יעקב ועשיו

יעקב ועשיו

29 נוב׳ 2010

"סיפור רוחני"

יעקב ועשיו

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.11.10 – אחרי עריכה

ערן: ברוכים הבאים ל"סיפור רוחני", התוכנית שבה אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך, הספר המיוחד הזה עם סיפורים כל כך מעניינים, שאנחנו לא תמיד מצליחים להבין. אנחנו עושים את זה כמובן בעזרתו של הרב לייטמן.

שלום לכולם.

ערן: היום נדבר על סיפור שהוא אולי שורש התחמנות היהודית, נקרא לו כך, הסיפור על יעקב ועשיו.

אם נמשוך את הסיפור לארציות ולכל הגשמיות.

ערן: כן, כי בעצם אנחנו רואים פה סיפור שבו יעקב אבינו מוצג כתחמן, גנב.

שקרן, רמאי.

ערן: הוא לא סתם גנב, הוא גנב את הבכורה.

את הדבר הכי יקר.

ערן: נכון.

שאי אפשר להחזיר.

ערן: והוא עוד עשה את זה באמצעות אמא שלו שעזרה לו, שהעדיפה אותו.

גם כן, נגד אביו ונגד אחיו, זה באמת סיפור.

ערן: זה לא בסדר.

זה לא בסדר, לא יפה, מלוכלך.

ערן: נלך לטקסט, ואז יהיה אפשר לברר אותו.

קליפ: "ויתרוצצו הבנים, בקרבה, ותאמר אם-כן, למה זה אנוכי; ותלך, לדרוש את-יהוה.  ויאמר יהוה לה, שני גויים בבטנך, ושני לאומים, ממעייך ייפרדו; ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר. וימלאו ימיה, ללדת; והנה תומים, בבטנה. וייצא הראשון אדמוני, כולו כאדרת שיער; ויקראו שמו, עשיו. ואחרי-כן יצא אחיו, וידו אוחזת בעקב עשיו, ויקרא שמו, יעקוב; ויצחק בן-שישים שנה, בלדת אותם."1 

ערן: זה החלק הראשון של כל הסיפור הזה, כשהם נולדים. מהם שני הבנים האלה?

קודם כל, כל התורה מדברת על אדם אחד שמחפש רוחניות. אנחנו לא מדברים על איזו אישה מלפני שלושת אלפים שנה שהולכת ללדת, ויש לה סיפור איך להוליד את הילדים, כי ודאי לא כל כך נוח להוליד תאומים וכן הלאה. אלא מדובר ודאי על "סיפור רוחני" כמו שכתוב אצלך. רוחני זה רוחני, אז בוא נדבר על העניין שלא שייך לגוף שלנו, כי לפי הגוף כתוב שאנחנו כבהמות, ובאמת במה אנחנו שונים בגופנו מהחיות, אלא סיפור רוחני זה נקרא שבתוך האדם מתפתחת הרוחניות, המצב הבא שלו, שמלבד העולם הזה הוא צריך לגלות את העולם הרוחני.

וכשאדם משתוקק לעולם הרוחני הזה, הוא רואה שיש בו שני כוחות שמושכים ממש לשני כיוונים. אמא זה הרצון שלי להוליד משהו, להיוולד, ללכת למשהו. ואז אני מרגיש בתוכי, אם אני הולך לקראת הרוחניות, שיש בתוכי כוח שמושך אותי לחיים האלו, זה נקרא עשיו, שרוצה ליהנות מהחיים האלו מכל וכל, מכל מה שיש כאן. ויש את כוח יעקב, שמשתוקק בכל זאת למשהו גבוה יותר, מופשט יותר, מנותק מהעולם הזה עם כל הרצונות, התאוות והמטרות הזמניים והחולפים.

אני נמצא בין שניהם, ובאמת אי אפשר למצוא איזון בין שני הכוחות האלו, הם ממש קורעים אותי לשניים. רק אחר כך יעקב, הכוח השלישי, הוא יעזור לי לקשור את שני הדברים האלו יחד, ולהגיע לשלמות.

ערן: מי זה הכוח השלישי?

הכוח השלישי שייקח את עשיו ויעקב, את אברהם ויצחק, את כל הכוחות האלה יחד במכלול אחד, ויוציא מזה מה שנקרא קו אמצעי. ולכן יעקב שיגדל מכל הסיפור הזה, הוא באמת יהיה הגיבור.

ערן: כי בתחילה הוא אוחז בעקב.

אוחז בעקב, זה סימן לכך שהאגו שלנו, עשיו, הרצון לקבל שלנו, הטבע שלנו, הוא הראשון והוא החשוב, עליו הכול מושתת ומתוכו אנחנו גדלים. ולכן עשיו הוא בכל זאת אותו הכוח, אותו החומר, שממנו אנחנו לוקחים את הכול, ממנו אנחנו מתפעלים, על ידו אנחנו מתפתחים. ויעקב, הוא יעקב קטן, זה רק איזה רעיון רוחני, איך להתפתח. אבל על פני מה הוא מתפתח? מזה שתמיד לוקח ומקבל מעשיו את כל הכוחות, שמנצח את שׂרו של עשיו. כי הרצון לקבל שלנו נשאר רצון לקבל, רק את הכוונה שלו על מנת לקבל, האגואיסטית, אותה אנחנו הופכים לעל מנת להשפיע, ובזה בעצם אנחנו מתקנים את עשיו.

ערן: יש לנו את יעקב ואת עשיו, ואני רוצה לדבר קצת על יצחק. כתוב על יצחק שהוא בן שישים שנה.

בן שישים שנה, זאת אומרת, הוא הגיע לדרגת בינה, ס' זה שישים, ולכן הדרגה הזאת יכולה להוליד, כי היא כמו רחם, ג"ר דבינה, זו מדרגה גדולה מאוד. הוא הגיע למצב שהוא נמצא בצורה מושלמת, ולכן הוא יכול להוליד את שני הכוחות האלו, זאת אומרת, עשיו ויעקב הם ההתפתחות הבאה מהדרגה הזאת.

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה את ההתפתחות הזאת בספירות. יש לנו כתר, חכמה, בינה, ובינה מולידה את שני הכוחות האלה ממנה, רצון לקבל ורצון להשפיע, שעומדים זה כנגד זה. יצחק מוליד את שני הכוחות האלו, עשיו ויעקב, והם עומדים זה כנגד זה, ואז מתחיל להיות שם התהליך התיקון. הוא מתחיל מזה שיעקב, אפשר להגיד, גונב את הבכורה הזאת. אבל באמת לפי תכלית הבריאה, כך צריך להיות. שבהתחלה, כמו שכתוב, "יצר לב האדם רע מנעוריו"2, ו"לפתח חטאת רובץ"3, ועוד כל מיני פסוקים על כך שכולנו נולדים אגואיסטים, ולכן בתחילה באמת שולט בנו עשיו, עד שאנחנו גדלים. ואחרי שאנחנו גדלים, מתעורר בנו רק הכוח של יעקב שעוזר לנו לעבוד על עשיו, ולהפוך את הרצון האגואיסטי הזה, שהוא הבכור כביכול, אבל אחר כך יוצא יעקב ומשנה את הכלים של עשיו לרוחניים.

ערן: אני רוצה שוב להתעכב על יצחק, הוא בעצם אחת הדמויות היותר נסתרות בתורה. לא כתוב עליו הרבה.

נכון.

ערן: אבל עקדו אותו, ועוד מעט הוא גם יוצג כעיוור. למה יצחק מוצג כך. אם אנחנו כבר מדברים על ההתפתחות הרוחנית של האדם, אז יצחק הוא אחד השלבים החשובים, לא?

לנו מאוד קשה להבין את הדמות הרוחנית של יצחק, מפני שהיא מאוד מורכבת. אברהם הוא כולו חסד, פתוח לכולם, מקבל את כולם, מקובל על כולם, כולם מבינים שהוא גדול, הוא שר, מזמינים אותו כגדול, והכול ברור.

יצחק זה כוח מאוד קשה, קו שמאל, לעומת אברהם, אבל הוא כוח שבו הבינה, כוח ההשפעה, כוח החסדים הגדולים, כבר רוכבים על פני האגו הגדול. זאת אומרת, לעומת אברהם, יצחק הוא המשך שלו. הוא אותו כוח של אברהם, אבל שכבר מחובר עם הרצון לקבל, עם האגו, עם החומר. והחיבור הזה הוא מאוד מורכב.

אנחנו לומדים מהתכונה שיצחק מייצג וגם נקראת "יצחק", שהוא כלול מארבע הבחנות שיש בתוכו, ולכן הוא מסוגל להוליד שני כוחות מנוגדים, יעקב ועשיו. זאת אומרת, שבינה, ככל שהיא יכולה להיות השפעה וחסד, והשתתפות בכולם, דווקא בגלל שהיא כזאת, מולידה את הכוח הרע, שבסופו של דבר הוא השולט בעולם. ככל שהעולם גדל, עשיו שולט בו. ואנחנו רואים שכך זה עד היום הזה. ורק אנחנו בני יעקב, ונקראים "כוח יעקב", אחר כך, כשנמצאים בגדלות, אם אנחנו יכולים להשתמש בכוח עשיו, אנחנו הופכים להיות ישראל, ישר א‑ל, כי יכולים לכוון את כל הכלים של עשיו לבורא.

ערן: דווקא כשאנחנו יכולים להשתמש בכוח של עשיו אנחנו הופכים לישראל.

בלי זה אנחנו לא מסוגלים בכלל להתקדם. יעקב בלי עשיו הוא קטן, הוא פשוט תינוק, הוא כלום. עשיו יוצא לצוד, יוצא לשדות, הוא מחפש, הוא בכור, הוא חזק, הוא מלא, יש לו הרבה, ועשיו גם מוכן להתחלק, "יש לי כל".

ערן: ויעקב הוא יושב אהלים, ילד כזה.

יעקב הוא הכוח הנסתר, הכוח הקטן, הכוח החלש. כי לעומת הטבע שלנו, שמתגלה בנו איזשהו רצון הפוך ממנו, מתגלה באדם "נקודה שבלב" מה שנקרא, הוא מרגיש נטייה מאוד חלשה. עד שהיא גדלה ומקבלת נפח, כוח, דווקא מזה שהיא עובדת מול עשיו. ועשיו נקרא "עזר כנגדו"4. ככל שהוא עובד נגד יעקב, וכל התפקיד שלו - לחזק את יעקב. אנחנו רק לא מבינים את זה. זה בדיוק כאן "עזר כנגדו".

וכמו שכתוב, "בראתי יצר רע" שזה עשיו, "בראתי תורת תבלין" שזה יעקב, "כי מאור שבה מחזירו למוטב", שעשיו כולו חוזר למוטב. על ידי זה שאנחנו מתקנים את תכונת עשיו שבנו, או בכל העולם, כי זה כולו הכוח שלו, אנחנו בזה זוכים להגיע לחזור לטוב, לבורא, וזה בעצם התפקיד שלנו.

לכן אנחנו בעצם מזדהים עם יעקב, אבל כל החומר של התיקון, כל החומר של העולם, זה עשיו. ולכן אסור לנו להרוס אותו או לזלזל בו, אלא לדעת איך להתייחס אליו נכון.

וחכמת הקבלה בניגוד לכל יתר השיטות, מלמדת אותנו איך לעבוד עם "כוח עשיו", שזה נקרא איך לעבוד עם "קו שמאל", ואז להגיע ל"קו האמצעי", שהוא שביל הזהב, ודווקא על ידו אנחנו מגיעים למימוש תכלית הבריאה.

מה שאין כן, אם אנחנו הולכים רק בכוח ההשפעה בלבד, זאת אומרת, מה שיש מקבלים, וכך אנחנו מתקיימים בלי לשאול ובלי לעבוד עם האגו שלנו, בלי לתקן את האגו שלנו, אז אנחנו יוצאים עם כוח קטן מאוד, ואין לנו כלום.

זה ההבדל הגדול בין הקבלה למשל לבין הדת, שכל עוד נמצאנו בדת בכל שנות הגלות, לא עבדנו עם האגו שלנו, אלא היינו רק בקיום הגשמי, כדי לקיים את החיים שלנו, מה שקבלנו מהאבות כמנהגים, ובלי לשאול, ובלי להיכנס למאבק עם הטבע שלנו, ואז גם לא השתמשנו נכון בתורה, כי תורה זה נקרא "המאור המחזיר למוטב". ואם אתה לא מגלה את "כוח עשיו", אתה לא צריך אותה.

ערן: ובאמת, אנחנו מבררים פה את סיפורי התנ"ך, וכל פעם אותה שאלה, וההסבר מאוד ברור, מאוד פתוח, גם מה שאתה אומר נראה מאוד הגיוני, אבל בכל זאת, למה אלפיים שנים לא אמרו לנו את זה על התורה?

אלפים שנה לא אמרו, עד חורבן בית המקדש כולם היו בזה.

ערן: כולם ידעו. אז אלפים שנה לא אמרו לנו שזה אנחנו?

כי באמת היינו צריכים לשמור גלות על גלות, היה עלינו להרגיש שאנחנו מנותקים מהרוחניות. בזה נכללנו עם כוח עשיו. עכשיו אולי נבין מה זו גלות. כתוב, "לא יצאו בני ישראל לגלות, אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים". מה זה נשמות הגויים? אותו כוח עשיו שהיתכלל איתנו, לכן אנחנו נפלנו, ונחרב בית המקדש. הכול היה מתוכנן וכתוב והמקובלים כבר ידעו מראש, שעוד מעט הוא יחרב. ואחרי שנכללנו עם כוח עשיו באומות העולם, אנחנו יכולים, עם הכוח הזה להתחיל לתקן, ויש לנו מה לתקן. ועכשיו אנחנו דווקא הדור הראשון שחוזרים לתורת אמת, זאת אומרת, לחכמת הקבלה, שהיא מביאה לנו אור לתקן את היצר הרע הזה. ואנחנו מתייחסים לתורה, לא סתם כדי לקיים אותה, ולחכות עד שתיגמר הגלות, אלא אנחנו כבר מתייחסים לתורה כמו לאמצעי כדי לתקן את הרע שלקחנו מכל העולם הזה, והוא נמצא בנו, אנחנו רואים עד כמה הוא גדול.

לא צריך להצטער על זה, כי "אין אדם מתקן, אלא מה שיש בו", והיום היהודים מצטיינים ביצר הרע ובכל האגו. עכשיו עלינו להתחיל לתקן, עלינו לעשות את העבודה הזאת, ולכן מכאן יעקב יגדל בנו עד דרגת ישראל, ואנחנו באמת נהיה ישראל, ולא רק שנחשוב ונדבר על זה, אלא באמת נגיע לדרגה הרוחנית.

ערן: אולי נמשיך קצת עם הטקסט.

קליפ: "ויגדלו, הנערים, ויהי עשיו איש יודע ציד, איש שדה; ויעקוב איש תם, יושב אוהלים.  ויאהב יצחק את-עשיו, כי-ציד בפיו; ורבקה, אוהבת את-יעקוב. ויזד יעקוב, נזיד; ויבוא עשיו מן-השדה, והוא עייף. ויאמר עשיו אל-יעקוב, הלעיטני נא מן-האדום האדום הזה--כי עייף, אנוכי; על-כן קרא-שמו, אדום. ויאמר, יעקוב: מכרה כיום את-בכורתך, לי. ויאמר עשיו, הנה אנוכי הולך למות; ולמה-זה לי, בכורה. ויאמר יעקוב, הישבעה לי כיום, ויישבע, לו; וימכור את-בכורתו, ליעקוב. ויעקוב נתן לעשיו, לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת, ויקם וילך; וייבז עשיו, את-הבכורה."5 

ערן: מה, זה ממש מביש.

למה? אין לו ברירה, אנחנו לא מסוגלים לחיות ברצון לקבל, כשאנחנו עכשיו מגיעים לעולם הנוכחי, הגלובלי, האינטגראלי שלנו. יש לנו אגו גדול, ואנחנו לא מרגישים שאנחנו יכולים לממש אותו. אנחנו לא מצליחים בשום דבר. לא עם הילדים שלנו, שזה הדור הבא שהוא ממש מסכן, ולא בעצמנו, לא בבריאות, לא באקולוגיה. תראה איך האקלים מאיים עלינו. אנחנו נמצאים במשבר פיננסי, במשבר טכנולוגי, במשברים איומים, נוראיים, עם נשק גרעיני, וכן הלאה.

זה כמו שעשיו אומר, אני כבר עייף מכל הדברים האלה. אני יכול להגיע בזה לאיזשהו חיים טובים, נורמאליים או לא? אני מוכן למכור לך את הבכורה הזאת.

זאת אומרת, אני בשיטה שלי, בצורה שלי, כבר לא מסוגל לגשת, להגיע למשהו טוב. כך האדם מרגיש, שעם כל היוצרות שלו, עם כל מה שהוא עשה בחיים ובעולם הזה, בכל הציביליזציה הזאת שבה התפתחנו במשך אלפי שנים, ולְמה הגענו? האדם נעשה עוד יותר גרוע, ממש מסכן, נכשל בכל החיים שלו. מה נשאר לו, לעשן סמים? המשפחה נהרסת, הכול נהרס. לא מרגישים שום תועלת מכלום.

זאת אומרת, השיטה ללכת רק לפי האגו, לפי כוח עשיו, לא מחזיקה. מה לעשות. ואז מגיעים למצב שאנחנו חייבים כאן את הכוח השני. ומתעורר בנו הכוח השני. אנחנו מתחילים לראות בטבע ובחברה האנושית, שאנחנו מקושרים זה עם זה.

אנחנו חייבים להיות מקושרים עם הטבע בצורה טובה. כי הכול, אנחנו והטבע, זה מין מערכת גלובלית אינטגראלית אחת, שחלקיה קשורים זה עם זה. אנחנו צריכים להיות בהרמוניה כולם יחד, גם עם הטבע, אחרת לא נוכל לשרוד. ההרמוניה הזאת עשיו, האגו שלנו, לא יכול לתת, כי הוא דווקא מנתק ומרחיק אותנו זה מזה.

ויעקב ההפך, הוא כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח הרכות, ההתחשבות זה בזה. ועשיו אומר, "אני לא יכול לעשות כלום, אולי אתה תעשה את זה. אני מוכן למכור לך את הבכורה, אני עייף מכל שדה החיים הזה, אני חוזר מהציד, ואין לי כלום. איך אני יכול לפחות להחיות את נפשי"? אז הוא - האגו שלנו, עשיו, מתחיל להבין, שעל ידי יעקב, על ידי השפעה, הוא כן יכול למלא את עצמו. ולכן הוא אומר, טוב, אתה תלך קדימה, ותביא לי גם כן. אתה תלך בכיוון שלך ובכוח שלי, אני נותן לך ללכת ראשון. ואז אנחנו נצליח, כי זה יהיה בהשפעה. גם הרצון לקבל שלנו ייהנה מתוך זה שיוכל להתחבר עם אחרים, ולהגיע לחיים המוצלחים, טובים.

ערן: לפי מה שאתה אומר, האם ברמה הגלובלית יעקב הוא ההרמוניה, הגלובליזציה?

הוא השפעה הדדית, התחשבות הדדית, "ואהבת לרעך כמוך".

ערן: ומהו עשיו?

עשיו הוא האגו שלנו, שגם בלעדיו אי אפשר להתקשר לאחרים, הוא כל חומר הבריאה. אבל איך לקשור את חלקי החומר הזה, על ידי איזה דבק? על ידי התחשבות, על ידי אהבה.

ערן: על ידי כך שהאגו ייתן לכוח ההרמוניה להוביל, הוא יגיד לו "אתה תהיה הכוח המוביל".

כן. הוא ייתן לו את המרץ, הוא ילחץ עליו. המצב שאנחנו נמצאים בו היום הוא מצב שבור, מצב אנוש, ולכן כל האגו שלנו מוכן ללכת אפילו במגמה שלא לעצמו, אלא במגמה הפוכה.

ערן: אבל יעקב, הכוח של ההרמוניה הוא לא כל כך תמים. הוא עושה את עצמו כאילו תמים, אבל הוא מכין את הנזיד, וכאשר עשיו אומר לו, "תן לי קצת, אני רוצה קצת", יעקב אומר לו, "אם אתה רוצה, בבקשה, אבל תן לי את הבכורה, יש לי פה נזיד עדשים, תן לי עבורו את הבכורה. אני רוצה שהיא תהיה שלי".

כי אלה שני כוחות מנוגדים והם חייבים להסתדר ביניהם, חייבת להיות איזו נוסחה שמקשרת בין שני הקצוות. ואז כשהם באים ומתחילים להתחבר ביניהם, לדבר, ולהפוך למין כוח שלישי משותף, ודאי שיש כאן ויתור מצד כל אחד מהם והחלפת תפקידים מסוימת. ואז לוקחים מעשיו רק חלק קטן ממה שאפשר, כדי שיעקב ילך עם זה ויתקדם, ולכן בא שרו של עשיו ומתחיל להילחם עימו.

ערן: זה קורה בשלב מאוחר יותר, הוא נלחם אתו, ואז קוראים לו ישראל. אני רוצה לשאול שוב על יצחק, כתוב שיצחק אוהב את עשיו, למה הוא אוהב דווקא את עשיו?

דווקא זה הכוח שצריך להגיע לתיקון, כי הוא כל החומר של הבריאה. אנחנו לא יכולים להיות בצד אחד או בצד אחר, השלמות היא משילוב בין שניהם. אנחנו לא יכולים להיות כמו עמךָ שמדברים רק על טוב, רק להשפיע. איפה האגו שלנו? בואו נהיה מציאותיים. העולם שלנו כולו רע, העולם שלנו כולו אגואיסטי, בעולם שלנו כל אחד חושב על עצמו ולא יכול להתחשב באחרים. ואם יש איזה כוח יעקב קטן, אז אנחנו צריכים להבין שיעקב הזה בא רק כדי לנווט נכון, כדי לכוון נכון את הכוח הרע, כך שלא יהיה רע, שיתקדם לטוב.

אבל בינתיים כל החומר שהוא הרצון, הוא עשיו. הוא כולו על מנת לקבל וצריכים רק להחליף לו את הכוונה, אבל לא את הרצון עצמו. זאת אומרת, אדם שיש לו הרבה דרישות, הרבה כוחות, הוא אכזרי, אם תיקח ממנו את האכזריות, אם תיקח ממנו את הכוונות הרעות, עדיין יישאר בו כוח, אבל תהפוך אותו לכוח הטוב. אנחנו רואים שבן אדם חזק יכול להשתמש בכוחו גם לרעה ולגם לטובה. לכן צריך לשנות את מה שנקרא "מי בראש". ישראל נקרא "לי ראש", מי יהיה כאן בראש, זה כל העניין. לכן יצחק אוהב את עשיו כי הוא מלא כוחות שזה כל החומר, צריך רק להוסיף לו את יעקב והכול יהיה בסדר.

ערן: לגבי רבקה, התגלה אליה הבורא, וסיפר לה על שני הלאומים, ואחר כך היא גם תכננה את גניבת הברכה.

רבקה היא אותו מקום שממנו נולדים שני הכוחות האלה ביצחק, בכוח הבינה, ז"ת דבינה, הרחם. וכשיעקב ועשיו נולדים, היא מטפלת בהם, היא יודעת בדיוק את הטבע של השניים. זו המערכת העליונה שפועלת עלינו כך במשך ההיסטוריה שלנו. במה שאנחנו עוברים במסגרת העולם הזה, עד שמגיעים עכשיו ליישום של כוח יעקב, בהחלט כוח הרבקה הוא שפועל.

ערן: אנחנו לומדים שיעורים ב"תלמוד עשר הספירות" ואתה אומר, ז"ת דבינה, כוח הבינה, כל מיני שמות כאלה. האם כשאתה שומע את השמות האלה, אתה יכול למקם אותם? כי זו מין מערכת מאוד מורכבת שאנחנו לומדים.

לא, זו מערכת מאוד קשה ומורכבת, אבל אפשר לתאר אותה בצורה די פשוטה. אנשים שיכנסו לאתר יכולים למצוא שם את הדברים האלה. אנחנו לומדים אותם גם ב"זוהר". זה לא מורכב, אלה בסך הכול חמישה חלקים - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ואנחנו מדברים עכשיו על מערכת שנקראת מערכת הבינה, אלו יצחק ורבקה, שמהם נולדים עשיו ויעקב.

אני רואה שאנשים שמתחילים ללמוד את חכמת הקבלה, רואים בסיפור הזה רק מערכת עליונה. הם לא מתארים לעצמם משהו אחר, כי מה יש לתאר בעולם שלנו, התורה לא מספרת לנו על מה שקורה כאן, על איזו דרמה, על מה שקורה עם איזו משפחה, לכן צריכים לעלות קצת לשורשים.

ערן: נקווה שנעשה זאת כולנו בקרוב.

(סוף השיחה)


  1. בראשית כ"ה↩

  2. בראשית ח', כ"א↩

  3. בראשית ד', ז'↩

  4. בראשית ב', י"ח↩

  5. בראשית כ"ה↩