שאלות רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 209

הצבת גבולות ב'

מטרות:

הצגת נסיונות ליישום השיטות להצבת גבולות מתכנית 208
הצגת שאלות שעלו להורים לגבי השיטות להצבת גבולות
בירור נוסף לשיטות להצבת גבולות

תרגול השיטה שנלמדה בתכנית 208:

כאשר נניח רצינו ללכת הביתה ממקום כלשהו והילדים לא רצו, ביקשנו ממישהי אחרת שתאמר להם שהגיע העת ללכת. הם התייחסו לכך יותר מאשר אם היינו אומרות להן בעצמנו. (בעיקר כאשר המישהו שאמר היה מוכר להם באיזו צורה)

כאשר היינו בחנות והם התחילו לטעום מכל דבר ולקחת דברים, ביקשנו מהמוכר שיאמר להם שזה לא לפי הכללים של החנות. הם עמדו בהלם לרגע קט, אך מיד חזרו לסורם. מול פרצופו של המוכר. כמובן שככל שהיתה להם יותר "סביבה" כלומר ככל שהם רבים יותר כך היה להם ביטחון לפעול כך

המסקנה היא שזה יכול לעבוד, תלוי בגודל הפיתוי, ברמת העייפות של הילדים, ובביטחון שהם מקבלים מהסביבה של חבריהם להמשיך להתנהג על פי דרכם

איך זה יכול להיות שאני אמורה להשלים עם זה שהילדים שלי למעשה "לא סופרים אותי" ואני חייבת להעזר בדמות חיצונית כדי להציב להם גבולות?

העובדה הזו מכניסה יותר ללחץ כאשר מדובר בסיטואציות שאין לך דמות חיצונית, כמו למשל, הילדים צריכים ללכת לישון.. ולא מתייחסים לאינספור בקשותייך. הילדים מלכלכים את הבית שניה אחרי שניקית. הילדים לא מתארגנים בבוקר לגן כי בא להם לשחק. מה עושים בכל הסיטואציות האלה?

המצב שאני מכירה ממני ומאימהות נוספות שבסופו של דבר, אחרי כל הבקשות וההסברים, כל עושר ההסברים מתנגשים עם הרצון של הילד, זה יעלה בתוהו. ואז מגיע "הקלף המנצח": איומים! או שאתה עכשיו הולך להתקלח או שהיום לא תקבל משהו מתוק. או שאתם הולכים לישון או שאני אתחיל לכעוס. ולמרבה הצער רק זה עובד בסוף. עובד צולע אבל עובד. במרבית הפעמים אין לאמא ממש במה לאיים אז היא ממציאה משהו שאולי היא בכלל לא הבטיחה. " מי שילך לישון יפה יקבל ממני מחר הפתעה". כאמא אני מרגישה נורא שעלי לפעול ככה. אבל העייפות, השחיקה והעדר הכלים המתאימים, ובעיקר ההרגשה שאני נכשלת בכל דרך אחרת דוחפות אותי להתנהג כך. או למשל שילד לא מתנהג יפה אצל חברים, או סתם בוכה וצורח מכל דבר, אנחנו מסכמות: "אם לא תתחיל להתנהג יפה, או אם לא תפסיק לחטוף מצעצועים, נלך הביתה"... שוב אותה בעיה.

מה עושים?
למה בכלל צריך גבולות? כאמא אני מרגישה שיש בזה משהו מלאכותי לגמרי. משהו לא נכון, משהו שבא לשלוט בילדים. זה נובע בעיקר מהעדר כוחות או כלים. האם זה נכון בכלל להציב גבולות? מה זה גבול אצל ילד? למה זה תורם לו? האם אנחנו לא מסרסים אותם כשאנחנו מציבים גבולות?

הרי בתוך כל אחד יש רצון "לרוץ כמו ילד בלי גבולות" אז למה להגביל כל הזמן? את מה אנחנו באים להגביל? האם אנחנו עושים את זה למענם או למען עצמנו? האם אנחנו מועילים או מזיקים בזה? כמובן שהפסיכולוגיה תמיד תומכת בגבולות, אבל הרבה פעמים נראה לי ש"זה טוב להורים ולאו דווקא לילדים"

כאימא אני תמיד מרגישה חשש מזה שהילדים שלי יפחדו ממני. ותמיד נראה לי שאלה שמוצלחים בהצבת גבולות זה אלו שהילדים פוחדים מהם. מה הכי נכון לעשות? האם זה בסדר שילד יפחד מהוריו? איפה עובר הגבול? אני ממש מרגישה שזה לא טוב שהילדים שלי יפחדו ממני, מצד שני יש את העניין של יראה וכבוד. איך יוצרים את זה בצורה בונה. ולא סתם להיות אימא מאיימת עבור הילד?

הבן שלי בן 3 עושה הרבה רעש במיטה והולך לישון מאוחר. סיפרתי לו על כל החברים שלו שהולכים לישון מוקדם (הוא לא רוצה ללכת לישון אצלם), אנחנו ההורים ישנים מוקדם, לקחתי אותו לתחנת מכבי אש בשביל שהכבאי (שזו דמות נערצת) יגיד לו שכדאי לו לישון מוקדם ובשקט אך הוא התלהב בעיקר מהכבאית (הרכב) ולא מהכבאי, וגם אמרתי שהשכן שומע את הרעש שהוא עושה וכועס כי זה מפריע לו לישון. שום דבר לא מזיז לו.

אני מרגישה שפשוט אי אפשר להשתמש בסביבה לפני גיל שלוש וחצי-ארבע כי אין מספיק הרגשה והתייחסות לזולת, לטוב ולרע. איך מציבים גבולות בגיל צעיר?

כל העניין שגבולות צריכים לבוא מהסביבה ואני כהורה לא אוסר כלום הוא בלתי אפשרי. אני מנסה אבל אין לזה סוף. השתדלתי במשך יום שלם לנהוג כך ואמרתי שלי לא אכפת שהוא עושה המון רעש אבל לשכן זה מפריע, ולי אין בעיה שהוא יאכל מתוק אבל האחות בטיפת חלב אמרה שזה לא בריא (שאלנו אותה ביחד) וכן הלאה. בסוף היום הוא התחיל לרדת מהמיטה שלו ושברתי את הראש מי לעזאזל לא מרשה לרדת מהמיטה עד שחזרתי לסורי ואמרתי לו שאני לא מרשה לרדת מהמיטה כשצריכים לישון.

אני שואלת אם זה הכי הגיוני ופשוט להגיד שאמא לא מרשה מאשר למצוא אלף תחבולות ולהפיל את התיק על אחרים?

אנחנו כילדים היינו רוב הזמן עם אמא, ואבא עבד הרבה. כשהיינו משתוללים ולא מקשיבים לה היא הייתה מאיימת עלינו שתספר לאבא כי באמת פחדנו ממנו. עד היום נראה לי טבעי שילדים יותר יחששו מאבא מאשר מאמא שמבלה איתם רוב הזמן והם כבר לא ממש סופרים אותה.

מה רע בזה שאבא יהיה דמות סמכותית ומעוררת יראה? למה ההורים חייבים להיות כאחד בפני הילדים? אין שוני בין התפקיד של אבא וההתנהגות המצופה ממנו לבין אמא?

כשאנחנו מבלות ביחד כמה חברות עם הילדים (בני 3-5) שמתי לב שדווקא הכי עוזר שאמא מדברת עם הילד שלה. לדוגמה, אם ילד חוטף משהו, מרביץ וכו' ואמא אחרת מעירה לו, זה לא עוזר, אבל דווקא כשאמא שלו באה ומדברת איתו ודורשת להפסיק להתנהג בצורה מסוימת או להחזיר את המשחק שחטף, רק לה הוא מקשיב.

איך זה מסתדר עם כך שהצבת גבולות נכונה היא ע"י אחרים ולא ע"י הורי הילד? למה לפי הטבע הילד מקשיב רק לאמו?
תחושה שמלווה את רובנו כילדים וממשיכה איתנו לחיינו הבוגרים היא הרצון לרצות את ההורים, שיתגאו בנו, שלא יתאכזבו מאיתנו וכו'. מה תפקיד תחושה זו אם ההורים הם בכלל לא אלה שאמורים להציב לנו גבולות, לדרוש מאיתנו דברים?

אני מנסה שהגבולות יגיעו מהסביבה, לדוגמה שאני רוצה שהוא והחבר יאכלו ביחד גלידה אבל האמא של החבר לא מרשה ולכן לא נקנה. החשש שלי ששימוש בלתי פוסק בסביבה בתור "השוטר הרע" יגרום לבני לפתח יחס שלילי כלפי אחרים.

האם במערכת אינטגרלית זה נכון לגרום לילד לפתח יחס טוב כלפיי על חשבון יחס שלילי לזולת?

היום הזמנו פיצה. הילד רצה לאכול הרבה משולשי פיצה .. ראינו סרטונים ביוטיוב שלא טוב לאכול הרבה וזה מעמיס על הקיבה. דיברנו עם רופאת ילדים שאמרה שלא טוב לאכול הרבה פיצה. אבל לילד לא אכפת והוא רוצה עוד ועוד. כבר לא היה לי מה לומר ובסוף אמרתי שאני לא מרשה כי זה מזיק לו. הוא הפסיק אבל כמו שאתה אומר - יצאתי אמא "רעה".

איך אפשר לנהוג אחרת?

ילד שהתחיל לקלל את אמא, וכשהוא מקלל כמו שאמרת אני לא אומרת כלום. ואחכ שהמצב עובר וכבר יש ביננו קשר טוב אני מבקשת ממנו - נו תקלל את אמא עכשיו שאנחנו ביחד. והוא דווקא שמח ומתחיל לקלל ובכלל לא אכפת לו שאנחנו עכשיו בקשר טוב וחברים. ולא משנה לו אם הוא מקלל מדחף פנימי או מרצון מחושב הוא בכל מקרה נהנה מזה.

מה עושים?

הילד שלי ביישן ומאוד מתבייש כשאנשים אחרים מדברים איתו. בכל פעם שאמא אחרת פונה אליו להזהיר אותו, או כשביקשתי מהשכנה להגיד לו להיות בשקט הוא מאוד פחד . אמנם הוא הפסיק אבל הרגשתי שהוא עושה את זה מפחד ומרגיש חסר ביטחון. הרגשתי שהוא היה מעדיף שאני אגיד לו ולא אשה זרה.

איך זה מסתדר עם העניין של הצבת גבולות ע"י זרים?

לפעמים אין דוגמה טובה להתנהגות שאותה אני רוצה ללמד. למשל- אני רואה שבדור הזה ילדים לא מכבדים את אבא ואמא שלהם, ואני לא מוצאת סביבה כזאת שבה ילדים מכבדים את ההורים. ואין לי דרך ללמד את הילד שלי את זה ע"י הסביבה אז יוצא שאני מסבירה וכועסת כשהוא לא מכבד, מקלל או צועק עלי. ומבקשת ממנו שיהיה דוגמה לחברים שלו.

מה לעשות אם אין דוגמה מסביב כי בנתיים כולם במצב הזה ? איך אני אגרום לו לתת דוגמה ראשון ?

אנחנו חברות שמגדלות יחד ילדים בחינוך אינטגרלי. אבל יש אמהות שמסכימות שילדים ישנו מאוחר. ויש אמהות שמסכימות שילדים ישנו אצל חברים. ויש אמהות שלא מסכימות. וניסינו לדבר על זה אבל הגענו למסקנה שאי אפשר להגיד לכל אחת מה לעשות עם הבן שלה. יש אמא שמרגישה בנוח שילד ישן אצל אחרים ויש אמא דאגנית שלא מסכימה וכל אחת לפי הטבע שלה.

ואז יוצא שיש ילדים שאמא חייבת להגיד שהיא לא מסכימה אפילו שאמהות אחרות כן מסכימות. ואין דבר כזה ממש חברה אחידה. תמיד יהיו הבדלים בין הורים לגבי מה מותר ומה אסור. תמיד יש דוגמאות שונות. כי הטבע שונה.

מה עושים במצב כזה? איך מסבירים לילד?
גם בסביבה בין חברים של חינוך אינטגרלי הילד שלי דווקא נמשך לילד שהוא תוקפני , ושתלטן. ניסיתי להראות לו דוגמאות של ילדים אחרים, שמתנהגים יפה ובחיבור אבל הוא דווקא נמשך לילד שלא מתנהג בצורה של חיבור ומשתלט על אחרים. מה לעשות כשילד נמשך לזה?
אני לומדת חינוך אינטגרלי, מקפידה להסביר לילד שלי כל דבר, והוא לומד יחד איתי על טבע האדם, שמתי לב שהוא מכבד אותי וכן מקבל את הסמכות שלי. האם הוא עושה זאת ועדיין יש בו שנאה פנימית כלפיי? האם הוא מפחד ממני? אני בכל זאת צריכה לעשות תחבולות להיות ערמומית ולחנך אותו רק דרך סביבה?
אתה אומר שילד מתחנך ע"י סביבה אבל מה זה סביבה? הסביבה גם בנוייה מיחידים, בנוייה מפרטים. הרי כל ילד גדל בבית שלו ומתחנך ע"י ההורים שלו. הרי מישהו צריך להתחיל לבנות סביבה כזאת. זה דבר חדש. אז זה נראה שקודם צריך לחנך את היחידים ורק אחכ לחנך סביבה. אחרת כל אחד מגיע עם הקלקול שלו לסביבה? איך מתחילים לבנות את הסביבה הנכונה ?

הבנתי משיחה 208 שגבולות שומרים על הילד ומלמדים אותו לשמור על עצמו. והבעיה שהוא לא מוכן לקבל גבולות מההורים כי הוא חווה בזמן הווה את ההגבלה הרבה יותר מאשר את השמירה, לכן ההורה צריך בתחכום להשתמש במתווכים למיניהם כדי לשמור על הילד וכדי ללמד אותו לשמור על עצמו.

האם יש עוד תכלית, מטרה להצבת גבולות מעבר לאיך מציבים אותם ?
האם ע"י גבולות אתה יכול ללמד את הילד מה הם החיים ומי הוא ואיפה הוא ניגמר והסביבה מתחילה ולהיפך. ומה זה סביבה טובה ומה זה רעה ? ולמה כדאי להתייחס ואו להתנהג כך ולא אחרת מעבר לרווח המידי אלא בגלל התוצאה היותר רחבה ממעשיך שהכל חוזר אליך, וכן הלאה ? האם אפשר רק על ידי דוגמא או שאני טועה?

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

חדשות. הפתרון של חכמת הקבלה לתאונות הדרכים

חדשות. הפתרון של חכמת הקבלה לתאונות הדרכים

חדשות. הפתרון של חכמת הקבלה לתאונות הדרכים

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם