם כלכלה כזאת גדולה אף מדינה אחרת לא משפיעה על העולם כמו אמריקה, כולל סין.

נורמה: מה זאת אומרת?

יש לה כלכלה חשובה וגדולה מאוד, אז היא משפיעה. זה ברור.

נורמה: עניין המהגרים לאו דווקא עוזר לכלכלה כי יש יותר כוח אדם? זה לא החשבון שהאמריקאים צריכים לעשות?

אני לא חושב שהבעיה היא המהגרים, אמנם יש עם המהגרים יותר בעיות מתועלת, נראה לי, כי האמריקאים נותנים לכאלה כוחות להיכנס למדינה שאחר כך אני לא יודע מה המדינה בעצמה מרוויחה מכך. האם אחר כך היא לא צריכה להשקיע במהגרים האלו כדי לסדר ולהרגיע אותם? אני לא יודע. אין לי יד ורגל בזה, אני לא יודע מה קורה עכשיו. פעם הייתי מעורב יותר בכך.

נורמה: המצב הנוכחי מראה גם איך אמריקה תלויה במה שקורה בעולם. אולי יותר נכון לחשוב שהיא חוגגת, או מגלה, לא את העצמאות, אלא את התלות ההדדית?

כן, זה נכון יותר, אבל הבעיה היא עד כמה היא תלויה בעולם יותר ויותר, והשאלה היא עד כמה היא מבינה שהיא תלויה יותר ויותר בעולם, ובהתאם לכך היא אמורה לתכנן ולסדר את עצמה יחד עם העולם, ולא שהיא מעל העולם. כאן היא השאלה. האמריקאים עדיין לא כל כך מתחשבים בעובדה שכל אותם ימי השליטה של כלכלת אמריקה כבר עברו.

נורמה: אולי ברור יותר מהי העצמאות של האדם, אבל מה היא עצמאות של מדינה?

אין דבר כזה עצמאות של מדינה. ראינו את זה על גרמניה, צרפת, אנגליה, אמריקה, ועל רוסיה. על סין עוד לא רואים כי הסינים נזהרים מאוד, אבל גם הם ייכנסו בכל זאת לכאלו מצבים, למרות שבאופי שלהם הם איטיים מאוד ונזהרים מכל דבר אחר שאינו תואם את האופי הסיני.

נורמה: אילו שליטות יש כרגע בעולם חוץ ממה שהיה קודם ברור מאוד, שאמריקה הייתה מעל כולם, איך זה השתנה בימינו?

אנחנו צריכים להגיע למצב שבו יהיה ברור שאין בעולם לאף אחד שליטה, אלא כדי שאנחנו נגיע למערכת שלמה, בטוחה, אנחנו צריכים להיות במערכת הדדית, שכולנו נתקרב זה אל זה, וכולנו נבנה מערכת תלותית הדדית.

נורמה: זה הכיוון?

כן, כזה הוא עתיד העולם.

נורמה: הכיוון שאנחנו נגלה עד כמה אנחנו תלויים אחד בשני, נניח בגלל שיש כל מיני משברים כלכליים שנמשכים, כדי שהאנושות אולי תגלה את חוסר האונים.?

משברים כלכליים מתגלים כל הזמן מפני שכל אחד מאתנו רוצה להיות יותר מזולתו, להרוויח על חשבון האחר, ולא מבין שאנחנו נמצאים מיום ליום במערכת אינטגרלית עולמית. לכן פה ושם כל הזמן יהיו גילויים של כל מיני משברים, וכך הם יימשכו עד שאנחנו נגלה בראשינו נכונות, יכולת לראות את הדברים האלה כמערכת אחת קשורה, ומוכנה לעכל את המערכת הכלכלית, העולמית.

נורמה: אם מדינה חזקה כמו אמריקה נמצאת במשבר, מה אפשר לצפות מיתר המדינות?

אמריקה לא חזקה. חזק הוא מי שיודע לשלוט בעצמו. האמריקאים לא יודעים לשלוט בעצמם, ולכן אין כאן עניין של חוזק. אבל בכל זאת היא מדינה חזקה ומשמעותית מאוד. יחד עם זה, כשנמצאים הרבה שנים בהרגשה כזאת, היא מחלישה ומקלקלת מאוד את המדינה, מסובבת אותם לכיוון מחשבה של "אנחנו יכולים, אנחנו מסוגלים אנחנו, ואנחנו". להצליח כל הזמן הוא לא לטובת האדם ולא לטובת המדינה, לכן אני לא חושב שהמצב הזה ימשך הרבה זמן.

נורמה: לפי הדוגמה שנתת עכשיו, מה היא מדינה ששולטת בעצמה, והאם יש כזאת דוגמה שקיימת בעולם?

לא, היום אין. מה שקורה היום בעולם דווקא מראה לנו עד כמה אנחנו קשורים זה לזה, ואף אחד לא פטור מהקשרים הטובים שהוא צריך לקבוע עם כל מדינות העולם, ולכן היום קשר טוב בין המדינות הוא הכי חשוב.

נורמה: אמרת קודם, שמדינה חזקה היא מדינה ששולטת בעצמה. למה הכוונה ב"שולטת בעצמה"?

"שולטת בעצמה" נקרא שהם מסוגלים לקבוע כאלה חוקים בחברה שלהם, אפילו כשהם לא כל כך מעוניינים, בצורה אישית, בהעלאת מיסים, בהגבלת החופש ועוד. אבל הם יכולים לקבל את זה על עצמם, כדי לתת למדינה לתקן את עצמה, להבריא מכל מיני בעיות כלכליות וחברתיות, ולהמשיך בצורה טובה ובריאה יותר.

נורמה: אם כן, האם זו העצמאות האמיתית?

כן. העצמאות המדינית האמיתית היא שאף אחד לא יכול להגיד לי, כמדינה, מה אני צריכה לעשות, אלא אני אקבע עכשיו מה אני צריכה לעשות כדי להיות בריאה יותר, מוצלחת יותר ופורחת יותר.

נורמה: מה אתה מאחל לעם האמריקאי ליום העצמאות?

ליום העצמאות אני מאחל להם להיות עצמאיים יותר. להבין שאת העצמאות בונים על ידי קשרים יפים ונכונים עם יתר המדינות והעמים. ושהם ישתדלו בכל זאת בכל הכוח הגדול שיש להם, להשפיע בצורה הנכונה ובכיוון הנכון על כל מדינות העולם. להיות עצמאיים זה נקרא שכל אחד עוזר לשני להחזיק בעצמאות שלו, וכל מדינה מכבדת את העצמאות של המדינות האחרות.

נורמה: תודה רבה.

בהצלחה.

דודי: הנושא הבא - עונת החתונות בישראל בפתח.

שלי: עונת החתונות בעיצומה, והשנה יותר מבעבר, עקב העלייה ביוקר המחיה בישראל, האורחים ממש קורסים כלכלית. אנשים מתחתנים במקומות מפוארים שדורשים 400 ש"ח למנה, הם מגיעים לחתונה על אוניה, בכדור פורח, הכלה צריכה להחליף ארבע שמלות והזוגות הצעירים גם עורכים לפעמים מסיבות.

היא מחליפה ארבע שמלות באותה חתונה? איזו עבודה.

שלי: כל אירוע כזה דורש מהאורחים לקנות מתנות, לקנות בגדים חדשים, ויוצא שהאורחים צריכים לשלם על כל השיגעונות של הזוג שמתחתן. יש היום אנשים שאין להם כסף להאכיל את הילדים, אבל הם צריכים לעמוד בסטנדרט הזה כדי לא להרוס את החברות. מה דעתך על התופעה הזאת?

הרב"ש סיפר לי על החתונות שהיו עורכים בחצרות בירושלים. בעיר הישנה היו חצרות בין הבתים ושם הייתה מתקיימת החתונה. אחרי החופה, באמצע החצר, היו מחלקים לכל אחד כוס תה ולחמנייה, אני לא יודע אם היא הייתה עם משהו מתוק בפנים. ואם מישהו רצה לקבל עוד כוס תה ולחמנייה אז אמרו לו, "אתה כבר קיבלת". זו בעצם החתונה. אלו לא ארבע שמלות או ארבע לחמניות אלא לחמנייה אחת קטנה וכוס תה, זה מה שהיה.

והיום להחליף ארבע שמלות, לבוא לחתונה על כדור פורח, בלימוזינות ומנה שעולה 400 ש"ח?

שלי: כן, זה הממוצע היחסי להיום, 400 ש"ח.

כל הסימנים האלה מצביעים על שבירת החברה, על זה שאיבדנו משמעות ואין שום טעם להמשיך ולקיים כזה קשר בין האנשים. בשביל מה מתחתנים, למה מתחתנים, למה אנחנו צריכים להשוויץ כלפי האחרים בכמה החתונה שלי היא יותר או פחות? ודאי שצריכים לעשות זאת כמו שנהוג אבל אני לא מבין את זה.

לי לא הייתה חתונה, הלכנו למקום שבו צריכים להירשם, חתמנו, ואשתי ואני יצאנו משם. לי נראה שאלו סימנים של התפרקות החברה.

שלי: למה אלו סימנים של התפרקות החברה?

כי עושים זאת כדי להתגאות, או מבושה מזה שהם יותר גרועים מהאחרים.

שלי: האם זה לא נובע מהרגשה שאדם אומר "החתונה שלי היא האירוע הכי חשוב בחיים שלי"?

האירוע הכי חשוב? בעוד שנה שנתיים יהיה עוד אירוע חשוב. הכול תלוי בהסכמה חברתית, ואם החברה הייתה קובעת שזה רע, שזה לא טוב, לא יפה, אז היינו מפסיקים זאת.

שלי: איך החברה יכולה להגיע לאבחנה כזאת? כל שנה יש כתבות על כך שהאורחים מאוד כועסים אבל אף אחד לא אומר "בואו נעצור את זה, בואו נשנה, בואו נחשוב". מאיפה יכולה להיוולד הסכמה חברתית על כך שנרגע עם החתונות האלה?

אם היו לוקחים את הכסף ומשקיעים בדירה או אפילו בטיול לאותו זוג הצעיר, אז מה טוב. אבל לשרוף מאות אלפי שקלים בערב אחד רק כדי להראות לכולם שאנחנו לא פחות מכולם, יש בזה סירחון.

שלי: זה קורה בכל אירוע, גם בת מצוות ובר מצוות נראים היום כך, הילדים מפתחים את ההתנהגות הזאת כבר מגיל צעיר. אם מסתכלים על החתונות אז נוצר אבסורד, כי שליש מהזוגות שמתחתנים מתגרשים והרבה מהם מתגרשים אפילו בשנה הראשונה. למה אנחנו כל כך משקיעים ומנפחים את החיצוניות של החתונה?

בגלל הגאווה שלנו, וגם בגלל המחירים בארץ. אני הגעתי לחתונה של הבן שלי שהייתה בצרפת במקום יפה בפריז, ליד כיכר הבסטיליה, המשפחה שלנו שילמה 3,000 דולר ואבא של הכלה גם שילם 3,000 דולר, זה כול מה שעלתה החתונה, והיו בה 200 אורחים, אולי קצת יותר.

שלי: האם החתונות שתיארת, של הבן שלך ושל הרב"ש, יכולות להתאים גם לימינו?

החתונה של הבן הייתה חתונה בסגנון צרפתי, עם כיבוד וכל מה שצריך.

שלי: האם הצניעות יכולה להתאים גם לימינו?

זו לא צניעות, אלא זה עניין של טעם. אני לא אלך להשוויץ ולדקור את העיניים לאנשים כדי שכולם יסתכלו עלי, בשביל מה? האם הם לא מכירים אותי, הם לא מכירים את הצד של הכלה? אני לא מבין בשביל מה עושים זאת. אולי בעלי האולמות הם שמפתחים באופן כזה את העניין.

שלי: זו גם השפעה סביבתית, כי אם החבר שלי התחתן כך, אז אני צריך עכשיו להתחתן ולהיות במשהו יותר ממנו.

מה בסופו של דבר הערך של קשר הנישואין, של טקס הנישואין ושל ההתחייבות?

אפס, לא יותר מכוס תה עם לחמנייה כמו שנתנו בחתונות בירושלים.

שלי: האמת שגם החתונות הפשוטות, בכלל האירועים הפשוטים הם יותר כיפיים, האורח יותר נהנה בהם, הוא יכול לדבר, לצחוק והאווירה יותר חמימה ומשפחתית מאשר כשיושבים באולם עם רעש והמולה שיוצרים מתח.

לי אין יותר מה להגיד, אני לא שייך לזה, וגם לא הייתה לי חתונה.

שלי: האם מבחינה רוחנית יש ערך מיוחד לנישואין?

וודאי שכן, אנחנו חייבים להתחתן וזה ממש לפי חוקי הטבע וחוקי התורה. אנחנו חייבים להתחתן ובזה לייסד את המשפחה, את תחילת המשפחה החדשה, אבל לא לעשות מזה חגיגה עד השמיים, בשביל מה? אין בזה שום דבר.

שלי: אומרים שהבורא יושב ומזווג זיווגים, האם כל זוג שמתחתן זה באמת חיבור שמגיע מהשמיים, ממקור רוחני?

אני לא יודע, אבל הבורא לא דורש את הכספים האלה.

דודי: נעבור לחלק הבא שלנו לגבי מעיין הנעורים.

חיים: מחקר ישראלי מצא שהזרקת חלבון מיוחד גורמת לתהליך של הצערה של העור של אדם זקן. ככל הנראה יש בגילוי המיוחד פתח לבלימת הזקנה ואף להצערה של איברים אנושיים. מדובר במחקר פורץ דרך המשותף לבית החולים רמב"ם ולטכניון שמוכיח שניתן לעצור את תהליך הזדקנות העור האנושי ואף להפוך איברים אנושיים לצעירים יותר. המחקר הזה נמשך על פני יותר מעשרים שנה, הוא מתפרסם כעת בכתב העת המדעי Advance science news. במחקר התברר כי התחדשות העור הזקן מתאפיינת לא רק במראה החיצוני של העור אלא גם בהתחדשות המבנה הגנטי בצורה שמאפיינת עור צעיר, ואכן סממנים של תהליך ההזדקנות נעלמו כלא היו ואפילו מולקולות שמזוהות עם עור צעיר בלבד שההיעלמות שלהן מהוות חלק מתהליך ההזדקנות.

קודם כל שאלה אישית אולי, אם תכשיר כזה שמצעיר את האיברים שלנו ייצא לשוק היית משתמש בו?

לא חושב. נניח שבאמת קורה שהגוף יכול להתחדש, כל הגוף, לא רק עור או לא רק משהו, כי זה לא יהיה מאוזן, אלא בכל הגוף יש איזה כדור שאני בולע והגוף שלי מתחדש, זאת אומרת הוא מקבל כוח לתפקד ללא שום בעיה לעוד עשרים שנה. אני חושב שאת זה האדם חייב לעשות אם יש לו הזדמנות כזאת, כי אז הוא יכול לעשות עוד הרבה פעולות טובות בחייו.

חיים: ברור. האדם נמצא בתחרות מול הטבע, אנחנו כל הזמן כאילו נלחמים בהגבלה הזאת שיש לנו, 70, 80 שנה, מנסים למתוח את זה עוד ועוד. אתה חושב שבשלב מסוים נצליח לנצח את הטבע?

אני לא חושב שהאנושות כל כך רוצה למשוך את חיי האדם שלה. בשביל מה? אני חושב שאדם שהגיע לימי זקנה, הוא צריך להיות רגוע עם מה שהוא עבר והגיע יום המיתה – אז הגיע. אני לא חושב שהוא צריך להתנגד לזה.

חיים: אבל אנחנו רואים שכל זאת האנושות כל הזמן מחפשת כזה מעיין של נעורים.

זה כדי להרוויח על התרופות.

חיים: כן, אבל אם יש לזה שוק סימן שיש רצון, אנשים כנראה רוצים להצעיר את עצמם, לחיות יותר שנים. לא?

יכול להיות, אבל יש כאן בעד ונגד. עוד לא ראינו אף פעם תופעות מוצלחות ממש ולכן קשה לי להגיד שהאנושות תרוץ לזה מיד.

חיים: אתה חושב שמדע יכול לפתור לנו את בעיות הקיום, לא רק אורך החיים, אלא גם מחלות, הכול? כי כרגע אנחנו מנסים להשתמש במדע כדי להציל את עצמנו.

תראה, אין ספק שמדע יכול ממש לעשות הרבה דברים עם החיים שלנו, להיות יותר בריאים, לחיות יותר זמן. וגם כך אנחנו עושים את זה על ידי זה שאנחנו משפרים את החיים שלנו, זה כן. אבל השאלה בשביל מה? כאן כל השאלה, בשביל מה? פעם האדם חי 40 שנה, עכשיו כבר 70, 80, אפילו, מתקרבים עכשיו ל-90 ו-100, מה יהיה 120, 130, מה התועלת בשנים האלה שהוא מוסיף לחיים שלו? מה נעשה עם בני האדם האלו?

חיים: בעצם אנחנו רואים את כל המאמצים האלה של המדע בעצם להאריך את החיים, למשוך את זה עוד ועוד, כמו שאתה אומר "מה נעשה עם זה", אבל נראה שאנשים לא שואלים מה נעשה עם זה, אלא הם פועלים מתוך הפחד למות.

נכון. אז רק בגלל הפחד למות אנחנו נעשה את כל הדברים האלו, ומה יהיה? אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע לפתרון אחר כבר לפני זה, שאנחנו נמשיך את חיי אדם עד 200 ו-300 שנה.

חיים: מה מפחיד כל כך בלמות, למה אנשים כל כך מפחדים מזה?

כי הם לא יודעים מה קורה להם הלאה. תפתח להם דת חדשה שהם הולכים לגן עדן, למצב שהם נכנסים למערכת שבה מתקנים ומשפצים אותם ומטפלים בהם והם מקבלים כל מה שהם ירצו ועוד ועוד. וגם משמעם, אנשים ימותו משעמום, אנחנו נצטרך להציל אותם מדפרסיה. זה עוד מעט יבוא.

חיים: כבר היום דפרסיה היא המחלה הכי נפוצה.

כן.

חיים: אם אני זוכר נכון אמרת פעם שבגלל הפחד מהמוות אנחנו חושבים על משמעות החיים, אחרת לא היינו צריכים לחשוב על זה בכלל. אז אם נחייה באמת כל כך הרבה שנים כמו שאמרת עד שנגיע למצב שאנחנו משתעממים, אז על מה נחשוב, מה יעסיק אותנו?

קודם כל אני לא חושב שאנחנו נחייה הרבה שנים, אני לא חושב שהמדיניות בכל מדינה תהייה רק להרחיק את יום המיתה לכל אדם, אין שום צורך ואין טעם. האדם בטוח שהוא הולך למות, חשוב שהוא ילך למות בצורה מכובדת ולא שישכב במיטה שלו כמה עשרות שנים לפני שהוא סוף סוף נגמר. אני גם חושב שיש בטבע כל מיני כאלו הזדמנויות להמית את בני האדם בכל מיני צורות אחרות. אני בטוח שאם אנחנו מאריכים חיי אדם עם כל מיני מחלות, אז תהיה יותר תמותה בתאונות דרכים או בכל מיני מקרים אחרים, או תבוא איזו חללית ותהרוג אותנו, וכן הלאה. זה דברים שחייבים לקרות.

חיים: אז באמת יש בכלל משהו כזה כמו חיי נצח?

חיי נצח יש, אבל אלו חיים שלא קשורים לגוף שלנו.

חיים: אז מה זה כן חיי נצח?

חיי נצח זה שאנחנו יכולים להתקיים ברצון לקבל שהוא נצחי.

חיים: מה זה אומר?

שהוא לא מקבל מילוי לעצמו אלא מסוגל להיות עם כל המערכות השלמות, שכולם נותנים לכולם ומקבלים מכולם ובזה יש להם חיים פנימיים נצחיים.

חיים: שוב, למה הרצון לקבל הוא כפי שאתה אומר של נתינה, למה הוא נצחי לעומת הרצון לקבל שיש לנו עכשיו? למה זה חיי נצח, מה הופך אותו לנצחי?

כי הוא מקבל ונותן. הוא מקבל על מנת לתת.

חיים: ולמה זה הופך את זה לנצחי?

כי הוא לא מבזבז את עצמו ורק ממלא את האחרים ובזה לא נאבד.

חיים: אתה יכול לתאר את התהליך שקורה לרצון לקבל שרק רוצה לעצמו ובסוף מת?

כי הוא כל הזמן מקבל, סופג יותר ויותר וממלא את עצמו עד שנחנק, עד שלא מסוגל יותר.

חיים: מה הכוונה נחנק, הוא מפסיק לרצות, הוא לא יכול לקבל יותר?

הוא בסופו של דבר מאבד את הקשר שלו עם הכוח העליון, עם כוח ההשפעה, עד שמתמלא בכוח הקבלה שלו ואז נפסק לו הקשר עם כוח ההשפעה ובזה הוא מת.

חיים: זה כמו כוס כזאת שהתמלאה, הנוזל הגיע לסוף ויותר לא יכול להיכנס כלום.

נניח שכך.

חיים: אם הרצון מתהפך לנתינה, אז בעצם יש פה זרימה אם אני מבין.

יש פה זרימה. אז קבל מה שיש ותהייה מרוצה מזה. זה סוד החיים.

חיים: ואז אין הפסקה. הבנתי.

יופי.

דודי: אנחנו בזה נסיים את הישיבה שלנו.

כל טוב לכם. תכתבו דברים טובים, תנסו למשוך קצת יותר אנשים, אנחנו צריכים לקבל אנשים חדשים, להתחדש, תנסו לעשות את זה. ותשפיעו על אלו שאחראים על ההפצה, אתם הכתבים, אחראיים על ההפצה צריכים לדאוג שאנחנו באמת נראה את עצמנו כפורחים, כמצליחים, כמתפתחים, ומושכים את האנשים אלינו.

תודה לכם. כל טוב.

(סוף השיחה)