"פרשת השבוע"

דברים

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.06.2015 – אחרי עריכה

שמואל: פרשת השבוע ''דברים'', נכנסים לארץ המובטחת. בעל הסולם שכתב את עיתון ''האומה'' וניסה להפיץ את חכמת הקבלה, אם הוא היה רואה היום מה קורה, מה הוא היה חושב?

הוא הדפיס את העיתון. האמת שהוא זיהה את השואה הרבה לפני זה, אולי עשרים שנה קודם. הוא רצה להוציא את כל היהודים מפולין, מוורשה. היו שם כשלושה וחצי מיליון יהודים, הוא היה דיין מאוד צעיר בוורשה, והוא התחיל לחבר יחד את כל היהודים, דתיים, חרדים.

שמואל: איך אפשר לנסות לחשוב לאחד אותם?

לא לאחד, אלא להעלות אותם לארץ ישראל. הוא עשה מהם איגוד, הם הזמינו בתים טרומיים משבדיה כדי להביא אותם לארץ ישראל. כשזה הגיע לאוזני רבנים בפולין הם התחילו לעשות על זה חרם ונידו אותו. הוא ממש ברח מפולין עם בנו הבכור הרב"ש, והם הגיעו בכל מיני דרכים, דרך מצרים, דרך אלכסנדריה, ומשם לארץ ישראל ב 1922.

וכשהוא הגיע לכאן, הוא חשב שיעבוד באיזו עבודה ולא יגלה שהוא תלמיד חכם. אבל בירושלים כשהם הגיעו, מיד זיהו אותו והוא כבר לא היה יכול לעבוד בעבודה פשוטה כי זה לא יפה ולא מתאים, וכך קיבלו אותו בתור רב.

ב 1920 ואפילו לפני זה, הוא כבר דאג איך להוציא יהודים מאירופה.

שמואל: מאיפה באה לו המחשבה?

מכל מיני כתבים אנחנו רואים עד כמה האדם הזה ראה לפחות עשרים שנה קדימה. וכשהגיעה שנת 1940-1939 הוא הוציא את עיתון "האומה", ושם באמת הייתה דאגה גדולה איך אנחנו בונים בארץ מקום מקלט, כי היה לו ברור שהולכת להיות שם שואה. מקובל שמתוך אהבה לזולת מרגיש מה שמתקרב, ולא יכול לעשות בעצם כלום.

שמואל: אלו כאבים איומים, זה סבל.

זה כמו על הילדים שלך ממש, לא פחות, הרבה יותר.

שמואל: הנה אנחנו תשעים שנה אחר כך.

עכשיו אנחנו נכנסים לתקופה שהיא מאוד דומה למה שהיה, והכול חוזר לפי אותו מתכון. כמו שדיברנו בפרשה הקודמת על השם ה‑ו-י-ה, קוצו של י' י-ה-ו-ה, חמישה חלקים שבהם מתפתח האגו, הרצון לקבל, עד שיכולים לזהות אותו ולתקן אותו, כך אנחנו רואים שבאותם השלבים הכול מתפתח גם עכשיו. ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר הפוך ואחרת, אלא בדיוק לפי מה שהמקובלים אומרים באיזו צורה לתקן את הרצון האגואיסטי שלנו כדי למנוע את השואה שהיא שוב יכולה להיות.

כמו שבעל הסולם גילה אז את התנאים האלו, שיכולה להיות תקופה כל כך נוראית, כך גם היום אפשר לזהות. החרם שהיום רוצים לעשות על ישראל, והיחס מכל העולם אלינו שהוא בהדרגה יותר ויותר מקצין.

שמואל: העולם רואה אותנו כדבר בלתי נסבל.

כן. רק אנחנו לא מבינים שיש כאן באמת הזדמנות לתיקון גדול. אנחנו לא יכולים לברוח מהתפקיד שלנו, עלינו להראות לכל העולם את ''שיטת החיבור'' שזו בעצם חכמת הקבלה, איך מתחברים כולנו יחד "כאיש אחד בלב אחד", כי בלי השיטה הזאת כל העולם יכנס גם למלחמת עולם נוראית. ועל זה כתוב בחכמת הקבלה, בעל הסולם כותב על זה בספר שנקרא "הדור האחרון". לכן מה שקורה כאן, אנחנו באמת צריכים לצאת ולהזהיר את כולם, שאותו דבר קורה.

כמו בתקופת היטלר לפני מלחמת העולם השנייה בגרמניה בשנות השלושים, היו הרבה יהודים שעזרו להיטלר ותמכו בו, עד שהוא התחיל לעבוד נגד היהודים. גם עכשיו אנחנו רואים שיש המון יהודים בממשלת ארצות הברית ובכל מיני מקומות, יהודים רגילים מן השורה, שלא מבינים מה הם עושים. הם מתנגדים לארץ ישראל ולמדינת ישראל, הם לא רוצים להיות בקשר איתנו, הם רוצים להתנתק ממה שנקרא "מדינת ישראל".

שמואל: פעם מדינת ישראל הייתה מקור לגאווה, היום זה ההיפך הגמור.

עבדו עליהם, נתנו להם ''חינוך חדש'', ממש טפטפו כך טיפה טיפה על ידי כלי התקשורת, על ידי כל מיני אמצעים, כך שהיום כולם מרגישים שהם לא צריכים בכלל את ישראל.

שמואל: עד כדי כך שנשיא ארצות הברית אומר לראש ממשלת ישראל, אני לא מדבר איתך עכשיו. דבר שלא היה קודם.

כי קודם היה כנגדו לובי של ישראל, והיום אין דבר כזה, הכול התהפך מהר מאוד. אני הייתי עשרות פעמים בארצות הברית, נתתי הרצאות, שיחות וראיונות עם עיתונאים ובטלוויזיה. זה מצב שאי אפשר היה לתאר אותו אפילו לפני עשר שנים. היום זה נעשה כך שאין לך יהודי אמריקאי וקנדי ובכלל בכל יבשת אמריקה, גם דרום אמריקה גם צפון אמריקה, שהוא מכוון לטובה עם הפנים שלו לישראל. אין דבר כזה.

שמואל: ובשנות העשרים בעל הסולם לא מצליח לאחד את היהודים, רואה את השואה הולכת ומתחוללת.

תתאר לעצמך שכל השנים האלה שהייתה שם שואה הוא היה כאן בארץ ישראל, הרגיש מה קורה שם, והמשיך כאן את העבודה שלו בכתיבת הספרים. את "תלמוד עשר הספירות" הוא כתב עוד קודם, ובזמן השואה הוא כותב את הזוהר, וקיווה מאוד שעל ידי העבודה הרוחנית שהוא עושה, הוא עם כמה תלמידים שלו, תהיה איזו המתקה.

שמואל: המשפחה שלו נספתה?

לא. המשפחה שלו הגיעה אחר כך, הוא ברח משם בגלל היחס אליו.

שמואל: הנידוי, החרם.

כן. והמשפחה הגיעה אחר כך.

שמואל: והיום אנחנו בארץ ישראל, לכאורה היינו אמורים להרגיש ביטחון, מוגנים וחזקים.

אנחנו לא יכולים להרגיש ביטחון ומוגנים, אלא אנחנו מרגישים שיש לנו שונאים בכול מקום, כל הזמן עלינו לעמוד בצורה כזאת שצריכים הגנה, ותמיד להסביר לכולם שאנחנו בסדר. כל זה מפני שאנחנו באמת לא בסדר, כי העולם דורש מאיתנו להראות לו רק דבר אחד, איך כל העולם, כל בני העולם, יכולים להתחבר נכון ביניהם.

כי בעולם הגלובאלי שעכשיו התגלה, אי אפשר להמשיך בצורה אגואיסטית נוראית כמו שעדיין העולם מתקיים. כולם מבינים את זה, רק לא יודעים מה לעשות עם האופי של האדם, עם האופי של המדינות, כך שכול אחד עוין לאחר. רק לעם ישראל, אם אפשר להגיד שיש עם כזה ישראל, רק ליהודים ישנה שיטה איך להתחבר, איך העולם צריך להיות מחובר. יש לנו שיטה איך לסדר את העולם שיהיה לתפארת.

שמואל: אנחנו בתוך המדיה, בתוך התקשורת, ואנחנו יכולים בלחיצת כפתור להיות בכול מקום בכול רגע נתון. אתה אומר שיש לך שיטה איך לחבר את העולם. שֶמָה יקרה איתו, שיציל את עצמו, שיגאל את עצמו?

כן. העולם צריך רק להתחבר לפי אותה מתכונת, לפי אותה שיטה שהתורה מספרת לנו - "ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "כל ישראל חברים", כולם נמצאים באחדות ובערבות ביניהם, וכל אחד מעביר לאחר את כל השפע. בצורה כזאת כל אחד מאבד את האני האגואיסטי שלו ומתחילים להתחבר יחד. אנחנו כבר היינו קיימים כך בבניית ארץ ישראל בבית המקדש הראשון, וגם במשהו בבית המקדש השני.

שמואל: יש לנו הוכחות, עשינו כבר כמה אקזיטים, בנינו את התוכנה הזאת שנקראת ארץ ישראל, עם ישראל.

לפי זה כתבנו את החוקים שגילינו, חוקי האיחוד, האחדות, במשנה ובגמרא, שם מדובר על כל הדברים האלה.

שמואל: אז מה שנשאר זה רק לשווק את זה.

לעצמנו.

שמואל: כן. וכמה אנחנו? פסיק מהעולם.

עשירית מהעולם.

שמואל: ובתוך השכונה שאנחנו גרים אנחנו פסיק קטן מוקף.

זה לא חשוב.

שמואל: ואנחנו לא מצליחים לשווק לעצמנו את השיטה הזאת. אני חושב שזה רק עניין של כסף, את הגלולה יש לנו, את התוכנה יש לנו. ואתה רק אומר, "בואו תשקיעו בחיבור".

אפילו אם תקנה את כל העיתונים ואת כול ערוצי הטלוויזיה שבעולם ותתחיל להפיץ לכול העולם שיש לך שיטת תיקון.

שמואל: יקנו את זה.

אף אחד לא יקנה את זה, כי זה נגד טבע האדם. כל אדם ואדם לא רוצה להתחבר עם אף אחד. כאן צריכה להיות עבודה סיזיפית עם הקהל וקודם כל עִם עָם ישראל, ואתה לא צריך לפרוץ לעולם. אם אנחנו כאן בארץ ישראל נשתדל אפילו במקצת להגיע לחיבור בינינו, בלי לחשוב ובלי לעשות איתם שום דבר, בכך נקרין לכול העולם את האנרגיה החיובית הזאת של חיבור, וכולם יתחילו להבין שיש בינינו, אצל היהודים בארץ ישראל, משהו טוב, ושהם צריכים אותנו, צריכים ללמוד מאיתנו.

שמואל: אז בוא נלמד מפרשת דברים.

פרשת דברים היא טובה בזה שהיא מסכמת לנו את הכול.

שמואל: היא מזכירה לנו את העבר. היא מתחילה בסיכום העבר, "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן", והוא סוקר את תהליך התפתחות עם ישראל, מההבטחה לאברהם, אחר כך ליצחק, שאומר "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

עלינו להבין שלא מדובר על זה שעלינו להיזכר במה שהיה קודם, אלא אלו תיקונים, כל התורה היא רק תיקונים, איך להגיע לרצון משותף.

שמואל: איך לתקן את תרי"ג הרצונות האלה.

כן. אנחנו רואים שכול פעם יש חזרות ותוכחה ומשה כל פעם מדבר כך, וכביכול עוד פעם ועוד פעם הסיפור חוזר. הוא לא חוזר, אלא כל פעם בדרגה הבאה, במדרגה חדשה, אנחנו צריכים לעשות אותם התיקונים. והתיקונים האלו, כמו שדיברנו בפרשה הקודמת, הם לפי י-ה-ו-ה, לפי שם הוויה. לכן זה נראה לנו שמשה כל הזמן פונה לעם עם אותן המילים ושום דבר לא עוזר, זה לא נכון. אלא כל פעם במדרגה אחרת חייבים לעשות אותם התיקונים. הם לא נראים ישנים, אלא תמיד אנחנו מעבדים אותם, משתמשים בהם כל פעם ברמה חדשה.

לכן כתוב איך לבחור את הדיינים.

שמואל: הוא מזכיר פה את מינוי ראשי השבטים שיהיו אנשים חכמים. אלו שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, שרי עשרות, שוטרים, והוא בעצם בונה חברה, איך היא צריכה להיראות.

הוא מזכיר להם את המרגלים.

שמואל: גם מסביר על משפט צדק, בתי משפט ומשילות וחוקים כאלה ואחרים. כמובן שאלו חוקים רוחניים.

אלו חוקי היחס בין בני האדם. כי כל התורה בשביל מה היא? היינו ברצון אחד עוד לפני בריאת העולם, בריאת המציאות, והרצון הזה התרסק למיליארדי חלקים.

שמואל: זה המפץ הגדול בוא נאמר.

זה חטא עץ הדעת, יותר נכון, כך זה נקרא. ואת הרצון שהתרסק להרבה מאוד חלקים צריכים לחבר אותו בחזרה.

שמואל: כמו מראה.

הייתי אומר כמו פאזל.

שמואל: מה סוג החומר שהתנפץ, הרצון?

סוג החומר זה רצון האדם.

שמואל: שהתנפץ לרסיסים בחטא עץ הדעת.

כן. ואנחנו צריכים את הרצונות האלה לאחד יחד. אדם לא יכול לעבוד עם עצמו, כי אני לא יכול בתוכי לברר איזה רצונות הם טובים או רעים, אלא רק כלפי הזולת אני יכול לבטא אותם, לברר אותם, לפי איך שאני מתייחס לזולת.

שמואל: כמו שפעם אמרת, שאדם לא יכול להוציא את עצמו מבית האסורים.

כן. יוצא שאנחנו מרגישים את עצמנו בהתפתחות על פני האדמה, ופעם ראשונה זה נגלה בבבל. שאנחנו, כמה מיליוני אנשים, שנמצאים ביחס לא טוב המתגבר בינינו, צריכים לתקן את עצמנו. אברהם שמגלה את כול העניין הזה, שאנחנו נמצאים בשבירה בינינו, בשבירת היחסים בינינו, וצריכים לתקן אותם ולהגיע לשלווה, לשלום ולשלמות, הוא פעם ראשונה מצליח לעשות את זה, לחבר בין בני אדם. הוא נתן כרוז, התקשרו אליו הרבה מבני בבל, והוא חיבר מהם קבוצה שקרא לה "עם ישראל", וכך התחלנו להתקיים בחיבור בינינו.

בכל ההכנה שלנו אחר כך בארץ כנען, בארץ מצרים, לקראת מדבר סיני ולקראת ארץ ישראל, שבינתיים זו ארץ כנען, מדובר על תיקונים ביחסים בינינו. לא חשוב שהיינו בבבל, במצרים, במדבר, בארץ כנען, אחר כך בארץ ישראל, אלא חשוב שמדובר על היחסים בינינו, עד כמה אנחנו מתקרבים זה לזה. אנחנו מגלים עד כמה אנחנו רחוקים ושוב מתקרבים, מגלים עוד שיכבה של רצונות אגואיסטים שלנו ושוב מתקרבים, מתקנים אותם.

אנחנו מגלים את המידיין, אדום, מואב, עמון.

שמואל: עוג מלך הבשן, סיחון מלך האמורי.

כן, אלו התיקונים בנו. בתוך היחסים בינינו כך אנחנו קוראים לתקלות האלה בינינו, בשמות האלה. זה לאו דווקא שהעמים האלה היו קיימים. אלא העיקר איך אנחנו תיקנו את עצמינו בפנים, במידה הזאת אנחנו יוצאים למלחמה.

שמואל: כמו עם המידיינים.

כן, ואף אחד מבני ישראל לא ניזוק.

שמואל: אף אחד לא מת.

כן. מפני שתיקנו את עצמינו לפני זה כלפי המידיינים הפנימיים שלנו, ואז בצורה יפה, פשוטה וקלה, ידענו מה לעשות עם המידיינים מבחוץ.

שמואל: ההבטחה שהבורא מבטיח לאברהם ואחר כך ליצחק וליעקב, לגבי ארץ ישראל והגבולות. מה המשמעות של זה היום בשיח הציבורי? אתה מדבר שרוצים לגרש אותנו מכאן, ואתה אומר שיש לך הבטחה.

לא, אף אחד לא מסתכל על זה שיש לך והיה לך.

שמואל: אבל בעצם מפה זה מתחיל.

לא, חס ושלום. זו הבעיה, שאנחנו חושבים שלכולם נראה את התורה והמשנה, בכלל את כל התנ"ך, שהיינו כאן לפני 2000 שנה.

שמואל: מגיע לנו, זכות השיבה.

מה פתאום. אם כאלה חשבונות יתחילו לעשות עכשיו כל מיני עמים בעולם, אתה יודע מה יהיה?

שמואל: בלגן.

קודם כל תרוקן את אמריקה מכל מי שבא לשם, ויישארו שם רק אינדיאנים. וברוסיה, בכל החלק הגדול של סיביר לא היו רוסים לפני 300 שנה.

שמואל: צריך שוב להתחיל מהתחלה.

אז בוא נרוקן את כל כדור הארץ ונתחיל שוב, לזה אתה מגיע עם מלחמת האטום.

שמואל: אתה ממילא בדרך למלחמת אטום, אתה רואה את זה.

תוך 2000 שנה שהיית בגלות, האנושות לאט לאט תפסה מקומות פה ושם.

שמואל: קרו דברים.

לא שקרו דברים, אתה לא יכול לבוא היום עם טענות מלפני 2000 שנה ולהגיד "כאן היה המקום שלי".

שמואל: עם איזו טענה אני יכול לבוא? אני יכול בכלל להתלונן?

אין לך אפשרות, אלא לשם עתיד ולא לשם עבר. אם תגיד "אני נמצא כאן מפני שדווקא כאן אני יכול לפתוח את שיטת החיבור שכל העולם צריך, שאתם צריכים. תנו לי לעשות כאן את החיבור הדרוש שאותו כל העולם דורש, כי במצב המשבר הגלובלי כולם צריכים שאנחנו נתחבר. העולם דורש מאיתנו חיבור, אתם לא יודעים איך להתחבר אבל אני כן יודע. לכן תנו לי להתחיל לעשות את זה כאן, תיקחו ממני דוגמה". אם היית כך פונה לכל אומות העולם, אז היו שומעים בקולך.

שמואל: אני לוקח את הטקסט הזה שעכשיו אמרת, אני אלמד אותו, אני אעבוד עליו.

אבל לא לעבר, אין לנו על מה לסמוך על העבר, רק לעתיד, בלבד.

שמואל: יש עתיד, יש תקווה.

אז יש לך גושפנקה, בטוח, יש לך על מה לסמוך, ואז ישמעו אותך. תפנה אליהם בצורה ישירה, כי בתוך כל אחד ואחד מאומות העולם יש הרגשה שאנחנו מונעים מהם חיים טובים.

שמואל: אני עומד בסיטואציה הזאת, יש לי את השיטה, אני יודע איך לעשות את זה, והם אומרים "תראה לי עכשיו". כמו שראינו שהנביאים עמדו ומשה עמד מול פרעה, מול המכשפים שלו, והצליח להביא הוכחות. מה אני אגיד, אגיד "מים" וייצאו מים? למה שהם יקבלו? הם רוצים לראות עובדות.

השקיעו מיליארדי דולרים על מנת לשווק משקה מסוים שיש בו את טעם החיים, וכולם שותים אותו בכל מקום שבעולם, בכל שבט שמסוכסך עם השני הם עושים שנייה הפסקה, שותים את טעם החיים, ואחר כך ממשיכים להרוג אחד את השני, ויודעים שבמשקה הזה יש את כל הדברים שאתה לא צריך לשתות. אני מביא להם את המשקה האמיתי, מים חיים, את התורה, והם יגידו "תן לי עכשיו, תן לי את הסוכר".

אין לך, אתה לא צריך אפילו לפנות אליהם. העסק עוד יותר פשוט, אם תתחיל כאן, בינך ליהודים אחרים, לקיים את הקשרים הנכונים שהם "אהבת ישראל", "ואהבת לרעך כמוך", "אהבת הבריות", אם תתחיל לקיים חיבור, ערבות, כאיש אחד בלב אחד, הם כולם יסתכלו עליך כמו על נס הטבע.

שמואל: אבל אתה מקיים את זה.

אתה לא מקיים.

שמואל: אתה מקיים, מי אני?

זה לא מספיק, זה לא עם. אנחנו צריכים לצאת לעם, אנחנו צריכים לספר לעם מה צריך, שזאת צורת ההצלה היחידה שיש לו.

שמואל: גב אל גב, אנחנו ביחד, אנחנו בונים חברה חדשה, אנחנו מנסים להקים פה משהו, רפסודה שתצוף על פני המים, תיבה שתצלח את המבול הזה. נטעת בי תקווה ופתאום הכול התפוגג.

אנחנו נצליח בעזרת ה', אבל אנחנו צריכים לעשות קודם את הסידור כאן, בארץ ישראל עם עם ישראל. אם כאן נהיה מחוברים, אז הכול בכל העולם יסתדר.

שמואל: אבל אתה אומר שזו תכונה שלא קיימת בי.

חכמת הקבלה מדברת איך לפתח את התכונה הזאת.

שמואל: שמתחילה מהנקודה שבלב.

כן. איך תתקשר לאחרים, איך תשתדל לעשות את זה לפני שמגיע אליך היחס השלילי מכל העולם.

שמואל: הצונאמי.

כן.

שיהיה לך ולכולם שבת שלום. תתחיל לעבוד.

(סוף השיחה)