ישיבת כתבים

שיחה 01.06.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

דודי: אנחנו רוצים לברר, ישראל – לאן. לאור מבצע "שומר החומות" שעורר פרעות בישראל, הצית מחדש את הסכסוך הישראלי פלסטיני, הגביר את האנטישמיות ברחבי העולם ויצר תסיסה עולמית נגד היהודים ומדינת ישראל, אנחנו נרצה לכתוב אתך יחד חוברת קצרה, מסמך תמציתי, ממוקד, בעברית, בשפה פשוטה עבור עם ישראל שחי בארץ ישראל. זה בשלב ראשון.

בשלב שני נרצה לפנות לקהלים, לציבורים נוספים בעולם אבל נרצה קודם כל להציב תשתית אחת ממוקדת. אנחנו נרצה לשמוע ממך את הקו האידיאולוגי הראשי. אומנם דיברנו עליו לא פעם אבל בכל זאת, אולי כשאנחנו יודעים שאנחנו פונים עכשיו החוצה במשהו יותר ממוקד זה יגרום לנו למצוא מילים, דוגמאות, ביטוי חדש שנוכל לעבוד אתו.

את סל המסרים שניקח ממך, מהשיחות בינינו, אנחנו נעבד ובישיבה הבאה נשתדל להקריא כבר טיוטה ראשונית, שנוכל לדייק אותה למוצר תוכן מושלם עבור הציבור.

והשאלה הראשונה היא בעצם, מהם האתגרים העומדים לפני מדינת ישראל?

אנחנו נמצאים בהתפתחות האנושית על פני כדור הארץ כבר אלפי שנים, וההתפתחות הזאת היא התפתחות של הרצון האגואיסטי בכל אדם ובכל אומה ובכל האנושות, ואנחנו מגיעים עכשיו למצב שהמין האנושי עובר דרגה, מעלה את עצמו מהאגו הפרטי לאגו הכללי.

דודי: מה הם האתגרים העומדים בפני מדינת ישראל?

אמרתי שבכל אלפי שנות ההתפתחות של האנושות, ההתפתחות שלה הייתה תלויה בכוח האגו שנמצא במין האנושי וכך היא התפתחה כבר מלפני עשרות אלפי שנים, עד שהיא הגיעה להתפרצות כזאת של האגו, שאנחנו שומעים על זה מתקופת בבל הקדומה, וזו פעם ראשונה שהאנושות התחילה להרגיש שהיא נמצאת בכוחות הרעים ביחסים ההדדיים זה כלפי זה, בצורה טוטלית בין כולם ולמעלה מכולם. וכך אנחנו מגלים את הטבע שלנו, שלא מספיק לי לספק לעצמי דברים הכרחיים, אלא אני רוצה לבלוע את כל העולם ויותר מזה, אני לא רוצה שיהיה את זה לאף אחד אלא שיהיה רק לי. זו בעצם צורת האגו שלנו, שיש בכל אחד ואחד. ואם אני לא עושה את זה בכל הכוח ובפרהסיה זה בגלל שאני רואה מראש שלא יתנו לי כך להשתמש באגו שלי.

כנגד זה גילו בבבל העתיקה שיטה מיוחדת שנקראת "שיטת הקבלה", איך באמת אפשר לקבל את כל המציאות ממש, את מה שהאדם רוצה ושזה יהיה לטובת כולם, יחד. זו באמת שיטה מאוד מיוחדת שמנוגדת לטבע שלנו, אבל היא נותנת לאדם אפשרות להתפתח כך שזה לא יהיה נגד האחרים, ואף פעם האדם לא ייכנס לאיזה ויכוח, מלחמות עם הזולת.

השיטה הזו קיימת, יש לנו אותה כבר מבבל הקדומה, בערך 3500 שנה, ואפשר להגיד שגילה אותה עוד האדם הראשון מלפני כמעט 6000 שנה, 5800 שנה, והשיטה נלמדת על ידי אותם האנשים שקיבלו את השיטה הזאת מאברהם, מהכוהן הבבלי שהוא לימד אותם. בעצם הוא אמר פשוט, "ואהבת לרעך כמוך", זה הכלל שכולנו חייבים להגיע אליו ואז לא תהיה שום בעיה, לא יהיו מלחמות, שנאה וכן הלאה.

כמה שהם יכלו לקיים את זה הם יכלו, וכמה שלא לא, וכך אנחנו קיימים עד הזמן הזה. הבעיה היא שכל דור וכל שנה אנחנו מרגישים את עצמנו שאנחנו יותר אגואיסטים. מצד אחד זה עוזר לנו לפתוח את שערי המדע, החכמה, הטכנולוגיה, הרפואה וכן הלאה, כך שאנחנו יכולים ממש להתפתח, אבל למרות שאנחנו מייצבים לעצמנו כל מיני כאלו מערכות שעוזרות לנו לסדר את החיים שלנו, מצד שני, יחד עם זה בתוך החיים עצמם פועל הכוח האגואיסטי שלנו והוא ממרר את החיים שלנו ולא נותן לנו אפשרות ליהנות מהחיים שלנו כמו שהיינו רוצים וכמו שהיינו חושבים שאפשר.

עד שהגענו בזמננו למצב שבטכניקה, בטכנולוגיה, בכל דבר שיש לנו אנחנו באמת מוצלחים מאוד מצד אחד, ומצד שני אנחנו סובלים יותר מכולם, בני האדם ממש סובלים יותר מכולם.

השיטה הזאת איך להשתמש נכון בטבע שלנו, שנקראת "חכמת הקבלה", ניתנה לחלק מהבבלים, למי שרצה לקבל אותה, והיא נשארה כך ובהדרגה דור אחרי דור היא הגיעה אלינו. כמו שאברהם קרא לקבוצה הזאת שרצתה לקבל את שיטת הקיום הנכון "בני ישראל", "ישר אל", שהם מכוונים לבורא וכך עד היום הזה אנחנו קיימים, מי שנשאר וקיים.

ודאי שהשיטה הזאת היא לא פשוטה, צריכים ללמוד איך ליישם אותה במין האנושי אבל אנחנו מגלים אותה היום במיוחד מפני שהעולם הגיע למצב שהאגו שלו מתפרץ בצורה מאוד אינטנסיבית, חזקה, והוא לא משאיר לנו שום אפשרות ליהנות מהחיים, אלא כמו שכתוב, "אם תסכימו, יהיה טוב, אם לא כאן יהיה מקום קבורתכם". זה מה שיש לנו נכון להיום ולכן אנחנו צריכים להשתדל להבין מהי חכמת הקבלה ועד כמה היא יכולה לעזור לנו לכוון את עצמנו לחיים ולא למוות. כי אחרת אנחנו כבר רואים, וכולם כותבים ומדברים על זה שבצורה כזאת כמו שעכשיו, ודאי שעוד מעט, בכל רגע אנחנו יכולים להיכנס לאיזו מלחמה אטומית ובזה נגמור את עצמנו על פני הכדור המסכן הזה.

דודי: אז עם מה המין האנושי מתמודד בתקופה זו? מה הביטויים של האגו בדור הזה, בתקופה הזאת שאתה רואה?

אני הייתי אומר שהאגו שאנחנו עכשיו מגלים הוא אגו מאוד מיוחד. הוא מצד אחד סוגר לנו את העיניים ואנחנו ממש כמו מטומטמים שוב ושוב מוכנים לרוץ אחרי כל מיני תענוגים והצלחות ומטרות בדויות. מצד שני, אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים באיזה שביל או דרך סתומה, שאין לזה שום יציאה טובה, אבל יחד עם זה אפילו שאנחנו יודעים את זה בשכל, ברגש אנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו.

וכמו שכתוב, מלאך המוות מביא לנו טיפה על קצה החרב החדה, ואין לנו ברירה, אנחנו בכל זאת פותחים את הפה ובולעים את הטיפה וכך אנחנו מתים. זו התקופה שלנו בעצם, זו תקופה מאוד מיוחדת, תקופה אחרונה, תקופה שאפשר לגלות את חכמת הקבלה לכולם ללא שום הגבלות, והאנושות מוכנה לזה. לא שהיא רואה בזה אמת אבל בכל זאת היא חושבת שיש בזה משהו, אנחנו יכולים לפרסם נכון את השיטה ולהראות שדווקא בשיטה הזאת יש לנו אפשרות לרפא את עצמנו מהאגו שלנו.

ואז נגיע למצב שאנחנו לא נחיה ממלחמה למלחמה, מצרות לבעיות ובמיוחד זה קשור ושייך לעם ישראל, כי בעצם כל העולם מתקדם ומתקרב למצב שכולם יאשימו אותנו שאנחנו בעלי השיטה ולא פותחים את השיטה הזאת לכל האנושות. זה הכי גרוע. זה שכולנו מדברים שפה ושם גורמים איזה רע ובגלל זה בתת ההכרה חושבים אומות העולם שכל הרע מהיהודים, זה הכול קונספירציות. אבל באמת, אנחנו מתקרבים למצב שהצרות, הבעיות וההתפתחות האנושית תביא אותם לנקודה שכולם ידעו, כל אחד ירגיש ויגיד, "עם ישראל לא מגלה לנו את שיטת החיים הנכונה, הנצחית, השלמה לנו ולילדים שלנו. הם לא עושים את זה", ואז יהיה לנו קשה מאוד בכלל להמשיך להתקיים.

כאן בעולם הזה אנחנו בהחלט נרגיש את עצמנו שאין לנו כאן מקום. כל האנושות תכוון אלינו אצבע ותגיד, "הם אשמים בכל מה שקורה לנו". בכל דבר, אם התינוקות שלנו חולים או משהו קורה, רעידות אדמה, הוריקנים, פצצות אטום, כל דבר ודבר שאנחנו סובלים ממנו בחיים, שאין לנו מספיק מזון, שאנחנו לא נמצאים ברוגע בחיי משפחה, כל דבר הוא מפני שזה תלוי בשיטת הקיום היפה הנכונה שנמצאת בעם ישראל והם לא מגלים לנו את זה. והם יצדקו, ולנו לא יהיה מקום להגיד משהו, כולם יקבלו את זה שכן, זה נכון.

דודי: זה מאוד מעניין. אם היינו מסתכלים מאחורי הקלעים, מאחורי הפרגוד של המציאות הזאת, מה היינו רואים בלב האומות? איך פתאום הגיע מצב כזה, שכל אדם בעולם מצביע על היהודים ואומר, "אתם אשמים". מאיפה זה בא? אתה יכול להראות ברמה של מערכת, של מנגנון, איך הדברים האלה פועלים?

זה מושרש בתוך הטבע. עוד לפני שבא המין האנושי והתפתח על פני האדמה אחרי הדומם, הצומח, החי והמדבר, ואחרי המין האנושי עוד עם ישראל שיצא מזה, עוד לפני זה מושרש בטבע דבר כזה שיהיה חלק מהמין האנושי שהוא יהיה חייב לגלות את הכוח החיובי שבטבע ולהביא אותו לשימוש לכל בני האדם. אנחנו נמצאים במעבר בין כל האנושות לבין הכוח העליון, ואנחנו צריכים לקשר את האנושות לכוח העליון, לקבל את השיטה הזאת מהכוח העליון, לפתוח אותה לפני האנושות, לעשות את הקשר הזה, זה נקרא להיות "אור לגויים", ושהכוח הזה ישפיע על כולם ויביא אותם לחיים טובים.

דודי: אתה אומר שהשנאה מושרשת בטבע ולכן אומות העולם שונאים את היהודים. זה כבר מושרש בתוך התוכנה של הטבע.

כן, ב-100%.

דודי: והכוח החיובי לא משורש בטבע?

הכוח החיובי כן. אבל אתה צריך להוציא אותו משם, הוא לא מגיע אליך. הוא מגיע אליך רק במידה שאתה רוצה להשתמש בו. בבקשה, אם אתה רוצה להשתמש, אם אתה רוצה להיות טוב לזולת, אז אתה צריך ללמוד מה זה נקרא "להיות טוב לזולת" ולא לפי הכוח השלילי, מה שיש לך עכשיו, אלא מה זה באמת להיות טוב לזולת, ואז במידה כזאת אתה יוכל להשתמש בכוח החיובי שגם נמצא בטבע, בשפע הוא נמצא, בבקשה, רק אתה צריך להשתדל לקרב אותו אליך. או לקרב את עצמך אליו, לא חשוב.

דודי: מה זה בדיוק הכוח החיובי?

השפעה. השפעה טובה ממך לזולת. כמו שאתה חושב על הילדים שלך.

דודי: אתה אומר שיש כוח בטבע, ויש כוח שלי כלפי אחרים. מה הקשר ביניהם?

יש בטבע כוח חיובי ושלילי, כמו פלוס ומינוס וכך אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים רק בכוח השלילי. כוח אחד. וצריכים אנחנו גם לדרוש מהטבע, להוציא מהטבע, על ידי פועלות מיוחדות, כוח החיובי.

דודי: אז מה זה נקרא "להשפיע"?

להשפיע לזולת, זה נקרא שאנחנו לוקחים מהטבע כוח חיובי ודרכנו מעבירים אותו לזולת, מחוצה לנו. כל אחד לזולת. זה נקרא לעסוק בהשפעה.

דודי: "לוקחים את הכוח החיובי", מאיפה אני בדיוק בא ולוקח אותו?

הוא נמצא. אם תרצה להשתמש בו, הוא נמצא. ללא שום הגבלה.

דודי: בואו נגיד עכשיו, הוא נמצא בינינו, אולי באוויר?

בכל מקום, הוא פשוט נמצא. כוח השפעה נמצא בכל מקום, ללא שום הגבלה. אתה יכול להשתמש בו כמה שאתה רוצה, בבקשה. תרצה להשפיע לזולת, רק תלמד מה זה נקרא להשפיע לזולת, האם אתה יודע, האם אתה יכול, האם אתה רוצה, מסוגל ואיך עושים את זה, וברגע שאתה כן מסוגל להשפיע לזולת, אתה תגלה שאתה נמצא בכל הטבע הזה הטוב, בכוח השפעה הגדול וכמה שאתה רוצה תעביר דרכך לאחרים.

דודי: אני יכול לקחת לעצמי את הכוח הזה ולעשות לעצמי חיים טובים?

לא, זה לא נקרא להשפיע.

דודי: למה? להשפיע לעצמי אני לא יכול?

לא. זה לא נקרא להשפיע.

דודי: אתה יכול להסביר יותר? אני עדיין לא מבין כאילו איך אני מתאים את עצמי, מתחבר ומקבל.

אתה צריך להגיע למצב שאתה רוצה להשפיע לזולת, למי שנמצא מחוצה לרצון האגואיסטי שלך. ואז, במידה שאתה באמת רוצה להשפיע לזולת כזה, אז אתה יכול כבר, אתה לומד איך לקבל את הכוח החיובי, כוח ההשפעה מהטבע, וכן להעביר אותו לזולת.

דודי: אני רוצה רגע לחזור עוד פעם לישראל, לאתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל. עכשיו הם חוזרים לארץ ישראל, למדינת ישראל. מה כרגע עומד לפניה, כשאתה מסתכל על המדינה הזאת?

אז אותה קבוצה, שהיא קבלה את הסיסמה "ואהבת לרעך כמוך" בבבל העתיקה והתפתחה על ידי זה, היא גילתה שדווקא ההתפתחות הזאת, האלטרואיסטית, ההתפתחות הזאת מקנה לה איזו התקדמות מיוחדת ואז הם התחילו להתעסק בזה ולהבין ולהרגיש ולפתוח את העולם והטבע ובאמת גילו כאלה יסודות בטבע, שהתחילו להכיר כוחות שנמצאים בתוך הטבע, בפנימיותה וכך להתקדם.

מה עוד להגיד, במשך הזמן הרצון לקבל כל הזמן גדל מדור לדור, והם לא יכלו להתמודד עלפני הרצון לקבל החדש האגואיסטי, להתאים אותו להשפעה הדדית ביניהם ב"ואהבת לרעך כמוך" ואז הם נופלים מדרגה הזאת ונעשים בזה עוד יותר גרועים מאחרים. מפני שיש להם שיטה בידיים והם לא יכולים לממש אותה, לא רוצים לממש אותה אז יוצא שהם נכנסים לכל מיני תהליכים הכי גרועים שיכולים להיות, שבאים אומות העולם למיניהם ומתנפלים עליהם וממש מגרשים אותם וכן הלאה וכן הלאה.

עד שאנחנו מגיעים בסופו של דבר לעולמנו, בזמננו וזה מה שקיים. עכשיו אנחנו עכשיו כבר קיימים במה שנקרא ב"דור האחרון", ככה זה קובעים מקובלים, ובדור האחרון הזה אנחנו כבר יכולים להתקיים רק בתנאי אחד, שאנחנו מעבירים את השיטה הזאת של ההשפעה הדדית, חיבור הדדי בין כל באי עולם, שאנחנו מעבירים את זה לכל באי עולם. האמת שזה ניתן מלכתחילה לכל באי עולם, כמו בבל העתיקה, אבל שם לא יכלו לקבל את זה כולם אלא קבל רק אברהם וקבוצה קטנה שהתחברה סביבו.

עכשיו אנחנו חייבים לקבל קודם כל עלינו, על אלו שנקראים ישראל, וכמה שיותר מהר לצרף בזה, לחבר לזה את כל באי העולם. להסביר להם את זה ולהשתדל שהם יראו בזה שיטה לקיום האמיתי, היחידי של כל האנושות. וזה לא כל כך קשה מפני שהאנושות כבר גילתה במשך שנות ההתפתחות שלה הארוכות שבעצם אין לה שום שיטה ושום תקווה להתקיים בטוב אלא רק בתקופות בין המלחמות לאיזו הפסקה.

אנחנו כעם ישראל נמצא בזה בסכנה עוד יותר גדולה וכמו שכתוב אפילו בתורה, במקורות שלנו, אז העתיד שלנו, אם אנחנו לא נממש את השיטה הזאת כמה שיותר מהר, הוא יביא לנו צרות גדולות מאוד שאנחנו לא נוכל לשרוד ויהיו מלחמות עולם מסוג החדש ועוד מה שקראנו.

דודי: אז כדי לנטרל את השנאה העולמית, שגוברת נגדנו, אנחנו צריכים ללמוד להשפיע זה לזה כוח חיובי.

זה לא עניין לנטרל את השנאה, לא אכפת לנו שנאה, צריך להיות אכפת לנו לעשות מה שאנחנו חייבים כלפיי הכוח העליון וכלפי כל האנושות. זה ששונאים אותי, שונאים אותי, זה כדי לעורר אותי לעבודה. בלי שנאה הזאת אני בכלל לא הייתי מגיב וקם, מתעורר.

דודי: זאת אומרת, יש לנו תפקיד בלי קשר לשנאה העולמית, המטרה שלנו להתחבר ולפעול בהשפעה הדדית לא כדי לנטרל שנאה, אלא כדי מה?

כדי לתת את כל שיטת הקיום הנכונה לאנושות, שהיא לא תסבול, מתוך האהבה שלנו לאנושות זה צריך להיות ולא מתוך זה שאנחנו רוצים לכסות את התחת.

דודי: מה זה הדבר הזה שאנחנו רוצים להגיש לאנושות את השיטה? למה, זו משימה מאוד גדולה.

מתוך אחריות ומתוך אהבה. שאנחנו אחראיים, כי אנחנו נוצרנו לזה, אנחנו קיבלנו את המסר הזה של הערבות ושל שיטת התיקון מלמעלה וחייבים להביא אותה השיטה למטה. אנחנו בעצם המתאם בין הכוח העליון ובין האנושות. לכן נקרא עם ישראל, שאנחנו ממש המקשרים זה עם זה, כמו שכותב בעל הסולם ב"ערבות", ב"מתן תורה". מה שנקרא להיות "ממלכת כוהנים", ו"גוי קדוש" וכן הלאה.

דודי: המתאם, עם ישראל, גוי קדוש, ממלכת כוהנים וכולי, כל הביטויים האלה כלפיי התפקיד שלנו, אנחנו צריכים בפעולה ראשונה להשפיע זה לזה בתוכנו ופעולה שנייה להעביר את שיטת התיקון, שיטת ההשפעה ההדדית לעולם.

כן, אבל מפני שאנחנו כבר נמצאים בפיגור אנחנו צריכים לעשות זה וזה ביחד אם אפשר אפילו. לא לחכות עד שעם ישראל יגיב בצורה נכונה וכולו וכן הלאה, אלא כמה שאפשר דרך מה שנמצא. אנחנו מעוררים את כולם על ידי הפצה שלנו, וכל מי שמתעורר אנחנו צריכים לקבל אותו שהוא שייך לעם ישראל, שזה או באמת שייך לעם ישראל או שהתקרב אלינו במשך שנות הגלות האלה הארוכות, וקדימה, כך לעבוד. אני מסתכל עליהם כמו על אותו העם שיצא מהמצרים והתפזר אחר כך על פני כל הכדור הארץ.

דודי: ועל בסיס מה אנחנו נפתח אהבה לאנושות?

על בסיס מה? מפני שזו המטרה שלנו, זו חובתנו להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". על איזה בסיס? אני חייב.

דודי: זאת אומרת רק מתוך חובה. אתה חייב וזהו. אני בא ומנער אותך, אתה חייב.

כן.

דודי: בלי רצון. בלי רצון שיש לך, אתה חייב.

בטח. אני רק צריך לחשוב מאיפה זה מגיע, מי מעורר אותי, באיזה כוחות הוא מעורר אותי. שבאים אליי כל מיני אנטישמיים היום, ערבים, לא חשוב בכלל, אחרים, אני צריך לראות שזה אמצעי בידי הבורא שכך הוא פונה אליי, כי כבר לא יכול לפנות אליי בצורה אחרת, אני לא מתעורר מכמה מילים יפות.

דודי: עכשיו אני רוצה להיות יותר יישומי. בימים האלה מתגבשת ממשלה חדשה בישראל, היית מעוניין לפנות אליה שתעזור לארגן את העם? הרי מין הסתם זה תפקידה.

לא. אני לא משייך לממשלה הזאת, גם לקודמת, שום שייכות לתיקון העולם.

דודי: מי הם הגופים שצריכים להוביל את העם, או מהי המערכת שמאחדת את העם?

רק אנחנו ואנשים שיכולים לעזור לנו.

דודי: אני עובר עכשיו לפסים יותר פרקטיים. מה הקריאה לפעולה? מי ששומע את מה שאמרת, או קורא את מה שאמרת בפרוטרוט, בהרחבה ומבין את הרעיון, מה הוא צריך לעשות משלב זה?

להשתדל להתקרב להפצה. שכל עם ישראל יבין, ובכלל כל האנושות, איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו צריכים להגיע ומהי השיטה להגיע לחיים נכונים, טובים, ולא לקבור את עצמנו תחת המלחמה האטומית.

דודי: האם אתה רואה מוצר ארוך, מקיף, או משהו יותר תמציתי, ציר כללי של נקודות של האידיאולוגיה שלנו?

אני לא יודע. יש כאן כמה אנשים ביניכם שיכולים לכתוב גם כך וגם כך. לי נראה שצריכים גם זה וגם זה. צריכים גם לעמך, לאנשים פשוטים שלא יכולים לקרוא הרבה ולחשוב הרבה, ויכולים גם לכתוב בצורה קצת יותר מדעית ומקורות היסטוריים ושכנוע לוגי. גם זה וגם זה.

דודי: אם אנחנו מדברים על פנייה הקרובה, נגיד בחודש הקרוב, אפילו בשבועיים הקרובים, נצא עם המסר הזה, אז אתה חושב שמוצר כזה צריך לשלב פסוקים מהמקורות וממש להתבסס או בשפה יותר מדעית פופולרית?

תלוי מי לוקח את החיבור שלכם ביד. יכול להיות שלא צריכים הרבה לכתוב כי זה רק יבלבל אנשים, ויכול להיות ההיפך. הכול תלוי על מי זה נופל.

דודי: לתחושתך, כדאי שנדפיס ונחלק את זה, ממש ניגש לבני אדם או נפיץ באינטרנט כמוצר כתוב, מוצר מצולם?

אני חושב שאין לנו עניין להסתובב היום ברחובות ולפזר. קודם כל אני חושב שזה צריך להיות ממש בכמה שפות ונגיש לכל אדם בעולם. לפחות בארבע שפות זה חייב להיות.

דודי: בכל זאת, אם נסכם במשפט את החוברת, מה המסר הראשי?

ישנה שיטה לשיפור משמעותי של החיים של כל אחד וכל העולם יחד. מצאנו מטמון.

שלי: האם כשאנחנו כותבים על התפקיד של עם ישראל, על החיבור, וזה באיזה אופן מתנגש חזיתית עם המציאות. כאילו בן אדם נורמלי רואה את זה ויש את המציאות, יש דברים שהם באיזה סוג של תאונה.

לא, את צריכה להסביר לו שזה באמת המצב שבו אנחנו נמצאים, הטבע שלנו דוחף אותנו לקלקל כל אחד את חיי הזולת, חיי השכן. כל אחד מאיתנו רוצה רק לבלוט לטובה לעומת האחרים ובזה אנחנו מקלקלים את כול העולם שלנו. זה ברור?

שלי: כן.

יש לנו תרופה, שאם כל אחד מקבל כדור אחד הוא מפסיק לחשוב רע על הזולת, לדבר רע על הזולת, ממש לעשות רע לזולת, וכולם נרגעים כל אחד כלפי השני. ואם הוא לוקח עוד כדור אחד, אז הוא כבר אפילו רוצה לעשות לטובת הזולת. כדור אחד זה צמצום א' וכדור שני זה כבר להשפיע. כדור ראשון זה להשפיע על מנת להשפיע, כדור שני זה לקבל על מנת להשפיע. ממש לעשות פעולות של השפעה לטובת הזולת. זה מה שאנחנו יכולים לעשות. אז למה שאנחנו לא נקבל את הכדורים האלה? אחרת ברור לנו שאנחנו נכנסים לעוד בעיות, לעוד מלחמות ומי יודע מה יקרה.

שלי: אני חושבת גם שעם ישראל עכשיו מאוד רגיש, הוא מרגיש לא כל כך בטוח בעתיד.

אתם צריכים להיות יותר רגישים מעם ישראל. כי יוצא שבתוך עם ישראל אתם האשמים שעדיין לא קורה שינוי. וגם אני באמצע מכולם. אז אנחנו צריכים על זה לחשוב.

שלי: האם בפנייה צריך גם לשקף לאנשים את ההתנגדויות הטבעיות שלהם? להגיד להם, נכון זה נראה שזה לא ריאלי.

וודאי. הרצון לקבל שלנו האגואיסטי, וודאי שהוא נותן לנו את כל החיזוקים כנגד. ללא שום ספק.

שלי: אז אחרי שאנחנו קצת משקפים לבן אדם את ההתנגדויות הטבעיות שלו, האם בשלב ראשון כל ההפצה שלנו רק רוצה להציב לבן אדם איזה קנה מידה, מדד, יש דבר כזה חיבור, אתה אמור להגיע לשם, ורק תתחיל לשים לב.

לא, אולי לא להתחיל מהחיבור, אלא להתחיל מזה שהאגו שלנו זה מה שהורס לנו את כל החיים. קודם כל את זה, זה נקרא הכרת הרע. מתוך זה שאנחנו מכירים את הרע איך אנחנו מגיעים לרפא אותו? ולאט לאט בצורה טבעית את צריכה לשכתב את זה.

שלי: אפשר לכתוב למשל טקסטים שעוד לא מדברים על חיבור, רק מסבירים לבן אדם שהוא סובל בגלל האגו שלו וממחישים לו את זה?

כן. גם זה. זה כבר גם טוב.

דודי: אנחנו קיבלנו כאן מספיק בשר להכין את הציר הראשוני. לדעתי יש פה הכול.

כן, בואו נעשה את זה תוך יומיים שלושה, כמה שאתם יכולים, ונמשיך.

דודי: נכון. אנחנו נעשה את זה. על זה תודה. ועכשיו אנחנו נפתח דף חדש ונרצה לדבר על עוד קמפיין של "ישראלית", נשים לנשים.

טלי: במסגרת הפעילות של ערוץ "ישראלית" אנחנו עומדות לצאת עם קמפיין שמהווה חלק מתהליך חינוכי שהתחלנו כבר לפני כמה חודשים, מנשים לנשים. הקמפיין נקרא "מהפכה ביחסים". המסר המרכזי של הקמפיין הוא שהשינוי שנחוץ ביותר הוא תיקון היחסים בינינו ולמעשה רק חיבור ותיקון הקשרים יהוו פתרון לכל הבעיות והמשברים בכל תחומי החיים. בחרנו חמישה נושאים שנוגעים בחיים של כולנו ומעניינים במיוחד נשים. ובכדי שנוכל לכתוב טקסטים, לבנות תוכניות בחי, לעשות מפגשים וירטואליים ולדייק את המסרים שלנו, היינו רוצות להציג לך כל פעם נושא אחר בקמפיין ולשאול עליו כמה שאלות.

והנושא שהיום נשאל הוא על רווחה נפשית. המציאות הנוכחית נותנת לאדם בעצם את כל הסיבות האובייקטיביות להרגיש לחץ ומתח גדול, חוסר וודאות ממש בכל תחום בחיים. אנחנו שומעים על הרבה אנשים שחווים מצוקה. איך שינוי היחסים בינינו יכול לשפר משמעותית את הרווחה הנפשית והרגשית של האדם?

אני במצב הנוכחי צריך לעשות כך, או שאני קונה איזו חלקת אדמה באמצע אוסטרליה או צפון קנדה ושם אני מסתתר וחי עם כמה חיות הבית שלי. בצורה אחרת אני לא יכול להתקיים ברוגע, בשקט, לנתק את עצמי מכל החברה האנושית, לא יכול. יש אנשים שנכנסים לאיזו אנייה קטנה ושטים לעמקי הים להתנתק מכולם בלי רדיו ובלי שום קשר. אנחנו לא יכולים, אנחנו מדברים על הכלל, על האנשים שלא מסוגלים. אנחנו חייבים לחיות בינינו ולקבוע בינינו יחסים שמאפשרים לנו להתקיים בצורה נורמלית. ואיך אנחנו יכולים את זה לעשות אם אנחנו אוכלים זה את זה?

לנו נראה בעם ישראל, בארץ ישראל, שאם אנחנו לא היינו נלחמים עם השכנים שלנו אז היה לנו טוב. היה לנו הרבה יותר גרוע. הרבה יותר גרוע. היינו אוכלים זה את זה. יהודים. כדי שאנחנו לא נאכל זה את זה הבורא נותן לנו במה להתעסק, זורק לנו חתיכת בשר שתאכלו את זה. ואז אנחנו רואים שיש כ סביבנו ובתוכנו ומכל הצדדים השונאים שלנו וכן הלאה. זו העתקה מהשנאה שלנו בינינו, כך היא מתראה לנו שאנחנו שונאים את הערבים, שאנחנו לא יכולים לחיות איתם יחד, או שהם שונאים אותנו. השנאה שלהם אלינו היא מראה עד כמה אנחנו שונאים זה את זה. סך הכול. אין יותר רע בעולם אלא אלו שקיבלו את שיטת החינוך, תיקון, חיבור, תורה וכן הלאה, הם לא מממשים את זה. לכן באמת אומות העולם אומרים שכל הבעיה היא בעם ישראל, כן, שהם כולם בעצם מפרים את חוק החיבור.

טלי: איזה רווח או תועלת יש לאדם שמתחיל להיות מודע יותר לחשיבות של החיבור, של היחסים ההדדיים בינו לבין הסביבה שלו?

הוא מקבל על עצמו את שיטת התיקון, "תורה" מה שנקרא, תורת החיבור, איך אני יכול להיות מחובר, מאיפה אני מתחיל ועד שאני גומר עם כל האנושות, מתחבר לכולם בצורה כזאת שאני אוהב את כולם, "אהבת עולם" מה שנקרא. איך אני מגיע למצב כזה?

טלי: איך מגיעים למצב הזה שבונה בצורה מיטבית חוסן לאדם?

שאנחנו מסבירים לעצמנו ולאחרים עד כמה אנחנו נמצאים במערכת אחת שנקראת "נשמת אדם הראשון". ובמערכת האחת הזו, פועל בה כוח חיובי בלבד, והכוח השלילי נמצא רק בנו ולא מחוצה לנו. וההתנגשות בכוח הפנימי שלנו שנקרא "רצון אגואיסטי לקבל" והכוח החיובי שסביבנו שנקרא "בורא", כוח ההשפעה והאהבה, עד כמה שהם נמצאים בהתנגשות, אנחנו סובלים מהניגודיות שישנה בין הכוחות, בין הכוח החיובי לבין הכוח השלילי.

טלי: מהו הקשר בין החוסן הפרטי של האדם לבין החוסן החברתי? איך אפשר להסביר את הקשר בין שני הדברים, את ההשפעה שלהם אחד על השני?

קודם כל, בעל הסולם כותב על זה הרבה, אנחנו בזה ממש מקצצים לעצמנו את כל האפשרויות להיות בשלווה, ברוגע, בשקט, במילוי, בהשגת כל טוב, בלהרגיש עולם ומלואו אין סופי. אנחנו בעצמנו ממש חותכים מעצמנו את כל המדרגות של העולם העליון ואפילו את העולם הזה. ומיום ליום אנחנו נכנסים למציאות יותר ויותר מוגבלת, מאיימת.

טלי: ההגדרה המקובלת למושג רווחה נפשית היא, המידה שבה תופס האדם את האיכות הכוללת של חייו כחיובית, כרצויה. איך אתה כמקובל היית מגדיר רווחה נפשית מהזווית שלך?

שאני מקבל כוחות להשפיע לכל זולת ואני מרגיש בזה ממש חגיגה נפשית. אין יותר.

שלי: לגבי הכוח החיובי והשלילי, איך הם עובדים ביחד? איזה חיבור יש בין הכוח השלילי לכוח החיובי שהם משלימים אחד את השני?

אני לא יודע. את למדת בבית ספר?

שלי: על מעגל חשמלי?

את רואה כמה את מבינה אותי? איך יכול להיות פלוס בלי מינוס? מאיפה מגיע לנו האור, המנורות? יש פלוס ומינוס והם מחוברים. אבל הם מחוברים דרך חוט, ששם יש התנגדות לחיבור. ודווקא בגלל ההתנגדות לחיבור בין מינוס לבין פלוס, החוט מתלהט.

שלי: איך קורה באדם החיבור בין הכוח החיובי לבין הכוח השלילי?

אותו דבר, בין רצון לקבל לבין הרצון להשפיע, בין יחסים טובים לבין יחסים רעים, בין שנאה לבין אהבה, צריכה להיות התנגדות. ואז על ההתנגדות הזאת דווקא אנחנו מרגישים התלהטות, להט, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אהבה לא יכולה להגיע, כל ההרגשות הטובות לא יכולות להגיע אלא רק מתוך זה שמנוגדים זה לזה ומרגישים שדווקא מתוך הניגוד מגיעים לחיבור. לא קורה לך ככה, שלפעמים את ממש שונאת מישהו ופתאום מרגישים שזה נפתר? זה העניין.

טל: מה יש ביהודים שדווקא בהם יש את ההכנה להיות המעבר הזה?

רצון לקבל הכי אכזרי, הכי גדול, ללא שום גבולות ומעצורים, זה מה שיש ביהודים, ולכן הם צריכים את השיטה. האחרים לא מרגישים שהם עד כדי כך צריכים את השיטה, את החיבור, את הפתרון, וכן הלאה. אנחנו הכי גרועים, ולכן כל אומות העולם באמת מסתכלים עלינו שאנחנו שונים. את לא רואה את זה לפי איךa היהודים בכל העולם, מה הם עושים, איך שהם נדחפים לכל חור ולא יכולים לשבת בשקט. ומה קורה להם?

טל: זאת אומרת, כשאנחנו אומרים ליהודים שיש בהם משהו חשוב, מיוחד, זה משהו שהם יכולים להרגיש שקיים בהם?

הם גם כך מרגישים. הם צריכים פשוט לראות מי הם ומה הם לעומת אומות העולם. אין באומות העולם יצר רע עד כדי כך, אין להם משיכה לחכמה עד כדי כך, להצטיין בכל דבר, להיות גדולים, עשירים, יודעים, וכן הלאה. אין דבר כזה. רצון לקבל. רצון לקבל גדול.

תתארו לעצמכם, אם לא הייתה השואה והיו היום בעולם עוד שישה מיליון אנשים, והם היו מתפתחים מאז עד היום באירופה, מה זה היה נותן לעולם? איזו עוצמת ההתחברות לכוח הטכנולוגיה, המדע, הרפואה, כל מיני דברים. קשה להבין, כי זה הכול היהדות האירופאית, היהדות הכי מפותחת, הכי מוכנה לכל הדברים האלה של ההתפתחות המדעית, הגשמית, הפוליטית, הטכנולוגית, הכול מגיע משם. גם מה שיש באמריקה או בכל מקום, הכול בא מיהדות אירופה.

למה הייתה השואה? כי לא יכולנו להשתמש בפוטנציאל שלנו בצורה נכונה, בהכנות שהיו לנו בטבע שלנו בעם שלנו, לא יכולנו להשתמש נכון. אז מה קרה? הלך שליש.

טל: למה באגו הכי מפותח יש את הפוטנציאל החיובי או האחריות להביא טוב?

גם פוטנציאל חיובי וגם פוטנציאל שלילי. את יכולה להגיד על היהודים שהם הכי גרועים ואת גם יכולה להגיד עליהם שהם הכי טובים, בפוטנציאל.

נורמה: לגבי הדור הצעיר בעולם בכלל ובמיוחד בארה"ב. סקר אחרון אומר, שיש פער אצל הצעירים, יש את אלה שהולכים יותר לכיוון הדת, או את אלה שהולכים לצד השני בצורה קיצונית, רוצים להתרחק לגמרי מהיהדות, מהקהילה, ממה ששייך למסורת אפילו. גם מה שקורה בארץ לדור הצעיר, יש חשש על העתיד של ישראל בגלל האיום מבחוץ וגם בתוך החברה שלנו, ראינו עד כמה הוא שברירי בזמן האחרון. איך להחזיר לצעירים הגרים בישראל את האמון במדינה ובחו"ל איך להחזיר את האמון לזהות היהודית?

אני לא יודע, אבל אני חושב שמה שאת אומרת עכשיו יכול להיות באמת נושא לכתבה, כיוון להפצה, שאנחנו חייבים לעשות זה וזה כדי שתהיה לילדים שלנו תשתית נכונה להתקיים.

נורמה: להבנתי, זו הבעיה הכי רצינית בארץ. הצעירים לא רואים את העתיד שלהם פה או שהם בחשש. ואפילו אם הם רוצים, הם לא יודעים בדיוק מה יהיה מחר עם ישראל.

נכון. אין מה לעשות. אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו משאירים לילדים שלנו, איזה נשק אידיאולוגי, כי זה העיקר. שהם ידעו איך נכון לעמוד לפני כולם, מה לענות לאפיקורס, מה שנקרא.

נורמה: אמרת קודם שחובתנו להתחבר, לבצע את תפקידנו. והשאלה, איך אנחנו נוכל לקחת את האחריות הזאת? כי עד כה המגמה הייתה להאשים את השלטון ולא משנה איזה, בבעיות החברתיות במדינה ואף אחד לא לוקח אחריות באופן אישי. איך נוכל לשנות את נקודת המבט, כך שכל אחד ירגיש אחריות כלפי האחר?

מאין ברירה. זו לא אחריות, זו ערבות, כשאנחנו כולנו נמצאים כלפי המערכת העליונה כגוף אחד. ולא חשוב מי מאתנו עושה איזו פשלה, דברים לא נעימים, לא טובים, וכן הלאה, זה נופל על כולם. יש לנו ערבות, אנחנו כולנו נכנסים לזה וכולם אשמים ואנחנו יכולים לדבר על זה היום אפילו מתוך דוגמאות שיש לנו בישראל, ברחובות, בכל מיני מלחמות כאלה קטנות.

נורמה: אם פרט וכלל שווים, אז מה אדם שקורא את החוברת אמור לעשות כדי לשפר את המצב?

כל אחד מה שיש בידו לעשות, חייב לעשות. לפרסם, להשתתף, להשתמש בכל דבר, זה עוזר מאוד. אני רואה אפילו לפי הנכד שלי שנמצא כאן וזלזלתי בזה, אבל אני רואה שזה בכל זאת פועל, ואחרי שהוא נמצא בארץ שבעה שמונה חודשים יש בו כבר שינוי ביחס, במחשבה, בהכול.

נורמה: אמרת בשיחות קודמות, שכל המקובלים הקודמים כולל עצמך, הרגישו מתוסכלים מחוסר הצלחה בהעברת המסר לפתרון המשבר, מדוע זה קורה כך?

אני לא מרשה לעצמי להיות מאוכזב. אמנם יש [מצבים] שנופלים וקמים, נופלים וקמים וזה כי אני מרגיש את עצמי כנציג, וסליחה שכך אני אומר על עצמי, של הבורא כאן ואני חייב לתת דוגמה. ושוב ושוב לממש את שיטת התיקון, להראות איך עושים ולדבר שוב וכך אנחנו צריכים כולנו לעשות.

לא יודע מה קורה, יעברו שנים ולא יישאר מאיתנו כלום, אבל מה שאנחנו עושים היום, זה בכל זאת, השקעה במין האנושי וזה מה שיכנס לכל נשמה ונשמה במשהו וזה נשאר.

דודי: אצלנו הקורונה זה כבר פרה היסטוריה, אבל בעולם זה עדיין מעסיק את האנשים. בהודו מאה אלף איש מתו בחודש האחרון, הרופאים לא מצליחים לטפל במצב ומודים בכך בפה מלא. במקדשים בדרום החלו להתפלל לפסל אלת הקורנה, משקים אותה, מקריבים לה קורבנות, מייחלים לרחמים ופתרונות מצדה. איך אתה מתייחס לתופעה כזאת?

אם אתה לא יכול להתגבר על איזו תופעה, כנראה שהיא יותר גדולה ממך. אם היא יותר גדולה, היא כבר כוח עליון מעליך. אם היא כוח עליון מעליך, אז תעשה ממנה פסל שיהיה לך יותר ברור למי אתה מתייחס. ככה זה תמיד, מאיפה התחילה כל מערכת הדת, שיש לך אל כזה ואל כזה והאנשים משתחווים כלפי כל מיני כוחות טבע, כשראו שלא יכולים להסתדר איתם, עד שנעשו הכוחות האלה יותר מאוחדים, עד שהכוחות האלה קיבלו צביון וצורה יותר מושלמת רוחנית.

דודי: זה לא נראה לך מצחיק?

זה לא מצחיק, אני מסתכל על יוון העתיקה שיש שם כל מיני אלילים שנמצאים במאבקים ביניהם אלו באלו ובורחים זה מזה, והורגים זה את זה, ומולידים זה את זה וכן הלאה. כך הקורונה. חכה, עוד יעשו ממנה פסל ויתחילו לבוא למקדש של קורונה, ויתחילו להשתחוות לפניה, לספר כל מיני סיפורים, עד כמה שזה עוזר. ויבואו כמה אנשים ויתחילו לעשות מזה פרנסה ואז אתה תראה שתתפתח דת חדשה.

דודי: יוון העתיקה אני עוד מבין, זה היה פעם.

מה זה פעם, זה לפני אלף חמש מאות שנה. אבל בשביל מה לך יוון העתיקה, תסתכל על כל הדתות, גם יהדות וגם נצרות וגם אסלאם. תסתכל מה ששם נעשה, תראה הכול אותו הדבר. אדם צריך משהו לפניו כשהוא משתחווה, הוא צריך לנשק את הפסל הקטן, הוא צריך משהו.

דודי: אני רוצה להבין את הפילוסופיה מאחורי הדברים. אם אנחנו מייחסים את הבעיות שלנו לכוחות הטבע ולא משנה איזה, אז בכך נביא לריפוי המגיפה, לעשות שינוי?

לא, זה כדי להרגיע אנשים, כדי להרגיש אנשים ולשלוט בהם. אז יהיו לנו כמה כוהנים, אז יהיה לנו רב ראשי של קורונה וסגנו ועוד. מה אתה צוחק, זה כך יהיה ויתחילו לכתוב ספרים.

דודי: הוא יהיה ספרדי או אשכנזי?

אם מדובר על רווח, אל תדאג הוא יהיה גם זה וגם זה.

דודי: אני רוצה להבין, מה ההבדל בין לשייך את הכאב שלי ואת התפילה שלי והציפיה למשהו שירפא אותי, לבין שאעשה פסל של קורונה ובין שאני משייך את זה לכוח?

האדם לא מבין את הכוח הזה, הוא לא מבין. באדם צריך להיות במשהו פרימיטיבי, או שהוא נותן כסף למען שמישהו יעשה, אבל לאט לאט זה מגיע למצב שהוא צריך להפוך את זה לגשמי, כמו ילד קטן שצריך להחזיק ביד איזה סמרטוט, איזה צעצוע.

דודי: אז איך מתקדמים מפה?

בקיצור אתה רוצה לבנות דת חדשה? מה אתה רוצה אני לא מבין.

דודי: האנשים מייחסים את הבעיות שלהם לכוחות הטבע דרך פסל. איך הם יכולים בכל זאת להביא לריפוי?

מה שהם צריכים [לעשות], זה או על ידי תרופות, או על ידי כל מיני סגולות, אחד מהשניים. תרופה זה דבר כימי ולשם זה אני הולך למדען. סגולה זה כבר משהו שאני צריך בשבילו כוהן, מי ששייך ויכול להתקשר לכוחות האלה וכך עושים.

דודי: מה היית כותב על התופעה הזאת?

כרגיל. תראה מה שבעל הסולם כותב על כל הדתות, איך הן התפתחו. אותו הדבר זה יהיה. מאיפה מה שהוא כותב? כשראו שיש כוח כזה וכזה בעולם, וכוח כזה וכזה בטבע ואז התחילו לראות עד כמה שהם תלויים בו, והתחילו להשתחוות לזה. ואז בנו להם מקדשים, כדי לבוא כולם להשתחוות. מה העניין של הפירמידות? זה הכול כדי להרגיע את הכוחות הגדולים, כי אחרת אנחנו תלויים בהם ומי יודע מה קורה.

שלי: למה בעבר לאנשים היה קל להאמין בכוחות בלתי נראים. והתרבות המודרנית מזלזלת בזה ורואה בזה משהו שגוי בבסיס?

כי אנחנו גילינו הרבה יותר דברים מהטבע, ואנחנו רוצים לראות מה קורה. גם גילינו תופעות כאלה כמו הקורונה וירוס ואפילו תרופות יש לנו ולכן למי אנחנו נשתחווה? לכמה מולקולות שמחוברות בתוך הבקבוק, לזה אני צריך להשתחוות?

שלי: האדם המודרני יכול לחזור לתפיסה שיש פה כוח עליון שמנהל את המציאות, או שהוא יגיע לזה מכיוון אחר?

לא, הוא לא יכול. הוא רואה שיש כאן כוח הטבע שמנהל אותו, מפני שהכוח הזה הוא יותר חזק. אז מה לעשות, או שיקבל זריקה כנגד זה, או יכול להיות שישתחווה כלפי זה. גם אצלנו יש אנשים כאלה שמתנגדים לחיסון, ומעדיפים להיות בכל מיני כוחות אחרים, יחסים אחרים עם הווירוס. רק שתבינו גם זו דת.

ושמעתם על כך כשדברתי עם חבר שלנו שמתנגד לחיסון. יש לו שם כל מיני תיאוריות שזה הכול מהממשלות, כל מיני דברים כאלה וזה בכלל לא נכון. זו תחילת הדת החדשה, שבסופו של דבר מה יבנה מזה? עוד איזה פסל, אולי מקדש ונמשיך הלאה. מי יודע מה יהיה בפעם הבאה.

דודי: למרות המאמצים הכבירים בהפצה, עדיין אנחנו לא מצליחים לשבור את המחסום בינינו לציבור ומתגלה חוסר שביעות מהמצב. אז איך מצד אחד יכולים לא להיות מרוצים מהתוצאות של ההפצה ומצד שני לקבל הכול כ"אין עוד מלבדו". איך לשלב את שתי התחושות האלה במקביל?

אני עושה הכול מה שאני מסוגל לעשות וסוחט את עצמי לגמרי עד הסוף ממש, עד הטיפה האחרונה. ואחרי זה אני אומר "ה' יגמור בעדי" וכך כל פעם. ואני מרגיש את עצמי לעת עתה, לא לרגע הבא, לעת עתה אני מרגיש את עצמי "אני עשיתי את שלי". כל טוב לכם, תהיו בריאים. אני רואה מצב טוב, יותר טוב ממה שהיה קודם,

(סוף השיחה)