"סיפור רוחני"

עגל הזהב

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.03.2010 – אחרי עריכה

ערן: התנ"ך, ספר הספרים, הספר הנמכר ביותר בתולדות האנושות, הספר הראשון שהוצא בדפוס. הספר שאנחנו לא מבינים מה כתוב בו, יש בו סיפורים, אנחנו קוראים אותם, לא תמיד אפשר למצוא את ההיגיון בתוך הסיפורים, ולפעמים ממש בלתי אפשרי. אנחנו ננסה לברר את הסיפורים הללו בתכנית שלנו כאן "סיפור רוחני" בעזרתו של הרב לייטמן.

הסיפור שניגע בו היום הוא סיפור קשה מאוד, סיפור "עגל הזהב", שתמיד מרחף מעלינו, תמיד סמל למצב רע, למצב לא טוב שהעם מגיע אליו.

נכון, אבל הקבלה מסתכלת על כל התהליך הזה כעל תהליך מחויב מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, מבראשית ועד גמר התיקון. לכן אם ישנה תופעה כזאת, אז היא חייבת להיות, והיא קורית לכל אחד בחיים הפרטיים הרוחניים שלו. לכן נתייחס לזה בצורה אובייקטיבית, שזה מה שקורה לאדם בדרך הרוחנית שלו, ועל זה מספרת לנו התורה.

ערן: התורה מספרת לנו על הדרך הרוחנית של האדם.

בלבד. זה שהיה וקרה פעם שעשו עגל מזהב שגנבו מהמצרִים והתחילו להשתחוות אליו, יכול להיות שאפשר לחשוב על עם אחר אבל לא על עם ישראל. כי בכל זאת הוא היה עם מאוד מאוד מיוחד, הוא יצא מבבל עם אהבת הזולת, שזו הייתה כל פילוסופיית החיים שלו. זה עם שההתפתחות הרוחנית הייתה לפניו, הוא כבר הבין והכיר לקראת מה הוא הולך, לבורא. הוא הרגיש שהוא נמצא במצרים שזה האגו שלו שממש תופס אותו ולא נותן לו לחיות, לא נותן לו להיות חופשי.

לכן זה לא סתם שרצו לעשות פסל ואליו להשתחוות. עבודת הפסלים היא בכלל לא כמו שאנחנו חושבים היום, התרבויות הקדומות וגם מה שהיה בבבל זה לא דבר פשוט. אברהם היה מוכר פסלים. פסל זה לא סתם איזו צורה שיש לך על השולחן כמו בודהה כזה. אנחנו היום לא מבינים עד כמה הדבר הזה היה מלא בכוחות פנימיים, הפסל היה מסמל לאנשים משהו פנימי רוחני, הם היו מוצאים בזה הרבה כוחות פנימיים, רוחניים ממש.

לכן לא לחשוב שפסל הזהב זה שבנו עגל מזהב, או איזו פרה יפה של כמה טונות. ראיתי ליד הכניסה לתנובה פרה כזאת יפה שעומדת. אלא אנחנו מדברים על האגו של האדם. ודווקא בזמן שהנקודה שבלב עולה לגובה של הר סיני, מתעלה מעל הכול, ונכנסת למגע עם הבורא, עם האלוהות, החצי השני של האדם נמצא במצב שהוא לא יודע מה קורה, במצב כזה הוא בכלל לא מבין מה קורה. הנקודה הזאת שהיא גבוהה מאוד היא נעלמת מהאדם, והוא חייב להחזיק במשהו, כמו תינוק שמחזיק בצעצוע האהוב שלו. כשילד יוצא מהבית, הוא צריך לקחת איתו משהו שהוא העולם שלו, העוגן שלו.

ערן: גם אנחנו כאלה.

גם אנחנו כאלו, אנחנו כאלו בדיוק, ילדים גדולים.

מה שיוצא שאנחנו מאבדים את הקשר. כי עם הבורא הקשר הוא קשר מאוד גבוה ונעלם, הנקודה של "משה" שבי נעלמת, ואני נמצא במצב ש"אין לי מצרים, אני נמצא במדבר, אני נמצא בכלום, אני לא יודע שום דבר, ומה לעשות?". ואז "אהרון", שהוא כוח הקדושה שבי, מבין שאין ברירה, הוא חייב לעזור לי לבנות דמות רוחנית מתוך הרצונות האגואיסטיים שלי, וזה נקרא "עגל הזהב". ואני חייב לטעות בזה, אני חייב להיכשל בזה, אני חייב לשבור, משה שיורד הוא שובר את הלוחות, אני חייב לעבור את זה. כך הם עובדים יחד, גם עם ישראל, גם עגל הזהב, גם אהרון, גם משה וגם הבורא, כולם בשרשרת אחת עובדים, כדי בסופו של דבר לבנות מצב שיהיה אפשר להגיע ללוחות השניים. ואז משה יורד ביום הכיפורים ומתחילים תיקון. אי אפשר בלי השבירה של הלוחות ובלי עגל הזהב כנגדם להתקדם לעבר המדבר.

ערן: אני חייב לומר שהיה פה שטף של אינפורמציה חדשה.

קודם כל זה בתוכנו, לא לברוח למדבר ולהר סיני.

"א וירא העם, כי-בשש משה לרדת מן-ההר; ויקהל העם על-אהרן, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלהים אשר ילכו לפנינו--כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה-היה לו. ב ויאמר אלהם, אהרן, פרקו נזמי הזהב, אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם; והביאו, אלי. ג ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באזניהם; ויביאו, אל-אהרן. ד ויקח מידם, ויצר אתו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים. ה וירא אהרן, ויבן מזבח לפניו; ויקרא אהרן ויאמר, חג ליהוה מחר. ו וישכימו, ממחרת, ויעלו עלת, ויגשו שלמים; וישב העם לאכל ושתו, ויקמו לצחק. {פ}

ז וידבר יהוה, אל-משה: לך-רד--כי שחת עמך, אשר העלית מארץ מצרים."

אהרון עשה כביכול דבר נורא.

ערן: נכון.

בלעדיו העם היה מחכה, סובל, היה במבוכה, אבל בכל זאת משה היה יורד. זאת אומרת, הקלקול נעשה על ידי אהרון.

ערן: נכון, והוא לא נענש בכלל על העניין הזה. אחת השאלות שיש לי, לַמה דווקא עגל ולַמה מזהב?

עגל מסמל לנו את האגו של היצר הרע שלנו, את המצרים, בצורה בהמית גשמית כזאת. זהב זה "זה-הב", זה כנגד אור החכמה, כנגד כל התאוות שיש לאדם.

ערן: זהב זה זה-הב?

כן, יש בזה הרבה פירושים. זה שאדם שואל וכאילו עונה על זה, רוצה להישאר בדרגה הנמוכה של העולם הזה, בתוך האגו שלו, להיות בזה. הוא רוצה למשוך אפילו את אלוהים, כי הרי הם יצאו ממצרַים ונמצאים מול ההר, ואם יש רוחניות, אז יופי וטוב, אני רוצה את זה כאן בעולם הזה.

לכן יש לפנינו תיקון הרצון לקבל, "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין". כשאנחנו פותחים ומתקנים את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו, אנחנו צריכים לעשות את זה בשכבות, אני צריך להכיר בו רע ולתקן, להכיר בו עוד קצת רע ולתקן. משה עולה על ההר, זאת אומרת, האגו נשאר למטה והנקודה שבי עולה למעלה. אני מוכן להתפטר מכל האגו שלי, אני מוכן להיות במגע עם האלוהים, אני מוכן להישאר שם ארבעים יום וארבעים לילה, זו דרגת הבינה, מנותק מהמציאות, מנותק מהכול. בצורה כזאת אני לא יכול הלאה לתקן את עצמי, אלא רק בתנאי שיעוררו בי עכשיו את האגו שלי, את הרצון לקבל שלי, שיפַּתח בעוד שלב. דיברנו שהוא צריך עוד פעם ועוד פעם לפתוח את עצמו, ואז אני נכנס לתיקון שלו בשכבה עוד יותר עמוקה ועוד יותר עמוקה. כשאני עולה על ההר ניתקתי קשר עימו, אני צדיק, נעתק, אני שם עם הבורא וזהו.

וכאן אנחנו צריכים שיתגלה עכשיו האגו שלי בצורה יותר אכזרית. זה מה שיכול להיות רק בכוח הבורא. דרך אהרון פותחים לי את האגו ומראים לי, "זה עגל הזהב שלך. זה שאתה נמצא במגע עם הבורא, זה נכון, כי עם נקודת משה שלך עַליתַ, אבל ביתר הרצון אתה נמצא בעגל הזהב, זה בעצם אתה". עכשיו אתה צריך באיזושהי צורה לבוא ולתקן את העגל הזה. איך תתקן אם אין לך קשר? ההוא נמצא למטה, אתה נמצא למעלה, ואין קשר ביניכם.

ואז הלוחות האלו שמשה שובר, שהבורא אומר לו "תרד", ונותן לו את הלוחות האלה, הכוח העליון נותן לו את הלוחות, כשהוא שובר אותם, זה כמו שבירת הכלים, הניצוצין הגדולים נכנסים, האור העליון נכנס לתוך הכלי של העגל.

ערן: ומשה הופך אותו לעפר, ומפזר אותו.

מפזר אותו. נכון. בצורה כזאת יש עכשיו התקשרות בין האור העליון, כוח התיקון, לבין האגו שלי. ואז השלב הבא, אחרי שזה מתערבב יחד, כששוב עולים לקבל את שיטת התיקון, הלוחות השניים הם כבר לא כמו הלוחות הראשונים. ואחרי הלוחות השניים, אחרי שהוא יורד, הוא מתחיל בצורה הדרגתית לתקן את עם ישראל שבּו, בתוך האדם, שכך עושה, ויש לו באמת את התורה השלמה שהוא הולך עימה.

ובדרך מתגלים כל מיני דברים. יתרו מגיע למדבר כמו שדיברנו בפעם הקודמת, ועוזר למשה לבנות את המבנה של עם ישראל, את כל המנגנון. והבורא דרך אהרון מסביר לו, וגם למשה בעצמו הוא מסביר איך צריכים לבנות את עַם ישראל, לפי דגלים, ולפי שבטים.

ערן: זאת אומרת, הוא מתחיל לסדר את העניין הזה.

אותו רצון שבור ומעורבב, איך לתקן אותו, איך כל אחד ילך בדרכו, ויתקדם במדבר, ויש כאן עוד כל מיני התגלויות, של מי המריבה, מַן, והכל מה שקרה.

ערן: אז בעצם אחרי השלב הזה הוא יתחיל לעשות סדר?

לפני זה אין מה לעשות. לפני זה יש לך אגו למטה, ורצון להשפיע למעלה, והם מנותקים ומנוגדים זה לזה. יש ביניהם ארבעים דרגות, ארבעים יום וארבעים לילה, ואין קשר בין זה לזה. אתה צריך ששני הכוחות האלה יהיו בנושא אחד.

ערן: העם מבקש מאהרון לעשות להם אלוקים, ממש במילים האלו.

כן, כי העם איבד את הקשר עם הבורא. מה הוא אומר על "משה"? "לאן נעלם האיש הזה?"

ערן: כן, איפה האיש הזה? אז כשהאדם בתוך התהליך, זאת אומרת, קורה בי משהו מאוד גבוה, נכון? אבל אני לא מרגיש את זה. זה לפי ההסבר הפנימי שלך .

ויחד עם זה, לַמה אתה מרגיש את הדברים הנמוכים ביותר? מפני שאתה מרגיש אותם מתצפית יותר גבוהה, אבל אתה שקוע בדבר הנמוך.

ערן: שוב, לא הבנתי.

יש לי משקפת, אני מסתכל רחוק. אני מסתכל בגלל שאני נמצא כאן עם שכל ומשקפת, זה הכלי שלי, אבל איפה אני נמצא עם הראיה הזאת? שם. נכון?

ערן: כן.

אמנם אני כאן, אבל אני רואה את מה שיש שם. לכן אני אומר שדווקא בגלל שמשה עלה להר סיני ונקשר עם הבורא, הנקודה הזאת, זו נקודת החיבור הראשונה שיש לאדם עם הבורא, והיא כל כך גבוהה, בגלל זה הוא מגלה שיש לו עגל הזהב. בגלל זה הוא מגלה שהוא מסוגל ומוזמן לגלות את הרע שבו בשכבה של עגל הזהב. ואחרת הוא לא היה מגלה אותה, אחרת היה נראה לו שהכל בסדר, ברחתי מזה.

ערן: אז בעצם זה לא מבחן שנכשלנו בו? כי עד היום כך זה מוצג לנו.

מה שמוצג לנו עכשיו, זה שמה שחשבנו שהרצונות שלנו, התכונות שלנו, הם טובים, הרי זה עם ישראל נמצא תחת ההר, מה נמצא בפנים? אותם המצרִים, אותו הפּרעה נמצא בפנים, אנחנו לא ברחנו. זה נדמה לנו שהתנתקנו מזה. עכשיו זה מתגלה בנו כדי שאנחנו נתקן את זה. ממצרַים אי אפשר לברוח עד שאתה לא מתקן אותו.

"ט ויאמר יהוה, אל-משה: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-ערף הוא. י ועתה הניחה לי, ויחר-אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול.

טו ויפן וירד משה, מן-ההר, ושני לחת העדת, בידו: לחת, כתבים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתבים. טז והלחת--מעשה אלהים, המה; והמכתב, מכתב אלהים הוא--חרות, על-הלחת.

יט ויהי, כאשר קרב אל-המחנה, וירא את-העגל, ומחלת; ויחר-אף משה, וישלך מידו את-הלחת, וישבר אתם, תחת ההר. כ ויקח את-העגל אשר עשו, וישרף באש, ויטחן, עד אשר-דק; ויזר על-פני המים, וישק את-בני ישראל."

ערן: אני רוצה לשאול על המים שמשה פיזר, ויש פה כל מיני פרטים טכניים.

מדְבר, מים, אם תלך לפי הגיאוגרפיה, אז ודאי שאני לא יודע מה תמצא שם. יכול להיות שאתה יכול להגיד שליד הר סיני היה מין אגם, או אואזיס. אבל אנחנו מדברים על הכוחות שבאדם. שכל אותו האגו, הרצון לקבל שהיה נראה לו כאיזו מפלצת גדולה, כפרעה, או אחר כך כעגל הזהב שהוא רוצה להשתחוות אליו. הוא מבין שהוא צריך להתקשר אליו, שבזה כל החיים שלו. איך אני בלי כסף, בלי כוח, בלי חברה טובה, זאת אומרת, בלי סביבה של אנשים שמדברים אליי טוב, מתייחסים אליי טוב, בלי רופאים, בלי משטרה, בלי אני לא יודע מה, בְּמה? במה אני תולה את עצמי? יש כאן איזו בעיה. ברחתי ממצרים, מכל השירותים האלה, ועכשיו אני מרגיש את עצמי במדְבר, אין כלום, אני כאילו תלוי באוויר.

ערן: אם הוא אומר, אז ככה הוא מרגיש.

ככה הוא מרגיש. זה מחייב אותו לבנות את עגל הזהב, ואז מצד אחד הוא בונה את עגל הזהב, ומצד שני אחר כך בתיקון שלו הוא ממש טוחן אותו, ומפזר על פני המים. זאת אומרת, שקודם כל הבסיס שלו יהיה חסד, השפעה, אהבה.

ערן: המים?

כן, זה כוח המים. ועל זה הוא מפזר את כוח הקבלה שלו שייטמע בזה, כי הוא מוכן ללכת בתיקון הזה. שכוח הקבלה יהיה רק כשותף בתוך כוח ההשפעה, ועם ההתחלה הזאת הוא כבר נכנס למדבר.

ערן: מתואר פה דו שיח בין הבורא למשה, כשהבורא לכאורה אומר לו "שמע, אני אהרוג את כולם, ואעשה ממך גוי גדול". מה זה?

זה מאבק בתוך האדם. אנחנו רוצים להיות קטנים, רק בכוח ההשפעה שבנו. אני לא רוצה שהאגו יתרומם, כי אתה יודע, לאדם קטן, מה אתה יכול לעשות לו? איך אתה יכול להשפיע לו? אתה רואה פוליטיקאים, כל אחד שאומר עליו משהו, אוי! איך שהוא מגיב, איך שהוא נפגע, אתה רואה, שכל החיים שלהם הם ככה.

ערן: נכון.

האדם כשהוא קטן, אין לו כלום. אותו דבר כאן, משה, הכוח הזה שנמצא בנו, רוצה להיות הקטן. מלכתחילה הוא לא רצה ללכת לפרעה ולהתקשר אליו, אלא מצד אחד הבורא מחייב, מצד אחר אנחנו רואים עד כמה משה נעשה מנהיג יותר ויותר גדול, שאומר, "לא", אבל בכל זאת מוכן לבוא אליהם, ושוב ושוב לפנות אליהם ולנסות לסחוף אותם אחריו. זה מה שהוא אומר, הם ילכו אחריי, הם ישתדלו.

ערן: אבל לכאורה הבורא רוצה לחסל את העם.

אותו משה שעומד בין שניהם, בין העם לבורא, מגלה כך את הכוחות המנוגדים האלה. דיברנו ש"משה" זה כוח ההכרעה, באמצע, בין שתי כפות המאזניים.

ערן: אז העם הוא כנגד הבורא?

העם הוא כנגד הבורא, כי העם זה האגו שנמצא מצד אחד, וכוח הבורא נמצא מצד אחר, ומשה הוא האמצע, אותו כוח בנו שצריך לקשר אותם בצורה נכונה. אז כל פעם יש לו גם ימין וגם שמאל, הוא מסכן, סובל משניהם.

זה הכוח שבנו, אבל דווקא בגלל זה הכוח הזה גדל וכולל את שניהם, גם את הבורא וגם את העם, את האגו שלנו, ועל ידי זה הוא גדל עד מאה ועשרים, עד קומה שלֵמה.

ערן: האם בשיחה של משה עם הבורא יש משהו שמזכיר תפילה?

כן, זה ישנו בשיחה של משה עם הבורא, אבל נראה את זה אחר כך, כשהוא מרים ידיים, "וירם משה", שזו בעצם הגישה שלו. ככל שהעם נקשר לאותה הנקודה, ככל שהאגו שלנו נקשר לאותה הנקודה שנקראת "משה", הנקודה הזאת חייבת להיות "ידיו לאלוהים", ובזה הם מנצחים.

ערן: לַמה היו צריכים להרוג אלפים מהעם בסוף התהליך?

כל הדברים האלה לא מובנים לנו, אלא רק בצורה רוחנית. כי "להרוג", זה נקרא לסקול, לשרוף, לחנוק, להרוג. זה התיקון של כל הרצונות דלקבל שלנו, בצורה כזאת מעבירים אותם לרצון להשפיע. אנחנו לא מדברים על הרצון לקבל עצמו של האדם, אלא רק על הצורה האגואיסטית שלו, שאותה צורה אגואיסטית אנחנו צריכים למחוק מהעולם בארבע מיתות בית דין, בארבע הצורות האלה, ולהעביר אותן לרצון להשפיע.

זאת אומרת, הרצון נשאר, רק השיטה, איך אתה משתמש בו, לטובת עצמי או לטובת הזולת, זה בעצם התיקון. ולכן איפה שאתה רואה בתורה שצריכים להרוג ולשחוט בכל מיני צורות, מדובר על תיקון הרצון שמעבירים אותו לשימוש לטובת הזולת.

ערן: האם זה תיקון ולא ביטול?

אני מבטל אותו בצורה הקודמת שעבדתי עימו, אבל אני מבטל רק את צורת העבודה ולא אותו רצון בעצמו. אי אפשר למחוק אותו, זה חומר הבריאה. אנחנו לא מסוגלים לנגוע בו, אנחנו מסוגלים רק להעביר אותו מיצר הרע ליצר הטוב, מלאך המוות שיהיה מלאך הקדוש.

ערן: אז אנחנו רק מתקנים אותו.

כן. לכן אותו עגל הזהב הופך אחר כך למנורה ולכל הכלים של בית המקדש. זה שמשה כאילו חותך ומנטרל את זה, וזורק ומפזר את זה על פני המים, זה לא נעלם, שום דבר לא נעלם. אלא הצורה הקודמת של העגל נעלמת, ובמקום זה קמים הכלים הקדושים.

ערן: אם כך זה תהליך מחויב.

כן.

ערן: זאת אומרת, בתוך ההתפתחות הרוחנית של האדם, הוא יצטרך לעשות את עגל זהב הזה.

כל אחד. אין שום דבר, אין שום מילה, שום מעשה בתוך כל התורה שאדם יכול להימנע מזה. כל אחד מאיתנו חייב להגיע לבית ה', מפני שהוא אדם, מפני שיש בו נשמה. ולא רק יהודים אלא כל העולם, "כי ביתי, בית-תפילה יקרא לכל-העמים", אתה חייב להגיע לבית ה', כולם, כל אחד.

ערן: אתה לא יכול לדלג על שלבים?

כלום, אבל אתה יכול לעבור אותם בצורה יפה, בצורה מהירה, בדרך יפה אם אתה לוקח את התורה הזאת ומשתמש בה כהוראה לדרך. לא יקרה לך שום דבר רע, ואת כל הדברים האלה אתה תעבור בצורה פנימית, בבירור פנימי קל ומהיר.

ערן: זה מצב מפחיד מאוד אחרי שהם ראו את כל הניסים ואת כל מה שקרה.

עכשיו בעידן שלנו, אנחנו צריכים להיות קשורים יחד, אנחנו צריכים לעשות את זה, כי אנחנו נמצאים לפני המשבר, אנחנו צריכים לממש את זה עכשיו כמו שאומרים מקובלים, ומי יותר מהם מכיר ומבין מה קורה. לכן אם רק היינו יודעים מה נמצא בידינו, שזה לא סתם ספר, כמו שאתה אומר, שזה הספר הנפוץ בעולם, הנמכר ביותר.

ערן: נכון, בֵּסְט סֵלֵר (best seller).

כן, אז אני לא מתייחס כך. אלא זה כלי מאוד גדול שנועד להציל אותנו, את כל האנושות מכל הרע, ולהביא אותנו לפסגה שאין כמוה.

ערן: נקוה שנצליח.

זה יקרה ומהר.

ערן: תודה רבה הרב לייטמן.

הבנו קצת יותר, ואנחנו גם מבינים לאט לאט שהספר הזה הוא לא מה שחשבנו. תודה לכם שהייתם איתנו, נתראה בעוד תכניות.

(סוף התכנית)