הפתרון
שיחה 134
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.26.05 - אחרי עריכה
רונן: שלום לכם, אנחנו בפרק 134 בסדרת "הפתרון", שבו אנחנו מבררים את המשנה הכלכלית והחברתית של חכמת הקבלה. איתנו באולפן הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום.
שלום לכולם.
רונן: אנחנו ממשיכים לברר אותו תרשים זרימה, אלגוריתם כלכלי שמנסה להסביר את הגישה של חכמת הקבלה לאירועים, למשברים, להתפתחויות בעולם הגלובלי והאינטגרלי. ולפני שאנחנו נמשיך מאיפה שעצרנו, רציתי לשאול שאלה מקדימה. מה ההבדל בתחושה של אדם בין ההרגשה שכולנו נמצאים בסיר לחץ אחד, כל העולם הגלובלי שלוחץ אותנו ומתמודדים עם אתגרים משותפים, לבין התחושה שאנחנו נמצאים במערכת אחת?
אני חושב שזה אותו דבר. המערכת הזאת הגלובלית אינטגרלית שהיא צריכה להגיע לאיזון, לאינטגרליות שלה, לגלובליות שלה, היא היום נמצאת תחת לחצים של כוחות זרים שמושכים אותה לכל הכיוונים. המערכת הזאת היא באמת נמצאת במצב מאוד מאוד חולני, וכך כל אחד מאיתנו שנמצא באותה מערכת. אנחנו לא יכולים לברוח ממנה, אז אנחנו כך סגורים כבסיר לחץ.
רונן: אני חשבתי שיש פה אולי אלמנט של איזו הרגשה פנימית, של השתתפות בחוקים של המערכת. כלומר בסיר אתה פסיבי, זרקו אותך בעל כורחך למערכת כזאת ואתה מלטלטל בה, והרגשה של מערכת כנראה זה משהו אחר.
מצד אחד אנחנו נמצאים תחת חוקי הטבע, מצד שני אנחנו נמצאים ביחסים בינינו שאנחנו יכולים לשנות אותם כביכול תיאורטית, רק לא כל כך רוצים. אנחנו היינו יכולים לשנות את זה כבר מזמן, אם היינו יודעים לדבר זה עם זה, להחליט, ויחד לעשות משהו. אבל הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להתחבר ולעשות פעולה אחידה, ולכן אנחנו סובלים. וחוקי הטבע הם עושים איתנו את מה שהם צריכים לעשות. זאת אומרת, הם מביאים אותנו דרך כל מיני כאלו מצבים לא נעימים, להכרת הרע שאנחנו נמצאים בשליטת האגו שלנו, ורוצים כל אחד רק לרעתו של השני, עד שאנחנו נגיע למצב שדי, וצריכים סוף סוף לעשות חשבון נכון.
רונן: ואיך אדם רוכש את ההרגשה של המערכת? כי הוא יודע שהוא תלוי באחרים כלכלית, רואים את זה עכשיו עסקים תלויים בלקוחות, לקוחות בעסקים, הכול ברור.
לא, זה עוד לא ברור. אנחנו רק עכשיו פעם ראשונה בווירוס הקורנה הזה הראשון, אני כבר קורא לו "הראשון" כי מדברים כבר על סדרה, אנחנו רק עכשיו מתחילים להבין עד כמה שאנחנו קשורים זה לזה, עד כמה שאנחנו תלויים זה בזה, עד כמה שאנחנו נמצאים סביב כדור הארץ תחת כוח אחד.
נגיד אותו וירוס הקורונה איך שהוא משוטט בין כולם לבין כולם ועובר מעולם לעולם, ממקום למקום, אפילו מאי לאי באוקיינוס השקט שאין שם אף אחד. איך יכול להיות? אם אני קניתי לעצמי איזה אי ואני חי עליו עם הסירה שלי, עם הבונגלו שלי, ומגיע אלי הווירוס הזה. למה? מאיפה? ככה זה. אנחנו רואים שזה קורה.
זאת אומרת, אנחנו רואים שאנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית עוקפת את העולם, ואף אחד לא יכול לברוח מזה. אז יכול להיות שמתוך זה אנחנו סוף סוף נכיר שאנחנו באמת בתלות הדדית הנמצאת בינינו, וצריכים לעשות חשבון נפש כללי.
רונן: אנחנו רואים מהכלכלנים, מאנשי עסקים, שההכרה או לפחות ההבנה שאנחנו חיים בעולם גלובלי, וגלובליזציה, ותהליכים משותפים, אפילו תלות קיימת, אבל מצאו דרך להרוויח ממנה, מצאו דרך לנצל אותה. עדיין אין את ההרגשה הפנימית באדם שהוא קיים בחוקיות, ובמה זה מחייב אותו, במה זה תלוי בו, ואיך הוא משנה. אני לא רואה שזה בינתיים מחלחל. וכבר מדברים שלושים שנה על גלובליזציה. לכם אני שואל, מה חוץ ממשברים, חוץ מווירוס קורונה שניים או שלוש או ארבע יכול להביא את האדם ואת החברה להכרה בהרגשה של חוקיות המערכת?
רק הכרת הרע. מתי שהרע הזה יגיע גם לאלו שנהנים מלספור כל יום מיליארדי דולרים חדשים, רק אז אולי יהיה איזה שינוי. וגם לא בטוח, אבל קודם כל לזה להגיע. בינתיים הם רק מרוויחים.
רונן: כן, אני רק רוצה להבהיר שוב, שדיברנו גם בפרק הקודם שאנחנו לא מאשימים אותם, כיוון שכולנו בנויים מאותוDNA אגואיסטי, וכנראה לו היינו במקומם היינו נוהגים בדיוק באותה צורה. זה חלק מהמשנה לדעתי שחשוב תמיד לחזור עליו, כי אחרת אנחנו נוטים לסוג של פופוליזם להאשים אחרים.
לא, אין לי כלום. אתה יודע, אני חושב שאנחנו בשיחות שלנו קבענו כבר את הדרך הנכונה, שלא חשוב לנו לא זה ולא זה, אנחנו רוצים את האמת, איפה שאנחנו נמצאים בהזדהות עם הטבע.
רונן: אני רוצה להמשיך את האלגוריתם, ויש כאן כמה שאלות שהכנו. אנחנו אומרים שהבנו שניסיונות לטפל בסימפטומים בלבד בכל מיני בעיות, כמו עוני, אבטלה, חוסר תחרות, לא יודע, כל דבר שיקר לי, כואב לי, כל הניסיונות האלה דינם להיכשל. ויש הרבה רפורמות, והצעות חוק פרטיות, וגם אנשים עם כוונות טובות לכאורה, אך אנחנו רואים שבסך הכול מעט מאוד דברים מצליחים לתקן.
למה?
רונן: כי הסברנו בשלבים הקודמים שזאת לא הבעיה, אלה סימפטומים. אם לא מאבחנים את הביעה שזה הפער בין מה שמחויב מאיתנו לפי חוקי הטבע, לבין היחסים הנוכחיים בינינו האגואיסטים, עד שלא סוגרים את הפער הזה, אז אלגוריתם אומר, אין טעם בכלל לטפל בסימפטומים האלה.
כן.
רונן: ובזה סיימנו גם את הפרק הקודם. אמרנו שאם כך, אז חוץ מהכרחיות שלאנשים יהיה אוכל, קורת גג, לבוש, רפואה בסיסית, חוץ מזה "שב ואל תעשה עדיף".
כן. עד שלא נדע איך להתקדם.
רונן: מצד שני, מה אתה ממליץ לאנשים שיש להם בעיות בוערות שאולי אנחנו לא קוראים לזה הכרחיות, אבל מבחינתם זה כואב, זה בוער, והם מבקשים פיתרון. ואתה אומר, רגע, אין טעם עד שלא נבין את הבעיה, בואו נתחנך. מה עושים מה המצוקות הפרטיות הבוערות של האדם?
מה בוער לו? מה בוער, שהוא רוצה להיות צייר, שהוא רוצה להיות מנהל. מה בוער לבני אדם?
רונן: לאנשים היום יש דרגות שונות של רצון. כמו הדוגמה שנתת, שיכולה סתם אישה להיכנס לארון בגדים מלא כל טוב, ולהגיד "שאין לי מה ללבוש", "טוב לי מותי מחיי". היא עכשיו רוצה לקנות, ויקר לה, קשה לה, אין לה. ואתה אומר, חכי, בואי תביני מה רע, תתחנכי. יש פיתרון למצוקות המיידיות?
חוץ מחינוך, לא. והיא צודקת. אסור לנו להגביל סתם, ולהגיד "תשתקי" או משהו, כמו שאנחנו אומרים ככה לפעמים לילד שהוא מנדנד. אלא אנחנו צריכים בכל זאת לחנך את כולם שאנחנו צריכים לדאוג מפני שהעולם הוא גלובלי, לכך שלכל אחד ואחד תהיה הכרחיות. הכרחיות לפי דינו.
רונן: כן, ההגדרה של הכרחית היא מאוד מאוד גמישה, ואנשים שונים רואים בצרכים שונים צרכים הכרחיים. ופה אני באמת רוצה לשאול אותך, פעם בכמה זמן קורה שיש גם איזו רפורמה שנראית כאילו שהצליחה. נניח פעם על מכשיר הסולארי שאני מחזיק, כולנו היינו משלמים עליו לחודש 300-400-500 שקל לכל קו, וזה היה מגיע לאלפי שקלים. באה איזו רפורמה שלא קשורה בכלל להתפתחות האדם ולהכרת הרע, רפורמה מאוד מאוד חומרית, גשמית, והכניסה תחרות לשוק הזה, והיום אנשים משלמים 29 שקלים, 15 שקלים, 30 שקלים, וכולם מרוצים. איך אנחנו נניח מסבירים הצלחה של רפורמה כזאת, בלי שכל תהליכי עומק האלו יעברו?
את זה אתה צריך להסביר. אתה כלכלן.
09:49