"פרשת השבוע"
פרשת "מטות" ופרשת "מסעי"
בהשתתפות: גיל קופטש
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.12.08 – אחרי עריכה
גיל: שמחים שהצטרפתם אלינו לחברותא. לא תאמינו איזו זכות נפלה בחלקי.
אתה עדיין נרגש.
גיל: זה לא מובן מאליו. אני קם בבוקר ואומר, אני הולך ללמוד עם הרב לייטמן.
לומדים זה עם זה.
גיל: עוד מעט אנחנו מסיימים את כל התורה.
כן, מתחילים כבר את "דברים".
גיל: אתה תתגעגע אלי כשנסיים?
אולי נתחיל את הסיבוב הבא.
גיל: אנחנו מסיימים את ספר "במדבר", אנחנו בפרשות "מטות" ו"מסעי", בדרך כלל קוראים את שתי הפרשות האלה יחד. זה מתחיל ב"וידבר משה אל ראשי המטות". מאחת הפרשות הקודמות שלמדנו אנחנו זוכרים את "מי מריבה", שהקדוש ברוך הוא אומר למשה "קח את המטה, והקהל את העדה", "ודברתם אל הסלע לעיניהם, ונתן מימיו". ומשה לא מדבר אל הסלע, אלא מכה אותו עם המטה.
פעמיים.
גיל: פעמיים, ורק אז הסלע מוציא מימיו. על זה משה נענש ולא נכנס לארץ, שזה מוזר בעיניי. מה זה המטה?
קודם כל זה או מטה או נחש, אי אפשר ללמוד על האחד בלי האחר.
גיל: נחש הוא ההופכי שלו?
כן, הופכי. אנחנו נמצאים בבריאה שכולה רצון, רצון לקבל, חוץ מרצון אין כלום.
גיל: כל מה שאנחנו רואים פה במציאות זה רצון לקבל.
כן. דומם, צומח, חי, אדם, הכול רצון, כוח הרצון. לספוג, לקבל, למלא את עצמו, להתחדש, לקבל אנרגיה נוספת, לעבור ממצב אחד למצב שני, בכול הרצון עובד. האטומים מתחברים ביניהם, המולקולות, יש התחדשות ביניהם שמביאה אותם באבולוציה לחיים.
גיל: זה סוג של כוח משיכה שמושך אליך דברים.
כן, הכל זה רצון. אם נלך לבדוק את הרצון, אז נראה למה הוא מקבל על עצמו כל פעם לבושים חדשים - עץ, צמחים שונים, חיות למיניהן, אדם. מתחילת הבריאה, מהמפץ הגדול, מתחילת הרצון, ועד שהוא מתחיל להתפתח, כל ההבדל ביניהם הוא ברצון.
גיל: ההבדל בין הספה הזאת לביני זה ברמת הרצון.
אם היה לי מזרק עם רצון והייתי מזריק לתוך הספה הזאת רצון.
גיל: היא הייתה נהפכת לפיל.
לפיל. עוד קצת רצון, לגיל קופטש, עוד קצת רצון, למשה רבינו.
גיל: זה עוד הרבה רצון.
כן. לכן כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". זה רצון, יצר.
גיל: הרצון שלו יותר גדול.
לא צריכים יותר מזה. ולכן כל השתלשלות הדורות, כל האבולוציה שלנו, כל ההתקדמות שלנו, זה רק רצון, מדור לדור. דומם, צומח, חי, הרצונות שלהם מתפתחים מאוד לאט, וככל שהבריאה יותר מורכבת, כך הרצון שלה יותר מורכב, ואז הוא מתחדש מהר יותר. לכן אנחנו רואים שבין חיות מלפני חמש מאות שנה והיום כמעט ואין הבדל, אבל בין אדם מלפני חמישים שנה והיום יש כבר הבדלים.
גיל: אפילו פיסיים, לדוגמה, האדם יותר גבוה.
כן. הרצון הוא היסוד. הרצון הוא לא טוב ולא רע, זה רצון. על הרצון הזה יש עוד תוספת - כוונה, בשביל מה הרצון הזה עובד. יש דומם, צומח, חי, שהם פועלים כמו שהרצון שלהם דורש מהם, כדי להתקיים. אתה רואה איך הם אוכלים, איך הם נחים, איך הם מתרבים.
גיל: מספקים את הצרכים הבסיסיים שלהם כדי לשרוד.
כן, לפי החוק הפנימי שמושרש בהם ומחייב אותם לעשות את הפעולות האלו. זה לא טוב ולא רע, אלא כך זה החוק. באדם הרצון מחובר עם הכוונה. חוץ מזה שאנחנו כבהמות, יש לנו תוספת רצון שנקראת "אדם", וברצון הזה אנחנו פועלים כלפי הסביבה, כלפי החברה, ומרגישים כלפי החברה או יותר גדולים או יותר קטנים.
גיל: האם זה קשור לדיבור? כי בתרגום אונקלוס הוא מתרגם נפש, רוח, חיה, ואומר נפש ממללה, נפש מדברת.
כן.
גיל: זו יכולת הדיבור.
היא ניתנה רק למין האדם.
גיל: אולי זו הכוונה שאתה מדבר עליה, היכולת לעלות מעל המציאות בזכות הדיבור.
כן. אנחנו נדבר מה זה הדיבור. כוח המדבר שיש לנו בגרון זה משהו מיוחד, הוא מגיע אלינו מהמערכת העליונה.
הרצון של האדם יכול להיות בכוונה לעצמו, ואז הוא מסתכל על כל העולם רק דרך ההסתכלות הזאת, ממה הוא יכול לקבל תענוג, ממה להרוויח, ממה ליהנות.
גיל: הוא מסתכל על הכול מסביבו כפוטנציאל לתענוג.
דרך הרשת הזאת, דרך המסננת, ולכן הוא לא רואה דברים אחרים. יש כאן אין סוף, עולם אין סוף, מלא דברים, כוחות, עולמות, אבל אנחנו דרך המסננת שלנו רואים רק מה שלטובתינו העכשוית. ולכן מה שעובר דרכנו, דרך הקליטה האגואיסטית הקטנה, נקרא "העולם שלי", "העולם הזה". זה הנחש, הראייה האגואיסטית הזאת.
גיל: אם אתה רואה את הכול כפוטנציאל לתענוג שלך, שהכול בשבילך, אז זה הנחש.
כן, זה הנחש. למה הוא נחש? כי הוא הורג אותי בסופו של דבר. הוא משאיר לי חיים קטנים, אומללים, שבהם אני תלוי בכולם, אני רוצה שכולם ישרתו אותי. ואם האחר גדול יותר, אז רע לי, ואני חושב איך אני יכול לבזות אותו, לעשות אותו יותר נמוך, כדי שיהיה לי קצת יותר טוב. אני כל הזמן צריך להחזיק את עצמי לעומת הסביבה.
גיל: למרות שאתה רוצה לנצל אותם, אתה תלוי בהם.
הוא חונק אותי, אני העבד שלו. יוצא שהנחש הזה נמצא בי והוא לרעתי. או מטה. מה זה מטה? אם אני יכול להחליף את ההסתכלות שלי על העולם לטובת העולם, אם אצא מעצמי, "ואהבת לרעך כמוך", בהתחברות עם כולם, אז אני אגלה כאן עולמות, כוח אדיר, עליון, את הטבע, האלוהים, וזה ההבדל בין מטה לנחש. כול זה בידיים שלך. כאן יש לך בחירה חופשית, או להחזיק בידיים שלך שזה המטה, או שאין מה לעשות והוא בורח ממך וזה הנחש.
גיל: למדנו באחד השיעורים הקודמים, שמטה זה סוג של הורדה.
מטה בחשיבות.
גיל אתה מוריד מטה. האם זה מאפשר לך איזו תובנה להוריד מלמעלה למטה?
לא, את ההסתכלות הזאת, את תפיסת העולם האגואיסטית הזו, אני מוריד מטה. אני לוקח אותה בידיים.
גיל: לוקח את הנחש והופך אותו למטה?
כן.
גיל: ועל ידי כך אתה מוריד אותו, את הנחשיות אתה מוריד למטה.
כן. עכשיו יש הבדל, האם אתה תופס אותו בזנב או תופס אותו בראש. כמו לוכדי הנחשים שתופסים אותו בזנב, ו"משיח" תופס אותו בראש.
גיל: אבל מה קשור מטה לדיבור?
דיבור זה שאני פונה למישהו. התכונה הזו קיימת רק באדם כי זו תכונת ההשפעה שלנו. יש קול ודיבור, הבל היוצא מהאדם, שזה כאור חוזר, כהשפעה לזולת. כשיש לאדם את התכונה הזו, היא באה אליו מהעולמות העליונים, והיא נקראת "גרון" מהמילה גר. היא ירדה ממש אלינו ולכן יש לנו דיבור.
גיל: המילה "גר", הכוונה למשהו חיצוני שבא אליך.
כן. לכן זכות הדיבור, הדיבור, זה סימן של חופשיות האדם. לעבד אין זכות דיבור, אומרים לו מה לעשות והוא מבצע כמו מכונה. לכן כשבתורה יש פנייה למשה "ותדבר", הכוונה שתשתמש בתכונת ההשפעה שלך כלפי העם. "העם" נקרא כל הרצונות שלך.
התורה מדברת באדם אחד. כשמתגלה כוח האלוהים העליון לאדם, מתגלה לנקודה שבלב, לרצון שלו להתפתח רוחנית שנקרא "משה" שמושך אחריו את כל הרצונות, אז הוא מדבר לכל העם, לכל הרצונות שלו, ובצורה כזאת הוא מתקן אותם ומתקדם. על ידי מה? על ידי נחש ומטה, ועל ידי זה שמדבר אליהם, הוא מלמד אותם את תכונת ההשפעה.
גיל: מה אנחנו לומדים מזה על כוח הדיבור? אתה אומר שזה כוח אלוהי בעצם.
כוח אלוהי.
גיל: שזו מתנה, בונוס מטורף שאלוהים נתן לבני האדם.
על ידי כוח הדיבור, כשאנחנו מדברים, אנחנו מבצעים את פקודת הטבע האלטרואיסטית, הנכונה, להשפעה, ובזה הופכים להיות ה"מדברים".
גיל: כך גם הקדוש ברוך הוא עצמו, אומרים ש"בדבר ה' שמים נעשו", הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות, בדיבור.
בדיבור, בבינה, זה כוח הבינה, כוח ההשפעה.
גיל: האם יש איזו חשיבות או ייחודיות לשפה העברית?
מכאן מובן לנו למה למשה היה קשה לדבר.
גיל: למה למשה היה קשה לדבר?
כי הנקודה הזו שבאדם צריכה לעבוד עם כל הרצונות שבו, עם כל הרצונות האגואיסטיים, אז קשה לו לפנות. מה הוא אומר? "הם לא יבינו אותי", "כבד פה וכבד לשון אנכי", אני לא מסוגל לדבר. את כוח הבינה, כוח ההשפעה, כוח האהבה, קשה מאוד להסביר לתכונות האגואיסטיות שבאדם, ועל זה הוא מתלונן.
גיל: אנחנו כל הזמן אומרים "ואהבת לרעך כמוך" שזה משפט חזק ויפה.
זה לא משפט חזק ויפה, זה החוק של כל המציאות.
גיל: אבל זה חוק במובן אקסיומה. כי אני הרבה פעמים תופס את עצמי שאני לא מדבר דברים של "ואהבת לרעך כמוך".
אבל עכשיו זה מתגלה בכל העולם, שאנחנו קשורים זה לזה ואין לנו ברירה. אנחנו רואים שהמשפט "ואהבת לרעך כמוך" נמצא ביסודו של העולם. אם כל החלקים של העולם לא יהיו בסופו של דבר מקושרים על ידי החוק הזה, כמו תאים בגוף אחד, כמו איברים או חלקים במערכת אינטגרלית גלובלית אחת, אז נימצא במערכת שבורה ומצבנו יהיה נורא.
גיל: אז "ואהבת לרעך כמוך" זה בעצם מצב, זה הסטטוס קוו של העולם.
נכון, יופי.
גיל: זה לא איזה חוק שאתה עכשיו צריך לאהוב את כולם.
לא, זה מלכתחילה ככה.
גיל: זו האקסיומה של העולם.
נכון. וככל שאנחנו מתפתחים ולא מבצעים את החוק הזה, לא מממשים אותו על עצמנו, אז אנחנו מנוגדים לחוק הזה, מנוגדים לעולם.
גיל: מה אני צריך לעשות, כשאני שלוש ארבע פעמים ביום מוצא את עצמי בדיאלוג עם מישהו שלא עובד ב"ואהבת לרעך", שמעצבן אותי, שאני כועס עליו, ולפעמים יוצאת לי איזו קללה? איך אני חוזר לפעול תחת האקסיומה הזאת?
בכל הדברים האלה, אתה עם עוד מישהו, זו רק פסיכולוגיה. אנחנו צריכים ללמוד לראות את המערכת הזו, זו רק ראיית המערכת. בהדרגה אתה רוכש אותה משמיעה, מלימוד, מזה שאתה רואה את הערוץ שלנו, מזה שאתה שומע דברים, מתוך זה אתה מתחיל לעבד בפנים את כל הנתונים האלה, את כל ההבחנות, ואז אתה מתחיל לראות אותה, אתה מתחיל לראות שהעולם קשור, וזה מחייב אותך. אתה לא צריך לעשות שום דבר. אתה שואל, מה אני אעשה שלוש ארבע פעמים ביום? הראייה הזו מחייבת אותך כבר להתנהג אחרת. אתה רואה שכמו שהמשפחה שלך קשורה אליך, גם אלו קשורים אליך.
גיל: אבל מה אם אותו איש שאני דן אתו? אני בא ב"ואהבת לרעך" ולו אין מושג על מה אני מדבר.
לא חשוב, אם אתה מרגיש שהוא קרוב, אז אתה מתייחס אליו אחרת.
גיל: כלומר יש משהו יותר אמפטי, יותר חמלה?
אתה מגלה שאתם קשורים יחד. אתה מבין שאתה לא יכול להרוג אותו, להרוס אותו ולמחות אותו, אלא אתה צריך לחבר אותו בצורה יפה אליך, הוא חלק ממך. הראייה הזו ממש משגעת את האדם, היא הופכת לו את החיים.
גיל: אז מה קורה במלחמה לפי מה שאתה אומר?
לכן כתוב "דע את אלוקי אביך ועבדהו", בלי הידיעה הפנימית הזו, שזו ראייה, אי אפשר לעשות שום דבר, כל הדיבורים היפים, לא יעזרו.
גיל: חז"ל אומרים "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", יש אמרה כזו.
כן.
גיל: זאת אומרת, כדי שבנאדם ישמע אותך אתה צריך לדבר איתו ממקום של אהבה, ממקום כנה, מתוך הלב.
אכן
גיל: ואם זה לא בא מהמקום הזה?
זה לא משפיע.
גיל: אז אין טעם לדבר אותו בכלל.
לכן כמו שדיברנו, מה זה נקרא ה"מדבר", המדבר זה שמוציא את כוח הבינה, כוח ההשפעה מעצמו כלפי השני. זה נקרא "תדבר אל בני ישראל", זאת אומרת, תשפיע עליהם, תראה להם, תגלה להם איך עכשיו להתנהג, תן להם כוחות לזה.
גיל: ואם זה לא בא ממקום של אהבה, עדיף שלא תגיד את זה בכלל.
זה גם לא משפיע על השני.
גיל: זה לא משפיע, לא עושה כלום.
רק מקלקל.
גיל: משה אומר, בוא ננקום במדיינים, הרגע הם עשו לנו בלאגן, בפרשת "פנחס", פרשת "בלק". הביאו לנו את מה שנקרא "זונות מדיין" בתור פולחן האלילים שלהם.
כן.
גיל: עכשיו משה רוצה לעשות עליהם מלחמה.
נקמה.
גיל: "צרור את המדינים והכיתם אותם, כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור". פעור זה האליל שלהם?
כן.
גיל: וקראתי איפשהו שמדיין זה כוח הדמיון. איך אתה רואה את מדיין?
זה אחד מהגרועים ביותר.
גיל: מדיין?
כן.
גיל: למה?
כי אתה יודע ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה", כי אז האדם יכול להסתובב עם כל מיני מחשבות, עם כל מיני רצונות ותסכולים ופנטזיות. אז יותר טוב אולי שיחטא כבר במשהו ויעזוב, ולא יסתובב כמו כלב סביב הזנב שלו כל החיים.
גיל: כמו האמלט "להיות או לא להיות" ולא עושה כלום.
כן. האדם נמצא כל הזמן בתסכולים ולא מחליט. ואתה יודע, ש"אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם", ו"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". זאת אומרת, צריכים לחטוא, זאת אומרת, לגלות את החטא, כי אנחנו כולנו מהחטא דאדם הראשון.
גיל: כי אם לא תטפס מעל החטא, אז בעצם לא עשית אף מסע.
נכון. אז קודם צריכים גילוי הרע, ואחר כך ממנו לעשות טוב. זו הבעיה בכל החינוך שלנו, שלא מלמדים אותנו נכון, שלא מגלים לנו.
גיל: תפסתי אותך בעיקרון חסידי.
למה?
גיל: זה חסידות, לגלות הרע ולעשות ממנו טוב.
כל החסידות באה מחוכמת הקבלה.
גיל: גילוי ניצוצות.
כן, זו תורת האר"י.
אז אנחנו צריכים לגלות את הרע. ומדיין לא נותנים את זה לעשות, הם כל הזמן מסובבים את האדם בכל מיני דמיונות מתוקים על העבירה, אבל לא מספיק כדי שאדם יראה את הרע שבזה.
גיל: אני יכול לדמיין הרבה דברים, אבל הם פה מדברים על איזשהו דמיון שאתה מתדמה לקדוש ברוך הוא בדרך פסולה.
כן.
גיל: לזה הם מתכוונים פה?
כן. מה זה בדרך פסולה? שכל הזמן נותנים לך הבחנות כאלו, שאתה חושב שבצורה אגואיסטית אתה יכול לנצח. ואז בסופו של דבר אתה צריך להרוג שם גברים, נשים, ובנים, חוץ מבנות.
גיל: למה?
כי הבנות זה עדיין כוח קטן של הרצון לקבל, הנוקבאות. ואתה יכול לצרף להן גבר נכון שיכוון אותן וישתמש בזה בצורה נכונה.
גיל: זאת אומרת, הבנות הן בחזקת כלים טהורים.
מדובר באדם פרטי, התורה לא מספרת לנו איך אנחנו צריכים להרוג את האחרים.
גיל: בזה כבר שכנעת אותי שכל הטקסט המדהים הזה, אפשר לקרוא אותו מבחוץ, אבל אתה קורא אותו מתוך הפנימיות.
כן
גיל: כל המדיינים, בלק, בלעם, הכול זה במוח שלי.
כן, רק באדם. אז אתה משאיר מכל הרצונות שלך, מכל הפנטזיות ומתסכולים רק את הרצון. אתה זוכר בהתחלת השיחה דיברנו שהכול זה רצון, ועל פני הרצון יש כוונות איך להשתמש ברצון. אז כל הכוונות איך להשתמש ברצון תזרוק אותם, אתה כבר לא השתמשת בהם נכון. וגם את הרצונות שכבר השתמשת בהם בכוונות הלא נכונות, גם הם פסולים. אתה צריך לקחת רק את אלו שעדיין לא השתמשת בהם וזה סך הכול מה שנקרא "מדיין", מאלו אתה יכול להשאיר ולהשתמש.
גיל: בפרשת "מטות" בשבת הראשונה של "תלתא דפורענותא", זה לפני תשעה באב, זה לפני החורבן. ההפטרה אגב זה ירמיהו, אתה מחבב את ירמיהו בתור נביא, מה דעתך עליו?
נביאים היו מקובלים בדרגה כזאת, שכולם ראו מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה את כל התהליך שאנחנו עוברים. הם דיברו קצת, ורק על הדברים שאנחנו נצטרך לגלות עכשיו. אתה בכלל מבין באיזה זמן אנחנו קיימים?
גיל: התחושה שלי שאנחנו עומדים לפני חורבן שלישי או רביעי או חמישי, לא משנה, חורבן.
זאת אומרת כולם דיברו גם חוכמת הקבלה וגם התורה בעצם על זמננו. אנחנו עכשיו מגלים את חטא האדם הראשון, הכוונה היא הכלי השבור שלנו, המערכת השבורה של כל הנשמות, של כל בני האדם שבעולם הזה, ועכשיו אנחנו מגלים את זה ונמצאים לפני התיקון. זאת אומרת, כל מה שעברנו משך כל ההיסטוריה מיועד דווקא לזמן הזה.
גיל: אז אפשר להגיד שהחורבן או מה שאנחנו חווים עכשיו בכלכלה העולמית, המלחמות בעולם זהו זה?
הכול זה רק לצורך זה. ברגע שנתחיל לתקן את עצמנו בצורה רצינית מטרתית, פתאום אתה מגלה שמש, ציפורים, הכול בסדר, לכולם יש כל דבר.
גיל: זאת אומרת, לא חייבים לקרוא לזה חורבן כלל עולמי. מי שלא יעבוד על עצמו יהיה לו חורבן פרטי, ומי שכן, יתפתח ויצמח משם?
כן
גיל: אז מה אתה אומר על כל אלה שמפחידים, מ"גוג ומגוגו", ממלחמה ושהעולם יתפוצץ?
אלה מלחמות פנימיות.
גיל: הכל בפנימיות?
לא צריך להיות בחוץ שום דבר. אנחנו יכולים להעביר את הדברים האלה בבירור פנימי של כל אדם, כמו שהתורה אומרת לנו, ואז בשביל מה לנו לעשות את זה בחוץ. זה דברים איטיים, ואם אנחנו לא עושים שום דבר מבפנים, אז כדי לחייב אותנו לעשות זאת, אז הניגוד שלנו עם הטבע מתברר כמשבר, ואז אנחנו רצים קדימה.
גיל: אגב רצים, פרשת "מסעי" זו תזוזה, ריצה. יש רשימה בנויה לפי תבנית, "ויסעו ויחנו", יסעו מפה ויחנו משם.
משה מתחיל כאילו שוב את כל ההיסטוריה.
גיל: לתת דו"ח איפה היינו ומה עשינו?
כן
גיל: למה זה לפי תבנית "ויסעו ויחנו". יש להם שם ארבעים ושתיים מסעות שהם עוברים. ואומר הבעל שם טוב, שזה בעצם ארבעים ושתיים מסעות בנפש האדם, מרגע שהוא יוצא מרחם אימו.
כן
גיל: אני לא מבין את זה, תסביר לי בבקשה.
זאת אומרת, יש כוח עליון שנקרא אור ע"ב ס"ג שהן שתי מערכות, חכמה וחסדים. והכוח הזה של הגבורה והחסדים של אור החכמה שזה ידיעה, דעת ומחקר, בבירור עם כוח החסדים, שהוא השפעה רכה, יחס של אהבה יפה, אז שני הכוחות האלה בהתחברותם, כמו אבא ואמא - כך הם גם נקראים, משפיעים על האדם.
גיל: וכשחסד וגבורה נפגשים.
הם משפיעים עלינו, השפעתם מחולקת לדרגות, ויורד אלינו בהדרגה בסיבה ומסובב, ואז אנחנו מגיעים לתיקונים. וההשפעה הזאת כשמגיעה אלינו, היא נקראת "השם הקדוש מ"ב".
גיל: זה שם ספציפי, שלא לכל בן ארבעים ושתיים?
זו השפעה של שני הכוחות האלו שמעליהם נמצא הבורא, הכתר. מלמעלה כתר, חכמה, בינה, משפיעים עלינו, ואנחנו הנשמות עוברים תיקון על ידי שתי ההשפעות האלו, זה נקרא השפעת השם מ"ב. או שכמו שכתוב בתורה, אומרים "האור המחזיר למוטב".
גיל: המ"ב מסעות האלה, זה דרגות השתלשלות של האור?
כן
גיל זה מה שאומרים בשיר "אנא בכוח גדולת ימינך", ימינך זה החסד מן הסתם.
כן
גיל: "תתיר צרורה" זה הגבורה.
נכון.
גיל: דווקא בכוח החסד בכוח האהבה אתה מתיר את הצרות, מתיר את הגבורות?
בשילוב הנכון ביניהם. וזה בא אלינו, ואנחנו בדיוק נמצאים בשני הכוחות האלה, אז אנחנו מקבלים תבנית איך אנחנו יכולים לארגן את עצמנו בפנים בצורה כזאת, שכל הרצונות, כל התכונות שלנו הם יפתחו, הם יפרחו.
גיל: אני יכול להסתכל פנימה אל הנפש שלי ולהגיד באיזה מקום אני, באיזה מסע אני, איפה אני חונה עכשיו?
לא, הקטן לא יכול לדעת איך הוא מטפס.
גיל: אז איך מצפים ממני להשתפר אם אין לי מושג?
אם אף פעם לא היית בירושלים, ואומרים לך סע בדרך הזאת, שבה אתה מגיע. אז כשאתה נוסע, ואתה אפילו מילימטר מירושלים, אתה עוד לא בירושלים.
גיל: אני לא יודע שאני בירושלים.
ואתה כבר דורש מראש, איך?
גיל: אני רוצה שבכל נקודה יהיה לי ג'י.פי.אס ואדע איפה אני.
אפילו בעולם שלנו אנחנו לא עושים כך, מכל שכן ברוחניות. כי ברוחניות עלייה מדרגה לדרגה זה נקרא שאתה רוכש תכונות של אותה דרגה, ורק אז אתה יכול לראות מה חסר לי לראות. אני צריך משקפיים יותר חזקות ממה שיש לי עכשיו ואז אני מרגיש עולם יותר נאור, יותר גדול, ובהתאם לזה אני מתחיל להתנהג אחרת.
גיל: אז בכל נקודה במסע אתה צובר כלי יותר מפותח, ואז רואה את המציאות יותר טוב?
לכן חוכמת הקבלה היא לפי ההגדרה שלה גילוי הבורא לנברא. כשאני רואה את כל התמונה של כל המערכת, את הכוח האלוקי שפועל עלי. ואז גמרנו, אני יודע מה לעשות, אני לא צריך שום הסבר. נקווה שנגלה, ואז אנחנו נהיה טובים.
(סוף השיחה)