ללמוד להתרגש מהשיעור

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.06.25 – אחרי עריכה

שמעון: מה זו באמת תפילה אמיתית?

שעליה עונה הבורא.

שמעון: איך אני יכול לבקש את התפילה הזאת כדי שהוא יענה?

אנחנו לומדים את זה מהמאמרים של רב"ש. תפילה אמיתית היא תפילה שעליה עונה הבורא. אתה לא משאיר לו שום אפשרות חוץ מלשמוע ממנו תפילה על החיסרון שלך, שהוא אמיתי.

שמעון: אם הוא לא עונה לי, אז כנראה שזו לא תפילה אמיתית.

מצדך?

שמעון: כן.

כן.

שמעון: אני צריך להבין כל פעם איזו תפילה אמיתית אני מבקש ממנו.

כן.

דודי: מה הופך את התפילה שלנו לתפילה משותפת?

כשאנחנו כולנו מתכוונים לאותו מצב.

דודי: כל אחד נמצא בכוונה שלו. איפה אנחנו בתפילה אחת משותפת ממש, כאילו אנחנו מבקשים אותו דבר?

אני לא יודע איך לענות לך. תפילה משותפת היא שכולם נמצאים בשותפות. אין לי מילים להסביר.

שמעון: האם יש הבדל בין שאני מבקש מהבורא, או שאנחנו כעשירייה מבקשים ביחד?

מובן שיש הבדל.

שמעון: אנחנו צריכים לנסות כמה שיותר להתפלל כעשירייה ולא כל אחד לבד.

כן, בקשה לתפילה. ודאי שאם הבורא נמצא איתכם, אז בטוח שאתם מחייבים אותו להשפיע לכם.

מושי: איזו פעולה הכי מועילה לשרת את החברה? כשאני מסתכל על עצמי, בחיצוניות נראה לי שאני בסדר, אני עושה כל מיני דברים, אבל אני לא בטוח שאני עושה דברים נכונים. אני ממש לא בטוח שאני מעלה מצב רוח לחברים, שאני מעלה חשיבות. נכון, אני מנהל, אני עושה כל מיני דברים, מארגן כנסים, זה התפקיד שלי, אני משתדל כמובן גם להכניס לזה כוונה. אני די יצירתי, אני יוזם דברים, אבל אני לא מרגיש שזו אותה השקעה שהבורא דורש, שאני משרת את החברה ממש. מה היית ממליץ לאנשים כמוני, מה העצה? מה זה לשרת את החברה?

לעזור להם לגלות את הבורא.

מושי: אני יכול להגיד שארגנתי כנס, עכשיו אני שוב מארגן כנס, וזה ברור שכנס עוזר להם לגלות את הבורא, אבל זה הכיוון באופן כללי. האם יש משהו יותר ספציפי שיכול לכוון אותי שאני אשרת את החברה? במה אני יכול לשרת את החברה?

אתה יכול לשרת אותה הכי בטוח בזה שאתה מתפלל עבורם. אחרת זו לא תפילה.

ולאד: איך העיקרון הזה שהבורא אמר "טרם יקראו ואני אענה" יהפוך לקשר תמידי?

כל הזמן לבקש עבור החברים.

דודי: יש שני סוגי תענוגים, יש תענוג מללמוד ויש תענוג מללמד. איך אתה מגיע למצב שכמו שאתה מלמד ומקבל תענוג שהוא הרבה יותר עילאי, כך גם כשאתה לומד, שזה כבר לא משנה לך, אבל אתה מקבל מזה?

שאני מקבל ממה שאני לומד?

דודי: כן, אותו דבר כמו שאתה מלמד.

כשאני לומד, אני מקבל, אני מתמלא.

דודי: כשאתה מלמד, אתה מתמלא. וכשאתה לומד?

עם התלמידים או בלי התלמידים?

דודי:, כשאתה לומד לבד, כשאתה קורא מאמר, זה נקרא שאתה לומד.

כן.

דודי: האם אתה מקבל תענוג מזה?

כן.

דודי: וכשאתה מלמד תלמידים?

כן.

דודי: מהו התענוג הגדול יותר?

התענוג היותר גדול הוא כשאני לומד לבד ובעצמי מוצא תשובות.

דודי: אז בשביל מה צריך אנשים?

אנשים צריכים ללמוד כדי להגיע למצב שהבורא ייהנה מזה שהם מתמלאים.

דודי: אם יש לי חבר שפחות מעניין לו בשיעורים, הוא ותיק, הוא כבר יודע הכול, והבורא מכניס אותו למצב שמשעמם לו, הכול ברור לו, הכול ידוע מראש, השאלות, התשובות?

זה לא יכול להיות. גם לי הייתה תקופה לא ארוכה שחשבתי כך. אבל לא. אם האדם לומד עם מישהו, לא מלמד אלא לומד עם מישהו, אז לא יכול להיות שמשעמם לו.

דודי: מאיפה באה התחדשות?

מזה שהוא לומד.

דודי: נגיד בשיעורי בוקר שלנו, מאיפה יכולה לבוא עוד התחדשות? אני כבר מכיר את החומר, קראתי את המאמרים, יודע את השאלות, יודע את התשובות.

אם אתה חושב כך, אז לא כדאי לך לבוא, אתה מתרחק.

דודי: מה תמליץ לחבר שכך מרגיש? איך הוא יוכל לעבור את המצב הזה?

מה כדאי לו לעשות? לי נראה שכדאי לו לשנות את עצמו. לכתוב לבורא "אני צריך לעבור בשיעורים עם החברים כדי להגיע אליך".

דודי: אם זה חבר שלי בעשירייה, האם אני יכול לעזור לו במשהו, או זה חשבון אישי שלו?

זה עוד יותר אם הוא חבר שלך בעשירייה.

דודי: מה המשמעות, שאני חייב לו?

כן.

דודי: במה אני יכול לעזור לו? איך אני יכול לתת לו כוחות התחדשות, כוחות להתפעלות? האם אני יכול לתת לו משהו?

כן, כאלה כוחות.

דודי: האם מעצם המחשבה שלי עליו והדאגה שלי כלפיו?

כן.

מושי: האם אתה יכול להבין כזה מצב, שחבר שלומד נגיד שלושים שנה, מכיר את החומר, ולכן תלמידים חדשים ששואלים שאלות הוא לא רואה בזה התחדשות, או שאתה אף פעם לא היית בכזה מצב?

אני יכול להיות בשיעור כזה גם כן.

מושי: אתה מבין כזה מצב.

כן, החיסרון הוא הבעיה. הבעיה היא רק שחסר לנו, ואנחנו לא מרגישים שחסר לנו. גם אם מרגישים, אז ההרגשה הזאת היא "אני חי – חי". אם הייתי באותה מידה מרגיש שאני מת, אז זה היה אחרת.

מושי: בשכל זה מובן, אבל איך זה עובר מהשכל לרגש? מהי השיטה לעבור מידיעה שכלית להרגשה רגשית, בלב?

לבקש. לא נשאר לו יותר, רק בקשה.

דודי: מאיפה האדם מביא חסרון?

האדם מביא חיסרון מהחוברת הזאת, ומעוד משהו.

דודי: ממקורות? מה זה חוברת?

ממקורות לא. המקורות ממלאים אותך, מלמדים אותך.

דודי: מהרב?

לא. מקורות לא יכולים למלא אותך, אתה צריך ללמוד אותם ולראות שאתה לא משיג.

דודי: מזה נולד חיסרון?

כן.

דודי: האם יש עוד דרכים להשיג חיסרון, ממש חסרון שאני אהיה בבערה?

עד בערה, לכן מגלים לך בצורה כזאת חיסרון, שבסופו של דבר אתה תאיר.

דודי: המקורות הם המקור שלי להיטען מחדש בחיסרון, לגלות את הפער ולהיטען.

כן.

ולאד: הרצון, החיסרון, זה גם מתנת הבורא, את זה הבורא נותן.

בסדר, אז מה? אבל לבקש, לדרוש, זה עליך.

רואי: האם אדם צריך לצפות להתרגשות מהשיעור, או שלאו דווקא אני חייב לעבור שיעור ולצאת עם רגשות למיניהם?

כן.

רואי: הוא צריך להתרגש.

הוא צריך להתרגש.

רואי: האם יש שיעור שהבורא לא מכין לאדם חידוש?

לא.

רואי: כל יום הבורא מכין לי חידוש.

כל יום.

רואי: החידוש הזה שהבורא מכין לי, במה תלויה היכולת שלי להצליח להשיג את החידוש שהוא הכין לי להיום?

ככל שהאדם מעורר את הבורא להאיר לו, להאיר מהבורא לאדם.

רואי: אני ממש צריך לדרוש ממנו בשיעור "תאיר לי את החידוש שהכנת לי", לחייב אותו?

כן. אדם צריך לחפש סיבה להתרגשות. יחד עם זה הוא עובר ודאי כאלה מצבים שהם רחוקים מאוד מהתרגשות.

דודי: האם התרגשות בשיעור היא סימן לעבודה נכונה?

כן.

דודי: לכל אדם יש מקום להתרגש?

כן.

דודי: ואם אדם לא מתרגש, אז זה סימן שהוא לא עובד נכון?

זה סימן שאתם מעלים שאלות שגם אני הייתי עובר את השלב הזה בעצמי. כי בלי להכין חיסרון לעזרת ה' אין כאן מה לעשות, כל חכמת הקבלה בנויה על זה.

דודי: תעזור לנו מהניסיון שלך, מה לעשות בתקופות יובש כאלה?

להמשיך.

שמעון: גם אם החבר ממשיך, עדיין הוא לא מתרגש מזה.

נכון, אז מה?

שמעון: כל הזמן, כל שיעור, הוא לא יוצא ונכנס ממש, אבל הוא לא מתרגש מזה. איך אפשר לעזור באמת לחבר שהוא יתרגש מכל שיעור ושיעור?

אתה צריך להראות לכולם שאתה מתרגש, להעביר לכולם שאתה מתרגש, לעשות כזה רושם.

שמעון: כמה פעמים שאלתי אותך לגבי זה שכל פעם ששומעים אותך זה משהו חדש לגמרי, שאתה כל פעם נותן משהו חדש. אמרת שזה בגלל שאנחנו משתנים לכן שומעים אותך יותר. אמרת שנתת הכול, ובגלל השינוי שבנו אנחנו מתחילים להרגיש יותר.

כן.

שמעון: איך הוא יכול באמת להגיע לשינוי כל פעם? איך לעזור לו בזה?

הוא צריך לעבוד על עצמו.

אילן: מאיפה בן אדם מוציא כוח לעבוד כנגד הגאווה שלו?

מהחיסרון שלו.

אילן: אבל גאווה של אדם היא כמו עמוד השדרה שלו, הוא מפחד להניח לזה, זה מה שמחזיק אותו. וכל העבודה שלנו היא להוציא כוח מעצמנו כנגד גאווה. מאיפה לגייס את הכוח הזה? איפה נמצא הכוח הזה שמשם להתחיל להוציא?

להתפלל, לבקש מהבורא.

רואי: כשאתה אומר לעבוד על עצמו, מה העבודה שהאדם צריך לעשות על עצמו לפני שהוא ניגש לשיעור?

הוא צריך לצפות לזה שכשהוא נמצא בשיעור עם אחרים, הוא מתפלל להתקשר לחיסרון שלהם, ושהבורא יענה על החיסרון הכללי.

רואי: מצד האדם אין דבר כזה שיעור שאין לו הזדמנות להתרגש.

אין.

רואי: אז איך אנחנו יכולים לגרום לשינוי הזה עליו?

אתם צריכים לחשוב איך לרגש את האדם.

רואי: במה בדיוק אנחנו יכולים לגרום לו להתרגש מהשיעור?

בכך שאתם כביכול מתקדמים יותר ממנו.

שמעון: איזו הכנה הוא צריך לעשות בכדי שייכנס לשיעור בוקר בהתרגשות?

לחשוב על זה שהוא רוצה להתרגש מהשיעור.

דודי: אם הייתי מביא אותך עכשיו לכיתת קמפוס שאני מלמד, תלמידים חדשים, אתה כבר מכיר את החומר, זה כמו להביא אותך לגן ילדים, אז ממה אתה יכול להתפעל? אתה כבר יודע את כל החומר שהולכים ללמד, אתה מכיר כבר את השאלות שלהם, את המצבים שלהם.

לא, זה תלוי איך אתה מגיש להם.

דודי: מה אתה יכול להוציא משם? אם היית עכשיו יושב בכיתה כזאת כמו גן ילדים, אתה מסתכל, אתה יודע מה הולכים ללמד, מה הם הולכים לשאול.

אני נכנס לשאלות שבשיעור, ועם השאלות האלה פונה לבורא.

דודי: האם מהקטנים ביותר אתה יכול להוציא משהו חדש?

כן.

דודי: מה, איך?

אני שומע מה שהם אומרים, ואני רוצה לענות על השאלות שלהם. או להיות בשידוך ביניהם לבורא ומהבורא אליהם, ואני רוצה שכך יקרה.

דודי: הם שואלים פשוט, מה זה רצון לקבל, מה זה חיבור, מה זה בורא, בשביל מה צריך.

אלו השאלות הכי קשות.

דודי: וכשאתה שומע את השאלות האלה, מה אתה שומע בפנים בשאלות שלהם?

מה שהם אומרים.

דודי: איך אתה עובד עם זה?

אני מתרגם את השאלות האלה שהן השאלות שלי, שיש גם רגש ושכל ועבודה של הקבוצה, וכל זה מגיע מהקבוצה לבורא.

דודי: אבל אחרי ארבעים, חמישים שנה שאתה לומד את חכמת הקבלה יום יום, למה קשה לך לענות למישהו שרק התחיל מה זה בורא?

זו תשובה שאני לא יודע אצל מי היא נמצאת.

דודי: איפה הקושי? למה יש קושי במשהו שכבר שגור בפה?

מי זה הבורא?

דודי: למשל, שואל אותך מישהו שרק הגיע לדרך. אתה כבר מדקלם את זה, אפשר להעיר אותך מהשינה ולשאול אותך ואתה תענה. איפה הקושי?

הקושי הוא בלהביע, בלהציג את זה בצורה נכונה.

דודי: ואיפה החידוש הפרטי שלך, ההתקדמות שלך כתוצאה מהפעולה הזאת שם?

זה שאני במצבי החדש העכשווי מעורר אותה שאלה כל יום ויום.

רואי: האם להתרגש זה עניין של אופי?

הרגל ואופי.

רואי: האם אתה יכול להתרגל להתרגש?

צריכה להיות הכנה.

(סוף השיחה)