תכנית טלוויזיה עם רב
"מקובלים כותבים"
זוהר לעם - 3
בהשתתפות: בן ציון גרץ
תוכנית 10.12.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אנחנו איתכם בתכנית של "מקובלים כותבים". שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בן ציון: אנחנו רוצים לדבר בתכנית הזאת על "זוהר לעם". מדובר על הוצאה חדשה ומיוחדת של פירוש "הסולם" לספר הזוהר במהדורה מלוטשת, קלה לקריאה, שכולה בעברית. אבל למרות שזה נקרא "זוהר לעם" למעשה זו עבודה על פירוש "הסולם".
כן.
בן ציון: לפני כארבע שנים היה כנס גדול שבו השתתפו הרבה אנשים וגם לכנס קראו "זוהר לעם". למעשה אז התחיל כל המפעל הזה, התחלנו להכין את הזוהר וללמוד אותו, וראינו לנכון לעשות ממש כנס. מה ראית כבר לפני ארבע שנים או אפילו יותר, כשאתה בעצמך התחלת לעבוד על הזוהר, שגרם לך לחשוב שבאמת יש כאן רגע חדש או תקופה חדשה שבה הזוהר מתחיל לעלות על הבמה?
קודם כל, אפילו אם אנחנו לא מבינים בזוהר, אבל אנחנו קוראים את מה שכתבו עליו אנשים שמבינים, היינו מקובלים שעסקו בזה בדורות הקודמים, אז נראה שהם כתבו על הספר הזה ממש שבח והודיה לבורא עולם על כך שהם יכלו להשיג ולכתוב בצורה כל כך גדולה, רחבה, כוללת, על כל עבודת האדם כדי להשיג, לגלות את הא-לוהות.
ולכן הזוהר, זה אפילו לא תמצית, אלא הוא כולל בתוכו את כל חכמת הקבלה. למרות שכאשר נקרא את הזוהר לא נרגיש שזה כך, מפני שהזוהר נכתב בהרבה סגנונות, יש בו שילוב של כל מיני גישות, ובנוסף בעל הסולם הוסיף את פירוש "הסולם" שלו, שזה הפירוש הקבלי על ספר הזוהר. ולכן יוצא שעל הספר הזה באמת נכתבה כל חכמת הקבלה.
כי אם אנחנו מדברים על השגת הא-לוהות לאנשים שנמצאים בעולם הזה, איך הם יכולים מהעולם הזה לבנות את העולם הבא שלהם ולגלות את הכוח העליון, שזו בעצם המטרה, להגיע "עד ה' א-לוהינו", אז הזוהר הוא בעצם האמצעי לזה מכל חכמת הקבלה שבאה לגלות את הבורא לאדם שבעולם הזה. כי בזה האדם משיג את מטרת החיים, בהשגת הבורא הוא עובר לאותה דרגת הא-לוהות שבה נמצא הבורא וכך יוצא מהרגשת העולם הצר והחשוך שלנו להרגשת העולם הנאור, שאפשר לקרוא לו גם גן עדן, עולם הבא, לא חשוב איך. אבל "עולמך תראה בחייך", אנחנו צריכים להשיג את זה ממש כאן בחיי חיותו של האדם בעולם הזה. ספר הזוהר מיועד לזה, ולא היו לפניו וגם אחריו, כתבים כמו הספר הזה.
במה הוא מיוחד? האדם שחי בעולם הזה, נקרא על פי חכמת הקבלה "דרגת בהמה" או "חיה", כי הוא מנוהל על ידי הטבע כמו דרגות הדומם, הצומח והחי. דרגת המדבר היא כשאדם מתחיל לעשות פעולות איך לעלות מדרגת החי לדרגת האדם, הדומה לבורא. וכאן קורה דבר ממש מעניין. קודם כל האדם לא יודע מה זה, הוא לא יודע מה המטרה שלו בחיים. הוא יודע שהעולם הזה הוא עולם זמני, חשוך, אין לו כל כך סיבה להתקיים כי סך הכל חיים ומתים, חיים ומתים, הכל סגור בתוך החיים וגם החיים האלה הם די אומללים. במשך עשרים, עשרים וחמש שנה עד שלושים שנה אדם מכין את עצמו לחיים, אחר כך הוא חי עוד עשרים שנה מקסימום, ואז החיים מתחילים לשקוע. כולם חיים ומתים, ובסך הכל לא רואים בזה משהו מיוחד. למעשה כל הסתכלות האדם על החיים היא איך אני פחות אסבול ואעביר את החיים שלי כמה שיותר בנחת ובפחות מאמצים וייסורים.
ודאי שלא זאת מטרת החיים, וגם לא מטרת הטבע, שפיתח מערכות כל כך אדירות, גדולות, משובחות ומורכבות, שיתקיים איזשהו גוף, חלבון זמן מה ואחר כך ייעלם ללא שום תועלת חוץ מזה. זה נראה לנו שכן יש תועלת בזמן שאנחנו חיים, אנחנו מולידים ילדים ודואגים להם, אבל זו דרגת חי, זה כמו כל חי בעולם שלנו.
בן ציון: זה מעניין, כי בעצם העולם כבר קיים מיליארדי שנה והוא עושה את אותן פעולות, כמו שאתה אומר. אתה אומר שזו רק דרגת החי, ויש עוד דרגה, יותר גבוהה מזאת.
כן. כי חוץ מזה אנחנו צריכים לראות שדרגת המדבר, באמת דרגת האדם, זה לא שהוא מייפה את החיים שלו באיזו תרבות, חינוך, אוצרות כלשהם, התעסקות קריאטיבית כלשהי, בנייה של משהו, אלא אלו הדברים שמלווים אותו בחיים. וגם בכל דור ודור זה בא והולך, זאת אומרת כל דור חדש מתחיל מחדש ומזלזל בדור הקודם.
בן ציון: אז מתי מתחילה להתפתח אותה דרגת מדבר?
זאת השאלה. המקובלים תמיד היו שותקים. הם היו מסתירים את חכמת הקבלה ואפילו אמרו על חכמת הקבלה שאסור להתעסק בה, שאפשר להשתגע. שלא כדאי, האדם חייב להיות מומחה, "למלא כרסו בש"ס ופוסקים". הוא צריך להיות נשוי, למעלה מגיל ארבעים וכן הלאה. ואפילו אם הוא כבר בזה, אז אפשר להימנע, לא נורא.
וכך המקובלים דווקא דחו את הקהל במשך כל אלפי שנות התפתחות האדם האחרונות. וזאת בכדי להמתין לכך שכל האנושות תגיע למצב שהיא תהיה מוכנה לקליטת המסר הזה, לקליטת חכמת הקבלה ובכלל הרעיון הא-לוהי הזה, לגלות את הכוח העליון.
בן ציון: מה זה נקרא מוכנות?
"מוכנות" זה נקרא קודם כל שהאנושות מתחילה להיות מיואשת מכל התהליך שעברה, לָמה ולְמה. האנושות גם מיואשת מכך שהיא לא רואה שום דבר שמאיר לה מקדימה, דבר שלא היה בכל הדורות הקודמים. בכל הדורות תמיד היינו רצים קדימה, תמיד ראינו שאפשר להוסיף משהו, להשיג, לעשות, לבנות, להיבנות, לעשות את החיים שלנו יותר טובים. ובדורנו, יותר ממאה שנה אחרי חזרת עם ישראל לארץ ישראל, כשאז התחיל התהליך, אנחנו כבר בשלים לגילוי התפקיד האמיתי של עם ישראל, להיות "אור לגויים" בגילוי מטרת החיים של האדם ושל כל האנושות, שאותה צריכים לגלות.
כמו ילד שגדל, פתאום אתה מגלה שהוא כבר גדול ומסוגל לעכל ולממש את זה, ואז אתה מגלה לו מה באמת מטרת החיים, מה הסיבה שאנחנו קיימים, מה הצורה הזאת שדווקא בה אנחנו קיימים כאן ועכשיו אחרי כל ההתפתחות האנושית, ולמה המצב שלנו הוא כל כך אנוש אפשר להגיד. כי אם אנחנו מסתכלים על האנושות, אי אפשר להגיד שהשגנו משהו טוב. אמנם בדרך רצינו כל מיני הישגים חומריים אבל בסופו של דבר אנחנו רואים שאנחנו הולכים ומאבדים הכול.
בן ציון: כמה זמן לדעתך יקח לאנושות לראות שהיא בעצם דורכת במקום ולא מתקדמת?
זה כבר קורה, רק ודאי שזה יקח עוד זמן. אבל יש כבר חלקים גדולים בעולם, מיליוני אנשים שכבר מתחילים לחשוב ברצינות על מהות החיים. לא סתם אנחנו רואים לפי הסטטיסטיקה שרוב העולם נמצא בייאוש ובכל מיני התפרצויות זעם, בחוסר אונים, בחוסר עתיד, בנטייה לסמים, בנטייה להתאבדות, ודווקא במדינות המפותחות זה קיים יותר. יש נטייה לגירושין, חוסר רצון להתחתן ולהביא ילדים, וכל זה מעיד על חוסר ראיית העתיד היפה.
בן ציון: זאת אומרת, אם היינו בהתפתחות כמו בשלבים הקודמים והיה מחכה לנו עוד משהו טוב, לא היינו רואים את האינדיקציות האלה.
לא. וגם לא היינו פותחים את חכמת הקבלה לקהל הרחב.
בן ציון: אני מדבר כלפי האנושות עצמה. אותן תופעות שאנחנו רואים על פני השטח, כל זה נובע מכך שבתוך האדם יש מנגנון שתמיד נותן לו משהו ממה שעתיד לקרות לו, איזו תקווה טובה שעימה הוא חי, וכל זה בעצם נסגר. ולכן כל התופעות האלה כפי שאתה אומר מתפרצות ממש כמו מגיפה.
כן. אנחנו כבר דיברנו על זה לפני עשר שנים ואפילו חמש עשרה שנה, ואף אחד לא האמין לנו. אחר כך התחילו להסכים, ועכשיו כבר כולם רואים, ואותם אנשים שלא הסכימו וצחקו על כל מה שאמרנו מראש שכך יהיה, היום הם מסכימים שהמשבר ממשיך. אמנם האנושות משתדלת לא לראות אותו, אבל בינתיים הוא עובד ונכנס כמו איזה סרטן לתוך כל הגוף של האנושות ובסופו של דבר אוכל אותנו.
ולכן על פני כל התופעות האלה, הייאוש, כל מיני תופעות במשפחה, בתרבות, בחינוך, ביחסים בעבודה, ביחסים בין המדינות, ובכלל יחס האדם לסביבה, לאקולוגיה, למכות אקלים, לכל מה שקורה, אנחנו צריכים להביא את ההסבר שלנו, שהוא הסבר אחד, כולל, אינטגרלי, על כך שלכל הדברים האלה יש רק סיבה אחת - ללחוץ על האדם לחשוב על מטרת החיים שלו.
בן ציון: האם ספר הזוהר בא לפתור את כל הבעיות האלה?
כן, ודאי. כי זו בעיה אחת בלבד, ולא הרבה בעיות. גם הפתרון הוא אחד, גם המטרה היא אחת, ולזה ניתנה התורה. ולכן רק עכשיו היא מתחילה להתממש. עד היום, אנחנו עסקנו בתורה בצורה גלותית, קיימנו פעולות כלשהן, חשבנו שרק זאת התורה וזהו. לא חשבנו על פנימיות התורה, על כך שבסופו של דבר העיקר זה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", להיות "כאיש אחד בלב אחד". להיות באחדות, בחיבור, בערבות, במה שנדרש מאיתנו במתן תורה, וש"כלל גדול בתורה" זה אהבה, חיבור בין אנשים.
בן ציון: באיזו צורה הזוהר, שבכלל נכתב במקור בארמית על ידי עשרה אנשים שישבו באיזו מערה, בא לפתור את בעיות העולם שלנו היום?
כדי להבין את כל מערכת הטבע, חכמת הקבלה שעוסקת בזה ורוצה להסביר לנו מהו הטבע ומה קורה, מביאה לנו את ההסבר הזה בארבע שפות, שפת התנ"ך, שפת המדרש, שפת האגדה ושפת הקבלה. שפת הקבלה כוללת את כל השפות, כפי שמסבירים לנו בעל הסולם, הרמח"ל ועוד הרבה מקובלים, כי היא הכי מדוייקת. היא כמו הפיסיקה שמסבירה לנו מה קורה בעולם הזה. כי בסך הכל כל החומר מורכב מחלקיקים, ואם אתה יודע את טבע החלקיקים ואם כך איך הם יכולים להתחבר ביניהם, אז אתה מכיר את כל החומר ואתה יכול להגיד מראש באיזו צורה יתנהג כל דבר ודבר בטבע.
וכך מפיסיקה אתה עולה לכימיה, ומכימיה אתה עולה לביולוגיה, כי סך הכל מדובר על מורכבות בין כל החלקים האלה. מביולוגיה אתה עובר לפסיכולוגיה פנימית של דרגת החי ואחר כך לפסיכולוגיה של דרגת המדבר וכאן אתה נעצר. כאן אתה כבר לא יודע מה לעשות. ואנחנו באמת רואים שכל המדעים האלה גם נכנסים למשבר ומסתיימים באיזו צורה. העתיד שלהם כאילו נעלם או נבלע בתוך איזה ענן ומה קורה בתוך הענן, אנחנו לא יודעים. מתוך המדע אני כך אומר.
ולמה זה כך? כי הלאה יש מציאות שנקראת "א-לוהות". זאת אומרת, שהיא כולה נפתחת לפנינו אך ורק בתנאי שאנחנו נהיה בטבע השני, במקום טבע לקבל, במקום טבע אגואיסטי, נהיה בטבע אלטרואיסטי, בטבע לתת, לאהוב. לזה קוראת לנו התורה ולכן עכשיו אנחנו צריכים על ידי התורה לשנות את עצמנו, לתקן את הטבע שלנו מעל מנת לקבל, מלסחוב כל הזמן לעצמנו, לההיפך, לחיבור, לאחדות, לערבות, ואז בצורה כזאת אותו ענן מתפוגג ואנחנו מתחילים לראות את החיים בצורה אחרת, כעולם הבא, כעולם הרוחני, כמדרגה יותר עליונה שנקראת אדם. שאנחנו באים לאותה דמות אחת, הכוללת את כולנו שנקראת "אדם".
זה מצד הכלי, ומצד מה שמתגלה בתוך הכלי הזה, זו הא-לוהות, הבורא שמתגלה בתוך הנברא המיוחד הזה.
בן ציון: שמענו בהתחלה שהתפתחנו ועכשיו הגענו לדרגת החי, אבל ספר הזוהר מדבר בעצם על דרגת המדבר, על השלב הבא שלנו בחיים.
נכון. וכל התורה בעצם כך מדברת על זה. יש תורה, שהיא רק פעולות שאנחנו צריכים לעשות, ורלוונטית גם לדרגת החי, אבל יש עוד דרגה, שנקראת פנימיות התורה, ואז על ידי המאור המחזיר למוטב, שהוא פנימיות התורה, שנקרא תורת אמת, אנחנו מתקנים את עצמנו ומגיעים למצב שמשדרגים את עצמנו לטבע חדש, אנחנו גם רוצים להתחבר, גם רוצים להשפיע זה לזה, גם רוצים להיות מאוחדים, ביחד, רוצים להיות בלב אחד, בערבות, ואז בקשר הזה בינינו, מתגלה הכוח העליון.
בן ציון: עד עכשיו החזיקה אותנו התורה, תורה מקומית, תורת משה רבנו. עכשיו הגענו לשלב שבו התורה לא מספיקה, אנחנו צריכים את הזוהר?
זה לא שהתורה לא מספיקה, אלא עכשיו הגענו לשלב הבא בתורה, לפנימיות התורה. אנחנו צריכים לא רק לקיים את הדברים כמו שהם אלא גם לתקן את הלב שלנו. זאת אומרת לתקן את הרצון האגואיסטי, בינתיים, של האדם. ולזה מיועדת דווקא התורה. זה כתוב "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין", איפה יצר הרע? מה אני צריך לתקן?
בן ציון: אז מה התפקיד המיוחד פה של הזוהר, שהתורה לא עושה?
התבלין. התבלין ליצר הרע הוא, כשאני עוסק בזוהר לפי התנאים שהמקובלים כותבים, אני צריך לעסוק בקבוצה, אנחנו צריכים ללמוד ביחד, בהתאם לזה אני מתחיל להרגיש עד כמה אני נמצא ביצר הרע ביחס לאחרים. כמו התלמידים של רבי שמעון, שכתבו את ספר הזוהר, עשרת המקובלים הגדולים ביותר בכל ההיסטוריה שלנו, איך בהתחברות הם גילו את היצר הרע, הם שנאו זה את זה עד כדי כך שרצו לשרוף זה את זה. למה קַבָּלָת התורה היא דווקא סביב הר סיני? כשאתה מגלה את השנאה ההדדית שיש לך לאחרים, ומתי אתה מגלה? כשאתה נמשך להתחבר ורואה עד כמה זה דוחה אותך, רק אז אתה מגלה את היצר הרע. ככה האגו שלנו הוא לא יצר רע, הוא סתם דרגה אגואיסטית גשמית פשוטה. אז כשאתה מתחיל להתחבר עם האחרים, אתה מגלה את היצר הרע הזה, את הכוח הרוחני המנוגד לבורא שנקרא "פרעה".
בן ציון: את התורה היינו צריכים לקבל כאיש אחד בלב אחד.
בתנאי שנרצה להיות כאיש אחד בלב אחד, שנהיה מוכנים לזה.
בן ציון: אבל עכשיו תיארת מצב הפוך, שאנחנו נמצאים במשבר וביחסים לא טובים, אז איך נקבל את הזוהר?
דווקא בגלל שאנחנו רואים עד כמה אנחנו שונאים זה את זה.
בן ציון: האם הזוהר לא דורש להיות כאיש אחד בלב אחד?
הזוהר בא כדי לחבר אותנו ללב אחד. אבל כדי להיות נצרך לזוהר, אני חייב לגלות שאני דוחה את האחרים במקום להתחבר איתם.
בן ציון: זה דומה או שונה ממה שהיה עם עניין התורה?
זה אותו דבר. כשבני ישראל גילו את היצר הרע ביניהם, כשלא יכלו להתחבר ביניהם, זה נקרא גלות מצרים, גלות מרוחניות, זה לא עניין גיאוגרפי, שאני נמצא מעבר לתעלת סואץ שעוד לא היתה אז. אנחנו מתחברים, אותה קבוצת אברהם שהתחילה להתחבר, והכול זו עבודה פנימית, התחילה לגלות עד כמה הם דוחים זה את זה, התחילה לגלות את קליפת ישמעאל, ולאחר מכן את קליפת עשָׂו, אחר כך את קליפת יעקב, הריב בין כל בני יעקב, ואז הכניסה למצרים, גילוי עוד יותר רע שביניהם. האנשים שנמשכים לחיבור, מגלים את היצר הרע שעליו התורה מדברת, זה יצר רע אחר לגמרי ממה שחושבים, תדבר עם כל אדם ברחוב והוא ישאל, יש לי יצר רע? מה פתאום, אני אוהב את כולם, הכול בסדר. מי אומר שיש לו יצר רע? אדם שמשתוקק לחיבור עם האחרים ורואה שהוא לא מסוגל.
בן ציון: איך הזוהר אם כך, הופך להיות נחלת הכלל?
הגענו עכשיו למצב שבו כל העולם, לאט לאט, בהדרגה ודאי, אבל מתחיל לגלות שטבע האדם, הוא הסיבה לכל הרע, ולכן אנחנו צריכים לתקן את האדם, שום דבר לא יעזור לנו, לא בפיננסים וכלכלה ולא ביחסים בעבודה ולא בזוגיות ובטכנולוגיה וגילויים חדשים וטכניקה ומדע, כלום לא יעזור. ובודאי שעם הטבע הכולל, האקולוגיה והאקלים וכל השאר אנחנו נתדרדר יותר ויותר, עד שנגיע למצב שנשאל, מה לעשות?
בן ציון: במה הזוהר יכול לעזור לנו שבו שום דבר אחר לא יעזור?
אנחנו מגלים שהסיבה היא רק בטבע האדם, שאנחנו שונאים זה את זה, לא מסוגלים להתחבר. ואז נחפש פתרון ואת הפתרון נמצא בזוהר. כדי לא לעבור דרך כל כך ארוכה, מכות קשות, ועבודה קשה כמו שמסופר לנו במצרים, אנחנו יכולים לפתוח מראש את ספר הזוהר, כמו שממליצים לנו מקובלים שכבר עברו את הדרך בצורה פרטית, כל אחד בדורו, ואז בעזרת ספר הזוהר נוכל להזמין עלינו מראש את המאור המחזיר למוטב, כמו שכתוב בתורה, בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב. מה אנחנו צריכים? להתחיל להתחבר בינינו, לנסות, בלימוד הזוהר בחוגים שונים, וברגע שאנחנו מתחילים כך להתחבר וללמוד בזוהר בצורה נכונה, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו לא מסוגלים להיות מחוברים. אנחנו מתחילים לגלות אפילו כל מיני הפרעות בינינו, דחיות, שנאה, תחרות, כל מיני דברים, עד שנתעלה מעל ההפרעות הללו במה שנקרא, תפילת רבים המשותפת, בצעקה המשותפת, שבה נדרוש את המאור המחזיר למוטב. זה נקרא בראתי יצר רע, שאותו אתה מגלה בתוך קבוצה כזאת ואז כנגד זה אתה דורש תורה תבלין. אתה דורש מאור שיבוא ויתקן את הטבע הרע שלנו, את השנאה ההדדית, כהר סיני שאנחנו מגלים בינינו, ואז אנחנו מתחברים ובחיבור בינינו מתגלה הבורא, כי החיבור בינינו נקרא השכינה והשוכן, שזה הבורא שמתגלה בתוך השכינה, בינינו.
בן ציון: זו הדרגה הבאה שאתה מדבר עליה.
זו הדרגה הבאה שאנחנו צריכים להגיע אליה ואם לא נפרסם מראש את חכמת הקבלה לפי המלצת המקובלים, אז העולם בכל זאת יגיע עד סוף ששת אלפים שנה, למצב שבו כולם ישיגו את הבורא, אבל בצעדים מאוד דרמתיים, מאוד קשים. מקובלים אומרים שאלה יהיו מלחמות עולם שלישית ורביעית, צרות גדולות מאוד, כמו שכתוב בנביאים על סוף הדורות, אלה ממש תנאים מאוד קשים ובמיוחד, חלילה, על ישראל, המקובלים בעצמם אמרו, שלא היינו רוצים לחיות בדורות ההם.
בן ציון: ברור לנו שעם הפירסום המחודש של ספר הזוהר, בפרט הספר "זוהר לעם", לא כולם פתאום ירוצו מהבתים להינצל, כי הם מרגישים איזו סערה, איזה טייפון שרודף אחריהם.
נכון, אבל אנחנו צריכים להכין את הספר ולהתחיל לאט לאט להסביר. לפחות יש על מה להסביר, כי אם הספר הזה עומד אצלך, אז אחר כך הוא יהיה בעוד מקומות, דרך האינטרנט, בטלוויזיה, בקבוצות פיסיות, בכל מיני מקומות, בכל העולם ולא רק בישראל. ואנחנו מתרגמים את הספר הזה לעוד כמה שפות כי לא כולם יודעים עברית..
בן ציון: אז למה זה נחשב אירוע משמח?
זה אירוע משמח מפני שהגענו לאמצעי, כי בעצם אחריו אנחנו מקבלים את אותו אמצעי שעל ידו אנחנו יכולים להביא את המאור המחזיר למוטב. למה ספר הזוהר וחכמת הקבלה נקראים "פנימיות התורה"? כי דווקא דרכם אפשר להביא את המאור המחזיר למוטב, שמתקן את האדם ולכן אנחנו מאוד שמחים בזה שהגענו לאמצעי שמתקן את האדם, ונשאר רק להסביר לאדם למה כדאי לו להיתקן, באיזו צורה, מה הוא מרוויח ולאן הוא מגיע.
בן ציון: למה זו לא רק שמחת המקובלים?
כי כולם צריכים להגיע לזה, מטרת הבריאה היא שכולם יגיעו לכך, כתוב, "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים, ונהרו אליו כל הגויים".
בן ציון: ספר הזוהר לא נכתב לקבוצה מצומצמת?
לא. הוא נכתב לכולם וכתוב שבזכות הספר הזה כולנו נצא מהגלות. ולכן הוא פתוח לכולם ומחכה לכולם.
בן ציון: בכנס החדש שאליו נגיע, תצא המהדורה החדשה.
אנחנו מציגים את המהדורה הזאת, ספר הזוהר לעם, שממש מיועד לכל אחד ואחד. כל מי שיודע לקרוא עברית ברמה הפשוטה ביותר בבית ספר, יכול לקרוא ואת ההסבר אנחנו כבר ניתן.
בן ציון: אנחנו נלווה אותו.
כן, נלווה אותו בכל החוגים ובכל האמצעים.
בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן. תודה רבה לכם צופים יקרים ונתראה שוב בעוד תכנית של מקובלים כותבים. שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)