פרשת שבוע 25.05.12 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פרשת השבוע - במדבר

בהשתתפות: גלעד שדמון, אורי שבתאי

heb_o_rav_2012-05-25_lesson_parashat-ashavua_bamidbar

גלעד: שלום, אנחנו בפרשת השבוע, פרשת "במדבר". איתנו הרב לייטמן. שלום, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: גם אורי שבתאי איתנו.

אורי: שלום שלום.

גלעד: אורי יושב על המחשב וממתין לכם, גולשי אתר "קבלה לעם", שתשאלו שאלות ותשתתפו יחד איתנו בפרשת השבוע הזאת. בואו ניגש לתקציר הפרשה.

פרשת השבוע, פרשת "במדבר", פותחת בציווי של הבורא אל בני ישראל לפקוד את בני ישראל לפי השבטים, לתת מהם אנשים לצבא מבן 20 שנה ומעלה ולמַנות את ראשי השבטים, הנשיאים. לאחר המינוי, משה צריך להסביר איך כל שבט מתמקם בלכתו ובעצירתו במדבר לפי השבטים, לפי דגליהם, לפי ארבעה כיוונים ובאמצע השבטים יהיה המשכן.

אחד מהנושאים העיקריים בפרשה הוא ציווי שחוזר ונשנה על הבדלת שבט לוי, שזה שבט שלא נמנה בין יוצאי הצבא בין השבטים, אלא זהו שבט שכולו מוקדש לה' ולשירות המשכן. גם בתוך שבט לוי יש חלוקה למספר משפחות, בעוד שבני אחת המשפחות, בני משפחת קהתי הם המשרתים בקודש הקודשים.

התפקיד של הלויים הינו פירוק והרכבת המשכן בכל חניה ונסיעה של בני ישראל במדבר. יש להם נהלים ברורים איך לנהוג עם כל חלקי המשכן ואיך לשמור את כלי המשכן. הלויים גם נתונים תחת הכוהנים לעזור להם בשירות המשכן.

הרב לייטמן, יש הרבה מאוד פירוט על השבטים, התנועה שלהם, הלויים.

בשביל מה אנחנו צריכים את זה, ומה עושה לנו התורה בכך שהיא מספרת זאת?

גלעד: ברור שמדובר פה על שלב כלשהו בהתפתחות.

ברור שמדובר בכך. אם אנחנו מסתכלים על זה כעל ספר היסטוריה, אז גם כך אני לא רואה בזה שום צורך, כי יש בזה סתם כך הרבה פרטים. אלא כמו שגם כתוב, שהתורה מדברת על פנימיות האדם. היא מדברת איך אנחנו מתקנים את הפנימיות שלנו.

האדם הוא בסך הכול רצון לקבל, רצון למלא את עצמו, רצון אגואיסטי. כל התורה היא "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה"¹, שאנחנו צריכים לעבור מהרצון האגואיסטי לאהבת הזולת, ו"מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'"², כמו שכתוב. זאת כל המציאות שלנו, כי במשך הקיום בעולם הזה, במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו חיים ונמצאים כאן, אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי שהן יגרמו לנו את השינוי הזה. במקום להיות "יצר לב האדם רע מנעוריו"³, פרא אדם, על כל אחד להשתדל לעשות מעצמו הדומה לבורא. זה נקרא "אדם", הדומה לבורא, שעליו להגיע לדרגה כזאת. לשם כך נתנו לנו חיים, לשם כך נתנו לנו כאן מציאות בעולם הזה שבה אנחנו קיימים. לצורך זה, ולא לצורך להצליח בכל מיני תחומים ועסקים כאן בעולם הזה ואחר כך להעלם ממנו.

לכן כך אנחנו צריכים להתייחס לתורה, להוראה, שמספרת לנו גם באיזה סדר אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, את "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", כי המאור שבה מחזירו למוטב. זאת אומרת, על ידי שימוש נכון בתורה, אני מזמין את המאור שמתקן אותי. על ידי שימוש נכון בתורה, אני מבין אילו שלבים אני צריך לעבור, שגם הם הוראה. באופן זה אני גדֵל להיות אדם הדומה לבורא, המבין אותו. כמו שכתוב, "שובה ישראל עד ה' א-לוהיך"⁴ ו"כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"⁵ לדעת את הבורא. זאת אומרת, יש מצווה להשיג, לדעת, להידבק. כל זה נמצא לפנינו.

הפרשה הזאת מספרת לנו בכללות, לכן היא גם "במדבר". זאת אומרת, בכל התהליך שבו אני עובר מלא לשמה לשמה, מהמצב האגואיסטי למצב האלטרואיסטי, לאהבה, משנאה לאהבה, הדרך הזאת היא המדבר, היא ממש שממה. כי אפילו אחרי קבלת התורה, אני כל הזמן עובד עם האגו שלי בפרוסות, במנות קטנות. מתקן אותו צעד אחר צעד, פעם אחר פעם, שזה "ארבעים שנות המדבר". עלי להגיע מהמלכות, מהמצב שלי שבו אני כולי רק לקבל, למלא את עצמי, למצב שאני נמצא בכניסה לארץ ישראל, שבו אני כבר באמת כולי להשפעה, כולי מוכן לאהבה. אז אני נכנס למצב, למדרגה הרוחנית שנקראת "ארץ ישראל".

כל יתר המדרגות הקודמות, הן מדרגות המדבר, מדרגות מאוד לא פשוטות. אנחנו רואים שבכל פעם מתגלים קלקולים ומתקנים אותם, קלקולים ומתקנים אותם. זה מה שאנחנו קוראים לפי ספר התורה על כל התהליך שבני ישראל עוברים ביציאתם ממצרים ועד כניסתם לארץ ישראל. הכול רק בעיות, כי כשהאדם מתחיל לתקן את עצמו, מתגלים בו כל הזמן ובכל פעם רצונות אגואיסטים יותר ויותר ויותר גדולים, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו"⁶. ולכן הרצונות הם יותר גדולים, יותר אגואיסטים, יותר כבדים, יותר קשים לתיקון. אבל בהסתמך על מה שכבר תיקָנו, בכל פעם אפשר לתקן הלאה וכך להמשיך. לכן זה נקרא התקדמות לקראת ארץ ישראל.

בתהליך הזה אנחנו צריכים לבנות מעצמנו, מהחיבור שלנו שקיבלנו, לבנות סך הכול מבנה אחד. להיות "כאיש אחד בלב אחד", "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים"⁷, אהבת הזולת, מאהבת הזולת לאהבת ה', כך שזה יהיה עם, שזה יהיה עם ישראל ולא קיבוץ גלויות כמו היום. זה נקרא להיות במבנה אינטגרלי, כמו שעכשיו הטבע דורש מכל האנושות בכלל. ואנחנו צריכים להראות דוגמה לכולם איך אנחנו מתחברים, איך אנחנו משתווים יחד, איך אנחנו דואגים זה לזה, איך אנחנו באמת נמצאים "כאיש אחד בלב אחד" ולשם כך ניתנה התורה. ועכשיו, התהליך שהאנושות עברה, דורש מכולנו להתחבר שוב ולהראות בכך דוגמה לכולם.

במבנה ההתחברות שלנו, כמו שאנחנו משתדלים לעשות בארגון השולחנות העגולים או בכל מיני אירועים נוספים שאנחנו רוצים להכניס לתוך העם, בזאת אנחנו רוצים שהאנשים יטעמו מה זה נקרא להיות יחד, מה זה נקרא באמת החיבור הנכון. כי כך התורה מביאה לנו את כוח החיבור, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". רק הוא יכול לעשות בינינו חיבור, אם אנחנו משתמשים נכון בפנימיות התורה שבה יש את המאור. פנימיות התורה נקראת חכמת הקבלה.

מכאן יוצא שאם אנחנו מתחברים נכון, אז אנחנו מעוררים את כוח החיבור מתוכנו והוא באמת מחבר אותנו. אז אנחנו שומעים כאילו מבפנים, מתוכנו, איך אנחנו צריכים להיות מאורגנים, שומעים את קול ה' מבפנים. ואז אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות מאורגנים לפי התכונות, כל אחד ואחד וכולנו יחד. והתכונות האלה הן גם לפי השם ה-ו-י-ה, י-ה-ו-ה, שכאן זה מתבטא בקצוות העולם.

אחרי כן אנחנו צריכים גם לחלק את עצמנו לשבטים. וכל שבט ושבט, זאת אומרת, כל תכונה ותכונה שבעם ישראל, איך אנחנו צריכים לחבר אותה לאחרים. אנחנו אומרים, "שולחן עגול", אבל בשולחן עגול יושבים אנשים, לא עיגולים. הם לא דומים, הם לא סתם מתחברים. כל אחד מתחבר כמו גלגל שיניים הנכנס לגלגל שיניים, כל אחד נכנס בתכונות שלו ומשלים את האחר. כמו בגוף שלנו, כל התכונות, כל האיברים, הם שונים וכל אחד עובד בקצב שלו, בכיוון שלו. ובכלל בכל הכימיה הפנימית שלו וכל ההתקשרות שלו להגוף. כל זה מאוד מאוד אינדיבידואלי, אישי. לכל תא, לכל קטע ברוחניות ההתקשרות עוד יותר בולטת.

לכן כאן מאוד חשוב לנו בעבודה שלנו, בבירור הפנימי שלנו, לברר את כל החלקים שברצון שלנו. איך לתקן אותם, איך הם מתקשרים. כי מעולם לא למדנו ולא יודעים, ובצורה אינסטינקטיבית פנימית לא יכולים לדעת איך אנחנו מתקשרים? מתקשרים בצורה שמשלימים כל אחד ואחד למכונה שלמה כלשהי. כאן זו הבעיה.

לכן מה שקורה לנו, שהתורה נותנת לנו "אבני דרך", סימנים, איך אנחנו צריכים לאתר. ואנחנו באמת מאתרים כשאנחנו מגיעים לרמה כזאת שנקראת "במדבר", כשאני באמת מוכן ללכת ולתקן את האגו שלי בכל פעם שמתגלה כעוד חלק במדבר, עוד חלק ריק ומסוכן ולא ראוי לכלום. ואני בכל זאת מעלה אותו ומתקן אותו. פוסע עליו הלאה לקראת תכונת הבינה, "ארץ ישראל" מה שנקרא.

יוצא שאני חייב להיות מאורגן כל הזמן, להתארגן יותר ויותר. ואז להבדיל אצלי כוחות כאלה השייכים לכתר, חכמה, בינה, לחב"ד, שהם משפחת הקהתי משבט לוי, הכוהנים והלויים, עבודה במשכן, עבודה בקודש קודשים. זאת אומרת, שיש כאן רצונות שאני כבר מעלה אותם לדרגה כל כך גבוהה.

אבל יש שבטים, יש ראשי שבטים, יש צבא, אלה שהגיעו לרצון לקבל שלהם, שהם יכולים להתמודד עימו מגיל 20 ומעלה. זה נקרא שכבר יש לכל אחד היכולת לעבוד בקרקעין. זאת אומרת, שהוא כבר בקרקע בהאגו שלו, ברצון לקבל, גם הוא יכול לעבוד. ואז הוא מוכן להילחם, להיות חייל, להיות בצבא ה', להתמודד עם האגו שלו ולתקן אותו עד הגיל שמסיים את כל התיקון שלו.

כך אנחנו רואים איך התורה נותנת לנו את המבנה הכללי, כך שאם כולנו מתחברים יחד, כמו שאנחנו עושים זאת בשולחנות העגולים שלנו, כך שאם כולנו מתחברים יחד, יוצא לנו שאנחנו מתחילים לראות את המבנה המשותף, שזה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד". לב אחד ומוח אחד, מחשבות ורצונות מתאחדים, מתחברים ובונים.. נבנה מהם משהו אחד. אנחנו לא יודעים איך, את זה המאור המחזיר למוטב בונה.

מה שמעניין, שאם אנחנו מטפלים בכך יותר ויותר, אנחנו מתחילים לגלות בתוך המבנה הזה, בדיוק את המבנה של עם ישראל המסודר לפי השבטים, לפי ארבעת כיווני העולם. י-ה-ו-ה לפי הדגלים, איפה כל אחד ואחד, במיוחד דגל מחנה אפרים.

זו גם לא סתם התקדמות במדבר, אלא בכל פעם שאתה יושב, אתה מרכיב שוב את כל המבנה של המשכן והעבודה. אם אתה זז, ויש בכך סימן מלמעלה שאתה צריך לעבור שלב הלאה, אז אתה מתקדם. אנחנו חושבים שבני ישראל הלכו והלכו. הם לא הלכו. לפי הסיפור הם בדרך כלל היו מתיישבים במקום הרבה זמן. זאת אומרת, שכאשר האדם מתקן את עצמו, יש לו בסך הכל תהליך שהוא צריך לעבור. אבל בעיקר זאת עבודה על אותו רצון, איך אנחנו מעלים אותו. מעלים רצונות דעשיה לעולם האצילות, רצונות דיצירה לעולם האצילות, רצונות בריאה לעולם האצילות. העבודה עד שאנחנו מתקרבים לעולם האצילות שזה נקרא "אצלו", ארץ ישראל, ונכנסים לשם. הלאה התורה כבר לא מספרת לנו כי זה שם נקרא "נשמת אדם תלמדנו"⁸. אם אנחנו מתקנים את עצמנו בכל הדרגות הקודמות במדבר, אז אנחנו כבר יודעים איך אנחנו צריכים לעבוד בארץ ישראל.

כל העבודה הזאת של הלויים, היא החלק העיקרי שבנו, בכל אחד ואחד ובמבנה הכללי. כשאנחנו רואים את עצמנו כעם ישראל, כשאנחנו מתחברים יחד, אנחנו מתחילים להרגיש במבנה הזה, שבו כולנו מחוברים, אנחנו מתחילים להרגיש שנוצר בינינו איזה מושג, איזה כוח, איזו מחשבה, איזה רצון משותף, ובתוך הרצון הזה אנחנו מגלים גם את המִדבר, את מצרים, את עַם ישראל במדבר ואחר כך את ארץ ישראל. והמבנה הזה בכל פעם נעשה יותר ויותר ברור.

ושם, בתוך המבנה הזה שבחיבור בינינו אנחנו מעצבים בינינו, אנחנו מרגישים את העולם ומלואו ממש. לכך אנחנו צריכים להגיע. פרשת "במדבר" נראית לי מאוד אקטואלית כי אנחנו נמצאים היום באמת במדבר, בשממה, עם כל מה שקורה לנו בארץ ובחו"ל. וברור שהמצבים האלה יצטברו עוד ועוד, ויהיו יותר ויותר בלתי נעימים כדי לחייב אותנו להמשיך בדרך.

גלעד: נדון בזה בשלב הבא שלנו, בשאלות ובתשובות.

אם נסכם בשתי מילים את מה שאמרת, אז זה שבעצם קודם צריך להגיע לאיחוד ולחיבור מעל לכל ההפרדות, ואז מתוכו מתגלה מבנה מאוד מפורט שבו לכל חלק יש את הפרטים שלו. זה נשמע כביכול הפוך מההיגיון, כי אם אתה מתחבר, אז אתה זה שמתחבר, אתה שמגלה איזה חיבור צריך. איך זה שמתוך החיבור מתגלים פרטים? מה קורה בתהליך הזה שם?

חיבור, לא אנחנו עושים. אנחנו לא יכולים לעשות חיבור בינינו, "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו"⁹. רק האור העליון, שמשפיע עלינו, הוא המחבר אותנו יחד. לכן עד היום אנחנו קיבוץ גלויות, כי אנחנו לא הזמנו אף פעם את המאור המחזיר למוטב. ועכשיו כבר הגיע הזמן שאנחנו חייבים זאת לעשות, ודחוף, שאם לא כן לא יהיה לנו קיום בארץ ישראל. אנחנו נמצאים במצב שזה ניתן לנו, כמו שאומר בעל הסולם, כהזדמנות ליישב את הארץ, להתיישב בה. אבל אם אנחנו לא נממש נכון את ההזדמנות הזאת, אז לא נוכל להחזיק כאן. כי זאת ארץ שהיא לא מחזיקה אותנו אם אנחנו לא נמצאים בהשתוות הצורה עימה.

לכן עכשיו אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית מאוד חשובה, שבה אנחנו צריכים להתחבר כמו שהתורה דורשת, "כל ישראל חברים", "כאיש אחד בלב אחד"¹⁰. להעלות מכאן למעלה את כל המחלוקת, לא חשוב איזו, ולמצוא את המכנה המשותף. והמכנה המשותף שלנו הוא שאנחנו משלימים זה את זה ממש, בלי לדכא ובלי לדרוש מאף אחד שום דבר, חוץ מדבר אחד, חיבור.

ואם אנחנו עושים זאת, זו השאלה. כי אז כל אחד בא ושואל, "ואיך אני יכול להתחבר איתו? איך אני יכול עימו להתחבר ועימו להתחבר?" ולזה יש עצה מאוד פשוטה בתורה, שאנחנו לא כל כך מבינים. זה נקרא "לעלות באמונה למעלה מהדעת", למעלה מכל ההבדלים. לא לראות בצורה אגואיסטית איך אני יכול להתחבר איתו. אם אני אגואיסט כזה והוא אגואיסט כזה, אנחנו לא יכולים להתחבר. אבל אם אתה מתעלה מעל האגו שלך, והוא מעל האגו שלו, אז אתם כן יכולים להתחבר. וזו השיטה שבאמת קיימת רק בחכמת הקבלה, ויכולה להביא לנו חיבור. ובאמת שאנחנו נבנה כאן עם ומדינה לתפארת, ונזכה למצב שבביטחון מלא ובחיים טובים נמשיך כאן. ועוד יותר מזה, שבזה אנחנו נראה גם דוגמא לאומות העולם, שזה להיות "אור לגויים"¹¹. זו חובתנו היום במשבר הגלובלי שמתקיים, ושלא יסתיים כל עוד אנחנו לא נראה להם איך גם הם יכולים להצטרף לאותה המגמה להיות מחוברים יחד, להיות מקושרים כמו שהטבע, כמו שהעולם דורש היום. ואז כל העולם יבוא לתיקון, "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם", "כי ביתי, בית-תפילה יקרא לכל העמים"¹².

אנחנו נמצאים עכשיו במצב שבו התהליך הזה, שהפרשה מספרת לנו, הוא תהליך שאותו ממש אנחנו צריכים לממֵש. אין כאן עוד למה לחכות, וכל זה מתבטא בחיבור.

גלעד: השאלה היא איך מתוך החיבור מתגלה דווקא הפירוד? שזה לוי, וזה קהתי?

זה מפני שהאור העליון, כשמגיע, הוא עושה קודם חיבור. וכשאני כבר נמצא בחיבור ויש לי הרגשת החיבור, אז הוא יותר ויותר מברר לי מה הפרטים בחיבור. זה לא שאני מרכיב בעצמי את החיבור ולכן "איפה פרט זה ואיפה פרט זה?" "איך אוסיף את אלה ואלה הדברים?" אני לא מבין את זה. את זה לא אני עושה, זה האור העליון, הוא מגיע ועושה את זה. אני בזה רק כמו תינוק כל הזמן מבקש "תעשה", והוא עושה. כי בסך הכל הוא מגלה לי את המציאות שכבר קיימת, וכמה שיותר פרטים, אז אני מגלה אותם אחר כך.

אני לא חושב שזה דבר כל כך לא צפוי כי גם בעולם שלנו, אם אני מתחיל לגלות משהו, אז אני מגלה קודם תופעה כלשהי, גלובלית, כללית, במשהו, ואחר כך אני נכנס ורואה שם פרטים ועוד פרטים ועוד פרטים. אלא אם אני מחבר משהו מהחלקים המוכנים, אז אתה צודק, שאני מחפש איפה חלק זה ואיפה זה, ומגלה. אבל אם אני הולך להכיר את הדבר שכבר קיים מראש, כמו שאני מגלה למשל במדע איזו תופעה, אז אני מגלה מהכלל לפרט.

אורי: יש פה גם עניין שהבורא כאילו מבקש לעשות מעין מפקד אוכלוסין לשבטים. אומר לו תספור, תבדוק. מה זה בעצם המפקד הזה ברוחניות, המפקד עצמו?

המפקד, זה שאתה סופר. אלה ספירות שאתה סופר את מה שיש לך, אילו רצונות, אילו תכונות, אילו מסַכים. זאת אומרת כוח התנגדות לעבוד עם כל רצון ורצון, איך אתה מעלה את הדברים האלה למעלה, מקבלה להשפעה, מהצורה האגואיסטית כמו שאתה משתמש בהם, לאהבת הזולת.

אורי: ומי שנמצא ברוחניות פשוט יכול לעשות את הספירה הזאת ממש?

אנחנו עובדים שם כמו שאתה עובד כאן, בעולם שלנו, עם כל מיני דברים מכאניים פשוטים. כי ברוחניות, מה היא הרוחניות? רוחניות זה שאתה רואה את כל כוחות הטבע הסובבים אותך, שעכשיו נסתרים, נמצאים אחרי הצורה הזאת של העולם שאתה מרגיש. אבל איך העולם הזה נפעל, אתה לא יודע. אז אתה מגלה את הכוחות האלה שמפעילים את כל המפעל הזה הגדול, את כל העולם הזה, וגם איך שהם מפעילים ופועלים בך. אתה מגלה את כל המערכת, שבה אתה פריט שמסתובב לפי פקודות.

ומגלים לך את זה כך, שאתה קודם כל תגלה את המערכת עצמה, ואחר כך כמו תינוק שגדל, ואחר כך, כשהוא גדל וגדל, נותנים לו משהו לעשות בצורה עצמאית, מלמדים אותו ואז נותנים. וכך עד שאתה גדל בצורה כזאת שאתה לוקח את כל ההנהגה וההשגחה לעצמך. זה נקרא "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך", זה שאתה מכיר, מבין ונעשה כמו הבורא. זה נקרא דרגת "אדם", הדומה לבורא.

ולכן אנחנו חייבים להכיר את כל הפרטים האלה, והם מתגלים באמת כך. זה העניין של המדרגות הרוחניות, וזה עניין השבטים, שאתה מכיר דרך המבנה שבכל פעם מתגלה. "במִדבר", זו לא הפרשה הראשונה וזה לא הספר הראשון בחומש. זאת אומרת, אתה צריך לעבור הרבה, הרבה הבחנות לפני שאתה מתחיל לבנות או לגלות את המבנה האמיתי שלך, שזה גם שם ה', י-ה-ו-ה. הסדר של השבטים לפי כיווני העולם, לפי הדגלים, לפי המשכן שבאמצע, זו נשמה אחת שרק היא בעצם קיימת, ואנחנו המרכיבים שלה. וכשאתה מגלה את זה רק בצורה שאתה כבר מתקדם ומגיע מרצון לקבל שלך, אז לדרגת הבינה אתה מתקרב.

גלעד: דיברנו על המניין של בני ישראל ויש פה ציטוט מס' 1 ממדרש רבה, "במדבר", אומר כך.

"בוא וראה כמה חביבים ישראל לפני המקום,

עד כדי כך שכתב את מנינם ארבע פעמים בתורה.

כמו אדם שיש לו אוצר חביב עליו ביותר

והוא מונה וחוזר ומונה אותו כמה פעמים

כדי שידע כמה יש לו וישמח בו.

כך היה הקדוש-ברוך-הוא שמח בזכירת מנין ישראל."¹³

כן, כי ארבע פעמים אנחנו מתקדמים בי-ה-ו-ה, בארבע דרגות העביות שברצון לקבל. זה נקרא בעולמות עשייה, יצירה, בריאה, אצילות. אבי"ע היא רק ממטה למעלה. ולכן אנחנו צריכים לספור את עצמנו, לעשות ספירה לפי פקודה מלמעלה. זאת אומרת, בכל פעם לפי הדרגה. מסיימים דרגה, סופרים. מסיימים דרגה, סופרים. ולכן ארבע פעמים י-ה-ו-ה קיים גם בספירה.

גלעד: ומה זה אומר שהקדוש ברוך הוא שמח בזה?

השמחה שמתגלה, זה נקרא שהכלי מוכן אחרי הספירה. ואז יש בו התפשטות האור בתוך הכלי הגמור, המתוקן בדרגה שלו בינתיים. אבל כבר אור הנפש, הרוח, הנשמה, כך בהדרגה כבר נכנס בו וממלא אותו, וזה נקרא שמביא "שמחה".

אורי: מֹשה מגייס פה צבא, כאילו כך אנחנו שומעים, שהוא בונה צבא. מה זה צבא?

"צבא", זה נקרא הכוחות שלנו, שהם מתגברים מול האגו שלנו, מוכנים להיות במלחמה, בלהתמודד איתו. הרי כל הרשעים שבתורה או כל אותם העמים שנגדם בני ישראל היו נלחמים, אלה כל הרצונות שלנו הפנימיים האגואיסטיים, שנגדם אנחנו צריכים להילחם.

אורי: אבל הוא לוקח את הצבא הזה מהשבטים ואתה אמרת בעצם שהשבטים זו כבר מדרגה גבוהה, האם הצבא הזה עדיין בא מתוך האגו?

כן.

אורי: למרות זאת, זאת אומרת שהשבטים האלה הם בעצם מדרגה גבוהה?

גם כשאתה נכנס לארץ ישראל יש לך מלחמות. אפילו שם אתה נלחם עוד עִם שבעה עמים.

גלעד: ובשלב המושגים אנחנו מנסים בקצרה להגדיר את המושגים הבסיסיים בפרשה. והמושג הראשון הוא צבא.

צבא הוא כוח המסך, שעומד מול הרצון לקבל שלי, האגואיסטי, שנבנה על ידי המאור המחזיר למוטב. שאני יכול על ידי הכוח הזה להתמודד או כנגד הרצון שלי ולהיות מעליו, או אפילו לקחת את הרצון הזה ולהשתמש בו. זה תלוי באדם. אם אנחנו מדברים על אלה שראויים להיות בצבא, החיילים, אז הם כבר אלה שיכולים לעבוד עם כל הרצונות שלהם לטובת הזולת.

אורי: ומה זה "ארבעה כיוונים" שהוא סידר את הצבא הזה בעצם?

זה י-ה-ו-ה. זה המבנה הפנימי של הרצונות של האדם, אם הם מסודרים נכון לעומת האור. כמו שבאור יש לנו נרנח"י, ולכן כך הוא בנה את הכלי, הכלול מחמישה חלקים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. כך זה גם במצב שלנו, בעולם שלנו. בהעתקה מהרוחניות לגשמיות יש לנו גם ארבעה כיוונים, שזה י-ה-ו-ה, והמשכן באמצע.

גלעד: מהו קודש הקודשים שאליו רק שבט הקהתי יכול להגיע ?

"קודש הקודשים" זו דרגה כזאת בבינה, פנימית, שבה אנחנו יכולים להגיע לזיכוך רצון, כזה ששם אנחנו מגלים את תכונת הבורא, נטו ממש.

אורי: יש פה גם סידור של הדגלים של השבטים. מה זה הדגל, מה המשמעות שלו?

"דגל", יש בספר הזוהר הרבה על זה, במאמר "הדגלים". "דגל", זה נקרא אותו הכוח העיקרי שיש בקבוצת הרצונות שמהם מורכבת הנשמה.

גלעד: ובכן אנחנו ממש חייבים לסיים כבר. תודה לך הרב לייטמן. תודה לך אורי שבתאי.

אורי: תודה רבה.

גלעד: תודה לכם הצופים בבית. נתראה בפרשה הבאה.

(סוף השיעור)

---

1. תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת נדרים פרק ט', דף ל',ב'↩

2. מוזכר בספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר: "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא"↩

3. קידושין ל'.↩

4. הושע, פרק י"ד, ב'.↩

5. ירמיהו ל"א, ל"ג.↩

6. תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת סוכה, דף נ"ב, פרק ה', א' גמרא↩

7. שופטים, פרק כ', י"א.↩

8. רב פנחס מקוריץ, ספר אמרי פנחס, שער ג'.↩

9. תפילת קדיש↩

10. רש"י על שמות י"ט, ב'↩

11. "אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים" (ישעיהו מ"ב, ו')↩

12. ישעיהו נ"ו, ז'↩

13. מדרש רבה, בַּמִּדְבָּר, פָּרָשָׁה ב', סְעִיף י"ט↩