מקובלים כותבים
מעשים טובים - 3
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.10.2015 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו נמצאים בסדרת תכניות מיוחדת שנקראת "מעשים טובים ומצוות בין אדם לחברו", והיינו רוצים שבתכנית הזאת תעשה לנו קצת סדר בעקבות הקריאה הגדולה שלך למעשים טובים הדדיים בעם ישראל, גם בקרב התלמידים וגם בקרב העם בכלל, באינטראקציה שיש גם בין התלמידים וגם בקרב העם. זאת אומרת, כולם צריכים לעסוק במה שנקרא מעשים טובים בין אדם לחברו. האם אתה יכול לעשות לנו סדר בין המעגלים האלה? יש את מעגל התלמידים שעוסק בעבודה שלו, יש את מעגל העם שגם צריך לעשות פעולות כלשהן, יש ביניהם איזה קשר, מה הסדר הנכון?
על הסדר הנכון, מסביר לנו בעל הסולם, המורה המיוחד שלנו, בשני מאמרים, "מתן תורה" ו"ערבות", שם הוא מסביר שהאנושות חייבת להגיע לאיחוד, למרות האגו, הטבע הראשון שבו היא נמצאת, ולהגיע לאיחוד בצורה שהיא מתפתחת, במשך הרבה שנים, אלפי שנים, והיא מתפתחת לאט לאט. והבחירה שלה באיחוד נעשית באופן חופשי, למרות האגו, שהוא לגמרי נגד האיחוד, מאוד אינדיבידואלי, חד סטרי, רק אליי, רק לטובת עצמי אני חושב, מרגיש, מבין, מחשב, ואף פעם אני לא יכול, לא בהכרה, לא בתת הכרה, ולא בשום צורה לעשות משהו לטובת הזולת, כלום, אלא אני חייב להרגיש תועלת, וזה לא שאני חופשי לקבוע כך או כך, אלא המוח שלי, הרצונות שלי, התכונות שלי, כולם מכוונים בצורה כזאת שאין לי ברירה, אני מתחשב רק בעצמי, רק בעצמי. במה שנמצא מחוצה לגופי, אני לא יכול להתחשב, לא מסוגל. אין כאן שאלה של רוצה או לא רוצה, אני לא מסוגל.
הרצון הזה האגואיסטי, לחשוב רק על עצמו, קיים גם בדומם, צומח וחי. אבל בדרגת המדבר, בדרגת האדם, הוא כל הזמן נמצא בהתפתחות מדור לדור, ואפילו במשך החיים. אפילו כל יום וכל רגע הרצון האגואיסטי הזה מתפתח בנו, וכל האנושות בעצם נמצאת בו, בתוך הרצון הזה הגדול, הוא נמצא בכל אחד מאיתנו. אבל יש אנשים יותר מפותחים ופחות מפותחים, יותר רגישים לזה, ופחות רגישים לזה.
והגיע הזמן בהתפתחות האנושית שאחד מבני האדם, שהוא אברהם, גילה את הסוד הזה, מהי ההתפתחות שאנחנו נמצאים בה, מה השנים והימים והתקופות שאנחנו עוברים ומשתנים, מה כאן התועלת הזאת, מה התהליך שעוברים, מה האבולוציה הזאת, לְמה היא מביאה את האנושות? והוא הבין שכל ההתפתחות שלנו, ההתפתחות הרעה, שאנחנו נעשים יותר ויותר רעים ואז גם מרוחקים זה מזה, זה כדי להביא אותנו להכרת הרע, שהטבע שלנו הוא רע, ושנסבול מהטבע הרע הזה ונסכים להחליף אותו לטוב. ובזה שנבנה את הטבע הטוב, השפעה, אהבה, חיבור, על פני הטבע הרע, שזה ריחוק, שנאה, בזה, משתי צורות הטבע האלו המנוגדות, אנחנו מתחילים להבין ולהרגיש את כל התהליך שאנחנו עוברים, וגם את מה שנמצא למעלה מהתהליך הזה, הכוח העליון, שנקרא בורא. נגלה אותו, נבין אותו.
אברהם גילה את זה, מתוך תסכולים, מתוך חיפושים גדולים מאוד שערך בעצמו, והתחיל להסביר את זה לבבלים. זה היה בבבל העתיקה, לפני 3500 שנה בערך, ושמעו אותו, חלק קטן מהבבלים שמע בקולו, והוא ארגן מהם קבוצה שהתחילה לממש את זה. זאת אומרת, איך אנחנו יכולים להתעלות מעל האגו שלנו לחיבור ולהגיע לטבע השני, טבע של השפעה, אהבת הזולת וכן הלאה, ועל ידי זה אנחנו נתקדם לקראת הכוח העליון. זאת אומרת, שאנחנו נשלוט גם בטבע הרע וגם בטבע הטוב, נהיה למעלה. גם בזה שיש לנו את שתי צורות הטבע האלו, פלוס ומינוס, קבלה והשפעה, אז בין שתיהן, אנחנו נגלה את האמת, נגלה את תחילת הבריאה, סוף הבריאה, הכל.
הם הלכו אחריו והתחילו כך לממש את עצמם, בחיבור מסוים. האגו שלהם היה עדיין קטן ולכן אברהם לא ידע מה לעשות. כשהאגו קטן עדיין, אז אין בשביל מה לעבוד כביכול, התחברו קצת וזהו. ואז הוא המשיך לגלות, לחקור מה עושים הלאה, וגילה שההתפתחות הזאת היא לא ליניארית שלאט לאט מתקדמים בזה שנעשים יותר ויותר אגואיסטים. אלא ישנה תקופה מאוד מיוחדת שנקראת ארבע מאות שנות גלות מצרים, שבה כל חברי הקבוצה נכנסים ביניהם להתגלות האגו הגדול, רק הם, לא אחרים, לא העמים האחרים, לא העולם הסביבתי, אלא הם. הם מגיעים למצב שנקרא גלות, גלות מאותו הכוח הטוב שהם איכשהו הספיקו לגלות, כוח השפעה, כוח חיבור, כמשפחה אחת. פתאום הם מגלים שהם נמצאים ממש בניגוד, בשנאה זה לזה, ולא מסוגלים להתקרב אחד לשני. "ויאנחו בני ישראל", ככה, הרימו ידיים, מה לעשות.
ואז התגלה ביניהם אגו עוד יותר גדול, שנקרא עשר מכות מצרים, הם כל כך שנאו זה את זה שלא יכלו לסבול, ואז החליטו שאין להם ברירה, אלא לברוח, להתעלות מעל האגו שלהם. פשוט, מה שלא יהיה, להתעלות, "טוב לי מותי מחיי", אני חייב לקרוע את עצמי מהמחשבות והכוונות לעצמי. והם הסכימו לזה, בקבוצה שלהם, בקבוצת אברהם. זה נקרא שהם ברחו ממצרים, זאת אומרת, התעלו מעל האגו הזה, קרעו את כל הקשרים האגואיסטיים ביניהם, ונעשו עם חופשי, ברחו משליטת האגו, משליטת פרעה. ומה הלאה לעשות? אז הם הבינו שהם צריכים להיות מקושרים מעל האגו הזה. אתה לא בורח מהאגו, מהטבע שלך, אתה צריך למעלה מהאגו הזה שנקרא הר שנאה, הר סיני, להתחיל לקשור את עצמך בקשרים שנקראים ערבות. להיות כאיש אחד בלב אחד, בעזרה הדדית, בקשר הדדי, שכל אחד חושב על כולם ולא על עצמו. ואז אני דואג לכולם וכולם דואגים לכולם, גם לי.
ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו הופכים להיות גוש אחד. ובמקרה שאנחנו הופכים למערכת אחת סגורה, עגולה כזאת, אנחנו בזה מגלים בתוך המערכת הזאת כוח עליון, שנקרא בורא. אנחנו דומים לו, כי אנחנו גם פעילים מתוך הערבות ההדדית כלפי הזולת, והמטרה שלנו היא להגיע להידמות לאותו הכוח העליון הטוב והמטיב, שאנחנו כאלה, טוב ומטיב, כל אחד לכולם, בפועל, בינינו, בשטח. וכך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא, שזו מטרת הבריאה, ובזה אנחנו כבר מלכתחילה מתעלים מעל האגו שלנו. כשאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, זה נקרא שאנחנו נכנסים לסולם המדרגות הרוחניות, לעולם הרוחני, וכך מגלים את העולם הנצחי, השלם, שנמצא בתכונות ההשפעה, לעומת העולם הנבזה, השפל והזמני שנמצא בתכונות הקבלה שלנו. זה בעצם מה שגילה אברהם ומה שמימש עם ישראל במשך ההיסטוריה הקדומה שלו.
ואנחנו היינו בזה ויצאנו מזה, נפלנו לאגו גדול עוד יותר, מלפני אלפיים שנה. ואם כך, איבדנו את קשרי האהבה ההדדית, והחיבור ההדדי, נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם, זה אגו עוד יותר מוגבר, ונמצאים בתוך האגו הזה כבר אלפיים שנה. זה נקרא גלות, רק לא גלות מצרים, זו הגלות האחרונה, בסך הכל עברנו ארבע גלויות. ובגלות הזאת רכשנו עכשיו אגו גדול מאוד, חזק, אכזרי. ויחד עם זה רכשנו גם הרבה ייסורים, גם באינקוויזיציה ובפוגרומים ובשואה ומה שהיה בין כל אלה עד היום הזה. כי בסך הכל האגו הגדול והסבל הגדול צריכים להתחבר לנו יחד להכרה שהסבל שאנחנו סובלים הוא בגלל האגו שבו אנחנו נמצאים. זה נקרא הכרת הרע. אם אנחנו מחברים את שניהם יחד, אנחנו מתחילים להבין מה מקור הסבל, שזה האגו שבנו, שבינינו.
אנחנו נמצאים היום באותו מצב כמו בבל. הגענו לארץ ישראל, ואנחנו יכולים להיות כאן עם חופשי, כדי לקיים. כמו שברחנו מפרעה, ברחנו מכל העולם, אנחנו נמצאים כאן ויכולים כאן לקיים אותם התנאים כמו שהיו לנו ביציאה ממצרים, בחיבור בינינו, להשיג את העולם הרוחני, הכוח העליון, החיים הנצחיים, השלמים. רק שהכל תלוי בהכרת הרע, שסוף סוף נקבע שכל הסיבה לכל הצרות בינינו היא האגו הפשוט הבוער בינינו, חוגג בינינו. ואם נבין זאת, אז נוכל להתפטר ממנו, כי יש לנו מקורות כוח מיוחדים כדי להתגבר על האגו, והוא גם מיועד לזה שנשלוט עליו. זו התקופה שבה אנחנו נמצאים. והארגון שלנו, בני ברוך, מיועד להראות דוגמה לעם ישראל, אלו שהיו בגלות ואלו שהיו פעם גם במעמד הר סיני ובכל הדברים האלה, אנחנו הצאצאים, זאת אומרת הרשימות מאותם המצבים שעברנו, ואנחנו צריכים היום לחזור לזה.
לכן אנחנו נמצאים במצב כזה מיוחד. ואני מאוד מקווה שנוכל להיות כמו אברהם כלפי הבבלים. גם אנחנו צריכים להיות כאברהם, באותו התפקיד כלפי עם ישראל, ועם ישראל יוכל להיות כאברהם באותו התפקיד כלפי כל אומות העולם. כי המטרה הסופית היא, שכל אומות העולם גם ייכנסו לחוק הערבות ובזה נגיע לעולם אחר. זה יכול להתממש ממש בימינו, לכן כל המקובלים האחרונים, מהאר"י והלאה, כבר כותבים שאנחנו נמצאים בימות המשיח. והאר"י, שחי כבר במאה השש עשרה, מקובל אצלנו שהוא משיח בן יוסף. ואנחנו צריכים להגיע עכשיו לתקופה כזאת, למימוש כזה של התיקון שנקרא משיח בן דוד.
בן ציון: אם הבנתי נכון, הקריאה שלך עכשיו למעשים טובים ופעולות בין אדם לחברו, היא בעצם להמשיך את התהליך הזה שהתחיל לפני כך וכך שנים, ערבות למרגלות הר סיני וצריך לממש אותו עכשיו. זו המשמעות של הקריאה הזאת.
נכון. כי אנחנו נמצאים באותו מצב, אחרי גלות מצרים כשהם יצאו לקבלת התורה, לקבלת שיטת התיקון בוא נגיד, גם אנחנו יצאנו מהגלות של אלפיים שנה למקום שאנחנו עם חופשי, בינינו יכולים לקבוע את התיקון שלנו, את הערבות בדרגה הבאה.
בן ציון: הקריאה שלך מופנית גם לכלל עם ישראל.
קודם כל הקריאה שלי מופנית לתלמידים שלי, לאלו שמרגישים שהם חייבים לקיים את התנאים האלה שיש להם, זה נקרא "לבו דואב בקרבו". לכל אחד שלבו דואב בקרבו, שהוא כן רוצה להיות בתהליך הזה, להגיע למטרת החיים, מטרת הבריאה, שיש לו בעיה ורוצה לגלות "מה הטעם בחיי?", כי הוא לא רואה בשביל מה הוא חי, והחיים שלו אם כך נראים לו ממש ריקניים.
אז קודם כל לאלו מעם ישראל, ומכל העולם, באמת, כי בזמן הגלות התחברנו עם כל אומות העולם, כמו שכתוב "לא יצאו בני ישראל לגלות אלא לצרף להם נשמות הגויים". והצירוף הזה, החיבור הזה שאנחנו עשינו אלינו, זה שהם באים ומתחברים אלינו, הם אלו שיכולים להיות איתנו. כי גם עם ישראל, מאיפה הוא בא? מבבל, כשהלך אחרי אברהם. כך מי שבא מכל האנושות אחרינו הוא נקרא היום עם ישראל. ולכן אנחנו מצרפים לעצמנו את כולם, לפי הכרוז שנותנים בכל השפות ובכל המדינות. וקודם כל אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, אחר כך את עם ישראל, אלו שיש בהם רשימות מהמצבים הקודמים והם צאצאים של אותם האנשים שפעם היו בקבוצת אברהם, במצרים, במעמד הר סיני ובכל המלכות שלנו, ובגלויות האלה. אנחנו צריכים קודם לפנות לעם ישראל הנוכחי ואחר כך לפנות לכל העולם, לכל האנושות. בעל הסולם מסביר את זה בסוף "הקדמה לספר הזוהר".
בן ציון: אז מה ההבדל בין הקריאה שלך לתלמידים, שאתה מלמד יום יום, והקריאה שלך היום לעם ישראל, לחיבור ולביצוע פעולות של מעשים טובים, לכבד אחד את השני, ולהיות בעזרה הדדית?
לתלמידים הקריאה שלי מכוונת, למצבים שהם יחייבו את התלמידים לדרוש את המאור המחזיר למוטב. ולהפצה שלנו החיצונית לעם ישראל, זה שהם יבינו וירגישו שיש בנו שיטת תיקון העם, שיכולה להביא לו ביטחון, שגשוג, שוויון, חינוך נכון וכן הלאה.
ההפצה שלנו לאומות העולם היא, שהם יבינו שיש בישראל שיטת תיקון המין האנושי, שמביאה את המין האנושי למצב טוב, בטוח, ללא מלחמות, לחיים טובים רגועים ומאוזנים.
בן ציון: היום מאמרים שלך מתפרסמים ב ynet, בכל העולם. מה היית רוצה שיבינו הקוראים, או הצופים החדשים בערוץ, איזו קריאה לפעולה אתה קורא להם?
אני קורא להם לשים לב לקבוצת "בני ברוך", שמשתדלת לסדר את עצמה כקבוצה שמובילה את התיקון, שיטת ישראל, תורת ישראל, ומשתדלת לממש את זה בקרבה ולהראות לכולם שזה אפשרי לתקן את עצמנו ולהגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", שזה "כלל גדול בתורה". ומהכלל הזה אנחנו מגיעים ממש לפתיחת העולם העליון, לחיים עליונים, רוחניים, בדרגה ובממד מיוחד אחר לגמרי, שלזה אנחנו מיועדים.
הייתי אומר, שאף אחד לא יכול לברוח מזה. אנחנו נמצאים באותה המערכת, שהיא כולה כולה מנהלת אותנו ומביאה אותנו בהכרח למימוש של כוח הערבות, של החוק "ואהבת לרעך כמוך". ורק חכמת הקבלה מסבירה לנו את האפשרות, ההזדמנות לקיים את החוקים האלה בצורה קלה, יפה, ללא ייסורים קודם לכן. ולכן כדאי לנו לשמוע מה שהיא אומרת ולהשתדל לממש את זה, כי אז נגיע לחיים הטובים מהר, בקלות ובצורה יפה.
ואם לא כן, אנחנו יכולים להיכנס למלחמות עולם כמו שכתוב בחכמת הקבלה, ולצרות של ימות המשיח שזה דברים נוראים. ובכל זאת, בסופו של דבר נצטרך כתוצאה מהלחצים והייסורים הנוראים לקיים את חוקי הערבות ו"ואהבת לרעך כמוך". וזה לא רצוי, כי בכל זאת נצטרך לפנות אחר כך לחכמת הקבלה ולקיים את זה. וזה לא שעל ידי ייסורים אנחנו סתם מגיעים לטוב, אנחנו בכל זאת צריכים לתקן את עצמנו. והתיקון הוא או קודם מכות, או שאנחנו נראה מראש שלא כדאי לנו מכות. כמו ילד חכם, שאומר, אולי כדאי לי כך לעשות, כי בשביל מה לי לסבול סתם ואחר כך לעשות שיעורי בית, אולי אני בצורה כזאת יפה עכשיו אעשה את שיעורי הבית.
רק מאיפה אנחנו ניקח את הכוחות האלו לעשות "שיעורי בית"? מתוך זה שישנו המאור המחזיר למוטב, כוח שכן נותן לנו אפשרות לפעול נגד האגו שלנו, נגד העצלות שלנו, ואנחנו כן מוכנים לתקן את עצמנו ולהגיע מהר מאוד לחיים מאושרים.
בן ציון: אז קודם כל אם אני מבין נכון, אתה מזמין כל אחד ליהנות מהכוח הזה.
כן, ודאי.
בן ציון: זה בעצם גולת הכותרת.
כן. ושכולם ישתמשו בו, הוא מיועד לזה.
בן ציון: כדי ליהנות מהכוח הזה ברמה המעשית, אנחנו צריכים לעשות פעולות עזרה הדדית אחד לשני. מה אתה ממליץ?
אני ממליץ לעשות כל מיני פעולות. פעולות יפות, טובות זה לזה, ובזה נגלה כמה שאנחנו לא מסוגלים לעשות אותן, ואז אנחנו נצטרך לכוח העליון שיעזור לנו. זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", כי הם לא מסוגלים להתחבר ואז יתגלה להם הכוח העליון, שבכוחו הם כן יכולים להתחבר.
אנחנו צריכים את הטבע השני, טבע של השפעה, של אהבה שאין בנו, אבל זה שאין בנו, אנחנו לא צריכים לנהוג בכוח, אלא רק לדרוש את זה.
בן ציון: אם עכשיו מתחיל להיות מופץ הכוח הטוב הזה שיכולים ליהנות ממנו, האם כל אדם בישראל שיעשה מעשה טוב לשכן, לחבר, בכל מקום שהוא, כבר ייהנה מהכוח הזה?
לא. הוא צריך להיות מחובר אלינו. כי לנו יש קשר לכוח הזה. אנחנו לומדים בינינו, אנחנו מחוברים בינינו ברשת מיוחדת. אנחנו דרכנו מושכים את הכוח הזה מלמעלה, מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית. הוא נמצא בנו. ולכן אם אנחנו בעצמנו עושים פעולות עם הקהל, אז בפעולות האלה כבר נמשך הכוח העליון אליהם. אנחנו כאן כמעבר, כצינור. על זה כותב בעל הסולם במאמר "הערבות".
בן ציון: כצופה בטלוויזיה, אם אני רוצה לעשות מעשה טוב, מה עלי לעשות עכשיו?
להתקשר לקבוצת "בני ברוך" או קבוצת "הטובים", לא חשוב איך לקרוא לזה, יש לנו הרבה מאוד שמות. לכל פעולה שלנו יש מותג מתאים.
בן ציון: אם אני רוצה לעשות מעשה טוב, לעזור למישהו, אז קודם כל עלי ליצור קשר עם "הטובים", עם המוקד, ודרך זה להתנדב.
כן. ובזה אתה כבר מתחיל להרגיש עד כמה שאתה נכלל ממצב אחר, שהאור העליון משפיע דרכך לאחרים.
בן ציון: יש תכנית בטלוויזיה שקוראים לה "יצאת צדיק". זה בטוח יבטיח לי שאני יוצא צדיק.
כן. בהצלחה.
בן ציון: ואני לא יוצא מה שנקרא "פראייר", כמו שאומרים הישראלים.
זה בטוח.
(סוף השיחה)